אור החמה על ספר הזהר ג:תקלב

בשמא קדישא עילאה שגורם שישפע לחוץ כיון שמכניס אות ברית קודש בחיצונים ולא עוד אלא שגורם ג"כ שלא ישפיע לקדושה. כי הוציא שם רע שעוזב בת קדושה והולך לידבק בבת זרים. אנתתיה קדמיתא בת זוגתו האמיתית שהוא דומה לו כמלכות לת"ת. ירתא שבע ברכות מז' ספי' עליונות ולפי' אתברכא בשבע למטה. ואתתא אחרא שאינה בת זוגו כמו בועז ורות שהיה בסוד היבום רות בת זוג מחלון האשה הבאה אל ביתך מחדש שלא היתה שלך כרחל וכלא' שהאחת היתה בת זוג לעשו כדפי' רז"ל וזכה בה יעקב. בית פרץ היינו נמי ער ואונן ולא היה להם בת זוג. דאתיידע לקב"ה שאין השג' בו אלא לת"ת דהיינו הבינה והיה בינה יום אחד נעלם שאינו ידוע אלא לת"ת ביום בא זוג ואז פועל היום הנז' למט' בסוד הגאולה נפקין עבדין לחירו תדיר במצרים ועבד עברי יוצא ביובל וכן לעתיד האירו יתעורר משם וקראה שופר עילאה להיותה מיוחדת למעלה עם החכמה שהוא התוקע כנודע. דיובלא עילאה הוא ורברבא הוא ולא נקרא גדול על שם שיש קטן אלא מפני שהוא בעצמו גדול ועליונה ולהורות על כללות הנמצאים בה בענין שהחירות שבה נשפע לכל אמר וכד האי אתער כל חירו דכל עלמין מתערין ביה להיותה אם לכל הנמצאים וכולם נשרשים בה וזה הורה שם גדול וז"ש וההוא איקרי וכו' משא"כ בשמטה שהוא קרן ולא שופר שהיא מעוררת החירות פרטי מועט לעבד דהיינו ו' שנים יעבוד וכו' ואינו נפקע לגמרי אם יאמר אהבתי וכו' עד שנת היובל שאז יוצא בכח מדה זו מרוב חירותה:

בגין דאינון ברשותא וכו' הכוונה כמו שפירשו רז"ל בפסוק כי גרשוני היום וכו' זכאין תדיר ברבוי המצות ומיעוט הגלות לעילא תחת הקדושה ותתא במעשה המצות אובדים כל א' מהם אובד אבדה א' ואין ר"ל אבודין עצמן ח"ו אלא אובדים אבדות אחרות אבדה הארץ המלכות אבדה א' והיינו הצדיק וכן הצדיק אבד אבדה א' והיינו מלכות והיינו אובדים [והטעם כי השכינה אבדה הצדיק והצדיק אבד השכינה והטעם שהם בעצמם ח"ו אינם אבודי' אלא] שאבדו יחודם ואי תימא ובאו בשלמא דאי אהדר לישראל והם ממש אבודים היינו ובאו שימצאו ממקום אבדתם אלא להאי פי' דאמרת שהם אבדו מאי ובאו שהרי הם בעצמם נמצאים ותירץ כי ע"י גלות המלכות אבדה צדיק וצדיק אבד השכינה ועתה ובאו המלכות מהגלות והיסוד ממקום סילוקו להתייחד ע"י ביאת השכינה מארץ אשור שגלתה עם ישראל כאומר ובפשעכם וכו'. ואי תימא והשתחוו. כלומר בשלמא לאידך פירושא כנז"ל ניחא ותירץ דאהדר לנדחים שהם יש' ושייך בהו והשתחוו. רשימא קדישא שם שד"י במילין דשמא עילאה שתי פרשיות שבמזוזה כנז"ל ההוא דמדוריה היינו ההוא רישא כנז"ל. רשימא קדישא יסוד נעוץ בפתח מלכות ולא די ליה לבר הכי גרסינן והכוונה שהכתוב אמר ה' ישמרך וגומר היינו שמירתו בעת היותה חוצה ולא די ליה לבר דאתנטר שם אלא אפילו בעת כניסתו ויציאתו בפתח ביתו ששם עומד החיצוני. הב"ה שומרו. וצאתך ובואך אין הכוונ' בתוך הבית או חוצה לבית אלא בעת צאתו ובעת בואו וז"ש כד נפיק וכד עייל עם היות שאין דרך השומרים לשמור אלא רחוק מפתח הבית קצת כאשר מחזיקים בדרך וי ליה לבר נש וכו' הוצרך לזה משום דקשיא ליה שהרי כמה הם שאינם מוזהרים במצות ואינם נזוקים לזה פירש שאין הזיקם ניכר כדמפרש ואזיל מהרמ"ק זלה"ה: