אור החמה על ספר הזהר ג:תקלד

אפרסמונא דכיא. בפ' תרומה מהזוהר נתבאר כי אפרסמון הוא בבינה ונק' דכיא להורות שאין אחיזה לחיצונים בה כלל והקב"ה משתעשע בהו הוא מתייחד עם המלכות ע"י התעוררות נשמות הצדיקים. דקב"ה אשתעשע ביה וכו' הענין כי הנועם הוא סוד השפע העידון הנשפע מאריך אנפין לת"ת והיינו ה' המשתעשע בו ומתעדן בו וע"י מתייחד עם המלכות והיינו שעשוע כנודע. א"ר יצחק כמה מדורין וכו' הם ז' היכלות לנשמות הצדיקים בג"ע כנז' בזוהר תרומה והיכל שביעי נגדוי החסד כנודע ובו בעל האהבה בהאי אתעטר פי' ע"י האהבה שהצדיקים עושים למטה גורמין למעלה שיתעטר הקב"ה בסוד האהבה דהיינו קשר ד' אותיות דהיינו ו"ה ת"ת ומלכות וכתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה דהיינו ת"ת בעטרה וכו' דהיינו הוא"ו שמתעטר בי"ה בסוד תרין עטרין:

ת"ח כולא אהבה אתקרי. שיש יחס לאותיות אהבה עם ד' אותיות יהו"ה כנז' בסבא י' הוא חכמה קוצא לעילא כתר עליון והוא נקשר בגוף היו"ד לא אתפריש קוצא בי' לעלמין אלא קשרם תמידי והסבה לזה דהא ברחימותא שריא עליה ר"ל באהבה הכתר עם החכמה נדבק עמה וזה סבה דלא מתפרש מינה לעלמין שלא יסתלק הסבה מן המסובב ואם היה חשק החכמה עם הכתר לבד ולא חשק הכתר עם החכמה היה נבדל לעתים ומסתלק ולזה באו רמוזים שניהם באות יו"ד הורה שמעולם לא יבדלו אמנם ענין החכמה עם הבינה נרמז בשתי אותיות וז"ש הן הא אוקמוה די' לא מתפרש מיניה ואשתכחו כחדא בחביבותא למעלה לתועלת שניהם ולא מתפרשן דא מן דא משא"כ בת"ת ומלכות והכריח לייחוד זה נוסף על ייחוד ת"ת ומלכות ממה שמצינו שם י"ה שתי אותיות אלו מיוחדות לעולם מה שאין כן שאר השם שפעמים ימצא אותיות יה"ו פעמים יהו"ה כולו אמנם י"ה לא מתפרשין לעלמין. ונהר יוצא מעדן חכמה. ומדקאמר יוצא ולא יצא מורה שייחודו תמידי בענין שלעולם יוצא ונקשר עם החכמה ומשפיע לז' ספירות וז"ש יוצא לעלמין ונתן טעם לשתי יחודים אלו ואמר בערך הקודם שהוא קשרם סתם דהא ברחימותא שריא עליה דהיינו בערך חשק הסבה אל המסובב ולזה לא יתפרדו כנז"ל (בכתר) הב' בחביבותא אתדבק דא בדא דהיינו חכמה בבינה ובינה בחכמה כנזכר ו' הוא תדיר חתן בכלה חפה בכל יום מחדש מפני שמתפרדים וחוזרים ומתייחדים ומפני שיש ביניהם שני הייחודים הנז"ל לכך אמר דא נחימותא בחביבותא כנז"ל והנה עתה יבדל קשר האותיות אלו כי י' בה' יחודם דלא מתפרשן לעלמין כנז' לכך קאמר יו"ד בה' ולא אמר עם ה' אמנם ה' שהיא בינה מסתלקת לעתים דהיינו ה' עם ו' ו' עם ה' ולא אמר ה' בו' שמורה על יחודם יותר והנה קשר ה' עם ו' לא דבר בו דהיינו הסבה עם המסובב וילמוד סתום מן המפורש ולכן כלל הכל ואמר בגין כך כלא אהבה איקרי ודא בדא אתקשר וכו' שגורם ייחוד וקשר בין אותיות אלו:

ר' יצחק פתח כל עצמותי תאמרנה וגומר אמריה דוד וכו' ולפיכך ראוי שיורה לעתיד כדמפרש לקמיה וזמין קב"ה לאתקנא גרמיה ובאותה שעה יש בעצמות דעת לשורר מפני טובתן אמנם בשר אינו בכלל האדם לתחיה אלא בשר חדש אמנם העצמות הן עצמן הקודמין כדכתיב ועצמותיך יחליץ ולכך אמר ה' מי כמוך לשבח על שהכניעו יצרם וזכו לתחיה ונתבטל כחו וביאר מעלת השבח הזה ואמר מקדמי שירותא וכו' והטעם כי בהזכיר מלת חול קודם השם יורה על הרחק המזכיר ממחיצת ה' וצריך בכל מלה ומלה לעלות מדרגה א' עד הגיעו למקום מדרגת השכינה ומזכיר שמו כדדרשו רז"ל על ק' ק' ק' ה' צבאות אמנם לאחר התאוה לקרבתם אל ה' מיד מזכירים השם מהרמ"ק זלה"ה: