אור החמה על ספר הזהר ג:תקמט

לא יקום וגומר פקודא בתראה להעיד וכו' אי אית ליה עדות בהדי לאפוקי עד א' או עדות שאינה מועלת שאינו חייב. ובג"ד אוקמוה מ"מ שצריך שני עדי' קירות ביתו א' ואנשי ביתו א' הם שנים והיינו כדמסיק שהם קורות לבו ועצמותיו אנשי ביתו נ"ל דגרסינן אבני ביתו והענין כי העץ דבק בנפש הרוחניות וכ"ש ברוח החיוני שמשכנה בקירות הלב וכלי המעשה גורמין דהיינו רמ"ח אברים ובהם יצטייר העון והכרת פניהם ענתה בם והם המעידים על האדם ולפ"ז קורות היינו קירות הלב ואבני ביתו היינו עצמות. א' רוחני וא' גשמי והעדות הזה ודבורם הוא ע"י שיצטייר בהם ממש פגם העון כענין אומרם עונותיו חקוקים וכו' ועד"ז מעידים על מעשה טוב והגון כאומרם צדיק זכיותיו חקוקים לו על עצמותיו וטעם למה שני עדים מפני שכאשר יעיד העד הא' שחטא במחשב' בקירות הלב ולא במעשה לא יומת ע"פ עד א' שכיון שלא בא לידי מעש' לא יומת מיתת עולם הבא וכן אם יעיד העד הא' שחטא במעש' בשוגג בלא כוונה נמצאו העצמות מעידין ולא קירות הלב לא יומת עפ"י עד א' עד שיחטא במחשבה ובמעשה ויפגום בשני מקימות ברוחני ובגשמי ויעידו עליו שני עדים והיינו ע"פ שנים עדים יקום דבר לא יקום עד א' באיש לענות בו סרה דהיינו עון כנודע:

ואמאי בגרמין יתיר כלומר אחר שהגשמי הוא גם הבשר והעור והם עיקר העון למה יצטייר בעצמות ולא בבשר וגידין ועור. ותרין בנין דגרמין וכו' הענין שסוד הכתיבה יהיה ע"י הת"ת ומלכות סוד שחור על הלבן שחור שם אדנ"י לבן שם יהו"ה וע"י ב' שמות אלו הוא סוד כתיבת הדברים וגילויים והיינו סוד התורה שיש בו תורה שבכתב והיא נעלמת ונסתרת בתוך תורה שבע"פ ותורה שבע"פ אינה מגלה סודותיה אלא מתוך תורה שבכתב וז"ש אוכמא לא אשתמודע אלא בגו חוורו כגוונא דאורייתא וכו' ובענין המלכות לענין הכתיבה יש ב' בחינות א' שכותבת זכיות והיינו דיו שחור בסוד שחורה אני ונאוה והיינו אוכם וחוור חושך ואור ועל שניהם נאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, אמנם יש חושך שהוא דין שכותב העונות והיינו תכלת שהיא כליון חרוץ בהיותה מתלבשת בדין ע"י מעשה התחתונים שמהפכים אותה מרחמים לדין א"כ נקטינן שבשר וגידין ועור שהם מסטרא דנוקבא אין הכתיבה והעדות נאה להם שעיקר הכתיבה ע"י העצמות שהם מסטרא דדכורא וכתיבה עצמה נוקבא עלייהו כנז' ולא עוד וכו' טענה ב' כי הבשר והגידים והעור הם מצד הנחש כלים בעפר אמנם העצמות הם קיימים לתחיית המתים כדי להעיד על מעשיו אם יקום אם לאו ומפני שקרוב אדם אצל עצמו יש עדים אחרים דהיינו עין רואה מצד החכמה ואוזן שומעת מצד הבינה ע"ד חג"ת סופר כותב הפגם. שמשא וסיהרא ת"ת ומלכות והוא ובית דינו עליון ותחתון ייתי שמשא וכו' הכוונה על הת"ת והענין הוא כי סמא"ל יבא בר"ה לתבוע הדין על ישראל לפני ב"ד הגדול על מה שפגמו במדות העליונות ולהיות הדין בג' ספי' חג"ת ב"ד העליון שהרי ר"ה גבור' והת"ת עומד על כסא הדין וספרים לפניו פתוחים והרי הפגם מצוייר לפניו והיינו אומרו דייתי עמיה שמשא שהוא הת"ת שהוא עצמו המסכים על הדין אמנם המלכות ג"כ היא פגומה מהמעשים הרעים וצריך להביאה להראות הפגם הנעשה בה והיא תעלה אל הכתר בסוד הרחמים ושם אין פגם נראה בה כלל והוא שם מתלבנת מכל השחרות ומכל הפגם באור עליון והיינו בסוד התשובה והוידויים שהקדימו כדי לטהר המדות מכל סיג ואין אותם העונות נמסרים לסמא"ל אלא נידונים בינם לבין קונם וענין זה א"א אלא בעונות שבין אדם למקום שעליהם נאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה דהיינו שעולים עד הכתר אמנם בעונות שבין אדם לחבירו יש דרך אחרת שצריך לתקן שלא יהיה טענה לסמא"ל עליו והיינו אומר חובין דאתגלייא וכו':

ובג"ד לחבריה וכו' הענין דווקא כגון המינים והמשומדים והכופרים והאפיקורסים וכיוצא שמורידין ולא מעלין בודאי אין מעידים לתועלתם ולזכותם והיינו שאין שכינ' מתכסה ומתעלמת אלא לשבים ולהם מעידה לתועלתם ולא לחובותם אמנם הרשעים הנז' שכינה מתעלמת כשהיא נק' להעיד לתועלתם ובאה להעיד לחובתם וכן יהנה העד התחתון דוקא לחבירו האמנם לרשע כזה מתעלם. ועוד קב"ה ושכינתיה וכו' כלומר ממש מזומנים לעדים כאומר העידותי בכם היום ולפעמים מעידים ולא מתעלמי' הכל לפי הענין וצורך השעה. עמודא דאמצעיתא כפגם המצוייר בו' קצוות עליונים דהיינו ע"ד משמע ששם שית תיבין וצדיק בפגם המצוייר בו' קצוות התחתונים והם בסוד בשכמל"ו והיינו בסוד ז' היכלות ושם הפגם מצוייר ופי' ציור הפגם הם מעידים. המת מעיקרו דא סמא"ל שעתיד להתבטל ע"י שנים כנז"ל בסוד החנק ושם נתבאר אומר במוט בשנים. שבע' חקירות כדי שיסכימו ז' עדים עליונים שהם נק' חקירות ודאי שהם ז' עיני ה' משוטטות וחוקרות מעשה התחתונים והם מעידים עליו כולם יחד כדי שיהיה הדין מוכרע והעדות מפני הדין והרחמים ומזיגת ז' ספירות אף כאן יסכימו במיתתו של זה לכך בודקים אותם בז' חקירות להסכי' כעדות ז' עדות עליונים הנק' חקירות שחוקרים המעשים כנז' ויענש ע"י שבעתים כדכתיב ויסרתי וכו' משמע שאף נענש ע"י הז'. פקודא בתר דא לעשות לעד זומם וכו' אם ייתון לאסהדאה וכו' בעת הגאולה ואינו אמת שהרי ישראל לא חטאו כדפי' הרשב"י דערב רב בלבד חטאו ועם כל זה ישראל נענשו ואם יבא להשטין עליהם עוד ימות ויתבטל וכן המעידים והוזמו יעשה להם כדין הזה כיון שנתלבשו בסמאל ונחש ו' ז' הם ת"ת ומלכות ויסוד ו"ו ת"ת יסוד ו' זעירא של ז' ראש דזי"ן י' של ו' עטרה בראש צדיק כענין שסוד ו"ו הוא יסוד יהו"ה אדנ"י צבאות וסמא"ל מעיד שטעו בין ו' לז' כלומר שהם פגמו וקצצו דין ג' מדות הייחוד האלו כנז' והקב"ה מעיד עליהם שהם בעלי היחוד כאומר עם זו יצרתי לי בשרפת החמץ הם הקליפות המפסיקות בין ו' לז' לכך ישרפו ולא יפסיקו והנה בסוד המלכות הוא ד' בהיותה דלה ועניה מאין ייחוד והיא בחי'. ה' כשהיא כבר קבלה סימני דכורא אמנם הוא למטה מיסוד ועדיין אין ייחוד אלא בהיותה עטרה על היסוד סוד ו' ז' כנז'. והיינו דמדאוריי' ת"ת לא יש לו ייחוד עם מלכות עד ז' ו' כנזכר אמנם גזרו רבנן שמצד המלכות עצמה כתיב אוכלין כל ארבע שהיא דלה מצד הקליפות השולטות ותולין כל חמש שכבר אינם שולטים כיון דנטלא סמני דכורא אמנם בתחלת שש שבאה להתייחד עם ו' שורפין כנז'. ואוליף מ"מ מסהדותא דשעתי דבין שש לשבע לא מיקרי טעות והעדות אמת לענין חקירות שאם עד א' אמר בשביעית והב' אמר בששית לא מיקרי טעות מפני שאין מפרידין בין שש לשבע ויקיים בהון בסמאל ובת זוגו ובעדים זוממים המתלבשים בהם כי בדבר אשר זדו עליהם וכו' כאשר זמם לעשות מהרמ"ק זלה"ה: