אור החמה על ספר הזהר ג:תקמח

פקודא בתר דא לדון בסייף וכו' לדון בסייף לסמאל הענין לבטל כח הקליפות ולגדעם במינים שונים ע"י מעשים נאים שיעשה האדם וע"ד ממש הוא סוד הריגת החוטא בסייף כי בכח היצה"ר והקליפה חטא והגביר החיצוני ונתלבש בו ועתה בהיותו נהרג מקבל עונשו ומתכפר לו עונו וכח הקליפה מתבטל ונקצצת:

רותה בשמים חרבי בשרו של אדום דהיינו סמא"ל ואח"כ על אדום תרד דהיינו האומה שלו חרבא דקב"ה. כלומר הספירה שבה יעשה הדין הזה נק' חרב דהיינו שם יהו"ה והענין עם היות שנאמר חכמה רחמים גמורים וכיוצא עם כל זה לא יעשה דבר בספירה הן דין הן רחמים שלא ישתתפו כל הספי' ולזה י' רישא דחרבא שכל ההנהג' יתנהג כפי ראש החרב כפי גזרת הכתר והחכמה אם לימין או להשמאל אמנם עיקר כלים שבהם יתנהג העולם הוא סוד ו' קצוות ולכן ו' גופא דחרבא שהם ממש הפועלים בדין וברחמים אמנם הם ב' בתי דינין חג"ת ב"ד א' נה"י ב"ד ב' אמנם לא יפעול הדין ממש על ידם כי אם ע"י המלכות שהוא פ"ה הגוזרת גזרת הדין ע"י הב"ד ומיד הבינ' דמינה מתערין דינין משפיע כשיעור ההכרעה שהכריעו המדות חג"ת אם גבור' יתעורר גבור' ודין לאין תכלית ואם דין ממוזג יתעורר דין ולא כ"כ ואם חסד יתמעט הדין ועד"ז יחתך גזרת הדין בבינ' ונק' פי ב"ד והיינו פ"ה א' לחרב כפי גזרת ב"ד עליון שהם חג"ת שע"י יתעוררו השרשים הפנימים בבינ' וג' אלו חג"ת משפיעים לב"ד תחתון שהם נה"י ושם יתמזג הדין פעם שנית ויתרפה או יתחזק כפי גזרת ב"ד תחתון יושפע למלכות וע"י יתבטל הדין למטה והוא הפה השנית לגזרת הדינים למט' ולזה ה' ה' תרין פיפיות דילה והיינו צדק תרדוף ופי' הלך אחר ב"ד יפה צדק עילא' בינ' צדק תתא' המלכות אין אדם נוקף אצבעו מלמט' מלכות אא"כ נגזר עליו מלמעל' בינ' דהיינו צדק צדק:

נרתיקא דחרבא וכו' קשיא ליה דאת אמרת דשם ה' איהו חרבא ואנן קיימא לן דאיהי רחמים לז"א כי נרתיקא דחרבא שמא דאדנ"י דהיינו מלכות בית קבול לת"ת שם ה' וכאשר הת"ת מתייחד במלכות הוא רחמים אמנם בהיותו בלתי ייחוד אז הדין מתלהב הרבה וחימה עזה נתכת על הגורמים הפירוד והעד על זה בהיותו מתייחד בנרתיקו אדנ"י תמן אשתכך דינא ומתהפך רחמים בסוד שם יאהדונה"י ששניהם יחד רחמים גמורים בק"ש וכו' בא לפרש היכן נצטוינו להרוג סמא"ל בחרב ומה ביד האדם לקיימה מצוה זו ואמר בק"ש בסוד הכוונה שבו הוא סוד שם יהו"ה לעצמו ובו סוד החרב להרוג סמא"ל וזהו ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם דהיינו ק"ש וכחה לבטל ולהכניע המזיקים והטעם כי בשמע ישראל קשר ד' אותיות יהו"ה דהיינו י' יהו"ה ה' אלהינ"ו ו' יהו"ה ה' אחד ומכוין להבדיל האחד דהיינו י"ס וקשרם יחד נבדלים מן הקליפות שהוא סוד אל אחר ר' רבתי ולהורות הבדל בין ד' לר' ואח"כ בשכמל"ו מכוין לייחד שם אדנ"י לעצמו ובסוד וע"ד יורד הייחוד עד סוף ההיכלות ומייחדם למעלה והקליפה נפרדת למטה לבטלה ולהכניעה שאין לה חלק בקדוש' ואז שם אדנ"י לעצמו ושם יהו"ה לעצמו נהפכים עליו לדין חזק בסוד להעביר גלולים מן הארץ והיינו סוד ק"ש שהוא חרב חוץ מן הנרתק והיינו סוד ואהבת י' והיה אם שמוע ה' ושמתם ו' ויאמר ה' הרי חרב פיפיות כנזכר חוץ מן הנרתק ויש אח"כ בסוד התפלה אחר שנהרג האויב להכניס החרב בנרתיקו בסוד העמידה והיינו שיש בה י"ח ברכות בסוד היסוד צדיק ח"י עלמין קושר ומייחד שם יהו"ה ואדנ"י והיינו יאהדונה"י רחמים גמורים חרב בנרתיקו כנזכר להורות אל קשר שני שמות בא בראש התפלה שם אדנ"י דהיינו הנרתק ואחר שהיסוד נק' ח"י ובו ח"י ברכות ח"י שמות יהו"ה ובראשם אדנ"י בלי ספק מורה על היסוד הקושר שם יהו"ה באדנ"י ואז וחמת מלך דהיינו הדין שהיה מתעורר בק"ש שככה קודם הייחוד כדי שלא יתייחדו בדין ומתיחדים תרין שמהן יאהדונה"י כנז' וז"ש בצדיק ח"י עלמין וכו' ביה עאל חרבא בנרתיקא וכו':

לדון בחנק וכו' י' כריכא ביה היינו סוד י' של שם יהו"ה חכמה כי מחכמה מתפשט סוד הדעת דהיינו קו ארוך כולל שני ווין דהיינו התפשטות הת"ת מחכמה עד היסוד בענין שיהיו שני ווין קשורים בחכמה והיינו י' כריכא ונקשרת עם הווי"ן הכלולות בקו שהוא סוד הדעת הנמשך מהחכמה ונודע כי החבל עם כריכתו תחלה תופס בצואר ואח"כ בידים נגמר החנק לז"א ביה תפיס לסמא"ל והענין כי בסוד י"ו שהם רחמים הוא ביטול כח הקליפות ותפיסתם שלא יוכלו לפעול כלל שלא יטרטשו העולם ולא יושפע עליהם שפע כלל כדי שלא יתייחדו כי ייחודם מחריב העולם והיינו וישאוהו דהיינו התפיסה בחבל במ"ט כדמפרש ואזיל דהיינו יהו"ה שבבינה יו"ד ה"א וא"ו ה"א שבחכמה ובכח מ"ט זה פועלת הקו דהיינו י"ו כנזכר שהוא נמשך עד היסוד לפעול החנק בסוד מ"ט דיחודא דהיינו שמע כ"ה בשכמל"ו כ"ד וסוד שית תיבין שהם שני ווי"ן דהיינו סוד הקו בענין שבאותיות שהם מ"ט רמז לי' כריכא ובתיבות רמז לקו וסוד ייחוד ק"ש הוא סוד החנק לסמאל כנז"ל בחרבא אלא שהחרב הוא מואהבת עד אמת וחנק הוא שמע ובשכמל"ו:

בפרורא מינייהו וכו' הענין כי ב' ווי"ן היינו קשר ו' קצוות הת"ת לעצמו היינו ו' עילאה וקשר שש קצוות שביסוד לעצמם היינו ו' תתאה אלו לעצמם ואלו לעצמם וקודם יחודם בסוד יאהדונה"י צריך קודם וישאוהי אל החוצה במ"ט וכח מ"ט בשנים בייחודא כל וא"ו לעצמה והבינה המיחדת ב' הווי"ן דהיינו אחד א' שבין ב' ווי"ן אינה שם ובזה הקליפה נבדלת משם ואח"כ בסוד העמידה הם נקשרים ואין לקליפה חלק בייחוד כלל וז"ש בפרודא מינייהו כלומר בהפריד החיצוני מהם משני היחודי' שהם ב' ווי"ן בלי א' באמצע דהיינו הבינה וזה כדי שלא יהיה יחוד לקליפה עם הקדושה וז"ש דלית ייחודא לסטרא אחרא. ואם היינו מייחדים מיד בסוד שם יאהדונה"י והיתה הקליפה נקשרת שם בין האותיות ח"ו היה חלק לחיצוני בייחוד והבדל החיצוני הוא בסוד חבל דחניק כנזכר שהוא סוד י"ו אמנם אח"כ חניקתו וביטולו הוא בסוד תרין ההי"ן דהיינו ה' אצבעאן דימינא ה' ראשונה שעל החסד וה' אצבעאן דשמאלא ה' בתראה שעל הגבורה והענין כי א"א להפרידו תחלה אלא בסוד י"ו שהם רחמים לא בסוד ב' ההי"ן כי מצד הדין אחוזים החיצונים בסוד תביעתם הדין והפגם ואדרבא הדין והשמאל מקרבן אמנם הימין סוד י"ו סוד הרחמים הוא מבדילם משם בסוד שעיר עזאזל. ואחר שהם נבדלים כל פגם שימצא למעלה וכל הדין וכל העונות וכל השחרות הנמצא למעלה נמשך לו משתי ההי"ן ששם היה הדין להיותו נשפע וכיון שפי' משם נהפך עליו הגזרה כענין המן במשתה אסתר ולכן ה' ה' הם החונקים אותו. וקשיא ליה כי שם יהו"ה נק' עץ החיים [ואין] לדרוש בו המיתות האלו לז"א שאין לתמוה כי המיתה לשמאל הוא חיים שכשזה קם זה נופל והיינו אומר אני אמית ואחיה ירצה בו לעצמו אני אחיה כי המיתה של זה חיים לזה ולרמוז אל סוד פירוד הקליפות שהוא המיתה לסמאל והוא חיים לישראל אמר ראו עתה כי אני אני הוא דהיינו תרין יחודין בשנים כנזכר ואין אלהים עמדי דהיינו אלהים אחרים ובזה אני אמית לחיצונים ולכל האומות דלא הימין בי וכו'.

לדון בסקילה לסמא"ל באבן דאיהי י' היינו מלכות מצד החכמה שנק' אבן והוא י' בסוד אשת חיל עטרת בעלה ויש בה כח לבטל הקליפות כאומרו ואבנא דמחת לצלמא וכו' וענין ביטול הקליפות ע"י היינו היותה נקשרת בסוד החכמה ומשם נוטלת כח לבטל הקליפות ולזה זריקת האבן לסמאל לסקלו הוא ע"י סילוק המלכות עד החכמה וז"ש זריק לה לגביה וכו' ומסיק וזריק לה לגבי מחשבה וכו' והיינו נמי בסוד ק"ש כי ע"י אחד קושר המלכות בסוד המחשבה. והענין כי בהיות שם הוה"י דין ואז הוא נאחז בה כנודע. מיד האיש החסיד ע"י יחוד מצותיו יקח האבן שהוא למטה מה' דהיינו חמש אצבעאן ויסלקה ויעלה למעלה ויעשה יהו"ה דהיינו שיזרוק האבן כלפי מחשבה דהיינו רישא דתמן מוחא למעלה מה' ראשונה דהיינו כתפא וזה בכח רחמי החכמה דהיינו מ"ה אדם:

עצים לאדלקא בהון נורא כלומר שסמא"ל וסייעתו הם עצים יבשים להדליק בהם אש הדין לבערם מן העולם כי ע"י הגבורה עצמה הם מתבערים דאין ביעור חמץ אלא שרפה והיינו ע"י קיום מצות כל הנשרפים וכיוצא ודרך זה אינו אלא לסמאל וסייעתו שהם העצים היבשים הנדלקים באש כנז' אמנם יש דרך אחרת משובחת מזה והיינו אומר זכאה איהו פי' זכאי יותר מן הקודם הוא גופא דאיהו עץ וכו' והיינו שמוסר עצמו לשרפה לעבודת קונו ושם נשרף בשרו ביטול יצרו ונשמתו עולה לקרבן אשה לפני קונו כרבים שמסרו עצמם על קדושת שם שמים ושכינה שהיא נר מצוה דהיינו סוד י' שלהבת הנר המתקדשת במיתתו וכענין זה כלול כל סוד שם יהו"ה והיינו י' וה' בשכינה דהיינו נר מצוה בכל אבר דהיינו שהגוף וא"ו וכל אבר דיליה ווי"ן ודאי והיינו סוד יה"ו והנה אש אינה בחכמה דהיינו י' ממש אלא י' של חכמה שבבינה ששם שורש ודאי וז"ש בשכינתא עילא' בעץ דאיהו ת"ת דהיינו ו' והיינו עצם הגוף הנשרף באש ובכל עצים שהם שאר איברים שהם ווין כנזכר בזמנא דאש של גבור' דהיינו אש שנשרף זה בו לקידוש השם כגון ר' חנינא בן תרדיון וכיוצא אינו אש הדיוט אלא אש גבוה אש המזבח הבא להקריב קרבן ההוא לריח ניחוח לפני ה' והיינו אדם כי יקריב מכם ממש קרבן לה' וסגולת האש לבער שם הקליפות דהיינו קידוש שם שמים והכנעת הקניפות וביטולם דהיינו סוד והזר אל זר הקרב בסוד הבשר שהוא חלקו יומת ואש המזבח דהיינו דינא תוקד בו באל זר הנשרף שם תוקד בו והוא מתבער בסוד הבשר כנזכר והצדיק עצמו נדבק עם המלכות לריח ניחוח אמנם ממלכות שולט בו המות להיות נדבק עם המדה הזאת אמנם יש מעלה גדולה ומשובחת מזאת והוא מעלת אברהם ויצחק וחנניה וחביריו וכיוצא ועליהם אמר זכאה איהו פי' זכאי ואשריו יותר ויותר מן הקודמים הוא מאן דאחיד באילנא דחיי דהיינו ת"ת עץ החיים לא בנשמ' בלבד (בצדיקים) [כצדיקים] הקודמים אלא גם בבחי' הבשר והגוף החומרי ולא שאין לו אחיזה במלכות ח"ו אלא נר כל ענפא וענפא ") מת מצוה בענין שאוחז בת"ת ומלכות ורמ"ח אבריו מתקדשין בסוד רמ"ח מצות דהיינו מצוה עצמה מלכות רמ"ח מצות ת"ת בסוד רמ"ח אברי הגוף:

כד אחידן ביה תרוייהו ת"ת ומלכות אינן כצדיקים הקודמים שגופם כלה ונשמתם עולה לרצון אלא אין האש שולט בהם כלל מפני שאין המות שולט בהם וז"ש יתקיים וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל. וא"ת אחר שאין בשרם נשרף אין כח חיצוני מתבער לז"א שאינו כן אלא כענין הסנה שהקוצים שהם החיצונים היו נשרפים והאיברים מוקדשים ומתבער מהם יצה"ר ובלתי נשרפים וז"ש קוצים אתוקדו וענפין דסנה ואיבא דיליה ועלין דיליה לא אתוקדו והיינו אומר הסנה בוער באש דהיינו הקיצין והסנה איננו אכל עלין וענפין וכו' והטעם לזה מפני היות סוד הצדיק הזה אפילו באבריו הגשמיים נאחז באילנא דחיי. והכריח הסוד הזה ואמר דא אחזי ליה קוב"ה כלומר מוכרח פי' זה דאלת"ה מה היה כוונת מראה הסנה אלא רצה הקב"ה להראות למשרע"ה מעלת אברהם ושאר הצדיקים בעץ החיים כנזכר. ובוצינא קדישא רשב"י ע"ה פירש טעם למה צורך המרא' זו באותה שעה למשרע"ה ואמר ודאי ישראל וכו' וזה כי אין ענין זה דוקא באש דהוא הדין בכל נס ונס (העושה) [אולי הנעש'] אל הצדיק בענין שניצול מן המות וישראל נדבקו בגילולי מצרים דהיינו אש הדיוט סמא"ל וסייעתו אש יצה"ר ונתרחקו מתורת יעקב אבינו כאמרם גוי מקרב גוי מה אלו וכו' ולולא הגאולה לא היו זוכים אל הנסים והיו כלים במצרים עם המצריים וזה מפני שעץ החיים שהיא התורה מים המלחלחים באיברים כדי להחיותם בסוד עץ החיים ולא ישלוט המיתה בהם לא היה להם עד שנתבשר משרע"ה ואמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וזהו מרא' הסנ' להראות שהעיקר הוא שיהיו הנסים כענין הסנ' שיתבערו הקוצים והקליפות וישארו האיברים קיימים וחיים וז"ש וישראל בלתי ראויים אלא בסוד התורה דהיינו עץ החיים משרע"ה מרכבה אליו ולז"א הישועה ההוא ע"י מדתו וע"י יהיו ישראל ניצולים ולזה לא נשאר לו דרך לומר שלח נא ביד תשלח וז"ש מצד דאנת נחיתת עלייהו באורייתא בגינך נחתת עליהו וכו' וישראל נדבקים בסוד עץ החיים עם המלכות דהיינו מצד נר ה' ת"ת ומלכות וכן בגאולה העתידה צריך שתהיה ע"י מרע"ה מן הטעם הזה שישראל בלתי ראויים לניסים וח"ו יהיו כלים באש ומתים כולם בקידוש השם ואין זו הכוונה אלא שיהיו ניצולים ויעשה להם נס לכן יבא משרע"ה וע"י הת"ת ומלכות עץ החיים נר ה' נחיתת עלייהו ויהיו ישראל עצים לחים בלחות התורה ולא יכלו בין שאר האומות וז"ש כי אעשה כלה וכו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה ועוד כי אלהים שופט כי מיניה י' דחושבני' כ' דאיהי כתר וכ' זה פי' מילוי ה"י שהיא כ' רמז לכתר וה"א בעצמה היא בחכמה. אלהים בינ' זה ישפיל הם ב' ה"א ה"א רמז לו' קצוות של מלכות ישפיל וזה ירים רמז לו' קצוות הת"ת וז"ש וזה ירים ו' ו' ת"ת ויסוד. עכ"ל.

גליון וזה ירים דא ו' ו' פי' כמנין זה שהוא י"ב שהם רמז למי שמכה ברצועה של מלקות שיכ' בשני ידיו שבכל יד יש ה' אצבעות והיד בעצמה הרי מנין זה וזה ירים הוא רמז לשתי זרועות שהם בשני ווי"ן שצריך להגביה שני זרועותיו כשמכ' וזה שאמר וזה ירים דא ו' ו' שהם רמז לב' זרועות והם כמנין זה עכ"ל: