אור החמה על ספר הזהר ג:תקלא

גרדיני טהירין היינו מלאכי חבלה כי טהירין מלשון שרגא בטיהרא והכוונ' המלאכים פשוטים גרדיני הם מחבלים והיינו מלאכים מחבלים. דמתעטר בעטרוי לכאורה משמע דהיינו התגין ולא היא אלא כדמסיק לקמיה דהיינו היות היסוד מתעטר בספי' עליונות שהם שאר אותיות ותיבות הפרשות:

דאשתלים על כולהו. שאפילו על החיצונים הוא שודדם והיינו שד"י שד י' כנז' בר"מ אי הכי בשלמא למאי דס"ד כי כל פ' המזוזה עיקר השמירה ניחא דלהכי כתבינן כולה אלא לדידך דאמרת כי שם שד"י עיקר השמירה א"כ לסגי בשם שדי לחודה. אתוון רשימן ברשימו וכו' הענין כי האותיות מורות רוחניות עליון וכל אות ואות מורה על ענף באצילות וכן כל תיבה ותיבה וכן כל פרשה ופרשה וקיבוץ רוחניות אותיות יעשה רוחניות דהיינו תיבה וכן קיבוץ רוחניות תיבות יעשו אצילות גבול רוחני דהיינו פרשה ושתי פרשיות אלו שהם שמע ת"ת עם חסד והיה אם שמוע גבורה עם המלכות הם המתייחדים עם היסוד שהוא שם שדי והוא מתעטר בענפים אלו וכל האותיות הם לו כחיילים והיינו צבאותיו והיה שמא קדישא שהוא מורה על שם יהו"ה ממטה למעלה ו"ה קודם י"ה ושד"י מבחוץ והיינו היסוד האוחז באצילות זה ממטה למעלה. נטיר בר נש מכל סטרין כל האצילות מתעסק בשמירתו נגלה ונסתר צדיקים יבואו בו אבל חיצונים אין להם רשות זה השער לה' מלכות ת"ת צדיקים יסוד אותי אות י' שאר עממין נקבותיהן שהם בורות נקבות ודאי. דישראל איקרי באר נקבות ישראל כדכתיב שתה מים מבורך וגומר סוד אשת חיל כד"א ונוזלים והבור נעשה ע"י הזכר באר. אשר לא יכילו המים מהו דמשמע דאית בהו מים אלימא מי המרים לא יכילו והא תמן הוו אלא מים קדושים וטהורים משמע דנחית לתמן אלא לא יכילו לזה פי' וכל אינון סטרין דסטר שמאלא לא משתקיין ולא יכילו משמע שאין בהם יכולת להכילם מפני שבירתם וטומאתם ואין המים יורדים שם כלל. נביעו דנחלא שפע הבינה היורד מחכמה עד היסוד למלכות דהיינו עלמא דין מלכות ועלמא דאתי בינה תרין נביעין חכמה ויסוד. גן רוה בינה מלכות מוצא מים יסוד חכמה מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: