אור החמה על ספר הזהר ג:תקיט

ואתחנן וכו' ר' יוסי פתח וכו' כמה היא חילא וכו' שהיא נוצחת על כל הדברים וכמה עילאה על כולא שאין השאר עסק המצות כח לעשות כמוה מעילאי ותתאי כחות המקטרגים ברוחניות וכחות גשמיים ערעורים בישין לפעמים לא יגזר על האדם רע ויבא לו ע"ד מקרה אם יזדמן במקום הסכנה ואלו הם פגעים רעים שיבואו להאדם בפגע ומקרה. אילנא דחיי ת"ת שהתורה ממנו ואכיל מיניה בכל יומא שנשמתו בכל יום נהנה משפעו וכל מזונו ישפע משם:

דהא אורייתא. הוצרך לומר זה מפני שאם יעסוק האדם בתורה ולא יקיים מה שכתוב בה נח לו שלא נברא לזה אמר שאין חשש שמתוך שלא לשמה בא לשמה וז"ש דהא אורייתא אוליף ליה וכו' ואפשר ג"כ שהוצרך (לז"א) [בכ"י לזה לומר] שאף אם יעסוק האדם במצות לא ישוה עם העוסק בתורה משום דהא אורייתא וכו' משא"כ באחר שאין בור ירא חטא היך יתיב דרך ומבוא לפרוש מן האיסור ולהתפלל להקב"ה כענין חזקיהו דעלה קאי שנשא והתפלל על הגזרה. כולא יתבטל הגזרה למעלה ויסתלק מיניה אפילו שהתחיל הגזרה כגון חזקיה שחלה למות ונתרפא ולא שריא עלוי אפילו מכאן ואילך כענין הנני יוסיף על ימיך שנבטח מהרעה ט"ו שנה. עיטא דבר נש בהאי עלמא כלומר עצה שיבחר לו האדם בעוה"ז הוא לאשתדלא וכו' דהיינו לקבוע עתים ביום ובלילה וגם יקבע אומנותו בתורה וז"ש ולא אתעדיו ת"ח עיטא וכו' כלומר עצה שיעצה התורה לאדם לקבלא וכו' בק"ש למימסר וכו' בידך אפקיד רוחי וכו' וכל רוחין וכו' לתת לפניו דין וחשבון ועוד שע"י סילוקם הן ניזונות. תבין לאתרייהו שאינם מחליפים בעליהם לעולם והיינו שלא עשאני גוי עבד אשה אלא נשמה שמסר והפקיד מחזירין לו וכרוזא נפיק היינו קריאת התרנגול לאשתעשעא היינו זיווג הצדיקים בנוקביהון כנז' בפרשת בלק והיינו נמי יחוד קוב"ה ושכינתיה על ידי מ"ן דהיינו נשמות הצדיקים:

לנקאה גרמי' בכולא בגשמי לעשות צרכיו. ברוחני בקרבנות כנזכר בפרשת במדבר למיזן מיניה ציצית ותפילין כדמסיק לאשתדלא עם מלכא כי בעסק הלילה תיקן מדת לילה ובעסק היום יתקן מדת יום דהיינו לייחד עמו המלכות כדמפרש ואזיל.

משבח בתושבחתא דדוד. הם הזמירות הקודמות לברוך שאמר. תפילין ברישיה. העומדים בבית ה' אפשר דהיינו שעוסקים בתורה בבית הכנסת או בבית המדרש ואפשר דהיינו שהם מזדווגין בשכינה הנק' בבית ה' וכוונת הכרוז להזהירם שיכוונו לברך את ה' ויכוונו דעתם לשמה. או אפשר דאהדר (למלכים) [אולי שצ"ל למלאכים] שאין מברכין אלא כשמברכין למטה ועתה שעמד זה עם הכרוז להכריז העומדים בבית ה' למעלה במשמרותם שיקומו גם הם לברך למעלה אחר שיש מברכין למטה בין העומדים השרפים כאומר שרפים עומדים מהלכים שדרך ביניהם העליה אל ג"ע של מעלה שהם תחת כסא הכבוד וקאים בעיטא לרצות עונותיו דהיינו ויעבור ואלהי נצור וכו' למימסר נפשיה לנפילת אפים לההוא אתר וכו' למלכות שהוא אילנא דמותא והיא צריכה הנשמה כדי להתייחד ע"י וכמה עיטין וכו' נותנת לו התורה בהנהגת התפלה ושאר הדברים. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה ואתחנן וכו'. ר' יוסי פתח לפי שרוצה לפרש ר' יוסי ענין ואתחנן שהיא סוד התחנה שהיא במלכות והטעם כי צריך האדם לבא בזאת אל הקדש הנק' תחנוני' לכן הביא פסוק ויסב וגו' שהוא ענין התפלה כי בו ג"כ נרמז סוד זה כאומר אל הקיר שהוא מלכות ואומר מערעורין תרגום מקרה ערעורה כי יקרה קן צפור ארי יערער וכן מקראי קדש מערעי ואמר כי בהיות התורה נרמזת בת"ת הנק' עץ חיים דלית ביה אתקשרותא דסטרא אחרא הנק' מות לכן כל תדבק בתורה כל החיצונים מתרחקי מיניה ואשתזיב מכולהו וזהו טעם ות"ת כנגד כולם כי סוד הת"ת בת"ת וסוד עשיית המצות במלכות אילנא דאחידא ביה מותא ולכן עבירה מכבה מצוה ואין מכבה תורה ואומר ואפילו יתגזר עליה מותא וכו' זה נלמד מחזקיהו שביטל הגזרה בתפלה זו כאומר והטוב בעיניך עשיתי הוא סוד התורה הנק' טוב כמאז"ל כי נעץ חרב על פתח בית המדרש וכו' וכן אמרו ז"ל וחובל עולו של סנחריב מפני שמן של חזקיה וכו' (הם) [נ' שצ"ל הרי] כי התורה מבטל הגזרה ולכן עיטא דבר נש כד איהו בהאי עלמא וכו' והנה נתן עצה לבר נש כי בלילה האדם ישן והוא מיתה כנז' בפ' ויגש דף ר"ז ע"א ולכן כמו שבשעת פטירת האדם בעי למימסר נפשי' ברחימו ג"כ בעת שישן ובזה נמחלין כל עונותיו כי אם הוא בכוונה שלמה כנז' בפ' צו דף כ"ט ע"ב ר"מ וזה אמר ולאקדמא למימסר גביה וכו' והענין כי הלא נודע הות סטרא אחרא משוטטת בלילה בכל עלמא וכדי שלא יוכלו לשלוט בנו ולהרע לנו כי אנו חבל נחלתו ית' לכן אנו מקדימין לממסר נפשותינו בפקדון למלכות הנק' אילנא דמותא שהוא אדון עליהם בסוד ומלכותו בכל משלה והיא השולטת בלילה ולהיות הנפקד הזה נאמן לכן ביום מחזיר הפקדון בדרך שהאמינוה ואעפ"י היות האדם חייב במעשיו כנז' בפ' במדבר דף קי"ט וק"ן וכל זה רמז באומרו והא אוקמוה בגין דכל עלמא טועמין וכו' ואמר כי אין הפקדון אתו רק עד חצות הלילה והסוד כי אז אתער רוח צפון המברחת הטומאה מן העולם כנז' בפ' תרומה דף קל סוף ע"א ולכן הוסר הפחד ומשיבה הנשמות למקומן ולכן רובא דעלמא מתערין בהאי שעתא ואם יש אנשים שאינם מתערין אז הוא שרוצה הנשמה אז לשוטט בעולם או לפעמים לא זכו לעלות למעלה והם משוטטות עם הטומאה כנז' דף ק"ל ע"א בפ' תרומה. והנה בבוא הנשמה בחצות צריך האדם להתגבר כאריה ולקום ואין לו טענה לומר אלמלא שליטנא בנפשאי וכו' כנז' פ' במדבר דף קי"ט ע"א וזהו אמר ורובא דבני נשא מתערין בההוא שעתא. והא פקדונייהו שלחו לגבייהו ולכן אינון דהוו בני היכלא עילאה הם הצדיקים והחסידים קמים אז בחצי הלילה ועסקין באורייתא עד הבוקר ומזה יראה כי אין לחזור לישן כי היכי דלא לישבוק שותפותא דכ"י מיניה דמשתתפי בליליא בהדה בסוד היושבת בגנים חברים וגו'. ולצפרא דאתי מלכא אישתתפי נמי בהדיה. בצלותא של שחרית ואקרון בני היכלא דמלכא כי הם שושבינין המייחדים מלכא ומטרוניתא כחדא ולכן אין שכר גדול משכרם ולהיות ביום בסוד ת"ת אין אחיזה לחיצונים ולזה ביום דאצטריך לאתחזאה ולמיעל קמי מלכא מילאה בעי לאפנאה ולנקאה גרמיה מהמותר שהוא מזון סטרא אחרא צא תאמר לו וג"כ ניקוי הנפש מחטאתיו בסוד הקרבנות המכפרים וז"ש לנקאה גרמיה בכולא. ומיזן זיניה, ר"ל לתקן כלי מלחמתו שהוא סוד הקטורת המברחת החיצונים כנז' בפ' ויקהל דף רי"ט וז"א אתי לבי כנישתא מדכי גרמיה וכו' ודע כי לא היתה כוונתו לסדר העניינים רק להזכירם דרך כלל ולא חש לסדרם על הסדר כי יש שסוברין ומביאים ראיה מכאן כי התפילין קודמין לציצית וכן הקרבנות קודמין לתפילין וציצית וכבר הכרחנו מפ' במדבר דף ק"כ ע"ב כי תחלה בא המעשה שהיא ציצית ותפילין ואחריו הדבור שהוא הקרבנות וכיון דהא ליתא אידך נמי ליתא והראיה ג"כ אומר משבח בתשבחתייהו דדוד והם הזמירות ואח"כ אומר תהלה לדוד ונודע כי הוא ראשון בזמירות גם כי כפי הדין אחר שהתחיל ברוך שאמר אסור להפסיק להניח תפילין א"כ אין מכאן ראיה לדבריהם:

צלי צלותא קמי מארי' הוא סוד תפלת י"ח שהוא מעומד כי דבורה מעומד כנז' בפ' תצוה דף קפ"ג ריש ע"א דבעי למיקם לקבלא אנפי מלכא עילאה אשר ממנו השפע והברכות ע"כ אז הוא שאלת צרכיו באמצעיות וז"א ויתבע בעותיה וביאר כי בעת שקם בחצי הלילה מכריזין עליו הנה ברכו את ה' וגו' כנודע כי בעת ירידת הנשמות בחצות אז מלאכים עליונים אומרים לנשמות ההם פסוק הנה ברכו את וגו' שהוא מתייחס להם כי הם עבדי ה' הקמים בלילות לעסוק בתורה והם תמיד בבית ה' בלילות בג"ע למעלה כנז' בפ' ויקהל דף קצו ע"א ואפשר כי זהו סוד כרוזא הנזכר בכאן ואמר כי גם בעת צלותא די"ח מכריזין עליה ונתתי לך מהלכים וגומר בשכר שחולק כבוד אל מלכא עילא' לקום מפניו ואחר תפלת י"ח ימסור נפשיה במתנה ולא בפקדון כי ביום ובפרט בבוקר החסד גובר ואין פחד במסירת נפשו וצריך שיהי' ברעותא דלבא בכוונה גמורה כי בזה נמחלים כל עונותיו אפילו עון חילול ה' כנז' בפ' במדבר דף קכ"א ע"א מהרח"ו זלה"ה: