אור החמה על ספר הזהר ג:תקמב

אלהינו וכו' הענין כי שם אלהים מורה על הדין החזק כלומר ביין אמנם בהיותו בא בדינוי אלינו מורה אלוה עלינו ומשגיח בנו וא"כ הוא דין מזוג ברחמים וז"ש שמאלא דכליל בימינא דהיינו גבורה הנקשרת בחסד למתק דיניה והחסד נכלל בתוך הגבורה והיינו שם א"ל הנכלל בשם אלהינו וז"ש וימינא ביה ולזה שם זה יתייחס בבינה או במלכות כי הכרעת חסד וגבורה אל החיצוני הוא בא משתי מדות אלו וז"ש ואתכלילו דא בדא למיהוי חד הנהגה א' לא נוטה לימין ולא נוטה לשמאל אלא יין מזוג במים ומים ביין ולכך שם זה בינוני לא דין ולא חסד וסדר הענין תחלה ברוך היא הבינה המשפעת באת' שהוא כהן וראשון לקבלת הברכות ואח"כ בת"ת ה' בסוד היותו כולל ו' קצוות ואח"כ אלהינו סוד המזגת הגבורה להיותה אמצעית נוטה בברכות לאמצעית להכלל ע"י הת"ת המוזג ו' קצוות באתה שהוא חסד והיינו אלהינו. וע"ד הכא אתקשרו ברכאן כי אחר שהבינה נקשרת בחג"ת ונמשכו הברכות בג' אבות דכיון דאילין אתברכאן כולהו דלתתא נהי"ם אתברכאן מאליהם הברכות נמשכות לתחתונים ואין צורד להזכירם עוד:

לבתר דאינון אתברכאן וכו' הענין הכוונה ירצה כי הברכות הקודמות אינו להשפיע לתחתונים אלא לברך (העליעים) [אולי צ"ל העליונים] עצמם כי עד עתה היו שמאל לעצמו וימין לעצמו וכו' לכך לברכן ותקים הוצרכו ג' תיבות אתה ה' אלהינו כדי שיוכלו ליתקן להכלל בבינה וז"ש ונטלי ברכאן לגרמייהו אמנם עתה כלולות עם המקור במלה אי וז"ש ואתכלילן בחד לההוא מקורא כולם נכללות באחד מתאחדות בתוך המקור אמנם מקודם א"א להכלל וז"ש ואינון לא יכלין לאתהדרא לגבי ההוא אתר דהיינו להכלל במקור עד דאתברכאן בקדמיתא כנז' אתהדרו ועאלן לגבי ההוא אתר לנטלא ברכאן יתירן ירצה בתוספות מעלה מהקודמות כי בהכנסם והכללם במקור אז יגבר השפע בהם עד שיהיה בו כח להתנוצץ ויושפע לתחתונים וז"ש יתירין ביתרון מעלה נוספות ובבחי' אחרת שיש בו כח להיות הספי' משפיעות ומתנוצץ אורם למטה וז"ש לארקא לתתא ומעלה זו לא תושג אלא אחר הכוונה והברכה הנז' וז"ש:

ועד דאינון אתברכאן לא עאלין היינו הכנסם אל הבינה ואצ"ל עאלין אלא אפילו תבין דהיינו החזרת פניהם אליה להאיר בה ממטה למעלה לאין להם הכנה והיינו ולא יראו וגו' דהיינו תייבין וכ"ש עאלין כנז'. וכד תייבין ואח"כ עאלין כמלקדמין מלך הענין כי הבינה נק' מלך בהיות האצילות כולו בתוכו קודם האצילות ועתה בהיותן נכנסות הספי' אליה היא נק' מלך באותה הבחי' הקודמת אל אצילותם ותועלת זה אינו נמשך אלא בהיותם מתברכים קודם וז"ש ומלך לא איקרי וכו' מלך לתתא כלומר בחי' הבינה הנק' מלך היינו בחי' תחתונה בה שנכללות בה הספי' התחתונות בעצמותה וז"ש כד מתעטרין אילין בספוקא בעטרוי קדישין כלומר בבחינתם הנעלמת בהקשר והאחד הספי' ז' בשבע' פנימית שבה ובבחי' זו נק' מלך וז"ש והכא איקרי מלך אמנם על בחי' זו שהיא בחי' ז' תחתונות שבה ויש עליה בחינה נעלמת וז"ש ומאן איהו העולם אשר קדשנו ולא קדשנו [ואולי קדשתנו] וציויתנו מפני שהוא נעלם וז"ש דאי הוא עלמא דלא אתגליא לבר כלומר אינה בחי' נעלמת מכל וכל שהרי היא נק' נעלם שיש בה ו' קצוות אלא בבחי' שאינה נגלית בעצם כשאר המלות וז"ש דלא אתגליא לבר אל הספירות החוצה אל מקום אצילותם עם היות שהם ו' קצוות נגלות אל ז' ספי' הנכנסות ונכללות בתורה כנז' בבחינתה הנק' מלך. וז"ש ואיהי סתים קארי ליה באורח סתים כי אפילו מלת מלך סתם הוא שאינו כענין את"ה שהוא גילוי בעצם וז"ש ולעולם ימינא אתה. כהן כפוף היינו ברכת העמידה שכורע בראש כל ברכה ובסוף כל ברכה כנודע. והשתא קשה דהא אמרת דברוך דצלותא אינו בבינה א"כ עתה אין ראוי שהכהן יהיה כפוף למלכות לז"א ועלמא תתאה שהיא המלכות דאמרן דאיהי ברוך לא איתקרי ברוך אלא דוקא בהיותה נקשרת בסוד החסד ושם הבינה משפיעה וז"ש כד אתקשר בחסד וכו'. קארי מתתא לעילא בסוד התעוררות הבא אליה מן התחתונים והוא מעורר הבינ' ע"י דבקותה בחסד ולא איקרי ברוך בר ברזא דמקורא דאתדבק בהדיה ועייל ביה ואמלי ליה דהיינו היסוד והוא מצד החסד ויקרא ברוך ממטה למעלה וממעלה למטה כנז"ל ואתה ג"כ בסוד תפלת העמידה הוא בחסד וז"ש רזא דההוא כהן לאתדבקא המלכות בהדיה. וע"ד בר נש בצלותא כורע בברוך להורות שהיא המלכות למטה ואין כן בשאר הברכות שלהיותם בסוד ברוך שניה אין כריעה בברוך וז"ש ודא איהו שנויא בין ברוך וכו' ולעולם רומז בבינה כנז' וז"ש וכולא ברזא עילאה איהו לארקא ברכאן לכולהו כי מן המלכות נשפעות הברכות לתחתונים ובסוד הכריעה שכורע בברוך מורה על המלכות כפופה. משפעת לתחתונים כורע בברוך בברכא וגחין רישא עם היות שבברוך כורע עם כל זה כשיגיע לאתה ישפיל ראשו מעט יותר להורות שהכהן כפוף ונוטל חלק מהבינה בראש קודם למלכות ושניהם מדובקים ומיוחדים עמה כנז"ל וז"ש כהן נטיל בראש ואיהו ראש תדיר ואפילו שתעל' המלכות להדבק עם הבינה החסד ראש אליה. מלך בתר וכו' זקיפת המלך מורה על מיעוט הירח וע"י היותו כורע המלך לעולם מורה על מיעוטה לפני הקב"ה כדי שישפיעה ויהיה לה שפע לנהל התחתונים שנאמר לה לכי ומעטי כלומר זילי לתתאין ואזעירי גרמיך להשפיעם ולנהלם וז"ש ובג"ד ברנתא דבר נש בריך לקב"ה אתער לארקא וכו' כתיב כי אתה אבינו ותנינן דעל יצחק נאמר א"כ קשה דאת אמרת אתה כהן והרי הכתוב אומר על יצחק שהוא לוי גבורה שנק' אתה ותירץ בגין דשמאלא אתכליל בימינא וכן מורה פעולת יצחק שמלמד זכות על ישראל בחסד ולכך נמשך אליו שם אתה מן החסד. אבל ימינא מנ"ל דאיקרי אב כלומר כדי שתאמר אתה אבינו גבורה בחסד כי אב הוא בחכמה ואנא אימא משום דאתדבק בחכמה הנק' אב למדה זכות וא"כ היא בעצמה נק' אתה ולז"א כי אב בחסד ומפני שנדבק בחסד נק' אתה ולמד' זכות וז"ש דכתיב וישימהו לאב ולכהן מורה שהכהן ראוי שיהיה אב ועם היות ששם נאמר במיכה סוף סוף לפי דעתו מפני שהיה לו לכהן היה לאב משמע שהכהן אב ואע"ג שאב באמת בחכמה שהוא לעיל מהחסד עם כל זה יצדק ג"כ בה ואפילו לנהורא דלא נהיר שהיא מלכות בשעתא דאתדבקת בימינה ומשם היא מאירה בישועה וגאול' נקראת אתה דהיינו מצד החסד מהרמ"ק זלה"ה ועיין בס' אור הגנוז בס"ד.