אור החמה על ספר הזהר ג:תקמא

ואינון ברכאן שפיר' אריק בר נש באינון מלין ולזה ראוי שהדברים יצאו מפיו בכוונה כדי שיפעלו הנרצה בהם והוא לכוון להמשיך הברכות מהבינה וז"א מההיא מקירא עילאה לתקן באורה הת"ת ומלכות שהם כסא אליה וז"ש ואתברכאן כל אינון דרגין וצריך להשפיעם שפע אל התחתוני' וז"ש ואתמליין לארקא על כל עלמין והענין שיהיה משך הברכות בשופע בענין דאתברכאן כולהו כחדא בבת א' נשפעים עליונים ותחתונים שמריק השפע מצד א' ונשפע מצד אחר וכל זה ראוי שיהיה כלול בברכה וישים אליו דעתו המברך וז"ש וע"ד אצטריך ב"נ וכו' שהעיקר תלוי בכוונה המרובה וכל זה הטורח שאנו טורחים בברכות להגביר השפע כ"כ עד שישתוו הספי' התחתונות לקבל השפע בדקות בעליונים ממש. וז"ש בגין דאתברכאן אבהן שהם הקרובים דקים אל הבינה ובנין נה"י סתם רחוקים כולא כחדא בבת א' (וישתחוו) [ואולי וישתוו] אלו לאלו שזהו עיקר האחדות בספי' העליונות להשותם ביניקתם השפע העליון. ומאן דבריך לקב"ה וכו' הענין בסוד הנשמה שהיא נעשית סולם להעלות הברכות דרך אבי"ע ולכך לעולם הוא כסא וכשיש לברכות אם באצילות בבחי' נשמה באצי' וכן בבריאה בנשמה וביצירה ברוח ובעשיה בנפש ובגשמי בגופו ולעולם הוא כסא ובסיס לאותם הברכות שגרם להשפיע וממנו אל כל שאר המקבלים וז"ש אתברך שמא דקב"ה דהיינו סוד י"ס ואח"כ מתמן דרך סוד נשמתו כנז' נחית נשרא על רישא כד"א יזכור ירצה לשון קטורת ואזכיר לפ"ז היינו שאני מקשר ומקטר שמי ומדותי ע"י האיש ההוא ולזה אבא אליך קודם לכל וברכתיך. מתעטרין מגו חקל וכו' היא המלכות המשפיעים בה חג"ת חיוור ירוק סומק ע"י יסוד ומשם נשפעים לצדיק תחתון להתעטר על ראשו. וז"ש מתעטרין מגו חקל כלומר מתוכיות השדה מתעטרת על הצדיק מצדיק פנימי כדמסיק. פגיעי בהו כמה דרגין הם עולמות אבי"ע מאן אתר נחיתי לבתר אהדר לענין ראשון כלומר אחר היחוד העליון כנז' מהיכן נמשכין לתחתונים וביאר מרישא חד צדיק והטעם שנמשכין מהיסוד מסומנים להתעטר על ראש האדם הוא מפני שממש הברכ' שאדם מברך ועולה ממטה למעלה לעורר הברכות עליהם ביסוד וז"ש תמן סליקו ומשם מעוררים הברכות וזהו סוד הברכות ממט' למעלה לעורר הברכות וז"ש ומתערי לנחתא אחרנין נמצאו בין אותם הברכות העולות ממטה בין אותם היורדות מלמעלה בחינתם ביסוד דהיינו וברכות שני מיני ברכות לראש צדיק והוא העיקר בענין זה וז"ש כיון דהאי דרגא אתמליא אריק להאי כלה מ' המתאחדת עם הת"ת ע"י היסוד ומתמן נגדן ואתמשכאן לתתא על הצדיק תחתון כנז'. קיומא כדקא יאות חתום חותם כשר שאין ראוי לעדים להעיד אא"כ ראו העדות ולכך אמן יתומה פסול. נהורא דלא נהיר מלכות. אמן איהו רזא דקשרין וכו' כדפי' בפ' וילך מהזוהר כי כל י"ס כלולות בו וצודק בין בברכה בין בקדושה כגון קדיש וז"ש בין בקדושה בין ביחודא ומעטר לההוא ברכתא כי הברכה הוא עולה עד הבינה על הרוב ואמן עולה עד הכתר. וקב"ה אתרעי שהוא מתברך מפי כל מברך שבעולם ותיאובתיה וכו' שהוא בסוד ברכה מיין נוקבין כנז' ואנהר בוצינא דלא נהיר היינו סוד התיקון והקישוט ואתקיף ליה בתוקפא תקיפא מימין ומשמאל כ' אחר התיקון הוא מסתלק בסוד שמאלו תחת לראשי ומנעין ברכתא וכו' כגון נהנים מן העולם בלא ברכה רזא דברכאן בפקודי אוריי' ברכת המצות וכל הנאין ברכת הנהנין וכסופין דהאי עלמא ברכת השבח וההודאה בכל צודק כוונה זו חוץ מברכת התפלה שצריך כוונה אחרת והענין הוא בשאר ברכות להשפיע למלכות וז"ש לארקא ברכאן מעילא לתתא וכדמפרש לקמן אמנם ברכאן דצלותא הם מתתא לעילא ומעילא לתתא כדפי' בתיקוני' ובר"מ. עד דמטו גו נהרא דלא נהיר. אל תוכיות המלכות בבחי' נקודת ציון ששם דבקות היסוד עם המלכות ומשם עולה ו' קו האמצעי עד הבינה וז"ש ומתערי לעילא בתוקפי נהורא וכו' עד דמטי לכורסייא עילאה הוא הבינה כסא לחכמה ולבתר מקורא דכל חיין החכמה והכתר. כדין נפקין ברכאן אחרנין ז' עולמות שבבינה ונשקין אילין לאילין בסוד ז' נשיקין דבקותא דרוחא ברוחא שבעה בשבעה ואתאן דרך ו' קצוות ושארן לראש צדיק של צד מלכות שהוא המקור להשפיע למלכות לארקא לתתא וכד נחתין לא נחתין דרך קו האמצעי לבד אלא אגב אורחייהו מתברכאן אבהן שהם חג"ת ובנין נה"י וכל הבחינות הכלולות בהם וז"ש וכל דרגין דילהון. ורזא כלומר ומה שיכוון האדם בברכה כדי שירמוז ענין זה כדמפרש ואזיל. ברוך דא רזא דמקורא עילאה הוא בינה כדמסיק ונק' ברוך המורה על הפעול ולא אמר מברך הוא להורות על פנימיות המדה שהיא מתברכת ממדרג' עליונה שעליה ומשפיעם משך הברכות עד הגיעו למטה וכיון שאגב השפעתה מתברך נק' ברוך. ואיהי בריך תדיר ר"ל צריך שנכוון בו בסוד ברוך שבבינה שהוא ברוך בכל מיני ברכות ותדירות וז"ש לאנהרא כל בוצינין שמורה על ריבוי מיני הברכות המתייתסות על כל מיני הנאה. מתמן שירותא דאיקרי עלמא דאתי כלומר שנקרא הבינה עלמא דאתי מפני שהיא באה בשפע על הספי' למטה וסוף בחי' זו שהיא המקור דבקה בספי' התחתונות שהם ו' קצוות ת"ת הנק' שמים והבינה קצה השמים והיא דבקה אליו עד שהיא קצה לשמים והוא קצה העליון שהיא הבינה וז"ש ואיוה קצה עילאה בגין וכו' וכמו שקצה התחתון יסוד דבוק בשמים ונק' ברוך ג"כ קצה עליון כדמפרש וכו' כי קצה השמים התחתון נק' ברוך מצד התחתונים ג"כ שמתברך בסוד התעוררות לייחוד וז"ש ולאערא ברכאן דצלותא ולזה נק' ברוך לשון פעול וכן ברוך עליון כנז"ל. נמצא לפ"ז כי באומר ברוך בכל ברכה חוץ מברכת העמידה שהם ח"י ברכות צריך לכוון בסוד הבינה שהיא מתברכת מחכמה בסוד הדעת ומושכת הברכות ממנה אל הספי' התחתונות. אתה מורה לנוכח היינו החסד שהוא תחלת הגילוי תחלת ו' קצוות ומפני שבינה שלמעלה ממנו נעלם זה נק' אתה נגלה וז"ש לבתר דשארי לאתגלאה לבד כלומר מיד בצאת מהבינה ובגין כן איקרי אתה חסד ולא שאר הספי' כי לא יצדק בהם אתה אחר שגם החסד העליונה מהם נגלית כנז':

דא רזא דימינא ולאו ממש ימינא למטה אלא בבחי' אחיזתה בבינה שהיא ראשונה ותחלה לגילוי הבינה הנעלמת וז"ש ונק' כהן לגבי ההוא אתר וז"ש אתה כהן לעולם כהן לההוא עולם שהיא בינה נמצא לפ"ז אתה יכוון בחסד המתגלה המתאחד בבינה. רזא דאמצעיתא ת"ת נקודה אמצעית מרכז דבק בו' קצוות א"כ ירד אל הת"ת ובו יכוון לו' קצוות וז"ש אמצעיתא רזא דמהימנותא בכל סטרין שכל השמות (משתעפים) [נ' שצ"ל מסתעפי'] משם זה כנז'. מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: