אור החמה על ספר הזהר ג:תקלט

וע"ד אמר מלאך ה' הענין ג' שמות יש לו בהיותה מתלבשת בגבורה לפעול הדינים נקרא מלאך אלהי"ם וכאן שכבר שקטה המלחמה ונחה נק' מהנהגת הת"ת מלאך ה' אחר תיקון הגבורה ושבה מהמלחמה חזרה לדין על מרוז וכשהיא מהימין מקום הישועה דכתיב הושיעה ימינך נק' מלאך הגואל מן הימין.

ודא זמינא וכו' היינו שתקבל למעלה מג' אלו בסוד הגדולה העליונה בחכמה והתקדשתי מן הבינה קודש קדשים ונודעתי בסוד הדעת דהא ודאי יומא חד וכו' ירצה יום א' דהיינו אלף שנה צריכים לקבל פגם שנעשה בחרבן ואפילו ישובו בתשובה שלמה אין שום תקנה מפני שהוא גזרת הגלות אמנם אחר האלף שנה שהוא יום א' שנאמר בו כל היום דו"ה תלוי בתשובה אם ישובו יגאלו ואם לא ישובו יתארך אותו היום עד מדה ידועה והיינו הן עוד היום גדול ויש עת שאינה תלויה בתשובה בין יזכו בין לא יזכו וזהו עתה שאנו מצפים בעונותינו:

ד"א הן עוד היום וגו' לשל הקודם אהדר יום לזמן הגלות בעצמו דהיינו אותם אלף שנים יומו של הקב"ה יתאריך ודחיקא מילתא דנימא יום גדול אל הזמן בעצמו שהרי שנותיו קצוב אלף שנה לכך פי' יום הקליפה עצמה ושליטותיה שהחריבה הבית והגלה את ישראל והנה היום הרע הזה גדולו תלוי ביד ישראל אם ישובו בתשובה מקטינים כח החיצונים ומבטלים כחם והיום הרע הזה מתמעט ואם לאו ח"ו במעשיתם הרעים מגדילים כח החיצונים והיום הזה מתגדל ולז"א הן עוד היום גדול שלא הקטינו כח החיצוני בתשובה אלא אדרבא מגדלים כחו במעשיהם הרעים. יש' מאי קאמרו לכולהו פי' הוא נתינת טעם למאי דקאמר השקו הצאן לא נוכל אם לא יהי' עזר עליון מלמעלה מספירות העליונות כדי להקל מעלינו שעבוד מלכיות המונעת עסק התור' ושליטתו מהקליפ' האבן הגדול' והחזק' אשר על פי הבאר היא מדת המלכות שהיא מחשכת אור המלכות ומונעת השקאת מימי התור' ודא הו' יום (יום) אלף שנה יומו של הקב"ה ומדשארי וכו' היינו כניסת האלף הששי שהוא יום א' כי בסוף האלף הרביעי בשנת תתכ"ח נחרב הבית וגלו ישראל ועמד חרב כל יום ה' שהוא אלף ה' ובתחל' האלף הששי יבנ' ב"ה והיינו אומרו שרותא דיומא אחרא ומדשארי למעבד צל בשרותא דיומא אחרא לא אחר חצות ח"ו אלא דוקא כשעוש' צל בתחלת היום שהכוונ' שבבוקר אין צל בחוצות מפני שהכל צל הכתלים בבוקר אמנם כשמתקרב לשליש היום כדמסיק שאז ניכר צל הכתלים אז הוא בתחלת שליש האלף הששי ופי' הכרח לזה ואמר כמה דזמנא דאתחריב בי מקדשא בסוף האלף הרביעי הוה צל למיעל דהיינו בסוף היום כנזכר והצל נכנס ונאסף כנזכר שאין נק' צל אלא כשיש חמה וניכר בין חמה לצל והיינו כי ינטו צללי ערב.

ושיעורא דהאי צל שית קמצין ופלגא וכו' ירצ' ששה טפחים וחצי והענין כי מדת קומת האדם גברא בין גוברין הם י"ח טפחים וכן מדת צלו שליש המדה ו' טפחים והיינו שיעור מדת היום אלף שלישו הם ג' מאות ושלשים ושלש' וכו'. מהרמ"ק זלה"ה: