אור החמה על ספר הזהר ג:תקכא

מאי תמונה נודע שהמלכות נק' תמונה אמנם קא מבעיא ליה מאי תמונה שהרי המלכות קול דברים אתם שומעים דהיינו מ' א"כ מאי ותמונה אינכם רואים ותירץ כד"א ותמונת ה' יביט כי המלכות נק' תמונת ה' דהיינו שהיא מגלה הת"ת נק' יהו"ד ומשה רבינו ע"ה שהיה מסתכל באספקלריא המאירה כתיב ותמונת ה' יביט אמנם יש' ותמונה אינכם רואים אלא אספקלריא שאינה מאירה. קול פנימאה הוא הבינה שאין בה השגה והוא שורש לכל הנמשך דהיינו למ' והיא בלתי נשמע שהיא בחשאי אמנם הנשמע לישראל הוא קול דברים שהוא הקול הנמשך לחוץ למ' שהוא גילוי הדברים הנעלמים זולתי קול לא קול שבת"ת שזה אינו מושג אלא למרע"ה אלא קול אחרא דקאמרן דהיינו קול דברים. ותמונה אמאי איקרי הכי הבינה בגין דכל תיקונא דגופא כלומר הת"ת בו' קצוות מיניה נפקא ולהיות שפע הה"ת כשפע מהבינה לכך בבחינתה המשפעת בגוף ואיבריו תקרא היא תמונה. ואי תימא אחרא שהיא המלכות הכי איקרי נמי ודוחק גדול שמלות שוות יורו פירושים שונים כי בבינה יורה על בחי' המשפעת בשש קצוות כנז' ובמלכות יורה על בחי' הדבקה בעליונים דהיינו יהו"ה לז"א שגם במ' יתבאר לדרך אשר יתבאר בבינה וז"ש אין דההוא אחרא תיקונא דלתתא מינה נפקא דהיינו שלמטה מהמלכות בסוד הכסא והבריאה והמרכבות צורת אדם דהיינו תמונה וכמו שתקרא הבינה תמונה באותה בחי' תקרא המ' תמונה. והעד על זה ב' ההי"ן ביהו"ה בינה ומ' בינה ה' עילאה צורתה ג' ווי"ן שהם חג"ת חסד דין רחמים נאצלים ממנה וכן המ' ה' תתאה כיוצא בה ממנה נאצל ג' יודי"ן חסד דין ורחמים למטה ה' עילאה קול גדול וכו'. דלא אשתמע נק' קול בערך ששאר הקולות נמשכים ממנה וז"ש קול גדול ולא יסף היא הבינה דלא פסק מבועוי לעלמין וכל אינון קולות שהם ז' קולות שבהם נתנה התורה תמן אשתכחו בתוך הבינה וממנה יוצאת ועל שמם נק' היא קול בחשאי דלא אשתמע עם היות שאינה מושגת בגין דבה תליא מילתא כי משם היו נמשכות בשעת נתינת התורה אמנם המדרגה בעצמה אינה מושגת. אמנם האי דאיקרי משנה תורה דהיינו דברות שניות פי' רז"ל משה מפי עצמו אמרן דהיינו שאינם מפנימיות הבינה כראשונים והטעם מפני שקודם שתנתן התורה היתה מציאותה נעלמת בשורשה שהיא מחכמה עילאה. כללא דאורייתא איקרי שבה העלם התורה בכלל מפני העלם ענפיה שם בלתי מתבארים בהעלם הת"ת שם בלתי מתגלה ומשם יוצא סוד ד"ו והם ז' קולות שהם מילוי יו"ד והם הכשר בסוד עשרת הדברות והיינו היא נק' כללא דאורייתא ויוצא משם סוד ד"ו ונמשך לבינה שהיא ה' סוד ד"ו ג"כ והנה בהיות התורה בחכמה ובינה אינה מתיישבת לרוב העלמה אמנם בהגלותה אל הת"ת אז היא מתיישבת שם ומשם השיגו ישראל דברות הראשונות מוצאם מהבינה נגלים למקומם שהוא הת"ת וזהו מפי הגבורה עילאה בינה. וביה תליא כלל ופרט דהיינו כלל תורה שבכתב ופרט תורה שבע"פ דהיינו ת"ת שבו נכללים כל הענפים והבחינות ונפרטים במלכות המבארת כל נעלם ובת"ת הי' הכל וז"ש והיא איקרי תור' סתם מלה כוללת סוד ד"ו פרצופין נבראו והיינו משנה תור' שני פעמים תור' כפולה דהיינו ד"ו תור' שבכתב ושבע"פ יחד והיינו דקאמר משה מפי עצמו אמרן משה סוד הת"ת מפי עצמו מלכות כלת משה שהיא למעל' כלולה עמו ולזה רשים בוא"ו שהוא בת"ת להורות על מקום המשכתו כנזכר:

א"ר יוסי מאי ולא תתאוה וגו' חמידא דאי יכיל וכו' כלומר חמדה הוא מה שיחמוד האדם הדבר וישים אל לבו לגונבו אם יוכל וזה מצד שגברה בו החשק והחמדה שיעור המביאו לידי גנבה. אמנם החשק שלא גבר עד שיביאו לידי גנבה אף אם יוכל אלא שיחשוק בדבר ההוא שיעור שלא יעלה בדעתו לגונבו. כלל זה יקרא תאוה. בגבורתא תליא. כי שפיכת דמים מצד הגבורה אתר דרחמי ת"ת. והכוונה כי בהיות האדם מגבורה יחייב יגבר בו האדומה מצד מאדים ומצד הקליפה יחייבהו שופך דמים וכיוצא ואין הכוונה שהיה הניאוף וכיוצא תלוי בספי' ח"ו.

ובגין דבעיין חמש ווי"ן להורות על המלכות שהוא עם הת"ת בסוד ד"ו משה מפי עצמו כנז'.

כולהו קולות אשתכחו הם קולות ז' ספירות וקול הכולל כולם דהיינו הבינה קול גדול ולא יסף כולם נמצאו ונזמנו לנתינת התורה יחד. וקב"ה כתר עליון יתיב על כורסייה חכמתא. דא מגו דא אתחזי כתר מתוך חכמה וחכמה מתוך בינה.

ומילולא נפיק מגו עילאה דעלה דהיינו הכתר בענין שהיה הדבור יוצא מפנימיות הבינה בכח כתר וחכמה שבתוכה והיינו פנים עליונים בתוך פנים אחרים דבר ה' חכמה ובתוכה הכתר מתוך האש בינה והיינו דקא מפרש ואזיל דמלולא נפקא להגלות מליל מגו אשא ושלהובא שהיא הבינה בבחי' שורש הדין ודקותו ולא שהיתה היא המדברת אלא הכתר מתוך החכמה כנז' אלא דדחי לה לבר שהבינה היתה מגלה הקולות והדבור לחוץ אמנם בכח חכמה וכתר וז"ש בדפיקו דרוחא ומיא שהכתר שורש הרחמים רוח והחכמה שורש החסד מים והבינה שורש הדין אש והם נותנים כח ושפע לחסד דין ורחמים שהם בחוץ ע"י שורשם שבבינה וז"ש מגו שופר דאיהו כלל לכולהו שהקול היוצא מהשופר כלול מים ואש ורוח כנודע. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב וידבר ה' אליכם וגומר הוקשה לו כי קול הוא הת"ת ודברים הוא מלכות ואיך אמר קול דברים ואינם במקום אחד. וביאר כי הת"ת נקרא קול דברים משום דאיהו קול דאחיד לדבור שהיא מלכות ודבור בההוא קול תליא ולכן נק' ת"ת קול דברים והדבור הוא במלכות שנאמר וידבר אלהים שהיא מלכות. ולהאי ת"ת דביה אחיד הך דבור כנודע לכן נק' ת"ת קול דברים וביאר ואמר אתם שומעים והיא כי השמיעה בדבור היא תליא ולהיות כי זה הקול היה אז אוחז בדברים ומייחדם יחד ומדבר מתוך הדברים לכן שייך ביה שמיעה כי אין שמיעה אלא אחר דיבור והשמיעה נרמזת במלכות בסוד ורצע את אזנו כי פגם במלכות כנזכר בפרשת בהר סיני דף ק"ח ריש ע"ב ע"ש ואמר כי שמיעה היא דשמעו אבל ראיה לא ראו ולא די קול הנז' אלא אפילו דברים הנק' תמונה לא ראו וז"א ותמונה אינכם רואים שהוא השכינה ולא הביט בה אלא משה כמ"ש הכתוב ותמונת ה' יביט:

ד"א ותמונה היא בינה. כי בינה ומלכות נק' תמונה והענין כי תמונה ר"ל דבר הנותן דמיון וציור אל הדברים והפעולות והנה כולא נפיק מן הבינה ולכן נק' תמונה כי ביה נרשמו האותיות וגם המלכות הוציאה חייליה התחתונים ונק' תמונה לגבם. והבינה נק' קול פנימאה כי ז' ספי' כתיב בראיה והבינה לא נראית רק הת"ת הנק' קול דברים ואמר כי להיות שניהם ציירו כל העולמות ושניהם נק' תמונה אמר כי לכן הם בשם המיוחד ב' ההי"ן כפולים לרמוז אל שני המציירים כנ"ל:

האי דאיקרי משנה תורה וכו' פי' כי הנה כתיב ששמעו קול גדול דלא פסיק שהיא הבינה ובמקום אחר קול דברים ת"ת אך לא קול גדול ותירץ כי בדברות ראשונות היו קול גדול ובשניות משנה תורה היו קול דברים והענין כי לוחות ראשונות היו כנגד הבינה ולכך קול גדול הוא המדבר אך אח"כ משנה תורה שהיא המלכות לא היה אל קול הת"ת וזהו ענין משה מפי עצמו אמרן כי משה הוא הת"ת ובאותו הקול נאמרו כנזכר לקמן דף רס"ה ע"א וז"א והא אוקימנא מלה וביאר כי הלא סוד יהו"ה היא התורה נפקת מחכמה כי הכל גנוז באות ה"א יו"ד הרמוז בחכמה והחכמה הוציא פעולתו בסוד הבינה הנק' אם והוא ה' ראשונה ומנה נפקו תורה שבכתב ושבע"פ הם אותיות ו"ה ת"ת ומלכות וזה נק' תורה ומשנה תורה ולכן בקדמיתא דברות ראשונות בתורה שבכתב היה קול גדול ולא פסק הוא הבינה הנק' גבורה בסוד גבורה עילאה דדינין נפקין מינה כנזכר בפרשת ויחי רמ"ט ע"א ופ' וישלח סוף ע"א וז"א בקדמיתא גבורה דלא פסיק היא הבינה מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו כי לעולם אין שפעה פוסקת שאל"כ היה העולם נחרב והשתא בדברות אחרונות משנה תורה כולה כחדא פי' כי ת"ת ומלכות שזווגם לפעמים לזה צריך תמיד לחברם ולייחדם וז"ש והשתא כולא כחדא והיינו קול דברים משא"כ למעלה בבינה שנק' רעים ולעולם אין יחודם נפרד ולזה לא נז' בדברות ראשונות כי אם הבינה קול גדול כי הוא אין צורך לייחדא למעלה כנז' וביאר כי לטעם זה עצמו היה שינוי בדברות אחרונות כי נזכר בהם ה' ווי"ן לרמוז כי הת"ת ביחוד עמה עם היות שהם ממלכות:

א"ר יוסי מאי ולא תתאוה וכו' כלומר למה בשניות כזכר ולא תתאוה ותירץ כי הם ב' דברים כי חמדה נק' שחומדן בלבבו ומסבב סיבות עד שלוקח או קונה החפץ ההוא ותאוה הוא בלב לבד בלי מעשה ותאוה בכלל חמדה ולזה בדברות ראשונות לא נז' לא תתאוה אמנם בדברות אחרונות כדי לרמוז ה' ווי"ן נוספות שנמנים עם וא"ו דלא תתאוה כי בלא תרצח ליתא אחר שצריך אל חיבור הת"ת ומלכות ואין ראוי לת"ת שהוא רחמים להמצא בסוד שפיכת דמים שאין בה רחמים כלל שאין בה הנאה כלל אלא לנקמה בלבד:

קרב אתה ושמע וכו' זה יובן מהתיקונים דף ע"ב ע"א כי י"ס דאצילות שהם סוד ז' קולות נתלבשו בי"ס דבריא' הוא הכסא ומשם דבר שנאמר אנכי וכו' ואנכ"י בגי' כסא כנז' בתיקונין דף ס"ב ע"ב וז"א כאן כולהו קולות אשתכחו הם י"ס באצילות כי שם היו מלובשים בי"ס דכסא וז"א וקב"ה יתיב על כורסייא וכו' וזהו ודא מגו דדא אתחזי ומלולא דדא וכו' גם רומזת אומר ומלולא דדא וכו' בערך הי"ס בעצמן כי כל א' נתלבש ונכללה בחברתה וזהו ענין פנים בפנים כי כל כתרי מלכא נק' פנים כנז' פ' יתרו סוף דף ר"ט ופ' ויקהל ר"מ ריש ע"ב בסוד ופני לא יראו ופ' פקודי ר"ל סוף ע"א וכל פנים אלו נתלבש אלו באלו והשפיעו התור' בסוד הקול והענין היות סוד אורייתא דנפקת מחכמתא כי הוא סוד פה עליון הנופח מתוך השופר שהיא בינה ויוצא ממנו הקול הם סוד חג"ת מים אש ורוח חסד דין רחמים והוא סוד נה"י ג"כ ואומרו אשא ושלהובא דדחי ליה לבר היא סוד הגבורה כי מצדה נפקא התורה כנז' פ' יתרו פ"ה ע"א ופ' קדושים דף פ' ע"ב וסוד הרוח שהוא הת"ת היוצא מן הגבורה וממתקה והמים שהם חסד להיטיב עם העולם דחו את האש ואת הקול הנז' לחוץ וז"א בדפיקו דרוחא ומיא וכו' כי הם עיקר הברת קול כנז' בפ' יתרו דף פ"א ע"ש במה שכתבתי:

וישראל לא יכילו בהך גבורה קשיא והוא אשא תקיפא ובעו דינא רפיא מלכות וזהו ואת תדבר אלינו ולא ואתה כי היא נקבה ולכך מתו להיות דבה אחידא מותא ואחרי שמתו ירד טל עליון מעתיקא והחייה אותם ואז היו דבוקים בת"ת עץ החיים ולולי שסרבו ולא רצו בו היו חיים לעולם כמ"ש ואכל וחי לעולם וגם גרמו למשה כי תשש כחו כנקבה וז"א ואת תדבר אלינו והענין כי נשיא הדור כפי הדור כך נשפע עליו לזה אמר שהם לא רצו לקבל אלא מהמלכות גם הוא לא קבל אלא משם ותשש כחו כנקבה ולזה כל המ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נתייחד הדבור עם משה מהרח"ו זלה"ה: