אור החמה על ספר הזהר ג:תקמ

מתניתין. רישא חוורא כתר עליון רחמים בלי דין. רישא רשימא מעילא לתתא. חכמ' סוד אור ישר זכר ומתתא לעילא בינ' בסוד אור חוזר נק' דין. אתקין סטר צפון גבור' בעטורא דקונאירותא שהוא החסד והיינו שהעולם נברא בדין וכדי להתקיים שיתף עמו רחמי החסד שהגבור' היא נתקנת ומתעטרת ע"י מימי החסד המכבים ומקררים אשה ודיניה. בי' רשים וכו' היינו אצילות הת"ת וגילוי לחוץ והוא עומקא דתהומא עילא' כי התהום היא הבינ' ועומק התהום סוד הדעת הנעלם בבינ' ורשים היינו גילויו לחוץ ולהיות המשכו עד הנצח והוד שהם ממש זה עולה וזה יורד בסוד ממרא' מתניו ולמעל' וכו' והיינו אומר דסליק ונחית.

בגויה נחית חד דרגא היינו היסוד שהוא סוד היחוד וראוי להעלימו בין נצח והוד להגין ממשפחות החיצונים מפני שבו אחיזת הערל' וז"ש חד דרגא טמירא והוא נק' כל מפני שמקבל מהבינ' דהיינו אלף וחמש מאה סוד חג"ת נ"ה וכולם נרשמים ביסוד.

תחותיה תטלל וכו' המלכות ונק' חי"ה שחיות הכל תלוי בה והיא בבחינתה המתפשטת למטה שבה אחוזים כל החיות והיא נק' שדה תפוחים שבה כלל כל בעלי חיים ובחי' זו נק' חית שדה והיינו חיות ברא. וקרנין עשר הם עשר ספירות משפיעות בה ועושות בה עשר אורות הם עשר' קרניים. עיינין כעיני אנשא הם ז' ספירות נגד ז' ספירות עליונות ומשם יונקים ז' עינים הם ז' מלאכים המשגיחים על ענייני מעשי בני האדם והיינו כעיני אנשא. פום ממלל רברבן הוא סוד הגזר' מכחה לתחתונים כפי הראוי למעשיהם. כד שלטא שהוא מיוחדת ויש לה שפע. אזלא ביממא. שהוא הולכת עם הת"ת מדת יום טמירא בלילה שאז שולטים החיצונים מצד הדין והיא מתעלמת שלא יינקו ממנה. כד נחתא למטה שאין לה יחוד טמירא ביממא שאינה מיוחדת במדת יום שהם רחמים ואזלא בליליא מתגוללת בדינים והחיצונים יונקים ממנה כד נטלא להנהיג התחתונים לדונם. מזדעזען מאימת קונם. ארבע מגרופין הם ד' חיות הקודש ולהם ד' מחנות וראשיהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. ונטלין עמה שהם בתי דינין שלה מתנהגים כפי הנהגתם. שתין פולסי הם ששים גבורים כחות מהגבורה. חרבא שננא וכו' היינו כח הדין מהגבורה והמלכות חרב מתאחזת בגבורה על הירך שהוא הוד והיינו להיותם מצד הדין:

סליק ברעותא וכו' כלומר עלה ברצון שהוא הכתר לברוא אדם שיהיה שולט על כל שאר הנבראים. ההוא חיוורא הוא מלכות הנז'. חד עפרא לא כעפר שאר הבריות אלא עפר מוכן לקבל הנשמה והיינו סוד אדם שנברא מעפר המזבח. כליל מכולא שהי' העפר ההוא כליל מכל ד' יסודות שהם העפר מלכות רוח ת"ת אש גבורה מים חסד. נשב ביה ההוא סוד גלגול האותיות המתגלגלות בגולם העפר להתפשט ולגלם ולהתרקם מציאות הגוף אתפשט בד' סטרי עלמא היינו סוד ו' קצוות החתומים בגולמי יה"ו יו"ה הי"ו הו"י וי"ה וה"י כנז' בס' יצירה כי אותיות אלו הם המגבילים גולמו שאם לא אלו לא היה נחר"ם ומתגבל. ארבע פלכין. היינו התפשטות ד' אבריו הראשים שהם הזרועות וירכין והיינו חד לעילא ירך ימין חד לתתא ירך שמאל סוד נצח והוד הנז"ל. חד לצפון זרוע שמאל חד לדרום זרוע ימין ושש קצוות הנז"ל חותם גולם הגוף הנשאר ובזה עתה מוטל גוף בלי נשמה. ואחר שנעש' הכנה וכסא לנשמה היה הייחוד לברוא לו נשמה וז"ש אילנא חד שהוא הת"ת רברבא מצד הגדולה ותקיף בגבורה אתחבר ואתדבק ביה בחיה הנז' שהיא מלכות ע"י וסוד סוד יוסף יפה תואר ויפה מראה והיינו חד ענפא ספירא דחיזו חדוותא דכולא מפני שע"י היחוד הוא שמחת כל שאר הספירות ומאירות:

אפיקו חד רוחא טמירא. היינו סוד הנשמה שהוא מבינ' מזווגא דקב"ה ושכינתי' ומליא לההוא גבול כי הנשמ' ממלאה את הגוף כענין מלא כל הארץ כבודו וקאים על רגלוי כמלאכי' ולא הולך על ארבע כבהמות ובסבה זו אמלכיה על כל עלמא שכולם צריכים אליו ושלטיה על כולא אפילו בגלגלים כענין שמש בגבעון דום. הה"ד תמשילהו במעשי ידיך דהיינו השמים כל שתה תחת רגליו הנבראים התחתונים. לא נטר פקודא שאכל מעץ הדעת. אתיב מלכא היינו הנשמה הקדושה שנסתלקה מאדם כנז' בזוהר שיר השירים ונתנה למטטרו"ן הוא חנוך כנז' בזוהר שיר השירים ולא מת שלא היה בו אותה המעלה. כדין זמינין מאנא אחרא הוא סוד מטטרו"ן שזכה לאותה הנחלה ונהפך גופו ללפיד אש ונעשה שר למלאכים וז"ש וקאים בינייהו בקוטרא דגלופין כלומר עמד בין קשר החקוקים הם הפשוטים מהחומר שמציאותם חקוק לפני קונם בין מלאכין קדישין כנז'. בטפסרא דעטורין אתאחדא כלומר בטופס העטורין שהם המלאכים המתעטרים למעל' שם נאחזה. דרין בתראין ר"ל כל הבאים אחר אדם הראשון זולת מטטרו"ן כולם נתפסים למיתה בחטאם ומעטים הם המתים בעטיו של נחש ואח"כ איגנז בעפרא בסוד כי עפר אתה ואל עפר תשוב בין רגבי נחלא כדכתיב מתקו לו רגבי נחל והוא הקבורה והיפך הבשר לעפר בחד גרמא הוא העצם הידוע שאין לו כליון והיינו תקוף דקאמר, והוא עומד לעולם מפני שהוא יסוד לגוף והוא עצם כעדשה שבמוח שבו משכן ה' חושים שהם עיקר כל הגוף ומשכן הנשמה והוא יסוד אליהם ומשם עתידים לחזור אחר התחיה בגוף נקי וטהור כדמסיק ויקומין חיילין דור דור ופרנסיו דור דור ומנהיגיו. תניינות בימי היותם בעולם הזה בחיים בארעא קדישא שלא יקומין ויקבלו הנשמה מתי חוצה לארץ שם אלא באים בגלגולא או מחילות תחת הקרקע ונשמה נזרקת בהם בא"י ולאעלא בי' גבילו כנז' בארוכה בינוקא ע"ש. מאנא דכשרא בלי יצה"ר כי ע"י עצם הקטן הנעשה מעין כמו חלב * צ"ל לגבל לקבל שאר העפר גורם לטהר עכירת החומר כענין מעין היוצא מבית ה' לטהר נחל השטים הגורם זנות כדמסיק ורבים וכו' הרי ג' בחינות יש שלא יקומו כלל וז"ש ורבים ולא כולם. ויש שיקומו לחיי ויש שיקומו לחרפות. השמים החדשים וגומר כמו שמתחדשים הגופים כן מתחדש כל מציאות העולם והם קיימים לעולם. מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב ד' מלכין הם ד' יסודות האש לעילא ועפר למטה והרוח והמים אמצעים עכ"ל ועיין בספר אור הגנוז בס"ד:

תם ונשלם פרשת ואתחנן

רעיא מהימנא רעיא מהימנא פקודא דא לברכא ליה לקיב"ה וכו' אביו ת"ת וכ"ש לאמו מלכות. חיין שפע עליון אור א"ס המתפשט בספירות. ממקורא דחיי. כתר שבו א"ס מופלא ומכוסה וממנו אורו מתפשט בכל הספי'. לשמיה קדישא י' חכמה ה' בינ' ו' שית ספי' ה' מלכות ולארקא עליה וכו' היינו שפע מבחי' החכמה הדבקה בכתר ואתי לאתמשכא כלומר כפי הרצון העליון להתפשט השפע כן נשפע מתחלה הוא בא להמשך לתחתונים והיינו סוד ההשגחה מא"ס בתחתונים א"כ נקטינן כי האוכל ואינו מברך גוזל כל זה מהת"ת ומלכות ועם היות שאין מצות עשה ממש על כל הברכות אמנם ברכה אחרונה על הפת הוא מן התורה וממנה סמך לכל שאר הברכות וז"ש וכתיב ואכלת ושבעת וברכת שהכוונה תשפיע ותברך את ה' ת"ת אלהיך מלכות וכו' מהרמ"ק זלה"ה: