אור החמה על ספר הזהר ג:תקכ

כל אינון מילין וכו' שהם מתגלמים באויר ברוחניות דהיינו הבל פיו שהוא כלול מחיות הלב אש מים רוח ושאר תיקוני האותיות. היך יכיל לאסתכלא. שאתה אומר שלא יסתכל למידע וכו' וראוי שיהיה מובטח שהשכינה נגדו ולא יגביה עיניו לנגדו. ר' יהודה אמר מאי שנא וכו' בקדמיתא אדנ"י וכו' קשיא ליה תרתי ראשונה למה הקדים שם אדנ"י וז"ש בקדמיתא אדנ"י שהוא מדה אחרונה היה ראוי שיאחד אותה. שנית כי עלה אל השם יהו"ה בנקודת אלהי"ם שהיא הבינה ודילג שאר השמות וז"ש ולבתר ה' וכו' ותירץ ואמר סדורא הכי מתתא לעילא הוצרך כאן סדר זה לאכללא בקצרה מדת יום בלילה ומדת לילה ביום להכי סדר תחלה אדנ"י ואח"כ יהו"ה מדת יום ליכלל במדת לילה שהוא אדנ"י ואח"כ נקודת אלהי"ם לרמוז מדת לילה שהוא אלהי"ם ביום שהוא יהו"ה ולהכי סידר תחלה אדנ"י ואח"כ יהו"ה ואח"כ אלהים שנמצא יהו"ה למעלה ולמטה במדת לילה ומדה לילה עמו. מאי שרותא וכו' דקאמר אתה החלות שמורה שעתה התחיל:

שרותא הוה בעלמא למיהוי ליה שלים כלומר מי שיהיה שלם מרכבה לקו אמצעי בכל קצותיו והיינו כדמפרש לקמיה ולהכי קשיא ליה מיעקב שהיה יושב ג"כ יושב אוהלים ימין ושמאל אתפטר בשלימו יתיר כולל בחי' הת"ת יותר בכמה אלף וכו' וס' רבוא רמוזים בו' קצוות כנודע. באורייתא ת"ת. במשכנא תיקוני כלת משה כהני לואי בחי' ימין ושמאל. בשבטין י"ב גבולי אלכסון בכל בחי' שהם סך נפשות בכל שבט ושבט. ברברבי הם היו ממש ראש לכל גבול וגבול. הא אשתלים בגופא שלים מה שאין כן ביעקב שנסתלקו האבות שהם ימין ושמאל אברהם יצחק אבל מרע"ה היו ממש כולם עמו בחיים משלימים אותו נחשון אחר שנסתלק חור כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו. מאן היא סיומא כי אתה החלות מורה שהתחיל ולא השלים א"כ גמר הדבר אימתי יהיה בה' אלהיכם * נ' דצ"ל נהירו ותי' בה' אלהיכם צ"ל לקמן אחר תי' הדבקים ולא כאן. ניהו דשמשא בסיהרא בימי משה והיינו ואתם הדבקים קול דברים בתמיה והכוונה לא ימנע מב' פי' אם הכוונ' קול הכולל דברים אי אפשר [בכ"י א"א שהרי קול למעלה מדברים כי קול בת"ת ודברים במלכות וא"כ איך יאמר ששמעו קול כלול מדברים שאדרבא] כי ת"ת הוא למעלה מדברים מלכות אדרבא דבר כלול מקולות ואם הכוונה ששמע מת"ת שהוא קול בעל הדברים א"א שאין מי שישיג שם ואיך אמר אתם שומעי' ועוד מאי דברים לזה פי' שהכוונה קול דברים המלכות והכוונה קול תתאה הנקרא דברים ע"ש שכולל מיני דיבורים רבים והכוונ' שהשיגו המלכות ברוממותיה בבחי' קול למעלה מבחי' דבור כי דבור הוא מפרש בחי' קול.

וידבר אלהים מלכות ובג"כ אתם שומעי' שבמלכות יש להם השגה ושם מקום השמיעה והיא מקום הדבור. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ובעי לחפיא רישיה אפשר שהוא סוד טלית גדול הנפרס על הראש אמנם להיות כי לא נכתב זה רק בתפלת י"ח שכן אמר ובעי לכוונא רגלוי וכו' לכן נלע"ד כי בעת תפלת י"ח צריך להוריד טליתו עד שיכסה עיניו וז"א ובעי לחפיא וכו' ובעי למכסיא עינוי [ול"א] ובעי למסתם עינוי דמשמע בעפעפיו כי לכסאה משמע בדבר אחר הנפרס עליהם והוא בטלית שיחפה ויכסה בו ראשו ועיניו ומאן דמזלזל בזה מזלזל בשכינה כי לעולם השכינה כנגד המתפלל ועל זה חסידות הוא למיכסי אנפוי בטלית אמנם על צד החיוב הוא שיסתום עיניו או לפחות ישפיל עיניו למטה משום כבוד השכינה ואם לאו יש להם העונש הנז'. בעי לסדרא שבחא דמאריה בקדמיתא וכו' הם ג' ראשונות וזהו אומר אתה החלות וגומר ואח"כ באה שאלתו כאומר אעבר' נא וכו' והנלע"ד כי נרמזים פה סוד הג' ראשונות כאומר את עבדך דא משה גופא דאמצעיתא ברכת אתה קדוש ואת גדלך מגן אברהם ואת ידך אתה גבור כדמסיק לקמיה. וביאור אומר אדנ"י אלהי"ם כי הוא מתתא לעילא וגם לאכללא וכו'. והענין כי אדנ"י הוא בשכינה ויהו"ה בנקודת אלהי"ם למעלה בעלמא דדכורא והנה נכלל יום בלילה ולכן אותיותיו רחמים ונקודותיו דין

אתה החלות וגומר. הקשה מהו לשון החלות מלשון התחלה ומה ענין התחלה זו וביאר כי אין פי' הפסוק כי התחיל להראות למשה גודל טובו ולא סיים ולכן היה מתפלל שיסיים להראותו כי ודאי הכל הראהו כמ"ש כי בכל ביתי נאמן הוא אך פירושו אתה החלות הכוונה כי הב"ה לא הראה את גדלו רק למשה והוא היה ראשון אשר הראהו את גדלו מכל באי עולם. וכפי זה המשך הכתוב כך הוא אתה החלות להראות את גדלך וגומר למי את עבדך והוקשה לו כי הרי יעקב בחור ושלם שבאבות והוא ג"כ בת"ת מקום אחיזת משה והראיה כי על ידו אשתלם אילנא בי"ב ענפוי. לתתא בי"ב בנוי ואיך לא הראהו את גדלו וכו' ותירץ דעכ"ז לא היה כמשה בכל הנבראים ושמי ה' לא נודעתי להם והטעם כי משה זיכה ת"ר אלף מישראל בתורה ובמצות ועשה להם משכן ושיכן שכינתו ית' בתוכו ע"י כהנים ולוים וכסדר של מעלה בי"ב השבטים ובע' הסנהדרין הכל כדוגמא של מעלה מה שלא היה כן בעולם והנה משה הוא סוד הת"ת הגוף הנאחז בכולם אוחזים בו וז"א את גדלך כי אהרן היה כהן איש החסד הנק' גדלך זרוע ימין דמשה כנז' בפ' וילך דף רפ"ג ע"ב ופ' חוקת דף קכ"א ע"ב ואת ידך זו גבורה בסוד נחשון נשיא יהוד' במקום המלך בסוד המלכות הנקשרת עם השמאל ומשה באמצע גופא הרי כי לא התחיל הב"ה בעולם להראות כל זה כי אם למשה והיא ראשון (לגבולה) [נ' שצ"ל לגדולה] הזאת וז"א אתה החלות וגומר ולעתיד לבא יהיה המשיח מתגלה אליו סיום כל הדברים כי אז כל ישראל יחד יהיו שם והוא ילמדם ויבינם ויחזרו כל הקדושות מתחלה מה שלא היה כן בעולם אפילו בימי משה כי אז בלע המות וגומר וכוונת משה לומר אחרי אשר השגתי מעלה גדולה כזו ומצאתי חן בעיניך מה שלא השיג שום נברא א"כ למה תסתיר פניך מתפלתי. ויאמר וגומר אל תוסף וגו' כלומר די לך בגדולה הזאת כי נזדווגת בשכינה בגוף ונפש כאו' ואתה פה עמוד עמדי וא"כ אל תוסף וגומר כי אין לך צורך בזה כי הכניסה לא"י יראה שאתה צריך להשיגה ולזה אל תוסף כבוד עוד בזה:

ר' יצחק אמר וכו' ירצה רב לך כלומר הנה אתה במדרגת השמש שהוא המאור רב וגדול מן הירח וא"כ אל תוסף כי אין לך עוד תוספות שליטה מן הראוי כי הגיעה שליטת מאור הקטן כנזכר בפ' וילך דף קכ"ו ע"ב אמנם צו את יהושע וחזקהו כלומר תן לו חוזק ואומץ כמו השמש המשפיע אורה לירח ועיין שם בפ' וילך וז"ש כאן והא אתמר ואתם הדבקים וגומר ביאר כי שאר האומות הם דבקים בשרשיהם אך ישראל דבקים בהשי"ת עצמו חבל נחלתו ובשמיה שהיא התורה מהרח"ו זלה"ה: