אור החמה על ספר הזהר ג:תקיח

בוז יבוזו לו. ירצה אין לו חלק אלא אחר ירידה דהיינו כשיבוזו לו ויחלקו לו כי זה מלמעלה אין לו חלק אלא בבוז כשהקב"ה מבזבז השפע כאומרו ותתן טרף לביתה באותה ביז' לבד יש לו חלק בו בוז יבוזו לו לבד אבל בעלייה בסוד האהבה אין לו שום אחיזה ושמא תאמר שבירידה היא נהנה בקדושה ח"ו אינו לו אלא חרש הנשבר כדמפרש ואזיל ולית לון תיקונא בהדן. אין החיצונים נכנסים בתיקוני שכינתא עם ישראל כלל אלא ישראל מקרבים באהב' להקב"ה והקב"ה מחלק להם בחסרונם כראוי להם. ואי תימא יומא קדמאה וכו' הכלל שהם אחרים ואין להם חלק באחד המיוחד והיינו סוד ראשית המים שאינם אחוזים בהם ותחלת בזתם וחלוקם למטה בבו"ז כדפי' ואפילו המעשים האלו שאנו נותנים להם בזה זו אינם אלא גחלים על ראשו שאנו עולים למעלה ויש מונעים וכדי לשבר הקליפות ולפתוח החומות אנו עושים זה והיינו כדמפרש ואזיל זכאה חולקיהון וכו':

תם ונשלם

ריג ע"א הרח"ו מפרשת פינחס כאלו משקר בקושטא דמלכא למטה בפ' זו תמצא כי גלגל היא מ' ואמת המים המגלגל לה ת"ת וזהו גלגול גלגל וא"ו. נמצא דלא מתקן הגלגול שלו משקר בחותם אות אמת שהיא וא"ו וענין אומר צדיק גמור נדחה וכו' ירצה כי יש סוד עבור וסוד גלגול והוא. כאשר באה נפשו ממש לבדה או בהצטרפות נשמה יתירה והנה כאשר הוא בגלגול שהוא נפשו לבדה נמצא דבני באתר דיליה ולתועלתו ואיקרי צדיק גמור. אמנם בסוד העיבור הנה אותו התוספות בני בניינים באתר דלאו דיליה וכו' וכן היה בפנחס כי הוא לא היה ראוי לכהונה עד שנכנס בו נדב ואביהוא אז נבנה וזכה לגדולה כאומ' ת"ח וכו' וגם האמת כי גם היה לתועלתם ג"כ שלא היה להם בנים אך לענין הכהונה רווח פנחס יותר מקודם ובראשונה ולזה הביא כאן ענין זה דצדיק גמור וכו' להודיענו סוד העיבור ואל תתמה מפנחס:

ריג ע"ב שמרה להקב"ה קאמר וכו' פירוש כי מלת שמרה לשון נקבה שחוזר על הקב"ה שהיא המלכות שהוא חולקא דאתאחד בה נפש כנודע כי נפש ממלכות אתיא ותמן אתצררה בצרור החיים וכן נתבאר זה לקמן דף רכ"ב ע"א בפסוק זה שמרה נפשי דא מטרוניתא וכו' ר' יצחק אמר וכו' עיין מה שפי' בזה בפ' תרומה דף קנו ע"א ע"ש ע"כ. גיליון. בזכרנו את ציון וכו' וזהו המחזיר שכינתו לציון עכ"ל:

ריד ע"א ואי תימא דלא זכה וכו'. דע שיש פה טעות וצריך להיות ואי תימא דהא זכה לכהונה וכו' ר"ל איך אמרת שעתה זכה לכהונ' והלא כבר מן קדמת דנא זכה להכי. הנה הכי הוא האמת כי הלא גם אותם שאמרו דלא זכה להכי קודם אינו כן כי ג"כ מקודם כהן היה וא"ת א"כ איך אמרת דהשתא זכה לכהונה והראיה מן פסוק תחת אשר קנא וכו' ותירץ תא חזי כל כהן דקטיל נפש וכו' ואין להגיה מלת אין ולומר לא כלומר אינו כן כי הלא יהיה כפל מה שחוזר ואומר דהא אינון דאמרי כי הוא הענין בעצמו כפל ומכופל וגם אין לחלק מכהונה גדולה לקטנה כי הלא פנחס סגן היה כדאיתא לקמן ומי שהיה סגן בודאי עולה לכן נראה כי מי שהוא כהן הדיוט יכול להיות נמי כהן גדול ואם אינו יכול להיות כ"ג אפילו כהן הדיוט לא יהיה ע"כ.

גי' רשים הוא פנחס לעילא וכו' כת של אליהו שנתרצו בבריאת האדם בתיאובתא עילאה וכו' וילך אל נפשו בפ' ויגש עכ"ל:

ריז ע"א רעיא מהימנא גי' ביומא תניינא דבראשית וכו' עיין בפ' בראשית דף י"ח חציר לבהמה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה בגי' ב"ן בגי' בהמה וע"ד כתיב האדם וכו' יו"ד ה"א וא"ו ה"א מ"ה בגימ' אדם עכל"ה:

רכ ע"א גי' כח ה' וכו' שם ההויה העולה כח הוא על רישא דבר נש וכשעונה בכל כחו מעורר אותו. עכ"ל:

רכ ע"ב וע"ד כל גימטריאות ותיקונין. וכו' זה יובן במה שביארנו פ' בראשית דף מ"ו ובפרשת פקודי דף רכ"א ע"ב:

רכא ע"א גיליון. וכל עלמא יחמון. וכו' תיקונין דף מ' עכ"ל:

רכב ע"א גי' א"ר שמעון בדא אקשן וכו' במדרש רבה פ' בראשית פ' י"ד עכ"ל:

רכו ע"א תהלה לדוד בכל יום תלת זמנין כנראה מכאן כי ביום הוא נתינת המזונות. ויש מאמרים רבים מנגדים לזה כי נתינת המזונות הוא בלילה ועיין פ' משפטים דף ק"א ע"ב ושם ביארתיו היטיב. גיליון. סמוך לאומר למיהב תוקפא לההוא אתר לפתיחו ידוי וכו'. פי' היו"ד נק' עצרת וכו' עכ"ל:

רכו ע"ב ענין תהלה לדוד למשאל מזוני. ואמר הטעם כי בבוקר קודם שיאכל המלך אסור עד שיאכל המלך שהוא תפלת י"ח ואח"כ תאמר אשרי אך במנחה תחלה ישאל על מזונותיו קודם תפלת י"ח וקשה לזה כי גם תפלת י"ח דמנחה גם היא מאכל המלך כנודע כי הוא עולת המנחה א"כ היכי תקינו למימר אשרי קודם העמידה. אך הענין כי תחלת היום הוא העיקר ואחרי אשר בבוקר נזהרנו מזה ולא אכלנו עד שאכל המלך כי תהלה לדוד שבזמירות אינו לשאול מזון רק סידור שבח וזמר לשי"ת וא"כ אחר שכבר בבוקר עשינו זה אין צורך גם במנחה לעשות ג"כ זה ההודאה ובפרט בהשתתף עמה טענה אחרת והיא כי אח"כ אינו זמן שאלת מזון כי הוא דין קשה וגמור ע"כ:

רלא ע"א א"ר יהודה לימא לן וכו'. עיין פ' וירא דף קמ"ו ע"ב אמר כי במקום שאמר ויהי סתם הוא צער אך לא גדול אמנם ויהי בימי אז ודאי הוא צער גדול אמנם כאן שאומר ויהי היום הוא ממוצע ובינוני אחר שלא אמר בימי והצער הוא כי הוא יום הדין אך אפשר שינצלו ולכך הוא ממוצע והוא כי יום ר"ה לרמז בגבורה דינא קשיא כי המלכות נק' שנה והגבורה ראש שלה כי משם נאצלה. ואמר כי בא"י לעולם אינן עושין רק יו"ט ראשון ובח"ל ב' י"ט אבל ר"ה אפילו בא"י עושים ב' ימים ואפי' בזמן ב"ה קיים רוב השנים היו עושים ב' ימים לפי שהוא חדש שהירח מתכסה בו. והיו נוהגים אותו היום קדש ולמחר קדש כנזכר בגמרא ואמר כי לכן נזכר ב' פעמים ויהי היום בכל התורה כנגד ב' ימי ר"ה ולקמן יתבאר טעם כי יום ראשון רומז לדינא קשיא גבורה ולכן בא יום הדין ב' מלכות שהוא רפיא שלא להחריב העולם וצ"ע האיך היו עושים לפעמים יום א' ר"ה כדכתב הרמב"ם היכא דאתי קודם חצות והנה יש מין מלאכים בהיכל זכות ונק' בני האלהים כלומר נאצלים משם אלהים גבורה כי הם ע' דיינין בהיכל זכות כנזכר בפ' פקודי ואומר להתייצב על ה' ר"ל מה הוא עקר ישובם שם הוא על ה' כלומר לראות על עסקי ה' הוא המכבד את השם לתת לו שכר או להפך כי דין זה הוא הראשון שבכלם ואומר גם לרבות עקבא דיליה סמאל ונחש ואומר אוף הכי וכו' הוקשה לו בשלמא בני האלהים הם ב"ד העליון כל מגמתם על ה' לדרוש בכבודו אמנם השטן איך יתיישב עליו אומרו על ה' ותירץ כי עם היותו קליפה גם הוא חושש על כבודו ית' כי יודע האמת ומכיר את בוראו כנזכר פ' תרומה דף קס"ג ע"א במשל הזונה וענין ע' קתדראין וכו' הם ע' דיינים הנק' בני האלהים העומדים בהיכל ג'. ואומר דאצטריך לבר נש לפרש חטאוי הנראה לכאור' הוא דביום ר"ה צריך למיעבד כן ולומר וידוי. ואמנם נראה זר כי אדרבה ציוה עזרא אכלו משמנים וכו' ואסור לערבב הקטגורים כי אז יתעוררו המקטרגים אמנם ביום הכפורים כי אז אין השטן שולט בהם בהיום ההוא כנודע אז הותר הוידוי ולכן צריך לפרש דלאו ביום ר"ה איירי ומלתא אגב אורחא נקטיה אגב אומר שיש למעלה כמה קטגורים וסנגורים לאלפים ולרבבות המזכירים עונות ישראל לז"א כי לטעם זה בא הציווי להודות על פשעיו כנזכר פ' בא דף מ"א ע"א כי אינם באים רק להזכיר עונות לא לעסק אחר. ולכן כאשר האדם מודה על פשעיו אז לא יצטרך המקטרג לישב שם והולך לו. וכפי זה לא איירי בר"ה רק אגב אורחי' נקט. וז"א כמה אינון מארי תריסין וכו' לאדכרא חובין וכו' ודו"ק ותשכח. גם שמענו מזה כי אין הוידוי כאשר נזכר בפוסקים כי עיקר הוידוי הוא חטאתי עויתי פשעתי אמנם צריך לפרט בפרטות העבירות שהם בכל אבר ואבר שנאמר חטאתי אודיעך וכו' כלומר החטא עצמו שעשיתי אודיעך בפירוש ואז ואתה נשאת וכו' כי אז נשאר הדין בידך וכל בני דינא בדילין כנזכר ואז אתה לבדך נושא עוני. והנה הביא ב' פסוקים לראיה א' ממשה וא' מישראל והוצרכו שניהם דאי תימא קדמאה דמשה היינו ביחיד אבל ברבים לא בעי הכי קמ"ל קרא אחרינא בישראל דאיירי ברבי' וחזר ואמר וא"כ עתה יקשה בשלמא צבור צריכין להתודות אבל השליח צבור והחזן למה אומר וידוי בלשון כל הקהל מי נתן לו רשות להוציא דבה על רבים ונוגע בכבוד צבור לז"א כי צריך הש"צ ג"כ לחזור ולהתודות כאשר נוהגין והראיה ממשה אחר שאמר להם תחלה אתם חטאתם חטאה גדולה והם שתקו והודו חזר הוא אל ה' לומר לו אנא חטא העם הזה. ואו' מ"ט מאן דמפרש חובוי וכו' הוא * נ"ל דצ"ל דבר זר. המגי' דברור כי אחרי שחטא והעוה איך יוצל לפי שמודה בפיו ואע"פ שהמודה בקנס פטור קשה מאן לימא לן דקנס הוא כי חוב גמר הוא שחייב ולא יפטור בהודאתו. אמנם זה יובן במה שהביא ב' טעמים ושניהם יחד הם טעם נכון והוא כי נודע שאם אין הבעל דין צועק לפני הדיין אין ב"ד מצווים לומר לחייב צא תן לו כי אם הבע"ד שותק ואינו תובעו מי יתבענו בעבורו וכן נמי כאן כשאין המקטרג תובע ונפטר וז"א מ"ט וכו' והוא כי הנה כשהוא עצמו מודה אז הולך לו המקטרג ונשאר הוא לבדו בלתי מי שיתבענו כי הלא ותו לא שביק למקטרגא והולך לו ובזה נפטר כי הנה אף בשאר דברי העולם כשהאדם רואה בעצמו שהוא בעל מום מזכירו קודם שיאמרהו לו חביריו כמ"ש עבד אברהם אנכי וזה שאמר מומא דבר נש יקדים וכו':

רלא ע"ב וענין ב' ימי ר"ה הוא כי אעפ"י שנידון בבית דין הקשה. עוד נידון בב"ד הרפה ומתמזג הדין שאל"כ לא תהיה פליטה לרשעים ולחוטאים. ואמר כי לסב' זו הם תרועה ושברים ותרועה שהיא יותר משברת הלב הוא דינא קשיא ושברים הם דינא רפיא ומתמתקים ב' דינים אלו ע"י ב' תקיעות החסד שלפניהם ולאחריהם והוא בסוד עילויים אל הבינה שהוא סוד יציאתם מן השופר. והנה חכמי התלמוד בבלי נסתפקו וכו' והוצרכו שתיה' דכולא קשוט וכו' ואומר בכסא וכו' הבין זה לפי שהול"ל בכסא באל"ף אמנם היותו בה"א ר"ל כ"ס ה"א ראשונה והוא גבורה שהוא קו הדין כי הם בינה ותחתיה גבורה ותחתיה הוד כנודע והשאר פשוט כי בכוונתם בסוד התרועה שהיא הגבורה אז ממתקין אותה ע"י תקיעת החסד הנק' אור קדמאה וא"כ זכה לשיהלך באור פניו הוא החסד וז"ש אשרי העם וכו' באור פניך יהלכון. ואומר בגין חכימין דארעא דישר' הענין כי חכמי בבל שאינם יודעים סוד התרועה ואיך מתמתקת עם התקיעה א"כ אינם עושים בענין שיתגלה אור החסד אך חכמי א"י יודעים סוד התרועה וממתקין אותה ע"י החסד ואז באור פני השי"ת הוא החסד בו יהלכון תמיד:

רלד ע"ב עסטיראה וכו' עיין פ' פקודי דף רס"ו שו' ל"ו ונמצא כי בהיכל ו' של טומאה שם הוא הך רוחא דאיקרי עסטירא' וידעת כי כל א' כלול מעשרה א"כ היותו בהיכל ששי עולה לא' מס' ושם הוא המית' אמנם צריך שתדע כי שם קראוהו בשם עסטיראה:

רלה ע"א ודא איהי דכתיב ופני אריה וכו' תבין כי ודאי גם בקדושה יש כל האברים וכנגד הכבד שבימין הוא פני אריה אל הימין וכנגד טחול הוא פני שור שבשמאל וכן כל האברים כולם בקדושה אמנם בעץ הדעת טוב ורע הם בטומא' הכבד ומרה וטחול:

רלה ע"ב קנה שית וכו' מזה תבין סוד טעם למה השופר שיעור כמלא אחיזת ידו שהם ד' אצבעות ושיעדף מכאן ומכאן והם ז' אצבעות כנגד שית עזקן שבקנה שהוא שופר העליון. ומזה תבין כי בני האלהים הם בבינה כי הם כגוונא דרוחא דנפיק משופר שהוא בינה כך מאלו בני אלהים יוצא קולות וברקים ומערבין עם המים שהוא החסד וזהו הרעים על מים רבים:

רלו ע"א אשתארו א"ח כבוד אלהי"ם וכו' פירוש ממה שידעת כי א"ח ד' א"ח דא ת"ת כולל ט' ספירות וד' דא מלכות כנזכר פ' פנחס דף רנ"ז ע"א והנה הוא סוד היסוד הכולל כל הט' ספירות כנודע כי אות ט' ביסוד בסוד טוב אמרו צדיק כי טוב והוא הולך תמיד עם הדל"ת כדי שלא תתייחד עם החצונים ונטיר ומסתיר לה מנייהו וז"א כבוד אלהים הסתר דבר ר"ל כי כבוד השי"ת הוא להסתיר דבר הוא המלכות ע"י האי אחד דהאי אח מכסה על דלת מהחיצונים וסוד אשמ"ח דק"ש תבינהו פ' זו דף רנ"ח ע"א בר"מ. ע' רברבא אילין אינון ע' שמהן וכו' יובן מקור ע' שמהן מהיכן הם מפ' תרומה דף קל"ג ע"ב כי הם בסוד בוצינא דקרדוניתא ושם ביארתי עניינם ע"ש:

גי'. למפרע * נ' דצ"ל שרי ע' מק"מ. שדי ובמישור סיים וסימן אשמ"ח וכו' פי' שמתחיל בא' של ח"ח ואח"כ בשי"ן של ש"מ וזהו למפרע של הפסוק ובמישור וגו' ופי' שהולך אח"כ בסדר המ"ם של ש"מ קודם ואח"כ הא' של אחד כסדר הפסוק וזהו אשמ"ח. סימן עכ"ל:

רלט ע"א מה שכתב הרמ"ק כן כתב הרח"ו זלה"ה ועוד כתב תו כל אשר יעשה וכו' אפשר ג"כ לפרש דה"פ כי כל אשר יעשה האלהים בעולם הן מה שנראה טוב הן מה שנראה הפכו הכל הוא לתיקון העולם ולתועלתו ואע"פ שירא' רע בענייניו אינו כן כי אין רע יורד מן השמים אלא הכל לתיקון העולם וז"א ודאי הוא הוא יהי' לעולם והקשה ר' יצחק דא"כ מה ענין אומרו והאלהים עשה שייראו מלפניו כי א"כ יעשה היה ראוי לומר כמ"ש לעיל וז"א אלא האי וכו' ר"ל כי כמו שלמטה אמר עשה לשון עבר ג"כ לעיל הול"ל כי כל אשר יעשה וביאר כי לעולם בכל מקום שנז' לשון זה הוא בבינה וכמו עין לא ראתה יעשה והיל"ל עשית כי כבר הכל נברא ונעשה במאמרו ית' אך הענין דקאי על האלהי"ם ר"ל כי האי אילנא דחיי אשר האלהים שהוא בינה עוש' ומתקן אותו וגם יעשה בלי הפסק לעולם. והנה האי אילנא הוא יהיה והוא היה והוא הוה לעולם משא"כ בשאר אילנין תתאין כנזכר בתיקונים דף צ"ו ע"ב דכמה אילנין אית לתתא מן דא אילנא דטוב אילנא דרע אך האי אילנא דחיי הוא אשר יעשה האלהים הוא בינה ואשר מתקין תמיד והוא יהיה והיה והוה לעולם והנה נתבאר בפסוק זה סוד הייחוד כולו וגם להיותו אילנא דחיי עליו אין להוסיף וכו' כי הלא האי אילנא וכו':

רלט ע"ב האי אילנא יקירא וכו' איקרי אורייתא דבכתב וביה כתיב לא תוסף ולא תגרע ממנו וביאר לנו כלל א' כי בכל מקום אלהים הוא גבורה אך האלהים הוא בינה הנמשכת מן הא"ס וכו' כד"א אין חקר לתבונתו ר"ל כי המקום אשר אין לו חקר והשג' כלל משם נמשכת תבונתו הוא הבינה הכוללת כל גבוראן תתאין לזה נק' האלהים ה' ראשונה כי כל גבוראן ודינין מתערין מניה וביאר כי בזה יתיישב אומר עשה ויעשה והוא כי יעשה הוא על שם דמתקן ליה תדיר לעולם ולעתיד ואומר עשה לרמוז כי בתחלת בניינו נעשה ונתקן כבר מתחל' משא"כ בשאר אילנין תתאין המחוסרין עשיה גמורה אך זה כבר נעשה מתחלה השלמות באופן שאין צורך עוד להוסיף עליו ולז"א עשה לשון עבר והטעם כדי שייראו מלפניו ר"ל כדי שיכירו בני עלמא ההפרש שיש בין האי אילנא לשאר אילני ובזה ייראו מלפניו דהאי אילנא ולז"א עשה ואומר יעשה לרמוז כי עם כל זה שאינו חסר כלום עם כל זה לא נפסק כח הבינה מעליה ותדיר אוחז בו ועושה אותו וזה ע"ד הוא היה הוא הוה והוא יהי' וכנגדן נאמר עשה ויעשה. אבל תו אית לאסתכלא בקדמיתא וכו' ר"ל דלא שייך לומר בקדמיתא יעשה ולבתר עשה ואדרבא להפך הול"ל כנודע. וביאר כי כן הוא הסדר כי ב' אילנין הם והם סוד עץ החיים ועץ הדעת ת"ת ומלכות ועץ החיים עליו נאמר יעשה המורה כי גם לעולם ועד אין נפסק ממנו תיקון הבינה בהשפעתם ולכן הקדים יעשה המורה לעתיד דקאי את"ת הקודם למלכות כנודע ואמר כי אח"כ עשה עשייה אחרת והוא אילנא תתאה מ' לרמוז על תיקון הבינ' למלכות אך אין לומר בה יעשה לעתיד כמו בת"ת ולכן נזכר המלכות אח"כ כי הוא תתאה מן הת"ת והיא נק' שומר ישראל והמלכות יושב בפתח השער דומה לשומר הבית ע"ד המזוז' השומרת הבית ורומז למלכות הנק' שומר ישראל כנזכר. וביאר כי לא נזכר בו יעשה לעתיד והטעם כדי שייראו מלפניו. והענין כי הת"ת לעולם כח רחמי הבינה נמצאים בו תמיד. אך המלכות אין בה רק מה שכבר עשה ותיקן בה בעת אצילותה והטעם כדי שייראו וכו' כי אם היתה רחמים לא ייראו מלפניו אך בהיות דין סוד התכלת אז ייראו מלפניו וישלימו העולם ויתקנו מעשיהם בראותם כי הכל תלוי בקו הדין וביאר כי האי אילנא נק' גדול כנודע ועליו התפלל דוד שיהי' בו חלקו ולא יהי' כשאר העולם אשר אין להם חלק בו להיותו יראה ודין גמור כאשר ביארנו ואין בו חסד לקרב אליה את החטאים רק את הראוי דוקא ולזה התפלל דוד שיהי' מכלל הראויים להיות גורל זה שלו וביאר כי לזה אמר ע"פ הגורל כמו ע"פ ה' כי המלכות נק' פי ה' בסוד הפה וזה ע"פ הגורל כי האי גורל המדבר ונק' פה והביא ראיה שהוא רמז לשכינה מאומר הגורל בה"א הידיע' למלכות וז"א הגורל כתיב:

זכאה חולקהון וגומר לפי שביאר כי לא כל אדם זוכה אל המלכות כמ"ש שייראו מלפניו אמר כי העוסק בתורה זוכה אל מעלה גדול' ממנו כי הוא באילנא עילאה מיני' הוא התור' הנק' ת"ת ולכן מזונא דלהון אתי מאתר עילאה סוד חכמה עילא' דרך הבינה אשר עליו נרמז יעש' האלהים כנזכר ומאותו השפע ניזוני' העוסקים בתורה וזהו החכמ' תחי' בעלי' ר"ל כי מחכמ' עילאה אתי חיים ומזון אל מארי התורה העוסקין בה לפי שאוחזין באילנא דחיי משא"כ העוסקים במצות לבדם שאינם אחוזים רק במלכות ומשם מזונם בסוד המוציא לחם מן הארץ כנז' בפ' בשלח דף ס"א ע"ב ע"ש:

רמ ע"א צו את בני ישראל וגומר. הוקשה לו מה שקראו את קרבני לחמי ולא כן נזכר בשאר הקרבנות ואמר כי להיות שאין רצונו ית' שיחטא האדם ויקרב הקרבן כי זה דוגמת אחטא ואשוב רק קרבן שלמים וכן בקרבן התמיד כי אע"פ שהיה ג"כ מכפר על חובין עכ"ז עיקר הקרבתו היתה לקרב קרבן העליון כנודע בסוד התמידין של שחר ושל בין הערבים אך מזה נמשך כפרת החטאות אך אין זה עיקר הקרבתו כי גם אם יעלה בדעת שבאותו היום היו כל ישראל צדיקים כיום שניתנה בו התורה לא מפני זה * צ"ל נניח מלהקריב. נניחם להקריב התמיד כי זו מצות עשה מן התורה ואינה תלויה בחטאות ולזה נק' קרבני לחמי וסוד הענין הוא כי כאשר בא על חטא הנה אותו הקרבן עמו תלוי כל אותם הכחות המקטרגים הנבראים ע"י אותם העוונות כנודע כי מהם נעשה אותו העשן שהי' עוקם והולך אל סטר צפון לנוקבא דתהומא רבא ומשם ניזונים החיצונים כנזכר בפ' תרומה ואמנם אותו הקרבן שאינו בא עם לכלוך אותם העונות הוא שמחת השי"ת וכולו לגבוה. ודי:

ר' אבא פתח וכו' אמר כי כל העולם דורשים פסוק זה כפשוטו כי הקב"ה אוהב הרוח הנשבר וכמ"ש לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולז"א אין הענין כן כי אדרבא הקב"ה שונא אותו הרוח וחפץ שיהי' נשבר והוא סוד רוח הטומאה דבק באותו אדם בהיותו חוטא אך אין הקב"ה אוהב כלל אותו הרוח אפילו בהיותו נשבר רק שחפץ הוא שישבר כחו ומעולם לא אתרעי בההוא רוח כי הוא טמא אך לב האדם עצמו כאשר נשבר דלא מתגאי וכו' או רוח נשברה לא קאי לרוחו של אדם ממש רק לרוח הטומאה אשר בו דמעולם לא אתרעי בה אמנם שמח השי"ת בשבירתו:

רמ ע"ב וכל מיא דירדן וכו' הענין כי ירדן היא סוד נהר יוצא מעדן הוא סוד הוא"ו ומקורו בוא"ו קצוות מחסד עד יסוד וכל ספירה שנה איקרי ואומר סתרא דמל' חמירא דכל הני וכו' תרגום שאור הוא חמירא כמו כל חמירא דאיכא ברשותי והענין כי לנך נק' בהמות כי הוא כמו שאור אל העיס' וכך בהמה זו שאור ושורש אל כל הבהמות וחיות שתחתיה כנודע כי ממנה נבראו וחיליה אקרון וגם שהם משתלשלים בהמות וחיות התחתונות יונ"ה ותורי"ם מיכא"ל וגבריא"ל.

רמו ע"א גליון. תלת אינון דגרמין וכו' הובא ג"כ פ' בראשית דף י"ד ע"ב. בפ' המשכן. בפ' תצוה:

רמח ע"א יצחק אשתכח וכו' זה יובן בסוד ויאהב יצחק את עשו והסוד כנודע כי אין מלך בלתי כל מיני אנשים שבעולם לצורך כל מיני המלאכות ויש גם כן למלך איש אחד הנק' שר הטבחים הרוצח את החייב מיתה נמצא שהיא צריך לו ואם לא ימצא האיש ההוא הנה ימנע המלך מלתלותו בידו ובעצמו ואם לא יהיה כן בעולם לא ישתלמו האנשים החוטאים ויפסידו את עולמם ולכן יצחק אוהב את עשו לפעול בו פעולתו מצד הדין וע"י יזכו האנשים לעוה"ב. הוא ממש דוגמת היין כי היין חם בטבעו וסבת חומו הוא להיות שקט על שמריו ששם הוא חוזק היין וחומו אמנם אם יסירהו משם יחמיץ וטבע החומץ שיתקרר מטבע חמימות היין ולא יפעול פעולתו כבראשונ' נמצא כי השמרים הם סבת קיום היין במזגו וטבעו וכן עשו הוא סבת קיום הנהגת דין הגבורה וכל מזגה וטבעה כדי לזכות בעולם כמו הרפואות והסמים המרים שמרפאים החולה להחיותו וזהו סוד טעם בריאת השי"ת את הטומאה בעולם וזה דבר פשוט נחמד ונכון במה שקראוהו חמרא על דורדייה וכו' ע"כ.

גליון אתכניש אבר' חמש שנין קודם תלת דרגין קדמאין דילה. פי' ג' ראשונות שבמלכו':

רמט ע"ב כיון דמטת תמן זמין לה קב"ה חוייא זה יובן ממה שנז' בזהר כי יש כמה כחות מזיקין ויש ביניהם מחלוקת וקטטה ונלחמים זה עם זה בהרי חשך ובהרי נשמה וכנזכר בפ' בלק קצ"ו ע"א ע"ש עד דסליק קדרותא דצפרא וכו' הנה זה המאמר חולק עם מאמרים רבים שנראה שהמזונות מתחלקים ביממא ועיין בפ' משפטים דף ק"א ושם ביארתיו היטב.

גליון. געאת וראמת קלין וכו' בשלח נ"ב במטהו פעמים וכו' בשלח ס"ד עכל"ה:

רנ ע"ב גליון. פתחי ואמרי מקודש מקודש וזהו שאמרו במתניתין שכבר קדשוהו שמים עכ"ל:

רנג ע"ב גליון כדין אורייתא עאל בארונא: יתרו דף ס"ח ע"ב:

רנד ע"א ההוא צפורא בלחישו וכו' יובן מדף רנ"ב ע"ב:

רנח ע"ב אישים אינון באמצעיתא וכו'. הענין נלע"ד היותר נכון מכל מה אשר כתבנו בענין זה כי עץ הדעת טוב ורע הם ע' שרי האומות כי אלו אינן תחת ממשלת סמא"ל וכת שלו. רק ברצונם טעו אחריו והראי' מפי' ר' אליעזר שאמר קרא הקב"ה לע' מלאכים הסובבים כסא כבודו וכו' גם נודע כי הם ע' ענפין דאחידן באילן הקדושה כנז' בפ' בשלח דף נ"ח סוף ע"ב והנה זהו צלם שעשה נבוכדנצר הכולל כל ע' שרי האומות אמנם כל ע' שרים נכללים ד' כנודע כי כל הנבראים וכל העולמות כולם הם בסוד ד' מרכבות ד' פנים וכו' והם ד' נהרות וד' גליות פישון זה בכל [נלע"ד שצ"ל בבל] שהוא ראש כולם כמ"ש ופשו פרשיו כמז"ל גם מצרים נכלל בזאת כי פישון הוא נילוס וכן הענין בכל השאר ולזה תבין היות האומות כלולות באותו צלם. והנה ידענו בבירור היות צלם נבוככדנצר נק' עץ הדעת טוב ורע כנזכר בתיקונים דף ק' ע"ש היטב ואמר כי הם מורידים כחות אותו צלם והם סוד ע' השרים וכוחותם והנה הם קשורים בקדושה ובטומאה ולכן הנה הם נקראים ערקין דכבדא כי הם המושכים שפע מן הלב הקדוש המחלק שפע לנערותיה אמנם עם כל זה הם כלולים בתוך הכבד שהוא סמא"ל ולכן אית ע' ערקין דכבדא כנזכר בתיקונין דף מ"ד ע"ב ודף מ"ה ע"א וזהו שכתבנו הוא סולת נקיה ומוכרח ועיין דף ק' ע"א האומר כי באלו השרים דצלם נבוכדנצר אית מימינא ומשמאלא בסוד טוב ורע וזה מוכרח ומזה תבין היות עשר כנגד החזיר ובו צד טהרה וכן כל ד' מלכיות שהם חזיר גמל שפן ארנבת עיין ברז"ל והוא בסוד עץ הדעת טוב ורע ומצד הטוב הכלול בו עתיד הקב"ה להחזירו לישראל אמנם הרע שבו בלע המות לנצח ב"ה ועיין דף רמ"ו ע"ב פ' פנחס עמ"כ לו זה יובן ממה שפי' וכתבתי בפ' תרומה דף קמ"ד ע"ב ע"ש:

רנט ע"א ואינון ימים לא הוו ידעי בבלאי וכו' צריך שתדע כי סוד המזבח הוא סוד המלכות שבעולם היצירה אשר מיכאל מקריב עליה נשמות הצדיקים והנה מן אותו המזבח ניזונים ונשפעים כל הצבאות העליונות ויש בהם ב' נקבין הנק' שיתין אשר בהם מושכין ישראל מים ויין היורד לחרומין תתאין והם סוד החיצונים אשר משם יונקים אומות העולם ומשם ניזונין ולכן אנו מוסכין [נ' שצ"ל נוסכין] זה בחג דוגמת ע' פרים להשפיע באומות כי כל מה שנברא בעולם הוא צורך העולם ואין לזלזל בו ואנו צריכין לתת לכל א' השפע אשר צריך כל יום הכפורים רעבים שואגים לטרף ויבקשו לקטרג על ישראל ועיין בפ' בראשית דף ל"ו ע"א בסוד השיתין כאשר בארתי שם ואולי אלו השיתין הם סוד משעול הכרמים של בלעם והוא חד מינייהו כנזכר בפ' בלק ר"ט ריש ע"ב. ע"כ.

גליון. חץ כמנין קללות שבמשנה תורה:

גי' יום ב' ונסכיהם מ' יתירה יום ו' ונסכיה י' יתירה יום ז' כמשפטם מ"ם יתירה הרי מים. וזהו מים דילהון. עכ"ל:

רטו ע"א רעיא מהימנא אמר ליה רעיא מהימנא שפיר קאמרת וכו' תרי קנאות דפנחס הוא אליהו דקני על ברית כאומר בקנאו את קנאתי דהיינו בהיותו פנחס וכן באומר קנא קנאתי בהיותו אליהו הענין ברית יסוד בג' אבות דאצילות דהיינו שדי דאצילות ושדי דמטטרון דהיינו יצירה וכן היה ענין השבוע' לא לא להראות על בחי' הקשת בשתים כנזכר והיינו סברת מ"ק בחבורא קדמאה ור' יהודה סבר בחבורא קדמאה הכוונה שיגלה הקב"ה בריתו בלא זכות אלא הכל לפי הזכות הנמצא ולכך בגלות שאין הכנה אל הייחוד לא יתראה בהארה מרובה באצילות וז"ש בגוונוי נהירין אלא הארה מועטת בלבושה במטטרון בסוד הגלות וז"ש לאו איהי נהיר בגוונוי כדקא יאות אמנם מאיר כפי שיעור התלבש בלבוש הגלות דהיינו מטטרו"ן כנודע וכאשר יהיו המעשי' בלתי הגונים אז לא יאיר אפילו כשיעור הזה וז"ש ולא עוד אלא דזמנין נהיר זעיר וכאשר אין מעשים כלל לא נהיר כלל וכאשר יחמד הדור קצת המעשה מכל וכל ובקצתו יזהרו וידקדקו כמו שעושים בקצת המצות אז יאיר קצתו וז"ש דזמנין אתחזיא בשלימו וזמנין לאו ולפי דבריו אלה (כדי) ראוי שנאמר שירמוז הקשת לעולם בג' אבות ותלוי בזכות כהנים לוים וישראלים דהיינו ממש ג' אבות והזכות יהיה בסוד בנים או עבדים בנים מצד האצילות דהיינו שדי דאצילות או עבדים דהיינו שדי דמטטרון כנזכר ור' יוסי פליג אתרוייהו ואתי שפיר ולהכי קאמר קום ר' יוסי וגומר ול"ג ר' יוסי הגלילי שר' יוסי תלמיד ר' עקיבא ור' יוסי ס"ל דקשת אתיא לאגנא על עלמא והיינו דאיהו שכינה שנק' ברית והמשל אשר משל ולפי דבריו ניחא מאי דאמרן כי בימי פלוני לא נראה הקשת דהיינו דכד אית צדיק זכותו יגן ואין צורך שתתראה השכינה בתחתונים כדי שיראה אותה הקב"ה ויתעורר אל הייחוד וימלא רחמים על העולם דהיינו וראיתיה כי בהיות צדיק נמצא בתחתונים הצדיק הוא מייחד ואין צורך אל השכינה להתראות וז"ש איהי ברית למיקם ברית ואין צורך לוראיתי' לזכור ברית וג' גוונין דקשת לפי דבריו הם לבוש השכינה שהיא מתלבשת וג"כ לפי דבריו יתיישב מאי דאמר שיש קשת למטה משום דבגלות דאיהי מרחקא מבעל' אין ספק שאין לבושי המלכה בלבוש מלכות אלא לבושי גלות דהיינו שהגלות בסוד מטטרו"ן שהוא מראה הקשת ועוד הכרח כי הקשת נראה בא"י ובח"ל שהוא מקום החול ואין ספק שבהיותו נראה בח"ל הוא בלבושי חול דהיינו מטטרו"ן כדמפרש ואזיל. בנים מצד האצילות כנזכר עבדים מצד היצירה עבדים חפו ראשם בסוד שהם בבחי' הגלות ולכן אין בהם כח לתקן הגלות שהם משתקעים שם בו אמנם אם אית צדיק וכו' דהיינו בסוד מארי קבלה שהם בסוד בנים לא בסוד המעשה שהיא המלכות בששת ימי המעשה אלא בסוד האצילות שהם משיגים בסוד תפלתם וייחודם על דרך האצילות ומפשיטין השכינה והתורה מהפשוטין שהם לבושי התור' במטטרו"ן ועוסק בתורה שבכתב ושבע"פ ע"ד האצילות אז אפילו בגלות היא נראית לפני המלך בלבוש יקר לבושי האצילות ואז היא נראה מאיר' באור הת"ת כאומ' כי נר מצוה ותורה אור וע"י היסוד שבו סוד דהיינו אור ר"ז ואז וראיתיה בסוד אור וראיה הכל דבר א' וז"ש ובאילין רזין אתמר וראיתי' וגו' מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב חד בשדי דלעילא וכו' פי' והם קשת דמטרוניתא וקשת דשד"י דמטטרון הנק' שדי ולא עוד אלא דלזמנין נהיר זער וכו' לכאורה נראה שמדבר כי יש בו מיעוט אורה ואין מאיר אורה גדולה אלא מועטת אמנם אומרו זמנין אתחזי בשלימו וכו' יתכן שאומר כי לפעמם יראה חצי הקשת לבדו ולא כולו ולפעמים יראה כולו או אפשר יראה בכל ג' סימניו וצבעיו ולפעמים יחסר א' מהם עכ"ל:

רטו ע"ב סליק מיניה רוגזא דברית שהקב"ה רוצה לנקום נקם ברית בגין פנחס בשיטים ובזכותו וייחודו ניצולים הכל פורקנא דיליה ובנהא דיליה שכינה ובנהא דאצילות (ועמהא דעבדים) אבל קשת דאתחזיא בעלמא דהיינו סוד הייחוד מצד העבד כנזכר ותלוי כפי מעשה כללות ישראל ולכך יש לו בחינות כנזכר לעיל שמתלבש בו השכינ' ומתקשט לפי כשרון המעש' מפני שבסוד מטטרון מגיע הפגם ושחרות המעשים הרעים משא"כ באצילות שאין פגם מגיע שם ואם לאו בגין וכו' להוכיח ההגנה מצד הצדיק דהיינו י' אות ברית דשדי על הצדיק הפרטי ועל כל העולם בכולל:

ואשתמודען ליה כל ממנא וכו' הענין כי עיקר שמו יתברך הוא שם יהו"ה וכל שאר שמות כגון אל אלהים אדנ"י כולם פרטים בספי' מפני שכל הפעולות בספי' והם לבוש וכינויים לשם הוי"ה וישראל הם בנים מתוכיות הספירות ולזה הם יכולים להשיג שם הוי"ה אמנם שרי האומות אינם יכולים להשיג אלא כפי הענף המתגל' בהם וז"ש ואשתמודעין ליה כל ממנא בכינוייה אבל ישראל וכו' כדפי' והשתא מפרש ואזיל איך שאר השמות כינויין ליה ואמר אל סהד עלי' וכו' היינו מימין נק' אל לשון יכולת וחוזק כמו [נ' שצ"ל ואת אילי הארץ] ומורה על חזקו לפעול בכל עליונים ותחתונים והכרח מאומר אל אל מורה אל האל הידוע וז"ש מארי דאל אלהים מורה אלהות מלבד היכולת ג"כ אלהותו עליהם וכלם נמצאים ממנו ולזה נק' אלהים לשון רבים ר"ל פועל וממציא אלהים רבים דהיינו אומר אלהי האלהים אדני מורה על לשון רבים כמו עיני ומורה על האדונים רבים המשועבדים תחתיו. ומזה נקיש על שאר השמות משאר ספי' וז"ש אוף הכי כל שם דכל ספירה משאר השמות וכן המלאכים הם תלויים בספי' וכל א' משיג אלהותו כפי בחי' אחיזתו אמנם ישראל הם אחוזים בשם יהו"ה ממש כאומר ואתם הדבקים בה' וז"ש בכל ספי' ומלאך וכו' אבל ישראל וכו' ורזא דמלה לפי הנראה שבא לתת טעם לשמות וכינויים הרבה לשם יהו"ה שהשם רוכב בכל השמות ופועל בהם כאדם הרוכב על הסוס ופועל בו ומנהיגו כפי רצונו וכפי הסוס שירכב האדם כן יהיה הנהגתו כן שם יהו"ה אין לו שינוי אמנם כפי מה שירכב כן יפעול אם השם אל רחמים וחסד ומכריח כל השמות אל פעולה זו ואם בשם אלהים בדין ודן כל מפעליו וכיוצא ומשל שני הוא מהנשמות היותם מתנוצצות זו מזו וישתעבדו זו תחת זו כן השמות לפי בחינתם המתפשטים כן ישתעבדו ואחר שכלם נאצלים משם יהו"ה וכלם בנים אליו כולם כפופים תחתיו והוצרך לזה שלא נאמר שהוא כמשל הסוס שמטריח את רוכבו בהנהגתו שאינו אלא כבן האוהב לעבוד אביו ושלא יהיה בחיריי כבן אלא כסוס המשועבד ומוכרח לרצון רוכבו וז"ש כל ישראל הם בנוי דאדם שעולה הוי"ה דאלפי"ן כנודע וישראל בסוד נשמתם בנוי דאדם כאומר אתם קרויין אדם ואין אומות העולם ובג"כ כלומר מפני שכל הנשמות בנים אליו באה המצוה ליבם שחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והוא מרכיב ענפיו כפי הצורך כי מן הראוי אין מרכיבין אלא מין במינו דהיינו מותר במותר אמנם מין בשאינו מינו אסור וכאן ביבמה התירה הקב"ה משום דמין בשאינו מינו יש תועלת למת שלא ימחה וענינו כי האדם עץ השדה כן הנשמ' הם פרי עץ ת"ת השדה מלכות וענפיו שהם הנשמות מתפשטות ודרך הענפים להתרכב בסוד איש ממשפחה פלונית עם אשה ממשפח' פלונית ומרכיבין יחד בן משתי משפחות ומרכיבין מין במינו המותר דבת פלוני לפלוני אמנם העריות אין מרכיבין דהוא מין בשאינו מינו והיוצא משם כלאים מו"ם ז"ר דהיינו סמא"ל ובת זוגו ובסוד היבום הותר שלא ימחה בסוד החיצונים ויהי' נז' בסוד הקדושה ובסוד היבום הוא סוד גלגול כיצד גלגל היינו סוד יו"ד חכמה שבסודה סוד ההנהגה ע"י ו' קצוות שחכמתו פועלת בהם א"כ להיותו גלגול מתגלגל ועולה ויורד א"א אם לא ע"י וא"ו שהוא אמת המים לגלגל והכוונה כי המשכות הנשמות בתחתונים וטהרתם ועבודתם ותיקונם ע"י המעשי' הוא סוד גלגל האצילות המתגלגל ולזה הם צורך גלגולי הנשמות עד תיקונם ולזה צריך האדם לעסוק בפריה ורביה להיות לו בן ובת שע"י בן ובת שיוליד גלגלי הגלגל סבוב אחד ועלה התחתון דהיינו שהי' אדם ואשתו בסוד ו"ה בערך אביו ואמו עתה שהוליד בן ובת נעשו בסוד י"ה והבן והבת בסוד ו"ה ולכן א"א לאב שהוא יו"ד להתגלגל ולעלות ממטי' למעלה ליכנס בסוד עולם הבא בינה בן י"ה אם לא יהי' לו בן דהיינו וא"ו ואז יעלה הוא ואשתו בסוד י"ה וז"ש ורזא דמלה מה גלגל וכו' ולתיקון זה העני שמת בלא זרע וא"א לו לעלות לזה האח מיבם לאשתו דהיינו אחיו שהיה ו' כמוהו עלה בסוד י' אב עם יבמתו ה' ומתגלגלים אותו להיותו בן כשהיה דהיינו ו' לעלות והיינו באות י' ברא עלמא דאתי כי האדם נק' עולם והוא מתגלגל ובא פעם שנית ולזה תלוי עולם הבא כבן דהיינו ו' אוריך והכרח ע"ד דימא לקבליה י' כלומר בהיות חכמה עם בינה נעשה הכל יום שמכחם מוצא הנחל שהוא ו' וז"ש ומיניה נפיק בינייהו בין חכמה ובינה ו' שהוא הנחל סוד הת"ת המתפשט להתייחד עם המלכות להשפיע נשמות שהם כמה נחלים והם סובבים בסוד גלגול באים לעולם וחוזרים ובאים עד היותם ראויים לג"ע של מעלה דהיינו שיהי' להם בן ובת ויעלו לסוד י"ה והיינו אומר אל מקום שהנחלים הולכים בפעם ראשונה דהיינו המשכת ו' בן נחל שם הם שבים שאינם עולים אל סוד י"ה אלא ע"י בן ובת וכיצד יעלו ע"י שתחזור י"ה להתייחד בסוד הייבום ויחזור ו' לצאת מביניהם לבוא אל ה' עולם הזה למטה עד שיטהר וישתלם לעלות להראות אל החכמ' והבינה וז"ש אל האלהים בינה אשר נתנה בטהרה. מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב ולמפשט מינה לבושי קרדניתא וכו' והטעם כי בעון אדם הראשון נתגשמה התורה בבגדים גשמיים ועתיד הקב"ה לגלות הסודות זכור נא מי הוא נקי נ"א נדב ואביהו נק' קיני ובג"ד איהו פקודא דקב"ה באורייתא למיהוי א"ח מיבם (לת"ת) לאתתי' וגומר אפשר כי הוא אמר דכל ישראל אינון בנוי דאדם וצריכין הבנים למיהוי לאבוי כסוס וכחמור למיטל משאו ואמר כי לטעם זה וז"ש ובג"ד פקיד קב"ה דהבן יעשה מה שהיה מוטל על האב ויתקן ממה שהיה ראוי לתקנו האב דצריך הבן למיטל משאו דאב והוא כי הנה אביו הוליד בן א' והוא אחיו המת ומהראוי שאביו עצמו יחזור ויתקן את אשר לא יוכלו האב לתקן ויתקנהו הוא וישא את אשתו ויחזור את אחיו בגלגול וז"א ובגין דא איהו פקודא וכו'. או אפשר שחוזר למה שאמר לעיל על פנחס דעליו אתמר מי הוא נקי אבד וכו' והפסיק הענין בטבע הדברים וחוזר אל דבריו הראשונים ואמר דבגין דא צריך האח לישא את יבמתו כדי שלא יאבד מן העולם כי הקב"ה הפליא חסדו ורחמיו על המת ההוא שלא ימחה שמו ונתן לו תקנה שישא אחיו את אשת אחיו כי כן עשה לפנחס שלא רצה שיאבד מן העולם כי זה דרכו ית' תמיד לרחם על בניו שלח יאבדו מן העולם בשום אופן וכן שלא יאבדו אותם הישרים נדב ואביהוא שמתו בלא בנים גרם לפנחס להנצל. נמצא כי כן בענין הייבום כוונתו יתברך שלא יאבד נפש המת כנזכר. ע"כ:

רטז ע"א איהו וכל נשמתין אפשר דמלת שבים לשון רבים קאמר על כללות כל הנשמות שלא נטהרו וכמו שתלוי ענין זה בטהרה כך תלוי ג"כ בקיום המצוה הזאת דהיינו שיהיו לו בן ובת כנז' וז"ש אוף הכי וכו' והשם כולו כלול באלה תולדות השמים והארץ אל"ה יה"ו דהיינו שלש פעמים כדפי' בתיקונין בה' בראם היינו ה' א"כ צריך האדם להיות שלם בסוד י"ה אב ואם ו"ה סוד בן ובת כנזכר. רשעים קבורים ובאו בגלגול מפני שקלקלו והם גורמים להתלבש אלה שבקדושה באלה שבחיצוני' והיינו שלשה קליפות שהם נגדיים לג' אבות חג"ת והא כיצד בלגול ראשון יתגלגל האדם בסוד החסד דהיינו י' ואם לא תיקן הקב"ה עוקרו מן הימין ושותל אותו בשמאל ואם עדיין לא תיקן יעקור אותו משם וישתלהו באות ו' ואם פגם בשלשה אותיות יה"ו והם ג' פשעי ישראל לא יתגלגל באות ה' שבשם סוד פני אדם בה' בראם והיינו לצדיקים דבר צוה לאלף דור ולכך בג' קליפות שהגביר בהם נדון וז"ש ואתדן בגיהנם וכו' בקשת דהיינו ג' אבות כענין שיש בקשת עתה ג' בחינות הא' באצילות בסוד יה"ו והשני במטטרון בסוד שדי הג' בקליפות כנזכר. אתכלילן אתוון שהוא סוד יהו"ה ימין ושמאל ואמצע. ואשתרש אילנא פנימה בבינה ששם סוד שורש הת"ת בסוד הדעת ואתנטע במקומו בת"ת ואתרבא בסוד הענפים ו' קצוות ועביד איבא במלכות ואינו מהפשט בחיצונים כלל והיינו לא יבוש וכו' וישר אל מלאך סמאל יצה"ר ויוכל הכניעו תחת רגליו. אדם אילנא בסוד עץ החיים ת"ת ונטיעתו בקרקע במלכות בג' בחינות שבה יה"ו והיינו ארעא דישראל והיינו אשה. אוף הכי צדיק וכו' היינו גלות מכפרת עון ועושה חסד לאלפים היינו גלגול הצדיק שלא פגם ביה"ו כנזכר אלא מתגלגל לצורך מצוה או עון שאינו פוגם וכיוצא גלות מכפרת עון היינו גלות נשמה וגלגולה כי אחר * אולי צ"ל שהטיבה. שהשיבה אינה סובלת יסורין אחר סילוקה מן העולם צדיקים שוב אינם חוזרים כלומר אינם צריכים להתגלגל דהיינו חזרת הנפש אל העפר שהוא הגוף כדמפרש ואזיל ועפר אחר יקח משם ראיה כי הגוף המנוגע בעבירות מחליפים אותו בסוד הגלגול והראיה שכל חילופי בית המנוגע הם באדם אומר ואדם דהיינו הנשמה על העפר דהיינו הגוף ישוב בסוד הגלגול והראיה שהגוף יקרא עפר אומר וישוב העפר אל הארץ דהיינו קבורה ומה שהמשיל גלגול האדם בבית המנוגע פי' משום דבית היינו אשה ואשה היינו יצה"ר יגרשנה מגופו מדה כנגד מדה כיון שבא לגרשו ולטרדו מעולמו יבמה שבתוך היבמה שמתייבמת מנוח לנשמה להבנות בגוף אחר, ודרור גואל קן היינו גוף וגאולתו הוא שיחזור יוליד בן ובת והיינו אפרוחיה. מכור בעבור. כי בעוד שאין מייבמין היבמה הוא כרוך אחריה בסוד רוחא דאעיל גברא בנוקבא כנזכר בסבא ובג"ד אמר משה ויתעבר אפשר דאכל סוד הגלגול קא מהדר ומשה יתגלגל לזכותן של ישראל שהוא יסוד כל הנשמות דהיינו שת שממנו הושתת העולם ונתגלגל כדי שיזכה כל בניו. ומארי ליצנותא. אפשר היות הגהה מבחוץ:

אפרוחים אלין מארי משנה. וכו' פי' בת קונין שהם ג' בחינות בנים מצד הבינה שיש להם כנפים לגלות עם האם והם לעולם עמה וכמעט אין גלותם גלות. אפרוחים הם מארי משנה שהם נדים אחרי אמם. אמנם האם מסתלקה מעליהם והם יחידים ממנה. ביצים מארי מקרא מצד המלכות שאין להם יכולת לגלות ולהתגרש כענין דנקטינן מזה היות ביצה שאין לה כנפים מצד המלכות והמלכות נק' ביצה בבחי' אופן כנזכר שם בתיקונין בסוד נפש מאופן ולהיות ביצה במלכות דמקננא בגלותא באופן כנזכר בתיקונין ואמר אהרוג שהיא המלכות שיעורו בכביצה והיינו אומר נפילת ביצה וכו' ובנפילתה בגלות הגיע הפגם והנפילה אל כל ז' הנערות והיא בשביעי ששם אופן סנדלפון ועתה נפלו ו' היכלות שהם ס' מלכות סוד ס' מסכתות והיא הלכה למשה מסיני ולה ס' בתולות אחריה רעותיה שהם ס' מסכתות ובכל מסכת כמה הלכות שהם רומזים עולמות עליונים שעליהם נאמר ועלמות אין מספר ובגלותה ג"כ גלה אחריה ת"ת נשמרה והיא הנק' בר ניפול כדמפרש ואזיל והענין כי שם יהו"ה אין בו ייחוד בגלות כאומר לא יכנס בירושלים של מעל' י' לגביה ה' עד שיכנס בירושלים של מטה ו' לגביה ה' וא"כ נמצא הפגם והגלות אל ב' ה"ה בית ראשון ובית שני והת"ת בר נפלי בסוד היותו בן י"ה בסוד הדעת כדי שע"י בחי' זו יתקן קצת גם לבית ראשון וז"ש וההוא ניפול איהו בן י"ה וכדי שירד החכמה עמו דהיינו י"ו כדמסיק לקמיה מפני שהגלות לב' ההי"ן ותיקונם ע"י י"ו וקימתם ג"כ בגאולה ג"כ שתיהם ע"י י"ו והיינו ישמחו השמים וגומר ר"ת יהו"ה דהיינו שמחת הגאולה ו' יקים לה' י' יקים לה' והיינו כי ה' מלך מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב האי איהו י"ם י"ה בן נחל הכוונה כי י"ה ר"ל י' פעמים ה' הם נ' והיא י"ם כי בינה נק' י"ם נשאר מהבינה בהוצאת י"ה ישאר ב"ן והוא נחל היוצא מן הים:

בתר דקלקלו גרמייהו ג' זמנין. וכו' הענין אמר כי הם ג' גלגולי' ביה"ו ואי לא זכי להשתלם נידון באף משחית וחימה שהם ג' כנגדם ואמר כי בפעם הג' הוא רזא דוא"ו דיה"ו אז צריך להשתלם כי הלא שם הוא מקום הגוף שאין לו אחיזה לנחש ולכן יעקב שר עם מלאך סמא"ל ויכול לו כי שם בת"ת נאחז יעקב וזה יורה היות ת"ת מקום שאין לנחש בו אחיזה וצריך המגולגל הזה להשתלם אז ואם לאו ירד לא כדין. אלא דבר נש כתב ששים וכו' הוא שאומרים שהיה כתוב בס"ת פסוק ששים עיר כל חבל ארגוב ונפלה הביצה ומחקה ב' תיבות ששים עיר כן שמעתי עכ"ל:

רטז ע"ב תא חזי ההוא שמשא וכו' השתא דסיים מילי דס' כרכין אהדר לענין הגלגול ולענין מרע"ה שהוא מאיר בס' רבוא עם היות שנסתלק מהעולם הזה עם כל זה נשמתו ואורו מתנוצץ בס' רבוא נשמות קדושות דישראל בהיותם זוכים בתורה ובזכות נשמותיהם מחדשים בתורה מה שמחדשים והטעם כי מרע"ה בסוד הת"ת שהוא סוד התורה שהוא סוד ו' כנודע וע"י הכללות עשר מעשר עולה עד ס' רבוא והשורש הוא הת"ת מתנוצץ בענפים * אולי צ"ל אף. אך אם יתפשטו לאין תכלית ולזה דור הוא מהת"ת הולך ודור בא מבחינת הת"ת והארץ שהוא מלכות לעולם עומדת לקבל אור הת"ת הנמשך ע"י הדור דהיינו ס' רבוא וסוד הנשמות הנמשכות ע"י יחוד הת"ת עם המלכות נק' עפר הארץ. הולך חיגר שפגם בסוד רגליו בא חיגר בפגם ההוא מתגלגל ויש לו טורח גדול לתקן את אשר עותו עתיד הי' משה בסוד שת שכבר נמשך היסוד אל כל הנשמות ואם היו הנשמות קדושות ס' רבוא הי' משה מתגלגל לתת להם תורה ממדתו אלא שהיו רשעים מקין קינא דמסאבותא והם חיצונים שנפרד מקין זוהמת הנחש נשארה לבדה וחלק הטוב נפרד ונתקן והיינו גרים. ומ"ש קניתי אנוש את ה' כלומר בחברת הקדושה שראתה שהיה בו חלק טוב כנזכר. ואוף הכי ר' פדת סדר המגולגלים הוא מונה והולך בתלמודא דידן ר' אלעזר בן פדת והוא אמורא ואפשר ר' פדת אחר הוא. דאתי' איהי ייחוד וכו' הענין כי סוד יב"ק הוא סוד ג' שמות אהי"ה יהו"ה אדנ"י ברכה מימין קדושה משמאל ויחוד באמצע הקושר מלכות עם הת"ת ומעטרם עם הבינה והיינו סוד אמן אותיות שניות בנ"ס בגי' יב"ק ומפני שבגלגול הקודם פגמו בסוד י' שבייחוד ונשאר קדוש' וברכה בלי חבור ולזה שכרם ק"ב חרובין כנגד החורבן שהחריבו סוד ק"ב כנזכר. איוב בן יבמה תימא דלדעת רשב"י שהי' בימי פרעה והי' מאומות העולם מה ענין יבום אצלם ואפשר דבן יבמה לדמיון המגולגל לקחוהו בהשאלה ומה גם לדעת האומרים שהי' תרח ואפשר שנתגדל אבי אביו בבית האבות וידע סוד היבום והנהיגו בבניו והבן שמת נשמתו תרח היה ולדעת האומרים ישראל היה ניחא בני חיי ומזונא הכל תלוי לפי הפגם אם פגמו בסוד קו האמצע דתמן בן נענשים אפילו בגלגולים הטוב בבנים ואם פגמו בימין נענשים בחיי דהיינו חכמה תחיה בעליה ואם פגמו בקו שמאל נענשים במזון דשולחן בצפון דמתמן מזוני והענין דלמה שיתגלגל ישפיע עליו המזל או יסתלק ממנו. ונראה דהאי דהכא הגה"ה מבחוץ וכן מור' לשונו או אפשר דכנגד אותם האומרים כן ע"ד הפשט הקשה בה' בראם דהיינו שמים וארץ תתאין דבהון כוכביא ומזלי וע"י אחיזתו בתורה הם משועבדים תחתיו שהם מתקיימים ע"י מפני שהוא אחוז בסיבתם והיינו ה"א לכם זרע דהיינו ה' תתא' דמינה זרעא דאיהי יהיבת נשמה לתתאין והיינו כי ביצחק גבור' תתאת דאתי מגבורה עילאה:

אנוש כחציר אהדר לגלגולין. נער הייתי וכו' נראה דעל מטטרו"ן קאמר דאיהו שר העולם והוא נק' אנוש וימיו דהיינו משך התעוררות נשמתו בגוף התחתון הוא כחציר וכו' ושני כתובים אלו מכחישים זה את זה כי אומר אנוש כחציר ימיו היינו מיעוט משך מציאות א' עד שיבא מציאות ב' ואח"כ אומר נער הייתי משמע שהוא עצמו הי' נער וזה הפך כחציר לז"א לקיים את שתיהן כאילנא דאתקציצו וכו' דהיינו שיש בו שתי בחינות א' בחינת הגזע בעצמו שהוא עומד קיים ובחי' הענפים שהם צומחים ונקצצים וצומחין אמר כחציר וכו' ועל סוד מטטרו"ן נאמר ויין ישמח לבב אנוש והענין שסוד היין הוא הדין המעורר הייחוד והוא סוד אור נמשך מת"ת ע"י היסוד למלכות וצריך שימשך בהצנע שלא יאחזו בו החיצונים ח"ו כדי שלא ינסכו אותו ויעכבו הייחוד ומתהפכת הנשמה וכן הוא סוד צריך שלא יגלו אותו לנכרי שלא יפגום אותו לע"ז ולזה סודות התורה אין ראוי לגלותם אלא ליראים שהם בסוד היראה מלכות שיעוררו הייחוד יין אית לה תרין גוונין וכו' עם היות שהנראה שהיין מן השמאל עם כל זה הוא מזוג בימין ובשמאל בבחי' המלכות המקבלת אותו שהיא שושנה ויש בה גוונין להיות' עומדת באמצע נאחזת בימין ושמאל וכן היין הוא בסוד ימין ושמאל והיינו שנוסף על סוד שבעין דהיינו ז' מדות כלולות מעשר עוד ב' ימין ושמאל מחכמ' ובינה והיינו יין המשומר בענביו וכו' והיינו י"ה מיום הששי ואח"כ ויכולו ע"ב אלא אית לב מסיר ללב וכו' הענין שהם ל"ב נתיבות חכמה והיינו ל"ב אלהים דעובדא דבראשית מתגלים בת"ת הנק' תורה שחותמה ל"ב והם ל"ב עליונים מסורים ונמשכים בל"ב תחתונים בענין שהם ס"ד דהיינו ס"ד פני החיות י"ו פנים לכל חיה ולהשלים ע"ב דהיינו ויכולו שביסוד חסר ח' שהם ז' ימי בראשית שהם ז' ספרי תורה כי ספר במדבר נחלק לג' חלקים א' עד ויהי בנסוע ופ' ויהי בנסוע עצמו ס' אחד. ומשם ואילך עד סוף הספר ספר אחד הם ז' ספרים ז' ימי בראשית וספר בראשית נחלק לשתים כי זה ספר תולדות אדם תחלת הספר הרי ח' ספרי תורה הנכללים בת"ת ח' ספירות ולפי זה היין והלבב הכל בסוד א' וענין אחד נמשך ע"י היסוד דהיינו ויכולו וזה נמשך לאנוש הנזכר שהוא סוד מטטרו"ן ולהצהיל פני' היינו סוד פני החיות שהם יונקים למטה ממנו היין הנז' דהיינו מצד החסד מיכאל וכו' ובהם סוד ייחוד כנשר קדושה בסוד ברכה כאריה ימין ושמאל ואמצע והוא סוד יב"ק והענין יהו"ה ד' פני' אדנ"י ד' כנפים הם סוד תמניא דקאמר ובהם סוד ס"ד שהם י"ו פנים לכל חיה וכללם ע"ב והיינו יין להצהיל פנים מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב שגם זה הבל ואוקמוה הכוונה כי משה העולה כמספר בשג"ם הוא עצמו הבל כן [נ' שצ"ל בן] אדה"ר ואומר ואוקמוה על יתרו למה נק' שמו קני שנפרד מקין פי' כי יתרו היה גלגול קין אח הבל ויען שהרג את הבל עתה בא לתת לו את כחו [נשצ"ל בתו] לאשה לתקן את אשר עוות ונוכל להבין היטב אומר כיתרו [אולי צ"ל דיתרו] נפרד מקין ובהבל נא' בשגם זה הבל והוא כי הבל היה מצד הטהרה ולכן הוא עצמו משה ע"ה וז"א זה הבל אך קין הי' אחוז מטומאת זוהמת הנחש ומקדושת אדם הראשון ואותו צד הטהרה נפרד ממנו ונתגלגל ביתרו וז"א נפרד מקין ולא זה קין.

דמתין אלף לכל יומא ומתחדשין וכו' זה יובן מדף רי"ז כי הם אלף טורין הנק' חציר ומתים בכל יום וחוזרין להתחדש בכל יום והיינו ענין מטטרו"ן הנק' אנוש כחציר ימיו בסוד אלף טורין חציר לבהמה בסוד גלגול וזה תבין במ"ש במקום אחר כי ענין מיתה בעולם המלאכים נתקיימה במלאכים הנק' חציר והם אלף טורין והיינו ב' תוספות ביין ר"ל כי יי"ן עולה ע' וביה ב' גוונין חיוור וסומק זכור ושמור הרי ע"ב וז"א והיינו ב' כלו' והרי אלו ב' גוונים חיוור וסומק הם בתוספת ביין העולה ע' ובב' גווניו עולה ע"ב וכן תמצא לקמן דף רע"ה ע"ב ומאי לבב אנוש וכו' הקשה דהול"ל לב אבל אומרו לבב יורה על ב' לבבות והוא ל"ב אלהי"ם דמעשה בראשית ולב אחר שהוא ב' דבראשית ל' לעיני כל ישראל והנה ב' ל"ב הם ס"ד כשאר ח' לחשבון ע"ב שהוא ויכולו העולה ע"ב והנה אותם הח' הם ז' ימי בראשית וזה ספר תולדות הם ח' ואומר בדף רי"ז ע"א וסלקין נהורין לחשבון יב"ק ואינון מלך מלך ימלוך פי' הנקודות עולה יב"ק דהיינו יהו"ה ואהי"ה ואדנ"י. מהרח"ו זלה"ה:

ריז ע"ב ר' אבא ור' יוסי קמו וכו' גם זה מרעיא מהימנא דא רוח עילאה טמירא וכו' היינו סוד היותו נכלל תחתון בעליון בסוד כללות ההיכלות אלו באלו ומטטרון הוא בהיכל ז' וענפיו הם ו' היכלות תחתונים וכלם נכללים זה בזה עד עלייתם למעלה בסוד היכל ז' ושם הם נעלמים בסוד כסא הכבוד שהוא פנימה לפרגוד שבהיכל ז' והיינו רוחא טמירא דקאמר ואז הוא נעלם בלתי מושג וז"ש ורוח עברה בו דהיינו שהוא מתעלם ומתלבש ברוח ההוא ואז ואיננו והחיילים התחתונים שהם חוצה להיכלות שאינם עולים בכללות זה אינם משיגים בו בעת התעצמות ועל זה אמר ולא יכירנו עוד מקומו ור"מ מפרש קרא לפי דרכו שפי' במטטרו"ן בסוד הגלגול כנזכר ורוח עברה היינו עמה וכו' ר"ל מעיד בו ואומר איננו מפני שבסוד הגלגול אינו מכיר אותו כלל כדמפרש ואזיל. אתתרך מאתריה ואתנטע וכו' שהוא משתנה בסוד הגלגול כדפי' בתיקונים כי הרוח והנשמ' משתנים מאריה לשור וכיוצא ע"י נפש חדשה שמחדש לו היבם כנזכר בסבא והגוף גוף אחר גע"י שינויים אלו אינו מכיר בו כלל. ונחש עפר לחמו הגוף הקודם שמתבלה בעפר כנז' בסבא. מהרמ"ק זלה"ה:

ריח ע"א אתכליל רוח זעירא וכו' הענין כי בהיותו מתגלגל ומשתנה משור לאריה וכיוצא הנזכר א"א להשתנות אלא צריך שנכלל רוח זעירא דהיינו הרוח שהוא מטטרו"ן ברוחא עילאה דהיינו הנשמה שהוא מכסא ונכללים יחד ועולים אל שורשם ואח"כ משורשם נעקרים מאריה לשור וכיוצא ואח"כ הם חוזרים ונבראים ומתפשטים למטה והיינו ולא יכירנו עוד מקומו שאפילו שאר הנשמות שהיו בסוד ההיכל ההוא מעמד הנשמות להתגלגל אין מכירים בה אם הוא הקודמת מפני שינויה בשורשיה ואין זה ידוע רק להקב"ה ומרכיבין ליה וכו' הענין ששני אחים הם ב' ענפים מאב א' אילן א' והענף הא' לא הצליח לעשות פרי מה עושים עוקרים אותו ממקומו הי' אח ונעקר מהאב ונשתל באחיו ונעשה בנו ויצלח. הא ניחא וכו' חסר כאן ועניינו בפ' פנחס על מסורי הצדיק על כל הדור כגון ר' ור' אליעזר ואחרים ואמר שהמקטרג דופק לייסר הצדיק מכל קיטרוגו על כללות העולם לכך ע"י הצדיק * אולי צ"ל שמרשים אותו. שם רשם אותו ליסרו שוכח כל בני עולם מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב הכי איהו מתלא לאילן וכו' ומרכיבין ליה בענפא דאילנא אחרא עילאה וכו' זה נתבאר בפ' משפטם דף ק' ע"א כי האיש אשר הוצרך להתגלגל על שלא עסק בפריה ורביה הנה כאשר יתגלגל נתוסף בו נשמתא עילאה ורוחא דילי' הוא מלבוש אל אותה הנשמה עילאה ונקרא רוחא זעירא לגבי ההוא רוחא אחרא עילאה על שנעשית לבוש לה ע"כ:

ריח ע"ב תב לאמרא ושזיב כאומר ותסיתני בו לבלעו חנם וכן וה' שב את שבות איוב ואם היא תקיף שלא יבעט ביסורין והוא שמח בהם כר' ור' אלעזר אז השטן נכנע תחת הצדיק והוא רוצה לצאת ממנו בשלום עד דאמר שלחני. באתרא דקב"ה ובג"כ זכה ר"מ כאומר והוא מחולל מפשעינו וגומר ולכן אפילו לעתיד יהיה רועה ישראל עד כי יבא שיל"ה בגימטריא מש"ה ולא עוד אלא דהכי אשליט כדמסיק ע"י שהוא מנהיגם בתורה ובמצות ומזכה אותם לע"ה. ואמאי לקי וכו' הם המשילו הענין שם כרופא שמקיז לחולה בזרוע ימין כן ישראל הם חולה א' הצדיק זרוע ימין שלהם הרופא הקב"ה מייסר הצדיק שהוא הקזת זרוע ימין והשתא הקשה ר"מ כי היה ראוי ללקות הצדיק שלא יהיה כ"כ גמור הנמשל לשמאל וכיון שהחולי בלב דהיינו ישראל כללות הגוף צדיק שאינו כ"כ יותר קרוב לחולי דהיינו המעשים רעים שבאנשי הדור והוא היה ראוי להלקות קודם. א"ל על א' משני דרכים פעמים לוקים שניהם או הימין לבד כשלוקה הוא מפני שביסורי הצדיק הזה יכפר ולא יצטרך עוד וכאשר יהיו העונות מרובה והחולי כבד יצטרך להלקות גם הצדיק האחר וז"ש ואם יתיקר מרע וכו' והקשה על ב' דרכים. הא' בצדיקים שוים וז"ש אי לא הוו תרוייהו וכו' או יהיה לשניהם ההקזה כל צדיק וצדיק קצת. וא"ת שאפילו מעט יספיק וז"ש ואי לא אתיקר וכו' א"כ מה נשתנה זה מזה. וז"ש ואמאי אקיז וכו'. א"ל גופא ותרין דרועין וכו' הענין שישראל בכללותם יתעוררו להם עונות וחולי ממעשים הצומחים להם מבני אדם שהם מעוררים עבירות דטחול ומרה וכבד בענין דגורמים מדות מגונות באומה ממנו בכוונה וממנו שלא בכוונה ממנו מתוך כעסם וממנו מתוך עצלותם דהיינו טחול עצל כבד כועס וצריכים להלקות והם הם הטחול ומרה שהם מען אדום וישמעאל והכשרים הדואגים על מעשיהם ומנהיגים אותם בלב המרגישים בחולי האומה ועוד יש ב' אברים יפים בדעת שהם לפעול הטוב דהיינו ריאה ושתי כליות כענין שהם להנהיג הריאה עד הלב כהנהג' והכליות לעצה לתקן והנה הריאה הם תלמידי חכמים הבקיאים בתורה שואבים כל מיני משקים שהם כל חלקי התורה והחכמ' והכליות הם ראשי ישיבות ובעלי מדרשות שהם מהאש סוד לימודי ה' והם עזר גדול לזרע ובגין דאברהם איהו מים והחטאים הם מהעצלות מניעת המעשה הטוב ורפואת החולי בשננגדו לכך בבית שני שלא היה מעשה רע אלא מניעת הטוב לכך היה גלותם במנגד דהיינו אדום שהוא מהאש דהיינו הכבד ומטעם זה ממש היתה סיבת בנין האדם הכבד אל הימין להמזיג קרירות אברהם וחסדו באש הכבד. וז"ש ובג"ד כבד לימינא וכבד גבורה ומרה מלכות חרב שעמו חרב נוקמת נקם ברית והם פועלים ע"י סמא"ל כבד ולילית מרה חרבו מהרמ"ק זלה"ה:

ריט ע"א ואי חובין מתרבין מבנוי דאברהם והיינו אותם שגלו מפני שחטאו במניעת הטוב כנזכר והם שאותם שהם בנוי דאברהם אותם שטבעם שפלים ונפסדים ומתעצלים לטוב ולרע שנשמתם מן הימין ובסבת העון גלו לבין אדום ואם אותם הנשמות הוסיפו מעשה וחטאו במה שלא היה להם לעשות דהיינו תוספות דם מצד הכבד שנתערבו בגוים ולמדו מעשיהם ונעשו זריזים ונפסדים במעשה הרע צריכים הקזה צדיק שיסבול צערם דהיינו יסורי הצדיקים להגין על הדור בממון וכיוצא דהיינו שמוציאים דמיו ממנו והוא בעונו סובל עון הדור:

ואי חובין מתרבין משטרא דבני יצחק דהיינו אותם שנשמתם מצד הגבורה והם זריזים ונפסדים וחוטאים גם בקום עשה מצד זריזותם ואלו גלו לצד הטחול שהוא העצל לקרר חומם ולהתמזג ועתה עמדו בגוים ולמדו מעשיהם ונתעצלו מהטוב וחוליי' מהטחול אשר הוא לשמאל למזג הטבע ולקרר הגבורה מצד החסד וגורם לפעול ע"י הכסיל החיצוני יצה"ר העצל דהיינו טחול שוחק ליצן א"כ צריך צדיק זרוע שמאל יד כהה שהוא עצל צדיק עצל לעבירה ללקות לסבול עון הדור מפני שהרפואה בזה:

ואי חובין מתרבין בבנוי דיעקב דהיינו שהחטא תלוי באותם הממוצעים שנשמתם מהאמצעי שלסבת היות עונם בעצלות למעשה הטוב וזריזים לרע הוצרכו נשמות אלו לגלות באדום וישמעאל באדום לתקן עין עצלותם ובישמעאל לתקן עון זריזותם לעבירה. הא מרע' אתייקר על גופא. שהם פגמו המדה הממוצעת משני בחי' הפגם ולזה ילקו שני צדיקים מבחי' הנשמות ההם לקבל עון הדור. ואי כלהו תלת שהעון כולל נשמות כל הבחינות הנז' ולזה הא מרעא והפגם ההוא עולה לג' ראשונות סוד הראש מקום לכל הבחינות יחד. בורידין דרישא. פי' במה שנמשך מהראש ולמטה. ואילין תלת אתעבידו מרכבה לאדם וכו' שהם אלו השקולים לפי דורם בהם ולזה ילקין אבהן ואדם באילין צדיקייא שנשמתם מתנוצץ בנשמות אלו כפי שיעור מעשיהם וכן ממש צערם ויגון יסוריהם תעלה ממציאות אל מציאות עד הספי' וכמשל הנחלים אל הים כדמסיק. והענין שהנשמות כולם ד' פנים אריה שור נשר אדם שהם מתנוצצים מד' ספי' ובכל דור ודור ד' ראשיים אלו במציאות ושאר כל נשמית בני אדם בנים ונחלי' נמשכים מהם ולזה יש נשמות פני אריה בנים לאברהם יבא אברהם נשמת אריה שקלקלו וכן שור יצחק וכן נשר יעקב וכן אדם ולכך הם בים אל הנחלים הקטנים עופר הנשמות לטהר לכולכם כדמסיק וזה ע"י שהם בכח נשמתם ויסיריהם * אולי צ"ל מאירים. מאשרים הספירות ומתקנים השכינה מכל מה שהחשיכוה החטאים וכדמסיק. דאתוון דיליה רמוזין בשמך. יורה על היות מטטרו"ן תיק ולבוש להלביש הפנים העליונים שהם משה מ"ה אדם ש' ג' אבות ולזה הם במטטרון ד' פנים שהם אריה שור נשר אדם ומרע"ה באצילות משתמש ביצירה מתנוצץ בכל דור ודור מנשמות אלו הפנים ולכך מרע"ה מחולל מפשעי הדורות ע"י אלו הצדיקים:

וכגון צריך למנדע אסיא. כיון שדבר בענין החולי ורפואתו תלוי בדפוקי הדפק המורים על הפגם כדין המתעורר הרופא מרע"ה שהוא סוד הת"ת הרופא לכל תחלואי השכינה שהיא חולה אהבתו בסבת הפגם א"כ צריך לדעת עד מתי קץ דפיקת החולי והגלות ומתי תחלת רפואתה ומשה ע"ה אסיא אמיתי אלי' ולכך אין מי שידע סוד דפיקותה וכו' מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כ' דאתוון דיליה רמוזין בשמך פי' כי ר"ת מטטרון שר הפנים הוא משה נמצא שרמוזין אותיותיו בשמו עכ"ל:

ריט ע"ב אמר קב"ה אנא ושכינתי וכו' אבוי ואימיה שותפתא דגופא הם ד' יסודות עפרות שבאדם. ונודע שד' יסודות הם זכרים ונקבות לכך נוטל נקבותם מצד אמו וזכרותם מצד אביו לכך אין במה שנותן האב אלא מורכב מד' יסודות וכן מה שנותנת האם דהיינו סוד זכר באמ"ש נקבה באש"ם הנז' בס' יצירה וחיותם מצד שמים וארץ המשפיעים החיות הבהמי העפרי הצומח ואח"כ השכלי הטבעי מצד השמים וכוחותיהם סבוב התנועה והיינו עד העשייה הגשמית ומכאן ולמעלה יצה"ר מהחיצוני' ויצ"ט מהיצירה בסוד תוספת נפש רוח נשמה מבי"ע כנודע ועוד יכלול כח להיותו משתמש בכל הברואים ונהנה מהם וזה מטעם היחס והחלק אשר לו מהם והיינו אומר שמשא וכו' אעקר לון מג"ע היינו ע"ד שיכלול נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה והם באים כעין מחנה שכינה רואים ואינם נראים. מהרמ"ק זלה"ה:

רכב ע"א אמר ר"מ וכו' דאיהי מרה החום המעכל המתפשט בגוף לעכל המזון אף כאן הם צורך העולם שעל ידם ההנהגה מתפשטת והשפע מתחלק לכל הויות כדכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. ועשנין דילה היינו כחות החיצונים הדקים שהם נוטלים התעוררות מהתחתונים ועולים להכלל בהנהגה דרך עץ הדעת טוב ורע עד סוד מוח הגוף שהוא חכמה שורש ההנהגה והן כמה חיילין דיצה"ר שהוא סוד גיהנם עצמו וחייליו הם כוחות ממנו שאינם דקים כעשנין הנז' אלא גסין מתפשטין למטה בכל הספירות המציאות ותרעין דלבא דהיינו סוד הקדושה חיי העולם מסתתמין שאינם נפתחים כל עיקר כל משך הלילה והיינו משל העינים אל הגוף והטעם שלא לערב קדש בחול כי בלילה ההשגח' הקשה הזאת שולטת ולזה ההשגח' העליונה המתפשטת ביום מסתלקת וז"ש בגין דלא מסתכלין באילין מזיקין דאינון לילות וכו' ואז תאסוף אותה ההשגחה אל שורשה וז"ש ומתכנשין וכו'. כנח ואתתיה. יסוד ומלכות אל התיב' בינה ושאר המינים התפשטות הכחות מבריאה יצירה כלם נאספו אל הבינ' אל ג"ע ודאי ומזיקין דמתגברין היינו התפשטות החיצונים בעולם שהם ד' יסודות וכל המורכבים מהם דהיינו גופא והנה כלל מעשה בראשית אלהים ודאי וכאשר יאסף כח הרוחני המחי' ישאר הגוף הנעשה מכח המלכות אלם שהוא יונת אלם רחוקים בהתרחק' נעשית אלם שאינה משוררת כך כאשר יסתלק סוד י"ה אור הקדוש' מן המציאות הגשמי נעשה הכל גוף מת אלם ודאי. ולכך נגד אותם י"ה מעלות השיר שהיו מדרגות הקדושות מתפשטות בעולם להחיותו מתגברין בו ט"ו מדרגות חיצונים גם את זה לעומת זה עשה האלהים: מהרמ"ק זלה"ה והרח"ו זלה"ה כתב מרעין דגיהנם וכו' דע כי כמו שיש היכלות בקדושה ג"כ יש בטומא' כנזכר בפ' פקודי והיכלות הקדושה נק' ג"ע העליון והיכלות הטומאה הם גיהנם העליון והנה בלילה נפתחין שערי גיהנם העליון הם היכלות הטומאה המכונים בשם מרה כי הכבד הוא סמאל הזכר ומרה היא הנקבה כנזכר דף רל"א ע"ב כי המרה היא חרב מלאך המות וכל המקטרגים והקליפות שהם עשנים דילה בעאן לסלקא עד מוחא והענין כי הז' היכלות נודע כי הו' מהן הם כללות גוף א' והשביעי הוא סוד הראש והמוח הנק' היכל ק"ק דתמן חכמה ובינה ורוצים לעלות עד שם מחוץ להיכלות כי סביב רשעים יתהלכון והענין אצלי כי לפי שכל הבתי דינין הם שם בו' היכלות ולפעמים האדם נידון לרע ומשם יש תלונות בכל היכל והיכל אשר משם משליכים אותו אל גיהנם והטעם כי ענין חסד ודין הוא בי' היכלות סוד הגוף אמנם בהיכל ז' הכל רחמים גמורים ואין משם חלונות הולכות לגיהנם ולכך לא מתפשט וסלקי עד היכל ז' ולא עד בכלל אמנם שערי ג"ע הם ו' היכלות שהם נק' גוף האדם כאשר ביארנו כי בהיכל ז' שם רישא דמלכא וסגורין בלילה לבל יכנסו הקליפות בפנים. והנה הפך הכבד שהוא סמאל כנגדו הלב שהיא הקדושה שכינה כנזכר דף רל"ד ע"א ומן הכבד יוצא החשך שהם עשני הגיהנם ומן הלב יוצאין כל נהורין הם אורות השכינה כי שורייקא דעינא בלבא תלוי כי אור העינים בא מן הלב והם פתחי הג"ע הנק' לב והענין כי תוכיות הגוף ונקודתו הוא הלב וכן הוא סוד הקדושה העצומה היא השכינה בלב בתוך היכלי ג"ע. והנה דוגמת זה תיבת נח כי נח אז היה דומה ללילה כי הי' שולט המשחית ולכן נכנסו כל הבריות אל תוך התיבה הרומזת להיכלי ג"ע העליון ומי המבול הם המזיקין כחות הטומאה גברו על התיבה ט"ו אמה והענין כי מוחא הוא סוד י"ה שהם חכמה ובינה העולים ט"ו שהם מוחא אך המוח בעצמו אין בהם יכולת רק הלב שהם ו' היכלי ג"ע והנה שם אלהים כאשר שם י"ה יסתלק ממנו נשאר אלם והענין כי בהסתלק מוחא שהוא י"ה מן לבא אז הלב נשאר אלם ואטום ואין בו כח לפתוח שעריו לדבר ולראות ולשמוע וז"ש נאלמתי דומיה כלומר נאלמתי והטעם כי דומיה ר"ל דו"ם י"ה כי י"ה הוא למעלה דומם בלתי מוריד שפעו ולכך נאלמתי ולכן שערי ג"ע נסגרים בלילה והנה פ' פקודי דף רנ"ו ע"ב ובפרשה בראשית נז' כי אלו ההיכלות הם תתאין בערך אחרנין דעלייהו כנזכר דף רמ"ה ע"א ואלו התתאין נק' אלהים ועילאין נק' יהו"ה וכד מתחברן נק' ה' אלהים והנה אלו הנז' נק' אלהים וכשתסיר הז' העילאין שהוא י"ה ישארו האחרים הנק' גופא אשר בתוכן הנקודה הנק' ל"ב נק' אלהים ע"כ:

רכב ע"ב ואם הוא אסירא וכו' היינו אם הוא בינונית דהיינו שהעוונות נמשכים אל הגוף ולזה הוא אסירא בחובין דגופא לא חובין דילה אז יש לה פדיון והקב"ה חס עליה ועולה ע"י פדיה דהיינו ע"י פקדון כאומר בידך אפקיד רוחי ואז פדית ואם חייבא דהיינו שהחטאים קשים מתקשרים אל הנשמה ממש אזלא יספיק פקדון לפדותה והחיצוני' שולטים בה והיא מתנודדת בחובים מכח אל כח ממנה אל ממנה בכוחות ההם. דאחזי גרמיה וכו' מתוך חלומותיו יכיר האדם ענייניו ודבקות נפשו עם טהורות ונקיות כגון בתי כנסיות ובתי מדרשות ועסקי התורה ידע כי דבקותו בקדושים ואם באשפות וכיוצא ידע שנדבק בחיצונים וז"ש ולזמנין באשפה ואם היא זכאה שהוא עולה תמימה שהוא עולה בהר ה'. אע"ג דאוקמוה בגמר'. כל זה הגהה מבחוץ לא מן המעתיקין ועיקר לשונו אלא הכי אוקמוה רבנן ולא עם הארץ חסיד דאורייתא אתייהיבת מימינא דקב"ה וכו' והענין שהתורה מצד החסד העוסק בה מושך סוד החכמה י' אל התורה ונעשה חסיד ולכך אמר דוד שמרה נפשי שאני בעל המלכות שהיא השכינה הנק' נפש שמרה מהדינים כי חסיד אני שהוא מתייחד אותם אל צד החסד אע"פ שרוב העולם עם הארץ לא חסה המלכות ברוב מעשיהם וזה שאמר ולא תדין לה בעובדוי אילין עמי הארצות:

ואי תימא כמה אינון וכו' ואם כן טוב הוא שיקבל מעשיהם לייחדה למעלה לז"א שאין אותה המעלה מועיל לייחד מפני שעיקר כוונתו בגשמי למטה דהיינו שאינם מתחסדים למטה עם קונם דהיינו שתהי' עיקר הכוונה לייחד למעל' לא לצורך הגוף וז"ש בגין דוד דהוה מחבר להקב"ה ת"ת אורייתא דלעילא מלכות תור' שבע"פ ועל מציאת זה אמר שמרה נפשי כנזכר כי חסיד אני וכוונתי להתחסד עמך כנזכר. וכד בר נש מית מה כתיב וכו' ירצה לתת טעם לאומר נפשי ולא אמר שמור הנפש שהרי הוא נפש כל הנמצאים לז"א מה כתיב בהתהלכך, וכו' היינו בהליכת האדם לבית עולמו וכו' והנה כפי זה שאין השכר מאת הנפש אלא אל הגוף דהיינו פרטי העניינים הנז' ולזה יאמר עלה נפשי שיש לו ענין בה אמנם פרטי העניינים שהם אל הנפש אחר סילוקה אל הגוף תלוי בספי' העולמות וז"ש אלא קב"ה אלביש לה וכו' וענין ענני כבוד הם סוד המאורות מהמלכות הנק' כבוד וממאורות השכינה מלבישה בכבוד הזה וכנגד הגוף שהנשמה חסרה נותנים להגוף זה שהם ניצוצות מתפשטות מהמלכות וז"ש בקדמיתא תיעול במראה שעולה רמ"ח וכו' שהם רמ"ח אברים רוחניים מהמלכות הנק' מראה ואחר שיש לה גוף זה יתלבש הגוף בעננים הנזכ' לקשט הגוף הזה וז"ש ובלבושין דענני כבוד ומיד הוא מוכנת לקבל אור עולם הזכר והיינו אומר לזכור ברית עולם דא אספקלריא דנהרא ויש עוד בחינה אחרת למטה מזו והוא קודמת אל הגוף הנזכר אלא שסדר הכתוב נקט ואתי והיינו בחלום אדבר וכו' דהיינו הרכבת הגיף גם משס"ה מאורות שהם מצד המלכות דלאו נהרא וזה הלבוש יעשה לבוש לנפש שבקבר וזו שמירת הגוף בקבר מקום השניה ישנה שס"ה נהורין המתפשטין מהמלכות והם מאירים בקבר הנפש והיא נהנית מהרמ"ח הנזכר בהנאת המלכות מהת"ת והנה הלבושים האלו יש להם סודות ועניינים מתייחסים מאלו לאלו והארה והייחוד בזמנים ידועים לקשרם יחד כגון בר"ח ושבתות וימים טובים ובדרך כלל אמרי ורזא דמלה דילהון זה שמי לעלם וגומר והענין דרך כלל הוא כי שני לבושים אלו חצי השם י"ה לבוש הרוח העליון ו"ה לבוש התחתון ומפני הארתם זה בזה ימצא בחלוף של זה בזה בלבוש שס"ה שהוא [אל] הנפש יאיר י"ה ובלבוש רמ"ח שהוא אל הנשמה יאיר ו"ה וישתרש הנפש כדי לידבק שם וכללם שמי כנגד המלכות זכרי כנגד הת"ת ויתקשרו זה בזה בקשר שמ"י וזכר"י:

הבו יקר ליקרא דמלכא מפני שהם ממש נמצאים מהכבוד העליון מלכו של עולם והם עולים ויורדים מג"ע עליון לג"ע תחתון כשתצטרך הנשמה לרדת להעלות הרוח והנפש והם תרין דיוקנין ממש דו פרצופין כעין הספירות העליונות ולכך עליהם נאמר הושבת בגנים דהיינו הצדיק הזה הדמות הזה שהוא תמונה א' חציה בגן העליון וחציה בגן התחתון ולזה נאמר בה היושבת היא אחת יושבת בשתי גווני. והטעם שהם ד"ו פרצופין פרצוף א' נחלקת לשתים בג"ע עליון ובג"ע תחתון העולם הזה והעולם הבא וכשית חברו יהיה לאחת וכשם שת"ת ומלכות יתייחדו ע"י א"ס כך אלו הלבושים וז"ש וההוא דעביד לי' בתרין דיוקנין בתרין פנים יקושרו שניהם לפרצוף א' איהו עילת העילות שיצייר כל הצורות ובו אין צורה והיינו אומר לא ראיתם כל תמונה ולז' כח עליון נתון בלבושים האלו כשהם מתחברים לאחדים במנוחתם העליונה כנזכר ותרי"ג מלאכין וכו' הענין כמו שכל עולם היציר' משרתים לספי' לכל צרכי ההנהגה כנודע כך ממש עשה הקב"ה לדו פרצופ' אלו תרי"ג מלאכין כדי שתתלבש אותה הנשמ' בהם ולא תרד לאויר העולמות בלי התלבשות והם תרי"ג כנגד תרי"ג מצות כנגד שמי וזכרי שהם ב' הלבושים הנז' לנוכח מציאותם ממש שני דיוקנין בנשמה ושני דיוקנין במלאכים והם מצד הבינ' הנק' הנשר הגדול והם להעלות הנשמה שהיא עולה כנשר ממט' למעלה בלי פחד מן הנץ כנזכר בתיקונים תרי גנים ג"ע עליון וג"ע תחתון:

דאתברי שמיא וארעא דילהון ר"ל רוחניים וירצה עליוני' ותחתוני' שבהכרח כל דבר שהיא הוי"ה נמצאת מוגבלת מששה קצוות ולכך שמים וארץ שבג"ע עליון ותחתון הם עשויים מכח רוחניות שם יהו"ה לכך עליונו י"ה ישמחו השמים והיינו ג' עליונות ותחתיתו ו"ה דהיינו ותגל הארץ דהיינו ז' תחתונות ואינם אלו שמים וארץ אלא שמים וארץ ת"ת ומלכות כנז' דהיינו ו"ה אמנם בגיניה אתמר ישמחו שנוסף ושורה עליהם זה השם על הדרך הנזכר ולא יכנף מלשון כנפים והיינו בערך התחתונים השכינה מתעלמת בכנפי המלאכים אמנם למתעדנים שם אין שכינה מתלבשת בכנפים אלא הם זוכים אל אור האצילות המתנוצץ אליהם והיו עיניך הם כח ההשגחה אל הנשמה. רבן מלאכי השרת שר על כל היצירה מפני שהוא ראש הצדיקים בג"ע ואלו הם ראשי הישיבות אשר שם. רבן הנביאים וכו' היינו שר הנשמות שהם כלם חכמים ונביאים והוא ראש ישיבה בהם:

ד"א שמרה נפשי. וכו' אמאי כדי שאתחסד כלומר אין הכוונה לומר שמרה נפשי מפני שאני צדיק וחסיד ח"ו שאין לך אדם יוצא מחובות טובות הבורא עליו. אמנם הכוונה לומר חנני חיים וכח לעבדך וז"ש שמרה נפשי נתינת טעם וז"ש אמאי כי חסיד פי' כדי שאתחסד וכו' וענין שמירה זו אפשר על שמירת הגוף שלא יטרידהו המיתה והיסורין ועל שמירתה מיצה"ר שלא יטרידהו מהעבודה ומלת כי חסיד ירצה כי צריך שתחיה מדת אני מלכות חסיד דהיינו לייחדא עם הת"ת שנק' חסיד מפני היות בחינתו לצד הימין כדמסיק אני והוא [אולי צ"ל וה"ו] (עת) ירצה אני מ' והת"ת נק' הוא עם ו' השמוש וייחוד זה הוא עיקר כל העבודה והכל תלוי בו ייחוד ב' שמות אלו והפרידם [נ' שצ"ל והמפרידם] אוי לו ואוי לנפשו לכך התפלל על נפשו שישמר מיצה"ר ולא יגרום לה להפריד וז"ש ווי ליה מאן דאפריש אני מן וה"ו והטעם כי כל העבודה תלויים בזה. וז"ש דאתמר הוא עשנו וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

רכג ע"א הוא עשנו וכו' וכיון שהנשמות מציאותם משם וכל הבריאה משם א"כ הכל תלוי בזה ואע"ג שלא נזכר בפ' אלא הוא לבד כולא חד בלא פרודא וכאשר נאמר הוא יכלול אני והעד אומר ראו עתה וגומר ירצה כי אני שהוא מלכות הוא אנ"י הו"א והוא ייחוד שני המדות יחד וכשנאמר אני הכוונה אני הוא והעד אני פועל הדין מצד אני ופועל הרחמים מצד הוא וז"ש אני אמית ואחיה וגומר מורה היות בה שני הספי' יחד כנזכר וכן אמר הכתוב אני ה' והכל מיוחד עד שאני ממש הוא ולא ענין אחר בפני עצמו וייחוד זה הוא כל כוונת העבודה ודא אני מן אדני כלומר עם היות שאמרנו שמלת אני הוא ה' הכל יחד דא דעסקינן ביה הוא אני מן אדנ"י והטעם שאמר הכתוב כי חסיד אני מורה שעדיין הייחוד אלא שרוצה לההחסד במלת אני וז"ש ודא אני מן אדנ"י יהו"ה עמודא דאמצעיתא דהיינו ת"ת שמטבעו ומדתו להיות מטה כלפי חסד ופועל בימין וז"ש ובגין יהו"ה איהו לימינא דאיהי חסד ומתרחקים שתי מדות אלו זו מזו כי מדת אני לגבור' לזה הכוונה להחסיד הדין ולמתקו בימין וז"ש שאתחסד בך עם אני והיינו כשיתקשרו שניהם באמצע וז"ש ובת"ת מתחברן תרין שמהן ימין ושמאל יחד משולבין ואז הוא חסיד אני כנזכר. ופניהם ד' פנים י' פני אריה ה' פני שור ו"ה פני נשר ואדם וכנפיהם ד' אותיות אדני ד' כנפים א' כנפי אריה ד' כנפי שור וכו' ונק' שם יהו"ה פנים שהם פנים המביטים למעלה לקבל ההנהגה והשפע ונק' שם אדני כנפים לשון כנופיא רבוי החיילים המקבלים ההנהגה הנשפעת מהפנים והם פרודות מלמעלה שאין הפנים והשפע נשפע מהפנים לכנפים מפני הרחקם אלו מאלו שאלו פועלים בדין ואלו ברחמים ובהתמזג שניהם דהיינו בעמודא דאמצעיתא כנזכר תרוייהו חד ויתייחדו הפנים והכנפים יחד דאיקרי יהו"ה רחמים איש מלחמה דין כולל דין ורחמים ולכך שתים חוברות בת"ת הנק' איש על שם המיצוע כנזכר ובהיות הייחוד אל שתי מדות יהו"ה אדנ"י דהיינו חסיד אני ממילא מסכימין אל היחוד חכמה ובינה וז"ש ושתים מהם יהו"ה חכמה אהיה בינה נקשרים ומתייחדים בסוד יאההייהד [נ' שצ"ל ה' בסוף השם] ומכסות את גויות דהיינו ת"ת הנק' גוף וגויה כענין שיתייחדו בייחוד והם ד' שמות שהם עיקר הכל כנודע. ואומר עבדים מצד עבודה דאיהי שכינתא היינו מצד בחינתה בימי החול ופעולתה ע"י מטטרון שהוא עבד ופועל פעמים בחסד פעמים בגבורה פעמים בת"ת ופעמים בסוד הדעת והיינו ג' אבות ור"מ והיא עצמה העבודה שכלם טורחים ועובדים עמה ישראל למטה בסוד מצותם לתקנה והם בימי החול עבדים לקשרה בג' אבות ולהמשיך ההנהגה אל התחתונים ודקדק אומר כי לי ר"ל לגבי האלהות הם עבדים אמנם לגבי אחרנין דהיינו החיצונים וע' אומות שהם אחרים מצד החוצה כל ישראל בני מלכים שכלם משועבדים תחת כפות רגליהם בענין המלכות ממש שהיא נק' עבודה בערך הספירות העליונות כדמסיק מפני שהם פועלים על ידה אמנם היא מלך על כל התחתונים וכן ישראל כנזכר דוד אתעבד וכו' השתא דידעינן מה ענין עבד וחסיד כנזכר מפרש השתא במזמור זה קרא עצמו דוד ג' שמות עני ועבד חסיד והם על שם העתיד שיעש' עצמו בסוד העבודה העליונה שיעבוד כדי לקיימה כראוי כדמפרש ואזיל. עני לתרעא דמלכא. והענין שהמלכות הוא שער למלך ת"ת ושם אתר דמסכני כנזכר בזוהר בכמה דוכתי. לכך להיותו מרכבה למדה ההוא עושה עצמו כפי בחינת המקום ההוא וקורא עצמו עני דופק שערי היכל המלך ולכך אדני שפתי שהם שערי ההיכל תפתח לעני העומד כדל השואל והיינו תפלה לדוד במקום העוני פתח שער ההיכל וז"ש אדני שהיא המלכות עולה היכל * נ' דצ"ל ה"ס. המגי' הם ואתעביד עני לתרעא בהיכל דהיינו בחי' ראשונה שבמלכות ממטה למעלה שהוא שער למלכות שהוא ההיכל והעד אומר הטה ה' אזנך ענני שעדיין לא נכנס אל כל המלכות בסוד בחי' תפלה לדוד אלא הטה ה' אזנך ודא שכינתא תתאה דאיהי אזן לקבלא צלותין ולמשמע לון. וטעם שיעשה עצמו עני מפני שהוא סגולה להשמעת תפלה וז"ש וכתיב כי לא בזה ולא שקץ וגומר וכן אומר דלותי כלומר כשאני עושה עצמי עני לי יהושיע דהיינו סוד משיח בן אפרים מצד המלכות ורגליה יורדות מות ומסטרא דידה מתחייב מיתה ולכך התפלל עליו במזמור עצמו דברי תפלה נגד העני ואמר האזינה ה' תפלתי וגו' ביום צרתי אקראך וגומר והיינו לזמן משיח בן אפרים וגם אל ישראל מצד עניים בגלות וז"ס כל מה שאמר דוד על ישראל ועל עצמו אמרו וז"ש ושאל מיניה בההיא תרעא וכו' ולבתר שאיל בגין כהנייא היינו דעבד שהוא מחזר אחר העבודה והיינו אומר אין כמוך באלהים ה' בניסים הנעשים במקדש כל גוים אשר עשית יבואו לבית המקדש וגומר הורני ה' דרכך בעבודה לבתר יהיב לון אורייתא היינו חסיד המתחסד עם קונו דהיינו תורה מימין כאומר ותורת חסד על לשונה וע"י התורה גומלים ישראל חסד מימין למלכות שהיא דלת דהיינו גמול דלים וז"ש גמול עם ה' מאורייתא וז"ש כי חסדך גדול עלי בתורה והצלת נפשי מלכות וכו' ואפשר נמי דהיינו תנה עוזך דאין עוז אלא תורה:

כד מטא כלומר לא שאל אלא עד חסד לבד כי עני למה במלכות עבד דהיינו עבודה בצפון גבורה חסד לימין ולא עלה למעלה ולא רצה לשאול משם דבר מפני שא"א לאדם להיותו מרכבה אליהם וז"ש במקום אחר ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני להיות מרכבה במקום שא"א כדי שלא לטעות כמו שעשה שלמה המלך שהלך אחר רוממות עיניו שאמר הא בינה דמשה כלו' בכל הספי' יש(המקדמיני')[מהקדמוני'] שהיו מרכבה להם כענין האבות לחג"ת. חוזים ונביאים לנצח והוד, יוסף ליסוד, מלכות דוד, משה לבינה בסוד הדעת הנסתר שם מה עשה עלה למעלה מכולם ושאל לו חכמה והיינו כשאמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך וגו' מה כתיב אמרתי אחכמה יתנו לי חכמה עליונה והיא רחוקה ממני שאם שאל חסד או גבורה וכיוצא הי' משיג ועכשיו ששאל חכמה נתנו לו חכמה שבחיק האדם להשיג והיא חכמת שלמה שהיא לבנה במילואה על ידה ישיג קצת מאור חכמת אלהים ואור המתנוצץ השופע אליה ועל זה נאמר כי חכמת אלהים בקרבו לבד לא שהשיג חכמת אלהים ממש. ובעא לסלקא לעילא אתרחקת מיניה מפני שרצה להתחכם בשורשי התורה חכמה שהוא מקור לתורה ת"ת ואתחכם עלי' וארבה ולא אסיר נתרחק אפילו המועט המושג אליו והטעם בגין לבינה לית בר נש וכו' כ"ש לעילא וכו':

ר' אלעזר קום לחדשא וכו' מן הדברים המתמיהין שבשמועה זו הוא כי החברים היו עשר מתחלה והם ר"ש ור' אלעזר ור' אבא. ור' חייא. ור' יהודה. ור' יוסי. ור' יצחק. וג' שמתו באדרא שהם ר' יוסי. ור' יעקב בר אידי. ור' חזקיה. ובלי ספק חבור זה נתחבר אחר מעשה האדרא שלא נשארו אלא ז' שהיו אומרים עליהם כי רשב"י שבת לה' והם ששת ימים ולזה לא יזכרו בכאן אלא שבעה אמנם התימה מה שמוסיף ר' אלעזר ור' יודאי ומפיק ר' יצחק ור' חייא ואין לומר שלעת החבור הזה כבר מתו שאינו דק"ל בפ' בראשית שר' חייא התענה כמהתעניות עד שראה רשב"י אחר פטירתו. גם ר' יצחק נסתלק עם רשב"י כנזכר בפ' ויחי ולענין ר' חייא יש לומר דתרי ר' חייא הוו. ר' חייא הזקן ונסתלק קודם מעשה זה ור' חייא הב' חייה אחר רשב"י כנזכר הוא ר' חייא שהי' בזמן רבי ועדיין לא נכנס במנין החברים והוא הנז' בפ' שמות בההוא עובדא שנשתתק ר' חייא שהיה חוץ למחיצת האש כנזכר שם ועם היות שבלי ספק שהזוהר קודם לחיבור זה עם כל זה אחר פטירת רשב"י הוסיפו בו כמה עניינים שאמרו אחר פטירתו כדמוכח בכמה דוכתי אמנם לענין ר' יצחק שמא (לא) [תיבה זו נ' מיותרת וט"ס] היה לו שום טרדא והוצרך ללכת לסחורה וכיוצא כל ימי משך החבור הזה ולהשלים מספר ז' חברים לרמוז אל ז' ספירות נטלו עמהם ר' יודאי ור' אלעי ומפני קבעותם בתורה ובחסידות ובחכמ' הנעלמת היו מרכבה לאצילות. ולענין השמות נודע כי שמא גרים כנזכר בתלמודא דידן בפסוק אשר שם שמות בארץ וכן מוכח נמי בזוהר בכמה דוכתי ולכן דרש להו שמות לרמוז להם מעלתם עזר לאבוך בענין המלכות עזר לת"ת ולפ"ז ר"ש ור' אלעזר ת"ת ומלכות אחד אל הימין והיינו יהו"ה והב' אל השמאל אדני וז"ש דשמך גרים * אולי צ"ל ב' תיבות ממש אל. ממשאל הרמז עזר אל עזר מ' משמאל אל מימינא ת"ת אעשה לו לת"ת עזר מ' והיינו ע"י היסוד שבין שניהם המייחדם וז"ש במאי בזרע שפיר דאיהי הפך עזר. ויקום ר' יוסי שהוא זרוע שמאל גבורה דאיהו כורסייא שלימתא בסוד המרכבה והיינו שעולה הכסא והוא כחשבון אלהים דהיינו שם הגבורה ועולה כסא להורות היותו כסא מרכבה בסוד אלהים גבורה. ויקום עמיה ר' יהודה דהיינו שוק שמאל דביה הוד וביה י"ה דהכי סליק והיינו דאימא עילאה נ' שערים חמשה פעמים עשר דהיינו ה' פעמים ו"ד עד הוד אתפשטת. וביה בדרך אחרת יהו"ה דהיינו רמז לת"ת שהוא על נצח המתייחד עם המלכות שהוא בהוד דהיינו ד' ארבע חיון מקבלת הת"ת שהוא יהוה עליהם והיינו יהוה ארבע אותיות שוכן על ד' סוד אדנ"י הם מרכבת המלכות שבהוד ועוד יהודה ממנו יצא הוד שהוא בעל ההודאות ממדת הוד בענין שבכל הדרכים יהודה הוד דהיינו שוק שמאל. ויקום עמיה ר' אלעאי שהוא בנצח שוק הימין דהיינו יב"ק שפי' בקי בהלכה דהיינו נצח בקי במדת המלכות שע"י נקשר בסוד ברכה מימין קדושה משמאל ייחוד מאמצע וראש הכל ברכה ע"י הנצח ולכך הפך מיב"ק לבקי ובו שוכן הת"ת דהיינו יהוה בנצח. ויקום עמיה ר' יודאי שהוא בחסד זרוע ימין דהיינו חושבניה א"ל שבחסד וכל מלאכין רשימין באל מפני שמציאותם בחסד כאומר יש לאל ידי ירצה ידי שהוא חסד יש לאל שהוא בשם א"ל ולרמוז היותו מרכבה וכסא ירמוז בשם זה סוד ארבע חיות דהיינו ה' מלך ה' מלך וכו' והם בחג"ת אריה שור נשר ודמות פניהם פני אדם הוא בסוד אל"ף בענין שהם איי"י והיינו אל והיינו היותו מרכבה מצד החסד:

ויקום עמהון דהיינו מתייחד עם כלם. ר' אבא רמז למלכות למטה מקבלת מכלם לז"א יקום עמהון ר' אבא דאיהו חושבניה ד' שהוא המלכות דלת ושער לכל מרכבה לכלם דהיינו ד' חיון כענין שבסוד קשר כלם ז' ספירות דהיינו רשב"י ראש וגוף והיינו אילנא רברבא ור' אלעזר ברי' כנזכר והה' חבירים ענפין דאילנא ושאר חכמי הדור והעוסקים בחבורם משאר המתלוים אליהם כפי בחינת שאר איברים הנכללים בגוף ויוכללו בסוד המרכבה כל הנכנסים בסוד ה' מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב ובת"ת אתחברן תרין שמהן וכו' ענין מה שידעת בתיקונין דף ל' ע"ב בסוד מתתא לעילא כי יהו"ה בחסד ואדנ"י בגבורה ושניהם בת"ת כנזכר דף רכ"ט ע"א ונודע כי ד' כנפים הם אדנ"י וד' פנים יהו"ה וז"א ופניהם וכנפיהם פרודות בב' זרועות אך הת"ת נק' איש כמ"ש ה' איש מלחמה וז"א שתיהם שהם ב' שמות יהו"ה ואדנ"י חוברות ומחוברות באיש שהוא ת"ת כזה יאהדונהי. אך יש שתים אחרים בסוד מעילא לתתא יהוה אהיה הם מכסות גויותיהנה הוא הת"ת הנק' גוף וגויה כזה יאההויהה. תפארת אתקרי גוף וגויתו כתרשיש הענין כי נודע כי גופא דאילנא הוא הת"ת וזהו וגויתו אמנם אומר כתרשיש זה יובן מתיקונים דף קמ"ד ע"ב על ממולאים בתרשיש שר"ל תרי שש כי בב' זרועות הגוף אית ו' פרקין וכן בב' רגלי הגוף ו' פרקין הרי הם תרי זמני שש וכלם נכללים בהאי גופא כי הוא שורש לכלם או אפשר בתרשיש ר"ל בשש כי הם סוד ו' שבת"ת הכולל ו' קצוות או אפשר כתרשיש והם סוד ב' ווי"ם שבו כזה וא"ו ואפשר שהוא הוא עצמו פי' שפירש בתיקונין והבן. ורזא דאל א' דמות אדם וכו' עיין בכאן ובדף רמ"ו תבין זה מזה היות ב' יודי"ן דה' מלך הם ג' יודי"ן שבשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י והם שם א"ל שבכתר כי האלף סוד דמות אדם הכולל ג' יודי"ן חג"ת. והנה צריך שתבין כי ב' שמות אלו שהם א"ל ייא"י הם יוצאים מר"ת פסקי מזמור אלהים יחננו וכו' לדעת וכו' והם יוצאים מג' יודי"ן וא' אחת שבשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י ושם אל עולה בשם ייאי ושני שמות אלו עולים ע"ב בשם בן ע"ב ובזה תבין הנז' דף רמ"ו ע"ב כי הנה שם יו"ד ה"י וא"ו ה"י יש בו אלף א' שהוא אדם והוא כנגד שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א בגי' אדם הנרמז כאן באות הוא"ו שהוא הת"ת וג' יודין שבו הם שם בן י"ב הרמוז בה' מלך וכו' עכ"ל.

גיליון. אדנ"י היכל אתעביד עני לתרעא וכו' אדני במילואו עולה תרע"א ובגין דיהוה איהו לימינא וכו'. תיקונים ל' עכל"ה:

רכג ע"ב קום ר"ש ויתחדשון מילין בפומך. בהאי קרא דלמנצח על שושן עדות מזמור לדוד ללמד. כמלקדמין. אפשר דבחבורא קדמאה נדרש פעם אחרת. למנצח תמן נצח וכו' כוונתו לפרש מלת למנצח בנצח ועל שושן על הוד כדמפרש לקמן ואמר למנצח תמן בחלק מהמלה נצח ובמדה זו כלולות כל הנגונים מכלל המדות וז"ש תמן נצח שצירופו נגון צח וביה אתקרי יהו"ה הנמצא בכל ע"ס ה' איש מלחמ' ומתרגמינן מארי נצחן קרביא ומלת נצח עתה על הנצחון שהקב"ה ינצח בב' דרכים או לאומות העולם וימשך ממנו טובה לישראל והיינו בבחי' רחמים או כשעוש' נקמה ברשעי ישראל כגון באחאב שנאמר ותעבור הרנה במחנה ובאבוד רשעים רנה וזהרין לישראל והכל רנה לפניו בענין שיש נגון לדין ונגון לרחמי' והיינו ב' מיני מלחמו' מלחמו' דין ומלחמות רחמים דהיינו נצח רחמים הוד דין ויורה מ"ל שעולה שבעים והיינו שיש לשם יהוה שבעים שמות ע"ס בכל א' משבע ספי' ובכל בחי' שם בפני עצמו ועם נצח הוד ששם עיקר מלת למנצח מפני שהוא מארי נצחן קרביא ב' מלחמות דין ורחמים נצח והוד כנזכר הם ע"ב והיינו בסוד המדה העיקרית הכוללת הכל דבה עסקינן דהיינו נצח ועולה בחושבן חסד סוד למנצח להורות קשרי' לימין בחסד בסוד נעימות דהיינו צחות ונעימות הניגון נקשר נצח בימין הוד ביה הודו לה' הכוונה לפי המבואר לפרש כל המדות בנצח ששם ניגון צח ובשתוף אל שם יהו"ה שהוא פועל בכל המדות דהיינו שנק' יהי"ה מארי נצחן קרביא כנזכר והיינו הודו לה' מצד מדת הוד וכן מצד היסוד רנה דהיינו רננו צדיקים בה' והיינו מצד פעילת הייחוד כאומר רנו ליעקב ת"ת שמחה רחל אם הבנים שמחה מדת ת"ת בהלל ובו שם יהוה וז"ש הללויה הללוהו דתמן יהו"ה שהוא מתחלק בשתי מלות ומכאן ואילך הכרח לכל הנמצאים שהם ה' אחרים דהיינו בניגון ובזמר בחסד וגבור' בשיר וברכה חכמה ובינה והכתר באשרי תהלה במלכות ובאלו לא נזכר בהם שם ה' ואפשר לומר שמהכרח החמשה הקודמין יוכרחו אלו. ואפשר דקראי דלתתא שם רמז לשם יהו"ה כאשר יתבאר ביה ר"ז וביה מו"ר להוכיח שהוא בחסד ביה מור דהיינו אריתי מורי שהוא חסד ראש לבשמים אברהם ראש לאבות ולהוכיח שם יהוה רז דהיינו סוד יהוה ומשום דהשתא דנחית לצירופים ג"כ שם מו"ם ז"ר ועדיף בצירוף שהוא מלה שלמה והיינו מצד החיצונים כדמפרש ואזיל. ניגון להוכיח בגבורה אשר תמן גן דהיינו גן עדן דהיינו מ' גן והוא מצד הגבורה והגן מנגן מאליו והיינו כנור דוד המנגן מאליו מכח רוח צפוני שהוא מצד הגבורה ולהוכיח שם יהוה אמר תמן שפירו דנגונא דהיינו הת"ת פאר הניגון דהיינו הלל בלילה דפסח הוא הלילה הזה לה' בהוציאו אותם דמסטרא דיובלא נפקי דהיינו מצד הגבורה והיינו ניגון בה' אשרי להוכי שם ה' ממה שאמר אשרי העם שה' אלהיו מפני שאין ראוי שישראל ישבחו עצמם לזה אמר משבחין שרי עלמא שהם שרים מצד אהיה אשר אהיה אשר ש"ר א' ברכה ותהלה שיש בו יהו"ה מאו' אברכה את ה' תמיד תהלתו בפי דשם ה' הנזכר. ושיר לאו אצטריך וכמה וכמה יש בקראי כגון שירו לה' אשירה לה' וכיוצא הרבה שושן סומק על חוור שהם ב' גווני השושן וכאשר נייחס אותו במלכות שהיא נק' שושנה יש בה חוור וסומק בשוה אמנם בנצח יש חוור יותר מסומק ובהוד יש בו סומק יותר מחיוור שגובר הדין וז"ש סומק שליט על חיור ולזה יתייחס שושן בהוד ועם היות שהנצח ג"כ יש בו אודם ולובן אינו שושן מפני שהחיור שליט על סומק והיינו למנצח נצח על שושן הוד עדות דא צדיק ונק' ערות מפני שמעיד על הזכר שהוא זכר ועוד שהוא לשון ייעוד וייחוד שהוא ע"י היסוד המייחד שמים וארץ וכתיב העידותי בכם את השמים ואת הארץ. מכתם בחי' היסוד עם הת"ת דהיינו מך ועני ושפל הוא צדיק עם תם הוא ת"ת בסוד ויעקב איש תם ומלת מכתם כפי זה מורה על גוף וברית חשבינן חד ללמד חסד וגבורה וגומר התלמידים הם נצח והוד והתורה שהם לומדים ומלמדים בה נתנה מחסד וגבורה שנאמר מימינו אש דת למו והיינו וכל בניך שהם נצח והוד למודי ה' ת"ת תור' הכולל חסד וגבורה מימינו אש וכו':

שפיר קאמרת שמתיישב נצח על שושן ההוד אמנם במקום אחר שרצה לקשר נצח על הוד אמר למנצח על השמינית שהיא ספי' שמינית א"כ מאי שנא הכא דקאמר על שושן וכאומר על השמינית נתן טעם שעם היות שנצח ספירה שביעית עליונה ועילה ואפשר להסתלק מהעלול עם כל זה לא תסתלק אלא למנצח על השמינית. אי הכי וכו' כלומר אם אמרת בשלמא דמאי (נקט) [נ' שצ"ל דנקט] פעמים למנצח על השמינית ופעמים על שושן היינו אורח ה דקרא שיש לכל ספירה כמה כינויים ניחא דמשום הכי אמרינן ונתת מהודך דהיינו מהוד נמשך הבינה והכל קשר א' מבינה עד הוד אלא לדידך דאמרת דאפשר להפרד הנצח מההוד משום דאיהו אצילות שמיני א"כ כ"ש שיפרד אצילות שלישי מאצילות שמיני א"כ למה אמר ונתת מהודך שהרי מדתו אינו הוד אלא בינה ותירץ לענין הוד ואמר ה' סליק באת י' דהיינו ה' בינה כלולה מה' ספירות עד הוד והחכמה י' כלולה מעשר ספירות וכאשר תמלא הבינה באור החכמה כל ענף וענף מאירים בעשר והם חמישים וז"ש ה' סליק באת י' וכו' וסוד זה מתגלה בשם הוד ממש דהיינו הוד ה' ו"ד דהיינו ה' סליק ביו"ד דהיינו ו"ד ולהיות השרשים מתגלים בענפים לכך אתפשטותא דילהון מחסד עד הוד ובג"ד מבינה עד הוד אין פירוד והכל אתפשטותא חד ולכך אין לחוש שיתפרד הנצח מההוד כנזכר. ואם יש לחוש היא על היסוד ועל המלכות עם החמשים הנזכר וז"ש לבתר אתא צדיק שהוא ענין הכא שצריך לייחד אותו ונטיל כל חמשין בלחודוי וכו' ואתקרי כל מפני שהוא כולל כל ב' תרין במספר כל. וכן המלכות צריכה ייחוד עם היסוד מפני שאינה במספר אלא נטילת לון כלהו והיינו שנק' כל ה' ובאו רמז כלם בהוד דהיינו ה' ו"ד כמנין י"ה מפני שהוא פתח תקוה ליסוד להיותו נוטל כלם מבינה. מל עם נצח. לפום מאי דמסיק חש היינו חיון אשא מ"ל ר"ל ממללן א"כ מ"ל עם נצח ירצה נצח מדבר והיינו שאותו המזמור נעשה ברוח הקודש מנצח וז"ש מאן ח"ש כדי להבין מהו מ"ל ופי' כי הם תרין שפוון שהם נצח והוד שהדבור העליון נגזר על ידם דהיינו המלכות ובג"ד אתקריאו חיוון אשא ממלן וח"ש הוא חיוון אשא שהם מסטרא דגבורה ומ"ל פי' ממללן מכח המלכות ולפי זה למנצח פי' נצ"ח מ"ל ר"ל מדבר והיינו קשר הנצח עם המלכות ומייתי ראיה מענין היות. עד כאן מעשה מרכבה ומעשה מרכבה היינו מלכות כדמסיק והיינו מן וארא שתחלת הראייה בה עד חשמל שהוא סוד שתי מדות אלו במלכות כי לזה נק' חיות אש ופי' מלת חיון אשא מפני שהם מצד הגבור' והדין חהמכונה באש וז"ש מסטרא דגבורה וכו' היינו מלכות גבורה תתאה וע"י הם ממללות לכך הם חיות אש מסטרא דגבורה ובהיותם חיות אש מסטרא דגבורה כנזכר נעשה משפע הדין הנשפע מכחם ליסוד הנמשך מהם נהר דינור הנעשה מזיעתן של חיות נצח הוד ושלשתם מרכבה לת"ת אדם שהם נצח אריה שור הוד נשר יסוד ודמות פניהם פני אדם ת"ת הרוכב עליהם והם המתקנים המלכות שהיא נק' מעשה מרכבה לקשרה למעל' בת"ת וז"ש מעשה מרכבה דא מלכות. ובתלת אילין דהיינו נה"י נעלמות חב"ד ולזה אין דורשין במעשה מרכבה ביחיד מפני שאין מעשה המרכבה נשלמת אלא בשתוף ולכך צריך שיהיה חכם מחכמ' ומבין מבינה מדעתו ע"י הדעת כדי שיגמר הייחוד ע"י וסוד מרכבה זו באצילות אנפי רברבי ויש מרכבה למטה במלאכים הנק' אנפי זוטרי.

מרכבה דיליה איהו פרדס. שאליו היו רומזים בימים קדמונים כאומר נכנסו לפרדס דהיינו מיכאל גבריאל אוריאל רפאל ד' חיות ורקיע הראוי על ראשיהם מטטרון מהרמ"ק זלה"ה והרח"ו כתב ונפיק מגו פרדס דיליה וכו' פי' הם בן עזאי ובן זומא ואלישע נפקי מיניה וטעו בו אך ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ועוד אפשר לפרש ממש אח"כ דאילין תלת אב"ג כלל. והענין כי כל הג' פנים שור אריה נשר כלם יש בהם לחיצונים מעט אחיזה בהכרח כנודע כי משם שואבים כחם אמנם פני אדם שהוא קול דממה דקה היא השכינה אין בה תפיסה כלל ולא נפקא לבר מהאי פרדיסא אל החיצונים ודי. כחושבן ו' דא מטטרו"ן דאיהו בין א וכו' והבין זה כי ו' זהו הרקיע שהוא מטטרון שמבדיל בין המים למים ובזה נכשל בן זומא בראותו הבדלה זו וכן ג' אלו אלישע ובן עזאי ובן זומא נכשלו בג' אלו שתחת מטטרו"ן והבן זה עכ"ל:

רכד ע"א ד"א צו את בני ישראל וכו' אית עשן ואית ריח. הכוונה שבקרבן אית עשן ואית ריח וב' בחינות אלו למתק ולתקן ב' בחי' באצילות א' בחי' הדין והב' בחי' הרחמים ולראיה שהעשן הוא בחי' דין מייתי קרא דאז יעשן אף ה' ועשן המערכה לקשר הדין עם הרחמים ולתקן שניהם יחד ואפשר לפרש עשן דין ממש והיינו בהיות הקרבן נאכל לכלב וכנזכר בזוהר ואז מתעורר עשן ולא ריח מפני קלקול המעשים אף הוא בחי' הת"ת למעלה בדקות כי הראש הוא בחי' ג' ראשונות ונודע שהס"ת יש לו ב' בחי' הא' מחסד והב' מגבורה והם תרין חלונין דקאמר ולפיכך כשיתעורר למטה הגבורה מצד רוב קלקול המעשים עולה התעוררות הגבורה ברוע המעשים אל הבינה דהיינו לבא ומשם אל סוד הדעת שהוא חוטמא דז"א ומתעורר משם הדין והיינו עלה עשן באפו דין המתעורר מכח מעשה הרע יקרא עשן ואז מתעורר משם הדין ע"י המלכות וז"ש ואש מפיו תאכל ואל זה רמז באומר אלא מלכא דאיהו לשמאלא לקבל גבור' וכאשר שבים למטה בתשובה אז עולה תפלת הצדיקים אז הקב"ה מרחם על בריותיו ומוחל להם העון והעשן צריך למתקו ע"י שיתעורר החסד הדק שבסוד בחי' החיים [אולי המים] ויורד ומרבה [צ"ל ומכבה] האש ומתבטל העשן הנזכר וז"ש מימינא וכו' ולהיות סוד הדעת אחוז בחכמה סוד צד החוטם הימין דהיינו חסד עולה ונאחז בשרשה שבחכמה והיינו חוטמא דנקיב עד מוחא ומשורש החסד מתעוררים הרחמם לבטל הדין וכמו שיש עשן דין העולה המעורר הדין כן יש עשן טוב המעורר הרחמים והא כיצד יעלה סוד עשן מבינה אל החכמה לעוררה להשפיע וז"ש עלה עשן מבינה לגבי חכמה והענין כי דרך שיעלה עשן פגים לעורר דין יעלה עשן יפה לעורר רחמים וז"ש ובגין דא ממש במציאות הדין שפירש:

ומקבל ליה בחדוה. יש בחינה שישתווה הדין עם הרחמים והענין שיש יין המשכר דהיינו דין המעורר הנקמה אמנם יש יין המשמח והיינו דין המעורר הייחוד והזווג למעלה ולמטה ולז"א ומקבל לי' החכמה בחדוה דהיינו דין המעורר שמחה וזהו סוד ועבד הלוי היא דהיינו בינה ועליו אמר בחדוה בניגונא דליואי שהיו הלוים מתקנים הדין ומעוררים שמחה בסוד קשר הבינה עם החכמה ע"ד זה וכל א' עולה דרך בחינתו יש בחי' שהוא מעלה ריח מצד ימין כגון גמילות חסדים ומצות אחרות אמנם לעורר הבחי' הנזכ' האי עשן ממעשה האדם לא סליק אלא ע"י אש הגבורה שבשמאל והא כיצד דאדליק בעצם דאינון איברים מליין פיקודין דהיינו בהיות האדם מלהיב עצמו בחשק העבודה ועסק התורה והיינו ממש בשיר הלוים העולה בעת הקרבן שהאש מדליק אברי הקרבן ואז הי' מעורר הבינה בבחי' האש התחתון וכן בג"כ בהיות האדם בגבורה עוסק בתורה מעורר הבינ' ועולה עשן מעשיו אל הייחוד וז"ש דאיהו אדליק בהון בתקיפו דגבורה וכו' ולית בעלמא בטול מותנא כקטורת מפני ששאר הדברים העולים מימין אינם מתקנים כראוי מפני שאפשר שלא יוכלו מימי החסד לבטל אש הגבורה אמנם הקטורת ממש הגבור' מתעוררת כעשן הנזכר לקשר בימין לעורר הייחוד והרחמים והיינו ריח ניחוח ומצד המוח חכמה שהמעשים שעולים מימין הם ריח בלי עשן. והעולים משמאל לטוב הם עשן ונקשר עשן בריח ימין בשמאל והוא יותר טוב מריח בלי עשן מן הטעם שזכרנו צלותא בקרבנא ונשלמה פרים וגומר מאן דיימא ביה בתפלתו פיטום הקטורת סגולתו כאלו הקריבו ממש ועושים סגולתו ובטיל מותנא ומפני שהוא תפלת יחיד בטיל מותנא מביתיה משא"כ בקטורת ממש שהוא מהדרכים [אולי מהרבים] ע"י שלוחם שהוא הכהן לכך הי' מבטל המיתה מכל העולם כאומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגומר ועם כל זה נאות לאמרו ג"כ קודם התפלה להיותו נכלל בכללי הקרבנות וכן נהגו ונהגו לומר אחר התפלה להועיל לסגולה זו כנזכר: אמר רעיא מהימנא כען צריך למנדע איך אתקנו צלותין וכו' כלומר מה מקום מוצאו ולאיזה סמך תקנו התפלות נגד התמידין דלכאורה אין להם ייחס ויש בזה שני דרכים הא' תפלות ג' אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום והוא פי' שניהם יחד ואמר שהקרבנות עצמם נגד האבות והתפלות נגד האבות כדמפרש ואזיל. והענין קרבן היינו ייחוד המלכות שהוא קרבן לה' וכן תפלה היינו העלות המלכות למעלה כאומרו ואני תפלתי לך ה' ובבוקר היחוד בחסד ובערב הייחוד בגבור' ובליל' הייחוד בת"ת והוא מחלק לחייליו כרצוני. וכי לא הי' לי' תימה מאי דוחקיה והא כתיב כי במקלי עברתי שאליפז העני אותו וי"ל דכרים לאו דווקא אלא ילקוט שבו מניח צידה לדרכו במקום כר וכסת. חתן הת"ת ואורחיה להיות מרכבתו י"ב גבולי אלכסון שהם למעל' באצילות ואתא לגבי כלה שהיא המלכות ואיהי יהיבת ליה אבנין שהם י"ב מלאכין למטה בבחי' המלכות שהיא אבן והם אבנין למטה ממנה ובהיות הייחוד למטה על בחינותיה ומרכבות:

אמר ר"מ לית קורבנין אלא לרחקא וכו' פליג על דברי [ר'] פנחס הנזכר בזוהר דאמר כבד סמאל נטל בקדמיתא מהמותר הנשפע עליו ואח"כ לילית ואח"כ חייליו שרים טמאים ואמר שם שיותרת הכבד וכבד שהם סמאל ולילית נהנים משמנונית החלב הטמא ור"מ פליג ואמר שא"א דאדרבא הקרבן להבדילם מן הקודש ואיך נאמר שהם באים שם לאכול החלב ועוד הקשה כי נאמר עוד בחבורא קדמאה שהוא הזוהר בפ' פנחס כי אישים הם ערקים דכבד שהם חיילים טמאים ולפ"ז הקרבן היה נקרב אליהם וזה דוחק שנאמר שהיו נקרבין בקרבן ומטמאים המקדש וז"ש והא קרבן כלא לה' ורשב"י ע"ה תירץ דלא קשה מידי דודאי עיקר הקרבן לייחד שם יהו"ה דהיינו אשה ה' ריח ו' ניחוח ה' ליהו"ה י' כנזכר בשיר השירים ואין ראוי למקריב לכוון רק בזה אבל אחר שישראל מקריבין הכל לפני המלך הוא מחלק מבחי' המאכל סולת לבנים דהיינו ברירו בלא פסולת ובינוני לעבדים ופסולת לעבדים הרעים והיינו לפי בחי' המקרבים בחי' בנים שהם מסטרא דאצילות ומקריבים בסוד אצילות וקרבנם מתקבל ברצון באצילות והעבדים מתקבל קרבנם ע"י המלאכים ועבדים הרעים קרבנם מתקבל ע"י כלבים והיינו שנתן לעבדים ולא שיכנסו להיכל אלא המלך שולח להם ע"י עבדיו וכן הענין בנשמה וכו' (אר"מ לית קורבנין וכו' פליג אר' פנחס ואמר שאדרבא הקרבן להבדילם מן הקודש ואיך נאמר שהם באים שם לאכול ועוד הקשה כי נאמר עוד בחבורא קדמאה וכו' ע"י עבדיו [אמר המעתיק מצאתי בהכ"י הדבור המתחיל אר"מ עד ע"י עבדיו כתוב שני פעמים ולכן סלקתי עצמו מלהעתיק פה דיבור א' ב' פעמים ללא צורך.]) ואוף הכי כד מית בר נש מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלל"ה כתב ועוד א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט' אדם הענין כי מספר ט' אותיות אלו מן א' עד ט' הם מולים בגי' מה בחשבון אדם והוא סוד ט' ספי' עינאין שהם בדכורא והמ' היא רמוזה באות יו"ד הרי איך הם י' ספירות נרמזות בי' אותיות הראשונות מהאלפ"א בית"א. אילין אישים וכל אינון חיילי' וכו' זה יובן במה שפי' דף קמ"ד ע"ב מפ' תרומה ע"ש ועיין מה שנכתב בדף רנ"ח ע"ב מפ' פנחס עכ"ל גליון דאדם תשע איהו במ"ק אדם עולה ט' עכ"ל:

רכד ע"ב ואוף הכי כד מית בר נש וכו' הענין בענין הקרבן היו בחינות נשמה דהיינו תבירו וכו' וזה עולה לפני המלך סולת זבחי אלהים וכן כוונת הכהנים ושירי הלויים ותשובת ישראל שהם סוד מוח לב איברים הכל בסוד הקדושה והגשמי הנשרף ששם הבהמה חלק מיתת האדם ועוונותיו לרעים ותשליך במצולות ים והאמצעי הנעשה ריח ניחוח מהקרבן לאמצעיים המלאכים והכל היה שולח המלך משולחנו ולא קשה מידי ור"מ הודה לדברי ר"ש שבדרך זה צדקו דבריו האמנם במה שפי' שהקב"ה נהנה מתבירו דלבא יש בזה לחלק בין ישראל שיש בהם כמה בחינות וכלל דבריו שיש בישראל בנים שנשמתן מסטרא דאצילות ויש בהם עבדים מסטרא דבריאה יצירה עשייה שיש מי שזוכה לנפש מעשיה לבד ויש מי שזוכה אל הרוח מיצירה ויש מי שזוכה לנשמה מכסא והיינו שיש בישראל ג' מיני עבדים הנזכ' שהם נק' צאן בהמה והבנים נק' אדם שיש נר"ן דאצילות וכל א' מבחי' אלו עוונותם עולים לפי שיעור נשמתם והעון מפריד ד' אותיות יהו"ה שנמצא בי' ספי' דאבי"ע וז"ש דאיהו שם יהוה לקרבא אתוין וכו' בין דבעירן וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

רכה ע"א בין דבעירן דהיינו קרבנות ממש שהם בסוד העשיה ד' יסודין בין למלאכים שהם במצות דהיינו היצירה ד' חיות בין במלכותיה שהם סוד הרוכבת על כסא בבריאה בין בשמים דהיינו באצילות ממש והיינו סוד ההור' בפשט או בקבלה כדאמר זאת התורה לעולה שהוא קרבן אליהם וז"ש כלא צריך לקרבא לקב"ה דאורייתא דיליה באתוון קדישין וכו' ואיהו רכיב דהיינו א"ס רכיב ע"י התלבשות אורו במלכות בבריאה רכיב בד' חיוון דמלאכין דעל ידי ההנהגה בתחתונים שם נמצא מתלבש ברוחניות אלו ואיהו רכיב בד' יסודין שהם כחות רוחניים נשמה לכל העולם הגשמי כאומר דמנהון אתבריאו וכו' ולפיכך אין קיומם וקשרם אלא ע"י א"ס שהוא קיומם וחיותם ובהיות ביניהם פירוד הוא קושרם ומקרבן וז"ש הוא דמקרב מיא באשא בסוד רוחניותם וע"י הרוחניות להם קיום בגשמיות מדוריו נשמה ורוחניות ליסודות:

ואוף הכי איהו מקרב מיכאל וכו' הם ד' חיות חסד דין רחמים וכללם והוא קיומם וקרבתם וקשרם. ואי תימא הא כתיב וכו' והכוונה כאומר לה' היינו שם הויה המתלבש והפירוד אין בהם שאין פגע [אולי צ"ל פגם] מגיע שם אם לא דבר פרטי כגון עון אדם הראשון או מעשה החורבן וכיוצא. י' לרישא ו' לגופא וכו' שיש שמאל וימין דין ורחמים ופרוד ואין * נ' דצ"ל כן בו באצילות שהכל א' מיוחד לא יצדק בו גוף ראש ימין ושמאל אם לא ע"ד השאלה וכ"ש בא"ס בהסתלקו מהם שפי' אותיות לא יצדק בו כנזכר. וז"ש אבל עלת על כלא א"ס דאתקרי יהו"ה דהיינו בהתלבשו באצילות אתמר ביה וכו' דהיינו שאין פגם מגיע שם. איהו שליט על כולא להנהיגם לכל רצונו. תפיס בכולא לקושרם ואפי' בעת תפיסתו בהם אינם תופסים בו וז"ש איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפס ביה וכן בהתפסו למטה אל תאמר שישלוט האצילות על הא"ס שבבריאה לז"א איהו שליט בכלא ולית מאן דשליש עליה ושם זה אליו דוקא בהתלבשו באצילות וז"ש ואיהו לא אתקרי וכו' כי בא"ס בלי הצטרפו אל מפעליו לא יצדק בו לא אות ולא נקודה ואין השגה לשום נמצא בו וז"ש וכד אסתלק וכו' עמוק עמוק וכו' לית נהורא יכיל וכו' כלומר אין אומרים עמוק עמוק מי וגו' להורות שהשגתה נפלאה אמנם יש בו השגת דבר מה או אל איזה נאצל שאין הכוונה אלא שאין השגה כלל ועיקר וז"ש לית נהורא וכו' בענין שאין נמצא שיוכל לקבל אור בהיותו מסולק מנמצאיו מפני הדקות וההעלם ולזה כששום נמצא ישיג אור ממנו אינו אלא בהתפשטו אליו. ובהתלבשו בו. וענין זה אל הכתר שאינו משיג בא"ס אלא דוקא בהעלמו בו לא בבחי' המסולקת ממנו והנה מה שנחשך הכתר בהסתכלו בו הוא סתר אלא שזה סבה שיתעלם מכל נמצא וז"ש ישת חושך סתרו ולא זו בלבד אלא גם אם חכמה ובינה ירצו להשיגו בתוך הכתר ג"כ יתעלם אורו וז"ש וערפל סביביו בכתר שסביב לו ג"כ הערפל שמתערפלים הרוצים להשיגו שם ולזה הערפל אינו כ"כ כחושך ואם נפרש הערפל שב וחשוך מחושך עצמו יהיה הכוונה הכתר הרוצה להשיג ישת חושך ואם חכמה ובינה שהם יותר תחתונים רוצים להשיג וערפל שהוא העלם והם סביביו למטה מכתר ולית אלהא וכו' היינו סוד הוא מקומו של עולם דהיינו שקודם שהמציא הנמצאים כל המציאות מציאותו ואח"כ המציא להם בעצמותו מקום והמציאם ונמצא הוא מקום אליהם בענין שהוא סובב וכו' דהיינו גדר המקום המקומם הצריך אל המקום ולזה לית מאן דנפיק וכו' מפני שהמקום סובב לנגדר בתוכו וכמו שהוא כולל אותם גם בעצמותם הוא נמצא בענין שאין דבר רק ממנו ומציאותו בערך עצמו כשהיה קודם מציאות הנמצאים והיינו משל האש הגדולה. איהו מחיה לון וכו' איהו מקושר וכו' וכיצד קשרם תלוי בהמצאו משגיח בהם דהיינו ייחודם וקרבותם וז"ש ומאי תקנתיה לקרבא אתוון בקב"ה דהיינו בהשגחתו בהם כנזכר ודרך זה בבי"ע ובג"ד בכולהו לחמי לאשי מצד בנים דהיינו לחם סולת. ואת הכבש וכו' היינו בערך הבריאה והמלאכים שכן אוריאל פני אריה רובץ ע"ג המזבח. ולקחת שתי תורים היינו קרבן החוטא עולה ויורד בסוד החטא בנפש מהעשיה דהיינו בד' יסודין ועכ"ז בכל זה אין חלק לחיצונים כלל. וז"ש ווי מאן דגרים בחובוי וכו' שזהו חלק רע שאין לו חלק בקרבן ואדרבא הוא ערוה ופרוד הוא הנק' אחר שמקום שאחר נמצא אחר מסתלק דהיינו כל הדר בחוץ לארץ חוצה למלכות וסטרא דמהמנותא אין לו אלוה כיון שהוא רשות אחר. מהרמ"ק זלה"ה:

רכה ע"ב אמר ר"מ אי הכי מאי נינהו כי בא השמש וגו' אי אמרת בשלמא דיעקב לאו היינו חתן ומלת ויפגע היינו פגיעה לשוב ולאפיוסא ניחא דהכי קאמר וילן שם יעקב כי בא השמש לגבי כלה דיליה ואתרח תמן בייחודא אמנם ר"ש פי' בזוהר בסמוך ויפגע במקום פיוסא לזווגא וילן שם זווגא ממש כי בא השמש מאן ניהו דהא חתן הא אתמר וילן שם ולא שייך ביה כי בא השמש דהא ביה עסקינן ואורח (אולי צ"ל ומכח) דרשה אמרינן כי בא לשון כביה והא נמי לא שייך דאדרבא האיר כאומר אל מקומו שואף זורח הוא שם. מהכא אוליפנא ממה שנבאר שהייחוד העליון מסתירים אותו מהנפרדים שלא יסתכלו בו כדי שלא ישלטו בו א"כ כ"ש הייחוד התחתון שצריך להסתיר שלא יסתכלו בו והמשמש לאור הנר מסתכלים בו החיצונים המתפשטים בעולם ואפילו ביום השבת כנזכר בפ' בראשית ושולטים בולד הנזרע ולזה צריך ב' דברים אור הנר לכבותו וז"ש בליליא למכבי שרגא וביממא לאו אורח וכו' ואל הייחוד העליון יש כיוצא בו לאתכסיא מן שמשא כנגדו מלאכין דיצה"ט השולט ביום למבכי [נ' שצ"ל למכבי] שרגא כנגדו מלאכין דיצה"ר השולט בלילה לשמאל והענין שאלו הם כחות הנפרדים שאין להם חלק בייחוד והם סוד היתדות שרוצה להיכלות כנזכר בפ' פקודי וכן כמה משריין דמלאכים שהם לאדם לשמירה ולצורכי העולם ואינם נקשרים בייחוד אלא אחר הייחוד משפיעים להם חלק טוב וכיון שהם זרים לענין זה ראוי שלא יראו בייחוד העליון וכ"ש החיצונים שהם למטה מהיכל לבנת הספיר שאין ראוי שיביטו שלא ישלוט עין הרע ובהסתלק הייחוד למעלה מתעלם מאלו:

בתר דאתר צפרא כי ענין זה נמצא ליעקב בכל עת הייחוד בכל לילה ולכך לא ראם אלא כשהאיר היום כי כל זמן לילה הוא משך הייחוד אלא דבהו אלה שבמלכות נקשרת ואינו פונה אל מעשה התחתונים אלא ברשות דת"ת ומסטרא דיעקב איש תם וגומר קשיא ליה דהא כתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים ואיך אמרת דצריך לאתכסיא מאילין מלאכין לז"א שיש מלאכים אחרים שיש להם קשר בייחוד והם חלק אבר ממנו והיינו סוד פנימיות היכלות הנקשרים בייחוד וז"ש מסטרא דיעקב דאיהו איש תם הקשור בתפלתו בסוד התעוררות תפלת ערבית. לא הוה עמי' לא מלאכים הנפרדים חוצה מההיכלות שהם קדושי' מהיצ"ט וכ"ש החיצונים מסטרא דיצה"ר אלא מלאכין דקוב"ה ושכינתי' שהם אותם שהם פנימה להיכלות.

ובג"ד ויקרא שם המקום ההוא מחנים. כלומר אחר שעבר זמן קרבנו תפלתו שהוא הלילה ואתא צפרא זמן תפלת אברהם בבוקר ואז ראם לאור היום כנזכר ויקרא שם המקום דהיינו מלכות כאומר ויפגע במקום קראו מחנים על שם שתי מחנות שהם יונקים ממנה א' קדושים משריין דיצה"ט והיינו אומר מחנה אלהים זה שהם מצד הקדושה וכד אתו מלאכים דליליא שהם הכפירים שואגים לטרף שהם פתיות היצה"ר שעם האדם ולאו ?לכטרא ליה ואלו הם מלאכי חוצה ויקרא שם המקום ההוא מחנים שכולם ניזונים ממנו מהרמ"ק זלה"ה:

רכו ע"א בגין דצלותא איהי כלה וכו' קשה ליה אמאי קרי בחינתה הנק' מחנים על שם שתי מחנות כנז' לעיל ולעיל דקאמר כי בא השמש קאמר ויפגע במקום ולא היו שם מחנים לז"א בגין דצלותא שהאדם מצלי איהי כלה דהיינו קישוט המלכות המכינה עצמה לבעלה שהיא נבדלת מכל טומאה ומסתלקת אליו. תדע דכתיב אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי. ירצה שהיא מתלבנת ואז היא מלבנון תבואי ומסתלקת אל הת"ת ותדע שבחי' כלה שנאמר עליה את"י דהיינו א"ת י' נקשרת עם הת"ת היא נק' מקום:

דהא כאורייתא דבכתב שהם רבה הת"ת תורה שבכתב אמר הנה מקום שהיא השכינה למטה כאשר יתבאר את"י כלומר א"ת י' נקשרת עמו והטעם שנק' מקום מפני שהיא מקום דעלמא דין כלומר מקומם ומעמיד ומנהיג התחתונים ולכך בבחי' זו היא כוללת רעים וטובים היא כוללת כלם כא' ומנהגת אותם ומצד היותם בבחינה זו דאיהי אתקריאת מקום דעלמא דין אתמר בו ויפגע במקום. בפיוסא צריך להתפלל ולפייס בה לסלק אותה מדרגה אחר מדרגה מן התחתונים בכמה זמירות לזמור החיצונים ובכמ' ברכו' והודאות לקשר ההיכלות למעלה ובכמה ייחודים דק"ש לקשטה ולקשרה עם הת"ת בתפילין ואח"כ להתפלל בלחש בסוד פיוס בחשאי לקבל שפע העליון והייחוד וק"ש בפיוסא ולבתר וילן שם שסדר היינו הייחוד:

ובנ"ד איהי אמרת מי יתנני במדבר. כלומר מי יהיה המדבר שיתנני בדבורו תפלתו מלון ויסוד שהם אורחים ולנים אצלי כענין שם והיינו ע"י הדבור ויפגע במקום כנזכר והיינו רשות בפני עצמו בלתי מצורף עם התחתונים בעת הייחוד כנזכר:

ולאו עם אינון דקבעין לה חובא. ודין עם העוונות שמפרידים אותה וקושרים אותה בתחתונים ואוחזים בה הסרכות שהם חיילים דיצה"ר ואינם מניחים אותה להסתלק והטעם שע"י תפלה היא מסתלקת הוא דבכל שעתא דבר נש מצלי לקשרה למעלה דקב"ה שהוא החתן אקדים ונטר לה והיינו והאיש ת"ת משתאה לה ממש מצפה הייחוד והתפלה שאדם מייחד והיינו ויהי הנה טרם יבא הכלה לדבר בתפלתו והנה רבקה דהיינו צירוף הבר"ק דהיינו יסוד היורה כחץ יוצא לקראת כלה מכח הת"ת. ואי תימרון אם כל זמן שאינם עשרה לא קדמה ואת אמרת ויהי הוא טרם כלה לדבר ונראה דמשמע אפילו יחיד לא קשיא דהתם אל סוד אחר כוונו דהיינו שאין קשר קב"ה ושכינתיה שהם ו"ה אם לא יקדם י"ה עמהם וז"ש לעשרה דהייינו י' שכינתא והיינו ה' קדמאה בינה שבינה עילאה קדמה דהיינו י"ה לא' וא"ו עד דיתבי סוד יה"ו ג' אותיות אלו יחד ה' אחרונ' אינה באה שם ללמדך שאפי' ירצה לייחד קב"ה ושכינתי' שכינה מקפדת שאינ' רוצה להתייחד אם לא יתייחד תחלה י"ה עם ו' וז"ש ורזא דמלה דבאתר דלית תמן י"ה לא אתיא תמן ה' כלו' עם ו' ולזה כיון דצריך כל הכנ' זו מאן דבעי לייחדא אתוון יהוה צריך בתחנ' דהיינו ויפגע במקום דהיינו לתת חן למלכות ולקשטה ולהתחנן אליה לסילוק מן התחתונים כנזכר והיינו ואתחנן ירצה באדני תחתונים ואל הת"ת ברחמים לקשרו עם י"ה למלאותו רחמים מחכמה ובינה לקשרו עם י"ה. כבשים סודות כדמפרש ואזיל כבשונו של עולם כלומר שעוסק בענייני קב"ה הכובש העולם ומנהיגו. וכבש א' בבוקר היינו סוד ייחוד א' ואת הכבש השני תעשה בין הערבים הייחוד הב' שצריך להשלים הייחוד כדמפרש ואזיל. בג"ד ה' אשה יש בה ה' שהיא השכינה שנסתלקה הה"א ונתלבשו הקליפות דהיינו לילית שהיא נשג"ז וממילא משתמע דאיהי נמי עבד סמא"ל ונד י' מיניה אם הוא במזיד ונבל הוא אמצעי בין סמא"ל וליליה שהוא שפחה ונבל כי ישבע לחם היינו לחמה של תורה שאין ראוי ללמדה לנבל שהוא ע"ר ו"ה כנזכר בתיקונים הרמ"ק זלה"ה:

רכו ע"ב שכינתא מגו קליפין. כענין אומר וארא והנה רוח סערה וגומר ומתוכה וגומר הרי שכינה מתוך לבוש הגלות שהם הקליפות. חזא עמה וכו' שגם בעמקי הקליפות היו עשר ספירן בלא פרודא כלל עם היות שהגלות היה מחייב הפרוד ולא שהיו י"ס מתלבשות בעשר קליפות שאז ח"ו אין ייחוד כלל אלא היו כל הספירות מיוחדות מלובשות בקליפות במוח [אולי צ"ל כמוח] בתוך הקליפה ובהפתח הקליפ' תרצה ותתגלה המוח וז"ש ואילין אינון מוחא מלגאו ונודע כי ההשגה לנביאים אינה בעולם הספירות אלא בסוד התלבש הספי' בסוד ההיכלות מקום השגת הנבוא' וז"ש כלהו העשר הנזכ' חזא לין מגו נהר כבר דהיינו בבחי' כללותם ביסוד אמנם השגתם בסוד לבוש המראות בחזיון דנבואה מלתתא. איהו רכב אלהים רבותים שהם עשרים דהיינו עשר מלמעלה למטה ועשר ממטה למעל'. אפיק תרי שאינן מפני שבחי' ענין זה ביסוד שהוא נהר כבר ולכך בסוד בחינתו למטה הוא תרי שאינן אשתארו י"ח דהיינו שאלה התחתונים לבוש ודמות אל העליונים שביסוד ויחס מתעלים בחיון [אולי צ"ל בחזיון] הנבוא' שהם ההיכלות עולם מטטרו"ן וז"ש דאתלבש בת"ת מן מטטרון דהיינו ט' מלמעל' למטה וט' מלמט' למעל'. ולמעל' הם ט"ט מן טוטפת בסוד האצילות. נפתחו השמים וכו' לפי מה שנבאר שם אלהים כן יהי' פי' נפתחו השמים אם אלהים בינה א"כ שמים חסד וגבור' הם עיינין והבינה טטפו"ת ודאי תפילין דרישא. ואם פי' מראות אלהים מלכות והיה על נצח והוד תרי כרובי עינא נפתחו השמים תרי כרובי עינא ואראה מ' מראות אלהים שהם ת"ת ומלכות לטוטפות בין תרין עיינון ודאי. מאן מראות אלהים דמשמע דחמא מראות אלהים ולא אלהים ממש אינון עשרה מראות דחזא מן מטטרון ולמה נק ' מראות אלהים מפני שמדת אלהים נראה שם. דחזא מט"ט כשרגא מגו עששותא בענין שהכוונה אלהים נראה במצותיה והך מראות אלהים שהם עשר אלא דאינון תשע באתגליא שהם י"ח כנזכר וחד שתים שהם תרי והיינו אלפים שנאן כנזכר בתכלת בכנפי מצוה. הם ב' בחינות, הא' מציאות התכלת והב' בהיותו בד' כנפים ולמציאות התכלת אמר דהוא דומה לרקיע כדפי' בגמרא והוא מטטרו"ן רקיע על ראשי ד' חיות שהוא על ראשיהם בהיכל קדש הקדשים בדיוקנא דיליה תכלת שבציצית והעד שיעור הטלית שהקטן וכו' וממה שנתנו שיעור נער מור' שעניינו במלאך הנק' נער ומפרש בחי' היות התכלת בד' כנפים ואמר והאי איהו דאתמר ביה ונער קטן נוהג בם ירצה שההנהגה בתחתוני' תרד מאצילות לבריא' וליציר' אל סוד המלאך הזה שהוא סוד הרקיע שעל ראשי החיות מלמעל' והוא בית קבול לו' קצוות הת"ת והרקיע הזה ישפיע בד' חיות שהם סוד המלכות שהיא ד' שהם סוד קו הדין וחסד ורחמים וכללותם ואין למלכות הנהגה אלא כפי בחי' הת"ת שהוא ו' דהיינו סוד ו' ד' ת"ת ומלכות עשר ספירות וז"ש ובגין דאיהו כלול עשר דהיינו ד"ו מתלבשן ביה י"ה ולא דציצית ממש מפני שהוא יצירה אלא הם מתלבשי' בכסא והכסא מתלבש ביצירה וז"ש דאיהו כליל ו' מעלות לכסא וע"י הכסא מתלבשין בי' עשר ספי' שהם נכללות בד"ו ת"ת ומלכות כנזכר. וז"ש ובי' הוה אתחזי קב"ה בשכינתי' דאיהו כלילא מעשר ספירן של הת"ת ומלכות ועתה התכלת מתייחס במלכות עם היותו דומה לרקיע דהיינו ו' הכוונה להנהגת וז"ש ומסטרא דשכינתא דאיהי עשירא' ר"ל בחינ' אחרונ' שבהם תכלת שבציצית איהי תכלית כל גוונין הכוונה כגוונין הפעולות העליונות המתנהגות למטה והיא הפעולה האחרונ' דהיא תכלית עשר ספירן שהם נכללות בד"ו ת"ת ופי' תכלת לשון תכלית וסוף שהוא סוף הכל. עוד פי' לשון כליה וגמר מלשון ותכל כל עבודת וכו' והכוונה שע"י נגמרים הפעולות וההנהגה העליונה. עוד פי' לשון כלה שהיא מלכות המקושטת ככלה לעלות ולהתייחד למעלה עוד פי' ד' לשון כליון ושרפת אש וז"ש ואיהי תכלא דשרגא וכו' ועלי' אמר יחזקאל ר"ל על בחי' המלכות שהוא אחרונה והיא תכלת אמר כמראה אבן ספיר דהיינו מלכות גוון תכלת דמות כסא שהוא כסא לת"ת הנז'. סגולה דהאי אבן דקאמר קרא כמראה אבן ספיר דהיינו מלכות מאן דירית לה מפני טוב מעשיהם וירושת צדקות אבותיהם לא שלטא נורא דגיהנם עליה והעד שנמשל לאבן ספיר דלית נור וכו' א"כ ראוי שיתקיים לה מפני טוב מעשיהם כי פסוק כי תעבור במים וכו' וכל עילאין כגון אש גיהנם לילית וסמאל תתאין אש ומים וחרב וכיוצא בגשמיים. והטעם כי תכלת דומה לים ולרקיע ולאש וכיון שהם כולם תחת ממשלת תכלת דקדושה ודחלין מינה מתבטל כחם ואינם פועלים. וז"ש תכלת דהאי אבן דקאמר קרא כמראה אבן ספיר דימא וכו'. ואין לה כח לפעול כגון סוס ורוכבו דהיינו שרו של מצרים כי לא יפעול אלא ברצון קונו תכלת עליון וכן לבטל כחו כי תעבור במים. מגוון דחלן עילאין ותתאין דהיינו ימא ורקיעא כדמסיק שהם ג"כ תכלת כאומר דומה לרקיע. וז"ש משריין דרקיעא דאיהי תכלת משריין דתכלת דנורא דגיהנם שג"כ הוא תכלת ולכך כי תלך במו אש וכו' והאי תכלת איהו דין וכו' מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה מכאן ועד דף רל"א כולל כל ענייני המרכב' עכ"ל:

רכז ע"א איהו דין אדני וכו' הכוונה לפרש האיך לבן זה בה פועלת הדין לדון כנזכר לעיל סוס ורוכבו והאיך בו הרחמים דהיינו כי תעבור ואגב אורחיה יתבאר תכלת ולבן באומר ותרין גוונין רשימין בטלית והיינו לבנת הספיר הכוונ' שהספיר בעצמו יש בו לובן ויש בו תכלת הכל מעורב דהיינו מלכות שעם היות שהיא דינא דמלכותא היינו בחי' אדנ"י שבה שהיא תכלת אמנם בחי' יהוה שבה הוא לבן והכרח שיש בה יהו"ה אדנ"י ממ"ש משיכיר בין תכלת ללבן דהיינו שהמלכות ברתא דמלכא ומצד החכמה יש בה רחמים ועוד שהיא ייחודא דקוב"ה ואיך יתייחדו אפי' אם אין בה רחמים אלא בלי ספק כלילא מתרין גוונין וכו' כגווא דקב"ה ת"ת שיש בו רחמיה מן הימין ודין מן השמאל כן המלכות כנזכר ובזה היא נעשית כסא אליו אל הדין ואל הרחמים וז"ש למיהוי רחמי ודינא כסא וכו' אלא שיש לנו לומר שהת"ת רחמים גוברים והמלכות הדין גובר על הרחמי'. ומטטרון דמראה כלומר ממ"ש כמראה אבן משמע כמראה אבן ולא אבן ממש שלא השיג בספי' ולז"א אלא לקבל כלומר מטטרון שהוא מראה אבן ספיר וכו' כנזכר הוא דמות הכסא שיש בו ע"ב גשרים שהם ע"ב מאורות שהם מעבר לע"ב מיני מימי החסד כאומרו והוכן בחסד כסא ובחי' ו' מדרגות מטטרו"ן יתחלקו הע"ב לכל מדרג' י"ב גשרים וז"ש לקבל כורסייא אית ליה כלומ' בכל מעלה ומעלה משש מעלות י"ב גשרים שעולי' ע"ב ובבחי' ד' חיות יתחלקו הע"ב י"ח לכל חיה דהיינו א' ע"ב קשרין וחוליין דציצית לקבל י"ג דאינון ח"י קשרים וג' לכל סטרא. וכורסיא דאיהי ה' היינו המלכות או הבינה שכלם הם משתמשות בכסא וב' נקראים כסא והוא כעין נקודה א' אמצעית על ד' נקודות שהם לד' חיות כענין שהוא סוד ד' עמודי כסא ד' ציציות ממש מוציאות ד' חיות דהיינו ד' הנהגות מושפעות מד' אותיות יהוה דרך ד' עמודי כסא לארבע חיות שבהיכל הרצון והנהגת ו' קצוות מאצילות מושפעות דרך ו' מעלות לכסא למטטרון שהוא רקיע שעל החיות בהיכל קדש הקדשים דהיינו נער קטן נוהג בם בחיות ושתי הנהגו' אלו הם סוד ד"ו והנה סוד הציציות רמ"ח בד' ובשש ד' כמשמעו שיש בו ד' ציציות עולה ת"ר כדמפרש ואזיל וכל א' וא' מד' ציציות יקרא ציצית להרצות שבכל א' מד' הנהגות ינהיג אותו ו' ששה עמודי כסא כענין מטטרו"ן כל עצמו ששה בכל א' וא' מהחיות וז"ש הכי סליק לכל סטרא וכו' וי"ג חוליין הם ראשים על ת"ר כנזכר בפ' תצוה והם י"ג בכל ציצית להראות כל תרי"ג * אולי צ"ל בכל א'. בכל צא מהם ויורה שכל סוד רמ"ח ושס"ה מאירים בכל א' וא' מעמודי כסא ובכל חיה מד' חיות. ועוד יש דרך דומה לקודם שהרי ת"ר הוא סוד ו' כל א' מששה כלול ממאה ועוד פי' לעיל שסודו ע"ב ולפי דרך זה וא"ו י"ג שסודו ע"ב כדמסיק והיינו ויסע ויבא ויט וה"ו אנ"י והו"א וא"ו ולפי"ז יהיה רמוז בה ו' פשוטה וא"ו מלאה וכך יהי' בה סוד ה' דהיינו ה' קשרים ותתמלא באל"ף דהיינו דטלית בעצמו א' משתתף לכל אות ה' והיינו או' טלית א' לכולהו ירצה לכל ד' ציציות שהם ד' ההי"ן ובאות ה' אשתלם וא"ו שאין שלמות הת"ת וא"ו אלא מהמלכות. אשתלים ח"י יסוד. הנראה מקשר שניהם דאיהי ת"ת היינו ת"ת כולל ט' מהכתר עד היסוד והמ' ט' מהמלכות עד החכמה וכולם יחד ממטה למעלה וממעלה למטה היסוד ח"י והמלכות בעצמה ה' משלמת העשר בהקשר היסוד עמה ואז חי"ה חיה לכל סטרא שבכל ציצת וציצית יעלה סוד חיה כנזכר להראות על הייחוד הנזכר בכל הנהג' והנהגה מד' הנהגות שהם בד' חיות:

ולכל חיה אינון ד' אנפין וד' גדפין כלולים יחד ד' פעמים ח' ל"ב וכך הם י"ו כפולים ד' לד' הם ל"ב ד' זכרים יהוה וד' נקבות אדני פנים וכנפים כנודע ואינון תליין הפנים והכנפים מחיה דאיהו אדם דשם שם מ"האדם כיצד יו"ד ה"א ה"א עולה ל"ב ואין השם שלם כזה שחסר וא"ו דהיינו ת"ת אדם המשלים שם מ"ה אדם והם החוליות ולפ"ז היה ראוי שכמו שהל"ב הם כלל כל הד' ציציות כך י"ג חוליות ו' יהיו כל החוליות כלם שבכל הציצית לז"א י"ג חוליין בכל ד' כנפים והוא"ו מתייחד עם כל ד' חיות להראות היסוד המייחד נמצא פרטי בכל א' וא' מהארבעה כנזכר. ואשלים לעילא וכו' בסוד האצילות בשם אדם ואשלים לתתא ממש על החיות שהם ל"ב פנים וכנפים מתגלים י"ג מאורות מהת"ת ומשתלמין מ"ה אדם ומציאותו למטה הוא סוד התלבשו במטטרון שהכללות שיוכלל מטטרון בחי' הוא ממש אור הת"ת מתעלה עליהם והוא כולל דרגין מלעילא ע"י הכסא הספי' מתלבשות בו ודרגין אלו מלעילא לתתא וכולל החיות המשתרשות בו דהיינו דרגין מתתא לעילא והיינו בסוד אור ישר ואור חוזר בסוד שם יהו"ה ואדנ"י והוא עמודא דאמצעיתא הקושר עליונות בתחתונות ותחתונות בעליונות בריח התיכון הקושר חיות קטנות עם גדולות וזה בסוד התפשטות האור העליון ומתלבש בו בשתי בחינות. עוד יכלול ממש סוד הספי' בעצמן כלולות א"ז כדמפרש ואזיל וזה שאמר ואיהו כליל ד' גדפין וד' גדפין. דכל החיה דלעילא דהיינו החיות הנאצלות אור המתלבש שם מאצילות ביציר' מצד האור בנשמה התיכונה בעצמה לא מציאות ההנהג' הנמצאת בו מצד היותו כולל עליונות ותחתונות כנזכר לעיל אלא מצד העליונות מעצמן שאז הם כאריה אז ישיר משה דהיינו סוד אז למעלה קשר שני שמות באצי' כנזכר ופרטי עניינם אז א' למעל' וז' למטה והם ד' פעמים א"ז כל הייחוד בכל חיה והם ד' פעמים א' יהוה ד' פעמים ז' שהם כ"ח סוד מילוי השם הגדול ולכך אריה בעצמו חסד כולל שני שמות וכך בשור ונשר ואדם באצי' כולו כלול זה בזה דהיינו בסוד ל"ב דשיכלל הכל יחד שם יהוה במלואו כנודע ובהתפשטו למעלה יורה סוד יהו"ה בת"ת בסוד ד' אותיות ד' הנהגות וסוד אדנ"י במלכות ד' הנהגות ואלו ההנהגות שהם חגת"ם אריה שור וכו' דהיינו ד' פנים ראשי ההנהגות אדנ"י כנפים המרכבה ומרכב' סוד הפנים דהיינו בגדי לבן מאור הרחמי' ובגדי זהב מהדין ואלו ואלו לבושים לכ"ג סוד החכמה שם מ"ה דכהן הגדול שבו ל"ב נתיבות דהיינו ד' פעמים אז והנהגת החכמ' מתלבשת באלו הבגדים ולכך כהנא החכמ' העליונ' ומתפשטת בכל הספירות בכל מיני הנהגות להאירם מאור העליון אור החכמה לכפרא על ישראל ולתקן הפגם שבמדות תחתונות וכל מציאותם הוא אדנ"י מלכות יהו"ה ת"ת חוזר דכל [נ' שצ"ל הכל וכ"ה בסמוך] אל נקודה א' יהו"ה אדני הידועים הנקודות האמצעיות דהיינו אדנ"י שפתי מורה שבכל שם מח"י שמות שבח"י ברכות יש כנגדו שם אדנ"י וז"ש וצלותא יהו"ה וכו' ובזה חזר הכל אל שורשו הקודם דהיינו ע"ב תחלת דבריו בכסא ובמטטרו"ן כדי שיהיה באצילות מ"ה שהוא ביצירה והכל ביסוד הנק' חי כנז"ל והיסוד ח"י בתפלה ח"י ברכות הוא ויכולו כולל ע"ב ולזה אין בציציות ע"ב לדרך זה העליון. מפני שהיסוד דהיינו ח"י בתפלה הוא הכולל הע"ב בדווקא אבל הציצית הם ל"ב לבד כדמסיק מפני שהם רמז לאדם מ"ה דהיינו בת"ת ושם סוד וא"ו רמז לע"ב לרמז העליון עם התחתון אצילות ויצירה בדרך אחרת:

לעילא באילנא דחיי וכו' הכוונ' שאין הקליפות פוגמות באצילות כלל ח"ו ואפילו בהיכל קדש הקדשים אין שם קליפות אלא בסוד היכל הרצון ששם ד' חיות שמציאות הנהגתם מתפשטות בהיכלות התחתונות ולא פנימה להיכלות ח"ו אלא מבחוץ אל המדורים וכל עלייתם אינו אלא עד מדור השלישי אמנם קטגוריא שלהם עולה עד למעלה עד מקום הדין ולזה יתייחס אל ד' חיות לבוש ד' קליפות ומה שנייחס לעתים הקליפות בספירות הוא להיות מטטרון שר כל צבא מעלה הוא לבוש הת"ת כאומר אלביש שמים קדרות וכו' והוא משום דלתתא אית קליפין במטטרון דאיהי בדיוקנא דאמצעיתא והת"ת לעתים מתלבש בו בזמן הגלות דאיהו לבר ממלכותיה שאין יחוד לת"ת במלכות והמלכות אז בגלות עם בניה ואז הת"ת לשמרה מתלבש בגדפין ואנפין דעבד דילי' מטטרון ולא ממש הת"ת והמלכות שלא [נ' שצ"ל אלא] ניצוצות שלהם מתפשטין בעולם התחתון אל ההנהג' וירכב על כרוב שני כרובים הם מטטרון לבוש לת"ת בסוד החיות וסנדלפון לבוש לשכינ' בסוד האופנים ולזה אמר וירכב על כרוב אחר [נ' שצ"ל אחד] משניהם והם כנפי רוח מצד מטטרון שהוא רוח בת"ת ועם היות שאמרנו שהקליפות במטטרון לאו במטטרון ממש הוא בהיכל קדש הקדשים אלא אינון קליפין סחרין לד' חיון דמטטרון שהם מיכאל וכו' ומחוץ להיכלות הם מכסים הקדושה כנזכר ומ"ש לא ברוח ה' לא ברעש ה' וכ' הענין כי סוד ד' חיות הם ד' מוחין דאגוזא בבחי' ד' אותיות שבשם י' מיכאל ה' גבריאל ו' אוריאל ה' רפאל ולזה ג' קליפות אלו הם קליפה על הקליפה לבוש זה על זה ושם אין בהם מוח אמנם פנימה לקליפה ד' שם הוא מתלבש כאומר ונוגה לו סביב ומתוכה דמות ארבע חיות ומ"ש ירוק וחוור עניינו שהקליפות הם ממש נגד בחי' ד' חיות והם כמשל קליפי האגוז שיש לה קליפה ירוקה וזהו תוהו שהוא קו ירוק והוא נגדיי לת"ת שמשם הירוק מצד הקליפות ואחדי' קליפ' קשה כאבן והוא רעש והיינו בוהו דהיינו אבנים מפולמות שמהם יוצאות מים המאררים והיינו חוור כנגד מימי הלבן החסר כן יש בקליפה סוד לבן הארמי וכמו שהוא משל אל האגוז כנזכר כן הוא משל אל החטה שהיא קדושה פנימ' סולת נקיה מוח מתלבש בקליפות ושתים הנזכ' הם מוץ ותבן שעל ידי הדישה הם נבדלות אמנם שתים אחרות קשות להבדל כדמסיק והם סובין ומורסן וכן באגוז הם קליפה דקה דבקה עם האגוז ואחר שהזקין האגוז בקושי יכולים להבדילה וכן הוא חלק הקליפה הזאת שאם יזקון באדם בדוחק גדול יבדל ממנה כדמסיק וכן קליפו' ההלכה הדחוקות הרבה שא"א להבדילם אם לא בחזרה המדוכה והיינו טחנות וכמו שיש בחטה נהמא דגופא ד' קליפות וצריך טורח בדישה וטחינה ורקוד פעם אחר פעם להבדיל מהסולת שהיא הקדושה כאומר ועשירית האפה סולת כן בהלכה נהמא דנשמתא היא מתלבשת בקליפות דהיינו ד' קליפות ולכך צריך למטחן מלין דאורייתא כדמפרש ואזיל כדי שתהיה הנשמה מאותו לחם ורקות הקליפה הזאת לא לטובת' אלא לקושי' וכן היא עד הגבור' שהיא אש קדוש והיינו אש זרה והיינו קליפה זו וקושיא זו הוא היות קשה לאדם לפרוש מהדברים שהם מהרגל אליו ולכך היא מצות הקשיר' דהיינו הכנעת הקליפות בבחרות כדי שלא יגבר עליו הקליפה הזאת והיינו נמי בהלכה הקושיא הישנ' החזק' העומדת ומפרקין אותה ואח"כ אומר הקושיא עדיין במקומה עומדת וכל עוד שאפשר לאכלה עם האגוז היא יותר קשה שא"א להבדילה ואין זה רבותא אלא קושייתה שהיא מראה לאדם היתר העבירות חמורות כיון שגדל והזקין בהם נעשות אליו כהיתר והיינו עד הגבורה שהיא היא קשה ודאי מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה. אדני דינא וכו' פירוש אדני בחילוף הוא דינא. למהוי חיה לכל סטרא כלול ד' חיות וכו' פי' הוא הטלית חד לכולהו כזה # חיה הרי ד' חיות ח"י ה' לכל סטר. שייך לעיל, דאיהי ה' לכל סטרא בד' חיון דכורסייא פי' ה' דהיינו ד"ו ד' רגלי הכסא משש מעלות לכסא הרי הכסא עצמו ה' ה'. עכ"ל. גליון פי' לכל צד יש י"ג חוליות וה' קשרים הם ח"י ד' פעמים הם ע"ב וזהו והוכן בחסד כסא שכן הציצית דומה לכסא הכבוד כשהוכן בחושבן ע"ב שהוא חסד אז וישב עליו כדאיתא בתיקונים כזה. #

רכז ע"ב רביעאה תהום. ועם היות שבאגוז התהום שהוא חלל האגוז היא שלישית. עם כל זה אינה אלא רביעית אלא שהאש עולה למעלה מפני קושיא [נ' שצ"ל קושיה] שהיא קשה לפרוש ונדבקת במוח הרבה ובענין החטה השלישית סובין והרביעית מורסן והם נגד הגבורה העליונה וגבורה תתאה והיינו אש מתלקחת ונוגה לו סביב ונוגה הוא קול דממה דקה ואילין קליפין אלין רשימין וכו' כמו שיש לקדושה בחי' שהאברי' מרכבה אליהם כן יש לקליפות כי האדם או יהיה מרכבה ליצה"ט או ליצה"ר ולכך יש באדם מרכבה לכל בחי' הקליפות הנזכ' שבאבר ההוא שוכן הקליפה ההוא. ובזה ידע לנו פתיותם כשנדע מה שביניהם ופעולת האבר ההוא. בריאה כלומר האבר ההוא שבו משכן הקליפ' הא' דהיינו רוח כדמסיק הוא הריאה ולא הריאה בעצמה כי אדרבא שם ג"כ רוח הקדש הנעש' קול ודבור המקרר אש הלב אלא בבא בריא' ליחה רעה העושה סרכות. וז"ש דמינה אשתכחו סרכות וכו' וענין הסרכות הם העבירות שגורמים להאחז הנפש לרדת לגיהנם ואינה יכולה לעלות וז"ש רגליה יורדות מות וכו' רוח חזק מפרק הריאה עד שסוף סרכה להיות' נקב וממהר המות:

ואסער גופיה דבר נש והכוונ' שהנפש טמאה בעוונותינו ואח"כ עולה ומסטין על האדם יורד ומסער הגוף בהפרד הנפש ממנו ואליהו לא טעם המיתה מפני שלא היה לנפשו סרכות ועלה כאלו [אינה] אחיזה כלל והכניע קליפה זו. והיינו ויעל אליהו בסערה במה שהגביר עצמו על הקליפה הנק' סערה וכפף אותה כדמפרש ואזיל וקשיא ליה דסרכות הם מליחה רעה ויותר נאות היה לייחסם אל המים ולא אל הרוח. לז"א והאי דפיק על ריאה דשותה כל מיני משקים בענין שרוח זה נקשר ג"כ עם המים ומשם יתייחסו הסרכות אליו וכיוצא בו בקדושה ורוח אלהים מרחפת על פני המים ופי' עוד ואמר כי הרוח הזה החיצון הוא לבוש ונגדי לקדוש הפנימי א"כ ילמד סתום מן המפורש זה מזה וז"ש האי איהו קליפא לרוחא דקדשא זה קדוש וזה טמא והלב בו להכניע עצמו לזה ולזה וזהו לב חכם לימינו שהוא רוח הקדש ולב כסיל לשמאלו שהוא רוח סערה ודוד הרגו וז"ש ולבי חלל בקרבי ונעשה מרכבה לרוח הקדש דהיינו רוח צפונית המנגן בכנור דדוד כי לב היא מלכות כנור דוד ולבו היה לימין דהיינו אל הקדושה ולכך היה רוח צפוני קדוש מנגן בכנור שהוא הלב ונודע שרוח הקדש נאמר בו מד' רוחות שהוא סוד מזרח ו' ומערב ה' דרום י' צפון ה' דהיינו בהכרח ד' מיני נגונים. דהיינו שיר פשוט. י' כפול י"ה כי בהתפשט י' פעם שנית באות ה' קנה הוד [נ' שצ"ל עוד] עם ה' מציאות אחר וכן בהתפשט י"ה באות שלישית קנו מציאות אחר וכן בהתפשט שלשתם אל השם שלם מרובע הוא מציאות יותר נבחר שהוא כולל י"ס ועולים לשם ע"ב שהכוונה ע"ב בחינות בקדוש וכן בחוצה [נ' שצ"ל בחינה] ראשונה ד' קליפות עון משחית אף וחמה ויעלו עשר שהם עשר קליפות עשרה חמורים והם ע' אומות ואדום וישמעאל ע"ב כלל כולם. ואין שיר מתעורר בקדושה מפני קול שיר טמא דרוח סערה אמנם באבוד רשעים יתעורר שיר קדוש דהיינו רנה וכן עניינם בגוף האדם כי ד' יסודות שהם מים אש רוח עפר מרכבה לד' מלאכים שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל וכל חד אית ליה ד' אנפין שהם אריה שור נשר אדם והם שולטים בגוף האדם באיברי' ידועים והם ד' מרות לבנה אדומ' ירוק' שחורה ולהם ד' איברים ומשם מתפשטים בכל הגוף לבנה בריא' אדומ' בכבד ירוק' במר' שחורה בטחול והם עון בלבנה מים משחית * נ"ל דצ"ל באדומה ותי' בא רמוז ט"ס. בא רמוז רוח אף במרה אש חומה בשחורה עפר והם ממש נגדיים למלאכים הנז' והענין כי האיברים האלו או יפעלו להרע או להיטיב להרע או לקרר עצמו בעצלות מעשה הטוב או להיטיב לקרר עצמו בעצלות בעבירות וכיוצא בשאר כי זה ביער מעליו עון משחית אף וחימה ומיד דמתעברין אילין קליפין שלטא עליה אילנא דחיי דהיינו ת"ת שעליו יתייחסו סוד ע"ב שבו סוד שם יהוה ד' אותיות לד' רוחות וע"ב אנפין הם ממש בו ושלטין בבר נש בסוד ד' מרות כדפי' והם סוד לבנה י' בחסד לבן אדומה י"ה ה' בגבורה ירוקה יה"ו ו' בת"ת שחורה יהוה ה' במלכות ושלטא עליה אילנא דחיי בע"ב אנפין המסתעפים מהשם דאינון י' י"ה יה"ו יהוה ע"ב ונודע ששם יהו"ה בת"ת וד' אותיות ד' רוחות ועולה ו' אותיות הם י"ס הכלולות בו רוח דמשיח ת"ת המשפיע במלכות ירצה להכריח איך הוא כולל י"ס כנז' כי מנשב באוזן ימינא דליבא כלומר בצד החכמה והחסד שבמלכות כדמסיק הרוצ' להחכים ידרים אז נשב ג"כ בבינה על הגבורה וז"ש נשיב בבינה והיינו דאמר קרא ונחה עליו על המלכות רוח ה' דהיינו מת"ת ויהיה כלול מי"ס שבהיותו רוח חכמה יהיה ג"כ מהבינה ושם כלולות החסד והגבורה כנז' והיינו שנתן טעם הכתוב לזה ואמר תדע למה מפני שיהיה עליו רוח ה' דהיינו י' חכמה וחסד ה' בינה גבורה רוח דעת ו' ויראת ה' ה' וז"ש דבחכמה י' בבינה ה' וכו' ואח"כ יהו"ה דפיק בכולהו ד' דסלקין בדרך זה לעשר כי הימין כולו י' והשמאל ה' והאמצע ו' והמלכות ה' שכן הוא מדתה והיינו ד' דסלקין לעשר ולע"ב שכן עולות האותיות וכל זה מצד הבינה כמ"ש לעיל בבינה נשב וכו' כי כלול ד' אותיות הם מהבינה אמנם מצד החכמה בעצמה היינו מחשבה בלבא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א שיתמלא מצדה כל עשר אותיות כזה יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם כ"ו אותיות כמספר השם בענין שבלי הסתעפותם אלא פשוטים הם יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א י"ד אותיות וענין זה מהימין חסד י"ד יד הגדולה ומהשמאל יד החזקה גבורה אש ורוח שהוא ת"ת יד רמה כולל עמו החסד והגבורה והיינו אומר וכולא ו' בין כללם והיותם כולם כלולים בסוד האמצעי דהיינו רוח אמר הכתוב כי רוח החיה באופנים כדמפרש ואזיל. כי גלגלי ימא דאורייתא שהוא ת"ת תורה ביום מים שבחסד וגלגלי רקיעא שהיא רקיע הת"ת דאשא דגבורה דהיינו מים במוח אש בלב רוח אמצעי מנהיג שניהם כנזכר והיינו רוח אמצעי בין אש ומים וז"ש ואיהו אתריה בין רקיעא וימא כנודע והרוח הזה שהם ג' ידות כנז' מושב [אולי צ"ל מנשב] במלכות וז"ש מאנא דיליה ארעא דהיינו יסוד העפר מלכות כנודע דהיינו משיח כנז':

וכגוונא דעופין וכו' לכלול בסוד הרוח הבא מת"ת למלכות כלל כל צבא מרום דהיינו מלכות לבא שאר (אבהן) [צ"ל אברין] כולם אברים דשכינתא שהם כלל העולמות כולם וע"י רוח ושפע הבא מת"ת (למלכות כלל כל צבא מרום דהיינו מלכות לביא) שהוא בעל הרחמים מקרר דין המלכות שהוא מדת הדין ומאותם הרחמים שואבים כל המחנות שאל"כ היתה המלכות משפעת לחיילי' הדין והוה אוקיד כל גופא ואלהיכם כהן לכן כולם שואפים רחמי הת"ת כנזכר וזהו שאמר דאם לא נשיב וכו' ויש לו צינורות ידועים ליתפשט השפע הנז' דרך בם וז"ש וכמה סולמין וכו' יש מהם מבחי' הת"ת דהיינו קנה דריאה ויש מהם מבחינת המלכות והיינו קנה דליבא. וכדרכו ממעלה למטה כן דרכו מלמטה למעלה והיינו היות כנפי ריאה מעלים רוח דהיינו סוד התעוררות העול' ממטה למעלה ולכן כד סליק מכנפי ריאה שהם בחי' הת"ת כאשר נבאר בצואר שהיא בינה אתעביד קו"ל והיינו סוד קול תפלתן של התחתונים העולה ע"י מטטרו"ן דהיינו עוף השמים יוליך את הקול אמנם ימצא בו ב' בחינות בעלות עד החכמה ואז אינו דיבור אלא קול כאדם הפותח פיו ואינו מנענע שפתיו שאז עולה מהקנה אל המוח שש - הראות הקול והיינו הת"ת העולה ממטה למעל' אל החכמה והיינו קול ה' על המים וכאשר ינענע שפתיו ויהיה דיבור שהקול חצוב למלות שאז הוא בסוד המלכות מן הלב קול ה' חוצב להבות אש והיינו שעולה בפומא והנה השפתים שהם נצח והוד הם פרודות להוציא מבטא ה' מוצאות כדמסיק. והענין שיש התעוררות עולה מבחי' הת"ת ויש עולה מבחי' המלכות וכמו שיש ה' כנפי ריאה שהם ה' ספירות חסד גבורה ת"ת נצח הוד וצריכות להיות בלא סירכא שלא יהיה שם עון פוגם שלא יעכב הקול דהיינו ת"ת העולה כן המלכות שהיא הדבור צריך שלא יהי' פגום בסירכא המעכבת בה' ספירותיה שהם ה' מוצאות לדבור דהיינו חסד גתנ"ה וצריכה שלא תהיה המלכות סרוכה אחוזה בקליפות שיעכבוה לעלות ח"ו שאזהתפלה פגומה אלא ויהי הוא טרם וגומר. מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב בשיר פשוט דאיהו י' וכו'. בזה תבין היות שם י"ה יה"ו יהו"ה הנק' שם פשוט כפול וכו' בספירת החסד במה שידעת כי הריאה הוא מים ואיהי באברהם שהוא חסד הנזכר דף רי"ח ע"ב וז"א כאן דאילין ד' אתוון בהאי גוונא אינון ד' רוחין דסלקין לע"ב בחשבן חסד אינון דפקין כנפי ריאה כי הוא המביא רוח אל הלב כד"א ורוח אלהים מרחפת הוא רוח הריאה המנשבת על הלב ונודע כי זרוע ימין הוא חסד והוא מלבר סוד שם אל אבל לגו מן גופא הוא סוד שם יהו"ה המתפשט בספירות אז בספין החסד הוא סוד הריאה שבה ד' רוחין הנזכר הנחלקין לע"ב רוחי' וז"א מד' רוחות בואי הרוח דתמן חכמה מסטרא דחסד וחסד נשיב בבינה וכו' כנראה שכל זה הוא בחסד גם שם יהו"ה הוא שם המחשבה שבחכמה אמנם נפיק ממוחא לגבי לבא. עכ"ל:

רכח ע"א ויהי הוא טרם כלה לדבר סוד דבור מיד הוא נאחזת למעלה והנה רבקה יוצאת והברק יוצא לקראתה והיינו יודע אני שהוא מקובל יודע בסוד הדעת אני מלכות שהוא מקובל למעלה ואם לאו שאינה שגורה שיש בה סירכא ועיכובא בסבת עון אני יודע שמטורף ודאי סירכא טריפ' אחזתה ואינה מקובלת דלא שריא באתר פגום. כל איברין וכו' כל הרוחניי' כולם שממנה ולמטה וכל הנשמות יתקשרו יחד אל הייחוד ויעשו בסוד רמ"ח איברים ויקושרו בסוד הייחוד והם הצפרים המצפצפין בסוד זמירות יזמרו כל הנמצאים לקונם לעורר הייחוד ויחנו ויבואו רמ"ח אברים זכרים ברמ"ח אברים נקבות ועם כל זה כל אבר לעצמו יש בו צורת אדנ"י הכוונה שרוחניות השכינה בכלל נמצא בכל פרט ופרט וז"ש על איברין דגופא דאינון ענפי אילן והיינו שהאילן צורתו בכל ענף וענף ובכל גדפין דהיינו שם אדנ"י דכל אבר ואבר דתמן דיורא דצפרא דאיהי אדנ"י שכל השכינה נמצאת בכל אבר ועם כל חלק וחלק מאיברים כנזכר וכמו שכל מציאות השכינה מוכנת כאו' אדני שפתי תפתח לקבל בעצמה סוד שם יהו"ה היורד למטה כן כל אבר ואבר יעשה ממש הכנ' בעצמו כדי שיבא שם החלק היורד המתייחס אליו דהיינו יהו"ה וז"ש בכל ענפא יענפא אשתכחת פתיחא לגביה כנזכר והיינו היא נק' שיחה שהדיבור הוא השכינה והיא דבור מלאכי השרת שע"י הם ממש אברים ומכינים עצמם בתיקוניה להקביל עליהם סוד יהו"ה היורד למטה כן כל אבר ואבר שהוא קול המדבר ודאי ובלא קול היא נאלמת ח"ו ונכללות במציאות אברים ואמר איהו צפצופי העופות דאינון נשמתין דשריין באברים מפני שהם למעלה בסוד היכל קדש קדשים שאין שם עליה אל הנפרדים וז"ש דשריין באברים כאומר תחותיה תטלל חיות ברא דהיינו חיות הקודש שהם חוץ מהפרגוד אמנם בענפוהי שהיא ממש באברים * נ' דצ"ל ידורין. ידועים צפרי שמיא דהיינו למעלה בכסא הכבוד וז"ש באיברים הם ברקים במרכבה העליונה הנקשרת בסוד צדיק וצדק תמר זכר ונקבה דהיינו דקלים וצפצופם היא המלכות שכלל עניינם להתייחד ביחודה וז"ש דאינון ענפין דאילנא וכו' שבאלו הענפים דירת הנשמות כנז' והיינו ג"ע שלמעלה ואמנם יעוררו שיר עד זמן הייחוד אמנם בבוא אור יהו"ה המתייחד צריך שיהיה בחשאי ולכך בעמדם דהיינו בעמידה דנחית יהו"ה לגבי אדנ"י בכל חלקיו כנזכר תרפינה כנפיהם דהיינו סוד ד' כנפים לא' דהיינו שם אדנ"י ובעת יהודם הוא סוד חשמ"ל והיינו כשהדבור מלכות יוצא מפי הקב"ה דהיינו קשרה וייחודה בת"ת חשות שהייחוד בחשאי ואין צריך אז לעורר שיר וכשאין הדבור יוצא מפי הקב"ה שאין הייחוד [בכת"י אור החמה הי' כ' בכאן הג"ה החיות ואולי היא הוספה היינו הייחוד. החיות] ממללות ומעוררו' הייחוד והיינו דמסיק דההוא זמנא דמתייחדין וכו' ופניהם יהו"ה י' פני אריה ה' פני שור ו"ה נשר ואדם וכנפיהם אדנ"י ממש כנף כפן א' נגדיי זה לזה. ממללות למשאל מזונא היינו שיר המיוחד לכל א' צבא [נ' שצ"ל מצבא] השמים לפי בחי' העבודה אשר הוא פקיד עליה והם בחיות פנים מרכבה ליהו"ה כנפים מרכבה לאדנ"י וז"ש איהי אשתכח בד' אנפי חיוון וכו' אדנ"י איהי אשתכח וכו' והחיות מעוררות קול וז"ש שאגין בקול דאיהי אדנ"י מפני שהחיות הוא מצד המלאך מטטרו"ן שהוא מצד הת"ת והאופנים מעוררים דבור וז"ש אופנים מצפצפים בדבור דאיהי אדנ"י מפני שהם מצד המלאך סנדלפו"ן שר האופנים כנז' בתיקונים אמנם השרפים הם למעלה משניהם בסוד כסא הכבוד והוא המייחד קול ודבור יהו"ה ואדנ"י. בהון ועוף יעופף עיקר הכוונה להוכיח קול ודבור בשרפים ועיקר הראיה מאומר כי עוף השמים וכו' לזה הכריח קודם היות עוף ובעל כנפים בשרפים ולא בחיות ואופנים והעד כי במעשה בראשית מברשינן [נ' שצ"ל מפרשינן] תוצא הארץ נפ"ש אופנים חי"ה חיות ועוף יעופף השרפים כדכתיב ויעף אלי אחד מן השרפים א"כ בהכרח מ"ש כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר נאמר על השרפים ובהם קול ודבור:

ושרפים שש כנפים וכו' לפרש אומ' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכבר פי' דמות כסא במטטרו"ן ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם היינו שרפים שהם ו' כנפים לאחד יורה שהוא אחד קו האמצעי ובו ו' כנפים דהיינו ימינא ושמאלא דהיינו תלת ימיניות חכמה חסד נצח תלת שמאליות בינה גבורה הוד והם בסוד קו האמצעי האוחז מהכתר עד למטה וז"ש מסטרא דאת ו' דאיהי עמודא דאמצעיתא כלול ימינא ושמאלא והיינו שית תיבין כשתדקדק בהם תמצא שנים מהם חכמה ובינה ה' אלהינו דהיינו בשתים יכסה פניו הם חכמה ובינה ובשתים יכסה רגליו נצח והוד ובשתים יעופף חסד וגבורה וענין זה נרמז באומר ועל דמות הכסא דהיינו מטטרו"ן דמות כמראה אדם כנזכר ואינה ראיה גמורה לדבר רק סימן לדבר ולא אמר דמות אדם היינו מפני שאין בהם ממש דמות הת"ת אלא כמראה הת"ת שבמלכות וז"ש רשימו דס"ת לא ס"ת ממש אלא רשימו דס"ת שהוא גנוז בהיכל וז"ש ככפארת אדם לשבת בית כלומר בת"ת ולא ת"ת ממש דהיינו אדם היושב במלכות שהיא בית כנזכר והיינו דלאו היינו תורה ממש אלא שית תיבין דק"ש המשולים במקום תורה ואוקמוה מ"מ כל הקורא ק"ש וכו' כאלו מקיים וכו' וכבר פי' לעיל היות כל המראות במטטרו"ן ופי' רמז זה במטטרון ג"כ וז"ש דטלית לבנה דהיינו מ"ש לעיל דמות הכסא הוא תכלת אמנם הטלית עצמו שהוא טלית לבנה היינו לימינא מסטרא דחסד וענין הכסא הוא התכלת נקשר עם הלבן דהיינו והוכן בחסד כסא והיינו סוד הכסא שהוא התכלת מזג המתנהג בחסידות והרמז בטלית עצמו חסד סליק ע"ב וכו' וזהו בכסא עצמו אמנם בדמות הכסא שהוא מטטרון אמר ואית טלית מסטרא דמטטרון דאיהו ט"ט דהיינו היות ע"ב שהם בכסא מיוחדים. מתחלקין לד' סטרין ח"י ח"י ח"י ח"י הרי חסד שהוא התורה ומדת חסד על לשונה ומפני שהח"י הם בין הקשרים וי"ג חוליין. היינו חמשה חומשי תורה וי"ג מכילין דרחמי דאורייתא ובהם מטה כלפי חסד ודקדק היותו בסוד מטטרו"ן דאמר דמות כמראה אדם עליו מלמעלה עליו שורה עמו על עצמותו ואמר מלמעלה ירמוז אתקרי בשמיה ששם בן ד' במילוי רמוז בו ועליו נאמר הנקרא בשמי דהיינו בראתיו בסוד והוכן בחסד כסא יצרתיו כאומר ועל דמות הנסא דמות כמראה אדם עליו והיינו סוד היצירה אף עשיתיו רמז בעשיה בסוד הטלית כנזכר ואחר שפי' אומר דמות כמראה אדם חזר לפרש אומר כמראה אדם ולא אמר דמות אדם ובהכרח הכוונה אדם ת"ת ומראה אדם בשכינה ולזה הוא במטטרו"ן דמות כמראה אדם וז"א ולעילא כלומר למעלה מדמות כמראה אדם הוא היות בת"ת יהו"ה והם סוד ד' פנים י' פני אריה וכו' דהיינו חיה א' ששמה אדם בד' פנים ובחי' שנית י"עשר אותיות דמילוי יהו"ה בגי' אדם והיינו בפרטות י"ס וז"ש ד' אנפין ועשר ספירן דאינון אדם וכו' וכלל הכל י"ד ולהיות סוד הנבואה מייחוד אספקלריא המאירה ושאינה מאירה אמר וביד הנביאים אדמה שהת"ת מתדמה שם כנזכר אלא למרע"ה היה עיקר אספקלריא המאירה ולשאר נביאים היה עיקר כאינה מאירה ועוד אתקרי ח"י היינו מטטרון כנז"ל ט"ט היינו ח"י ושם זה לו מצדהיסוד ולזה יפעל הייחוד ביסוד וז"ש וביה קב"ה ושכינתי' אתקריאו יחד אדם במילוי והיינו עמודא דאמצעיתא וי"ל דהיינו שת"ת אוחז ביה חכמה ובינה במנין שעולה ט"ל והמלכות ה"א והיסוד מוריד הט"ל דהיינו היחוד מהזכר אל הנקבה והרמז בזה במטטרו"ן בסוד הטלית וז"ש קשר דטלית כלומר סתם קשר ירמוז אל קשר ט"ל עם ה"א דהיינו קשר ח"י עלמין דקשיר קב"ה ושכינתיה בכל סטר מחגת"ם דרום צפון מזרח ומערב והיינו ד' כנפות הטלית וקשר לכל צד מורה לכל ייחוד ט"ל עם ה"א בד' בחי' על סוד הייחוד הזה שבמטטרו"ן אמר דמות כמראה אדם ומראה אדם ביסוד ודמות במטטרו"ן כנזכר:

תפילין משמאלא מכלל דטלית לימינא דהיינו חסד והיינו תור' דאיהי כמראה אדם כנזכר וכמו שיש קשר בטלית כן יש קשר בתפילין דהיינו יהו"ה ד' פרשיין אדנ"י ד' בתים היכל ודאי קשר של תפילין דיד בית מלכות לד' פרשיין יהו"ה ת"ת דא צדיק ח"י עלמין דאיהי נטיל לשמאלא יצחק ק"ץ ח"י וז"ש דאיהי קשורא דתרוייהו בדרועא שמאלא מצד הגבורה התעוררת היסוד אל הייחוד. קשר דרישא עמודא דאמצעיתא סוד הדעת דאחיד בין יהו"ה אהיה יחוד חכמה ובינה ונקשרים בסוד הדעת מהכתר וז"ש דאינון כללם ג' ראשונות נמצאו מצות ציצית מימין ותפילין משמאל ת"ת מצות ק"ש הקושר שתי מצות וז"ש. ק"ש דאיהי יחודא וכו' והכרח היות שתי מצות אלו נכללות במצות ק"ש וז"ש דכלה פרשיין וכו' ומסטרא דעמודא וכו' כלומר שיש בת"ת ג' יחודים יחוד מן הימין בסוד הטלית כנז"ל וייחוד מן השמאל כפול בראש וביד וכן ייחוד אמצעי בק"ש עצמה כנזכר לכן ש' של תפילין הלכה וכו' מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב ואתקרי בשמי' י"ה וכו' נראה מכאן ששם הוי"ה במילוי אלפין נקרא מטטרון וזהו כל הנקרא וגו':

רכח ע"ב ש' של תפילין הלכה וכו' שהיא מלכות למשה דהיינו ת"ת ויחודה משולש בסוד ש' כנז"ל והיינו ראשי תיבות שם ה' נקרא שי"ן וכמו שיש בסוד הטלית תרי"ג כנז"ל כן בסוד התפילין כי שני שינ"י שי"ן שי"ן היינו ת"ר והמלה בעצמה שש שית דרגין היינו תר"ו ושבע ענפין היינו תרי"ג בענין הציצית כנז' והיינו שס"ה ורמ"ח שמור וזכור והיינו כי שם ה' נקרא עליך שאתה כולל כל התורה ולכך תפילין שקולין ככל. התורה ואפילו שאר מצות התורה כל א' כלולה מתרי"ג וציצית ותפילין בנין אב לכלם והטעם שכן דרך המאורות העליונות בכל בחינתם שכל א' מהם כלול מכולם מפני הייחוד והרמז הוא כי מצוה פי' מ"ץ דהיינו י"ה בא"ת ב"ש ובאו בחילוף להיותם בסוד שמי שהוא למטה במקום החלוף והתמורה ואותיות ו"ה בסוד זכרי מקום שאין בו תמורה א"כ יורה על סוד שמי הים י"ה שס"ה שהם לא תעשה מקום שהרע פורץ מקום התמורה וזכרי עם ו"ה רמי"ח ובג"ד כל מצוה כאשר היא נעשית כתקנה מאירה כל המאורות תרי"ג יחד מצד הכללות והאחדות שבהם כעין הספי' ולזה כל מצוה שקולה לתרי"ג:

שמע ישראל כלול תרי"ג וכו' ירצה מצות שמע יש בה כמה סגולות נוסף על הנזכר והטעם שמצותה כתיקנה הוא לקרותה בציצית ותפילין וב' מצות אלו כוללות תרי"ג נוסף על מציאות תרי"ג הרמוזות בכל מצוה ומצוה עוד כלולה תרי"ג מאירות יותר מצד התפילין ותרי"ג מצד הציצית. איהי בכל אתר אהדר למה שפי' לעיל שהתפילין הם הקב"ה ואמר שעליו נאמר והיו לטוטפות ומפרש השתא וקאמר איהי ת"ת עמודא דאמצעיתא דהיינו תפילין כנז"ל איהי בכל אתר ופי' הענין טטפ"ת דהיינו ח"י יסוד שהוא ט' ממטה למעלה וט' מלמעלה למטה כנזכר בתיקונים ולכך סוד התפילין היינו התלבשו בכתנות עור דהיינו בבחי' מטטרון ואלו הם ט"ט של מטטרו"ן להראות שהוא כולל ח"י מהיסוד וז"ש לקבליה מטטרו"ן ס"ת ת"ת נראה שמלת תפארת יצטרף תואר פת אמנם יורה על שינוי השם בסוד התלבשו במטטרון כסוס לרוכב שמשתנה כפי ההנהגה העליונה:

והרי איהו כגופא לנשמתא. שנשמה משתנית מצד הגוף מצד א' ומצד שני אין פעולה לגוף אלא מצד הנשמה והגוף סוס טפל לרוכב ולזה ישתנה שם הת"ת ומטטרו"ן טפל לו ולז"א וכד קב"ה אסתלק מיניה וכו' שאינו משתמש בעולם מטטרו"ן כגון בשבת או בהסתר פנים לית ליה קול מצד הת"ת ודבור מצד המלכות ונודע שמטטרון ראש למלאכים ושר על כלם ובהיות הקב"ה ושכינתיה שורה עליו ממנו שואבים החיות ומחנותיהם הקול הדבור וז"ש אשתכח דקב"ה ושכינתיה וכו' ובכל קלא ודבור דאורייתא שעוסקים מלמטה הוא ייחודו מלמעלה מפני היות קול ת"ת ודבור מלכות ומתייחדים בקול ודבור או בתורה ת"ת או בצלותא מלכות וקול ודבור בכל א' וא' וכן בכל פקודא ופקודא שהיא רומזת בכל המצות כנזכר והיינו דמסיק בכל אתר ירצה בכל איזה בחינה יש בה ייחוד ומורה שולטנותיה בעילאין ותתאין להנהיג הנמצאות ומשם הוא מתלבש בכולם בחיים המתפשטין בכל איברי הגוף ואינו בחיים שהאברים נותנים מזון להעמיד החיים אלא איהו סביל כולא מחיה אותם וסובלם והם אינם סובלים אותו. ולית אדנ"י בלא יהו"ה מפני שהם ענין א' מחוייב א' מן השני כחיוב הקול מן הדבור והדבור מן הקול ולא יפרדו שתי הנהגות דווקא בספי' הנאצלות אמנם למטה בעולם הפרוד תתעלם המלכות ויתגלה הת"ת לסבת החיצונים שלא יקטרגו עליה אית קול בלא דבור כאומר ויהי קול מעל לרקיע. ואשמע את קול כנפיהם:

קשר של תפילין וכו' הורה על מציאות הייחוד אל היסוד בין שתי הנהגות שתי הספי' הנז' ובמצות תפילין הוא קשר ובמזוזה שדי שיש בה שתי פרשיות שמע ת"ת והיה אם שמוע מלכות ושדי יסוד בין שתיהן ובאדם אות ברית צדיק ח"י עלמין והוא מסתתר בין קול ודבור לקשרם וז"ש ודא צדיק ח"י עלמין שהוא ברית המעור והלשון אחיד בין קול ודבור לייחדם ולזה אזדמן ר"מ אל הסבא הדורש שהיה ראוי שידרוש במצות אלו כולם בארוכה מפני שהם מתייחסות הא' תפילין הב' ציצית שהרי אלו נקשרות ברמז מציאותם מפני שתפלה וק"ש ע"י תפילין וציצית הרי שיש איזה יחס ביניהם ומזוזה ודאי שהרי עם התפילין אחת במצות כתיבתה ופרשיותיה והיינו היות האדם תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הם ג' עניינים כא' החוט המשולש וק"ש כלי האוחז שלשתם שהרי הכל הם בפרשיות ק"ש שמע והי' ויאמר מזוזה בשתים ראשונות ציצית באחרונה תפלין נזכרים בה בפירוש וכן מזוזה. וציצית אדכר תלת זמנין שהם ג' פעמים תרי"ג אם אינו ענין לעצמו תנהו לתפילין ומזוזה שיש בכולם תרי"ג כנז' ותפילין אדכיר אות תרין זמנין להראות על היסוד המייחד הרמוז בדבריו לעיל שהוא הקושר ותרין זמנין מורה על בחינותיו בענין אחד דק"ש ובעין [נ' שצ"ל ובענין] קשר דתפילין וז' של תזכרו מורה על ז' ראשים דשני שיני"ן כנז"ל שהם תרי"ג דכתיב למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ולהתיז בה כענין ש' של תפילין הבולטת ונראית. ותפילין יהיה מלגאו ד' פרשיות שד"י מלבר בבתים ורצועות כעין המזוזה שהיא שדי מלבר ויהו"ה מלגאו ופרשיין פתיחן כעין מלבר וסתימן כעין מלגאו. סתום ונגלה יהוה ואדני ועוד צריך לפרש סודות במצות אלו. אמאי שיעור וכו' כדמפרש ואזיל ד' בגדי לבן דכ"ג היינו יסוד מצד החכמה וחסד שושבינא דמלכא ויש לו ח' בגדים שהם יהו"ה ד' בגדי לבן אדנ"י ד' בגדי זהב כהן הדיוט מטטרו"ן ד' בגדיו הם לבן כי ד' בגדי זהב שלו בסנדלפון דשם אדנ"י מקננא באופן כנז"ל בחיות קול ובאופנים דבור וסנדלפון אינו כהן שושבין לכך כהן הדיוט אין לו בגדי זהב ועם היות שהזווג בימי חול ע"י כהן הדיוט במטטרון עכ"ז אל תהי ברכת הדיוט וגומר משום דתמן יהוה. שליש גדיל הוא ע"י תכלת דהיינו מטטרון כנז' והיינו מצד קו האמצעי ושני שלישי ענף היינו אל הימין והשמאל ענפין מתפרדין לימינא ולשמאלא יהוה לבן אדני תכלת באמצע תרוייהו חד יאהדונהי והיינו גדיל וכדמסיק הטעם כי כל משולש מג' אבות ואפילו הגדיל בעצמו משולש בג' אבות כי כל חוליא מג' כריכות כנודע והיינו שהמלכות מתלבשת בג' אבות קדושה מלכות לך ישלשו ע"י מציאות ג' אבות שבה כענין שבת כדמסיק והם ב' בחי' שני שלישי ענף אברהם ויצחק ושליש גדיל יעקב ובגדיל עצמו חוליא שהוא מלכות בת"ת משולשת בענין שישר' ת"ת משולש וקדושת מלכות משולשת עמו וכדמפרש ואזיל:

דציצית מסטרא דעמודא דאמצעיתא. דהיינו שני שלישי ענף וג' חולייא כלולה היינו מלכות וכו' והשילוש באבות בת"ת וז"ש כל תיבה משולשת מסטרוי והמלכות ג"כ איהי משולשת בעמודא והיינו ושכינתא בת יחידא ואם תאמר אדרבא שבתמורה שהם ג' אבות והיא רביעית להם לז"א ושכינתא בת יחידא וכיון שהיא בת יחידא אין לפרש שהשי"ן ג' אבות לעצמן ובאה לשלשתן אות א' ולמלכות יחידה מלת בת אלא בלי ספק שי"ן היינו מלוי בת שהבת מדה כאומר זרע בת א' מלאה מש' דהיינו תכלת שבציצית שכל עצמו במלכות בשכינתא דקב"ה במלכות שבת"ם כנזכר דהיינו חולייא שבגדיל ואמר זכאה שיהי' זכאי יותר מאותם הזוכים למטטרון אל ג' חוליות דהיינו ג' אבות ואצבע צרדה דהיינו אמה האמצעית הוא הת"ת האמצעי ושם היא חוליא של ג' כריכות:

כל קשר בדיוקנא דכף ימינא הטעם כי הקשר י' בכל מקום והקשר כפול שני קשרים הם שני יודי"ן דהיינו כ"ף וענין הקשר בספירות הוא סוד נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן אצבע ו' אית ביה [בהכ"י כתוב כאן אית ב' ואני הגהתי ביה נ"ל] תלת פרקין ג' אבות שבת"ת ודרועא ו' ג' פרקים חסד דין ורחמים בגודל ב' פרקים לבד דהיינו בסוד וא"ו שבין שני יודי"ן והיינו חוטמא בין תרין עיינין שהם בסוד יאהדונה"י דהיינו סוד יו"י כל יו"ד עין ששה אותיות ו' שבין שתי עינים הנותן מדה לעינים והיינו שהגודל הוא סוד קו המדה לכל אלו המדות שהם י"ס נעלמות דהיינו חוטם סוד הדעת ב' עינים חכמה ובינה שני אזנים חסד וגבורה בין עין לעין ת"ת בסוד הדעת ושפתים נצח והוד ולשון יסוד דהיינו המלכות שהיא מדה אחת גודל ה' שמילוא' ב' אותיות לבד כזה ה"א והענין כי י"ה ה' אצבעות כזה יו"ד ה"א וכן ו"ה ה' אצבעות כזה וא"ו ה"א וכל אצבע ג' אותיות חוץ מהגודל שהוא ה"א כזה יו"ד וא"ו דל"ת אל"ף ה"א וכן וא"ו אל"ף וא"ו אל"ף ה"א הרי בפי' בסוד ה' שהוא גודל מדת האברים הרמוזים בקשרים שהם יודי"ן אמנם מדת הגוף שהוא הקומה ע"י וא"ו דהיינו אמה ונודע שקומת הגוף ו' קצוות דהיינו סוד אמה ת"ת וא"ו בחסד וכו' ו' ווי"ן ו' אמות והוא"ו כלולה ג' אותיות דהיינו סוד יה"ו חסד דין רחמים וכן לכל צד מו' קצוות נמצאו ח"י פרקין בשית אמין דהיינו ג' בחי' שונות בו' קצוות והיינו ח"י נענועין שהם סוד יה"ו לכל צד ולהיות תנועות הלולב ביסוד וזה כנגדן ח"י חוליות בשדרה דידה אמר זאת שהיא המלכות קומתך דהיינו ח"י חוליות דמתה לתמר שהוא צדיק כתמר מקוה ישראל הענין כי שיעור מקוה מ' סאה וסודם מים כזה # מ"ם סתומה ובתוכה י' נקודה אמצעית דהיינו סוד תשע לכל סטרא כדפי' בתיקונים כזה # והיינו ממעלה למטה ואח"כ מצד הנקודה שהיא השכינה המשלמת לכל צד ט' ממטה למעלה הם ח"י לכל צד וז"ש מקוה יש' בשכינתא דאיהי ח"י ד' זמנין והטעם היותם ד' זמנין דאיהי ד' דהיינו אח"ד ד" פעמים א"ח הם ח"י [אולי צ"ל ח"י ח"י] ע"י עוקץ הד' העולה מלמטה למעלה הם ע"ב וכל זה בסוד האצילות אמנם בחיות סוד קומה דילהון בע"כ בדרך אחרת וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

רכט ע"א אמנם בחיות סוד קומה דילהון בע"כ בדרך אחרת והיינו שהם ג' מרכבות זו ע"ג זו שהם שמות ה' מלך בשרפים ה' מלך בחיות ה' ימלוך באופנים ושם ע"ב תלוי מג' שמות אלו נמצאו בהם ע"ב מעיינות למימי החסד דהיינו ע"ב גשרים והיינו כ"ד לכל שם והיינו אהיה בשרפים יהו"ה בחיות אדנ"י * צ"ל באופנים. בשרפים כדפי' בתיקונים. ומארי דקומה העומדים בתפלתם בקומה בעמידה הם מרכבה ורשימן לסוד זה זקיפות ד' וכריעות ד' היותם ד' הוא רמז לד' רוחות והיותם כריעה וזקיפה הם סוד מעלה ומוריד שהם סוד נצח מעלה והוד מטה ששם שמים וארץ ת"ת ומלכות והיותם ד' לייחד נצח והוד בדרום ובצפון ובמזרח ובמערב והיינו סוד י"ב גבולי אלכסון. שית סטרין הם חג"ת ג' ראשונות נה"י ג' אחרונות והיינו להוכיח ו' קצוות בד' כריעות ובד' זקיפות כנז' והנה הם בחסד ברכה ראשונה כריעה וזקיפה ב' הם ד' דהיינו שם בן ד' א' וכן הם בסוד לצד יצחק במודים היינו שם ב' ובעושה שלום דהיינו הת"ת ולכך נותן שלום לימין ולשמאל להורות הת"ת אוחז בימין ובשמאל היינו שם ג' כענין שהם י"ב כריעות וזקיפות שהם י"ב אותיות שבשמות הנז' וז"ש הא אינון י"ב ובהון ע"ב כנז'. שית כריעות זהו דרך אחרת שיעלו כל הכריעות בכללן ח"י לבד דהיינו ג' תנועות ראש כנגד ג' ראשונות תנועה א' גוף כנגד ו' קצוות תנועה אחרת זנב כנגד המלכות תנועה אחרת והיינו אהיה ראש יהוה גוף אדני זנב ודרך אחרת כדי שיעלו ע"ב שהם ו' כריעות וצריך למכרע בח"י חוליין כל חוליא תנועה ע"ב עיינין דקב"ה הם ע"ב עיני ההשגחה והם ע"ב מעייני השפע להשפיע ולהאיר הת"ת במלכות שם אדנ"י כנפים דהיינו שהיא בת שבע הנק' אדני העולה הם [אולי צ"ל ה"ס] דהיינו היכל הכולל י' היכלות הם ע"ב כנפים ולכן שם אדני לבוש והיכל לשם יהו"ה לכך שכינה עולה ונעשית ממטה למעלה בית קבול לשם יהוה יהיו ע"ב גדפין שהשכינה מתרוממת בהם אל ע"ב עיינין:

ואתקריאת עמידה שהיא עומדת תחלה באות ה' ואח"כ באות ו' ואח"כ באותיות י"ה והיינו אומר נפילה איהי וצריך לאוקמה לה בשם יהו"ה בסוד ע"ב הנז' דהיינו הרמוזים ח"י עלמין שהם ח"י חוליות סוד ח"י ברכות ובד' זקיפות נגד ד' אותיות שבשם. בשית ברכאן שהם ג' ראשונות חג"ת וג' אחרונות נה"י כדמסיק ולמכרע בח"י עלמין שכל הכריעה ביסוד הנק' ח"י העולמים ועליו נאמר כורע בברוך דהיינו יסוד וסודו ח"י ג' פעמים ו' ו' ו' דהיינו ששה כריעות הנזכרות לעיל והם ח"י חוליות מורה שכל כריעה כלולה מג' ווין והיינו שהם שני ווי"ן כורע וזוקף והמצוע המתעלה על שניהם וקושרם דהיינו דמסיק כורע וזוקף עמודא דאמצעיתא ו' ימינא וצריך ו' שמאלית בסוד הדעת הוא האמצעית בן י"ה ואינון שלשתם רמוזים בויסע מוליך לימין משה ויבא קץ ח"י נטיל לשמאלא ויט ו' עילאה אחיד בימין ושמאל שהם זקיפה וכריעה זקיפה בימין צדיק ונושע הוא הושיע' לו ימינו כריעה בשמאל ודאי כדין הוא הנפילה שמאל דוחה וכולהו סלקין ח"י וכו' דהיינו ו' קצוות מנהיגין בכל א' מג' בחינות הם ח"י ברכאן דצלותא דהיינו ו' קצוות מנהיגין ג' הנהגות ע"י נשמת הדעת ו' עילאה נשמת כל ההנהגות ולכך הוא אחיד בזקיפה וכריעה דהיינו ג' ראשונות וג' אחרונות שבהם היא הזקיפה והכריעה ושני הווי"ן בתוכן י"ב אמצעיות שהם נוטות אחר הנהגות אלו הששה כנודע ודרך כלל מציאות הזקיפה הוא אל יהו"ה לעלות למעלה אל עולם הזכר והימני והכריעה מוריד למטה אל עולם הנקבה דהיינו אדנ"י יהו"ה שהם שתי הנהגות דהיינו הנהגה עליונה קב"ה והנהגה תחתונה שכינתיה וכנגד ד' אותיותיהם הם ד' כריעות וד' זקיפות והקשר שתי שמות אלו בד' בחינותיהם הוא ביסוד י"ח המכונה יאהדונה"י על שם הייחוד דהיינו אמן ח"י פעמים אמן בח"י ברכות עוד בח"י ברכות מזכיר ח"י פעמי' יהו"ה שאותיותיה' הם ע"ב הם ע"ב עיינין הרמוזי' בשמות לעיל והיינו ע"ב עיינין שבזכר דנהרין בע"ב גדפין דהיינו בשם אדנ"י שהוא גדפין כנזכר ולכך המזכיר מזכיר שם ה' בהסתר בתוך שם אדנ"י שהוא עתה מתעלים בכנפים ומזכירים ח"י זמנין אדנ"י הם ע"ב אותיות ע"ב כנפים:

ורזא דמלה וגביהם וכו' הם ג' מדרגות מתלבשות זו בתוך זו והם מלכות נפש כנפים המכסות ומלבישות הפנים והעינים ב' ת"ת רוח סוד הפנים העליונים הג' בינה נשמה סוד העינים הנעלמים בפנים וכל ספי' מאלו כלולה מע"ב זו בתוך זו והיינו שיסודם ד' אותיות אדנ"י יהו"ה אהי"ה וסביב לארבעתם הם מלאות עינים בחי' להנהגה דהיינו יב"ק הקב"ה דהיינו שם אדנ"י ברוך [נ' שצ"ל בתוך] שם יהו"ה הוא שם אהי"ה ובסוד התפלה מקור העינים הוא שם אהי"ה כמחשב הנעלם בדיבור יהו"ה ובמעשה אדנ"י דהיינו עינים ופנים וכנפים:

בכל עין ועין שיעור וכו'. כללות הדברים כי וייצר סודו בשם אהי"ה דהיינו סוד היצירה צורה גו צורה זעיר ונוקבי' המתפשטים מצד הבינה שבה סוד וייצר צר"י כנז' בתיקונים ואחר שמדת העינים ושיעורם הם בסוד צרי וייצר א"כ סודם מאהי"ה ולזה פירש שיעור קומת העינים דהיינו שיעור גודל שהיא ו' בינונית שני פרקים דהיינו השני פרקים שני יודי"ן וכללותם יחד אינון ו' כענין שהם וי"י שסודם וייצר והאבר הידוע לבינ' אינו העין אלא החוטם כנודע שהרוח בבינה כנז' באדרא לכן נתן יחס וענין לעין ולחוטם ואמר לקבל חוטמא ו' לקבל תרי נוקבי חוטמא והנה עיקר האבר בעצמו בשם אהי"ה אמנם יסודו רומז בשם יהו"ה דהכי סליק וי"י כ"ו דהיינו שיעורא דכל מדה ומדה שסוד וייצר הוא כח היצירה המתפשט מהבינה בסוד שיעור ומדה למדות והיינו שהם כלולות מעשר והמודד בהם עשר היינו וייצר דהיינו שם יהו"ה מדה המתפשטת משם אהיה ושם יהו"ה שולטנותיה בכל אבר ואבר דהיינו סוד כנפים כאומר יפרוש כנפיו וגומר דהיינו היסוד אבר שהכנפים בו כענין שהם ממש שם יהו"ה בתוך שם אדנ"י ע"י שסוד אברתו מייחד ומקשר הכל:

לית אבר בכל מרכבה וכו' הנה מלת מלך הוא מצד המלכות דהיינו שם אדנ"י דהיינו פרטי בחינות המלכות המתפשט במרכבות ובכל בחינה ובחינה פרטית שבה ימצא אבר בדיוקניה בענין שסוד עינים סביב וכן פנים וכן כנפים לקבל איזה בחינה במרכבה ולכך בסוד כל איזה בחי' שבכסא דהיינו בכל אתר אשתכח ופניהם כנגד שם יהו"ה וכנפיהם כנגד שם אדני פרודות לעילא לקבל שם אהיה עליהם דהיינו עינים כנזכר דהיינו סוד תפילין שכללות שם יהו"ה הם כ"א נגד שם אהי"ה שעולה כ"א ויש בו כ"א ענף וכל ענף וענף שבו הוא שם יהו"ה. והיינו סוד הראש שהם ד' פרשיות פתוחות מלמעלה לקבל שם אהי"ה דהיינו סוד התורה ת"ת מתפשט מהבינה והתפילין הבתים כנפים הפרשיות פנים לקבל סוד שם אהי"ה כנזכר כדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך. וכד לתתא דהיינו בתפילין של יד שכל ד' פרשיות הם סתומות אטומות מבחינת פנייתם למטה שכבר נתייחדו עינים ופנים וכנפים יחד וז"ש לקבל יאהדונה"י עלייהו באנפוי וגדפוי וכך הם סתומות להראות על הייחוד העליון:

וקב"ה רשים וכו' ירצה טעם התפילין לשלמות התפלה רשים לישראל לקבלייהו דחיות ואופנים בצלותא בסוד המעשה דהיינו התפילין והדבור דהיינו עצם התפלה כדמסיק למיהוי חברים בהדייהו ישראל עם המלאכים יחד חברים בייחוד העליון בכמה בחינות. למכרע בכל גופייהו דהיינו ח"י חוליות בח"י ברכאן דצלותא לאמלכא עליה אמ"ן דהיינו סוד יאהדונה"י דהיינו י"ח שביסוד הקושר פנים וכנפים כנזכר.

בכל אבר ואבר דהיינו בכל ברכה מח"י ברכות להמצא פנים וכנפים בכל פרטי ופרטי דהיינו ממש הכריעה אדנ"י והזקיפה יהו"ה בח"י ולכך אמר הקב"ה לחיות ואופנים המזומנים לקבל תפלות להתייחד בייחוד העליון על ידי התעוררות ישראל. מאן דלאו איהו רשים קדמייכו למיהוי כורע וזוקף דהיינו כורע בברוך אבר יסוד ששם אדנ"י כנזכר וזוקף בשם יהו"ה עם היות שיקיים בדבור אם לא יקיים במעש' דהיינו בקומה דגופא לא ייעול מפני שאינה מייחדת למעלה שהתפלה צלותא מלכות היכל אדנ"י וכיון שאינה בייחוד ח"י היא בת פירוד ולא נכנס אפילו בבחי' היכל ה"ס אדנ"י כנזכר זה בערך התפל' שהיא ראויה מבחי' היכל ועם כל זה נדחית ועוד היא ראויה מבחי' דיבור שהרי אינה חסרה אלא מעשה כדפי' לז"א לא תקבלון מילין דיליה עם היות שהיא שלימה בדיבור בכנפים ופנים בסוד אמן ברוך אתה ה' כנזכר ופי' מהיכא תיסק אדעתין לקבל דקאמר לא תקבלון. דכל מאן דמצלי באדנ"י עצם התפלה מלכות ומצרף ליהו"ה בסוד הייחודים הנז' דבור ומעשה אנפין דמלאכי השרת שהם פרטי בחינתם המיוחס לאותה ברכה שהרי הם שיעור קומה והתפלה שיעור קומה ופרטי הברכות כפרטי הבחינות ח"י אלף עולמות רכב אלהים רבותים אלפי שנאן כדפי' רז"ל ולזה כל בחי' ובחי' מפניהם וכנפיהם ממתנת לאמן שהוא מתייחס אליהם לקבלו לקשר כנפיהם ופניהם למעלה וכן בכריע' וזקיפה כנז"ל שהם ששה והם ח"י וכן בסוד מילין דנפקין מפומיה דבר נש בלחש בברכות עצמן ובחזרה באמן וגדול העונה אמן ירצה גדול חזרת התפלה בעניית אמן מהמברך בעצמו ח"י ברכות מפני ששם הוא יחודם יחד בברכה הם נפרדים כל א' לעצמו ובאמן הם מיוחדים כדמסיק והיינו בצלותא כשהאדם מתפלל בלחש ופניהם וכנפיהם דהיינו שני שמות יהו"ה פנים אדנ"י כנפים פרודות דהיינו וכרוב א' מקצה מזה לעצמו וכו' דהיינו ברוך לעצמו יהו"ה לעצמו אבל כד חזר ש"ץ צלותא העונה אמן מקשר שני שמות יחד כחושבן אמ"ן והיינו שהתפלה הראשונה מקבילות הלולאות ירצה הם מכונין עצמן זה כנגד זה להיותם מקבילות ואחר כך במחברת השניה מתחברות מכח מה שתחלה נתקנו בתפל' בלחש וענין מקבילות היינו סוד יהו"ה ד' אותיות מכוונות נגד ד' אותיות והרי הם מזדמנים מקבילות אלו לנוכח אלו. בקרשים בקשרי אצבעאן היינו סוד יהו"ה העול' עשר יו"ד ה"א יד ימין ובהם ל"ו פרקים עינים הנק' קשרי אצבעאן כנז"ל דהיינו מלאות עינים וכיוצא בשם אדנ"י אבל באמן והיה המשכן אחד שיתקשרו עליוני' ע"ב בתחתונים ע"ב וכן עשר בעשר ארבעה אותיות בד' אותיות והיה המשכן א' דביה חוברות אשה אל אחותה כזה יאהדונה"י וכן עם שם אהיה אדני איא ההד יונ ההי והי' המשכן אחד:

תקונא תליתאה סדר דדבורא דצלותא ירצה ספי' שממנ' משכירים לאותם המכבדים התפלה כראוי כדמסיק שהם עשר מראות רמוזות בכתוב כדפי' בתיקונים והם בעשר ספי' ולא במציאות הספי' אלא בציורין דשעוה חותם עולם מטטרו"ן כנזכר שם והג' כמראה אש בית לה סביב וממשמעות לישנא דבית לה סביב משמע לישנא דבית וחדר וכאן דרש המדרגות כולם במעלות המתפללים ואלו השלישיים הם אותם המשתלמין בתפלתם בערך הבית והחדר דהיינו מדת המלכות והיינו שהיא דבור ומתקנים בבחי' הדבור כל האפשר והנה מעלת הדבור פעמים הוא בלא תעשה דהיינו חשות פעמים בעשה דהיינו ממללות והיינו כמראה אש בבחינה שראה אותם שהם סביב למרכבה דהיינו החיות שהם סוד החשמל שהם מתקנים בית לה למ' סביב ונקראות חשמ"ל דהיינו עתים חשות מצות לא תעשה שלא לדבר עתים ממללות מצות עשה לדבר והיינו אותם שמצותם לחשות בס"ת ולדבר בתפלה קודם ואחר קריאת התורה והיינו אומר ואינון דחשות ואפשר דהיינו ממללות הקורא וחשות שאר הקהל והיינו אומר בזמנא דדבור נפיק מפי הקורא ועוד אפשר חשות בעת הקריאה וממללות לענות ברכו ואמן קודם הקריאה ואחר הקריאה:

כאלו מקבלין אורייתא כו' והטעם שגם בסיני הי' כך דכתיב וכל העם רואים את הקולות וכו'. מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב וסלקין הקב"ה בחשבון וכו' פי' כי שם אדנ"י יהו"ה אהי"ה עולים בגי' הקב"ה שהוא קי"ב גם אפשר לפרש עם שפי' האמיתי כמה שפי' לעיל דף רי"ז שו' ג' וסלקין נהורין לחושבן יב"ק כי הנה הם מלך מלך ימלוך שנקודן שם הם סגול מלך פתח במלך וימלוך היא חירק שבא חולם והנה בין כולם י' נקודין שעולים ק' כי כל נקודה הם עשרה וב' נקודות פתח ב' ווי"ן הם י"ב בין הכל קי"ב והוא סוד ג' שמות יהו"ה שבחסד דת"ת שהם סוד שם בן י"ב היוצא מג' יודין שם יו"ד ה"י וא"ו ה"י שניקוד ג' שמות הויות אלו הם נקודות מלך מלך ימלוך ושם נפרש פי' אחר וגדול העונה אמן יותר מן המברך וכו' בצלותא בלחש לא יש אלא ברכה ולכך הם כנפיהם שהם אדנ"י ופניהם שהם יהו"ה פרודות כי יהו"ה בחסד אדנ"י בגבור' וז"א מקבילות הלולאות שהם סוד השמות הנז' א' אל א' בקרשים ר"ל עשר קשרי אצבעות ימין שהם כנגד יו"ד ה"א וא"ו ה"א י' אותיות עם י' קשרי אצבעות שמאל שהם א' א"ד אד"נ אדנ"י אף בחזרת ש"ץ אז יש ברכה וגם יש אמן שהוא בת"ת ששם מתחברין יאהדונה"י.

גליון וסלקי הקב"ה כחושבן וכו' צריך לכוין בקדושה ביב"ק אהי"ה יהו"ה אדנ"י עיינין אנפין גדפין עכ"ל:

רכט ע"ב וכל העם רואים את הקולות דהיינו בזמנין דשתיק הקב"ה מלהשפיע הקול כל החיות היו עושים למטה קולות לישראל והיינו דחיון היו שואגים ואת הלפידי' דהוי נפקין בכמה מיני וכו' ואילין אינון חשות לס"ת וכו' היינו שכר השומעי' מני לון הקב"ה לאעלא לון סוד קריאתם עולה ומתקבלת פנימה בסוד כמראה אש בית לה כנזכר וגם הוא שכרם לעתיד לנשמתם ועוד יהיה המדה הזאת לחשים בשעת חזרת התפלה שהם חשות ואח"כ ממללות באמן על כל ברכה וברכה או שהם ממללות בתפלתם ואח"כ חשות בחזרה יעלון בחדר דא שיקובל תפלתם שם או שכרם לעולם הבא אילין דמשתדלין בה לשמה לשם הייחוד ולזה הסלע מלכות מתייחד ותוצא מים מהמקור שהוא היסוד מהתורה ת"ת והיינו מיין דאוריית' ואלו שאינן משתדלין לשמה הם מפרידין וכשהמלכות בפירוד אין לה מים להשפיע מהמקור אלא מים מרורין מהדין הקשה דהיינו תורה שבכתב בקושי שצריך תיקון גדול למטה בעבודה קשה כדמסיק מפני היותו ממקום הקושי והפרוד מהדין הקשה ומי גרם זה תלמידים שלא שמשו כל צרכם ולא קיימו פעמים חשות [וצ"ל ופעמים] ממללות שאלו שמשו כל צרכם והיו חשות היו מייחדים והיתה התורה שבע"פ בלי מחלוקת והיינו אגרא דשמעתתא סברא לא יהיה בה מחלוקת והיינו להיות נוחים זה לזה תלמוד א"י שהי' הענין יותר בלי קושיא ותלמוד בבלי הי' קשה מפני שהי' בחוץ ולא ה' בו ייחוד כנזכר:

תקונא רביעאה וחמישאה הם ב' מדות מיוחדות בפעולתן שהם נצח והוד והיינו מתנים והם מראה מתניו ולמעל' שהוא על הוד וממראה מתניו ולמטה הוד שהוא למטה מנצח שהם שוקים דקאמר ואפשר שהם היכל עצם השמים והיכל נגה למטה ביצירה דהיינו מטטרו"ן ונודע שנצח והוד צבאות איקרון והיינו שהם צבא ואות הוא היסוד ועליו נאמר אות הוא בצבא שלו וכן מטטרון הפועל פעולת היסוד כנז"ל הוא אות בצבא שלו לכן עולה שדי ביסוד הנק' שדי ונודע שרצוא ושוב הוא סוד פעולת הדין והרחמים הרמוזה בשוקים ימין ושמאל וכן פי' בתיקונים רצוא בדגש ושוב ברפה ובקדושה עיקר הכוונה לייחד הדין עם הרחמי' בסוד ההכרעה אל קו האמצעי והיינו רגל ישרה מצד ישראל ת"ת ולהודע ההכרעה אפילו בבחינתם למטה בסוד השוקים ואחר שסודם בסוד ימין ושמאל ואמצע דהיינו ישר"ה עג"ל נח"ש דהיינו היות בהיכלות אלו הכללות היפה בסוד ההכרעה ונודע היות נוריאל אמצעי בין גבריאל ומיכאל למטה ומטטרו"ן אמצעי למעל' לכך מצד נוריאל רצוא ללכת לפעול על ידו ואח"כ ושוב לגבי מטטרו"ן שהיא רקיע שעל ראשם שאין לעלות משם:

וכד הוו במעמד הר סיני הוו שמעין קלא דהיינו סוד הת"ת מצד המזרח דהיינו מחיה שבמזרח שהוא נוריאל וקול מטטרו"ן וד' חיות מיכאל דרום גבריאל צפון רפאל מערב היו רצין שם א"כ מרכבה לזה ממש הם הרודפים במעשה המצות או לשמחת ד"ת וכיוצא כדמפרש ואזיל. וכמלאכין מיכאל הוא משתמש ברגל ימיני וגבריאל ברגל שמאלי ולכך אותם שהם רגל ישרה מרכבה להיכלות אלו בסוד מרוצתם למצות וראוי שמיכאל וגבריאל יפעלו פעולתם ירוצו אליו לקבל תפלתם והם רצים ע"י נוריאל שהוא מורידם למטה לקבל התפלה. ושוב ע"י מטטרו"ן כי משם ולמעל' אינם עולים וז"ש הכיצד מצלין וכו' פקודא דשכינתא תמן כלומר שאינה פגומה מצד איזו כוונה וכן קלא דאורייתא דקב"ה תמן. לאפוקי אורייתא שאינה לשמה כדמפרש ואזיל:

ותאבין בשליחותא דמאריהון הענין שהם רצים למטה כדי לקבל אורייתא או תפלה ושבים למעלה בתפלה ובתורה לעורר הייחוד ונכללים ההיכלות זה בתוך זה בענין שיהי' רצוא התפשטות ההיכלות והתעכבם למטה עד הקורא או המתפלל * נ' שכ"ז הוא מיותר לכן הסגרתיו. (ושבים למעל' בתפלה ובתורה לעורר הייחוד ונכללים ההיכלות זה בתוך זה בענין שיהי' רצוא התפשטות ההיכלות והתעכבם למטה עד הקורא או המתפלל) ושוב היינו העלי' בשליחו' בסוד אותו התעוררת שנתעורר באותה התפלה או בתורה או במצוה הם עולים ונכללים ז' היכלות זה בתוך זה. עד הכנסם אל היכל קדש הקדשים דהיינו מטטרו"ן אשר שם והוא נעשה שר הפנים יהו"ה אדנ"י ביחוד ע"י היסוד דהיינו שד"י ולכך אין התעוררות היסוד שדי במטטרו"ן עד שו"ב אלו למעלה בשליחות ההתעוררו' כנזכר בפרשת פקודי:

תיקונא שתיתאה וכו' הכא ראיה ממש בכל המראות הנז' לא נאמר אלא מראה המראה וכיוצא אבל הכא נוסף על המראה אמר ראיתי מורה היות במראה זו סוד ראיה ממש והענין הנוסף בייחוד זה הוא כי יהיה תמיד מחשבתו בכל תפלתו בסוד הייחוד ולא יפריד דהיינו אומרו ויהא בצלותי' בכללות תפלתו לבית לעילא המחשבה התמידית בשם יהו"ה וכנגד עיניו שם אדנ"י להתמיד יחודם כל עוד תפלתו בפיו. ובראיה וכו' ענין זה מפרש בתיקונים דהיינו י' ראיה ה' שמיעה ו' ריחא ה' דבור כי כן יתייחסו פעולות אלו ראיה מימין ושמיעה משמאל והעד ראובן שמעון. רוח בחוטמא וא"ו כנודע. דיבור בפה ה' אמנם הם פעולות דקות באברים ראשיים אמנם בעשיה בידים משוש בכל הגוף שמוש ביסוד הלוך ברגלים הם פעולות גשמיות תחתונים באיברים תחתונים ולכך הם במלכות והעד העשיה למטה בה והיא ראש ועיקר הכוונה כי קריאת התורה ומעשה המצות הם ע"י כחות אלו ונעשים מרכבה לת"ת ומלכות כשהוא לשמה וז"ש שריא יהו"ה שריא אדנ"י והיינו דמפרש ואזיל וכל הכוונה להורות על הראיה במצוה להיותו נכנס בסוד מראה זה שבו הראיה וראי' זו צריך שיהי' ביחוד זכר ונקבה וז"ש ודא ראיה דאור שהוא הת"ת ונר מלכות וכו' ושמיעה ממילא משמע דודאי עיקר אוריית' תליא בשמיעת האוזן ובעריכת שפתים ולכך לא פי' אלא ריחא דהיינו קרבנות או תפלות דכנגד הקרבנות תקנום ועם היותם בסוד דבור לריח ניחוח הוו דבור בצלותא וכו' כל זה צד הרוחני שבתור' ובמצוה וצד המעשים מפרש ואזיל. ועם היות מתייחס ענין זה לת"ת וזה למלכות צריך לכוון היחוד בכולן וז"ש וראיה ושמיעה דלית תמן וכו' דהיינו ת"ת ומלכות דהיינו לשמה והיינו כדפי' עיניו למטה ולבו למעלה בכל תפלתו ותורתו והעד שא"א לת"ת להמצא בראיה ושמיעה אלא ע"י המלכות והטעם כדמסיק שכינתא ראיה דיליה וכו' כלומר שאינו רואה ומשגיח בתחתונים אלא ע"י וכן אינו נראה והיינו יהוה ת"ת במראה מלכות אליו אתודע למי שיהי' נביא ה' כדכתיב אם יהיה נביאכם ה' במראה וגו' ולפי זה עיניו למטה היינו ת"ת ראיה במלכות ולבו למעלה ירצה הבינה שבלב מיוחד עם המחשב' שהיא ג"כ בלב מצד החכמ' והיינו שייחוד ו' עם ה' עיניו למטה ה' עם י' לבו למעל' והכריח היות מחשבה שבחכמה מיוחס בלב ממה שאמר בינה בן י"ה דהיינו ת"ת עם י"ה שהוא ישראל עלה במחשבה י"ה בסוד הבינה ומוכיח עוד מחשבה והרהור ונודע היות הרהור בלב ועם היות מחשבה במוח מיוחד עם הרהור הלב דהיינו שניהם כדמפרש ואזיל וכן אורייתא לפרש שמיעה בת"ת עם המלכות כי שמיעה במלכות שמע שבינה [נ' שצ"ל שכינה] ושמיעה ת"ת היינו ייחוד ת"ת ומלכות מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה כתב ובראיה ושמיעה וריחא ודבור וכו' זה יובן מתיקונים דף קכ"א ע"א כי יש ד' תיקונים שם אדנ"י והם ד' הנז' בעשיה וכו' וד' תיקונין אחרנין הם בסוד שם יהו"ה וזה יובן מכ"י בחסרון השייך בזוהר האומר כי בראש יש י"ס ולגו מגופא י"ס ובגופא י"ס ומנה שם ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי האף הפה ב' הפנים המצח. והנה גם בראש זה יש בו י"ס כלולים ונודע איך מתחלק שם יהו"ה מלגאו ושם אדנ"י כנגדו מלבוש מלבר בד' ספי' הכוללי' את הי"ס והנה כנגד חכמה ובינה ת"ת ומלכות שבי"ס כן הם עין אוזן חוטם פה הכלולים י"ס הראש וכנגדן בלגאו בגופא ד' מוחין וכו' כאשר תעיין והנה [אולי ובזה] תבין איך בכל חלק מחלקי הגוף כלול משם יהו"ה מלגאו ומשם אדנ"י מלבר הכלולים כל הי"ס גם בתיקונים דף ק"ב ע"ב שם בא באורך ענין זה. אנשי אמת שונאי בצע וכו' בסוד ד' אותיות אדנ"י ע"ש עכ"ל:

רל ע"א וכן חוטמא ריחא בת"ת ומלכות והכי בדבור יחיד קב"ה ושכינתי' שכן הוא נק' דבור ואמר הלא כה דברי כאש נאם ה' בת"ת וכגוונא דשכינתא איהי מראה כלומר כמו שהוכחנו היות ד' פעולות דקות המיוחסות לת"ת בהכרח מיוחד עם המלכות כן ד' פעולות המיוחדות למלכות יתייחד עמה ת"ת וז"ש כגוונא דשכינתא איהי וכו' ברישא שהם פעולות המיוחדות לשם אדנ"י וז"ש הכי בידין עשית וכו' ויש מצות בידים כגון עשיה ויש מצות בגוף דהיינו משוש שבכל הגוף והיינו כריע' זקיפה עמידה נפילת אפים הכל צריך האדם להראות עצמו שהוא השכינה המתפללת להקב"ה שישפיעה כדפי' רז"ל כל מה שאמר דוד על כ"י אמר וז"ש דקיימא קמיה וכרעת אתנפלת למישאל וכו' כריעה דיליה הכוונה שהוא ע"י היסוד כורעת אליה לזקפה והיינו זקיפה דיליה והענין שאין נשפע לת"ת ולמעלה אלא בסבת' בסוד שכינה בתחתונים צורך גבוה שע"י היות השכינה למטה וקישוטיה משפיעים לתתא כדי שישפיעוה ולכן היא עמידה דיליה וכונה בסוף העמידה הוא היותה גורמת להמשיך השפע על ידי יחודם מהמזל העליון וז"ש עמידה דיליה דאיהו מזליה והם ג' בחינות כורעות לגביה ומקשטא וזוקפת. ועומדי' יחד ביחוד להמשיך ולינק מהמזל העליון וכל זה בסוד המלכות ונודע כי כל התפלות שאנו מתפללים לפני הקב"ה היינו שממש היא תפלה והיא מתקנת והיא בחדרי משכיותינו במחשבותינו מדבר ממש אותם הדברים שאנו מתפללים וכן בסוד נפילת אפים שאז הרמז בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ומאיר הרחמים להעביר כל פגם אשר לה בנערותיה ששם הפגם ודבקות בקליפות ועד"ז היא עומדת ומתנפלת בכמה ענוה וכן ראוי להיות ישראל בניה להיותם מתפללים בענוה לא ככלבים הב הב בלי תשובה בלי הכנעה כסמאל ולילית השואלים טרפם מאל בלי ענוה בעזות ולזה הם אומות העולם או רשעי ישראל שהם עזי פנים שבדור שואלים מאל אכלם בעזות פנים והיינו ממזרי דקליפה:

ואתה תחזה מכל העם לא מפרש השתא מלת תחזה דתחזה מהדר לכולהו אלא אנשי חיל נודע שאין חיל אלא כחיל התורה ולכך מסטרא דימינא היא התורה ומלת תורה הוא לשון הוראה וראיה ותורה ולכך מצד החסד ששם אור ושם תור' הם בסוד ראיה דהיינו יו"ד כנז"ל. יראי אלוהים סטרא דיצחק שהיראה היא מצד הגבורה ושם שמעה ה' שפי' לעיל והעד ששמע' ויראה א' אומר ה' שמעתי שמעך יראתי אנשי אמת בת"ת ונודע היות חוטמא שבו הריח בת"ת כאומר ריח ניחוח לה' דהיינו ת"ת שונאי בצע היינו מצד המלכות ה' דהיינו סמכא רביעאה דכורסייא דהייינו אדם הא' שהוא רגל הרביעי במרכבה ולכן בבחי' זו אדם עם האבות במערה ולא דוד כנזכר בפרשת ויחי והיינו כי מה שמותר האדם משאר הנבדלים בדבור ולכך דבור באדם וזה רצה הנה באומרו דאדם הראשון דאתחבר באבהן:

תלת חיון אינון אריה שור נשר הם בסוד חסד גבורה ת"ת ואלו היות בהם הראיה השמיעה הראיה והריח כבר הוכרחו מעצמם לעיל אמנם דבור הברה הוא מאדם עצמו ולזה אמר תלת חיון וכו' ואפשר עוד דבפרצופא תליא מילתא כדפי' בתיקונים והיינו ואתה תחזה אותם שהם פני אריה בקדושה הם בסוד ראיה ואותם שהם פני שור הם בסוד ה' שמעה ועד"ז לכל:

שרי אלפים מסטרא דאת אל"ף ירצה כי כמו שהת"ת אינו שר ולא מלך ולא אדון אלא ע"י שם אדנ"י כן אלו להיותם שרי אלפים ושרי מאות וכו' על שאר העם היה להם מבחי' בשם אדנ"י כי אנשי חיל הם בסוד א' מאדנ"י ויראי אלהי' הם בסוד ד' מארד"י בסוד יאהדונה"י יהו"ה מתלבש באדנ"י וכן כולם אלף מורה על אלפים כפשוטו וכן נ' חמשים וכן י' עשרות אמנם ד' מאות מכריח והולך ממה שד' מורה [על דלות] דאורייתא ומפני זה היה הגלות והשעבוד ד' מאות שנה מורה כי ד' מורה ד' מאות אבל מאות הוא בד' ואפשר עוד לפרש כי י' של יהו"ה שר על א' דאדכי וכן כל האותיות וכן ג"כ אותם שהם בסוד ראיה שמיעה וכו' הם שרים על אותם שהם בסוד שר אדני ולכן האל"ף שהם תחת ממשלת אנשי חיל הם מסטרא דאת אל"ף וכן המאה שתחת ממשלת אנשי יראי אלהים הם מסטרא דאת ד' וכן כולם וצריך [שתדע] שעם היות שאותם האלפי' והמאות והחמשי' והעשרות אינם בסוד ראית התור' ושמיעתה וריח התורה ודבורהתורה דהיינו בסוד תורת ה' לפחות יהיו בסוד עשיה ושמוש ומשוש והלוך המצוה שהוא אדנ"י דהיינו כשהם עוסקים במצות ולכן אילין דאשתמודעו באילין מדות אינון בנוי דקב"ה יהו"ה ושכינתיה אדנ"י וימצאו בסוד אותם שבשם אדנ"י ועם חיות שהם בסוד הנקבה ע"ד אנשי חיל עטרת בעלה וכן יראי אלהים שהיא נקראת יראה ושם אלהים בה. אנשי אמת ודאי ואינו ממש בת"ת אמנם יהו"ה הכונה במה שנשמרים מהחצונים שהיא השקר נאחזים ברגליה בסוד הצפרנים וכן שונאי בצע בבחי' המדות הגשמיות ולזה יהיו ג"כ אותם שבשם יהו"ה נאחזים בשם אדנ"י בבחי' מדות אלו גשמיות ולזה יהיו בנוי דקב"ה ת"ת דאיהו יהו"ה בסוד תורה ושכינתיה אדנ"י בסוד מדות טובות כנזכר ואם ח"ו הם אוחזים בסוד יהו"ה דהיא התורה ושמעתה ריח תורה ודבור תורה ולא יהיו זהירים בסוד ד' מדות אלו הנזכר ע"ז נאמר לא המדרש היא העיקר אלא המעשה שהם ד' מדות אלו ממש:

בנין דקב"ה דהיינו תורה מדרש איהו סתים בסתרי תורה הוא מתעלם בסוד הספי' אי אפשר להשיגו אם לא ע"י המלכות דהיינו המעשה במצוה כנזכר והטעם שכל הספי' והענפי' שבמלכות הם בת"ת איהו ענו בסוד הדעת ששם סוד מרע"ה עניו מצד וכו' שכינתיה ענוה בסוד בחי' הדעת שבה ובבחי' חסד חסיד ובבחי' הגבורה גבור ובבחי' הת"ת אמת ובבחי' נצח הוד נביא וכן כל הספי' איהו כתר ויש בחי' שהוא עטרה עליו ובה מתגלה סוד הכתר שבו בהיותה באה על ישראל וכל פעולותיו הוא פועל ע"י בחינות שבה וכל העשר שבו פועל בעשר שבמלכות בענין שהוא עניו בענוה נראה על זה לכל שאר הספירות והיינו סוד שם יהוה בתוך שם אדנ"י שהוא אור מאיר בתוך הגווני שם אדנ"י והיינו תוכו כברו תוך היינו שם יהוה בת [נ' שצ"ל בר] שם אדנ"י ומי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש שאינו מן המייחדים אלא מן המפרידים מהחיצונים לבן הארמי:

ובגין דאנהו יהו"ה סתים כלומר כולו סתום ונעלם ואין צד לרמוז בו אלא ע"י אדנ"י שהיא מ' ואל זה רמזו לא כשני [נ' שצ"ל כשאני] נכתב אני נקרא ולא ח"ו לשנות בין תוכו לברו אלא להורות על הייחוד ושאין תוכו נפרד מברו ומה שאמרו אבל בעה"ב וכו' אין הכוונה ח"ו שאז יפרד אבל הכוונה למהוי רחמי מכל סטרא ולפי' שם אדנ"י המורה דין שם בעה"ב הוא רחמים ונק' יהו"ה ונמצא מבית ומחוץ שם יהו"ה:

ובגין דא מני וכו' כמו שבעה"ז מי שאין תוכו יהו"ה כברו אדנ"י אל יכנס לבית המדרש כן בעה"ב מאן דלא יהא תוכו יהו"ה כברו אל יכנס בהיכלא דא תמים תהיה כלומר בסוד הצדיק המייחד הת"ת והמלכות דהיינו ה' אלהיך דהיינו תוכו כברו. עוד תמים תהי' בעבודתו בשלימות מבית ומחוץ לא מבית לבד ולא מבחוץ או בהפך והיינו ה' אלהיך:

תיקונא שביעאה וכו' מן ואראה עד כמראה הקשת שני פסוקים אלו שבהם י"ס כדפי' בתיקונים וכנז' הכא וכיון שלא אמרו מפסוק וממעל לרקיע אשר על ראשם ש"מ דלאו אבתר י"ס גרירי אלא בתר מעשה מרכבה דהיינו היסוד שהוא מראה הקשת והוא מיסד סוד מעש' מרכב' דהיינו ייחוד יהו"ה ואדנ"י והיינו שהיו מתקבצים מלאכי השרת בסוד יחודם בענין ההיכלות בסוד ק"ש ותפלה כנז' בזוהר פ' פקודי והיינו כמזמוטי חתן וכלה ממש דהיינו דמסיק בגין דלית יחודא וכו' במעשה מרכבה היינו רכבת ב' שמות זה על זה יהו"ה ע"ש אדנ"י וענין היותו דורש ומבקש בסודם גורם ממש יחודם ולזה ירד מן החמור להבדיל החיצונים משם מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב איהו חסד וכו' הענין כי בכל אבר מהי"ס כלול יהו"ה מלגאו אדנ"י מלבר והוא חסיד בחסד והיא חסידה בחסד וכו' ואחר שאמר ז' ספי' תתאין חזר אל ג' ראשונות הוא חכם וכו' ונלמד מזה כי ספי' הת"ת נק' בלשון זכר וספי' המלכות נק' בלשון נקבה ולכן כל מקום שאנו אומרים חכמה גדולה וכו' הכוונה על לבוש שם אדנ"י כנז' בפ' פנחס דף רט"ו ע"ב בר"מ וגם בפ' בא ע"ב דף ע"ב כי שם יהו"ה שהוא סוד עילת העילות מתפשט בי"ס כמים בתוך הכלים הוא נק' חכם גבור וכו' גם באומר איהו תוכו ואיהו כברו וכו'. וכן אחורי דף זה תמצא בבירור כי אין הענין כיש שחושבים כי המלכות אחרונה לכל הי"ס אמנם הת"ת מתלבש בתוך המלכות והוא כלול מעשר ספי' לגאו והוא מי' ספי' לבר ולזה נק' המלכות היכל ובית כי בתוכה מתלבש יהו"ה מהרח"ו וכו'. גליון אסנ"ת משגע"ח. אנוסה שנואה נידוי תמורה מורדת נ"א מריבה שכרות גרושת הלב ערבוביא חצופה. כך היא במס' נדרים:

רל ע"ב בנין דלית יסודא וכו' אלא בצדיק שהוא מתמצע בין רמ"ח פרטי בחי' המלכות לרמ"ח בחינות הת"ת וז"ש דביה מרכבתא שלימתא יאהדונה"י כי קשר פנים בפנים שכינתא איהי מעשה בראשית שהמעשה במלכות דהיינו תיקון שהיא מתתקנת קודם היותה מעשה מרכבה ותיקונא הוא בהיות ההיכלות מתקשרות זו בזו עד עלותה אל היכל קדש הקדשים ששם מעשה מרכבה והיינו ברא שית ששה היכלות מסתלקות דהיינו מיוצר אור דהיינו לבנת הספיר עד גאל ישראל והנה ההיכלות בעת סילוקם הם מתבטלים ממציאותם המורגל שהיא השתלשלות ההשפעה מהיכל אל היכל ואלא ופניהם וכנפיה' פרודות מלמעלה להיות כל ההיכלות בית קבול לספי' וכן ממש בחי' שם יהו"ה אינו משפיע בבחי' אדנ"י אלא יהיו כל הבחי' של ב' שמות פרודות מצד עצמן ופונות אל המייחד העליון אמר וכולן מקבלות משם ומשפיעות יחד לשם אדנ"י והיינו ממש בסוד ההיכלות שנעשו פנים יהו"ה כנפים אדנ"י והם פרודות להקשר יצירה באצילות וז"ש בגין דענפין דאילנא פרודות לעילא בכנפי חיון יהו"ה לימינא אדנ"י לשמאלא וכו' וענין זה נעשה בסוד ברכות דק"ש שהם בקול רם ולכן צריכים ישראל לתתא לאתערא לון בשירות ותשבחות בכל מיני נגונא דהיינו קריאת שמע וברכותי':

ותלת כריכן דרצועא שאחר שהניח תפילין של ראש שהם כחתן יכהן פאר פארך חבוש עליך יכרוך טבעת הקידושין ג' כריכות באצבע דאינון קדוש וכו' היינו קדושה לך ישלשו לכך קידושי הכלה משולשות להמשיך לה שלש קדושות שכאשר תתייחד ה' בג' פעמים קדוש יעשה קדושה קדושה קדושה מג' בחינות ימין ושמאל ואמצע מג' ראשונות ואח"כ הם ז' ואח"כ מתברכת מח"י ברכות שהיא ק"ש דהיינו עולה בין ג' אבות דהיינו בשחר מברך שתים לפניה חסד וגבור' * ?צ"ל לאחרי'. ואח"כ לאחריה ת"ת ודאי אמנם בלילה שתים לפניה * נ' דצ"ל הוד מעריב נצח אהבת. סוד מעריב נצח האבות וב' לאחריה יסוד גאל יש' מלכות השכיבנו בבחינת מציאותם התחתון והיא למעלה מהיסוד ושם ת"ת יורד אליה אמנם היא רחוקה מקדושות לכך אין תפילין בלילה ואין קדושה בלילה שג' עליונות מתעלמות כדי שיתנהג העולם בדין והחיצונים שולטים:

חופה בדיוקנא דכנפי מצוה. הענין שהחופה נעשית מצד הבינ' החופה בספירותיה על חתן וכלה כנזכר בפ' ויצא והיינו כנפי מצוה כסא מצד הבינה דאימא מקננא בכורסיא והוכן בחסד כסא היינו לבן בציצית ומוזהבות בדין היינו תכלת שבציצית והם כסא דין וכסא רחמים ימין ושמאל תכלת ולבן כלולים יחד

וכמה קשרין וכו' הם סוד התפשטות ד' רגלי כסא * נ' דצ"ל דאפריון דאפרידן עד חיות ושרפים ואופנים כל התפשטות ההיכלות והיינו קשרים חוליות הם אבנים מרגלאן דכתיב בהו ויקח מאבני המקום שהם י"ב פנים י"ב כנפים תחת המקום מלכות כנז' פ' ויצא והם מליין סגולות כמה הנהגות כולם כלולות באבנים סוד הנהגות ההיכלות ושם כלולות הנשמות זגין ורמונים ופעמונים לתת פעם ועתים קבועות לתורה להשמיע קול ורמונים בעלי מעשה מלאים מצות כרמון שיתפשטו ההנהגות עד כללות שיר ישראל בהם:

כשמו כן כסאו היינו ספירותיו כסאו הוד [צ"ל סוד] הבריאה לבושו סוד היצירה כן חופתו החופה על הספי' מלמעלה דהיינו התפשטות הבינה כנז' הכל בסוד יאהדונה"י וימצא החותם הנה בד' מקומות הנזכר ובכל פרטי חותם לז"א רשים שמיה בכולא שכל ענף מענפיה יש לו כלתו:

כד בעא לאעלאה בהיכליה דהיינו שם יהו"ה חתן בתוך היכלו שם אדני למיהוי תמן מציאות מתייחד וייחודם על ידי היסוד ח"י ברכאן דצלותא ואיהי יסוד מראה הקשת המתקשה לזרוק השפע ובזה הוא מעשה מרכבה שמרכיבין השמות זה בזה יאהדונהי בסוד התפלה בחשאי אין דורשין מעשה מרכבה ביחיד דהיינו שיש ת"ת הוא עם היחיד שהם שנים וכ"ש לרבים אלא הוא עצמו לבד וז"ש דהא אינון שנים וכו' ובהאי ר"ז סוד יסוד אור זרוע לצדיק ר"ז איקרי זר הקרב ובקול רם זר שומע ומכלכל [ואולי ומבלבל]

ובגין חיוון אשא וכו' ירצה מה שפי' חיוון אשא ממללן וג"כ מה שפי' שהיו מתקבצים במזמוטי חתן וכו' כשדרש במעשה מרכבה כנז"ל אין הענין בעמידה אלא דוקא בק"ש דתמן הם ממללות דכתיב ואשמע את קול כנפיהם והטעם שיש בסוד ק"ש רמ"ח תיבין וב' שמות ח' אותיות יהו"ה ואדנ"י הם רנ"ו דהיינו החיות הם ד' כנפים לכל חיה כלולות מד' הם י"ו וכל א' מי"ו עולה ס"ד לכל חיה דהיינו י"ו ס"ד סוד יסוד וד' חיות ד' פעמים ס"ד עולים רנ"ו דהיינו רנו ליעקב סוד רננת מסכות חשמל וקולם בהתייחד שם השם בכל העולמות דהיינו לבתר דנטיל וכו' ואז הייחוד בקול רם שאין פחד מזר שאין זר אתם ואז באבוד רשעים יתמלא כנפי החיות רנה ושם הוא קבוצם וייחודם דהיינו אז ישיר משה שסוד אז הוא סוד רנו כדמסיק. ותליין ס"ד מתמניא א"ז והרי ס"ד מתמניא לד' סטרין ירצה כמו שהם מתפשטים סוד אז לח' ענפים כך ממש הם מתפשטים לד' סטרין סוד ס"ד ד' פעמים רנ"ו. והנה לעלות סוד אז לס"ד היה תחלתם שהם ד' אותיות וד' אותיות יהו"ה ואדנ"י ויוכללו כל ד' אותיות הם מהם עד שיהיו י"ו י"ו כל שם ושם כזה יהו"ה היו"ה ויה"ה היה"ו וכן אדנ"י דאנ"י נאד"י ידא"נ והרי עלו שמנה לל"ב שיתקשרו ד' בארבעה ויעלו א"ז א"ז א"ז א"ז שכל סוד א"ז ירמוז ז' ספירות ובינה על גביהם אלף בינה וכאשר יסתלק הכל אל דבינה [נ' שצ"ל הבינה] יהיה סוד אז ח' דהיינו הבינה השמינית חיות הכל והיא כלולה מהכל וכאשר תתפשט עולם הבא אל הצדיק דהיינו להיות נובע הצדיק מעולם הבא יהיה כל ח' מתפשטת לי' שביסוד ויהיה ח"י והם ד' פעמים ח"י דהיינו מצד י' שבחכמה העליונה הגורמת הייחודים כולם כנז' בתיקונים ובפ' אמור ועתה יוכלל י"ח ביהו"ה ויהיו ח"י פעמים הוי"ה וירצה סוד הוי"ה בד' בחינותיה כלול כל בחי' ובחי' מח"י בחינות שביסוד כנז' יהיו ח"י שמות בח"י ברכות כדמסיק והיינו ע"ב בחי' ביסוד דהיינו ויכולו דסליק ע"ב דהיינו עולם חס"ד יבנה ובעלות הכללות הזה לכל הענפים יחד דהיינו היסוד בחסד היינו סוד הייחוד ת"ת ומלכות יחד ע"י היסוד וזה שאמר בההוא זמנא מתחברא יהו"ה באדנ"י בח"י עלמין דהיינו שיהיו שם יהו"ה ח"י פעמים ושם אדנ"י ח"י פעמים דהיינו היסוד ע"ב מתחקק בשם יהו"ה ובשם אדנ"י ע"ב הכא והכא בדרך היסוד שהוא כולל בזכר ונקבה וזו בחי' אחרת שאינה בחי' רנ"ו לכך בעמדם תרפנה כנפיהם מהרנה:

כנפיהם דלא אשתמודען עד ההיא שעתא. ירצה סוד השפתים שהם נצח והוד אפיק מים שהיו נעלמות בלתי משמשות עד עתה שהגיע עת היסוד ולזה אדנ"י שפתי תפתח להשפיע השפע ע"י היסוד והיינו שפתיה נעות דאינון כנפי החיות חיות הם חגת"ם ד' פנים ולמטה ד' כנפים והי' מלכות שעמהם מקום קבוץ השפע וקולה לא ישמע דהיינו חשמ"ל חיות אש ממללות בסוד קול כלול מאש ומים ורוח והם מתלהבים באש בעוד שהם ממללות אמנם בעת הגלות הרחמים העליונים למתק הדיני' בייחוד הם חשות מהאש ההוא:

ובג"ד תקינו צלותא בחשאי. ירצה מפני שבקול האש שולט והדין גובר ועיקר הייחוד ברחמים הפשוטים העליונים קול בחשאי מג' ראשונות הנעלמות דהיינו בינו לבין עצמו בתוכיות העולם הפנימי הא' תוך הספי' ובו כל האברים לאחדים. ותלת צלותין וכו' שחרית מנחה וערבית דהיינו חסד גבורה ת"ת וכללותם בחסד בע"ב שמות י"ח הויות בכל תפלה הם ע"ב אותיות ובג' תפלות הם רי"ו ועם היות שהם רי"ו בגי' גבורה עכ"ז הם חסד ולא גבורה והיינו ר"ן רמ"ח אברהם איש החסד ועולין ר"ן חסר תרין שהם רמ"ח שהיא עמודא דאמצעיתא בעל הרמ"ח וכולל ימין ושמאל הם ר"ן לומר שהם רנת התפלה והיינו הקשיבה רנתי: מקורבנא אשתמע צלותא פי' ילמדו זה מזה כגוונא דאתמר בהון בצלותא ואשמע את קול כנפיהם ופי' הענין בצלותא כנזכר הכי בכרובים דהיינו בחושבן בקורבנא ואשמע את הקול מדבר הקול היה כא' בדבור שהיינו שם אדנ"י דהיינו כנפים:

כגוונא דכבש. עד עתה למד קרבן מהתפלה עתה ילמוד התפלה מן הקרבן כגוונא דכבש שהוא סוד בחי' סולם שעליה מלמטה למעלה דרך כל בחינות אצילות בריאה יצירה עשיה עד לקשרה אל מקום יחודה כך סוד התפלה עושה כבש לה דרך כבוש ומסלה עולה מלמטה למעלה דרך אבי"ע וקורבנין ועלוון בחי' יחודים משונים זה מזה כל קרבן לפי עניינו הכי בצלותא לפי בחי' יחודים מלאכין סלקין בהבלים וקלין ודבורין. וכגוונא דסיני הענין שמלת סינ"י עולה סול"ם וכתיב ביה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו סוד ד' אותיות והיינו עולים תרי סוד ו"ה להקשר בסוד י"ה יורדים להקשר יחד והיינו סוד כבש במזרח קרבן עולה ויורד והיינו סולם יסוד כבש וכן בסוד התפלה בסולם היסוד יש בו הכל עולה והכל יורד ה' הכל נחית לגבי ו' ה' הכל סליק לגבי יו"ד והיינו כעין סיני יסוד ומשה ואהרן משה שושבינא דה' עילאה בסוד הדעת ואהרן שושבינא דמטרוניתא בסוד עולים ויורדים משה עולה ה' ויורד י' אהרן מעלה ה' ומוריד ו' לגבה דהיינו סלקין תרין ונחתין תרין והכל סוד א' וענין אחד:

בפקודא דא דהיינו סוד התפלה כנזכר כולל כל מציאות העבודה וכולל כל מציאות מתן תורה משום דכד אתרמיזו כל פקודין דאורייתא ופי' לעיל סוד יורד מרכבה בתפלה כאומר ולא במרכב' ביחיד ולזה אמר והכי כד פתח וכו' פומיה הוה סיני דכתיב והר סיני עשן כולו הבל היוצא מהפה וקול העולה מבחי' אל בחי' בסוד אבי"ע הוא סולם כנזכר ובחי' דדרושים שינוי הייחודים בסוד המרכבה כדמסיק:

מלאך מטטרו"ן וכו' הנה מלת מלאך עולה צ"א כחושבן יאהדונה"י יורה שהמלאך הזה שר הפנים שני פנים שני שמות והוא לבוש לעשר ניצוצות השכינה שהם נשמה בתוכו והת"ת שם הוי"ה במילוי אלפי"ן י' אותיות מלגאו כ' דשכינתא כלולי מעשר בענין שהם ג' בחינות מלאך שכינה ת"ת ואמר עילת העילות פועל ומנהיג על ידם הנמצאות שהוא נשמה לנשמות ולזה ת"ת רכב ומלכות מרכבה למנהיג הפועל על ידם והם אליו כסיס לרוכב. דמייחד לכולא שהייחוד הנה יתפשט עד ההיכלות עילם מטטרו"ן ובכללו יחוד כל הספירות:

ומסדר לכולא הוא הנהגות ההיכלות וסידורם איש איש על עבודתו בזמן שאין יחוד שגם זו הבחינה היא מאתו: ונהיר בכולא כל איזה הארה שתהיה קטנה או גדולה אורו הוא המאיר וחיותו הוא המחיה הנמצאות ונותן להם כח לעשות טובה או רעה.

נהוריה אעבר בנשמתא וכו' הר' הרחק מן הפעולות כמה הרחק עד שלא המשילו בנשמה שלהם אלא אור מאיר לנשמה העלם על העלם דהיינו שהת"ת נשמה והמלכות גופא ומטטרו"ן לרוחא ואור מאיר בתוך הבחינות האלו ועם היות שאורו מאיר לכל לא יתייחס לו שום יחס מהמציאות התחתון וז"ש לית ביה שום שינוי ושותפות אלא אור מאיר בעששיות ואין אל האור שותפות בעששיות ב' ולית בי' חושבן שאינו במספר עם הנאצלים כל שכן הנבראים והנוצרם והנעשים ועם היות שכל תמונת ההנהגה ממנו נובעת אליו לא יתייחס תמונה ואפילו שום דמיון כלל ועקר בענין שהוא מסולק מכל מראות אלו העניינים ועם כל זה הוא מחוייב המציאות והוא יודע את עצמו ולזולתו בלתי מושג מהותו וז"ש מכל מרכבתא ומראה ודמיון וכו' ועם כל זה הכל מתייחס אליו וז"ש כל דרגין עילאין ותתאין אינון רכב ומרכבתא לגביה דהיינו ת"ת ומלכות כנז"ל שכל הפעולות נובעות ממנו והוא ממציא כל נמצא וז"ש ועליה לית מאן דרכיב:

קש"ת סימן וכו' היינו פסוק כמראה הקשת והכוונה שאינו בספי' ממש כי כבר פי' לעיל כי כל העשר מראות האלו הם למטה בסוד מטטרון בבחינתו של הספירות וקשת יהי' עניינו מרכבה דאבהן ר"ל ג' אבות נקשרים יחד להיותם מרכבה א' תקיעה דאברהם דהיינו ימין פשיטה שברים בסוד שבר הדין החזק דמשבר מתלעות עול תרועה יעקב וצורף הקשת עצמו נגד היותו בג' אבות מצד גווניו שהם חיור [ואצ"ל סומק] ירוק ופעולותיו הם ג"כ על ג' דרכים לפי מה שיגבר בו אם החסד אם הדין אם הרחמים והיינו מצד הגבורה קשת גבורים ומצד החסד יהיה בענן כי ענן בחסד וכן פועל חסד לרחם על העולם ולזה פי' הכתוב ואמר שהיה מצילות מראה הקשת שראה בבחינתו בחסד דהיינו אשר יהיה בענן ביום הגשם וז"ש כד אתחזי ביום הגשם אחזי רחמים. כלומר שמפני שבועתו מרחם על העולם וכן פועל בבחי' הת"ת והיינו דמסיק וכד אתחזי וכו' ולהיות מטטרו"ן סוד מרכבת המראה לרמוז אליו שהוא נק' שדי כשם רבו יאמר כי ש' והיו ג' אבות ה' אלהינו ה' בחג"ת הרי ג' אבות ג' ענפי השי"ן וכו' מהרמ"ק זלה"ה. גליון. והיינו ר"ן סוד ד' פעמים ח"י הם ע"ב ובג' תפלות שהם ג' ע"ב הם רי"ו ול"ב ציציות והיו הם ר"ן חסר ב' עכ"ל:

רלב ע"א בתר דכנפי ריאה וכו' כלומר סוד הדעת הנמשך למטה לרחם בראותו שאין בכוחו למתק דינה הבינה מסתלק ממטה למעלה לעורר סוד הרחמים מחכמה דרך הבינה למתק הדינים משם והיינו אומרו לא יכלין לשככא וכו' ערב רב בנין דלילית שהם [קשים] לישראל ולמדים ממעשיהם בנ' כפיפה שתחלת יצה"ר כפוף כאורח ומתפשט מעט מעט כדכתיב מפנק מנוער עבדו וכו'. בלא טחנה היינו שאינם מדקדקים בתפלה בחתוך אותיות כדמפרש במקום אחר. חסר חד מימי השנה שאין השטן שולט בו דהיינו יום הכפורים כגוונא דקנה דהיינו סוד הדעת דהיינו בינה ב"ן י"ה זוכה לחכמה וכו' וכ"ש לבינה דכתיב קנה חכמה קנה בינה והטעם דלית קנה דאיהו פחות מתרוייהו כי בסוד הדעת אוחז והעד בינה ב"ן י"ה שאין הכוונה בן לחכמה דהיינו י"ה לבד אלא הכוונה י' חכמה ה' בינה דהכי מוכח קרא קנה חכמה קנה בינה וכפי זה נמצא בקנה י"ה נכלל שאין בו אכילה ושתיה דהיינו עוה"ב ונמשך מהחכמה ולמטה. ובג"ד צריך לאתערא בשופר דאיהו קנה ולפי האמת שופר בבינה לבד אמנם אם התוקע הוא קנה הכולל גם החכמה שאז הבינה נקרא עולם הבא שפי' עלמא דאתי עולם נמשך ובא דהיינו עולם אריך שיכלול כל מציאות הקנה הנק' וא"ו שסודו ארך אפים כדמפרש ואזיל. ונודע שביום הכפורים מתעוררים י"ג מכילן דרחמי שסודם ארך אפים והיינו י"ג מדות של הרחמים שהם י"ב צירופי יהו"ה והשם עצמו והם י"ג תיקוני דיקנא עילאה בענין שהם בסוד יה"כ שהוא סוד וא"ו והוא סוד קנה והוא סוד שופר והכל א' בענין שבבינה בסוד הדעת ובה בסודה התקיעות משום דאינון קלי דנפקי מגו שופר דהיינו ג' אבות מושרשים בבינה לכך היא תקעה מסטרא דאברהם וכו' דהיינו החסדים המתפשטים מנה ובה עד בואם אל מציאותם וכן שברים מסטרא דיצחק וכן תרועה מסטרא דיעקב דהיינו קו הדין המושרש בו וקו הרחמים ובה ימצא שיתעוררו מלמעלה החסד והדין והרחמים בתחתונים היא קושרת כולם ומתמזגים בה ומלת קש"ר שהיא בשכינה ירצה שהיא קושרת ג' אבות שהם תקיעה שברים תרועה שהיא בחי' כוללת כולם וקושרם לפעול ולהיות השכינה סודה משולשת בג' אבות לכך היא משולשת אותם שלשתם בצד החסד שבה ושלשתם בצד הגבורה שבה ושלשתם בצד הת"ת שבה והיינו סוד ג' פעמים כל סימן וז"ש וכולהו משולשין לגבי שכינתא כלומר משלשין עצמם היותם כלולים כל א' מג' אבות משלשת בבואם לשכינה והיינו קדושה לך ישלשו כלומר לגבי שכינה משלשין הקדושה מפני שהיא משולשת בג' אבות כנזכר לכך צריך שישלשו לך הקדושה ואף כאן צריך שישלשו התקיעות ג' סימנין כנז' וא"ת לא נמצא דבר בתקיעות שיהיה רמז לשכינה לזה תירץ ואמר דלית קלא הנמשך מלמעלה בסוד קול דנפק מגו שופר יכיל לאפקא לבר אלא מן הפה א"כ פה שכינה בהכרח משתתפת שם עם הקולות הנמשכים מת"ת וז"ש אוף הכי לית לאפרשא שכינתא מקב"ה שאפילו הקולות שהם מצד הגבורה הם ע"י הת"ת והיינו אומרו דקב"ה אתמר ביה קול ה' חוצב להבות אש דהיינו שברים ושכינתא תפלת כל פה אפילו תפלת פה השופר הוא בה א"כ לעולם כל הקולות בת"ת וכל (החיות) [הפיות] בשכינה והכל קשר קי"ל ופ"ה ואינון סימנין שהם ג' בחסד גבורה ת"ת ושלשתם במלכות תשר"ק בחסד שבו קשר הכל יחד שאברהם כולל כל האבות תש"ת בגבורה תר"ת בת"ת:

ובחבורא קדמאה נטלין שופר לאתערא כי מעשה התחתון יעורר העליון וקולות תחתונים יסתלק דרך כל העולמות ויעורר מפנימיות הבינה הקולות הנעלמים בה אל מציאיתם חג"ת וקשרם במלכות וסוד התקיעות כולם מצד הדין כי פעולת הבנין כולו בכלל מצד הדין כאומר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ולכך תקיעה שהיא בחסד ותרועה שהיא ביעקב הוא דינא קשיא מזוג ברחמים אמנם שברים שהם בגבורה אין בהם רחמים כלל אלא דינא קשיא בלא רחמי:

בהאי אתבסם כי מה שנתפשטו הקליפות ויצאו מנוקבא דתהומא רבא ועלו למקום שעלו להשטין על ישראל בסוד השופר יורדים ומתקמטין ונכנסים בנוקבי התהום שהוא תחת היכל לבנת הספיר ומפנין דרך לתפלתן של ישראל והיינו סוד ושט שהיא התפשטות הקליפות ותגבורת החומר והקנה שבו סוד הקול דהיינו סוד העולם הבא נעלם אמנם בהתאסף הנחשים אל נקיבתם אז הקדושה מתפשטת שהוא הסוד עולם הבא ומתפשטת בכל העולמות והיינו סוד התוקע חכמה בסוד הקנה דעת בסוד השופר בינה בסוד הקולות חסד גבורה ת"ת בסוד הפה מלכות הכל בסוד יהו"ה נקשר בקשר אמיץ וז"ש בקול דאיהי מעלמא דאתי:

ובגין דקול שופר מניה נפיק כלומר מעולם ארוך הנמצא מאות י' ונקשר עמו לכך אין פוחתין מי' שופרות רמז לי' קולות היוצאים משופר כנזכר ובאות י' דהיינו חכמה אתעביד הת"ת בסוד הדעת עולם ארוך בסוד האורך הנשפע לו מאריך אנפין והיינו ו' עלמא דאתי שהוא מתחיל מסוד הי' ונמשך בסוד הדעת עד ו' שבת"ת והכל נכלל בסוד עולם הבא עד היסוד כנז' בפ' ויצא מהזוהר א"כ עוה"ז היא המלכות ונודע שבה תפושים כל החצונים וכל השרים ולכך בה אכילה ושתיה והנאת העולם התחתון והטעם מפני שהיא ספי' נגלית וז"ש דאיהי ה' זעירא מפני גילויה והתפשטה בתחתונים וסודות הדקים בה בעביות עד שעולם הבא שפעה בדקות שלא יצדק בו אכילה ושתיה וז"ש העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה אמנם העוה"ז דהיינו מלכות בה אכילה ושתיה דאורייתא דהיינו שפע הת"ת בעביות מפני היותה מדה נגלת מתפשטת בכל בחינות:

דיתגזר גזירה בתרין אתוון אלהים שבבינה דמינה מתערין דינין ואלהים שבמלכות שבה נפעלים הדינים והיינו שצריך לבטל הדין מלמעלה מהבינה דהיינו י' ומשם יגבר השפע באת ו' לבטל דיני המלכות.

כל נדר מהבינה וכל שבועה מהמלכות לענות נפש היינו הדין המענה נפש האדם ונפש דוד המתגלגלת בדיניה אישה יקימנו אם לא ישפיע הרחמים ויתעלם ואיש' יפרנו אם ישפע שפע הרחמים והיינו קשר ו' עם י' ולכך צריך וכו'. בנשימה א' מהבינה שהיא נשמת כל חי. בפה במלכות והיינו קשר יהו"ה מהרב ר' משה קורדיורו זלה"ה:

רלב ע"ב אמר ר"מ והא אוקמוה רבנן עליה טחול שוחק וכו' כלומר הם שני קליפות הא' כבד עם מרה והב' טחול והכוונה כנז' בזוהר כי מרה היינו טחול שנעשית מרה להעניש אבל טחול היא לילית בעוד שמזונה [ואולי שמזנה] עם בני אדם כנז' בפ' ויצא ופקודי שאז היא שעה משחקת להם עד שמשכרם ביין גזל וחמס ועבירות ואח"כ נעשה מרה עם כבד ונעשה רמה שחין וצרעת שהם סמים על מקורות העונות וטוב יותר כבד עם מרה בהיותם * אולי צ"ל מלקים. חולקים לאדם שמנקים אותו מעונותי' משחוק לילית המפתה אותם למטה כי העונש מזכה אותם לחיי העוה"ב והשחוק מאבדם ממנו ועד"ז יש להם כחות סמא"ל אבריו הם בע' אומין ולילית כוחותיה ואבריה הם רשעי ישראל ערב רב וכן מעשה אבות יעשו [צ"ל ירשו] בנים אומות העולם [מצירי'] לישראל ואין ישראל למדים ממעשיהם ולכך אינם מעכבין הגאול' אלא אדרבה מקרבים מפני שמחזירים אותם בתשובה ע"י הצער אמנם הערב רב קשים לישראל שהם למדים ממעשיהם וחוטאין בהם ומעכבים הגאולה:

סליק לטורא עילאה עולה אל תוך הכלי הקדושה מבחוץ להלשין על ישראל וכאשר רוצה לעלות יותר בסוד יום הכפורים ותיקונם של ישראל נדחה ונופל מעצתו ומשליכין אותו עם משא העונות של [נ' שצ"ל אל] מצולת ים נוקבא דתהומא רבא וחלקו מכל עמלו לו ולאבריו שהם אומתו אותם העונות. מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו נראה [נ' שצ"ל זלה"ה] כתב ועוד אדם דטחול וכו' זה יובן מתיקונין דף קל"ב ע"ב כי סוד שבתאי יסודו עפר והוא מאכל הנחש ועפר תאכל והעפר קר ויבש וכן הטחול קר ויבש כי יסודו עפר ולכן נק' זחול עפר מלשן זוחלי עפר ועיין שם. עכ"ל. (עיין בסוף הפרשה ותמצא פי' דף רל"ג ע"ב ורל"ד ע"א ע"ש):

רלג ע"ב אמר ר"מ בוצינא קדישא כל מה דאמרת וכו' מוחא איהו מים דהיינו חכמה שורש קו החסד סוד הלובן והלחות. לב איהו אש דהיינו בינה שורש קו הדין סוד האודם והחמימות. ותרוייהו איהי רחמי וכו' כלומר שניהם הם הספי' המתייחסים זה לזה זוגות כעין חסד וגבורה ונצח והוד כן חכמה ובינה הם נגדיים זה לזה רחמי ודינא והכתר פועל על ידם כי הוא מלך רוכב על שניהם בהיותו רוכב על חכמה יקרא שהוא יושב על כסא רחמים ובהיותו רוכב על הבינ' יקרא שהוא יושב על כסא דין ולא שהכתר פועל הדין ח"ו שאדרבא הוא רחמים גמורים ופעולתו רחמים אלא הוא מלך עומד מכסא דין וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

רלד ע"א מלך עומד מכסא דין שהוא הלב למטה ויושב על כסא רחמים שהוא המוח למעלה ולא מצד שיהיה הפגם עולה (אל הפגם) [כפי הנר' שב' תיבות אלו ט"ס] ח"ו כי הפגם אינו עולה אלא אל ז' ספירות לבד שהם ארבים [נ' שצ"ל אברים] וערקין דלבא שהבינה מתפשטת בחיליה שהם ז' מדות ובה הפגם והחושך החטאת והעון והפשע כנודע וזה הטעם דדינן מתערין מינה וז"ש דאיהו כורסיא דדינא אפילו הלב אינו משתתף בפעולת הדין אלא מסתלקת והדין נפעל ע"י הגבורה וז"ש אתמר בלבא שהוא מלך בין חייליו והמלך קם בחמתו שהוא הדינים מתערין מינה ממשתה היין דהיינו יינא דאורייתא הת"ת משתעשע שם בסוד התעוררות העולה ממנו אל הבינה והדינים מפרידים ואימא עילאה מסתלקא וזהו סוד תשובת תשובה שנסתלקה וזהו סוד אוי לנו כי פנה היום כנז' בזוהר אחרי מות. ובזמנא דכנפי ריאה היינו סוד הדעת שהוא תלויה בקנה שהוא סוד הדעת וכנפי ריאה הם המקררים הלב בסוד הרוח שהוא הדעת רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' והיינו סוד נצח והוד שבו שהם תרי כנפי ריאה דהיינו והיו הכרובים פורשים כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת שהוא היסוד שבדעת שבו מתייחדים חכמה ובינה וסוד התעוררות כנפי ריאה והקור הוא בסוד הקול קול דק"ש ותפלה ותורה ובזה הם נשבין על לבא וחמת המלך דאיהו לבא שככה ולייחס הקול אל סוד הדעת כדי שנאמר דסליק תמן קול התפלה וק"ש ותורה אמר וישמע את הקול מדבר אליו הנאמר בנבואת מרע"ה בסוד הדעת והנבואה היתה בבחי' ב' קולות א' וישמע את הקול מצד הת"ת שהוא ממעלה למטה קול דק"ש שמע ש' ת"ת מדבר אליו מצד הנקבה שהוא ממטה למעלה שהוא מלכות אדנ"י שפתי וכו', וההוא רוחא וכו' דנשיב בכנפי ריאה למטה בסוד הכרובים נצח והוד הנז' בהסתלק בסוד הדעת עצמו שהוא הקנה שם נעשה קול דהיינו שהוא הקנה האמצעי בין המוח חכמה ובין הלב בינה והיינו קנה חכמה קנה בינה ומשם יוצא קול דהיינו נבואת מרע"ה ונכנס קול תפלה ודק"ש כנזכר והרוח ג"כ בא מכח ד' אותיות יהו"ה דהיינו י' לדרום ה' לצפון ו' למזרח ה' למערב והיינו מד' רוחות בואי הרוח כי רוח זה יוצא מהחכמה עד' אותיות שם הוי"ה שבה דרך הדעת אל הבינה ששם אהיה לקרר דיניה המתלהב בז' ספירין למטה וז"ש והאי רוח איהו דדפיק בכל ערקין דלבא וכמו שהמלכות מתנהגת ברצון ת"ת כן הבינה ברצון החכמה וזהו אל אשר יהי' שמה הרוח ללכת וגו' דהיינו שמקרר הדינים ומהפכם לרחמים. דרגא דילך בסוד הדעת כנז' בכנפי ריאה עושה מלאכיו רוחות והם נצח והוד מצד החכמה והיינו עושה מלאכיו רוחות דנשבין רוח ה' ואפשר שהם חסד וגבורה בסוד הדעת משרתיו אש לוהט נצח והוד מצד הבינה והם כליות יועצות ושם סוד משכן הת"ת והמלכות זה לימין וזה לשמאל ה' צבאות ת"ת על נצח מלכות אלהים צבאות על הוד דהיינו שהם לקבל ד' חיון דכורסיא שהם חסד גבורה ת"ת מלכות הם ד' חיות לבינה שהוא כסא דין וכמוהם ד' חיות לחכמה שהיא כסא רחמים וז"ש וכן מוחא אית לי' ד' חיון והם רחמים דהיינו סוד ד' חושים ראיה נגד החסד שמיעה נגד הגבורה והריח שהוא בסוד ו' חוטם והדבור הוא המלכות והם פני אריה פני שור פני נשר ולכך הם שתי אזנים שתי עינים שתי נחיריים משום דאינון ד' אנפין וד' גדפין לכל חד ד' אנפין הם שתים מהם רוחניים [נ' שצ"ל רחמים] ושתים מהם דין לכן הם ב' גוונים ימין ושמאל וכן האזנים והם השמיע' והאזנים והראיה והמיניים [נ' שצ"ל והעינים] הכלים הגשמיים הפעולה הרוחנית דקה לכן הם הפנים בדקות והכנפים בגשמיות:

דבור אדם כלומר אין פועל הדבור כפעולת השמיעה והראיה והריח כי ג' אלו הם ממטה למעלה רואה מעשה התחתונים ושמעו ומריחו אמנם הדבור יוצא מלפניו בו רואה למטה לזה הוא אחד אחיד לעילא שיוצא מפנימיות החיך ששם החכמה והוא למטה בקנה ובריאה ובלב שמשם יוצא הבל חם בעת הדיבור והיינו פני אדם שבבחי' ריחא ראיה ושמיעה הוא גם [נ' שצ"ל גס] ותחתון מכולם אמנם בערך הגוף שבו חוש המשוש הכולל ד' חיות כיצד דרועין פני נשר כאומרו כנשרי שמים שהוא ת"ת ולכך דרועין הם אחוזים בגוף הם נשר והגוף עצמו ת"ת פני אריה בסוד מוליך לימין משה בסוד אוריאל פני אריה שוקין פני שור כאומר וכף רגליהם וגומר דבור פה פני אדם על הכל נמצא דבור פני אדם עילא ותתא כנז' והיינו סוד חוש המשוש הכולל כל הגוף והוא סוד מרכבת המשנה דהיינו מלכות ולא משכה לשון שניות כי אינם אלא שלישית כנז' כי חכמה בד' חיות כסא רחמים והבינה בד' חיות כסא דין והיינו מוחא ולבא וזאת היא שלישית לז"א משנה מתניתין ראיה היא כנודע:

אמר רעיא מהימנא ודאי הכי היא וכו' הוא כניש כל דמיין וכו' שאין לו אסור ומותר טמא וטהור פסול וכשר מן הכל נהנה אבל ישראל אינם נהנים אלא מן הכשר והטהור והמותר. מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו זלה"ה (נראה) כתב כורסייא איהו לבא באמצעיתא וכו' הענין במה שכתוב בחסרון בכתיבת יד מהזוהר על פסוק נעשה אדם כי בגוף האדם יש ג' מרכבות ראשונה הראש והם ג' עליונות ובהם י"ס והם ב' (מינים) [אולי צ"ל מינים] ב' אזנים וכו' האמנם ד' ראשים מהם נק' ד' חיות למרכבת המוח והם אוזן עין חוטם פה שמהם יוצאים ראיה שמיעה וכו' ומוח זה נק' כסא רחמים אל שם ה' שהוא סוד נצוץ עלת העילות המתלבש בהם ורוכב על הכסא האמנם כסא. המוח נק' אהיה והענין כי שם הכסא לעולם בנקבה או בינה או מלכות ולכן לא יש רק ב' כסאות ולכן שם אהי"ה שבבינה שבו מתלבש יהו"ה כנז' בתיקונין דף ל' ע"ב נק' כסא אל אותו שם יהו"ה ובזה תבין כי הוא כסא והוא המוח והוא מלבוש המוח ויש שם אדנ"י דינא והוא בלב והוא כללות י"ס שבאברים דלגאו מרכבה שניה והם משוש הלוך וכו' כנז' בחסרון ראשית התיקונים והלב יושב על ב' ראשי אברים שבהם שהם ב' כנפי ריאה וב' כוליין שכל אלו הם לגאו מן גופא וכן מרכבת הזרועות והגוף והשוקים כנזכר שם:

דכבד איהו דרגא דעשו וכו' מן זה הדף עד סוף רל"ו הובא בתיקון ג' מהאחרוני' דף קל"ח ע"ב עד סוף התיקון עכ"ל גליון. דרגא דעשו וכו' עיין דף רע"ג:

רלד ע"ב אש זרה עבודה קשה. כלומר בתורה נמצא לו ב' שמות א' אש זרה הב' עבודה קשה ואנחנו שתפנו שניהם עבודה זרה קרינן ליה.

כל הכועס שהפעולות הגשמיות מעוררות למעלה כל מין למינו והכועס מעורר לילית לעורר ולהלהיב סמא"ל והיינו ע"ז ודאי ולא עוד אלא שגרם רעה לעצמו בגלל המעשה הרע והיינו דלות שכינה. ה' יסעדנו על רישיה ת"ת ויאסוף רגליו שלא יצאו חוץ למטה שלא יאחז בו המיתה אלא הכל בסוד המטה שהוא השכינה דאסחר כנז' ואי תימא בהכרח הוא שיהיו רגליו חוץ למקום המיתה לזה פירש שיעקב שהוא הת"ת רגליו על המלכות פנימה בקודש כלומר במדתן והארץ הדום וכו' דא מרה הם ג' סמאל כבד חרבו מרה יותרת לילית. מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו (נראה) [נר"ו] כ' סוד ג' טפו' התלויו' בחרב מלאך המות ולמה היו ג' ואך על ידם מת האדם פירשתיו בפ' ויגש דף ר"ז ריש ע"א וסוד שינה א' מששים במיתה וסוד כאן ע"י מלאך המות כאן ע"י שד הכל נתבאר שם עכ"ל:

אמר רעיא מהימנא בתר דגופא איהו מאילנא דטו"ר. מתחלת בריאת היולי שיש בו כח לנטות כולו לטוב או כולו לרע או לעמוד בנוני אם יצדיק עצמו יטה כולו לטוב ויעלה ב' יצירות להיותן כולן לטוב ודא רחמי ודא דינא מצד הת"ת ומלכות דהיינו רוח ונפש ואם ירשיע יהיו שתיהם דעות כי יטה עצמו כולו אל הרע (וידמה) [נ' שצ"ל וידחה] הקדושה ממנו ושתי היצירות הם סמאל ולילית ואם בנוני עומד בשתי יצירותיה רע וטוב ולזה ימצא באיברים בחי' טובה רומזת למעלה בסוד מדרגות קדושות ובחינה רעה. רעה מצד החיצונים וז"ש קיבה אית בה תרין דרגין ושתי המדרגות הם עה"ד טוב דא מטטרו"ן והיינו חלום ע"י [מלאך ורע] חלום ע"י שד:

קרקבן טוחן וכו' הענין כי המזון העליון הוא המעשים הטובים מלמטה כגון התפלות או הקרבנות וכל מעשה המצות ושכינה מקבלת הכל וכחותיה מכינות מעשה התחתונים לעכלו בסוד רוחניות נעלם לסלקו למעלה ובחינה המהפכת ומעכלא זה יקרא קורקבן והוא סוד קבלת קרבנות או התפלות ובהיות זכות בתחתונים מתקבל קרבנם ברצון ומתחלק מלפני המלך כראוי וז"ש אם אברים בלא חובין שאינם פגומים בעונותיהם של ישראל ובהיות שאין זכות בתחתונים ח"ו אין התפלות ולא הקרבנות מתקבלים ברצון ועל זה אמר דאית מילין וכו' הכל הוא לפי העון ואז אינו יורד אריה אלא (בלב) [נ' שצ"ל כלב] כנז' בזוהר וקבלת הקרבנות בחינות שונות בבוקר תמיד של שחר מקבל ע"י מיכאל אריה ובערב על ידי גבריאל שור ובלילה ע"י נשר רפאל או ג"כ לפי בחי' הקרבן כבש ע"י אריה פר ע"י שור תורים ובני יונה ע"י נשר. וסוד תבירו דלבא ע"י אדם והיינו אדם כי יקריב מכם דהיינו התשובה והדבר הנאות (לפי) [נ' שצ"ל לפני] קונו כפי שיעור הקרבן והחטא.

חיוון טבעיות הם סוד ד' יסודות רוחניים שהם מרכבה לד' חיות בסוד העשיה שהוא לבוש ליצירה. וחיון שכליות היינו סוד כסא הכבוד דהיינו הבריאה וכנגד ג' בחינות אלו יש נגדיים דהיינו יסודות חומריים נגד ד' יסודות רוחניים והיכלות טמאים נגד היכלות קדושים וי' ספי' טמאות נגד הכסא אבל בי"ס עצמם וא"ס אין נגדיי אליהם ח"ו לה' לבדו שהוא מתלבש בבי"ע ודוחה כל ג' חנוים טמאים. הרמ"ק זלה"ה והרח"ו (נראה) [אולי זלה"ה] קיבה אית בה תרין דרגין וכו' מכאן תבין סוד היות עץ הדעת טוב ורע ממש חציו טוב וחציו רע ועיין איך בכל אבר ואבר ממש חציו טוב וחציו רע. והמשל בקיבה יש בו שינה א' מס' בנבואה וא' מס' במיתה וכן שאר האיברים ואולי הוא עץ הדעת הנז' בפ' זו דף רנ"ח ע"ב ונק' אישים וכן בתיקונים תיקון ס' וכו' האמנם ודאי כי שרשיהם למעלה והמשל בכבד כי למעלה הוא פסולת הדין הקשה כדוגמת הכבד ששואב פסולת המאכל והדם העכור וכשיוצא לחוץ אז קליפה שבמדרגת סמא"ל וכן שאר הדברים והבן. ואומר כי גם (הקיבה) השינה היא א' מס' בנבואה זה יובן מפ' פקודי דף רמ"ז סוף ע"ב בהיכל הב' שהוא ששי מעילא לתתא ואמר (דמשה) [נ' שצ"ל דמינה] ינקי מארי דחלמא וכו' וכל היכל כלול מעשר הנה החלום א' מס' בנבואה ואילין אלהיות דקדושה וכו' עיין ותבין כי הי"ס הם אלהות ולא כלים עכ"ל:

רלה ע"א לבא מלכא מלכות אופה כבד דהיינו מצד האש כדי להעלות כל צד הגבורה ממטה למעלה משקה ריאה להעלות למעלה כל סוד הנסכים דהיינו בסוד נסוך מים ויין ולכך צורך אל קו האמצע כדמסיק אבל כבד וכו' כלומר בהכרח גמור נודע היות הדבר המקבץ המיין אפילו משקין כל זמן שהם מזון א"כ קשה דהא אמרן שהוא סמאל והוא עשו יצחק מלכות מצד הגבורה דהיינו היותם בדין צלותין דאזלין מתתרכין הענין כי כל תפלה שיש בה מחשבה בלתי הגונה אינה מתקבלת למעלה וכאשר יש בישראל חוטאים שהם עניים מצד עוני כוונתם ועוני [מעשיה'] אז תפלתם מתקבלת ע"י בחי' הכבד שהוא סוד שכינה בגלות ותועלת נמשך מזה לסמאל שהוא נהנה מאותה תפלה בענין שנהנים אומות העולם בהיותינו בגלות שהם ראשונים לקבלת השפע מפני שא"א לאמות להשפיע לנו ברכה אלא ע"י האומות אשר אנו גולים בה וכן שכינתא בתוך השר ההוא גולה עמדה דהיינו אומרה שמוני נוטרה את הכרמים ויש לי כח שבאותו כח מתלבש הממונה על התפלות ואם יש שלום כיוצא בזה לרשעים או עניים משוקעים ביסורים רעים מסטרא דרע שהם מצדם בגלות ואז ממש כבד מעלה תפלתם מן הטעם הנז':

ולבתר דייכול מלכא וכו' כלל דבריו כי הראש הוא הת"ת והלב מלכות ותרי כנפי ריאה ותרין כולין הם מיכאל וגבריאל אוריאל רפאל [ב'] מהם מוזגים מים ויין דהיינו מיכאל גבריאל אש ומים ושתים מהם מבשלים השפע היורד מהת"ת למלכות ואחר שהת"ת והמלכות מקבלים השפע נאמר על שאר הספירות ח"ג נ"ה אכלו וכו' וכנגדם הד' הנז'. כסא דין מלכות מצד גבורה לקבלא עלייהו מלכא ת"ת כלול מכל הספי' והוא נק' הכא אל המלכות וד' חיות נעשות מרכבה להם יחד בסוד יאהדונה"י רוח ת"ת כלול חכמה ובינה בסוד הדעת רוח ת"ת עצמו כלול חסד וגבורה והיינו עצה וגבורה רוח דעת היא בעצמו ויראת ה' במלכות והוא כלול מהכל:

דכל דפיקין הפעולות וההנהגות שהמלכות פועלת חסד או דין וכיוצא הכל ברצון הת"ת ולפי זה אבתריה ירצה אחר הרוח ואפשר לפרשו על הלב ודפיקין יהיה הרוח הנושב ממטה למעלה כדמסיק ורוח נשיב וכו' הענין שההתעוררות עולה ממטה למעלה ממ' לת"ת וההתעוררות יורד מלמעלה למטה מת"ת למלכות וסוד הענין הוא בסוד החרק והענין כי צפון ודרום הת"ת הוא צפון חם ודרום קר ובמלכות להפך כי הצפון קר ודרום חם והטעם לסוד המזגת המדות ולזה כאשר יהיה קשרם בסוד החבוק תרין דרועין דמלכא בתרין דרועין דמלכות ימצא שעולה התעוררות מלבא למוחא קר משמאל ששם הצפון וחם מימין ששם הדרום וכאשר ירד התעוררות ממוחא ת"ת ללבא מלכות ירד חם משמאל וקר מימין ובזה הם נמשכין וז"ש ומוחא מזיג וכן לקמן ואוף הכי לבא וכו' וייחוד שניהם היא ע"י הפה דהיינו יסוד פ"ה כנזכר למעלה ודרך שם יורד הרוח למטה לקרר הלב ועולה חום מהלב לחמם המוח כנזכר. ושמרים דכולא דהיינו סוד המותר הנעשה מכל הנשפע וזה נק' שמרים נטיל טחול שהוא לילית שהיא אם לכל החיילים החיצונים גשמיים וריחניים אישי ה' נצח והוד ולחוץ הם שני כרובים מטטרון וסנדלפון כרוב פני אדם והיינו אישי. ובקנה שית וכו' היינו היסוד הכולל ו' קצוות והיינו סולם ראשו הא' בת"ת דגוף וברית חשבינן חד וראשו הב' במלכות דהיינו הלב ודרך בו מלאכי אלהים הם הכלים [נ' שצ"ל הבלים] העולים חמים לעורר הת"ת ויורדין רוחין דאוירין דהיינו התעוררות הת"ת היורד אל הלב מלכות. דלא אוקיד גופא שלא ילהיב המלכות בדיניה כל האיברים שהם חיילי ההנהגה עליונים ותחתונים ויתנהגו בדין ויחריבו העולם. נחית בכמה רוחין דמלכא וכו' כנז"ל רוח חכמה ובינה וכו' אם זכו אברים ששכינה בהם דהיינו מצוה. מלכא עילאה ת"ת מחכמה הנק' רוח הקדש. בסולם היינו סוד ת"ת הכולל ו' קצוות והרוח סוד הדעת הסולם ו' קצוות בכמה רוחין כאומרו רוח חכמה ובינה וכו' שהם ענפים מסתעפים ממנו נשלחים ממנו אל המלכות בכל ענפיה והיינו עושה מלאכיו רוחות שהם מלאכים עולים מצד להבות אש כדמסיק ויורדים מצד רוחות כדמסיק. וסלקין לקבלא לון וכו' משרתיו לרוחות הנז' ופי' עושה הת"ת מלאכיו שהם ענפי יהו"ה רוחות ומשרתיו לתחתוני' להיותם כסאות אליהם אש לוהט דהיינו ענפי אדנ"י שהם מלאכי אלהי"ם מסטרא דבינה דסלקין לקבלא דכורא בסוד הסולם דהיינו הגרון כנז'. ועלייהו אתמר ירצה על כחות המלכות שעולים ממעלה אל הת"ת נאמר קול ה' חוצב להבות אש כי יהו"ה היינו דכורא והוא חוצב להבות אש דהיינו סוד ענפי המלכות בשם יהו"ה וכן נמצא שם יהו"ה לרמוז בשם אדנ"י וז"ש דנחתין עמיה כמה רוחין וגו' מהרמ"ק זלה"ה והרח"ו נראה כתב דיתיב על כרסיא דאיהו לבא וכו', מכה תבין היות כסא העליון שהיא בינה כסא למוחא וחכמה וספירותיה יורד' מלמעלה למטה ושית דרגין דילה מחסד עד היסוד והם חסד בימין גבורה בשמאל אמנם כסא תחתון שהוא הלב ספירותיה עולות מלמטה למעלה ושית דרגין דילה מיסוד עד חסד סוד הקנה שבו ו' טבעות ובהם עולה הרוח מהלב והריאה אל המוח והוא בהפך חם מימין קר משמאל. עכ"ל

רלה ע"ב דנחתן עמה כמה רוחין דקדישא מד' אתוון יהו"ה ובזה נמצא שם יהו"ה בשם אדנ"י והעד היות הרוחות ד' כמספר ד' אותיות ומשם נקיש ללהבות אש היותם ד' כאותיות שם אדנ"י וז"ש דאתמר עלייהו כה אמר ה' מד' רוחות בואי הרוח י' דרום ה' צפון ו' מזרח ה' מערב וסוד משך הרוח שהוא מלכא עילאה בסוד הדעת כנזכ' מחכמ' דהיינו מוחא דתמן מלכא כנזכר כסא רחמים המלכות בקנה שהוא בסולם בו כח לרדת מחכמה וזהו שאמר קנה חכמה קנה בינה שיש בו כח להמשיך מחכמה ומבינה שהם לימינא ושמאלא דקנה והוא כוללם שהוא באמצעיתא כולל בעצמו ו' עזקאן תרין דרועין ותרין שוקין וגוף וברית שדרך שם יורד הרוח ועולין להבות אש כנז' וכלל העולה היות היחוד כפול דהיינו היות בלב שהוא שם אדנ"י למטה שם נמצא יחוד ב' שמות יאהדונה"י וז"ש:

וכד נחית יהו"ה לגבי אדנ"י דהיינו ת"ת אל המלכות מתחברין דינא ברחמי בלבא ושם יחוד ב' שמות הנז' וכן למעלה המלכות עולה אל הת"ת ושם ייחוד ב' השמות וז"ש וכד סליק אדנ"י שהוא הנקבה לפומא שהוא ת"ת והעד אומר אדני שפתי תפתח דהיינו שהוא עולה על הנצח והוד ופתיחתם בידה לקבלה יהו"ה היורד מהמוח דהיינו רוחא דקודשא כנז' בפומא דהיינו סוד בחי' דבקות יסוד בת"ת כנז"ל לאתחברא תמן תרין שמהן בחבורא חדא יאהדונה"י שימצא דין ורחמים נקשרים למעלה בזכר בקשורם במלכות והיינו סוד פומא ולבא שוין ומי שאין פיו ולבו שוין אינו מייחד ולכן לא ינוח מפני שמפריד תורה שבכתב מתורה שבע"פ ואין ראוי שיכנס לבית המדרש לעסוק בתורה כנזכר:

פתח ר"מ ואמר וכו' להב אש מצד הדין והם ז' וזה * נ' דצ"ל וזלע"ז. למ"ד לאויר דעאל לגביה מצד הת"ת שהם ז' אוירים מים מצד החסד מכנפי ריאה שהם ז' כנפים גדולות וקטנות והיינו סוד ז' ספירות מצד חסד וז' מצד הגבורה וז' מצד הת"ת ולעולם הימין והשמאל הפכיים כי מים ואש לא [נ' שצ"ל אלו] יפגעו זה בזה יעשו קול ודאי וז"ש וכד אערעו להב דלבא דהיינו אש מצד הדין בעבי מטרא שהם מים מצד החסד אורח קנה דריאה שהם שית עזקאן המוכנים לפעול כל הפעולות שכן נצח והוד מעבר למי החסד ולאש הגבורה ולריח הת"ת והאי איהו ורעם גבורותיו מצד הגבורה מי יתבונן וכו' לב מבין וכו' הענין כי ל"ב יהיה בג' ספי' נקשרת והם לב גבורה ושם המלכות אמנם הבינת בלב שהוא שמאל דגבורה וכן מוח יהיה ספירה חסד ות"ת ושם חכמה וז"ש וחסד לימינא מים דכנפי ריאה ותמן חכמה מוחא ומניה כלומר אפילו מה שאנו אומרים מימי החסד היינו מה שגוזל לחות שפע מוח החכמה והחסד והעד מלבנון דהיינו רחמי החכמה דמוחא הנשפע לחסד לקרר הגבורה דהיינו מחכמה לבינה ומת"ת למלכות שהכל ענין א' כדמסיים למילתיה היינו ע"י התעוררות מהשמאל לימין ומבינה לחכמה בסוד ואיד יעלה מן הארץ וז"ש בתר דאסתלק עננים דבינה לגבי מוחא ורזא דמלה מ"י בינה זאת מלכות נקשרים ומיוחדים כאחד עולה מן המדבר בסוד הדבור והשבח העולה ממטה למעלה. כתמרות עשן סוד התעוררות העולה מן הדין ואש של הרחמים וז"ש דא עשן המערכה דהיינו המזבח ותרין מזבחות תרין ההי"ן כנודע. דכל רוחין דעלמא עם היותם רחמים לא מזיזין ליה ולא יונצחו להפכם לרחמים עד שיחממו המוח ויעוררו משם חסד ורחמים הגמורים לייחוד הת"ת והמלכות וכן בסוד החכמה מ"ה חכמה אד"ם ומילוי המילוי כח בבינה ושניהם בסוד החכמה והיינו סוד ייחודם מ"ה במוחא כח בלבא ויחודם ע"י הקנה סוד הדעת הכולל ו' ספי' שית דרגין לכורסייא להוריד החכמה לבינה וז"ש לנחתא חכמה לגבה מן מוחא ללבא ע"י הדעת האמצע ביניהם וז"ש קנה חכמה קנה בינה אבא נחית וכו' עולים תרי ה"ה ויורדים תרי י"ו מהרמ"ק זלה"ה:

רלו ע"א ושפתותינו הם נצח והוד ואמר שהם שבח כמרחבי הרקיע ומה יחס לשפתים עם הרקיע ומהענין רקיע לזה פי' ז' רקיעין אינון וכל כוונת הענין לפרש טחנות ושט בסוד הספירות העליונות כדמפרש ואזיל שחקים הקדים שחקים שעל ידם יתבאר סוד וילון רקיע ואמר ששמם יעיד היותם מכינים השפע לצדיקים שהם מלכות ויסוד ושחקים מלשון ושחקת וכו' והכנת המאכל בשתיקה [נ' שצ"ל בשחיקה] והכנת השפע ג"כ בדרך זה והכנתו יקרא שתיקה [נ' שצ"ל שחיקה] והשחקים הם נצח והוד שהם נוטלים שפע עליון ועל ידם יוכן בעביות בדין ורחמים בענין שיהיה נאות למלכות וז"ש ושחקים יזלו השפע למלכות הנק' צדק המנהגת התחתונים וז"ש דאיהי שכינתא תתאה והיינו רקיע ראשון מז' רקיעים הנק' וילון שפי' בו מכניס ערבית ומוציא שחרית שחר מצד הנצח וערב מצד ההוד והוא מכניס ערבית כל כוחות הקדושה בתוך ההיכלות ונועל פתח היכל לבנת הספיר ומכניס לעולם כל כחות החיצונים ואילנא דמותא פריש על עלמא כנודע ומוציא שחרית כל כחות חיצונים מן העולם אל מעונותם וכן מוציא כחות הקדושה לעולם ופותח שערי ההיכלות להנהגה העליונה, רקיע שהוא רקיע שני דהיינו יסוד שעל ידו יחוד ת"ת ומלכות ושניהם אוחזים בו זה מלמעלה וזה מלמטה וז"ש עמודא דאמצעיתא ושכינתא תתאה רקיע השמים יסוד התפשטות הת"ת ויקרא אות בצבא שלו שהם נצח והוד שהם שתי מדות משמשים פעולה א' וזה יקראו בשם א' צבאות שם משותף לשניהם ע"י היסוד הנק' אות המייחדם לפעולה א' ולזה יקראו תאומים הכוונ' שהם תאומים בכל פעולתם וכן נק' תרי פלגי גופא לפי שאין לא' פעולה בלי חבירו כרחים ורכב והיינו שחקים וכיוצא וכאשר יהיה היסוד בין הת"ת ומלכות נק' עדות שהוא מייעד ומייחד המלכות עם הת"ת ואז נצח והוד יזלו שחקים ויקראו שחקים וטוחנים ומכינים השפע ע"י היסוד וז"ש ובג"ד אתקריאו שחקים שהוא שם המורה על הייחוד שתי מדות תרוייהו כחדא וזה בבחי' היחוד שהם נעשים גוף א' ונק' טוחנות ושחקים מסטרא דימינא והטעם כי הטוחנות גובר העליון על התחתון ונצח הימני גובר על ההוד אמנם מצד השמאל כל א' פועל פעולתו לעצמו והם נפרדים תרי גופי וזה שאמר ו"ו אינון מן ושט מסטרא דשמאלא מה שאין כן הימין שהם מיוחדים. וז"ש ואינון תרי טחנות מסטרא דימינא.

ויקח משה שהוא מצד הימין מוליך לימין משה את עצמות נצח והוד יוסף יסוד ועצמותיו הם צבאותיו וז"ש עצמות צדיק יסוד ח"י עלמין ונק' ח"י עלמין מצד שהוא מקבל מהעולמות העליונות כדפי' בזוהר שיר השירים בשם צבאות בפ' ראשון:

את קרבני דהיינו סוד ייחוד דת"ת במלכות ע"י היסוד והיינו סוד עדות כנזכר והיינו לחמי לאישי שהם נצח והוד וז"ש לית לחם אלא אורייתא דהיינו הת"ת הבא אליהם להתייחד עם המלכות למטה שהוא אז לחם הניתן לכל ליהנות בו וז"ש לכו לחמו וכו' ולא נאמר ולית לחם אלא אשה שהכוונה סילוק המלכות על נצח והוד להתייחד עם הת"ת ואז אינו אות בצבא שלו ולחם אשה אינו נהנה בה אלא בעלה לבד שאסורה לאחרים זולתו וליה לית לחם אלא תורה כנזכר. ואינון אשכלות דצדיק. כלומר אומר ואשכול ענבים א' היינו נצח והוד והאילן שהענפים תלויי' בי הוא היסוד וז"ש וצדיק עץ פרי שהוא כותש ענבים שלו ומוציא מהם יין שהוא שפע הניתן מן הת"ת ממוחא עילאה להשפיע למלכות וכל זה הוא מן הימין בסוד ויקח משה את עצמות יוסף כנז'. אמנם מן השמאל. בגיניה אתמר וישאוהו במוט בשנים שפי' מצד השמאל נתמוטטו ונפרדו ונעשו שנים דהיינו ו"ו * אולי צ"ל ושט. שני' דקאמר לעיל והיינו כדמפרש ואזיל ואמאי במוט ולא נתייחדו להיותם תרי פלגי דגופא בסוד אות כנז' הטעם הוא מפני שבעון המרגלים נסתלק משם היסוד והעד דאתמר ביה לא יתן לעולם מוט לצדיק ועכשיו שהיה שם מוט היה בשנים שאין צדיק הקושרם שם והענין דאיהו עץ כי מוט הוא בשעת הפירוד במקום עץ דהיינו עץ פרי שהפירות שהם ענבים תלויים בו והיא המלכות אינה סוחטת ענבים ח"ו אלא שותה השפע הנעש' ע"י היסוד וכאשר אין שם היסוד עדות בין ת"ת ומלכות היא סוחטת ענבים יונקת ממש משניהם ואז הדין נשפע מההוד למלכות והעולם אבד וז"ש אעקרו עץ דאיהו צדיק אילין דאפיקו וכו' שגרמו שלא יכנסו צדיקים לארץ יסוד ומלכות ואז וישאוהו במוט ודאי מוט התמוטט ארץ בשנים מצד שמאל נפרדים הנצח וההוד ואז עלייהו אתמר סחטה המלכות ענבים דהיינו יין עכור בשמריו המשכר כנז' משא"כ בהיות הייחוד והיניקה ע"י היסוד דביה סוד דהיינו יין המשומר בענביו שהם נצח והוד מז' ימי בראשית דהיינו ו' ת"ת בשית דרגין הנכללים בהם שהם סוד יחודם והעשותם ו' אחת ולא שנים והיינו סוד שוקיו עמודי שש ואינון שרפים ודאי שורפים מצד אש הגבורה בדיניה כאשר הם בשנים שני ווי"ן לכל א' ששה מצד הגבורה והשמאל ולכך משפיעים במלכות הדין ולהם ג' בחינות אפיקי מים מצד מימי החסד שניהם לימין. וצחין בשלהבותא דלהון מסטרא דגבורה דהיינו שניהם לצד הגבורה שואבים מימי החסד בהיותם מתלבשים בדין הגבורה ומצד קו האמצעי שהוא ת"ת רוח ודאי אתמר עלייהו עושה מלאכיו שהם השרפים רוחות והיינו סוד כנפי ריאה שהם מצד נצח והוד ויש בהם כל הכחות הללו הם השרפים והם אפיקי מים והם רוחות דמנשבין על לבא דהיינו מלכות ז"ש דרגא עשיראה ובהכרח יסוד פנימה וז"ש ואיהו ו' אות בצבא דיליה שהוא כולל נצח והוד דכל א' ג' פרקים נצח נצחים ג' הוד הודות ג' והיסוד כולל הששה והיינו שהחסד כולל ג' שהם חסד חסדים וגבורה גבורות שהם שית פרקין דתרין דרועין והיינו ידיו ממולאים בתרשיש ומפרש בתרי שש כנז' והיינו ו' ת"ת כולל ו' קצוות. ובג"ד ו"ו הרי ששה וששה והיינו וא"ו במילואה ואל"ף באמצעיתא מורה שהם אחד גוף וברית חשבינן חד ובהזדכך ו' תתאה בוא"ו עילאה היינו היותם נצח והוד פורשי כנפים שהם ו' כנפים ו' פרקין כנז"ל לקבלא ו' עילאה עלייהו ואז נק' בבחי' היותם מרכבה לת"ת נביאי אמת למדת אמת והיסוד למטה מהם סוככי' בכנפיהם על היסוד הנק' כפורת נמצאו שתי בחינות לנצח והוד א' בסוד דבקותם יחד עם הת"ת ומקבלים משם מן השמים ומשפיעים ליסוד עולם וע"ז נקראו טוחנות שטוחנים השפע לצדיקים דאיהו בינייהו בסוד דבקות ואחדות הנז' דהיינו גוף וברית חשבינן חד כנז' והיינו מסטרא דימינא שמשם האחדות והיינו סודות התורה דאור ר"ז איקרי דהיינו סוד מיסוד מהתור' ת"ת בסוד גוף וברית בסוד רזין דקבל' אמנם באלו שהגלות שולט בהם שהם בסוד מ"מ מארי קבלה הם מצד הושט דהיינו בפרודא בגלותא דאסתלק מתמן סוד והיינו שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים דהיינו הטוחנית של בשר כדמסיק:

מהכא מאן דנפיק וכו' כדי שנהיה בסוד קנה ובסוד טוחנות מסטרא דקדושה מסטרא דייחודא ולא מסטרא דושט מסטרא דפרודא דאזדמן תמן סמאל כדמסיק ונצח והוד אתקריאו כרובים וכו' כלומר בסוד בהיותם בשדה ו"ו וישאוהו במוט בשני' מהרמ"ק זלה"ה:

רלז ע"ב ובג"ד קחו מאתכם תרומה ולא משותפו אחרא ודייק אומרו מאתכם משמע שהיו עדיין בחיים עד השיטים והם גורמים רעה לישראל א' הפירוד וז"ש לא הוו גוי אחד ב' השפלה וז"ש היו צריה שאו את ג' סילוק השכינה וז"ש ועשו לי מקדש אחר הבדלם מהם ד' גלות וז"ש מי מעכב שאור שהם מעכבים הגאולה וא"ת הא אמרת דכלו במעשה שטים וי"ל שערב רב היינו נשמות חיצוניות מעוררות בישראל הבאות מצד הטומאה ומתערב בקדושה והיינו בהתערב בישראל עם הברית קדש בטמא מעורב וכן ג"כ נמשכות כאשר יהיה בעת הזווג איזה בלבול מחשבה כגון ממזרים דרבנן והם הם עזי פנים שבדור וערב רב. מ' מן חימה הענין שמלת מות הוא סוד היות הספירות העליונות מסכימות אל הדין והם תפארת מלכות שבה תחיה מצד הרחמים או להפך מצד הדין כאומר אני אמית ואחי', ו' ת"ת המשפיע למלכות כל ענייני ההנהגה חיים ומות מלכות בינה אימא עילאה רביעא על בנין איהי רחמים ודינין מתערין מינה ובהסכמתם לדין יתייחדו ויעשו מו"ת ירצה מ' מן חימה דהיינו היות הבינה מעוררת דין להשפיע לשמאל לעורר הדין והחיצונית לפעול הדין והמיתה וטס באוירא היינו ת"ת להשפיעו הדין מה עשה חטף לה שלא ישפיע הדין וחטפה מאותה בחינה והפכה לרחמים בסוד התשובה תשו"ב ה' ושתף לה עם ר"ח דהיינו יצחק גבורה למתק דיני יצחק ושלשתם רח"ם בסוד ברוגז רח"ם תזכור ואח"כ חזר לתקן ולמתק דין הנשפע משש קצוות והיינו דחזא ו' מן מו"ת טס ברקיעא שהוא יסוד הנקרא רקיע להשפיע בו הדין מפני קנאת הברית והוא הפכו לרחמים במה ששתפה בסוד רחם ונעשה רומח דהיינו כשיש דין למטה אין דין למעלה והיינו דאשתלים רומ"ח לפעול הדין. ולהכי קשיא ליה ואיהו במה יכיל וכו' כי אפילו אחר המעשה הזה לא היה עולה אלא עד היסוד כאומר הנני נותן לו את בריתי שלום וא"כ האיך יכול לעלות אל הת"ת והבינה ולשתפם עמנו ותירץ בתרין רוחין דאתטמרו כנז' בפ' אחרי מות בזוהר כי שתי נשמות נדב ואביהוא נתעברו בפנחס שהרי היו בסוד עליון ומרכבה עליונה וזה שאמר בתרין פנים חס עלייהו דישראל מהרמ"ק זלה"ה:

רלח ע"א בתרין אתוון מ"ו הם הבינה והת"ת כנז' מהם השפיעו להם כח אל הפעולה הגדולה ההיא דכמה נסים נעשו לו כדפי' וז"ל והיינו שהקנאה והדין שהיה למעלה השפיעו עליו ובטלו מלמעלה ונפעל למטה ע"י והיינו בקנאו את קנאתי ממש קנאה עליונה קנא ונתלבש והשתא קשה כי אחר שכוונתו היה לטהר הדין מלמעלה אמאי שיתף מ"י עם ר"ח שהוא יצחק א"כ אדרבא בזה יעורר הדין והגבורה. וז"ש אמאי אשתתף ביצחק ותי' דיצחק הוא סוד מרכבה לגבורה לא מצד הדין ח"ו אלא מצד הפונה לחסד והיינו סוד ויעקוד את יצחק בנו היות הגבורה נכנעת אל החסד והיינו סוד מיתת יצחק שהיא הגבורה שיהיה הדין העליון נשפע למטה והמדה ההיא נתקנת וז"ש דיצחק מסר גרמיה למיתה וע"ד זה ממש היה עושה הוא המעשה הזה כנז' א"כ יעזר מצד עקידת יצחק ממש ולזה שתף עמו ר"ח ומצד ד"ו פרצופים שהם נדב ואביהוא תרי עוזלי אלייתא והוא ח"ס דפנחס לשון חסד ורחמים פניאל הוא הת"ת שבו יהו"ה שהוא פנים לשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י שסודו ייא"י דהיינו א"ל:

וכגינייהו אמר משה זכור. כלומר אלו שהם עמי בתפלה. אליהו זה פנח"ס ומלת כללותו ר"ח יצחק ופרטיו אברהם ויעקב ושלשתם יחד יה"ו מאליהו י' אברהם ה' יצחק ו' יעקב. ואחר שזכה לשלשתם מאליה ה' אחרונה נאחזת עמו שהיא אינה נמצאת אלא במקום ששלשה אבות נמצאים:

י' דזכה ביה פינחס וכו' כי ג' אבות הם פן חס והם יה"ו אמנם ה' של הנביא שהיא י' של פינחס כדי להשלים ר"ח היינו י' עצמה של ברית בגין דקני וי' ?זאת אינה י' אחרונה אלא ג"כ י' ראשונה והיינו דמפרש ותרין יודי"ן אינון ושתיהן נכללות בסוד ברית דהיינו י' עילאה כי האדם רומז לשתיהם בסוד ברית בהיותו נימול בעשר אצבעות ידים דהיינו י' עילאה ועשר אצבעות רגלים דהיינו י' תתאה וכאשר נימול אברהם בידו נמצאו בו ב' יודי"ן מתייחדים י' עליונה בי' תחתונה דהיינו סוד יהוה באדנ"י בסוד יאהדונה"י י' מקשרת בי' וכן עתה בשאר הנימולים סוד זה בי' אצבעות המוהל ועשר אצבעות רגלי הנימול ועיקר הכוונה שיהיו ב' יודי"ן מתייחדים ונקשרים ויו"ד תתאה עיקר שהוא י' פנחס והיא אות ברית וז"ש ואיהי את קדישא דמתעטרא ברשימו עילאה כנז' כלומר י' תחתונה היא אות ברית והיא מתעטרא ברשימו עילאה דהיינו י' עליונה ומדקותה קראה רשימו ובהיותו ערל הקליפות מבדילות בין י' לי' ובהיותו נימול מתגלה י' תתאה ונבדלות הקליפות ומאחדות היודי"ן ותתאה אתרשמת בעילאה.

ודא אתרשים כלומר יש עוד מצות שעניינם יהי' האדם מתרשם בסוד השני יודי"ן אמנם הזאת היא מעולה מפני שהיא תמידית עם האדם בכל רגע שאינה נבדלת וז"ש ודא אתרשים תדיר לעלמין תדיר בערך שיש מצות לזמנים כגון שבת תפילין יום טוב שהם מזמן לזמן וזו תדירה ביום ובלילה בחול ובשבת ויש עסק התורה שהיא ביום ובלילה אמנם אינה במבואות המטונפות וזו לעלמין נכנסת עמו למרחץ ולבית הכסא והיינו דמסיק איהי אות שבת וכו' והשתא קשה שתים למה כיון דמצות ברית תדירא היא העיקר תפילין או יו"ט ושבת כשאין תפילין למה לז"א למיהוי ישראל רשים (ברצוניהו) [בזוהר איתא ברצועייהו] בברית דילהון כלומר אות זאת בברית היא הקבועה והיא נעלמת בלתי ניכרת אלא לאדם עצמו אמנם האחרת להראות לכל כאומר וראו כל עמי הארץ והנה בי' זאת דברית דהיינו אות שבת ותפילין וי"ט ומזוזה הם רשומים בנוי דמטרוניתא דהיינו היכלא דמלכא כי ההיכל היא המלכות אמנם להיותם מסומנים ג"כ בי' של יהו"ה היא סוד התורה דהיינו מלכא ממש להראות שהם מהת"ת עצמו ממוחא דיליה דהיינו יהו"ה נמצא לפי זה אות ברית כולל שתיהם בסתר ותורה בשבת או בתפילין הם שתיהם בגלוי: ואות י' דשד"י איהי חוליא וכו' קשיא ליה דסוף סוף כיון שהם מסומנים בשתי יודי"ן אלו למה צורך הוא תפילין שבת וי"ט מזוזה ברית מילה ואל הנדרש שהכוונה בסתר ובגלוי תינח תפילין ושבת וי"ט ואות ברית אמנם מזוזה למה לזה פי' כי סוד י' דברית היא אות י' דשדי וסגולתם להכניע החיצונים ולהבריחם והעד כי שם שד"י הוא ש"ד י' כלומר יו"ד שודד השדים ומכניעם ושד היינו יצה"ר א"כ היא בבשרו להכניע יצה"ר שלא יפתהו בעריות וזה רמז באומרו דשד יצה"ר דלא יניק ליה וכמה שמות יש לו כפי בחינותיה נחש כלב אריה דוב חמור נוער והכל לפי בחי' העון שאדם פוגע בו וז"ש אתמתל לבר נש כפום חיבוי לאדם שנושכו ולא בכרת ומיתות ב"ד אלא בעברות אחרות הוא נק' כלב מרדימו בעת הצריך להשכים לבית הכנסת כאומר והכלבים עזי נפש וגו' * נ' דצ"ל ומאכילו מאכלות אסורות. ומ' כולו אפלות והיינו לא ידעו שבעה תאוה כלבית נחש נושכו נשיכת נחש באדם לשון הרע דממית ומרגילו ברכילות אריה טורפו ודורסו בחילול שבת וכריתות ומיתת ב"ד. דוב מפתהו בעריות החמורות חמור מפתהו בשאר עבירות ולפרק מעליו עול מצות דמרכיבין עליה נפשא ושורשה היא מן האופנים סמוכה לחיצונים והיא רוכבת מצד שורשה על יצה"ר וכאשר הנפש מתפתת אחר החמור לפרק מעליו עול תורה מיד היצה"ר גובר ויפול רוכבו שהיא הנפש אחור ונושכו כחמור ודאי וז"ש ומיד דאשתמודע וכו' כי יפול הנופל נופל מן הגג מי שנופל נפשו מעל חמורו:

וצדיק דרכיב עליה וכו' א"כ מטעם זה צריך כמה מיני חוליות לקשרו כדמסיק וסתם צדיק במצות אלו מכניעו ומשעבדו ואח"כ ע"י מסתלק והיינו ויעל אליהו כי יצה"ר כל עוד שהאדם בחיים צופה להמיתו כשהשלים האדם ימי עבודתו היא עבד לו וסולם להעלותו למנוחתו דרך בו יסתלק כי אין כניסה פנימה למוח אם לא דרך הקליפות והיינו ויעל אליהו בסערה בשכר שהכניע * נ' דצ"ל הסערה דהיינו כו'. הם עבד דהיינו הקליפה שמסערת נפש האדם בעבירה. ואיוב מפני שאמר לא נופל דהיינו שגבר על יצרו ועשה לו הסערה דרך להשיג הגדולה והיינו ויען ה' את איוב מן הסערה אבל עם כל זה היו הם מסתערים כחמור זה בכל עת צופה להמיתם כחמור המסער לרוכבו שעסקיו רעים אמנם יש צדיקים אחרים שאין צורך להם גבורה לכבוש יצרם ועליהם אמר ואית מאן דאתהדר להו חמור דלאו איהו מסער רוכבו. והיינו העוסקים בתורה דהיינו י' של שם בן ד' כאומרם ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו והיינו שהתורה מכניעו הרבה והיינו ויחבוש מכבר היה חבוש ומשועבד וכן עני ורוכב על חמור משועבד אליו וכיון שכן שכל סוד זה תלוי בסוד י' של אדנ"י רוכב על חמור ובחינה אחרת י' של יהו"ה חבוש תחתיו דהיינו התורה כנז' א"כ מזוזה ג"כ צריכה כדי להבריחם מגבולו וביתו כדמפרש ואזיל.

ומיד דחזיין וגו'. ואתרשים ביה דאיהו ברא דמלכא ומטרוניתא מפני שיש בו סוד י' של יהו"ה דהיינו מלכא וי' של אדנ"י דהיינו מטרוניתא וזה בסוד ברית כנז"ל כי י' של ברית כוללת שתיהם ופנחס זכה לשתיהם מפני שקנאת הברית היה במחשבה ומעשה וז"ש קני במחשבה וכו'. ואע"ג שאין בחיק האדם לזכות לחכמה עליונה עכ"ז בסוד טהרת המחשבה מתנוצץ בו אור החכמה וז"ש ובגין דאדם קדמאה וכו' והיינו היותו רשים בתרוייהו לא מרכבה ממש אלא סוד אורם שופע עליו בסוד טהרת המחשבה כנז' ובסוד טוב המעשה היה אחרון בסוד אות י' דאדנ"י כנז' מהרמ"ק זלה"ה.

גליון. פנחס זה אליהו פינחס עולה ר"ח שהם ד' פעמים שם בן וכשנסתלק הלכו להם הג' יסודות שהם אויר מים עפר ג"פ ב"ן נשאר פעם א' ב"ן שהוא יסוד האש ועולה אליהו וזהו פנחס זה אליהו ואליהו הנביא עולה ק"ל בעשר אותיות ולכן טוב להזכירו במו"ש ק"ל פעמים כנגד ק"ל שנה של שנות אדם הראשון שהיה עושה נגעי בני אדם

ויעל אליהו בסערה השמים וכו' יצרו של צדיק נעשה לו מרכבה וזהו ויעל אליהו בסערה השמים בשביל שכבשו עלה ע"י וזהו איזהו גבור הכובש את יצרו ועיין דף רכ"א י' מן שד"י וכו' ובציצית יש שם שד"י שעולה במ"ק ח' כנגד ח' חוטין עכ"ל:

רלח ע"ב לכן וכו' הכוונה אם ברעותך למשה בעל ברית שלום שיתן אותו לפנחס כנז' בזוהר פנחס ואמור ר"ל בפה והענין כי הדברים כדי שיתקיימו לא יספיק גמר המחשבה. אם לא יאמר בפה כי לא תהיה מתנה גלויה לאחרים אלא כשיוציא בפה כי המחשבה נעלמה מאחרים והיינו לכן השבעתיך שתאמר בפיך מה שבלבך כדי להגלות לאחרים:

סימנא מלת מכתם הוא מלשון כתם וסימן. סהידת עלן בהיותם בתחתונים נוטלת מעשיהם הטובים בסוד מיין נוקבין מראה אותם כלפי מעלה ובחינתה שושן לבד אמנם בהיות דרגין עילאין בהדה שנכללי' בה היא נקראת שושנה כענין צדק צדקה ליל לילה כן הוא שושן שושנה כי ה' היא סוד ג' ווי"ן ג' סימני דכורא עמה ויסע ויבא ויט כזה #ו ז דהיינו דרגין עילאין בהדה והיא מתקשטת בכהנים וישראלים ולוים בג' בחינות אלו נעשית שושנה שהיא תועלת ריח מעשה ישראל למעלה. דאינון אברים. כלומר ישראל בהיותם מכשירים מעשיהם הם בסוד נשמתם לבוש אל השכינה והיא מתלבשת בהם והם בכלל איברים אל רוחניותם כדי שתתפשט בהם וז"ש והיא נשמתא עלייהו ונודע כי הנשמה מעידה על הגוף כאומר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ובחי' זו השכינה שוכבת חיקנו ובערך הת"ת נק' עזר כלומר אעשה לו עזר כנגדו והת"ת נק' שמים והוא עזר לו בענין שהוא סייעתא דשמיא והב"ה שולח אותנו לעזרתינו והיינו אומר דקיימא עלן ומשם מרע"ה מרכבה לתתא והוא מתעלם בה והיינו תניא אותיות איתן כדמסיק דמסייע בסוד היותו מתעלם במלכות מצדה מסייע לך והוא עזר לכל מתעסק בתורה. איתן תניא וכו' נודע כי סוד תניא היינו ברייתא והם בסוד * נ' דצ"ל ירכים ע' פקודי רנ"ז ב'. כרבים למטה כנז' בפ' פקודי ולזה איתן תניא היינו המלכות שהיא לבד למטה והיא מושבה למעלה והיינו איתן תניא ושים בסלע קנך דהיינו הכסא ושם בחי' השכינה בחינת נשר שאינה מתפחדת מהנץ ולא בחינות יונה וצפור נודדת מקנה גולה ולזה אמר איתן תניא מושבך ומושב זה הוא גלות ברייתא ושים בסלע דהיינו כסא הכתר שהיא שם השכינה בבחי' נשר קנך דאתמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף אתמר בה שלח תשלח את האם דהיינו מצד אותם שהם שונים הלכות מבחי' משנה בתורה בת מלך פנימה לא ברייתא דהיינו מארי קבלה שאין בהם גלות וז"ש דאינון ששונה הלכות וכו' ועתה בזה יתקשרו משנה וברייתא יחד דהיינו איתן ושים בסלע ולזה כל דבור דאפיק מפומו דהאי כסא עם היות שהיא לבר בברייתא מפיק ביה יהו"ה לשמה דהיינו שכוונתו לייחד בין באורייתא מצד הת"ת בין בצלותא מצד המלכות בין בברכה מצד היסוד בין בכל פקודא ופקודא שאר בחינות הייחוד במעשה המצות יפרוש כנפיו דהיינו סוד מחנות שכינה המשתרבבים עד העולם התחתון יקחנו לקבלת תורה ותפלה וברכה:

על ההוא אבר דההוא בר נש. ממש דיוקן האדם וסוד האבר המתתקן באותה מצוה מצטיירים שם כל מצוה ומצוה לפי רמזתה באיברי האדם דביה באבר האדם מצוה רמז המעשה ההוא ועצם המצוה ירמוז יחוד אברי השכינה בענין שהמצוה ממש מן יהו"ה וה' אתקרי אבר דשכינתא וסוד איבריה וספירותיה מתתקנות במעשה המצות ולזה אהדר אברתו אבר המתפלל וכן אבר הנשר הנז' וז"ש ובגין דא ישאהו על אברתו כפשוטו והיינו שהאדם מתתקן מלמטה ושכינה מאירה עלי' מלמעל' לנוכח תיקונו דהיינו ישאהו ממש כעין ישא ה' פניו אליך. ומאי ושים בסלע אחר שמכחיות תניא הוא המעלה הגדולה הזאת שהוא הייחוד למה ישתנה לסלע היינו כדי להתעלות אל סוד ה' וז"ש עליה אמר דוד ה' סלעי שאין שם ה' נמצא באיתן מפני שהיא ברייתא וצריך לסלע ומצודה כדמסיק אוף הכי תניא דאיהו ביה הלכה תקיפא וכו' ירצ' כאשר יתקשר תניא בסלע תתגבר ואין קושיא ולא חיצוני מחלישה ומהפך אותה והברייתא הזאת שאין בה גלות וחולשות קושיא בהאי איהו מקננא נשרא דהיינו מ' נוצחת וכל תנאים שהם הנשמות. קנים דילה חסידים גבורים מארי תורה חוזים נביאים צדיקים מלכים הם בניה אמנם יש מהם במקרא והם בעלי גלות כדמסיק:

זמנא חדא וכו'. הינו שאין יחודם קבוע שאינם מארי קבלה שהייחוד תמיד שלא יפסק אלא יהיה הייחוד לעתים שאין לשכינה עמהם דירה קבועה אלא מקרה הערה מועטת והיינו שהם בברייתא ובגלות אמנם והיינו כי יקרה דרך מקרה ואית דאינון במתניתא דלהון בסוד משנה שקדנים עושים דירה לשכינתא תמיד לא יחשו דהיינו דירה קבועה וייחוד גמור אמנם ג"כ לעתים ביחוד גמור ואלו הם הקובעים ימים ידועים בקביעות ועל אלו נאמר שלח תשלח את האם שאין להם כח לייחד בעת התגברות הגלות אמנם אחרים קבועים כל ימיהם יהיה קבועה דיר' לשכינה תמיד ועל אלו אמר ואית מארי משנה וכו' ועל אלו נאמר לא תקח האם על הבנים ירצה שאין סבה גורמת סילוק שכינה מעליהם אמנם מארי קבלה שהם מצדיקי הרבים הם למעלה שהם דבקים לעולם ועד מפני שהם דבקים תמיד ועניינים אלו הצריך ביאורם בתיקונים. ויאמר אלהים נעשה אדם וכו' עיקר החיבור הזה מתהלך למסעות פ' פנחס ואדהתם קא מהדר הכא. לבתר דשלימו וכו' שהם ו' ימים חג"ת ג' ימים א' פועלים במלכות כנז' בפ' תרומה ואח"כ בפי' פעלו ג' ימים בה וביום הו' חזר הענין למעלה לבינה אומן הגדול להכלל האדם מכל המעשים ומכח כל האומנים וכיון שהאומנים פעלו למעלה ולמטה כך יהיה האדם כלול מלמעלה בנשמתו ורוחו ונפשו ולמטה בגופו ובמציאותו ולכך אמר שאין להם חלק באומנים הקדושים העליוני' אינם אדם כי עיקר האדם הנשמה הקדושה ולכן אין אומות העולם קרויים אדם ועיקר מאמר נעשה אדם מהבינה אבל ישמח ישראל מצד הבינה בעושו שכלם נשתתפו בו באומן העליון שאמר נעשה אדם. ההוא דאסתער [בזוהר איתא דאתטמר] הנה הסלע הוא סוד הכסא כנז' ורעיא מהימנא נתן בסלע קנו מקום שאין אחיזה לנפש ההוא כלל והיה בה בהתלבשות בסבא נשמה משאר הנשמות ודרש הסוד הנז' וכשהבין רשב"י הענין אמר שמתוך הדרוש השכיל שהדרוש הנה היה מציאותו ממש ר"מ שעליו נאמר איתן מושבך שהאבות נק' איתנים ור"מ הוא איתן א' בסוד הדעת כולל שלשתן והמלכות הלכה אינה מתיישבת בהיותה נקשרת בא' מג' אבות אלא בהיותה נקשרת בסוד הדעת מבוע הכל כדאמרן הלכ' למשה מסיני ולכך עיקר המשנה וההלכה כסלע מטעם ששם חלקת מחוקק ספון ומטעם זה דרש לעיל סוד איתן וסוד סלע וסוד הלכה ומשנה ונשתנה ונתלבש מרע"ה מפני שהיה דורש מעלתו. דאיהו אתפשט סוד נשמת מרע"ה מתפשטת ומתנוצצת בנשמת ישראל בכל דור ודור כהתנוצצות השמש בעולם ע"י הכוכבים והלבנה בלילה ולכך מאן דאיהו גברא רבא יכונה בגמרא בשם משה וסוד התנוצצות הזה יכונה בחבור הזה פעמים רבות היות מרע"ה בגלות קבור בין רשעים והכוונה על צדיק ישראל שנשמתו מתנוצצת בהם ויתגלה לעיני כל ישראל בלי התלבשות ביום דהיינו בגאולה כדמסיק: נפק מההוא סלע. הנמשל במחזה האדרא במעמד הקדוש ההוא שהיו בו רשב"י וחביריו שכל אלו הנשמות היו באות שם כנז' בתיקונים. בצלמנו כדמותינו משמע שנכלל בו חלק צלם ודמות כולם. בצלמו כדמותו משמע שהכל ניתן בו מהאומן העליון. דמנהון הוא נברא דהיינו בצלמנו כדמותנו ולא שהם בראוהו או שנתנו ממציאותם אלא מנהון לא נברא אלא קב"ה ברא ליה שנתן בו מכחו כח כלם ויצדקו ב' הכתובים והיינו ויברא אלהים את האדם בצלמו וכו' מפני שהעיקר הוא בראו ומאמר נעשה אינו אלא לאמר קב"ה ברא ליה על צד הכללות אשר בו מהם שהקשה רשב"י אי הכי וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

רלט ע"א אי הכי הוא לא יהב ליה חד מינייהו חולקא ביה. שהרי הבורא א"צ חלקם מאחר שחותם מציאות הנמצאות הוא ומקור מציאות כולם א"כ מה צורך ליקח מהם ולא שיתנו הם. הבורא שעליהם יברא האדם בשורש מציאותם העליון שבבורא ומה הצלם והדמות אשר לתחתונים להוסיף ולגרוע בו וזה שכתוב [בצלמו] ולא איתעביד בדיוקנא דילהון אלא בדיוקנא דמלכא שהוא מקור צלם ודמות כל נמצא אמר הכי אשתמודע ירצה פשט הכתובים כך יורו ואין דוחק בזה שנאמר שהבורא נתן הכל ומה שאמר נעשה אדם אינו אלא על דרך שיחוצב מצור חוצבו כולם יחד נכללים בו אמר ח"ו שפשט הכתוב לא יופשט נעשה אדם ממש חלק כל א' וא' נתן בו ולתרץ הקושיא אנא אמינא לך:

דאיתברי בכולא ממש מלך כולם בו לא שיהיה הוא תחת ממשלתם אחר שחלק מהם נתן בו אלא אדרבא השליטו עליהם ונתן בו החלק כדי שיהא שולט עליהם וז"ש ושליט ליה על כולא ועל הצד הזה היה הוא מציאות הכללות שהיה נכלל בו שיהיה לו שליטה על הנמצאות שאפילו שיחטא ויפגום בנמצאות אין הנמצאות יכולות להפרד ממנו כלל. אלא קב"ה ברא ליה וכו' היתה העצה מלפניו שיהיה נכלל מכולם כדי שיהיו כל הנמצאות תלויות בו כדי שיהיה קשר הנמצאות ובטובו מושך השפע לכולם אמנם אינו כלול מהם מתחת ידם ורשותם אלא מאותה מדה שהיא שורש כל הנמצאות מפני שכלם. נמצאות ממנה מאותה המציאות המציא האדם בענין שהוא כלל הנמצאות ברשותם שנטל הקב"ה עצה מהם ואמר נעשה אדם שיהי' כולל הכל וקשר הכל אמנם במעשה לא נטל חלק מהם אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו דהיינו מדת המלכות כדמסיק.

דיוקנא דא מלכות קדישא שהוא כלל כל הספירות והוא חותם הנמצאות התחתונות ולזה שמה מלכות שכל המלכתו של הקב"ה בנמצאות על ידה וכל המלכות כולו וכל הצבא בה ואפילו החיצונים. ועם כל זה היא קדישא כדמסיק שלא יגיעה מפני זה חסרון ולא נאמר שריבוי הנכללים בה יחייבו בה ריבוי ח"ו בלא פרודא כלל אלא שהם מיוחדים תכלית ייחוד עד שהספי' כולה א' מיוחדת. וכלל בה עשר ספירן. מפרש דעשר ספי' היינו כלל כל בחינותיהם והדר מפרש שמהם שאינם נמחקים וכינויים הפעילות המתפשטות חנון רחום צדיק כיוצא והויין הם עשר הויות המיוחסות לספירות שהם תוכיותם. ועלת על כולא. המלה הזאת מורה על א"ס פעל ועשה לנמצאות עם כל העילוי וההרחק אשר לו עליהם הוא משגיח ולא עזבם אלא אדון על כולא ולית אלה אין בה שום מהנמצאים [נ' שצ"ל אין שום בהנמצאים] פועל זולת ע"י הכח והשפע הנשפע לו ממנו והיינו בר מיניה שלא יהיה לו פעולה חוץ מהשפעתו. ולא אשתכח בעילאין. אפי' שהם מעולים ותתאים אפי' שהם גרועים ורחוקים לא ימצאו רגע כמימריה מבלעדו שלא יעוזבו ממנו כלל והיינו פחות מיניה גרועים מהשגחתו כלל והטעם שלא יעמוד הוייתם ומציאותם אפי' רגע לא מציאותם ולא דבקותם אלו לאלו והיינו דאיהו קשר דכלהו להיות האוהל אחד וגם מציאות עצמם אינו מתקיים אלא בהשגחתו וז"ש שלימו דכולהו וההשגחה הזאת מתפשטת מתוך אצילות לבי"ע ע"י אור המלכות השגחת שכינה המתפשטת בכל הנמצאות ובה אור הא"ס מתלבש וז"ש לקיימא ביה ומלכותו בכל משלה. היינו ממשלתיה בכל ע"י המלכות ואין נמצא בכל הנמצאות שישאר חיותו מא"ס בלי אמצעות השכינה וז"ש:

ובגין דלא אשתכח עילת על כולא מצד מילוי והעלמו בעילאין ותתאין פחות מינה וכולם הם חיים מא"ס על ידה ולזה אתקריאת אמונת ישראל שישראל תוקעים אמונתם בה מצד בחי דבקותה למעלה למעל' עד א"ס שנא' שהמציאות הראשון לנמצאות כולם היא האמונה הזאת ובבחי' זאת שהיא בחי' העליונה שבה אמר מסטרא דעילת על כולא אתמר בה כי לא ראיתם כל תמונה ובכחתיה התחתונה מסטרא דשאר בריין אתמר ותמונת ה' יביט ששם תמונת הנמצאות ותמונת כל המושגים. כען לית מאן דידע למיטל מיניה חולקיה מהנמצאות מהאדם כנזכר ואפי' חלקי הספי' שבו אין ביד הספירה ליטול מפני שנתונות מיד אין סוף וז"ש דלא יהיב ליה חד מעלמא אלא בורא עלמין עילת על כולא. שם שמים ת"ת ומלכות מיוחדים אמונת ישראל עד א"ס דבר אחר להפריד המלכות דבר למטה עד אחר כאשר יתן הכדור [אצ"ל הכבוד] לזולת הייחוד נעקר מדה כנגד מדה עקר למעלה ונתן עבודה אל הפירוד יפרד ח"ו. למנדע לשכינתא ידיעת האלהות כנז"ל לאוקיר ליה בכל פקודין היינו כבוד אב ואם יחודם ע"י עשיית המצות והיינו למנדע תורה שע"י התורה ידיעת האלהות לאוקיר לה עשיית המצות וכן צריך עוד יסורין בגלות לאהבתה ולתיקונה כנז' וז"ש ולמסבל בגינה כמה דוחקין כמה דאוקמוה אגרא דכלה דהיינו היות המלכות מיחדת יזכה האדם אל השכר הנה דוחקא ע"י היותו נדחק ביסורין עליה לכפרת יש' לתיקון השכינה. וישכב נראה חסר והכוונה שאין המעשה בלי תורה שלם כנזכר. למנדע ולאוקיר. והכוונה אם יש באדם כ"ב אתוון דאורייתא שעוסק בתורה הוא דרך בת"ת ומיד השכינה קופצת עליה. איהי שכבת עמיה. כדכתיב וישכב במקום ההוא וכ"ב הוא ת"ס מאן ש' אלא רומז שע"י כ"ב אותיות האדם אוחז למעלה בחכמה גם הכתר נכלל שם שהרי הוא נק' יש מאין וכאמ' יש מחייב למעלה והיש אין וא"א לאדם לאחוז בחכמה הנעלמה אלא ע"י בינה שהוא אם על הבנים. וז"ש דבאתר דשכינתא עילאה תמן שאפשר להאחז בה מפני ששמה שכינה שהיא שוכנת בתחתונים וממילא בחיוב חכמה תמן וע"י שהאדם יאהוב ע"י עבודתו הת"ת והמלכות משיג שם למעלה והיינו להנחיל אוהבי יש ואוהבי מצד החסד ולזה גם שכרם מצד החסד ועושה חסד מתקן החסד ע"י החכמה שעליה אל הימין כדמסיק לאוהבי מסטרא דאהבת חסד ויש דאיהי חכמה לימינא דהיינו המתקן העושה החסד לאוהבי שהם אהבים מצד החסד ונשכרים מלמעל' מצד החכמה בחסד דהיינו הרוצה להחכים להשיג החכמה ידרים יעשה עבודה החסד מלמטה והיינו להנחיל אוהבי יש מלמעלה מהחכמה. במדה שאדם מודד בה המדות ע"י היחודים שהוא עושה או בגמילות חסדים בחסד ואם גבור כובש את יצרו בגבור' וכיוצא במדה שהאדם מודד בה שפע למלכות בה מודדים לו ומשפיעים עליו שאר הספי' וכולם נכללות בספירה ההוא ומודדין לו ממש שכר לבוש נשמתו ותיקוני חופתו והיינו אזכיר את שמי ירצה שבמעשיך אני אזכיר ומייחד שמי במידותי ע"י מעשיך משם אבוא אליך מצותה [נ' שצ"ל מאותה] הבחינה אבוא אליך בסוד תיקון שכרך וברכתיך ואתקן שכרך ומנוחתך מהרמ"ק זלה"ה:

רמב ע"א פקודא בתר דא להקריב מנחה וכו' בכל יומא צריך למשלם וכו' היינו סוד השפע הנשפע בתפלה והייחוד הנמשך ע"י הקרבנות בענין שהקרבן והתפלה הם דורון העולה מלמטה למעלה אל הת"ת והוא עולה ע"י המלכות שהמלכות היא אש אוכלת לחות מעשה העבודה והתפלה להעלות התעוררות מלמטה למעלה צדקות של הת"ת והיינו דורונא למלכא בידא דמטרוניתא כנז'. היא ברשות בעלה דהיינו שימצא הייחוד כגון בי"ט ושבתות שאז הייחוד כענין אומר שער החצר הפנימית וכו' אבל צריך להוסיף לה דורון כיון שימצא הייחוד בין שניהם והיינו אומר אם היא ברשות בעלה צריך תוספות כגון מוסף שהוא דבר נוסף על חובת היום כגון מוסף שבת ור"ח שכל המוספים שנים או כמו מוסף דכל יו"ט שיש מוסף לכל יו"ט בפני עצמו:

דאיהי ברשות היחיד הוא סוד תחום הקדושה ורשות זה הוא רשות לתתא בעל הקדושה כולה ומלכות ברשות זה וזה שאמר ואיהי ברשות היחיד דילה ועמודא דאמצעיתא דהיינו ת"ת איהי בעלה דהאי רשות שאורו הוא מתפשט במלכות בכל סוד המדרגות הקדושות האלו וסוד תפלת ערבית הוא בסוד רשות הזה הנז' ולזה יעקב שהוא מרכבה לת"ת תיקן תפלת ערבית דהיינו תיקון הרשות הנז' באור הת"ת המתפשט בו וזהו תפלת ערבית רשות והכוונה שעם היות שבלילה שולטים החיצונים וכן בגלות שהיא כלילה עם כל זה המלכות אינה יוצאה מתחום הקדושה אל תוך החיצונים אלא עם כל זה היא ברשות בעלה אשתכחת דהיינו תחום הקדושה שבהם מתפשט הת"ת ולא יותר ולזה נאמר אני מלכות ה' ת"ת שאינם נפרדות ולזה כבודי שהיא השכינה לאחר החיצוני לא אתן:

ובג"ד ויפגע במקום. וכו' הענין שההתפשטות הת"ת בכל מדרגות הקדושה גורמין שנק' הת"ת מקום שהוא מקום לשכינה ואין חיצונים שולטים בה וז"ש פייסת ליה דלא יזוז מיניה הקב"ה איהו מקומו של עולם תרגום עולם כדמפרש ואזיל מהרמ"ק זלה"ה גליון. דלא יזוז מניה פי' שלא ילך השפע שלו לחוץ לסטרא אחרא ח"ו עכ"ל:

רמב ע"א ואי תימא דיעקב וכו' כלומר אם תרצה לפרש הפך הפירוש הזה ותאמר דיעקב פייס לה לשכינה והיינו הת"ת המפייס למקום שהיא השכינה גם כן יצדק במה שפי' דהיינו שהיא בתוך תחום שבת והם נצוצות רשות בעלה ואח"כ הוא ת"ת יורד... בסוד שם יהו"ה המתלבש בתוך שם אדנ"י ושם אדנ"י בתוך התחום שהיא הניצוצות אורות הת"ת המתפשטים לכל העולם הקדש ולעולם הכל ענין א' והיינו דמסיק ובגין דאיהי בכל ליל' וכו' ופי' אחרינא שמפרשים רשות אם ירצה יתפלל ואם לאו לא יתפלל איהו תבן וכו'. חברייא דאשתארו שלא נתן רשות לכל הצדיקים להמצא בחבור זה כענין האדרא נפ"ש:

אמר ר"מ בוצינא קדישא. בג"ד בשאר צלותין וכו' הוצרך לזה כי לפי דבריו שפי' רשות ברשות בעלה * אולי צ"ל א"כ חובה כו'. אפי' חובה ירצה ח"ו כף חובה דהיינו החיצונים שולטים והדרא קו' לדוכתא ולז"א בגין דא בשאר צלותין כלומר מפני שתפלת ערבית רשות דהיינו שכינה ברשות בעלה ואינה נפרדת ממנו וזה סבה שהיא שמירתן של ישראל בגלותם או ג"כ בלילה אבל חייבים הם לייחדא חלף עבודתם בשמירתם וחובה כמשמעו. לסמכא ליה בצדיק חי עלמין מנפילתם בלילה או בגאולה מנפילתם בגלות והיינו כל הסומך גאולה יסוד לתפלה מלכות אינו ניזוק וכו' מהדין המתוח עליה שהוא בשטר חוב ממש עד שיתקנוה:

ובמאי סמיכת על יסוד שלא יספיק אלא אם ישתתף שם יסוד הימין שמשם הישועה וז"ש בדרועא ימינא הה"ד חי ה' יסוד שכבי עד הבוקר דהיינו צלותא דשחרית דאברהם כנז'.

כד מטי צלותא דמנחה צריך יחוד שני מצד הגבורה והיינו בערב דשלטא גבורה דיצחק דתקן צלותא דמנחה היא השכינה באה אל הת"ת הה"ד (דכתיב) ותבא אליו אל נח דהיינו היסוד היונה מלכות לעת ערב דשליט יצחק בגין דאז היא מנחה שלוחה לאדוני אדני מכני ליה וכו' בלא למ"ד כיון דהיא עצמה המנחה שלוחה לת"ת בגלותא דעשו. הענין כי פסוק זה נאמר בסוד היות השכינה נכנסת בגלות עשו הוא אדום והת"ת לשמרה וז"ש והנה גם הוא ת"ת הנק' הוא אחרינו הנה זה עומד אחר כתלנו ועתה יצחק מנחה היא שלוחה לאדוני ודאי אליה שהיא בגלות ועוד נפרש הפסוק שלא בזמן הגלות וירצה מנחה היא אדנ"י מלכות שלוחה לאדני הנק' אדון כל הארץ וז"ש אדנ"י לאדני וכו' וכן יוסף נאמר עליו דבר האיש אדוני הארץ:

בכור שורו וכו' וענין הכתוב ירצה שלוחה לאדוני דהיינו יסוד יוסף לעשו לעשות נקמה בבית עשו כאומר ובית יוסף להבה ובית עשו לקש והיינו סוד משיח בן אפרים כדמסיק.

והנה קמה אלומתי במשיח בן אפרים ועם היות שמזדמן למיתה וגם [נצבה] וכל ישראל משועבדים אליו והנה תסובנה אלומותיכם היינו כל י"ב שבטים י"ב גבולים עליונים משפיעים בו דהיינו כורע להשפיע בנצח והוד כריעה בברוך שהיא יסוד.

ויקח משה שמדתו הת"ת א"א שישתמש בשכינה אלא ע"י היסוד שהוא יוסף והיינו משה גוף ויוסף ברית חשבין חד.

ובג"ד עלך אתמר קמה אלומתי שלא יצדק על יוסף שהוא הוא האלומה אלא על מרע"ה שקמה אלומתי שהוא יסוד וגם נצבה בסוד תפלה מעומד וקימתה ע"י הת"ת דהיינו כל יסוד הזוקף זוקף ע"י השם שהוא הת"ת ואמר שהיסוד זוקף בסוד עלייתו של הת"ת כנז' אח"כ והנה תסובינה אלומותיכם שהם י"ב גבולים ותשתחוינה לאלומתי דהיינו שהם מושכים שפע מהיסוד והיינו סוד השתחויה שהוא המשכת שפע ולכן לאלומתי.

דאיתאחיד בימינא ובשמאלא תפלת שחרית ומנחה בסוד גאולה בניסן מן הימין ובתשרי מן השמאל כדמסיק בגוף וברית בזקיפה וכריעה בב' תפלות דהיינו סוד הגאולה במשיח בן יוסף ובמשיח בן דוד ובתר לגמור הגאולה תסתלק עלייהו לבינה על שני המשיחין שהם יהיו לך א' לימין וא' לשמאל ותסתלק לבינה בסוד הדעת שהוא מפתח שערי בינה והיינו סוד תקע בשופר גדול לחירותנו והיינו כימי צאתך מארץ מצרים שהם נ' תרעין דחירו דהיינו נ' פלאות.

ובג"ד צלותא דשחרית וכו' ירצה צלותא מלכות בשחרית בסוד הגאולה מימין חובה שתקום לנקמה לדין על האומות ודערבית רשות בחיק הת"ת שכיבת בין תרין דרועוי בגלותא. או ירצה דשחרית חובה דהיינו בעתה בהכרח יצא מן הגלות דערבית רשות אם ירצה ישכב ליני הלילה ואם זכו אחישנה:

ויהי הוא טרם כלה. הכוונה שהגאולה תחלתה בפסח וקודם בא ימי תשרי יגמר הענין ובגין דלא נפקי וכו' כנז' שצריך הגאולה קודם זמן השמאל שהוא תשרי לז"א שסוד משיח בן אפרים כדי שתוכל לגאול העבירו מן השמאל והיינו ופני שור מהשמאל בכור שורו לימין ולכך שכל את ידיו והיה הימין על אפרי' [ופני ארי'] לשמאל למזוג שניהם לימין והיינו נאם ה' לאדונ"י דהיינו דבר האיש אדוני הארץ כנז"ל שב לימיני דרועא דאברהם כדי שנהי' בשוד הגאול' בשמאל בסוד הגלות כדי שיעש' נקמת ה' כאומר ובית יוסף להבה וכו' והיינו עד אשית אויביך וכו' י

תעד רוח יתירא וכו' היינו סוד שבת שהוא מנוח' בסוד תוס' רשמ' דאצילות וקליפות נכנעות כדמסיק ולכך ושפכתי את רנתי וכו' ויהא ניחא לישראל כנז' בההוא זמנא דברי רעיא מהימנא נפש יתיר' מצד המלכות שהיא נפש.. מפ'... רוח יתירא מצד הת"ת וז"ש אי בנפש יתירא דהיינו בשבת אית לון נייחא דהיינו מנוח' שבת כ"ש בסוד הגאול' ברוחא כאומר ושפכתי את רוחי מצד הת"ת וז"ש אם בנפש יתירא דהיינו בשבת ומנוחתו גדול ולפי פשט הכתוב ירא' שאין חילוק בין עובד אלהים ללא טבדו וכולם שוים ברוח יתירא לז"א שח"ו אין הדבר כן ונפש יתירא דשבת יהי' בנין אב לזה וז"ש נפש יתירא לכל ישראל כחדא דזכותא דרבים עדיפא חד הוא אבל בערך כל יחיד ויחיד לעצמו הוא לפי מעשיו וז"ש אבל לכל בר נש וכו' ועם היות שכל א' לעצמו אינו זוכה אלא לדבר מועט בשיתופם יחד יזכו למעל' גדול' ודבר זה אוליפנא מק"ו דתיובתא ומה תשוב' שהוא מצד הרחמים לא משורת הדין שאין הדין נותן שיק בלו עכ"ז בהחזירם בתשוב' יתרצו הרבים ביותר דבר שלא ישוער מן היחיד ועם היות שברבים אפשר שיהי' מי שלא חזר בתשוב' כראוי כ"ש וק"ו (לשבר) [נ' שצ"ל לשבת] ומעלת המעשים ששורת הדין נותן אינו דין שיתוספו הרבים יותר מן היחיד כי אור השכינ' אינה שור' אלא על הרבים וז"ש ואוליפנא מק"ו:

הה"ד כה' אלהינו וכו'. הענין כי התשוב' ותוספות נשמה דשבת הכל ענין אחד והיינו אומר כה' אלקינו בכל קראנו אליו דהיינו סוד התשוב' והיינו נמי סוד תוספת נשמ' בשם כה' כדמפרש ואזיל כ' דכה' כתר דהיינו בינ' נקשר בג' ראשונות נכתרת על הת"ת דהיינו נשמ' יתיר' כדמפרש לקמיה דהיינו כה' בהיותו שור' על ישראל דהיינו נשמ' מכתר רוח מה' ת"ת וז"ש לשם ה' מוכתר עלייהו בכתריה כנז' וז"ש והאי איהו נשמ' יתיר' דכל ישראל כי אל הרבים בלי תנאים כלל שורה עליהם סוד ה' בכתריה מש"כ ליחיד כדמסיק.

ובג"ד שאין תוספות נשמ' בימי החול אלא בי"ט תקינו בכל יומי למחתם בשם ה' בלי כתר עליו דהיינו כ' דכה' כנז' וז"ש ולא אמרין מוסף דהיינו תוספת נשמ' ותוס' קדושה ובשבת שהוא תוספת נשמה כתר על שם ה' תקינו למימר במוסף כתר היינו כתר ה' חכמה אלהינו בינה והיינו [ברבים] אבל אל היחיד לכל חד מישראל פרטי תלוי בתנאים:

הכי נחית ליה נפש ותחלה לכל... ג' אבות חג"ת והענין כי בימי החול אינו זוכה אלא למדה א' דהיינו חסיד לחסד וכו' אמנם ביום שבת הוא נפש יתירא דהיינו מלכות דאיהו כללא מעשר ספי' עד הכתר אלא שי"ס שבה יהיה לחסיד מתחסדות כולם * נ' דצ"ל ולירא שמים מתגברות כו'. וליכא שאינם מתגברות כולם ר"ל מאירות בגביר' או בחסד לפי מדתו ואח"כ פי' בעלי ג' ראשונות נשיא מכתר חכם מחכמה מבין מבינה ופי' שכל בכל א' בחינות מטעם שחלקי החכמה והתבונה רבים וז"ש הכי יהבין ליה נפש יתירא כפי הבחינה ואין בין של שבת לשל חול אלא היותה עולה בבחי' המלכות עצמה עד הכתר וז"ש ואתקריאת כתר מלכות וכו':

ובכל אתר בין מג' ראשונות בין נצח והוד ויסוד לעולם אינו עולה למעל' ממלכות אלא אדם פרטי וז"ש ובכל אתר נפש יתירא מלכות ולא יעלה למעלה ממנה אלא בהיות האדם כולל כל המדות דהיינו שהוא חסיד וירא שמים ואיש תם וחכם ונבון ונשיא וחכם ונבון בנביאים ובכתובים וצדיק אז א"א להיות נפש יתירא שלא ממלכות מפני שבימות החול ג"כ נפשו סתם הוא מלכות כלולה מכל המדות להכי סליק לעילא לעילא והוא לבדו שקל * צ"ל כנגד. בג"ד כל ישראל כיון שבו יקובצו כל המעלות שבכל ישראל וז"ש ואם הוא בר נש וכו' אז יהבין ליה כתר בשם יהו"ה דהיינו נשמה יתירא דכל ישראל הנז"ל דהיינו יהו"ה ת"ת רוח כ' דכה' נשמה דהיינו סוד יחוד ת"ת ומלכות מתעטרין מבינה עליהם וז"ש דאיהו ת"ת מלך וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

רמג ע"א דאיהו ת"ת מלך וכו' שאין מלך בלא מלכות וכתר על ראשו והיינו סוד נפש יתירא ונשמה יתירא ורוח יתירא דהיינו בינה ת"ת ומלכות ואיהו כלילא עשר ספירן וכו' והאי איהו נשמה דאתוסף ביום שבת כי לעולם כתר עיקר תוספות נשמה והטעם מפני שהמנוחה האמיתית שהוא ביעול החיצונים וכחם תלוי בזה כי בו גלות אור הכתר וא"ס מופלא * אולי צ"ל ומכסה. ומכח אורו באורו אין פוצה פה ומצפצף והיינו דמסיק לית שלטנותא וכו' בנקיקי הסלעים היינו נוקבא דתהומא רבא:

אנת הוא שקיל לכל ישראל שכלל כל המדות כדמפרש ואזיל ממולא מכל גופין והיינו בכל א' מיש' פרטי נפש יתירה ולכולם יחד נשמה דסלקא עד הכתר ומרע"ה שקול ככל ישראל ולכך בו ג"כ סוד כתר נשמה יתירא ורוח יתירא דהיינו סוד אין קדוש כה' כנז"ל ובזה אנת כתר על כל חד פרטי דלא סלקי מנפש יתירא אין דומה אליו והוא כתר על כולם ואחר שמרע"ה מרכבה לסוד יהו"ה אין בלתך בר נש דיהא כתרי עלך לא נשיא מפני שאלו פרטיים כוללים מדה א' מן המדות כנז' אמנם מרע"ה ברא בדיוקנא דאבוה בסוד נשמתו היה כלול מעשר בסוד הדעת הכולל בין אבא ואימא והיינו דמרע"ה לבדו בכל ישראל יחד וז"ש בנים אתם לה' אלהיכם חכמה ובינה אתעטר ביה קב"ה ושכינתי' עילא בכתר עילאה דהיינו סוד תוספת נשמה יתרא בסוד נשמתין דצדיקייא:

פתח ואמר תנאים ואמוראים דכד הוא קרא וכו' בכל זמנא וכו' כלו' בכל מקום שימצא בס' זה שקורא אותם תנאי' ואמוראי' היה אומר להם שבח זה ולאהבת הקיצור לא נכתב אלא כאן לבד.

אנא דאשכח וכו' כלומר אם באתי לספר לא אוכל מפני שהוא בלתי תכלית ואין נאות פעולה בלי תכלית אלא להקב"ה שהוא בלי תכלית אמנם שבח קצר אומר שהתורה שהיא ארוכה וכו' תלויה בכם כנז' בתיקונים. יתקיים בכו. שאתם שמחים במעלתי ושבחי מה דיתקיים בי ששמחתי במעלת אהרן אחי כמו ששמח הוא במעלתי כמה דאוקמוה וכו':

בכל מוסף דאמר כתר מהכא וכו' כלומר כמה שפירש לעיל בסוד כה' אלהינו בסוד נשמה רוח נפש. וכל צלותין דישראל התמידות בחול. ריחא דילהון דהיינו התעוררותם העולה ממטה למעלה מכונה בשם ריח שעולה דרך החוטם עד המוח כן התפלה עולה למעלה עד סוד אשה מלכות ריח ת"ת ניחוח בינה לה' חכמה כנז' בזוהר שיר השירים מור ולבונה וכל אבקת. לקמן מפרש אבקת רוכל דהיינו ויאבק איש עמו ולפי"ז יחוד אבקת רוכל התעוררות העולה ממטה למעל' מכת טהור וכת טמא והיינו מכל אבקת שני אבקים אבק יעקב אבק סמא"ל ואפשר דמור מצד הדין המר ולבונה מצד לבנונית הטהרה אלו מלמדי זכות לייחד ואלו מלמדי חובה להפרד אמנם ביום השבת שבטל כח סמאל מכל מיני כשפים דהיינו מכל הספי' שהוא שבת כוללת הכל והוא למעלה מכל שליטת החיצונים ולכן אין יכולים לערער ואין כן תפלת ערבית בימי החול ושכינה דזמן הגלות שיש בעניינה ריב וקטטה בין כחות הקדושה וכחות הטומאה וז"ש מלאכי אלהים עולים ויורדים בו בסולם דיעקב שהוא השכינ' בסוד תפלת ערבית ובסוד הגלות החיצונים סלקין חובין ללמד חובה על ישראל כדי שלא יהי' יחוד כדי לאחוז בשכינה בסוד סרכות לינק ממנה וצד הקדושה סלקין זכוון ומלמדים זכות ומכניעים כחות הטומאה למטה ומסלקים שכינה מעליהם להתייחד ויתארך זה הריב עד יעקב יעלה אבקו של ג' אבות דהיינו שמעו הרים את ריב ה' כנז' דהיינו שכינה ואם בסוד תפלת ערבית הוא בקטטה זו עד עלות השחר כדמסיק שאז השכינה נאחזת לצד החסד ואח"כ בצד יצחק בין תרין דרועין וכן בגאולה עד עלות השחר דהיינו בזכות בוקר דאברהם בסוד הגאולה:

תפלת ערבית זמנה כל הלילה מפני שכל הלילה זמן הריב והקטטה אלא שהחכמים גדרו גדר עד חצות מפני שבחצות לילה שכינה מסתלקת מהחצונים ונוצח יעקב וכתותיו ולזה בחצות לילה שכינה בג"ע של מטה עם הצדיקים והיינו גדר שגדרו חכמים שלא ישלטו החיצונים אלא עד חצות. אמנם הגאולה (ואחיותה) [אולי ואחיזתה] בימין היא עד עלות השחר כדמפ' ואזיל דשחר היינו שכינ' צלותא דערבית דכתיב בה אל תראוני שאני שחרחורת ועד עלותה להתאחז ביעקב מצד החסד דהיינו בוקר דאברהם דהיינו כל אורך הגלות עד הגאולה דהיינו התאחז השכינה בבוקר כאומר ליני הלילה והי' בבוקר וגו' וסוף הלילה תחלת השחר הוא בנצח שחררותא דבוקר והיינו תחלת הגאולה שעדיין אינה גאולה גמורה אלא נקמה באויבים דהיינו בנצח ששם מארי נצחן קרביא. אלף חמישאה כי העולם בניינו בחסד אלף שנים וכן בכל ספי' וספי' וסוף * נ' דצ"ל אלף הד' בני עזרא. אלף בפני עזרה הבית ונפגם והיתה השכינה בגלות אלף חמישי כולו והיינו אוכלים כל ארבע ותולין כל חמש אמנם שורפין בתחלת שש כנז' בתיקונים:

הוד דילך כדכתיב ונתת מהודך עליו מוליך לימין משה קושר מדת הוד בנצח שהוא ימין והיא רישא דשחרין שהם ב' שחרין נצח הוד.

אילת אהבים שכינה בסוד שני אהבים תרין משיחין בענין שעל סוד זה נאמר למנצח דהיינו נצח על אילת שכינה השחר שהיא בהוד שהוא ג"כ שחר והיא מתאבקת בנצח משם נקמה על קדרותא דשחר דהיינו כי נגע בכף ירך יעקב ותרין משיחין יתערון לגבייהו דשתי ספי' אלו שהם נצח והוד להיותם מרכבה אליהם לענין הגאולה בן אפרים בהוד ולכך נאמר הנקמות ונמסר למיתה מצד מדת הוד אמנם בן דוד מצד נצח והוא אל הימין וכדי לכלול סוד הת"ת דהיינו משה כדמסיק שהוא עיקר הגאולה גואל א' והוא גואל ב' ולז"א ואתקשר ו"ה דהיינו נצח והוד נתקשרו בחסד וגבורה ומרע"ה בקו האמצעי כאו' אחיד אנת באמצעיתא דהיינו גוף וברית יחד כדמפרש ואזיל. דאתקשר בך וכו':

מהרמ"ק זלה"ה:

רמג ע"ב דאתקשר בך עמודא וכו' ויסוד וכו' כדי לכלול הנצח עם החסד וההוד עם הגבורה וכולל יסוד לקשרם יחד ג"כ בבחינתה התחתונה וכדי לכלול ג"כ סוד הדעת שהוא בן י"ה חכמה ובינה אמר והחכמה בימין והבינה בשמאל בענין שמרע"ה קשר הכל.

איהי קשת כלומר שכינה ג"כ כוללת אז בבחי' ימין ושמאל ואמצע דהיינו שהוא קשת שהם ג' גוונין חיור סומק וירוק וז"ש והאי איהו לבושא דשכינה שבהיותה בגלות אין גוונים מאירים עד הגאולה.

לבושא דצדיק כי בסוד הקשת ג"כ הוא לבוש ליסוד והעד דאיתקרי ברית הקשת והטעם שהיסוד הוא אות הזכר וז"ש ואיהי אות שבת וכו' ואמר קב"ה מאן דלאו וכו' כלומר להיות אמת שסוד אות הוא סוד הקשת והיינו סוד ג' גוונים לבושא דשכינתא לזה אינו רשאי להתאחז וליכנס לתתא שום אדם אם לא יכנס בסוד אות כראוי וז"ש מאן דלא רשים בהאי אות דהיינו אות ברית ושבת וי"ט ותפילין לא יעיל (דמראה) [נ' שצ"ל במראה] דא שהוא הת"ת סוד רוח ובחדר דא שהיא הבינה כאומר ואל חדר הורתי דהיינו סוד הנשמה אות ברית נפש. והאי איהו כלומר אות ברית דאמרן איהו מנוה שמשתמש בו עמודא דאמצעותא לפעול למטה בסוד ג' גוונים דהיינו חיוור מטה כלפי חסד וכו' וכמו שהם צדיקים ומדתם צדיק ושכרם ח"י ברכות וז"ש למיהב לון זכוון בח"י ברכאן וכו' ומצד גוון סומק מטה דהיינו יסוד ו' זעירא כלפי חובא גבורה, ובעמודא דאמצעיתא דהיינו גוון ירוק ופעולתו ארך אפים לבינוניים כמו שהוא בינוני בין דין לרחמים ומאריך אפיים לבינונים להחזירם בתשובה. אות ברית הקשת דהיינו נקודה אמצעית דהיינו בת עין וסביבית עין ג' גוונים סוד ש' מן שבת.

ואית לה שית דרגין הם ששה ענפים מתפשטים ממנה ומתלבשים בסוד מטטרון דהיינו סוד ההיכלות סוד היצירה והם ששת ימי החול מותרים במלאכה שאין להם קדושת שבת ולא יו"ט ולכך ששת * צ"ל ימים תעשה כו'. ימי המעשה מעשיך אבל בת יחידה דהיינו שכינה המסתלקת בום שבת מהחול ונקשרה עם הת"ת ואסורה במלאכה כי המלאכות היא שליטת החיצונים שבהם סוד סמא"ל ולילי"ת והייני סוד המ' נקשרת בו' קצוות דאצילות דהיינו סוד שבת דהיינו סוד יה"ו ימין ושמאל ואמצע ומלכות ה' רגל רביעי במרכבה והם יה"ו י' גובר חסד וי"ה ו' גוברת מצד הת"ת הו"י ה' גוברת מצד הגבורה וכן ג' אחרים (בנה"י) [ואולי בוה"י] וצדיק ח"י כולל ח"י אותיות שהם בו' קצוות כנז' ואיהי מלכות ה' רביעית בכל ג' אותיות שהיא משתתפת בכל א' מהקצוות בסוד ג' אבות שבכל צד וצד מששה הקצוות שבהם ג' אבות וה' מתייחדת שם עמהם:

כד שלטא איהי ט"ל דהיינו ו' ענפים ו' קצוות יה"ו פשוט ובעצם האבות במילוי יו"ד ה"א וא"ו דסליק ט"ל שהוא ביום שבת במקום ששת ימי החול כנז' אסרו מ' מלאכות מפני שבששת ימי החול הם מותרים ועתה שהם ו' ענפים עליונים יה"ו הי"ו וי"ה וכו' כנזכר שכל עצמם הם יו"ד ה"א וא"ו דהיינו ע"ל ראוי שיאסרו מ' מלאכות חסר א' מפני שהם נגדיות לט"ל שבאבות העליונות וז"ש אתקריאו אבות מלאכות. ובאילין מ' מלאכות שהם מקוללות ודא ל"ט והם מכות להכות הרשע שנתפתה אחריה' ואח"כ מקטרגות עליו ואח"כ יורדות ומענישות איתו ברשות גבוה ולכך לקו אלו שהגבירו אותם ל"ט לטותא ודאי ולהוכיח שט"ל מכות הם ט"ל מלאכות כי כמו של"ט מלאכות אינם בשבת כך אין לוקין בשבת וטעם לכל משום דשלטא ט"ל דקדושה בה"א שהיא שבת עצמה כנז' לכך אין ראוי לעורר טל חיצוני והאי ט"ל לאו איהי וכו' בענין שיש ג' מיני ט"ל א' ט"ל דשבת ב' ט"ל דחול מותר ג' ל"ט שהם אסורות ל"ט מכות:

אתקריאת ארץ בבחינתה למטה יש בה ג' בחינות הא' נגד חסד אתקריאת מים וכו' בענין שעפר היינו ארץ היא בחי' רביעית שבה. לכולהו למים שבה ואש שבה ואויר שבה.

ובגין דנשמתא וכו' כוונת הענין הוא לתת טעם לאיסור המלאכות בשבת והיתרם בשאר ימים והכוונה כי בשאר הימים אין שליטת מדת המלכות בעולם התחתון שאין אור האצילות מתפשטת למטה אלא סוד מלאך מטטרו"ן והיינו ימי החול וא"כ עולם זה וכל אשר בו כולם מאירים בימי החול ומתלבשים באורות מטטרו"ן וכאשר האדם יפעול מעשהו ומלאכתו הכל בסוד מטטרון ומותר לפעול בו אמנם ביום שבת מפני של מעלה במלאכתו העליונות נתפשט בה סוד אור נשמה יתירה התפשטות ענפיה למטה עד שכל הנמצא התחתון מאיר באור המלכות והנוגע בכלים ובקרקע משתמש באור עליון מלכות ופוגם בכל מעשה שיעשה שהרי הוא שבת מלכתא שכינתא ודאי ואין ראוי לייגעה במעשה ולפוגמה בחרישה כי קרקע זה היא ממש מלכות כיון ששולטת ומתפשטת בתחתונים וז"ש ובגין דנשמתא יתירא דהיינו סוד נשמת כל חי ת"ת ובינה אתפשטת בשכינה וריבוי אור זה שבה גורם שיהיו ניצוצי אורה מתרבים ונעשית שבת ומולכת ושולטת בכל הנמצאים התחתונים והיינו ומלכותו בכל משלה שהיא שולטת על כל החיילים וז"ש משם איהי מלכות דשלטנותא על ארעא ועל אילנין וטורין וכו' בענין שהעושה מלאכה באילן או בזריעה וכיוצא ממש בה הוא פועל ועושה ופוגם וסוד הפגם הוא אומר. ובגין דאילנא דחיי הוא סוד הת"ת מצד הבינה נשמת חיים דאיהי נשמה יתירא דבשבת היא מתפשטת יהו"ה בשם אדנ"י בה תולדין דילה דביום השבת התולדות הנעשות ביחוד העליון הם רוחניות בסוד האצילות אית לה נייחא מן הדרכים התחתונים הגשמיים לארעא דאיהי שכינתא כנזכר ולכך הפועל ועושה בשבת דבר גשמי ממש פועל ומטריח אותה ובה בעצמה עושה המלאכה ולכך המלאכות אסורות ביום השבת מש"כ בימי החול הנזכר:

ובגין דשכינתא וכו' היינו לפרש המלאכות והא' מהם החורש ואין צ"ל הארץ שהיא עצמה מלכות ופועל בה בשבת אלא אפילו הפרה עצמה ביום השבת רומז במלכות מצד הבינה וכדמפרש ואזיל ובגין דשכ נתא וכו' על גבי ממש כיון שהארץ הוא רומז אליה חורש על גבה כנזכר וברמז השבת מלכות בעצמ' המלכות שהיא נק' פרה אדומה דהיינו ופני שור אדומה באדמימות הדין דהיינו ה"א דאמרן. תמימה מצד החסד דהיינו יו"ד אשר אין בה מום מצד הת"ת דהיינו וא"ו אשר לא עלה עליה עול דהיינו עול דרך ארץ ועול מלאכה מצד אימא עילאה דאיהו חירא דכולא שבת נייחא מצד נשמתא יתירא כנז' ומצד... אינם שולטים הקליפות. והוא רחום יכפר עון וכו' ד' קליפות עו"ן משחי"ת א"ף וחימ"ה ושכינתא תתאה ביומין דחול מתלבשת בד' קליפין שהם סוד ד' מיתות וביום השבת אין דנים בשבת שאין שליטה לאלו ושכינתא מתפשטת ולכך אין צריך לומר והוא רחום שהפסוק הזה נאמר על הכנעת הקליפות ע"י ד' אותיות יהו"ה המתלבשים בתוכם וכיון שביום השבת אינם שולטות אם יאמר פסוק זה בערבית בתחלת התפלה מורה שהמלכות תפלת ערבית מתנהגת ע"י הקליפות וצריך להכניעם שלא יקטרגו וזה אינו אמת ומחלל כבוד השכינה ולכך אין לאמרו ולא לשכינה לבד החירות אלא אליה ולכל אשר למטה ממנה ולכל ישראל וז"ש ובכל אתר דישתכחין וכו' מפני שהיא פורשת כנפיה על בניה ולכך אנו מחתימים בברכת השכיבנו הפורש סכת שלום שהוא המלכות עלינו ועל עמו ישראל וכו' נמצאת אומר שאפילו הפרטיים התחתונים הנפעלי' ע"י ל"ב מעשה בראשית כולם יוצאים לחירות א"כ בג"ד אסור לחרוש וכו' שפוגם בקדושה המתפשטת למטה בסוד ופרוש עלינו סכת שלומך שהיא אימא עילאה דשריא עלן ע"י הפורס סכת שלם דאיהי אימא תתאה כנז"ל והיינו ע"י הת"ת דאיהי אילנא דחיי המיוחד בחכמה ובינה מקור החיים אתחבר בה"א וע"י כך מתפשטים ענף המלכות ואפילו בפרטים התחתונים א"כ אין לך דבר שלא יוכללו בכלל נייחא דא ולכך אין להשתמש בכלים דארעא בשבת כל מה שיהיה בסוד ל"ט מלאכות ופרטותם ומיניהם לתולדותם ואפילו אבנים טילטולם אסור אלא הם בני חורין בזכו שכינתא כלומר בזכות אור השכינה שהיא מתפשטת למטה שהיא בת חורין מהמלאכות הנז' באור הבינה מהרמ"ק זלה"ה. גיליון ט"ל מלאכות וכו' עיין בפרקי ר"א דף מ"ב עכ"ל:

רמד ע"א דלא יעלון אחר שכל דירתה של ישראל היא השכינה וכל המציאות מאות מתמלא (אכי') [אולי א"כ] צריך שלא יכניסו צלם לדירה שלה ע"י המלאכות שהם חיצונים ר"ה שאינו באחדות אל תוך הקדושה סוד אח"ד והמחלל השבת וערב הרשות מסלק השכינה שהיא שבת ועושה מקומם חלל שהיא מלא כל הארץ כבודו ונכנס צלם אל תוך החלל ההוא ולכך ושמרו בני ישראל את השבת וכו' לעשות ולתקן את השבת לדורותם שלא תסתלק מדירתם וכו' מאן דמזלזל בפירורין דנהמא. וכו' אלא אפילו הלכה א' ופי' הכתוב כפשטו בעד אשה זונה שזרק בה האדם פרורי נהמא דאורייתא דהיינו אנשים דשליט עלייהו. מתענה עד שצריך אפי' הלכה א' ואינו יודעה מהרמ"ק זלה"ה:

רמד ע"ב אבל אוקמוה מ"מ דשעורא דפרורין דאסור לזרקן בכזית כענין ברכתא שהכזית חשוב וכ"ש כביצה א"ח ת"ת כולל תשע ספי' ח"ח נ' לימין בינה ג"ה לשמאל כתת"י באמצע תלת מן ד' היינו מלכות שבה בחי' לימין ולשמאל ולאמצע. רביעית כלומר בחי' רביעית שבה שהיא ד' ארבעה בחי' ג' מהם נגד ג' דין חסד ורחמים והרביעית היא בחינה למעלה משלשה אלא שהיא משלמת תשע שבו לעשר וג' שבה לארבעה וז"ש איהו שלימא לאשלמא וכו' שהיא בחי' אמצעית בין הת"ת והמלכות והיא משלמת אינה ואינה כנז' ד' דאינון יהו"ה ועוקץ הד' היינו יו"ד והיינו י' של שם בן ד' יהוה והם ד' שבנקבה ועשר שבת"ת הם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ועוקץ הד' יו"ד דהיינו י' של שם בבינה ולכן בשכר זאת שתלוי בפני האדם ומרכבתא דאדם ישא ה' פניו דהיינו פני אדם והיינו סוד כזית וכביצה הצטרף פני אדם ומרכבתא דאדם דהיינו סוד כזית וכביצה שני שמות יאהדונה"י כנז'. קם ר"מ תפלה זו בעמידה מפני שהיא עולה עד א"ס בעלמא דדכורא. וסליק ידוי כי סוד נשיאת כפים בתפלה מושך שפע ברכה מים בסוד והיה כאשר ירים משה ידו וכו' קמי קב"ה ושכינתיה תחלת כוונתו לייחד ת"ת ומלכות ע"י הרצון הנמשך דרך קו האמצעי אל הת"ת. למיהב לנא וגומר שהתורה בה ובסודותיה היא עיקר המזון הנשאל בעת שאין מזון יותר נאות לצדיקים מסודות התורה ומה גם עתה שכל עסקו בלחם ושלחן. מטרוניתא עילאה בינה עלמא דאתי נמשכת לת"ת והיינו כי לה' ת"ת המלוכה שהיא המולכת ושוכנת בתוך הז' הספי' ובכחם להכניע החיצונים והיינו ומושל בגוים ולגבי מטרוניתא תניינא היא המלכות שכינה תתאה שהיא נקשרת עם הת"ת ולזה רמז הכתוב כי לה' המלוכה אחר שיתבטל אומת עשו כאומרו ועלו מושיעים וכו' והיינו סוד ו' ת"ת בין שתי ההי"ן שתי מלוכות. לתקנא פתורא. שבסודות השלחן ותיקוניו ולחם הנאכל בו היה סוד העסק כדמסיים בכל סוגיין. ואנא מזומן עמך. ירצה שעם היות שבכל חבור זה לא היו נמצאים בו אלא נשמות קדושות מאינון מארי רזי תורה. עתה בענין זה רצה שיהיו מזומנים בדרושים אלו כל נשמות הצדיקים בעלי מקרא ומשנה ותלמוד להורותם שלמות התורה שמקרא ומשנה ותלמוד מתפרש בדרך קבלה. כ"ש למארי וכו' שכבר היו נמצאים מתחלת הספר שלא ילכו להם. עילא ותתא. בינה ומלכות. או אפשר דאהדר למארי מקרא ומשנה ותלמוד וסתרי תורה עילא ותתא מג"ע עליון וג"ע תחתון. ברשות הא"ס עילת כל עילאין סבת כל העליונים דהיינו האצילות אדון כל האדונים משם שם אדנ"י היא המ' בסוד הבריא' מלך על המלכים מצד היצירה עילא ותתא בתחתונים ובעליונים בסוד העשיה בבחינתן המסולקת מכל הנמצאים והיינו אומר דאיהו יחיד בלא תניינא אפילו מתרמה לו כאומר ואל מי תדמיון אל וגומר וז"ש לית אות ונקודה דהיינו בבחינתו המסולקת מכל נמצא ולא שינוי גוונים כי שינוי הפעילות למטה בבחי' הספירות והתלבשם בבי"ע להנהגת התחתונים וזה רוצה באומר דאנשא דאיהו מארי כל מפתחן ודאי שבהנהגתו תלוי הכל ובידו הכל והוא הפותח והנועל דיוקרא דילך דאיהי מאבי ואמי וכו' היינו בינה וחכמה אב ואם לתתא ומלכות בסוד הדעת דהיינו סוד רעיא מהימנא וענין זה רמז באומ' בשמא דהיינו חכמה ובינה שעל הת"ת ואחר כך אמר ואב לכל ישראל וכו' ירצה ת"ת ומלכות כנזכר:

פתח ואמר והא אוקמוה מ"מ בעה"ב בוצע וכו' הענין כי בימי החול העולם מתנהג ע"י המלכות לבד בייחודה עם הת"ת ואין בני אדם משיגים רק בה בקדושתה. לכך הבציעה דהיינו היות האדם מתהנה משפע עליון אינו אלא בסוד י' של אדנ"י שבו סוד הייחוד והקשר שהוא סוד נקודת ציון וכאשר הככר דהיינו ה' שלם אין שפע נשפע למטה. אמנם בהיותו בוצע מהככר סוד י' נשפע ונתן לבעלי הסעודה מורה כי דרך אותו היו"ד ימשכו כל סעודתן ובחול הבציעה בכזית מאות י' של אדנ"י ובשבת שאז הקדושה מתאחדת גם בסוד הבינה שהיא נשמת כל חי המתפשטת למטה והאדם מתהנה משפע הבינה צריך לבצוע משתי ככרות להטות שתי ההי"ן שמשם סוד הסעודה והשפע שהאדם מושך וע"י הבציעה בכביצה יפתח האדם המקור העליון בכלל המקור התחתון והיינו לבצוע על שתי ככרות לפתוח שתי מקורות שבתוך שתי ההי"ן והיינו ב' יודי"ן דיאהדנה"י בסוד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון והבוצע שתי ההי"ן ובוקעם במקורות אלו הוא סוד ו' בבחי' סוד הדעת בוצעת הבינה ופותחה מקורותי' ומצד בחינתו למטה פי' היסוד בוצע המלכות כענין דבעל הבית היינו ת"ת בוצע בתרין ההי"ן ביום שבת דהיינו לחם משנה ו' קושרם ובה"א תתאה בימי החול ומושך השפע בבציעה הנז' ע"י היסוד והיינו אורח מברך כדמסיק ובציעתו ע"י היסוד שהוא משך וא"ו וז"ש בעה"ב בוצע כדי שיבצע בעין יפה היינו סוד יסוד סוד יפה עין כלומר יפה תואר וכן אומר עלי עין ולהיום כן עם היות שביום שבת נוטל אדם שתי ככרות הבציעה אחת צריך לכוון בה"א עילאה בבציעה והיינו בפה והיינו דאוקמוה כל הבוצע צריך לדקדק בה' מן המוציא דהיינו ה' עילאה וה' דהארץ ה' תתאה שאון בציעה בה' תתאה שלא ימשך מה' עילאה. ובעלי הבציעה נוטלים כביצה שדרך המקור ההוא מושכין שפע סעודתן ונהנים מן הלחם ההוא:

אדהכי הא סבא דסבין וכו' הענין כי בסוד יום השבת הם שתי ככרות בג' סעודות הם ו' ככרות שסודם ו' שתי ככרות דיליה שבכל סעודה הם שתי ההי"ן א"כ לחם היינו וא"ו ואיך אמרת שאות וא"ו הוא בוצע הככר ואדרבה הוא בעצמו הככר כנזכר. והענין דסוד ו' איהו לקבל יעקב שהוא אמצעי בין שתי ההי"ן לאה ורחל ויש ליעקב חציו בלאה וחציו ברחל ובדרך זה הוא סוד ו' ששה ככרות ו' קצוות ה' עילאה בג' אבות חג"ת בג' סעודות וה' תתאה בנה"י בג' סעודות ושתי ההי"ן שתי ככרות י' כביצה לכל חד וחד שהיא הבציעה סוד החכמה יורדת ובוקעת כל הככרות עובר ה' דרך ו' לה' תתאה ולכל חלק כל בעלי הסעודה י' כביצה שנוטלים ומושכים להם מב' ככרות דהיינו ת"ת בין שתי ההי"ן ולדידך דאמרת ו' בוצע אינו כראוי שהוא הוא נכלל בלחם כנז' והוא בעצמו נבצע בי' וז"ש י' כביצה לכל חד שהם נבצעים בי' והמקורות נפתחים ומושכים מהם בעלי הסעודה ולכן נתן להם כביצה וכל העסק בסוד ב' ככרות וביום השבת הם בגלוי ובחול הם בהעלם בכוונת הלב בסוד ה' דהמוציא ה' עילאה ולעולם הכוונה לבצוע שתי ככרות בחול ובשבת. והכריח ר"מ היות אמת שהבוצע יהיה הת"ת וז"ש ודא בכמה אתרין. אוקמוה דיעקב איהו בעה"ב ואמרינן בעה"ב בוצע וכו' והאורח הוא בהכרח יוסף דדרגיה יסוד ח"י עלמין כי מברך הוא בסוד הברכות היותר כוללות שהם ח"י ברכאן דצלותא והם ביסוד המשפיעים למלכות שהוא צלותא אוקמוה עליה וברכות לראש צדיק המשפיע למלכות א"כ כיון שאורח הוא היסוד שהוא המברך כנז' א"כ בהכרח בעה"ב ת"ת כנז' והסבא חזר ואמר שעם היות אמת דברי ר"מ שבעה"ב הוא ת"ת בסוד ו' עם כל זה ראוי לפרש סוד הככרות בסוד ו' כנז' ויתפשרו ב' העניינים כי הלחם הוא ת"ת כנז' אמנם הבציעה ודאי ע"י סוד קו האמצעי הנמשך דרך הספי' כולם כנז' והוא סוד וא"ו והוא הוא הלחם והוא היא הבוצע בבחי' נעלמת שהוא עולה בסוד הדעת ובוצע ופותח בה"א עילאה ודרך ו' בוצע בה' תתא' והבוצע ההוא הפתיחה כנז' ובני חבורה מושכים בסוד י' הניתן להם השפע א"כ המחלק חלק לכל א' וא' כראוי לו היינו שפע החכמה המתחלק לספי' ומי הוא וז"ש:

אבל מאן דפליג נהמא מאן הוא כי וא"ו הוא עצמו הלחם ובחי' בעה"ב בדקות הוא בערך בציעה לבד אבל חילוק הפת מאן הוא. סבא אנת בדיוקניה דהיינו שסבא זה היה אדם הראשון כאשר יתבאר לקמיה דהיינו סוד החכמה מ"ה אדם וז"ש ודא יו"ד וכו'. אדם דמרכבתא עילאה דאצילות חגת"ם בסוד בינה אדם על הכסא חכמה מ"ה אד" יו"ד וכו' ופני אדם יהו"ה שבת"ת וז"ש (ד' אנפין) [בזוהר שלפנינו דאנפין] דיליה שהם פני אדם שבמרכבתו יהו"ה והענין כי לפום מאי דמסיק לקמיה כי מארי סעודתא הם הנשמות הקדושות הנכללות למטה בסוד י"ב שבטים שהם תיקונים מתפשטים מת"ת והבוצע ת"ת ומארי סעודתא י"ב ענפוי שאוכלים לחם תורה דהיינו ת"ת וא"ו הכולל ה' ה' ואין מי שיהיה בו כח לחלק סוד יהו"ה לי"ב אנפין אלא סוד יו"ד ה"א וא"ו וגו' שיהיו סוד י"ב ככרות מתחלקים לי"ב גבולים אמנם מחלק בסוד כזית וכביצה שהשפע להם בבחי' שונות מהם מימין מהם בשמאל מהם באמצע והיינו שהשפע בסוד שתי המקורות בכביצה שם יהו"ה מלמעלה כזית סוד אדנ"י מלמט' וז"ש ושיעור דאוקימנא כזיתי וכביצה הא אתמר כזית באן שמא משערים דהיינו סור י' של אדנ"י אמנם כל ד' פנים דיהו"ה כולם בין פני אדם בין פני אריה בין פני שור כולם שיעורם כביצה והטעם דהא אוקמוהו רבנן אין עושין מצות חבילות חבילות כלומר מן הטעם שהקפידו ואמרו אין עושין מצות חבילות חבילות מפני שלכל מצוה ומצוה יחס ודרך בספי' לעצמה ואין ראוי לעשותה חבילה עם מצוה אחרת כי מערב הייחודים והספי' ולהאי טעמא גופיה ראוי שלא נאמר דשם יהו"ה שהוא ענין א' יהיה בו כזית וכביצה אלא י' של יהו"ה בכל מקום הוא כביצ' לעולם שהם שיעור גדול וי' של אדנ"י כזית ועם היות שהם נקשרים ומתייחדים בסוד יאהדונהי יש חילוק ביניהם שתחלתן זה ריבוי וזה זעירתא בסוד אלפא ביתא דאותיות גדולות מצד עלמא דדכורא ואלפא ביתא דאותיות קטנות מצד עלמא דנוקבא והיינו י' עילאה י' תתאה י' עילא' רבתי והשנית תתאה זעירתא וייחודם יחד יעשה יאהדונה"י. מה שמו אדם שעולה מ"ה שהוא בחכמה ומה שם בנו ת"ת וכן אלו הסיבות הזקן היה אדם הראשון ור"מ מרע"ה בנו בסוד משה שת הבל וכאשר נשק ליה מלמטה נתחברו למעלה:

זכאה איהו מאן דזכי למיכל וכו' שהוא באוכלי שלחן המלך סולת נקיה אמנם יש אחרים שאינם זכאים כו' שהם אוכלים כעני ופסולת והבנים אוכלים סולת וכל זה בסוד המלכות אמנם זכאי הוא יותר אותם שאוכלים מהת"ת וז"ש וזכא' נפשא דאתמר בה מלחם אביה תאכל וכל זר בלחם הקודם לפעמי' נפגם וניתן לזר בסוד הקרבן אמנם מזין הנשמה מצד הת"ת וכל זר לא יאכל בו ומאן גרים לה כיון דכתיב ובת כהן דהיינו הקב"ה כי תהיה אלמנה וגרושה מנחלתו יתברך ובעונותיה בנים מתים וזרע אין לה בזכות מה אוכלת ולז"א בגין דתבת בתיובתא כי * אולי צ"ל יכולה. יתלה היא בתשובה עם עסק התורה שתרחם עליו והיינו ושבה בתשובה אל בית אביה כנעוריה כמו שפירש' גלגול מתקן כן ע"י התשובה ע"י שינוי השם ושינוי מקום וכו' כנז' בתיקוני' וז"ש והאי איהו רזא וכו' מהרמ"ק זלה"ה. גליון בוצע צ"ו ע"ב צ"ו של אדנ"י ע"ב יו"ד ה"י וי"ו ה"י:

רמה ע"א ועוד אית רזא אחרא שתקרא אלמנה... וגרושה מג"ע ולפ"ז ושבה יהיה תשובתם בגלגול כדמפרש ואזיל ולפי פי' [קמא] וכל זר לא יאכל בו ירצה אותו (שעשה) [נ' שצ"ל שנעשה] זר לאביו שבשמים ולא שב אמנם להאי פירושא כבר נאמר ענין וכל זר באומר אלמנה וגרושה א"כ מאי וכל זר לזה פי' נאמר וכל זר ירצה אותו שלא זכה בסוד הגלגול כגון שלא נתייבמה אשתו והיינו וכל זר שנשאת אשתו לזר ולא זכה לגלגול לא יאכל בו בעל הבית ת"ת כנז"ל. מארי סעודתא י"ב גבולים ו' עליונים הם בסוד יהו"ה ולכך בוצע בהם כביצה וששה אחרונים הם בסוד אדנ"י ולהם בוצע בכזית ועניית אמן הוא סוד ייחוד שתי בציעות שם יאהדונה"י שכן עולה אמן. לאו איהו על האכילה, כדי שנאמר שהם אוכלים מן הכל מאחד אלא על הבציעה שאין הבציעה שוה לכל אמנם אחר שהבציעות נתאחדו יאכל הבוצע כדי שתהא אכילתן מן הביצה ומן הזית ולכן אין הבוצע רשאי לאכול עד שיכלה אמן מפי העונים דהיינו יחוד שתי יודי"ן בסוד יאהדונה"י. לא יאכל מארי סעודתא שהם י"ב שבטים עד שיאכל הבוצע שהוא ת"ת שהוא המשכת השפע מסוד הייחוד דנעשה בסוד אכלתי יערי וכו' כנז' בפ' ויקרא ולעיל ואח"כ אכלו רעים שהם המסובים:

מאי ניהו לחם הפנים וכו' הטעם שנאמר סוד זה יתבאר סוד תיקון שלחן האדם כדמסיק דאית ליה י"ב אנפין (י"ד). [ואולי ירצה] לזה שיש בו י"ב פנים ד' אנפי אריה שהם אריה שור נשר אדם סוד החסד והיינו יברכך ה' י' אריה ה' שור ו' ה' נשר ואדם וכן יאר בגבורה ד' פני שור וכן ישא בת"ת ד' פני נשר ולפום ריהטא ס"ד לומר שי"ב אלו הם בת"ת ולא במלכות ולז"א ומנלן דלחם הפנים איהי מפתורא דמלכא. דהיינו מלכות והכריחו מאומרו זה השלחן דהיינו מ' שלחן לפני ה' ואמר ז"ה שהם י"ב פנים במלכות למטה א"כ אוף הכי מאן דאית ליה וכו' כי השולחן שהאדם מסדר בסוד ב' ככרות בשבת הוא לרמוז אל המלכות בסוד הייחוד כנז"ל א"כ ראוי לרמוז בה הכל וכיצד סדר הענין ג' סעודות הם סוד יהו"ה בחסד סעודת הבוקר ה' בגבורה סעודת מנחה יהו"ה במלכות סעודת ערבית ולכך צריך לתקנא ד' ככרות בכל סעודתא לשבת ובכללן הם רמז לי"ב אנפין בסוד י"ב אותיות ג' שמות כנז':

ואי תימא וכו' לפי מה שפי' לעיל שהם סוד לחם משנה תרין ההי"ן ובג' סעודות הם ו' כנז"ל ותירץ דסוד ו' הם י"ב דהיינו ו' קצוות מלמעלה למטה להמשיך האור מה' עילאה לה' תתאה מסוד השפע וששה מה' תתאה לה' עילאה בסוד התעוררות הייחוד ולזה א"א להיות האדם נוטל שש קצוות בפירוד שלא יתאחד האחרת עמה וז"ש לא ניכול למדכר * צ"ל וא"ו חדא. ואומ"ר בלא וא"ו חברתה שהם שית מלעילא לתתא מהבינה למלכות ושית מתתא לעילא מהמלכות לבינה וזה סוד וא"ו אמצעית בין שתי ההי"ן וכן כל ה"א בעצמה בה שית וז"ש לקבל שית דרגין דכורסייא עילאה דהיינו ו' קצוות בבינה ושית דרגין דכורסייא תתאה דהיינו מלכות הנסתרות לה' אלהינו היינו ו' שבבינה הנקשרת עם החכמה והיינו ה' אלהינו * צ"ל והנגלו"ת. ו' ה' עלו"ת היינו מלכות המתייחדת עם הת"ת ולחמי תודה אפשר היות הכוונה לא' בסוד זה כל מציאות לחם ואפשר ג"כ דקשיא ליה שהיה ראוי שיהי' י"ב על השולחן מיוחדים יחד ולמה ד' ד' ד' לבד ולזה פי' שיש לחם תודה שהם מ' חלות ל' מצה וי' להם חמץ והם עשר עשר עשר וז"ש עשר רקיקין וכו' ולתקן זה צריך לומר הא אינון מ' לקבל י' מן יהו"ה ד' פני אדם ופני אדם אלו הם עצמם הם מתראים בכל הפנים ולכך לפעמים אינם נזכרים כלל ולפעמים הם לבדם ושאר הפנים אינם נזכרים ולפעמים אלו ואלו נזכרים ויש בחינות וכן ג"כ בשלחן יש בחינות ולזה לא יש בשלחן אלא ד' ד' ד' וכו'. תניינא נטילת ידים עד שיעורא דגזרי רבנן. לפי דבריו נטילת ידים הוי עד סוף האצבעות מקום חבורם בסף היד וכלל דבריו כי שם יהו"ה באלפין עולה מ"ה בסוד החכמה ובו עשר אותיות יו"ד ה"א ביד ימין ה' אצבעות ומילוי מילויים י"ד סוד י"ד פרקין כל אצבע ג' פרקין חוץ מהגודל שבו ב' פרקים לבד והיינו אות ה"א שאין בה אלא ב' אותיות וכן הם ו' ה' ביד שמאל ע"ד הנז' והם סוד ע"ס מחכמה ומתפשטין לחוץ אל הבינ' שהיא נק' מעשה בראשית ולהורות רמיזתם בסוד החכמה והבינ' דהיינו מעשה בראשית אמר דאינון כ"ז אתוון דקרא קדמא' וכו' והיינו בראשית ברא אלהים הרי י"ד בסוד חכמה ובינה בראשית חכמה אלהים בינה את השמים ואת הארץ הם י"ד בסוד הת"ת הנק' שמים והארן מלכות והיינו סוד יהו"ה כנז' והיינו סוד אמן יהא שמיה רבא מברך הרי י"ד לעלמי עלמיא הרי י"ד ואז בזה יגדל נא כח אדנ"י במלכות יתפשט בחזה וז"ש דאתמר בהון ועתה יגדל נא וכו' וכללותם הם י"ד אצבען רמז לי' מאמרות שהם בחכמה וח"ו האוכל בלי נטילת ידים מגביר בסוד עשר מאמרות וכח האותיות צד הטומאה והקליפה ונמצא מחריב העולם ולזה מדה כנגד מדה יחרב ויעקר מן העולם שרצה לעקור וילך בלא כח לפני השטן. תליתאה כוס דברכה וכו'. כוס מלא ביד ה'. כוס ביד ה' כתיב דהיינו יהו"ה חכמה כו"ס עולה אלהים בינה שכן היא נקראת בל"ב אלהים דעובדא דבראשית ויד ה' היינו סוד החסד שמשם הספי' נקראות ישועות כדמסיק ולהכי מייתי האי קרא (דבריו) [ואולי על דבריו] ומתמן נשמתא להוכיח ענין הדחה שטיפה תוכו כברו כדמסיק לקמיה כיון שכל מה שמצינו בכוס מצינו בנשמה א"כ מקום חציבת הנשמה דהיינו מבינה הוא מקום הכוס ופליג על הזוהר שמפרש כוס במלכות וז"ש ומתמן נשמתא והעד דאיהי על שמיה כלומר על שם כוס הברכה שכל תיקוני הכוס צריכה הנשמה. כוס הה"ד כוס ישועות אשא. כלומר בחי' הנק' בינה כוס היא בחינתה הכוללת חמשים שערים והעד אומר כוס ישועות אשא מאן ישועות אין ראוי שיקראו ישועות הספירות למטה כיון ששולטות שם הקליפות אמנם מצד הבינה שמצדה הגאולה והישועה ראוי שיקראו ה' ספירותיה ישועות וז"ש מאן ישועות ה' אצבעות ה' ספי' מצד הבינה דוקא וז"ש ה' ספירן דכוס דאיהי אלהים חיים לא אלהים שבמלכות ולשון אשא דמשמע שהיא נשאת ע"י חמש למעלה כך הוא ה' שה' חמש אצבעות מסתלקות לאת י' חכמה ונעשה בסילוק זה חמשים וז"ש זה זמנין עשר ובהתפשטות זה נעשה אלהים חיים מהחכמ' והיינו דמפרש ואזיל ואינון י' דברים דתקינו וכו'. מהרמ"ק זלה"ה והרח"ו כתב שש מלעילא לתתא ושית מלתתא לעילא זה יובן מסוד ממט' למעלה והוא כי הנה בינה עילאה איהי אתפשטא בבנהא מעילא לתתא שהם ו' קצוות מחסד עד יסוד כנז' בתיקונים דף ב' ע"ב והנה הבינה היא כורסייא עילאה לחכמה הנק' אדם עילא' וגם נק' מלמא דאתכסיא כנז' פ' ויצא דף קנ"ז וגם נק' היא וחכמ' שעליה הנסתרות שהם סוד י"ה כנז' בתיקונים דף כ"א ע"ב ואלו הם לחם משנה כמה שנודע כי לחם הוא ת"ת סוד וא"ו כנז' דף רמ"ד ע"ב א"ל סבא דסבן וכו' חזור בך דהא לחם איהו ו' והנה הוא בסוד ת"ת מכריע כלול מחסד ודין ולכך הוא לחם משנה ובג' סעודות הם ו' לחמים ואלו הם ו' קצוות שתחת הבינה וכנגדם ו' אחרים בסוד ו' תתאה כנז' בתיקונים דף ב' ע"ב בסוד אפרוחים דצדיק דאיהו ו' תניינא דאינון מתתא לעילא ואפשר כי ו' זו היא בשכינה כי גם אות ו' זעירא * אולי צ"ל ביסוד. בסוד כי גם הוא נק' יהו"ה כנודע והיא נק' עלמא דאתגליא וכורסיא תתאה בסוד כסא דין ורחמים שהם אדנ"י אהי"ה כנז' בתיקונין דף קכ"ה ע"ב בסוד אל מלך יושב על כסא רחמים וב' שמות אלו עולים אלהים ובגי' הכס"א כנזכר בתיקונין דף ע"ד ע"א וכנז' פרשת צו ריש דף ל"ד עכ"ל:

רמה ע"ב ואינון עשרה דברים דתקינו רבנן בכוס של ברכה היא קודם כל זה כו"ס ששמיה אלהים לבד ואח"כ ע"י עשרה דברים עולה חמשים ונעשת חיים וז"ש בכוס של ברכה דאיהי אלהים דהיינו מלת כוס ה' אתוון בחושבן ה' ועל ידי י' דברים עולה נ' והיינו י"ד ה' כי שם זה בחכמה וע"י היותם ה' אצבעות שבה מסתלקים אל שם יהו"ה שבחכמה דהיינו עשר ד' נעשים ישועות ועולים נ' ואחר שפירש ראשית אמריו שאמר כוס בגי' אלהים חזר לפרש סוף דבריו שאמר ומתמן נשמתא דאיהי על שמיה ואגב אורחיה מפרש עשרה דברים ואמר ואוקמוה בכוס שצריך הדחה שטיפה. ורזא דמלה דיהא תוכו כברו הענין שהבינה עם היות פניה מאירים בחסד ורחמים צריך לשטפה מבפנים שיהא תוכה דהיינו שירש הגבורה והדין שבתוכ' כברה שהם החסד ורחמים הנשפעים ממנה ע"י הדחתה וכיוצא בזה למי שזכה למדרגת בן מסטרא דנשמתא מהבינה דאצילות וז"ש מהאי כוס למהוי נשמתיה דכיא מלגאו ומלבר ולא יפגום לעורר הדין מעמיקה. ורזא דמלה וטהרו וקדשו לטהר ולקדש שורשם מבפנים בסוד הלוי גבורה ולטהר ולקדש השפעתה מצד החסד מבחוץ בסוד הכהן זמנה כוס דאיהי בינה מיא חסד מימי התורה לימין דהיינו חסד ורחמים לטהר הדין מבפנים משורש הדין שבה וממנה לה לנקות הדין הנשפע ולמוזגו אל הימין בסוד ההכרעה בחסד ורחמים וכן הנשמה בתורה וכו' תלמידים באות י' ע"י רוב החכמה שמוצבה הם תלמידים והבינה מתעטרת בחכמה כנז' בסוד ה' דסלקא באת י' והי' מתקשרת עליה עטרה. דאת י' מן יהו"ה כלומר י"ה ראש של שם יהו"ה ומתפשט בסוד הגוף הו"ה וכאשר יתעטף האדם יורה התפשטות הראש בכל הגוף וז"ש דאות י' מן יהו"ה הוא מעוטף באור דהיינו בינה ה' עילאה הנק' אור בסוד ה' אורות שבפרשת יהי אור ואתעביד אויר אור י' דהיינו יסוד חכמה ובינה ומבין שניהם נאצל הת"ת שהוא אויר ומפני יחוד הת"ת עם המלכות דהיינו אוירא דארעא דישראל דהיינו קשר יה"ו עם ה' אחרונה לכך מחכים מסוד החכמה העליונה. שכינתא עילאה היא הבינה איהי תמינאה מתתא לעילא בסוד האור המסתלק ממטה למעלה בסוד התעוררות העול' משבע בשמינית לידבק בתשיעית ועשירית וז"ש תמינאה בעשר ספי' ובבחי' זו נק' הבינה ח' ובבחינת היות החכמה באה אליה להתאחד אז נק' בית להורות היות בה כל צורכי בעה"ב כליו ותשמישו וז"ש ואתעבד בה בחכמ' יבנה בית ושתי בחינות אלו מיוחדות יקראו בשם חבית דהיינו ח' בי"ת כנז'. ובגין דאיהי חכמ' חיים מצד החכמ' כנז' ומשם בבחי' חבית שמורה על דבקותה בחכמ' הה"ד עץ חיים היא עץ הוא הת"ת שבו כלולים שבע ספירות דהיינו יין ז' ספי' כלולות מעשר עולים ע' והם (אמונות) [אולי אחוזות] בה דמחזיקות בה דהיינו שהיא שמינית על ידם כנז' והם כלולים בסוד הת"ת הנק' תורה והוא יין מתמן הוא חיי כנז' אם כן סוד הכוס בינה כלול בה היין דהיינו ז' ספירות כלולות בת"ת נתנות בתוכה שהיין הוא בתוך הכוס ושם הוא חי מחיי חכמה ובינה ולסבה זו מאן דישתדל בה בתורה יקרא חי כאומר והוא בן איש חי וכיוצא ועוד צריך חי להכריח כי נוכל לפרש מלת חי ביסוד ומלת יין רחוקה ביסוד לזה הכריח הענין בדרך אחרת ואמר כיון שהוא נק' חי אין ספק שלא יתייחס מלת חיות בשום ספירה אלא מבינה וז"ש איהי חי מן החבית ויצדק בו מלת יין והכריח זה ואמר יין אית ליה תרין גוונין חיוור וסומק כי אומר יין הוא יין המשמח שיש בו חוור וסומק דין ורחמים וזה הדין הוא הפועל הייחוד בהתעוררות יין בעצמו ע' אנפין שכן עולה יין אם כן הם ע"ב והיינו היסוד שהוא כולל ת"ת ומלכות ומייחדם בסוד כל ז' ספירות הכלולות בהם וכל א' כלול' מעשר דהיינו ע' והו' כוללים בסוד יאהדונה"י המייחד ב' שמות יחד והיינו זכור ושמור דשבת וע' תיבין דקידוש דויכולו שהיא ביסוד הנק' כל. כוס מלא ברכת ה' כלומר ברכת ה' נק' הבינ' ברכה ובתוכה החכמה דהיינו יהו"ה ושתיהם יחד ברכת ה' ואם כן בהיות הכוס מלא מורה כי הבינה הנקרא כוס כנז' היותה(מליה) [נ' שצ"ל מלאה] מהחכמה בסוד היין דהיינו ז' ספירות אשר בתוכה או בסוד היסוד או מן הת"ת הנז' ועם היות שפירוש מלא כמשמעו מורה היותו מלא מן היין כנז' עם כל זה יצדק בו פירוש אחר וז"ש ואוף דאיהו מלא מיינא דאורייתא עם כל זה מלא ירצה שלם ויצדקו השני פירושים יחד כמו שהאדם עם היותו מלא מיינה של תור' צריך שלא יהי' פגום במדותיו כן הכוס מלא ירצה מלא יין ושלם וז"ש בר נש הכי צריך למיהוי נשמה שהיא רומזת לבינה כנז"ל ומלת שלם באדם ירצה תם ושלם במדותיו כדמסיק איש תם גבר שלים שלם בגופו שלם בממונו שלם בנשמתו ושלם במשנתו וז"ש הכי צריך למהוי נשמה שהיא דוגמא לבינה שהיא אצולה משם דכל אשר בו מום לא יקרב אם כן איך יהיה הכוס הפגום רמז למקום גבוה ולרמוז אל כוס פגום חסר אי מלא שלם ירמוז בבינ' והיינו אומר ואוף הכי אל"ם כחושבן כ"ס במספר קטן אל"ם עולה ח' וכס עולה שמונה עם י"ה איהו מלא כלומר הבינה כאשר אין חכמה שהוא שם י"ה עמה אינה מלאה אלא אל"ם שנאלמת ואינה משפעת אמנם מליאה בשם י"ה שהיא החכמה היא אלהים וכן כ"ס חסר ממנה מלואו דהיינו ו' בסוד הדעת הנכנס לתוכו וממלאו דהיינו יינא דאורייתא והפך אל"ם ותשכח מלא כלומר כאשר הבינה אל"ם שאינה משפעת רחמיה ודינין מתערין מינה מי יוכל להפוך אותה שתתמלא רחמים החכמה וז"ש אימתי נוכל להפכם מאלם למלא כד אית תמן י"ה והיינו נמי סוד כוס מלא או כ"ס חסר והיינו כי יד על כס י"ה היות י"ה בתוך הכ"ס כדי שיהיה כוס הוא מילואו ומפני ששם י"ה מילוי אלהי"ם ואות וא"ו מילוי כוס לז"א ו"ה שהוא שארית שם יהו"ה עולה במספרו במ"ק כשם אדנ"י מורה היות הת"ת מלא מכל השתי מדות הנז' מלא ממילוי הבינה והיינו שכולל בעצמו י"ה ומלא מהמ' מעצמה דהיינו שכולל בעצמו ו"ה והיינו יהו"ה שבת"ת אם כן אין ספק היות סוד וא"ו מילוי הכוס כנזכר לעיל. ובג"ד שריא עלה כלומר אין החכמה שורה על הבינה אלא בסבת הת"ת שהוא יהו"ה שבתוך הבינה הכלול מב' שמות ואדם חכמה מילוי יהו"ה אם לא יקדם שם יהו"ה בבינה דהיינו ו' מילוי הכוס לא שריא עליה י"ה דהיינו שם מ"ה שבחכמה אדם מ"ה:

כגוונא דאורייתא וכו' רמז אל סוד היין הנז' שהוא יין התורה כנז' נשפע מהבינה אל החסד והגבורה וז"ש כגוונא דאורייתא שהוא ת"ת הנשפע מהבינה כאומרו אנכי דהיינו בינה ה' אלהיך בינה וחכמה יחד ומשם נתנה תורה דהויא בתרין לוחין שמורה על חילוקה לימין ושמאל עשה ולא תעשה והיינו קבלת הכוס בשתי ידיו אמנם אח"כ נותנו בימין וז"ש.

ואתייהיבו בימינא והיינו ב' לוחות אבנים הוריד בידו דהיינו בימין בסוד מטה כלפי חסד שכל שם יהו"ה רחמים וחסד.

ונותן עיניו בו. אחר שמורידו מדרגה אחר מדרגה בימין צריך שם לכלול בה החכמה והבינה משה ואהרן שהם תרין עיינין וע' סנהדרין הם ז' ספירות כלולות מעשר והיינו ביין.

ומגביהו מן הקרקע שהוא מלכות טפח. כי הבינה הוא סוד הנפתחת בה' אצבעאן דהיינו סוד חג"ת נ"ה דהיינו ה' ספירות בינה וכן המ' והיסוד עם הת"ת הוא היין ותוך הכוס דהיינו ע"י י' שהוא חכמה לסלקה טפח דהיינו ה' אצבעות כנזכר:

ומשגרו אח"כ מורידו למלכות שהיא נק' נפש וכשאין כל יסוד יינא דאורייתא כך היא יבישה ואינה עושה פירות שהם הנשמות. וע"י שמשגרו לבעל הבית סוד הכוס של ברכה שבירך האורח שהוא יסוד לדביתהו דהיינו מלכות הוא עושה פירות ע"י היסוד הנק' עץ פרי עושה פרי אשר זרעו של ת"ת בו ביסוד על הארץ מלכות:

כגוונא דעמי הארץ. שהם נמשכים אחר התאוות הגשמיות וכיון שהיה אכילתו בסוד החומר והרי החמור זכר ונקבה אתון החיצונים נמצאים שם שהם קיא וצואה סמאל ולילית וכאשר יהגה בה ד"ת הרי אכילתו מתקדשת ונפש שכלית מתגברת והחומר נכנע ואין שם באותה אכילה קיא וצואה כנז'.

וע"ד הסוד שולחן היא המלכות והיא מצד ענייני העולם בצפון ומשם נאמר הרוצה להעשיר יצפין וקשר המלכות בגבורה בערך צרכיו הגשמים וכיון * אולי שלענין. שלענית הנאת מן העולם הזה קשר המלכות בשמאל... לאכול יקשור אותה בימין וזה ע"י דברי תורה דאתייהיבת מחסד ירצה חסד שבת"ת ימין ה' בענין שתמצא המלכות נקשרת עם הת"ת בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו וגו'. צדקה יסוד ומלכות עניים וצדקה היא סוד המלכות נקשרת עם הת"ת ואריכותו על השולחן מורה על סוד השפעתה מא"א ע"י הת"ת ומשם נעשית צדקה ולזה מדה כנגד מדה אמרו מאריך [ימים] וז"ש כגוונא דאור' דהיינו ת"ת כנז' לעלמא דין מלכות ולעלמא דאתי בינה בסוד יעקב בין לאה ורחל ולזה לנשמתה יאריך ימיה התורה שסודה אורך ימים בסוד הבינה והגוף ממונה עליה המלכות ולכך צדקה שהיא מצד המלכות גורם ארוכת ימי הגוף. הה"ד (דכתיב) בתורה כי הוא חייך ודרשינן חייך בעולם הזה ואורך ימיך לעוה"ב מיד אחר סילוקה מן העולם הזה שזוכה לחזות בנועם ה' אמנם לגוף עוה"ב תחיית המתים לחיי עולם ולא ימות כאותם שנ' בהם ואלה לחרפות וגו' וע"י הצדקה יזכה להיות מאותם לחיי עולם. מהרמ"ק זלה"ה:

רמו ע"א וכגוונא דעלמא דאתי וכו' כלומר אין פי' חייך ואורך ימיך בתורה לנשמה שוה עם פי' לגוף בצדקה כי בתורה לנשמה ירצה לעוה"ב להשפיע לה ולהמשיך לה מאריך אנפין וכן חייך לעוה"ז ירצה להשפיעה החיים האמתיים בהשגת סודות התורה אמנם לגוף בצדקה פי' שלא ימות א"כ ג"כ בעוה"ז ירצה קיומו ממש ואריכותו בעבודת השם גשמי, כגוונא דעשו כי סמא"ל שרו של עשו יהנה מאותו הדרך באכילה וכן בדברי תורה שידקדק במלות לחתוך האותיות וח"ו אם לא שולט שם גיהנם והיינו שכר חיתוך אותיות וע"ז חיתוך אכילתו והטחנתו שלא כדרך (הלעסה) [אולי הלעטה] כנז' והיינו סוד שמא יקדים קנה לושט שהוא סכנה שמצוי שם בעל הסכנה:

ומים ראשונים צריך לסלקא וכו' שסודם להמשיך שפע מלמעל' וכח הקדושה והיינו כדי שלא יחזרו המשקים הטמאים החיצונים ויטמאו את הידים ולא כן האחרונים. ואית מרבנן דאמרי וכו' נראה הגהה מבחוץ ונראה דה"פ ואית מרבנן אומרים שצריך באחרונים להגביה ידיו וכו' ואי הכי אפיק לון מחובה כי חובה היא בסוד הקליפות ולפי דבריהם שצריך להגביה הידים א"כ יהיו מצוה כראשונים ולכך אדרבא צריך להשפיל ידיו למטה מפני שהם חובה מהאי טעמא גופיה דהיינו מלה סדומית דהיינו סמא"ל ולילי"ת דמסמא את העינים כאומר ותהיין מורת רוח ותכהין עיניו וכו'.

ולא עוד אלא דאמרו עלייהו על נטילת מים בכלל שלש קדושות והתקדשת"ם קדושי"ם קד"וש. ואפשר דאאחרונים לחוד מהדר וכו' קדושות היינו קדושים תרין קדוש חד הרי תלת דקדוש דשמן ערב ג"כ להעביר הזוהמא (במים) [נ' שצ"ל כמים] אחרונים ובכלל מים אחרונים הוי והכוונה לקדשם מלמעלה כדי להעביר גילולים מהם ונודע כי סוד הקדושה להכניע החיצונים ואמצעיים בין גבינה לבשר כלומר א"כ למה לא פירש והתקדשתם ראשונים והייתם קדושים אמצעיים כי קדוש אחרונים לז"א האמצעיים אינו צריך כי הן בין גבינה והוא מטעם איסור לא מטעם קדושה ובג"ד והתקדשתם כי קדוש אני ה' לא שייך בין גבינה לבשר אלא באותם שקודם אכילה ולאחר אכילה שע"י יתקדשו ישראל זכאה עמא וכו':

אוף הכי והתקדשתם כלומר כמו שענין הכהוב שיתקדש האדם בשעת אכילת הלחם כמשמעו ג"כ יתקדש האדם בשעת אכילת הלחם דאין לחם אלא אשה כמו שדרשו והתקדשתם במים ראשונים ואחרונים הכי נמי דרשו להו בסוד הזווג והיינו מים א' מצוה דהיינו מצוה על האדם להזריע לקיים מצות פריה ורביה אחרונים דהיינו דנוקבא חובה שהיא העסה וחייבת במים אחרונים והם אחרונים בערך שהזכר מתעורר ראשונה ומעורר הנקבה אמצעיים רשות ר"ל מה שתמצא בין זרע הזכר לנקבה דהיינו רשותו וכוחו של הב"ה שהוא נותן בהם כח להקפיא להתצייר הולד דהיינו בין גבינה לבשר גבינה נק' סוד כחלב תתיכני וכו' דהיינו היות הזרע נקפא ואח"כ נוצר בו בשר ועור ואלו הם רשותו של הב"ה כי ע"י התקדשם בשעת תשמיש ישתתף עמהם הקב"ה ביצירת הולד וזהו כי קדוש אני ה':

לתלת צריך כוס אמאי כלומר למה מצוה זו בג' ולא באחד ותי' להיות דכוס הוא שם אלהים דהיינו בינה כנז' ונודע כי עיקרה לכלול ג' ראשונות מהטעם להיות שהיא תליתאה ע"י ספירות לעילא ולפי זה ג' המברכין בכוס רמוזים לכתר חכמה ובינה ד"א שסוד הכוס בבינה אמנם ג' הם במלכות שהם עושים מרכבה אליה והיינו קדושה דהיינו מ' לך בינה ישלשו שצריכה היא להשתלש בסוד בחי' ג' אבות שבה כדי שתשרה עליה סוד קדוש מקדש הקדשים דהיינו בינה והכריח פי' זה מלשון אומרו לג' צריך כוס כנראה שהוא לצורך הג' להשפיע להם הקדושה מלמעלה וזהו שאמר לשלשה צריך כוס קא רמיז וכו' ולא עוד לא לבד בערך הכוס דהיינו בינה אלא גם בערך היין והיינו יינא דאוריי' כדפי' יש קפידא דלא שריא בפחות מתלת והיינו אומר אורייתא לא נחתת בפחות מתלת כהנים לוים וישראלים דהיינו סוד חג"ת והג' מרכבה אליה בג' אלו וכן בג' אחרים תורה נביאים וכתובים דהיינו תורה ת"ת מצד החסד ותורת חסד וכו'. נביאים יסוד הקושר נצח והוד כתובים מלכות מצד הגבורה וכן במ' שהיא חדש בירח תליתאי וכן בימים ביום תליתאי והכל בסוד הבינה שבחינתם בכל שלשים אלו בסוד בינה בן י"ה דהיינו יה"ו ג' אותיות אלו הם כל השלשים הנזכר:

ובגינה אתמר ג' משמרות הוי הלילה. הענין שסתם ה' בין עליונה בין תחתונה נק' לילה בערך הזכר יו"ם והלילה בה"א היא הבינה והיא ג' משמרות דהיינו הו"י בנקבה יה"ו בזכר דהיינו י' לימין ה' לשמאל ו' באמצע וזהו שרמזו הו"י ה' לילה פי' ה' של לילה ג' משמרות דהיינו הו"י ולכך יש לה יחס עם הג' ופחות מהם אינה מרכבה אליה אמנם מלנות היא ה' רביעית לג' משמרות ולכך לילה שבה הויא ד' משמרות דהיינו יהו"ה כל אות משמרה א' וצדקו בה דברי רז"ל באמרם ד' משמרות הוי ה' לילה דהיינו אותיות הוי"ה ולהכרח הדבר הוא היות נודע כי השי"ן בכל מקום הוא שורש האילן כנז' בתיקונים והאילן ישתרש בב' מקומות א' בבינה בסוד אור ממעלה למטה וענפיו למטה והב' במלכות בסוד ממטה למעלה וכך שרשיו למטה וענפיו למעלה אלא שסוד האילן המתפשט מבינה הוא שי"ן של ג' ראשין בסוד יה"ו כנז' ומנה האילן המתפשט מהמלכות למעלה הוא ש' של ד' ראשין שבחינותיה מרובעות בסוד יהו"ה הנז' והטעם שממטה למעלה יהיה בסוד המלכות המעוררת ולכך ראוי שישתתף אליה הבחינה ד':

כוס הברכה רביעית הלוג היינו להיות בה רמז ליה"ו באה שיעור היין רמז למלכות דהיינו רביעית ודאי והטעם שהשפע למעלה כשיעור המקום שיושפע למטה כפי המקום שיגבילהו לעשרה אומר נברך לאלהינו ושכינתא תתאה וכו' הענין כי המלכות היא בחי' מתייחדת בבינה בכל בחינותיה אם הבינה משולשת לבד ג"כ מ' היא ד' כוללת ג' ולכך לג' צריך כוס שכבר הם מרכבה לבינה המשולשת בסוד יה"ו כנז' ואם הבינה כלולה מט' במ' הם נשלמים עשר בסוד א"ח ט' ד' מ' עשירית ורביעית בסוד יהו"ה פשוט שבינה ובסוד יהו"ה מלא שמצד חכמה שבסוד אד"ם מ"ה מתמלא השם הוא עשירית המלכות וצריכה עשרה כדי שתשרה עליהם ואז הוא סוד נברך לאלהינו והסוד נברך שאכלנו היינו להשפיע ג' אותיות יה"ו שבבינה למלכות אמנם נברך לאלהינו היינו (לברך) [אולי לברך] הבינה גם כן מהחכמה שמשם השם מלא כנז' ומשם יתגלה במלכות שהיא עשירית לון שאין השפעת הקדושה מחכמה בפחות מעשרה והיינו שאין קדושה פחותה מעשרה.

דלא זריק מלין אילין נברך שאכלנו בכוס אם אין שלשה או נברך לאלהינו במקום שאין עשרה מפני שח"ו הוא משליך דבריו לבטלה כענין זרע לבטלה ופירורין וכו' וכן סוד התורה לזר שהוא סו"ד מיסו"ד ואין מאותו האבר ניתן לזרים ח"ו דבר שאו"ר ר"ז איקרי ואין לגלותו לזר לקליפות חוצה ח"ו שנמצא מכניס צלם בהיכל ומי שרוצה ליהנות מפרורי התורה הנק' לחם וסודותיה צריך שיכנס שהשולחן דהיינו מלכות בסוד הגרים מהרמ"ק זלה"ה, גליון תלת אינון דגרמין ביש וכו' כבר הובא בפ' בראשית דף י"ד ע"ב ואומר בפ' המשכן הוא פ' ואתה תצוה:

רמו ע"ב ד"א ויחלום וכו' הענין שכלל האותיות הם ג' מדרגות יש מי שיש להם גג למעלה כמו גג ב' ד' העליון הוא סוד הבריאה אימא מקננא ורביעא על בנין ויש שיש להם קומה כמו ו' ז' וכיוצא והוא בבחי' סוד היצירה סוד מלאך דתמן מקנן הת"ת ו' ויש שיש להם מושב למטה כמו ג' וכיוצא הם בסוד כסא המלכות בסוד אנפין דהיינו עשיה דתמן מקנן המלכות והנה אין בכל האותיות שיסתלק למעלה מג' בחינות אלו ג' מדרגות ולכך הם סולם קצר המורה לעלות המדרגות הנז' אבל הל' עולה למעלה מכל האותיות בסוד שלש ראשונות עד סוף מגדל הפורח באויר דהיינו עד כתר עליון ולכך הוא סולם האוחז באצילות מבינה ולמעלה ובה כולל גם החכמה והכתר ולכך אומר והנה סילם מ"ה אסתלק על כל אתוון והוא סולם האמיתי ויש בה כח לעלות עד הכתר הנזכר:

הכי אתעביד לאסתלקא וכו' הענין כל הנמצאים הנפרדים למטה מסוד האצילות הם נבראים ונוצרים ונעשים והם אוחזים בסוד בינה והת"ת ומלכות דהיינו סוד הו"ה מן יהו"ה שהם סוד בי"ע אמנם מרע"ה דמ' עתה הוא בסוד הגלות בסוד בי"ע אמנם כאשר יהיה הגאולה ויתגלה בו נשמתא דאצילות ויתגבר בסוד אות ל' עד הכתר כנז' ולכך יסתלק לסוד שם יו"ד ה"י וא"ו ה"י שהוא בכתר וכל מעשה בראשית שהם בסוד בי"ע וכולם יהיו משועבדים תחתיו וז"ש עתיד לאסתלקא על כל בריין וסילוק זה הוא בסוד אצילות כנז' בסוד הנשמה דאצילות הכוללת ג' ראשונות דהיינו לשמא דיו"ד ה"י וג'... ג' יודי"ן הרומזים ג' ראשונות ג' מוחין וקרקפתא דחפיא על מוחא כנז' בתיקונים עם אלף שבו כל ג' יודי"ן נסתרים והיינו סוד ל' המסתלקת עד הכתר כנז' וזה שאמר בגין דמסתלק לשמא וכו' דחושבניה ל':

דבקדמיתא בגאולה הראשונ' קודם שבירת הלוחות והגלות הוית בשם מ"ה שעניינו בחכמה והיינו אומר בתלת עשר מכילן אבל לא בסוד הכתר ולזה לא אמר דרחמי שאינם ברחמי הכתר שסודם בסוד החכמה נקשרת בת"ת עד המלכות דהיינו סוד א"ח ד' אמנם (כען) [נ' שצ"ל כאן] בסוד הגאולה העתידה תסתלק בסוד הארת נשמה דאצילות אפילו בכתר עליון כנז' ולהיות שהנשמות כלולות מכל ג' ראשונות והיינו אומר הלא א"ל בכתר אחר בחכמה בראנו בעמקי הבינה וא"כ מדוע נבגוד וכו' שאין יצה"ר שולט שם ובתלת יודי"ן וכו' פסקיה ללישניה הכי בתלת יודין אתקיים ירום ונשא וגבה כדמפרש לקמיה מאוד במ"ה דהיינו שם אחד ועם היות שהפסוק מהופך כי קודם הוא מאוד ואח"כ ירום ונשא וכו' כנז"ל דבקדמיתא הוית וכו' והשתא תסתלק וכו' עם כל זה בפירוש מאוד שהוא אדם הוא מוכרח וז"ש ובהפוך אתוון מאד הוא אדם אם כן עם היות מאוד אחרון ירצה ירום ונשא וגבה מפני שקדם אליו מאד דהיינו אדם ופני אדם אלו ה"י בסוד פני אדם ולמעלה ממנו שם ג' יודי"ן שהם ג' פנים אריה שור נשר. חסד אריה דהיינו י' שבאות יו"ד גבורה שור דהיינו י' שבאות ה"י מלכות נשר י' שבאות ה"י. אדם באות וא"ו וז"ש ירום מאברהם בארבעה אנפין דאריה דאינון יברכך ה' ובלי י' מורה שם בן ד' שראשו יו"ד, ישא ה' משמאלא דהיינו פני שור והפך הסדר ישא קודם יאר מפני סדר הכתוב ירום ונשא וגבה כי ונשא מסטרא דיצחק בגבורה ואפשר היה לפרש כדרכו בכל הזוהר שפסוק ישא ביעקב יאר ביצחק ונפל טעות בספרים והדין נותן יברכך מימין שמשם הברכה ויחונך מן השמאל מן הבינה שהוא אוצר וחנותי את אשר אחון וישם לך שלום מאמצע ששם השלום יחוד. הכי גרסינן ודא יו"ד ה"י וי"ו ה"י. יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום רביעאה יהו"ה ושמו את שמי וגו' ובלי ספק שאומר יאר ה' וכו' שמילת יאר שבוש או מלת וישם לך שלום שפסוק יאר גומר ויחונך האמנם כוונת הענין כי לעיל פירש שם מילוי ס"ג כנז' והשתא מפרש שם רביעי גבוה מכולם והוא דיודי"ן כולו. ואמר שעל שם זה שהוא גבוה מעל גבוה אמר יש לה ה' שהוא ס"ג כנז' הפנים שלו שהוא שם גבוה עליו דהיינו דיודי"ן וכן באומר יאר ה' פניו פנים של ס"ג הוא שם ע"ב דיודי"ן כנז' ועל שם הרביעי הזה הגבוה על ג' שמות אלו יברכך ה' יאר ה' ישא ה' אמר ושמו את שמי והיינו השם העולה על כל השמות והוא הגומר הברכה למעלה וכן פי' בתיקוני' שיש ג' שמות זה למעלה מזה הראשין דאלפין מ"ה והב' דס"ג והג' דע"ב מסטרא דימינא על המלכות קא מהדר דהיינו את שמי ואני אברכם מדת אנ"י מסטרא דימינא אתקריאת אבן דהיינו י' כענין שיתייחס בה סוד י' מן הימין ראש השם יו"ד ה"י וכו' וכמה אבנים מפולמים דהיינו שמסתעפים מיו"ד כמה יודי"ן דהיינו שמות בן ד' שראשם י' כדמסיק והם משוקעים בבחינתם הנעלמת בעמקי הבינ' שהיא... לקדוש' ותחתיו ז' תחומי שהם ז' ספירות ואבן זאת היא בכללם ודאי ומהאבנים הנזכר יוצא מים דהיינו מיא דאורייתא שהם מקורות לת"ת וסודות התור' הנעלמות נובעות משם והיינו סוד אבני שיש טהור דהיינו תור' שבכתב ושבעל פה י א ה ד ו נ ה י והם כהור בערך עומקם למעל' ומיוחדים בלי פירוד והיינו אל תאמרו מים מים שהכל יחוד אחד. שמא תסתכנו בעצמכם כמו שהפרידו הצדוקים ונמצאת המ' פונה להשפיע בנפרדים ויבא גם השטן בתוכם והיינו דובר שקרים המייחד השקר בדבור מ' לא יכון וכו':

דאילין מים אינון דאור' שהוא אור הלבנ' כאור החמ'. ולעולם מיוחדים תור' שבכתב בתור' שבע"פ ואין להם פירוד והיינו דהאי נהורא נביע כמבועא דמיא שהוא החכמ' של שם מקור עליון וכן י' של אדנ"י לעולם משפיע ולא יכזבו מימיו ולזה אין מדרש בלא חידוש ולעולם אם יהפוך אדם בתור' יתחדשו לו עניינים בה. וכשם שהמלכות מבחי' החסד היא אבן מוציאה מים כן מן השמאל הוא אבן של אש דהיינו י'.

אתקרי גחלת והיא בעלת עשר והיינו כשלהבת הקשור' בגחלת והענין כי י' גחלת ו' שלהבת מתפשטת מגחלת ה' חמש גוונים דשלהבת ה' חמש שלהובין כנזכר בתיקונים ולא יקראו הספירות בכינוי האש אלא מצד הגבור' שהם כלולות במלכות כנז' בענין שימצאו בסוד המלכות מן הימין ומן השמאל ומן האמצע שהיא נק' יהו"ה בכללות כגון י' חכמ' ה' בינ' ו' שית ספירן ה' מלכות או בפרטות במילוי עשר אותיות עשר והיינו י"ד ומג' בחינות והנה יד ימין יד שמאל יד רמה יהו"ה הכל מ"ב וידות אלו הם לנקום נקם וכן שם אבן וגחלת אבן כאומר ומחת לצלמא גחלת כאומר והיה בית יעקב לאש וכו' וז"ש.

ובגין דאיהי מסטרא וגו' בה נטיל קוב"ה נוקמא וכו' ויתייחסו השרים שלהם עם בחי' נקמתם להיות ישמעאל אל הימין ועשו אל השמאל וכן שריהם כדמפרש ואזיל ושאר האומות נתערבו ונעשו ערב רב בשתים אלו לכך נקמתם מהיד רמה שהיא מעורבת מאבן וגחלת כדמפרש ואזיל ותרין משיחין מרכבה לתרין ידות להיות משיח בן דוד מלאה ה' עילאה לצד ימין ומשיח בן אפרים מרחל ה' תתאה לשמאלה שכל את ידיו מעביר שמאל לימין וימין לשמאל לכלול חסד בגבורה ולזה גלה יהודה ימין לשמאל עשו וגלות אפרים בן ישמעאל שמאל הקדושה לימין החונה עד כי יבא שיל"ה בגימטריא מש"ה שהוא קו האמצעי יאסוף נדחים ויקשר ב' ידות ב' משיחים יחד ויטול נקמות כדמסיק. בההוא זמנא שיעשה הקב"ה נקמות הנז' ויגאל ישראל מתברין קליפין הם סוד צלמא דקאמר קליפי אגוזא שעליהם נאמר רוח סערה ענן גדול וא"ש מתלקחת ונוגה לו סביב ואח"כ יתראה מוח האגוז וז"ש מיד אתגליא אבנא חדא שהיא מלכות שהוא חד מתלת אבנין דהיינו ג' אבות שהם ג' עוקצין דיו"ד ימין ושמאל ואמצע והם סוד סגולתא כזה # ומשם מתפשטין ג' ווי"ן דהיינו ויסע ויבא ויט הם ג' אבות בחי' # ה' ונוסף עליהם שפעמים הוא די שיש בה רביעית עם אבנא רביעא נצח ופעמים היא ה' עם האבן החמישי שהוא הוד ועל סוד ה' אלו שהם חג"ת נ"ה לקח דוד ה' חלוקי אבנים מן הנחל שהוא היסוד כדמפרש ואזיל וכו' והילקוט שבו נתן האבנים הוא מ' הכוללת בעצמה הכל והם ה' תיבות שמע יש' כדמסיק מהרמ"ק זלה"ה:

רמז ע"א ואני. המלכות הנק' אני בתוך הגולה בלבוש קליפין דאגוזא וז"ש בה קב"ה אחד דהיינו אח"ד א"ח ד' והיינו הילקוט המלקט הכל בסוד יחוד קב"ה ושכינתיה בתוספת ואני כלומר משום דואני מוסיף והתוספות רומז ביסוד שהוא סודו משך ו' נהר צדיק שבו סוד ח"י ברכות לראש צדיק שבו מחיה העולמות וע"י היותו משקה למלכות שהיא דגן שבו הנטיעות שהם שורש התחתונים כולם והם משתקין מהיסוד והיינו אומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשים דהאי קרא מפרשינן בגוונא אחרא דהיינו ונהר בינה יוצא מעדן חכמה אמר השתא מאי עדן כלומר להאי פי' עדן לאו היינו חכמה אלא דא בינה א"כ נהר נפק מינה דהיינו משך ו' קצוות ודא ו' ב"ן י"ה כי צירוף בינה יעשה ב"ן י"ה דהיינו סוד הדעת (העולה) [נ' שצ"ל העולה] בעמקי הבינה ומתפשט ממנה דרך פנימיות ששה ספי' עד היסוד וז"ש דרגא דר"מ דהיינו הדעת וז"ש נפיק מאימא עילאה ואתפשט בשית ספירן נשמה להם והו' ספירות צנורות שדרך בו נמשך הדעת עד היסוד להשקות הגן מלכות מאור העליון שהיסוד פתח תקוה להשקות הברכות אל הגן וז"ש ומינה אשקי לגינתא דאיהי שכינתא שבה הנטיעות כנז' מאי כבר וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

אברהם יצחק דתקינו שחרית ומנחה הכוונה שאין לומר ששחרית חסד ומנחה גבורה ואין יחס לגבורה בשחרית ולא לחסד במנחה דא"כ יקשה האיך מנחה שבת בין תרין דרועין ותירץ דאתמר עלייהו אף ידי יסדה ארץ וכו' דהיינו ת"ת ומלכות ואין ספק שאין זה מאמר הת"ת אלא מאמר הבינה שבסוד הגבור' שבה ידי יסד המלכות ארץ ואמר אף ידי לרבות הימין גם השמאל שהוא ידי יסדה ארץ וכן ג"כ וימיני ו' מוסיף ועד גבורה עם הימין טפחה שמים בענין שעם היות שהת"ת לימין ומלכות לשמאל הם שניהם לימין ושניהם לשמאל אמנם עיקר הת"ת לימין והמלכות לשמאל וז"ש דא אברהם וכו'. דרגין דילהון דאברהם ויצחק הם חסד ופחד שהם למטה במקום אצילותם שהם זרועות לת"ת לא לבינה וז"ש דאתמר עלייהו נשבע ה' דהיינו תפארת עמידא דאמצעיתא בימינו חסד ובזרוע עוז גבורה וז"ש אינון בבחינה זו תרין דרועין דעלכא דהיינו ת"ת אמנם הקודמים הם דרועין דאימא עילאה כנז' ואחר זה פי' ענין סלת שהיא המלכות וז"ש סלת דיליה דא שכינתא תתאה בחי' האחרונה שבעדות השורות בתחתונים היא בחי' סלת והעד על זה אמר ועשירית האיפה דהיינו שהיא מדה עשירית היא סולת למנחה נהורא דיליה כלומר אור כלבנ' היא אור החמה וניצוץ אורו המתפשט למטה מפני שמצד היותה מתפשטת במדרגות התחתונים ימשך אליה חשוכה והעדר אור וחסרון הלבנ' אמר סלת נקיה מסטרוי כלומר בבחינתה פני' המביטים אליו שמשם נהורא דיליה באותה הבחי' היא סולת נקיה מסטרוי בלא פגימו דחשוכה דהיינו כניסת החיצוני ובלא תערובות חשוכה דהיינו היות קדושים ובלתי קדושים יונקים ממנ' ובחי' זו היא נק' סולת אמנם מצד ניצוצותיה המתפשטים למטה בערך התחתונים יש בהם פגם ואחיזת הקליפות שהיא נק' חטה ושעורה ויש בה סובין ומורסן וכן בר שיש בה מוץ ותבן דהיינו סמאל ולילית וזה אינו לסבת עון אלא מטבעה כי לא לעולם הקליפה קודמת אל המוח והיינו תערובות דחשוכא דאמרן לעיל וז"ש דהכי אינון חשוכין עם נהורין וכו' עוד יש בחי' שנית והוא לסיבת עון והיינו פגימו דחשוכא דאמרן לעיל וז"ש ובחיבין דישראל מתערבין וכו' ויש ביד התחתונים לתקנם כולם וז"ש וכגוונא דדש וכו' זהו בבחי' א' שאינה לסיבת עון וכן הבחי' הב' שהיא לסבת עון מתתקנת וז"ש ובזמנין דחשך דאיהי יצה"ר וכו' וכענין פגם יצה"ר ויצה"ט כן פועל במדרגות העליונות (דאינם) [דאינון] חיילים דיצה"ט דא מטטרו"ן וחיליו שבו הפגם יצה"ר וחייליו היינו סמאל וכוחותיה וכמו שהפגם תלוי בתחתונים כן תיקונו תלוי בתחתונים וז"ש ובזמנא דיתבר וכו' וכל זה בבחי' הניצוצות המתפשטין בתחתונים כגון מטטרו"ן וההיכלות אבל שכינתא איהי סלת וכו' ולכך איהי סלקא ויתבא בין דרועי עלמא כנז':

אר"מ בוצינא קדישא כמה מתוקן וכו' באורייתא דבע"פ היא מלכות כלולה במקרא היינו תורה ת"ת נביאים נצח הוד כתובים יסוד ומלכות במשנה מצד בחינת' למט' משנ' תורה ודאי בתלמוד בחי' אחרת גדולה מהמשנה כנז' בתיקונים והיינו מעלתה תערובות כל הכחות בה והיינו שהוא כלולה וכלולה מהכל וכל הכחות נמצאם בכל כח ממנה. לאו אורייתא היא כלולה כלומר לא יזכה האדם אל השכינה בבחינ' משובחת כזה אלא ע"י שיסבול יסורים מרובים קשים כמיתה בטורחו ועסקו בתורה ובמצות והיינו אומ' תזכה להקביל פני שכינ' דקאמר ויש ג' מיני יסורין וצער על השכינה שהיא תור' שבע"פ הא' צער יסורין ממש עליה כיסורי ר' אלעזר ורבי וכיוצא בהן והיינו אומ' במי שממית הב' ביסורין בדרכים לכתת רגליו וכו' הג' יסורין פת במלח שהם מחמת עניות מהרמ"ק זלה"ה:

רמז ע"ב ועוד בלולה בשמן כתית וכו' כשנדקדק היטב ענין שמועה זו דרך כלל נמצא שהסלת במלכות והכוונה בבחי' רמח ליחודה והכיתה לקבל השמן שהוא סוד שפע החכמה ע"י צדיק ח"י עלמין דנגיד טיפין קדישין דהיינו שפע מהחכמה מקום הקדש דאינון אל המלכות בהיות הסלת בלולה פרורים כזתים שאף היא נעשית זתים מכנסת שמן והיינו סוד פתות אותה פתים דהיינו פרורים כזית מסוד שמן שפע החכמה הנשפע משם וכו' ואומר בתעניות וכו' נראה שהוא * צ"ל הגה"ה מבחוץ. מבחוץ אר"מ ההוא תגא דזרקא וכו' פי' ענין הייחוד וסילוק שהוא עולה עד א"ס הנזכר בחבורא קדמאה ואמר ההוא תגא דזרקא וכו' הענין כי הזרקא הוא סוד זריקת המלכות עד א"ס ואין לך דבר שיעל' במציאות לא באות ולא בנקודה ולא בטעם למעלה מהזרקא והענין כי מהחכמה ולמעלה דהיינו כתר ומה שלמעלה ממנו אין באדם תפיסה ואחיזה במקומות אלו וכשתעלה שם המלכות לא יוחס בשם עליה טבעית אלא בלשון זריקה כאדם המעלה בידו למקום שהוא משיג תקרא עליה ואם יעלה למעלה ממקום השגת ותקרא זריקה ולכך עליית המלכות אל כתר ואין סוף נקראהו בשם זרקא שהוא זורקה בסוד הקרבן בזריקת למעלה ממקום אחיזתו והנה עלייתה הוא כחוט הזרקא דהיינו וא"ו וראש הזרקא הוא יו"ד דהיינו המלכות עטרה בראש וא"ו כזה # דהיינו יו"ד שהיא למטה ממנו ועלה למעלה ממנו ויחס רביעית ההין דהיינו מלכות רביעית בסוד זה הוא כי החיה ששמה אד"ם שסודה במלכו' והפן הא' מהם י' וז"ש בחיה ששמה אדם דארבע אנפין דילה דאינון יהו"ה ויו"ד היא רביעית לההי"ן כנז"ל והיא למעלה מג' יודי"ן כדי שתהיה שם רגל רביעי דמרכבה והטעם שלמטה מיו"ד תגא דזרקא ג' יודי"ן ע"י ההי"ן הקושרים שהם מרף וא"ו - שופר הולך בסוד הבינה ודרך בה נאצלים ג' טיפין כנגד ג' אבות דהיינו סגולתא # וכמו שיש לפני אדם ד' פנים דהיינו יהו"ה כן לג' יודי"ן הם ראשי ג' שמות יהו"ה דהיינו תלת חיון דאית לון י"ב שבטים שהם י"ב פנים:

אר"מ מלכות בשית ספירן וכו' כלומר מפני שהוא עולה ו' מדרגות זו אחר זו בו' קצוות לזה כק' עלייתה עלית תמיד שמורה עליה מתמדת מדרגה אחר מדרגה ועלייתה להתייחד בו' וז"ש לגבי וא"ו וכאשר יתייחדו ו"ה ת"ת ומלכות יאחזו בהם בסוד בן י"ה דהיינו חב"ד בסודם בבינה וז"ש בן י"ה גניז בבינה ביומא תליתאה דהיינו למעלה מנה"י עד התאחדה בת"ת אמנם בשבת העלייה על חד תרין למעלה מכל ו' קצוות למעלה מחג"ת להתאחז בג' ראשונות וזה שאמר וביום השבת אתוסף עמה נפש יתירא בסוד יתרון אור הבינה נשמת כל חי הנוסף לה בשבת וז"ש נפש יתירא דאיהי בינה ה' עילאה בעצמה וכן נקשר בסוד י' עליונה שהיא אות דשבת דהיינו קדושת החכמה הנשפעת וז"ש חכמה עילאה בעצמה והחכמה נקשרת בכתר עליון וז"ש מלך מעוטר בכתר. ובג"ד תפלת מוסף כלומר בתוספות מוסף כי המוספים יורה על תוספות הארה הנוסף בקדושת היום על שאר הימים ואמרינן כתר יתנו לך ה' אלהינו חכמה ובינה מלאכים דהיינו ת"ת ומלכות שני מלאכים. ובראשי חדשיכם וכו' כמה ראשון דקאמר ובראשי שהרי סיהרא מלכות וראש לה היסוד א"כ אין לה אלא ראש אחד. אלא אינון תרי כלומר לא כדסדיר דיסוד איהי רישא דסיהרא אלא תרין אינון ראשין דהיינו נצח והוד כדמפרש ואזיל. כגוונא דא כלומר מצילותה יעיד שהיסוד אינו בענין זה אלא נכלל למעלה בת"ת וכל הענין הזה בנצח והוד והענין בקדמיתא הות כתר על שני מלכים שהנה מקומה בחיק הת"ת למעלה מנצח והוד ונצח והוד היו יונקים ממנ' היא מקור לרחמים הנשפעים לנצח ולדין הנשפע להוד והיינו שהיו ב' מלכים נצח והוד משתמשים ויונקים שפעם מכתר א' מ' ולהיות עיקר הדין ובהשפעתה הרחמים לנצח כזה יתבטל כח הדין שהיא שורשה לפני הרחמים בודאי וז"ש א"א לשני מלכים שהם ב' מדות מלכות א' על הרחמים שהוא הנצח וא' על הדין שהוא ההוד א"א קבלת שפעם ע"י כתר א' מ' אשר למטה מת"ת מוכרחת לקבל הדין והרחמים והדין מתבטל לפני הרחמים ולזה נאמר לה לכי ומעטי את עצמך ונחיתת לרגלוי דהיינו שתהיה היא צריכה לקבל מהם מה דהות סגולתא אתחזרת סגול. ירצה ירדה מהותה למעלה להיותה למט' ובמל' בעצמ' סגולתא ירצה שהיא בעצמ' סגולת מלכים שהיא מסוגלת אמנם סגול ר"ל בית קבול שמסגלים בה קא רמיז פרים בני בקר שנים אין מכאן רמז כי אם אל המספר לבד וז"ש דאינון תרי מלכים קא רמיז פרים בני בקר שנים מספר לבד ואיל אחד כלומר מלת אחד שהוא מיותר רומז לסוד כתר אחד שהיא בחינתה העליונ' ושעיר עזים בחינת' תחתונ' איל מצד הרחמים שעיר מצד הדין ועול' היינו שעול' למעל' חטאת יורדת למטה:

ואמאי שיתף כיון שהם שני הפכים למה לא הפסיק בין עולה לחטאת כפרים לז"א להודיענו שהשעיר הוא הוא האיל אלא שנתהפך מאיל עולה ונעש' שעיר ונעש' חטאת ולזה ערבם ושתפם והכל ענין א' ומד' אחת. ואם תאמר וכי להוריד הצער באנו לז"א שבעשיית החטאת מתתקנת ומטהרת לעלות בסוד האיל והעד מאומרם הביאו עלי כפרה דת"ת קאמר הכי הביאו עלי כפרה כלומר שקודם הייתם עלי כפרוה וטהרוה והעלוה (עלוה) [ואולי עולה] כאשר למבראשונה והיינו דמפרש ואזיל עלי הות וכו' והיינו בחינ' ב' שיש למלכות בסוד עטרת בעלה וכו' מהרמ"ק זלה"ה. והרח"ו כתב

ובראשי חדשיכם וכו' תבין דרוש גדול ושמור אותו בידך כי הוא כלל גדול בחכמ' זאת דע כי שם יהו"ה ושם אדנ"י הם כוללים כל י' ספי' והם נק' ת"ת ומלכות ות"ת מתלבש במלכות הנק' היכל ובית והוא נק' תוכו והוא נק' ברו כנז' דף ר"ל ע"א. והנה הת"ת לעולם הוא ביושר ואותיות אלפ"א בית"א שלו כסדר אבג"ד ואותיות המלכות למפרע בסדר תשר"ק וכן כל העניינים כמו שכתבנו דף רל"ה ע"א היותם בהיפך כי הזכר קר מימין וחם בשמאל והמלכות חם בימין וקר בשמאל ובזה לא יקשה אם (תרצה) [נ' שצ"ל תמצא] פעם שנק' חסד מים והנה הוא דרום תוקף החמימות וכן הצפין יקרא אש והוא צפון תוקף הקרירות עד שאין בו ישוב (לטענה זו) [ואולי לטעם זה] וזה יובן במה שאמרנו ועיין ריש פ' וארא ודע כי שם אדנ"י נרתק ליהו"ה כנז' בתיקונים דף נ"ה ע"א ופ' פקודי דף רל"ה ע"ב אמנם כתבנו כי אין לך איזה ספירה או שם או כינוי או אות או נקוד' שאינ' כלול' מזכר ונקב' כנז' בתיקונים דף י"א ע"א וכמו שהזכר נק' יהו"ה גם הנקב' היתה נק' יהו"ה ושמור זה בידך כנזכר פ' בראשית דף כ' ע"א בסוד ב' המאורות הגדולים יהו"ה יהו"ה אל רחום וכו' אמנם אחר קטרוג הנקבה ירדה למטה בסוד ההפוך ונק' אלהים ואדנ"י וכו' ג"כ נק' בסוד ההויות נק' הוה"י ואז נעשית דין גמור ואז נק' חטאת וסימנך וירד מעשות החטאת ולכך צוה הקב"ה להקריב שעיר עולה בר"ח שתהי' נקודה זו בסוד ההוי"ה הוה"י שתעשה עולה ואז תעלה עד הכתר ושם (נחזור) [ואולי תחזור] לקדמותה ותעשה יהו"ה ביושר ותהי' רחמים וזה סוד צדיק מושל וגו' ומהפך דין לרחמים ובזה נתרצית הלבנה וזהו טעם נכון לריצוי הלבנה בשעיר זה וזהו סוד הביאו עלי כלומר שתעלה עד הכתר שהוא עלי ודי בזה. אמנם צריך שתדע כי הת"ת לעולם ביושר ולכך אות י' פעמים יהו"ה בי' ספי' כנז' בתיקונים דף קכ"ח ע"א וכולם מצד הת"ת והסוד דלית ספירה דלית תמן יהו"ה וגם במלכות יש בה הוי"ה ביושר בסוד עלייתה עד הכתר כנז' דף פ"ד ע"ב בתיקונים לית ספי' דלית תמן יהו"ה וכו' אמנם המלכות בה היא כל החילופין והתמורות כנז' בתיקונין דף ס' ע"ב ולכן כמה צירופי יהו"ה בחילוף והיא כי כפי הספי' כך נתגלגל הנקודה והיא בסוד הכתר שם מדת הכתר שבה הנק' עטרת כנז' בתיקונין דף קל"ד ע"א ופ' פנחס דף ר"ל ע"א והנה בהיותה למטה בסוד המלכות שם הוא הוה"י שהוא מן הקצה אל הקצה בהפוך מסוד היותה בכתר האמנם בהיותה בחכמה עד יסוד יש בה הרבה הפוכין ועיין פ' תרומה דף קנ"ח ע"א ושם תבין היותה בכתר יהו"ה ובת"ת הוי"ה ובמלכות * הוה"י. סוד גם כאן פ' פנחס רמ"ג ע"ב ודף רמ"ח ע"א ומכל אלו תבין סוד צירופים יוה"ד יהד"ו וכו' יהיו הי"ו וכו' ומשם תבין היכן הם והנראה מהתיקונים דף ל"א ע"א ומפ' פנחס דף רמ"ח ע"א כי יהה"ו יוה"ד הם חכמה ובינה ועיין אתה נמצא העולה מכל זה כי המלכות גם היא יש בה הוי"ה כמו בת"ת ובכתר שבה יש בה הוי"ה א' וכן בכל ספי' וספי' עד המלכות כי שם הוא הוד"י והנה באלו הי' הויות שבזכר כולם ישרים וכל העשרה יודי"ן שבהם נק' כתרים ישרים אמנם העשר יודי"ן בי"ס דמלכות נק' עשרה אותיות אות שבת אות ברית אות י"ט וכו' ואינו ביושר אמנם השקל הנרמז באות יו"ד ג"כ הוא סוד י' שבספי' הת"ת והמלכות ואות מילה הוא אות י' שבספי' יסוד שבמלכות כנז' בפ' פנחס דף רנ"ז שורה כ"ג וכן תבין שאר האותיות ובזה תבין מ"ש בתיקונין דף קל"ז ע"א והאי נקודה דימינא אתקריאת אהב' ומסטרא דעמודא דאמצעיתא וכו' כי הענין סוד אותיות היודי"ן שבה כי היו"ד שבספי' החסד נק' אהבה וכו' ובזה תבין לא זז מחבבה קראה בתי לא זז וכו' קראה אחותי לא זז וכו' קראה אמי וכו' שהוא כפי המקומות כן תקרא כי בכל ספי' וספי' יש שינוי מקום אות היו"ד נקודה בת עין עכ"ל:

רמח ע"א השמים כסאי השמים שהוא הת"ת כסאי שהיא עטרה על ראשו והארץ הדום רגלי נצח והוד כנז' ויסוד עם הת"ת מושך וא"ו כנודע צדיק יסוד מושל יראת אלהים מלכות אם תעלה אותה למעלה היא רחמים ואם תורידה למטה דין כזה הוה"י ואז היא עושה דין וכל הקרבנות הנרמזים בסוד זה היא בערך המלכות ירידתה ועלייתה ונוסף עוד לרמוז כל העשר כבש א' משני כבשים שהם ג' ראשונות ושבעה נגד ז' ספירות אך קשה שאין בר"ח אלא ז' כבשים ואיל א' וב' פרים ושעיר א' ואפשר דהיינו בשבת שהיו מקריבים תמיד של שחר ואח"כ מוסף שני כבשים היה הא' חכמה והב' בינ' והתמיד עולה להיותה כתר וכן בשבת ור"ח שהיו מקריבים תחלה התמיד ואח"כ המוספים מוסף שבת תדיר קודם ואח"כ מוסף ר"ח אז היתה דרמז לדרך זה והשתא ניחא אומר ועוד שעם היות שז' כבשי ר"ח לא נתפרשו עדיין בערך כבש א' של כל יום ושני כבשי שבת שנתבארו קאמ' ועוד ז' יומין הם ז' ספי' ובערך הב' הם בנים ודאי אר"מ ודאי בני שנה אתקריאו על שם חמה קדישא דהיינו ת"ת הנק' שמש המסתלק אל מקום הקדש דהיינו הדעת מדתו של משה והיינו פני משה כפני חמה ולפי זה יהיה ז' ימים ז' ספי' מצד הדעת שהיא כללות שס"ה ימים ואפשר לפרש דשנה ממש אימא עילאה והיא נק' חמה דמינה מתעייין דינין והיינו פני משה דהיינו הת"ת כפני חמה דהיינו בינה ומשה הוא סוד ז' ימים בני שנה שהם לשמאל והיינו סוד י' לצד אימא עלאה דקאמר שנה אית בה שס"ה ימים וכו' הם י' ספי' ש' הם ג' ראשונות כלולות בכללות המאות עשר מעשר ס' הם ו' קצוות כלולות מעשר ה' היא המלכות בעלת ה' והם שס"ה ימים והם ז' כבשים ז' ימים ולהוכיח שהחמה לשמאלא לצד אימא עילאה אמר ע"ד לשמאלא אימ' עילאה כי שס"ה לא תעשה הם לשמאל ודאי סיהרא לימינא מלכות בסוד הירח ולפי' סוד איל א' פרים בני בקר שנים דהיינו סוד המלכות היותה עטרת בעלה כנז"ל היינו היותה לימינה לגבי אבא וזהו לבנה ודאי בסוד החסד והלובן וז"ש חיוורא ברתא לאבא כי מפני היית המלכות לסוד החסד היא נדבקת בחכמה וז"ש לאבא דאיהי ימינא בחסד וכמו שהחמ' כלולה שס"ה ימים משם כן הלבנה כלולה רמ"ח פיקודין דהיינו מצד חסד אברה"ם רמ"ח:

אשתכח וכו' כלומר לפי מה שפי' נמצא שסוד ר"ח בקרבנותיה הוא ו' ת"ת עם אימא לשמאלא ברתא מלכות עם רבא לימינא וכפי האמת היא תיקון יפה ונעים משום דרזא דמלה בחכמה יסד ארץ דהיינו לייסד המלכות ולתקנה וכן כונן שמים דהיינו ת"ת בתבונה אימא וסוד ענין זה היינו סוד יהד"ו הויות כאמר' והיינו יחוד נחמד בסוד התפילין שהיד לבדו והראש לבדו יהד"ו בסוד ד' פרשיותיה אמנם ראש ויד נקשרים ומיוחדים ועוד שעיר עזים וכו' ותרין שעירין אינון וכו' כלומר מלת אחד הוצרך כדי לחלק בין שעיר ה' לשעיר לעזאזל דתרין שעירין אינון כדמסיק שעיר לה' כלומר אפילו שעיר דיוה"כ שהוא ג"כ לחטאת לה' היא בגין מיעוט דסיהרא כדפירש לעיל. לא כתיב ביה אחד מפני שאינו נקשר באחדות ואין ליחלק בו והוא נפרד בסוד אחר ולא אחד ושלח אליו לחוץ שיצא השליח אל רשות ולא יכנס סמאל אל רשותינו ולא לקדש לקבלו משם וז"ש ולא יתקריב וכו' האכילהו וכו' כלומר האכילהו לחם ומים שפע הקדושה בלי בישול תבשיל ושם תשקהו בחוץ ואין חשש כל עוד שאינו נכנס פנימ' ומשונא יעשה אוהב ולא יטור איבה ולפי שאינו נכנס שזה נרא' בעיניו הרבה עם היות שאינו אלא לחם ומים ואינו תבשיל מבושל וז"ש לא די וכו' ואמאי הוו שלחין וכו' כלומר כיון שלא היו מבשלין לו ולא מקרבין ע"ג המזבח אלא בשליחות כנז' יהיה לפחות ע"י שליח נכבד אלא איש עתי בעל מום כדפירשו רז"ל בגין דסטרין וכו' ומשלחין אליהם כיוצא בהם שזה להם נחת רוח ומטעם זה היו שולחין לכם שעיר ולא פר ולא בענין שנקראים שעירים כדמסיק ואתקריאו שעירים וכו':

ועוד בתר דנטיל וכו' קשיא ליה כיון שכל עיקר הכוונה היא להשלים עמו למה אמר ונשא השעיר ועוד נושא עון הוא הקב"ה אם כן מה לנו בענין ונשא השעיר לז"א ובשעיר דא אתפריש מכולא מהקדש ומלקטרג ובשמחה מקבל העוונות וז"ש ונשא וכו' וצורך ענין זה שאין הב"ה נושא עון אם לא יהיה ונשא השעיר והטעם שהב"ה מסלק מעל ישראל וזה נושא עליו מהרמ"ק זלה"ה:

רמח ע"ב ועוד ובראשי חדשיכם וגו' הם ב' ראשים שיש לה לכל א' מהקצוות כדמפרש ואזיל. לעילא אל הנצח לתתא אל ההוד למזרח ת"ת למערב ליסוד לצפון גבור' לדרום גדולה דכליל לון ת"ת ושני קרנים שלה הם נצח והוד ממש ושש הם בת"ת עצמו שהוא כולל ו' קצוות וענין זה היו רומזים בסוד משואות בראשי ההרים הר מלכות ראשי נצח והוד משואות שהיו משיאים אותם אל הת"ת. נקודה דנקיט וכו'. היינו שיש למלכות ב' בחינות בחינה ה' מצד הבינה ובחי' י' מצד החכמה והיינו י' בתוך ה' וז"ש נקודה דנקיט מלגאו שבה מקור האור להאיר והיא מצד חכמה כנז' וז"ש דא חכמה ובחי' ה' היא בחי' אדנ"י דקאמר לקמן שהיא מצד הבינה אדומה דמתמן דינין מתערין כדמסיק. ועיקר כוונתו בשמועה זו היא לכלול המלכות שהוא סוד הירח בי"ס ופי' עניינה אל הת"ת יש לה ו' בחינות שהם הסתכלותה לו' קצוות שבעצמות הת"ת כנז' וכל ו' תנועות הנזכרות לא יתייחסו אלא בשם מדה א' וז"ש והאי איהו אסתכלותו דילה לשית סטרין דכליל לון ת"ת. נקודה דנקיט מלגאו היא החכמה לכלול בה החכמה אמנם תוספות אור הנקודה להאיר החוט אינו אלא מצד הכתר ולכך אמר חוט דאסחר עלה כתר דהיינו אימא עלאה מסטרא דכתר ולכלול בה הבינה אמר

אמאי אתקריאת לבנה כלומר כיון שהלבנה יש לה תנועה אל ו' קצוות פעמים בחסד פעמים בגבורה ולפי תנועותיה יהיה עניינה אם אל החסד לבנה ואם אל הגבורה אדומה וכן מצד הנקודה האמצעית היא לפעמים כסא בסוד שור"ק ו' ולפעמי' שרפרף בסוד חר"ק ולפעמים עטרה בסוד חולם א"כ לפעמים היא דין בהיותה למטה א"כ אמאי אתקריאת לבנה ותירץ ע"ש ליבון ההלכה כי הלכה היא כבודה בת מלך פנימה דהיינו נקודה האמצעית וא"א להטהר מסוד המיעוט מכל אותם הנאחזים שם לינק הדין ממנה אלא ע"י אש הבינה שבאש היא מתלבנת שאין ביעור חמץ אלא שריפה ומיד נטהרת והרי שהיא ג"כ כלולה מהבינה בסוד לבונה.

ורזא דמלה אם יהיו חטאיכם כשנים מצד מעשה התחתוני' המגינה המעורר הגבורה כשלג ילבינו מצד (הסוליתה) [נ' שצ"ל הסליחה] והכפרה הנמשך מהבינה דאיהו יום הכפורים ע"י אור החסד להתלבן וז"ש ומה דהות מאדנ"י דצירופו דינא סומקא דגבורה דהיינו הדין המתעורר שבו נאחזים החיצונים המטמאים להשפיע הדין אליהם אימא עילאה מטהרתה ומעבירם ואח"כ אתלבנת מצד החסד דמתמן חכמה דהיינו סוד נקודה מסטרא דחכמה כנזכר שמשם האור ומה שהיתה נקודת י' תתאה למטה גבורה עתה עולת לראש הו"ה ונעשית יהו"ה ומה גרים לכלול בה היסוד כדמפרש ואזיל כי הרשעים הם מהפכים אות' מרחמי' לדין והיינו סוד גלותה הנמשך לה מצד הרשעים אמנם הצדיקי' אדרבא מעלין אותה מכל זה אל סוד האצילות לקשרה למעלה וזהו סוד שם יהו"ה והיינו הצדיקים הגמורים המהפכים מדת הדין למדת הרחמים ומתקן כל מה שמתקלקל ע"י הרשעים ופי' הענין בסוד היותה גולה וסורה מצד בחינתה מעץ הדעת טוב ורע וז"ש [מסטרא] דעה"ד טו"ר דהיינו התפשטה אל מקום הגלות איהי קליפה דילה חשיכה וכו' דהיינו בשעת מיעוטה שהקליפות נאחזות בה וז"ש אם בהרת וכו' ולית לה מדילה שאין י' שבה מקור האור דהיינו י' של אדנ"י שאינה נובעת אור כלל ואין לה אלא סוד קו הסובב אותה בדקות שהוא לווה בגלות שמתפשט אורה למטה אמנם בעולם הבא לעתיד תסתלק סוד ניצוץ האור המתפשט בעץ הדעת טוב ורע ויהיה ההנהגה בסוד האור העליון בלי התלבש בחיצונים וז"ש ואתעבר מינה ביממא ואיהי עלמא דאתי שבו תתנוצץ האור העליון כאומר שמש צדקה שיתייחד אור החמ' באור הלבנה והיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה יום ולא לילה דהיינו גלות והתלבש האור בעץ הדעת טוב ורע. אבל סיהרא דעץ החיים דהיינו אחר לבונה דהוא נקודה דלגאו מינה דהיינו י' נקודה אמצעית איהו כמבועא שנובעת אור לכל סביבה ואיהי עתה בעת טהרתה מצד עץ החיים אילת אהבים מצד החסד דהיינו ע"י החכמה וכתר בסוד האור הנז' וג"כ היא כלולה נצח והוד מצד תרי קרנים כדמסיק ולפעמים הם שוים ולפעמים הנצח גובר והיינו וא"ו ה"א גבורה מן השנית מהרמ"ק זלה"ה:

רמט ע"א ואי תימא דלעיל וכו' תחלת הענין הובא בפ' אחרי מות דף ?ק"ז ע"ב ע"ש וממאי דקאמר דאתפתחת ב' לאולדא. ס"ד א"כ יהיה הלידה אחר תשלום ע"ב שנים והכריח שאינו כן אלא קודם טרם יקראו וגומר ובהיכלו שהיא המלכות כולו אומר כבוד מצד החכמה ולכך כבוד חכמים שהם מצד החכמה ינחלו. ולית מבול אלא דינין דלאו מבולי מים אלא מבול הוא כח החיצוני המעניש כנז' בפ' נח מהזוהר אם כן אומר למבול ישב ירצה ישב להעניש הרשעים כגוונא דנפתחו מעיינות תחום רבה ירצה כי תהום רבה שהיא * אולי צ"ל נוקבא. עקבא דתהומא רבא ששם מדור החיצונים ומעיינות תהום רבה היינו מקורות העונשים אשר שם. מהרמ"ק זלה"ה:

רמט ע"ב אמר ר"מ מילין אילין סתימין וכו' ובגין דא אית לבר נש וכו' לא ימנע אם רשע השומע נעשה לו חשך ואם צריך הוא לו אור. ט' ירחין דיולדות היינו ט' מסעות שנוסע סוד המשיח בט' ספירות עליונות בחדש הראשון הוא אין בב' נותן בו חכמה בג' בינה בד' מפרנס ואז אותו בחסד, בה' נותן בו גבורה שלא יפיל אותו סמאל ויהיה נפל וכו' כנז' בתיקונים והיולדות בעצמה ד' של אחד ובבחינה זו אנה בכלל הט' חדשים ואינון מ' כי הנקודה האמצעית משלמת לכל סטר והיינו שם יהו"ה כל אות ואות ט' ועם ד' אותיות אדנ"י עשר לכל צד ארבעים ושם יהו"ה בכלל זכור לזכר ושם אדנ"י שמור לנקבה וכללם הם מ"ב אשתאר כבו"ד כלומר כללות הכל הם מ"ב עם כללות זכור ושמור המתייחדים בסוד אחד ואמר דאחד הם עשר א"ח ד' כנז' נשארו ממ"ב כבו"ד ול"ב ולקשר אותו הכבוד שבכל צד עם אחד שהוא עשור כנז' אמרינן אח"כ בשכמל"ו ואיהי כבו"ד ל"ב ד' זמנים לסטרא דאות ד' כלומר דכבוד שאנו מושכים מהת"ת מכל צד אל המלכות שהוא ד' נעשה ל"ב לכל צד אליה בענין שבכל צד בת"ת כבו"ד ובמ' ל"ב שהם ד' פעמים ס"ד דהיינו סוד כנפי החיות שעולין לכל חיה מד' חיות ס"ד והם רנ"ו והיינו כבוד לעילא כזכר שהוא מקבל ל"ב נתיבות מהחכמה ששם הם כבוד שעליו נאמר איה מקום כבודו להעריצו ולמטה במלכות הם ל"ב ולקשר שם ע"ב בשם מ"ב שהוא קשר האצילות כלו בשתי שמות אלו ובהם נכלל כל הנמצאים (מצלותם) [נ' שצ"ל מציאותם] משם מ"ב וקיומם משם ע"ב הייחוד שני פעמים כבו"ד ס"ד וב' פעמים ד' דאחד הרי ע"ב ובג"ד אמרו במזמור וכו' דהיינו ב' פעמים כבו"ד הא' מלך הכבוד עזוז וגבור במלכות הב' מי הוא הת"ת הנק' הוא הוא ה' צבאות מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו כתב ואיהו מתלת לממונא וכו' ענין המוצא זהב וכסף אם אינו שלו חוזר וחושך ואוקמיה כבוד לעילא זה יובן במה שכתבתי בפ' זו דף רנ"ז סוף ע"ב ע"ש עכ"ל:

רנ ע"א אסתתם ההוא היכלא וכו' היינו סוד שמע ש' ופרשת ואהבת בה מ"ב תיבין נגד שם מ"ב והם מ"ב אורות והיינו מצד הגבורה ופרשת והיה אם שמוע עד ושמתם ע"ב והם ע"ב עטרין דצד דרום שכן ע"ב בחסד וכן מצד חמשים דהיינו בסוד הת"ת וכן מושמתם עד ויאמר נ' תיבין והם ן' שערי בינה שהם נמסרים למשה בסוד הת"ת וכן בפ' ויאמר ע"ב תיבין שהם ע"ב מאורות במערב מצד המלכות שבה פ' ויאמר וכללה רמ"ח בסוד רמ"ח אברים עליונים אל הייחוד העליון ואז נכללת המ' שם בכל התיקונים אלו מהת"ת בסוד שמע וברוך והיינו כבו"ד ל"ב הנזכר לעיל וז"ש ההוא חיה דהיינו מ' בסוד בחינתה בתחתונים אופן א' בארץ הוא זעירא שלא היתה מתוקנת בההוא זמנא אתבריאת ונתקנה בכל מאורות אלו מצד סוד הכבוד העליון שהמלכות מקבלת מהת"ת והיינו מלא כל הארץ כבודו דהיינו מ' מלואה הוא מהכבוד דהיינו מצד הת"ת והיינו דאיהו כבוד עילא' ותתאה כנזכר:

כד מטא בברכת אמת עולה דרך היכל הרצון עד היכל קדש הקדשים ששם סוד התפלה בחשאי ח"י ברכאן ושם סוד ייחוד הספי' שאחר שעלה אל היכל קדש הקדשים שם אומר אדנ"י דהיינו מ' שפתי נצח והוד ושם הת"ת בא אל השפתים שהם נצח והוד ויסוד נכלל על הסתם עמה דהיינו לשון למודים שאין אל השפתים פעולה אלא ע"י והיינו ח"י ברכות שכללם בלשון יסוד ח"י עלמין בההוא וישק יעקב ת"ת לרחל מלכות בסוד דבקותא דרוחא ברוחא בסוד דקות היכל קדש הקדשים שהוא סוד ג' ראשונות ולכך שם הוא כולו אומר כבוד וקראן לההוא מנה מצד אבא כבוד ובסוד אימא מקודש. ראשון ודאי מצד החסד שעיקר הכל בחסד ניסן בלי ספק וכדין משכו שימות הלבנה שס"ה כמנין ימות החמה ממנה שהנה אור הלבנה מ' כאור החמ' ת"ת כנז"ל. בעשור פי' א"ח ד' כנז"ל מהרמ"ק זלה"ה והרח"ו [זלה"ה] כתב אסתתם ההוא היכלא וכו' ענין ג' פתחים דרום וצפון ומזרח ברמ"ח עטרין ונהירין בחושבן רמ"ח תיבות דק"ש ואם תמנה ג' הפתחים תמצאם חסרים ולכן נ"ל שבפתח דרום יש מספר עטרין (בתיבות) [נ' שצ"ל כתיבות] פסוק ואהבת ובצפון כמספר והיה אם שמע ובמזרח (בפ') [כפ' ] ויאמר ובזה יעלו רמ"ח ועיין בזה כי יש בו דברים נפלאים עכ"ל:

רנ ע"ב אר"מ כגון לישנא וכו' מפרש דר' חייא שבזוהר שנצנצה בו רוח הקודש ורמז באומ' במק"ל ראשונה לשון קלות שאין... המטה לגבם להשפיעם אלא לקלות בהם מלשון מקל לאנשי ביתו דהיינו לשון קלות ורדיה שרודה עליהם והם קלים לפניו וזה להראות שאין המטה להשפיעם ולכבדם. שנית מקל רמזו אל עשר מכות כאמרם רועה צאן שעתידים ללקות במקל על ידם כדמסיק וזה דרך ר"מ לפ' נסתר תוך דברי החברים להראות שנתגלה הסוד על ידם ונסתר ונתלבש ואיש תבונות ידלם. את ו' מקל ודאי צורת ו' ועשר מכות י' ודרך הכאתם בה' ה' כענין שהם סוד השם דהיינו סוד הרומז בת"ת מקל דהיינו אומ' במקלי עברתי את הירדן הזה ובהכלל י' ע"י המטה בה' הם חמשים מצד ה' אחרונה במצרים ובהכלל ה' אחרונ' בה' עליונה עם הי' הנז' מכח ו' יהיו ד"ן ומטעם זה בארץ מצרים מצד המלכות נ' ועל הים מצד הבינה ר"ן הם רועה צאן לרדותם במק"ל והנה ר' חייא נתן טעם לדבריהם אמנם לא נתן טעם למעשיהם ור' יוסי נתן טעם למעשיהם והנה יוסף היה מכוון שיהיה מלת רועה לשון רדיה והכוונה שיהיה הצאן שרו של מצרים כפוי תחת רשותם שעם היות שהם נכנסים אל תחת רשות פרעה הוא בתנאי שהם שולטים על השר ופרעה חשב רועה שהיו מפקחים על צרכיו והם כומרי ע"ז לזה נתן להם ההיא ארעא דאפרישו וכו' וכל כוונתו של יוסף ואחיו להשליט שם יהו"ה על כל המציאות ויהיו החצונים נכנעים תחת יד השם דהיינו שם המקל שפי' ר' חייא ואם ישמעו לתת כבוד לשם יהו"ה הרי טוב ואם לאו איהו הוא לאתפרעא וכו' וממש השרים העליונים יקבלו ענשם מפני שהיה להם להזהירם שלא יטעו אחריהם וז"ש כד טייען וכו' והראהו ממש סוד רועה צאן לשון רועה התרועעה ארץ הם עשו בהם בגשמי שפטים כנז' וכדמפרש ואזיל מהרמ"ק זלה"ה:

רנא ע"א אר"מ אמאי מני וכו' קשיא ליה תלת א' טעם לאיסור החמץ ב' טעם למצות ג' טעם לרבוי הלאוין לא יאכל לא תאכלו. מסטרא דטוב ורע שולט בהם הקדוש' מטטרון דא טוב. ורע דא סמא"ל כשהעולם בשלום מתנהג ע"י הקדושה והם מתנוצצים באור הטוב וכאשר אין שלום אז הם מלאים מסטרא דרע ולזה הז' כוכבי לכת רע וטוב כנז' ולזה אסור להשתמש בכוחותיהם הנעשים ג"כ טלמסאות בכתיבה ובמעש' ודבור שע"ז נאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כ"ש ע"י הרע לבדו דהיינו מעונן ומנחש ומכשף וחבריו וכ"ש בשמות שתערב קודש בחול מפני אויר הטמא השולט. נהורא דלגאו. מצה היינו סוד ניצוצות הקדושה המתפשטים ומתלבשים בחיצונים לאכפיא לון קליפה דלבר שהם החיצונים השולטים בהם הם חמץ סמאל ומחמצת נוקביה מצה דלגאו היינו הקדושה המתפשטת להנהגת העולם שמורה שאין החיצונים נוגעים בה ח"ו והיינו שאינה מתפשטת בהם אלא בסוד לבוש נוגה שהיא קליפה קדושה מפסקת בין קודש ובין טמא. ואינון ז' הנערות וכו' הם ז' ענפים המתפשטים מהשכינה שהם ז' היכלות שהם בסוד מט"ט הנק' נער והם נערות והם חיילים דשכינתא והם מתלבשים למטה בז' ככבי לכת ושם ז' היכלות טמאים מבקשים להתאחז בקדושה לכך ושמרתם את המצות דהיינו ז' אלו הנז' מהרמ"ק זלה"ה:

רנא ע"ב מצה מלכות איהי שמורה למעלה להתקשר בייחוד כענין שומרת יבם ממתנת ליחוד ו' משם יהו"ה מצה ה' משם יהו"ה והיינו ו"ה וכאשר יתייחד עמה הוא חוקק בה צורת ו' ונעשית מצוה וז"ש וביה אתעבידת מצוה ושמירתה מן החיצונים הוא ע"י י"ה שאין החיצונים נאחזים בהם וז"ש ומאן דנטיר לה וכו' ומפני שהם נעלמות אינם באות למטה אלא בסוד התלבש אורם בסוד התמורה ולכך במקום י"ה באו מ"ץ וז"ש גנוזין במ"ץ וכו' ולהורות שהיא לעצמה נקודה אמצעית ואליה ילוו ז' הנערות בסוד המצה שהם שצ"ם ח"נ כ"ל כנז' לזה אמר ומני קב"ה לברך לה וכו' דאינון ז' הנערות דילה ענפים מתפשטין ממנה ותבאנה אל קרבנה כלומר ז' פרות הטובות הם מסטרא דטוב שני שבע ופרות הרעות הם מסטרא דרע דהיינו ז' ככבי לכת בהיות הנהגת' ע"י הרע. ותבאנה ניצוצות הקדושה אל קרבנ' מפני שאין הנהגה במציאות אלא ע"י הקדושה ועם כל זה מפני קליפתה החיצונה שמהפך אור קדוש להנהגת הדין לא נודע ולא ניכר האור כנז' ובזה נתבארו ב' קושיות טעם אכילת מצה ז' ימים וטעם איסור אכילת חמץ לא נשאר עתה אלא לבאר טעם איסור הלאוין וז"ש לא יאכל לא תאכלו. הא אר"א כתיב לא תאכל עליו חמץ וגומר ככתוב בזוהר. ר"ש פתח גער חית קנה וכו' נעץ קנה מיכאל נראה לי דלא גרסינן אלא גבריאל שהוא מצד הדין וכל החיצונים תחת ממשלתו וכן פי' רז"ל וקנה היינו קינא דמסאבותא סמא"ל ולילית שבה תלויים עשו וכל אומותיו מהרמ"ק זלה"ה:

רנב ע"א בית ראשון ה' עילאה בינה ב' ה' תתא' מלכות וחמץ הוא מסך מבדיל מעלים אור העליון ה' עילאה דכורא ומחמצת מעלים אור ה' תתאה נוקבא והיינו תרין אורות תרי בת עין והיינו לחם משנה תרין ההי"ן ותרין עננים הם סמאל ולילית חמץ ומחמצת כנז' ואינון לקביל שאור וחמץ מחמצת הוא שאור לכך באו עליהם שני לאוין בל יראה ובל ימצא כנודע וכנגד ביטולם הם ב' משיחין בן דוד מלאה היא עילאה בן יוסף דאתי מרחל וללבן שתי בנות מרה דעגלא כעס ודין ונקמה שינקום משיח בן יוסף ויחריבם ולכן ירעה מצד העגל וירבץ מכח הארי כאומר רבץ כארי דמיכאל וגבריאל. אינון לקבלייהו הא' אריה ימיני והא' שור לשמאלי והם בעולם הנפרדים נגד ב' ההי"ן הא' ימנית והב' שמאלית ולכן ב' משיחין א' ימיני והב' שמאלי לכך הם ב' העננים הא' ימיני ישמעאל והב' שמאלי עשו:

ובג"ד דאיהו חוטא וכו' פי' שאין בין ח' לה' אלא חוט דק דהיינו אותיות חמץ הם אותיות מצה ואין ביניהם אלא מה שבין ח' לה' והיינו גער חית דהיינו שאין שם אלא חוט קטן בקנה זה שנשתרבב ועלה ונדבק קנה הוא"ו אל גג הה"א ובזה יתבר (לה) [אולי צ"ל חילה] ויכניס במקומה ה' והיינו שצריך לחתור לשבים מחתרת מלמעלה לקבלם שלא כדין והקב"ה גוער בדיני הגבורה הנועלים מחתרת התשובה ומיד ישראל מתקבלים ואתבר רגליה מן מחמצת הענין שהמחמצת נקבה והיא תלויה במלכות ודיניה שרגליה יורדות מות דהיינו קצת גזרותיה והנהגתה מגיעים עד החיצונים ועיקר הפסוק לא נאמר אלא על החצונים דהיינו מחמצת שהיא מוספת על חמץ אותיות מת ולזה גער חית הנקבה הרעה הזאת במה שיתוקנו הדינים מלמעלה ויבטל מחמצת מן העולם. ועוד גער חית קנה יתבר רגל ק' שהוא מתפשטת למטה עד הנחיש והוא כקוף לפני בני אדם והיינו התפשטות אות ה' מלכות עד החיצונים וצריך לקצץ אותו התפשטות וישאר קנ"ה הנ"ה שהיא המלכות הנקראת הנה וכו' הנה ס' בתר אלף ומאתן המספרים האלו ?יברילו נפשות המעיינים בדורות האלו שלפי פשוטן עברו מהם מה שעברו ועיקרם נתבארו בפ' שמות ויש במספר הזה העלם והסתר ודברים בגו שיש הזמנה ויש גאולה ויש התעוררות והמעיין שיעמיק בפ' שמות ידלה מים מבורות עמוקים ויש במספרים אלו כמה תנאי תנאים והם מגלים טפח ומכסים הכל ואין אנו אלא כרואים מבין מחט סדקית וטוב לחסום פה והאל יכפר בעד. כי יקרא קן צפור היינו השכינה שהיא שוכנת על ישראל והם תחתיה כבנים והיא מקוננת עליהם כצפור ושכינתא תתבחן לפי מה שהם הבנים אם הם בעלי מקרא שאין מעלתם כ"כ יאמר בדרך שקן בדרך הוא דרך עראי מקום שיד כל אדם מגעת והיינו ביסוד הנק' דרך אמנם בכל עץ דהיינו בסוד הת"ת ושם ענפים שקן כזה הוא יותר שחור הם בעלי משנה ששה סדרים ו' קצוות כנז'. ענפי אילנא ובנים מארי קבלה הם יושבים בראש אמנה בסוד אימא עילאה ולא קעסיק השתא אלא בקן דשכינתא אימא תתאה אית דאמרי מפני ששכינה שורה על כל ישראל בכלל אפילו הקנין לזה מפרש בדרך שיוכללו בו הכל. וז"ש בכל עץ שכל ישראל הם כלולים בקן שעץ הוא הת"ת שהוא כלול מו' ספי' ו' ימים וכן ישראל כלולים מו' בחי' והם רומזים אליו בעניינם מהרמ"ק זלה"ה:

רנב ע"ב אי על הארץ וכו' או שאין שכינה שורה על כל ישראל דהיינו כל עץ אלא פרטית היא מקננת על הארץ על מארי תורה בכלל שהם נק' ארץ וז"ש ועל הארץ תישן וכו' ובחינה זו ימצאו מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב וכו' והיינו מקרני ראמים דהיינו פרחי כהונה שהם עוסקים בתורה ובעבודה ועד קטנים שבכולם דהיינו בצים שהם כביצי כנים שהם עתה מתחילים ללחוש בתור' ושכינה שורה על הכל כאומר הזן מקרני וכו'. לא תקח האם שלא תסתלק שכינה מעליהם חרב ביה מקדשא שלח תשלח את האם בגלות עם ישראל. וענין בנים שהם מארי קבלה שהם מצד הת"ת ו' הנק' עולם ארוך מצד הכתר תקח לך בגלות שהם גולים עם השכינה ובהם האם היא המלכות מארכת ימים שמקבלת ע"י מהת"ת בסוד האריכות והטוב מהיסוד והיינו ויטב לך והא כיצד באתר דקרבנין תקינו צלותין ובטוב כוונתם בתפלתם מאריכים ימיה ומענדין אותה כנודע והא כיצד אימא וברתא שהם תרין ה"ה הם בגלות וז"ש שלח תשלח תרין תרוכין אימא עילאה ואימא תתאה וצריכי' אנו לייחד י' עם ה' ו' עם ה' ואחר שהוא כן אנו אומרים שמע ישראל ובזה אנו מושכים ו' לגבי ה' תתאה ואח"כ אנו אומרים אח"ד כבוד שעול' מ"ה דהיינו חכמה כ"ח מ"ה וזהו סוד ק"ש בתפילין שהוא סוד קשר ד' אותיות יהו"ה כי סוד התפילין בק"ש הוא להעמיד היחוד ולהתמיד אותו וז"ש ומיד דנחית קשרין וכו' ולזאת הסגולה ד' פרשיות דתפילין סדרן יהו"ה דהיינו י' חכמה ה' בינה ו' ת"ת ה' מלכות מתאחדות כסדרן ונקשרות כראוי בסוד ק"ש בתפילין מיד סוף התפלה מעומד בחשאי הוא בכתר והיינו סוד ב' יהו"ה כתר על חכמה ובינה ת"ת ומלכות והעד היות התפלה כתר ממה דסנדלפון קושר וכו':

ולאו בתר פתורא וכו' כלומר אין עסקני עתה לפרש כלי המשכן כך בשכינה עצמה בחי' יכנו בשמות אלו לבד כדמפרש ואזיל והטעם שהכלים במשכן היו מהם רמוזות בספי' בבחי' רבות אמנם הכוונה הנה לפרש המציאות שבה וז"ש איהי כלילא מכל מאני שמושא וכו' דהיינו שהת"ת עושה כל פעולותיו ע"י ונעשה הפעולה היא נק' לפי מה שישתמש בה הת"ת וז"ש כלילא מכל מאני שמושא וכו'. אנא אינון שאלה בענין אן וכו' (וניקרא) [נ' שצ"ל עיקר] שאלה זו הוא לפרש מהו לחם וכמה מיני לחם הם כדמסיק בסוף דבריו מפני שהלחם שמתקנים למלך הם אוכלים לבאר אן אינון דמתקנין נהמא וחמרא למלכא ואין זה לחם ויין הנקרב ע"ג המזבח דלאו בהכי עסקינן אלא בתמורתם בגלות שיש תמורה לכל העניינים אלו והיינו היות השכינה נתקנת במעשיה' ונק' לחם ויין והכתוב פי' ואמר קרבני לחמי לאישי ומלת לאשי יסבול שני פירושים. או קרבני לחמי יהנו ממני וינתן לאישי או פי' לחמי יקרבו אלי אישי ושתיהם קאמר הכא וז"ש דלית לקרבא ליה לגביה אלא אילין דאתקריאו אישי ה' ולהאי פי' אתי שפיר מלת קרבני לחמי וז"ש ובג"ד את קרבני לחמי אמנם מלת לאישי לא אתי שפיר (כמשמע) [נ' שצ"ל דמשמע] קרבני לחמי יאכלו וינתן לאישי דהיינו פי' קמא וז"ש לאישי דעליה אתמר כלומר עם היות שאומר לחמי שמורה שאין האישים אוכלים ממנו אינו אלא עליה על הלחם הנז' נאמר לכו לחמו בלחמי שהאישים אוכלים ממנו ואתי שפיר מלת לאישי א"כ לחם זה שהוא לחמו של הקב"ה וג"כ אוכלים ממנו האישים בלי ספק הוא לחם הפנים שהוא נקרב להב"ה וניתן לכהנים א"כ כיוצא בו עסקינן וז"ש ואיתקרי לחם הפנים אינון י"ב פנים שהוא תיקון השכינה בי"ב פנים דהיינו ג' שמות יברכך ה' וגומר והם סוד אברהם חסד פני אריה יצחק פני שור גבורה יאר יהו"ה יעקב ת"ת פני נשר ישא יהו"ה ואלו הם י"ב פנים ד' פנים לכל חיה ו' אריה ה' שור ו"ה נשר אדם י"ס אנפין דתלת חיוון. מאי לחם דאילין פנים כלומר או לחם הפנים ירצה מזון ואור הנשפע לפנים האלו ומאי לחם דאילין פנים דא נהמא דאדם כלומר אור החכמה הנשפע על ג' שמות שהם חג"ת שמצד הבינה הם כללות מד' אותיות לבד אמנם מצד החכמה ודמות פניהם פני אדם ה' י"ב פנים עצמם ניזונים ומתפרנסים בפני אדם ומגדלין ונעשין ג' שמות מלאים וז"ש דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א והיינו בסוד פני אדם וג' פנים הם בנקודת מלך מלך ימלוך אמנם פני אדם נקודתו כזה יו"ד הֶא ואָ"ו הֶא ויש עוד לחם שיהיה פני אדם ג"כ ולא יצטרך למלאותו וז"ש ואית ליה לאדם הנז' נהמא בד' אנפין דאינון ד' אתוון יהו"ה ונקודו כזה יֹהֶוֶהֶ האי נהמא דפתורא דמלכא שפי' באצילות מבחינות המלכות שהוא שולחן המלך רחמים גמורים סלת נקיה מאכל אדם דהיינו אישים אמנם לחם החיות אינו מפתורא דמלכא כי נקודת מלך מלך ימלוך יש בהם דין והם ג' פנים המתפשטין למטה בסוד התלבשות האצילות בחסד דין ורחמים לפעול למטה ע"י היצירה ומשם החיות והנה ענין לחם הנז' הוא סוד חג"ת ואין שכינה נזכרת עמהם לזה אמר כבשין דיליה כלו' השפע והאור הנז' אינו שלם אלא בהצטרף השכינה ובמלת כבשן ג' פירושים א' גמר ותיקון הדברים העליונים שאין כל פעולה שתפעול למעל' שלימה אלא ע"י השכינה כמו התנור שבו אפיית הפת וגמר בישולו וז"ש כגוונא דשלימו דפירי איהו גמר בישולו ופי' הטעם ואמר והאי איהו אדנ"י גמר ושלימו יהו"ה והענין כדמסיק כי הרחמים דהיינו לחם הפנים סלת נקיה אינם קיימים אי לא בבואו אל מקום הדין ושם כובשים הרחמים הדין ומחזירים אותו לרחמים ואז היא פעולת הרחמים כי ארורים הם הרשעים שמהפכים כמה פעמים הרחמים לדין אמנם כאשר כבר באו הרחמים שם יהו"ה אל שם אדנ"י מדת הדין ונתחזקו ועמדו ברחמים גמר פרי הוא העיקר וז"ש דאיהו לחם. הפנים אדנ"י כבשן דיליה דאיהי כבושה תחות בעלה דהיינו היותה כבושה לרחמי הת"ת והיינו פי' שני למלת כבשן דהיינו כבשן של אש כבוש לרחמים לעשות כדיניה פעולות הרחמים מענין היין המשמח. והראיה ובגינה אתמר והר סיני שהוא המלכות עשן כלו דהיינו הדין ואינו דין רע ח"ו אלא מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן שהוא דין המתהפך אל הרחמים וז"ש ולא כבשן דאש ודהדיוט דהיינו הדין הנשפע לחוץ אלא בכבשן די ביה וכבש רחמי לעמיה דהיינו הדין הכבוש אל הרחמים ומסכים אל פעולת הרחמים והיינו אומ' מפני אשר ירד עליו ה' דהיינו מדת רחמים באש לכבשו שהדין מתעלם ונכבש כענין כבשי דרחמנא שהם סודות עליונים והיינו פי' ג' לכבשן עולם דהיינו דין המלכות הנסתר ונעלם שאינו מושג להדיוטים אלא שהוא מעורר הפנימיותה אל הייחוד:

ובנהמא אית סולת וכו' עתה שב לבאר ענין לחם סלת נקיה לחם אישים דהיינו לחם הפנים ולחם חיון שהוא לעבדים ולשפחות שאינם נק' בנים מצד האצילות והם מארי משנה ע"ד הפשט והם אינם אוכלים לחם סלת נקיה אלא לחם חיות שהם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע מפני שאינם אוכלים בבוקר בעת הייחוד על שלחן המלך אלא ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה דהיינו מסטרא דנער מטטרון והיינו מארי מתניתין דפשט אמנם הבנים שהם מסוד נשמה דאצילות דהיינו מארי קבלה הם בסוד הייחוד אוכלים על שלחן המלך סלת נקיה דהיינו סוד יו"ד של אדנ"י דהיינו שכינה בסוד יחודה עם הת"ת י' של יהו"ה עם י' של אדנ"י בסוד יאהדונה"י:

קום בוצינא קדישא אנת ור"א כוונת השמועה זו הוא לומר לנו שעם היות שידע העובד סוד כוונת הייחודים שבבחינ' זו יושפעו אלו ומבחינה זו אלו אין ראוי לכוון מינה דבר רק לקרב הקרבן סתם להב"ה והוא יחלק משפטו אח"כ כפי רצונו וז"ש לתקנא דורונא למלכא דהיינו סוד הייחוד בתורה ובתפלה ובמצות ולקרבא כל אברים דאינון ישראל שעם היות שיש בהם בסוד עץ החיים מסטרא דאצילות ומהם מצד עץ הדעת טוב מצד היצירה ומהם מצד בעץ הרע מצד שהם פושעי ישראל עם כל זה בכולם יחד מתתקנת שכינה והם סוד חלבנה בקטורת שכולם תיקון גבוה וצורך עליון מהם בסוד הנשמה דהיינו סוד האצילות מהם בגוף דהיינו בריאה יצירה מהם בלבושים ברחמים הכל לפי הצורך וז"ש כל איברים דאינון ישראל קרבנין לקב"ה ממש אל הת"ת מפני שכולם תיקון לשכינה וז"ש בההיא דאתקרי לגבי אברים דהיינו השכינה השוכנת איתם בתוך טומאותם ואינ' נפגמת מרשעת הרשע ומקבלת מעשיו הטובים אפילו דבר מועט כל ימיו וזה שכ' שכינתא קדישא אש גבוה שאינה מקבלת טומאה ושורפת הכל והכל ראוי שיתקרב אליה וכולם גורמים יחד סילוק' והיינו עצי העולה ולכן אין לבזות החלבנה בהתקרבה עם הסמים בקטורת וז"ש דאינון עץ החיים מצד האצילות ועץ הדעת טוב מצד הכינויים ורע מצד הרשעים ובתנאי שיהיו רשעי ישראל ולא מאומות העולם כדמסיק בסוף דבריו הן אמת שיש לחלק בין עצי קדש לעצי חול ועם היות שיש עץ גבוה מצוה להביא מן * אולי חסר ההדיוט. וז"ש עצי קדש אתקריאו אינון מארי תורה דאחידת בהו אורייתא דהיינו תורה דאצילות ותורה דבריאה ואש השורף עליהם היינו השכינה הנק' דבר ועליה נאמר הלא כ"ה שהיא השכינה והיא דברי כאש נסבכת העצים הנז' וז"ש ואתמר בה עולה לה' וכו', אשה לתודיענו כפי בחי' המייחדים כל א' כשיעור מעשיו ועם כל זה הכל לה' כנז' שאין ראוי לייחד אלא לפני הת"ת וכדמסיק ואתמר את קרבני לחמי לאשי דמשמע שיקריבו קרבן הלחם לאשי וא"כ קשו קראי אהדדי:

אלא אורח דמאן דקריב וכו' א"כ אין למקרב שהוא העוסק בתורה ובמצות ובתפלה לכוין בענייניו רק לייחד קב"ה ושכינתיה דהיינו להעלותה דורן אל הת"ת והוא מחלק בחי' שפעו כפי הראוי. מהרמ"ק זלה"ה:

רנג ע"א דאיהי לחמי מצד הימין יינו מן השמאל והיינו עצם מצד הימין ובשר מצד השמאל הוא בשר מ' היורד מן השמים ת"ת בענין שבת"ת בחי' בשר ועצם ומתייחדי' בשתי הבחינות. דאכל על פתורא משל שני לתת הפרש בין עבדי' לעבדים בין טובים לרעים ובין בנים לעבדים. מכל מין ומין ממנו עבדות תורה ומצוה ותפלה וכיוצא יש בחי' בנים מקרבים סלת ועבדים טובים מקרבים בינוני ועבדים רעים מקרבים פסולת והיינו שהשכינה שהיא דורון בכל המינים והשינוי לפי קישוטיה עולה ומתייחד עם הת"ת והיא שולחנו וברצון הת"ת נתן ממנה חלק לכל הבחינות הבנים מסטרא דאצילות מקבלים משלחן המלך עצמו מהמ' ממש העבדים הטובים ע"י שר העולם מטטרו"ן הרעי' מקבלים שכר מעשיהם מלובש בפסולת בענייני העוה"ז דברים גשמיים מהפסולת ודאי כל א' כפי הראוי לו לכל בריה די מחסורה ולבנים שהם דמלכא אוכלים על שולחן המלך וזה שאמר ומההוא נהמא וכו' הה"ד את קרבני לחמי לאישי שהם הבנים מסטרא דאצילות שהם הם הקריבו קרבן ה' לחמו ממש שהאחרי' לא (הקפידו) [נ' שצ"ל הקריבו] אלא בינוני ופסולת והיינו דמסיק האי מסטרא דאילנא דחיי וכו' כנז' שדין ומזיקין וכו' הענין שיש בקליפות צד הרע וצד הטוב הצד המתקרב אל הקדש קליפה קרובה אל המוח קליפה ד' הנאכלת עם הפרי משם נאחזים רשעי ישראל שהם קדושים ואחוזים שם והם שומרים אות ברית ואינם עובדים ע"ז ונשמתם הם מן הקליפה הדקה הקרובה בענין השדי' והשדים והמזיקים האלו אינם כשדים הרשעים שהם מצד הקליפה מקשה כאבן כגון נשמת או"ה והמשומדים שנכנסו בעמקי הקליפות ולא חזרו בתשובה והרשעים הקשים כאלו הם שדים גוים וכיוצא ואלו השדים משמשים לקדושה כענין כמה שדים שהיו משמשים לחכמים הקדמונים להיותם נהנים מקדושתם. ובני אהרן בגין דמרבו היינו שערבו סדר הקרבנות שמה שהיה מעץ הדעת טוב ורע הכניסה פנימה לקדש והיינו שקריבו אש זרה ולזה אין ראוי לשום א' להתחכם בעניינים אלו אלא לייחד סתם גם לא לדחות הרעים מתקרבת הקרבן אלא כל הרוצה להתפלל יתפלל והקב"ה יודע מה יהיה היחוד כנז' וביום הביכורים וכו' יום הביכורים וכו' בדברי ר' אבא יש לדקדק דאורייתא היינו ת"ת וביכורים מילאין היינו דבר הקודם לתורה וראיה דמייתי הפך זה ראשית ביכורי אדמתך דהיינו מלכות א"כ ביכורים אינם לאורייתא ועל הכל מה ענין ביכורים ליום הביכורים ולזה תירץ ר"מ ואמר ופי' דברי ר' אבא ואמר כי ביכורים הם על ג' דרכים והם א' אומר וביום הביכורים הב' אומר ראשית ביכורי וכו' הג' קדש ישראל לה' ראשית ועניינם א' כי מלת ביכורים הוא מלשון בכור וז"ש כגוונא דביכורים לאמהון הכוונה שיקרא בכור מפני שהוא פטר רחם כן פירות הארץ יקראו ביכורים לאילן וכן ישראל בסוד נשמתם הם ביכורים להקב"ה ונקרבים במתן תורה והם ראשונים לכל האומות ולזה נק' ראשית קדש בענין שביום מתן תורה נקרבו ישראל לאביהם שבשמים נק' יום הביכורים מפני שהם ראשית ביכורים להב"ה ולהורות היותם קדש וראשית וקרבים להב"ה לכך ראוי שהביכורים יובאו בית ה' מפני שהם דמיון לישראל וז"ש ובג"ד אתמר בהון תביא בית ה' אלהיך והיינו אומר תבואתה ראשונים לבאים אליו ולכך שהם קדש כל אכליו שהם נהנים מן הקדש ובזה נתבאר מה יחס ביכורים ליום הביכורים אמנם לפרש דבריו אמר ביכורים דאורייתא הכוונה הת"ת ו' דכליל שית ספירן ומליהם נאמר ביכורים לשון רבים ומציאותו בתוך הבינה מהחכמ' והיינו אומרו ב"ן י"ה ובסוד מציאותו זה אתקרי בכור כאומר בני בכורי ישראל ומפני היותו כולל ענפים רבים כנז' אתקריאו ביכורים כי לענפים אלו המתגלים שהם ו' קצוות יוקדם מציאותם למעלה בסוד ב"ן י"ה והם ביכורים לענפים תחתונים וז"ש דבהון ראשית אתקריאו ביכורים כלומר הראשים שעליהם על הענפים הם הביכורים כמצוייר בצורה אמנם אומר יום הביכורים ירצה יום א' לביכורים ועניינו ו' דהיינו הת"ת יום א' מאינון ביכורים עילאין ונק' ביכורים הוא בהיותו מתמצא מהחכמה שמשם הביכורי' בסוד קדש לי כל בכור וז"ש נהר ו' בסוד הדעת יוצא מעדן שהוא חכמה ולכך הת"ת בסוד מתן תורה הוא יום מהביכורים כנז' וז"ש דאורייתא תליא ביה וכד נפיק סוד הת"ת משם נפיק כל רזין דאורייתא שהוא סוד המציאות הנעלמים שם הנכללים בדעת והיינו יום הביכורים וסודם בביכורים שהם פירות האילן והוא ובגין דאיהו אילנא דחיי אורייתא הנמשלת לעץ הה"ד עץ חיים הוא למחזיקים בה א"כ הרי פירות האילן דומים לביכורים הנז' והתלות המצוה באדמה באומר ראשית ביכורי אדמתך מפני שחלק התורה המתייחס למ' שהם חלק הפיקודים הם פרי התורה דהיינו המצוה לכך נאמר ראשית ביכורי אדמתך. ואי תמרון אמאי וכו' אין ראוי שיקרא חדשה אלא דבר חדש שנתחדש שמעולם לא היה וכיוצא אמנם פירות האילן דרכם שהם באים באילן מו' חדשים כי בימי החורף והסתיו האילן מתעבר מהלחות ואח"כ עומד הפרי באילן בבישול קרוב לו' חדשים אחרים א"כ למה נק' מנחה חדשה מת שיתחדש משית ירחין לשית ירחין פי' מיום שנבצר או נלקט עד שובו לצמוח באילן ו' חדשים לבד. וכן עבור האדם שהוא ג"כ עבורו לט' חדשים אין ראוי שיקרא מנחה חדש' ולעיל פי' פסוק וביום הבכורים בהקריבכם וכו' על פירות כמשמעו ועל ישראל כדפי' ומפשט הפשוט משתמע מנחה חדשה המנחה כבשי הלחם דהיינו בהמה ואל זמנים מחולפים כי קרבן הפירות ששה בסוף ו' חדשים ראשונים מקדישם ובסוף ו' חדשים אחרוני' מקריבם וכן האדם קדושתו לסוף ט' או לסוף ז' והבהמה לסוף ז' ימים כאומרו ומיום השמיני וכו' א"כ ביכורים דילהון מפירות ומאדם ומבהמה נקראו מנחה חדשה ולזמנים מחולפים למה כיון שהן שנים בשם ביכורים ושנים בשם מנחה חדשה וזמנים הרבה להם. ועוד קשיא שנית ספירן ששם עיקר שם יהו"ה שהוא כבוד המאציל ומדרגה ראשונה להנהגתו לתחתונים דהיינו כינויים דיליה רחום דיין וכיוצא א"כ למה נייחס שם בהמה דהיינו בכור בהמה דקאמרן בשלמא לייחס להם שם אילן או שם אדם ניחא שהאילן הוא דבר נאה ונקי ומכובד בענייניו ואדם שהוא בלב אלהים ופי' שנמצא בספי' ג' בחי' וכנגדם עניינים אלו כדמפרש ואזיל וראשונה אמר שלא יכונה בשם מנחה הקרבן בעצמו מצד עצמו אלא המלכות שהיא נקרבת ע"י הקרבן ועלי' אמר הכתוב בהקריבכם המלכות למעלה שהיא מנחה חדשה המתחדשת מאור עליון ובחינת חדושה להתקרב על ג' פנים הא' מו' לו' והענין שהו' קצוות יתייחסו בשם שנים מבחינתם מהבינה ויתייחסו בשם ירחין מבחינת' במלכות וז"ש שית ספירן דאתקריאו שנים קדמוניות בסוד קדמות' שע"י מציאותם נמצא כל נמצא מצד הבינה שהיא שם אלהים הנז' במעשה בראשית וז"ש בגין דאקדימו לעלמא ובחי' זו היא מתחדשת מששה לששה שהשכינה שהיא עולם הזה יתחדש בכל שנה שביעית ובחי' זו היא מנחה חדשה דהיינו שיתא אלפי שנין הוי עלמא. הב' ושכינתא היא מנחה חדשה מסטרא דחיה וכו' ולחיה ב' דרכים הא' חיה פני אדם ומשם בכור האדם וחיה משאר חיות ומשם בכור בהמה והשתא עסקינן בבכור האדם ועליה אמר ודמות פניהם פני אדם דהיינו שם מ"ה דאלפין אמנם לחושבן זעיר שהוא מסטרא דחנוך נער שהוא סוד המיעוט וחושבן קטן בו שמקטרגין העולמות העליונים שהוא סוד היצירה וימי החול ובו סוד הנערות שעליה נאמר תתחדש כנשר נעוריה והיינו סוד נער הייתי גם זקנתי ומשם סוד עיבור נשמת האדם לט' חדשים כנז' בתיקונין שהם ט' ספירות שבו וברדת המדרגה הט' דהיינו יסוד המעוברת שהיא המלכות שבה עיבור הנשמה ונק' בן בכור (מצבה) [אולי צ"ל מצדה] שהוא יסוד לבכור בבחינת היותה אות ברית על ו' והיינו בכור האד"ם שעולה ט' להורות המשכת ט' מדרגות ושם היא מתחדשת בענין שלסוף ט' היא בכור מנחה חדשה מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו כתב אבל מסטרא דעץ הדעת טו"ר מני וכו' הענין כי נודע מארי מקרא הם באופנים ונק' ביצים ומארי משנה הם בחיות שהם במטטרו"ן בסוד כי מרדכי היהודי משנה למלך ומארי קבלה בנים והנה בנים הם בסוד נשמתם עץ החיים שהוא מלמעלה למטה כנז' בתיקונין דף ב' ע"ב אמנם עץ הדעת שהוא מתתא לעילא ושם יש ב' מינים א' מצד הרע שהוא סמא"ל מלך (השבים) [נ' שצ"ל השדים] וטוב מטטרו"ן מלך המלאכים והחיות וכאן הם מארי המשנה וז"ש אבל מסטרא דעץ הדעת למיהב בינוני למלאכים בסוד הטוב ופסולת (לשבים) [נ' שצ"ל לשדים] שהוא רע וכמו שיש מזיקין משרתין לסוסוון דמלכא תם החיות ג"כ למארי משנה משמשין לון שדין יהודאין כנזכר בתלמוד ברב נחמן ובהרבה כיוצא בו דהוו משמשין לון שדים וכמעשה דיוסף שידא. ואמר כי בני אהרן רצו הם בידם לחלק הקרבן כפי הנוגע לכל א' ולכן נענשו כי דרך ארץ הוא תחלת הכל לתתו אל המלך ואח"כ הוא יחלק בידו לעבדיו וכמ"ש דף רמ"א מהרח"ו [זלה"ה].

רנג ע"ב ואע"ג דכמה ענפין וכו' הקשה כי דרך זה לכל הנזרעים מהאדם א"כ למה הא' בכור והבאים אחריו פשוטים וכפי הנז' היו ראוי שכלם יהיו בכורים לז"א ואע"ג דכמה ענפין וכל נטיעות שאדם נוטע הוא ענף וכו' עם כל זה אינון דאקדימו בקדמיתא אתקריאו בכורים ולכך נתקדש בכור האדם וסודם שאו שערים כדמפרש ואזיל. אגב אורחיה מתבאר ענין בכור בהמה ומפרש הענין ע' פי' מזמור זה והכתוב אמר שאו שערים ראשיכם לאיזה מקום הנשיאות הזה ילמד סתום מן המפורש שאו מרו"ם דהיינו חכמה עיניכם וראו מ"י בכח החכמה ברא אליה שהם חג"ת ולמי ישאו השערים ג"כ ילמד מאומרו שאו את ראש כל עדת א"כ הנישא הוא הנשמה ונושאים אותה אל החכמה כי משם הבכור והטעם שערין אלו חמשים תרעין דבינה מטעם הנשמה העוסקת בתורה דאיהי מתיבתא עילאה כי שער נקראת הישיבה כאומר השערה אל הזקנים וזה להכריח שערים במלכות כי אחר ששערים בבינה מטעם שהיא ישיבה א"כ מ' ישיבה ויש בה פתחים ושערים ג"כ ושאו פתחי עולם דמתיבתא תתאה שהיא מלכות מתיבתא דלתתא ונשיאות זה לנשמה שהיא העוסקת בתורה וז"ש דכל מאן דישתדל באורייתא וכו' ולכך אמר ויבא מלך הכבוד ולית כבוד שבחכמה אלא תורה בסוד נובלת חכמה של מעלה תורה ונקטינן מהכא מאן דאוליף אורייתא אתקרי מלך א"כ מטעם זה כק' בכור מפני שיש בנשמות בסוד מחצב שלהם וסילוקם בתורה בכור זה על זה וכמו שיש בחי' זו מסטרא דאצילות דהיינו בכור אדם כן יש בחינתו מצד החיות ממש. וז"ש ולא תימא בההוא עלמא דאתי דהיינו בינה מצד האצילות נק' מלך ובכור אמנם בכיר בהמה מאי איכא למימר אלא מלך בתרין עלמין מצד האצילות בעולם הבא ומצד הבריאה והיצירה והעשיה דהיינו בחיון בעלמא דין שהיא המלכות:

בדיוקנא דמאריה שנמצא מציאותו באבי"ע וכן העוסק בתורה מלך בכור באדם ובבהמה בסוד אדם ובהמה תושיע ה' ובג"ד כפיל תרי זמנין וכו' והיינו נמי דמסיק מאן ראשיכם תרי זמנין אלא א' באצילות דהיינו חיון דמרכבה עילאה והיינו בכור אדם וחיוון דמרכבה תתאה דהיינו בכור בהמה ומשם המלכות ג"כ בכור ע"ד שפי' בבכור האדם והם שבעת ימים ונעשה בכור מפני שמדרגות התחתונות ז' ובח' בינה היא מנחה חדשה ודאי שמתחדשת כנז'. אר"מ אילין מילין כמה סתימין אינון למאן דלא ידע וכו' וישראל אינון אפרוחים דאימא וכו' הם ג' בחינות באדם נפש רוח נשמה נפש מאופן רוח מחיה. נשמה מבינה והיינו סוד ביצים מאופן מארי מקרא שזוכים לנפש. אפרוחים שיש להם כנפים מארי משנה בסוד רוח מחיה. בנים יש להם כח לפרחא בתר אמהון מסטרא דכסא דתמן מקננא אימא עילאה ואלו הם מארי תלמוד ואם הם מארי קבלה הם מסטרא דאצילות בנים אמיתיים שהם יש להם כנפים לפרוח בתר אמהון אפילו בגלות אחר שבירת הקן ע"י ק"ש אוחזים בשית בנין כל א' כפי בחינתו מארי משנה בבחי' ו' ענפים שבחיות מארי קבלה בו' ספי' למט' מבינה א' המרבה וא' הממעיט וכו' וקשרין לון וכו' כלומר ע"י ק"ש באים ובהיות קריאתה בתפילין מתקיימין עליהם. ולבתר מלחשין כי ע"י סוד התפלה בחשאי אימא נחתא עלייהו ואפשר דהיינו בסוד בעטרה שעטרה לו אמו וכו' ור"מ לא ס"ל דבזמירות נחתא ה' שכינתא לגבי ישראל אלא בסוד ק"ש אוחזים שית בנין דהיינו מדתם או מסטרא דאפרוחים או מסטרא דבנים והרי שיש להם ע"י ק"ש ו' ואח"כ בסוד צלותא בחשאי אל הייחוד אוחזים ב' ההי"ן ה' עילאה עטרה על ו' וה' תתאה נקשרת עם ו' בסוד הו"ה וקשר הו"ה היא בסוד י' כי כל י' היא קשר של תפילין והם ב' יודי"ן שני קשרים י' עילאה היא קושרת ה' עילאה עם ו' וי' תתאה היא קושרת ה' תתאה עם וא"ו דהיינו חכמה י' יסוד וז"ש ואינין ה' ה' ונחתין לגבי ו' בסוד הוה כנז' ונקשרים בסוד י' כי כל קשר הוא י' וז"ש בקשר דיליה דאיהו י' וסוד קשורם הוא ע"י סדר הו"ה ה' ראשונה על ו' וז"ש ושריח ה' עילאה על וי והיינו תפילין על רישיה וה' זעירא שהוא מלכות נחת על גביה י' דהיינו יסוד קשר שנ יד בענין דאיהו קשר דה' עילאה על ראש ו' ואיהו קשר כלומר והוא"ו הם הה"א ראשונה נקשר עם ה' תתאה שהיא מלכות כנז'. אפרוחים ביצים הם סוד הו"ה וז"ש אפרוחים הם ו' שית. סדרי מקרא הם ה' בן ה' שנים למקרא מורה על בחי' ה' בנים מבינה ב"ן י"ה הרי הם הו"ה וכן הם בס"א בינה חיה ת"ת. אופן מלכות והיינו ג' חלקים באדם נפש רוח נשמה שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד ותלמוד וקבלה הכל א' כי המשנה תתפרש על ב' דרכים ע"ד הפשט וע"ד הסוד. מהרמ"ק זלה"ה:

רנד ע"א ועשית מנורת וגו' חסר תחלת הענין והכוונה לפרש כי המנורה ושאר כלי הקדש ומיני העבודה כולם בסוד התפלה וכל א' מקריב קרבנו והוא כהן לעצמו להקריב לחם קרבנו ובו בתיקוני התפלה כל סוד תיקוני הקרבן ותיקון ראשון הוא היות סוד המנורה כי הטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות נמצאת מנורה קודם לקטורת שהמנורה בדבור ובמעשה והקדים ואמר מנורה ז' בוצינין דילה הם ז' נערות שהם סוד ז' היכלות שבהם מתפשט ז' ענפי הספי' שהם לה מבית המלך מהבינה מתפשטים לה למטה דהיינו מבית המלך והיינו שבסוד הבינה תפילין של ראש ובה ש' דתלת ראשין חג"ת וש' דארבע ראשים שהם נהי"ם והיינו שהם נגד ז' נערות וכן תיקון המנורה בדבור בסוד ברכות דק"ש שהם ז' ברכות לה. אמנם ברכותיה מפוזרות בסוד פיזור ב' שיני"ן לימין ולשמאל ולכך בשחר דהיינו לימין ג' אבות ש' של ג' ראשים והיינו שתים לפניה חסד וגבורה וא' לאחריה ת"ת ובערב לצד שמאל שתים לפניה נצח והוד ושתים לאחריה יסוד ומלכות. ואח"כ וקטורת קודם לאיברים ואיברים קודמים דהיינו סוד כהן בעבודה דהיינו כל א' מתפלל תפלתו הוא כהן לעצמו לעבוד עבודתו ולזה הוא לבוש בגדי העבודה ואין תפלה שלימה אלא בתפילין וציצית דהיינו ציציות פעמונים ורמונים על שולי המעיל דהיינו קשרים וחוליות של ציצית קשרים יודי"ן פעמונים חוליות רמונים וציץ הזהב תפלה של ראש קדש לה' דהיינו י' קדש ה' והיה כי יביאך ו' שמע ה' והיה אם שמע וחסד נעשית מזבח לעבודת הקטורת בסוד קשר הייחוד בתפלה. מהרמ"ק זלה"ה:

רנד ע"ב פתח ר"מ ואמר כתיב בפ' דא והקרבתם וגו' כוונת ר"מ בזה לפרש טעם לחם ביום זה ומוכיח מעולה שהיא כולה כליל והיינו אומ' אשה עולה כי אשה רמוז וכליל לאישים והיינו סוד העולה דאתיא על הרהור הלב שאין בו מעשה לכך בא הקרבן כולו כליל כולו מחשבי אין בו אכילה לכהנים ולא לבעלים דהיינו הרהור עבירה עד שמתוכם בא אדם לידי טומאה וזה על ב' דרכים או ח"ו לבטלה או ממש באשה פסולה והיינו לחם חמץ או לחם מצה כי מצה היא טפות שלא החמיצו אלא לבטלה כי כאשר הם במקום הנקבה הם חמץ אמנם לבטלה הם מצה וחלת לחם חמץ לכפר על עון טפות שנזרקו באתר דלא אצטרך וחלת לחם מצה על עון טיפין שנזרקו לבטלה והיינו הרהורי הלב הרעים הקשים מן העבירה לכך על הלחם אשה עולה ועם היות שאין בפסוק אלא או והקרבתם על הלחם ז' כבשים וגו' בפ' אמור או והקרבתם עולה לריח ניחוח וכו' עם כל זה כתיב בפרשתא דא דהיינו במוסף של פסח והקרבתם אשה עולה לה' למד על כל שאר עולות והוא עולה על מצה וביום שבעות עולה על חמץ ובתודה חמץ ומצה על שניהם יחד והמוספים באים מפרים וכבשים וכו' וראש לכולם פרים על כל הבהמות שהם מצד פני שור מהשמאל מצד הגבורה. ולכן שחיטתן היא פעולת הגבורה שפיכות דמים בצפון שהיא הגבורה והם ג' פעולות שחיטה קבלה זריקה והיינו בסוד הדין שתחלת התעוררותו מבינה ונמשך לגבורה ומשם למלכות ולכך בצפון קבלה בגבורה ושחיטה התעוררות הדם מבינה וזריקה במזבח מלכות והכל בסוד ב"ד עליון וב"ד תחתון מדת הדין הקשה ומדת הדין הרפה והתעוררות הדין מבינה כנזכר:

ומה דאוקמוה עולת שבת וכו' בלי ספק חסר כאן ואינו נקשר עם הקודם והעד דקאמר לקמיה קום ר"מ וע"כ הם דברי ר"מ שבת בשבתו ת"ת עם בחי' ידועה במלכות ולא בבחי' אחרת משום דעבר יומו שהוא הת"ת יום ודאי בטל קרבנו וייחודו אש דקרבנין קדש שהם כחות קדושות ומדרגות הקדושה נקשרים יחד ולכך מותר לבער אש הקרבן בשבת דהיינו ליחד קדש בקדש אמנם אם של חול היא חיצון א' מס' בגיהנם ואדרבא צריך לשקעו בנוקבא דתהומא רבא ולכך לא תבערו אש חולין דטומאה סמא"ל וכוחותיו חולין דטהרה הוא מטטרו"ן וכוחותיה. הרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו כתב אזריק טפין קדמאין וכו' משמע כי תיקון המוציא שכבת זרע וקרי לבטלה הוא מתכפר בלחמי תודה הבאים על העולה ובזמן הזה נלע"ד שתיקונו הוא ע"י המצה שמורה להזהר בה מאוד ודו"ק ותשכח עכ"ל:

רנה ע"א אש קדש הקדשים אש קדש אש הדיוט הם ג' אישים שבמקדש הדיוט היינו אש דחול המביאים מחוץ למקדש והוא סוד הקדושה שהיא מתלבשת בעשיה והוא בהכנסו למקדש מתפשט ונקשר בשאר מדרגות הקדושה בשורשו. קדש היינו סוד היצירה. קדש הקדשים היינו אש הבריאה ועיקר הכונה לה' והוא מחלק לכל איש ואיש כפי בחינתו. אתון אינון ביכורים שהם פטר רחם שלה בסוד הנשמות מזווגא דקב"ה ושכינתיה ועוד הם ביכורים לה שהיא למטה מג' אבות שהם חג"ת ור"מ שהוא סוד הדעת שעל גביהם הכולל שלשתן דהיינו ג' תפלות שהם כנגד ג' אבות ובק"ש היא נקשרת ומתייחדת בסוד אח"ד וע"י אור נגה עליה ונתחדשה בסוד חדושה של לבנה.

דביה מתן תורה דהיינו תגבורת אור הת"ת מצד הבינה כי הת"ת נק' תורה ומתן תורה הוא מהבינה והיינו אומרו חמשים מצד הבינה יום מצד הת"ת לעומר מלכות והיינו סוד מתן תורה כי מוהר ומתן היא לנקבה. וביה שבע שבועות כלומר מה שאין אנו מונין אלא ז' שבועות הוא מסטרהא דההוא דאתמר ביה שבע ביום הללתיך כלומר המלכות נק' שבע דהיינו שבע ביום כמדת יום שהוא הת"ת הללתיך והארתיך מלשון בהלו נרו על ראשי והיינו דאיהי כלה מלכות שהיא בעצמה כלולה מז' ספירן דהיינו שבע שבועות עד החסד אמנם מצד הבינה איהי מלכות כלה כלולה בבינה והיינו בסוד התפשט אור הבינה בה' ספירן דהיינו בינה עד הוד אתפשטת דהיינו סוד ה' שהיא ה' ספירן חג"ת נ"ה כזה # וכל ספירה כלולה מעשר והיסוד מקבל החמשים המתפשטים עד ההוד דהיינו שנק' כל והמלכות נק' כלה שפי' כ"ל "ה' ואיהי ים התורה היא החכמה דהיינו נובלת חכמה של מעלה תורה וכדי לכלול ביסוד החמשים גם הכתר אמר מקורא דיליה ר"ל מקור לים כי הים יש לו גבול ולזה נקרא י"ש אמנם הכתר נק' אין שאין לו סוף וכמו שמהבינה נמשך סוד כ"ל ביסוד ומלת כלה במלכות כנז' כן נמשך שם י"ם מצד החכמה בכל הספירה ונק' ים סתם אמנם מלכות תקרא ים סוף פי' הים האחרון ר"ל סוף הימים. ובגין דאינון חמשים שבועות כלומר ב' בחינות א' חמשים והב' שבועות נרמזו בסוד קרבן יום זה בחי' החמשים דהיינו שני עשרונים וג' עשרונים שהם ה' יודי"ן כדפירש # דהיינו חמש זמנין עשר ובחי' ז' שבועות היינו ז' כבשים ובעשור לחודש השביעי הוא ענין בפני עצמו.

דאיהו תשרי. קס"ד לפרש בעשור ת"ת לחדש השביעי מלכות לזה אמר שאין הפירוש כך אלא אומר לחדש השביעי לא בא אלא להודיענו מציאות החדש לבד דאיהי תשרי מקרא קדש למאי דבעי לפרש בעשור י' חכמה א"כ מאי מקרא קדש קדש ממש הוי לז"א כי מקרא קדש היינו יום הכפורים לא בא אלא לאסור בו המלאכה כדי שיהיה מקודש וז"ש דא יום הכפורים ומה שאנו מפרשים אותו בחכמה הוא מפני שהוא עשירי דהיינו י' וז"ש דאיהו עשירי י' דהיינו חכמה כלול מי' ימי תשובה דהיינו ובעשור ומה שאין אנו מפרשין אותו בחכמה הוא מפני שהוא עשירי בבינה משום דתקינו ביה חמש צלותין לחברא עם ה' והכוונה שסוד יום הכפורים עצמו בסוד י' ימי תשובה הוא חכמה ותיקוני היום דהיינו ה' צלותין מורה יחודה עם הבינה. ומאי קשיא לך שקראו מקרא קדש הכונה להודיענו קדושתו ושאנו חייבים לאפרשא ליה משאר יומין וכו' דהיינו בערך התחתונים והיינו כל מלאכת עבודה לא תעשו שהם בסוד החול בסוד מטטרו"ן ונק' עבד שממנו מלאכת עבודה שהם סוד התלבשותו בסמא"ל שהוא סוד מ' מלאכות חסר א' והיינו מאה מ"ט מטטרו"ן שהם מ"ט טהור שכן עולה טהור וסביב לו מ"ט פנים טמא ולפעמים יתהפך הנהגת המטה לנחש מפני היותו מתלבש בדין ופועל ע"י סמא"ל שהוא נחש ולכך ביום הכפורים הקדושה שהיא מתגלה מצד הת"ת עץ החיים ואין שליטה לחיצונים לכך ל"ט מלאכות אסורות בשבת ממש וז"ש דלא לישתתף וכו' ביה נייחין בסוד היובל דיוה"כ כנודע וביה נפקי משולשליהון וכו' דהיינו סוד התרת נדרים לה מצד הת"ת ושבועה מצד המלכות והיינו לאסור אסר מצד היותם מתלבשים בסוד הגלות מקום אסור והתר בסוד עץ הדעת טוב ורע וביום הכפורים שהוא סוד הגאולה היתר נדרים ושבועות שהם סוד ת"ת ומלכות מתפשטים מלבושי הגלות ונגאלים בסוד אור החכמה והבינה והיינו אומר נדר ושבועה מצד המלכות והיינו דעברו על גלותא דילהון בחכמה ובינה יהון שביתין והיינו דקאמר בריש דבריו ובגין דא תקינו למימר ביה כל נדרי וכו' דחסד וכו' הכרח לדרוש התר נדרים מצד יוה"כ ע"י חכמה ובינה מאומר היתר נדרים פורחין באויר ואויר ת"ת כדמסיק א"כ הנדר בת"ת והתרתו מבינה וחכמה הפורחים עליו ושבועה במלכות מאומרו נדרים ע"ג שבועות עולים דהיינו ת"ת על המלכות:

ועוד אוקמוה וכו' ראיה שנית לשבועה במלכות ונדר בת"ת והענין כי הראיה הקודמת מהנדר הכרח לשבועה כאומרו ובגין דשבועה וכו' ובראיה זו משבועה הוכרח לנדר ולז"א דעצם המלך אדנ"י מלכות שמורה היותו אדון ומלך להנהגת העולם והוא עצם המלך הכוונה לבוש ותיק לחיי המלך דהיינו יהו"ה ת"ת נשמה לשם אדנ"י ובג"ד כי תדור נדר לה' ידוקדק * אולי צ"ל בענין. בעצי פסוק כי תדור נדר דהיינו דפ' כי תצא ולא פסוק ואיש כי ידור נדר לה' דכתיב בפ' מטות משום דקרא קאמר איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה דאפשר לשם יהו"ה הנז' קא מהדר. ואוף הכי אית רזא וכו' לתת מקום להתרתם מחכמה ובינה יש סוד שמורה היות הגעת הנדר והשבועה לחכמה ובינה כדמפרש ואזיל מהרמ"ק זלה"ה:

גליון. בחכמה ובינה יהון שביקין וכו' פי' כי י"ה חכמה ובינה יהון שביתין ושביקין עכל"ה:

רנה ע"ב כאלו נודר בחכמה וכו' השתא מדקדק אומרו כאלו נודר משמע דעיקר הנדר בת"ת שהוא המלך. אמנם באלו מגיעים שם והטעם מפני היות שם יהו"ה גוף לשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א דהיינו אור החכמה מתפשט בת"ת עצמו דא אימא עילאה כלומר להאי פי' בחיי המלך והת"ת הוא סוד ו' בין שתי ההי"ן א' לימין חסד ורחמים עצם מעצמו והיינו ה' עילאה וה' לשמאל והיינו ה' תתאה דין בשר מבשרי ולכן בינה עצם השמים עצם הת"ת הנק' שמים א"כ אומר במלך עצמו כלומר בעצם המלך דהיינו בינה עצם הת"ת והיינו דמסיק מסטר דחסד וכו' ובחכמה דאיהו חיי ת"ת איהו סליק וכו' ירצה כי הת"ת בחייו מסתלק על בינה ליקרא אדם כזה יוה"ד ואז נמצא בינה על המלכות והיינו והנשבע נשבע במלך עצמו שהוא בינה ואיתמר ביום הכפורים ועניתם כלומר מה שנאמר בתורה ביום הכפורים בפירוש אינו אלא סתם ועניתם אמנם רז"ל פי' העינוי הזה מהו ואמרו שיהיו ה' עינויים וז"ש תקינו בי' ה' עינויים. עוד ירצה באומרו אתמר ביום הכפורים ועניתם הה"ד ובעשור כלומר חזר הכתוב פעם ב' לייחס העינוי ליום הכפורים וזהו כמו שחזר פעם ב' ובעשור עם היות שכבר נאמר פעם אחרת ובעשור והיא הכוונה להורות על העינוי שיהיה מתייחס בסוד י"ה עצמו ולזה מצאו מקום דתקינו ביה ה' עינויים כי סוד העינוי הוא בה' בתראה אתר דמסכני היא הנק' עניה והטעם הסיגוף והעינוי הוא לעורר שפע התשובה ה' עילאה ה' תפלות עליה ואם כן ה' תפלות בעינוי קשר שתי ההי"ן.

אם יהיו חטאיכם פוגמים המלכות ומשפיעם כח הדין ומאדמין אותה כשני עד שנק' תקות חוט השני דהיינו לשון של זהורית החותכת הדינים ופוסקת הדין בלשונה מפני היותה מתאדמת בדין כנז' כשלג ילבינו בסוד הלובן והרחמים דנגיד מאימא על המלכות והיא מתלבנת סוד לשון של זהורית.

וארבע בגדי לבן וכו' היינו לתת קשר למלכות עם הבינה כדי להתלבן כז' היינו ע"י עלותה הרמתה ע"י הת"ת הם ד' בגדי לבן יהו"ה וד' בגדי זהב אדנ"י ונקשרים יחד יאהדונה"י וע"י קול השופר הנתקע מורה קשר ו' ת"ת בבינה בסוד החירות עי"ז היא נקשרת ולזה יום הכפורים בסופו מכפר ובו סוד התקיעות ביוה"כ שביובל ועליית טהרת החטאים עד הבינה בסוד העינוי ע"ד הבינה ע"י הת"ת הכריח בסוד בכל צרתם ועינויים של ישראל לו צר לת"ת לא צר לבינה אלף בינה ולזה ע"י הת"ת נקשרים ה' עינויים בה' תתאה ובה' תפלות בה' עילאה ומתלבנת משם לשון של זהורית החותכת כל הדינים על ישראל ועבודת יוה"כ איהי באריכו בסוד אריך אנפין ועם היות העסק בספר הזה בסוד הקרבנות אין ראוי להאריך עתה בעבודת יוה"כ והגורלות וכל סדר עבודה:

דאיהי תשרי (תשרי) קס"ד לפרש חמשה עשר י"ה יום ו' חדש השביעי ה' מלכות ואי מפרשינן הכי לא מידרש ליה אותו חג שבעת ימים לכך הקדים ואמר כי חדש השביעי אינו מלכות אלא תשרי סתם והכוונה מורה על החדש ואומר מקרא קדש לאסור מלאכה שאינה צורך אוכל נפש והשתא מהדר לפרושי בסוד המדור ואמר.... מסטרא דיוה"כ אות ו' עמודא דאמצעיתא. הכולל כל סוד קו האמצעי. אמנם אומר וחגותם יובן בסוד ח"ג דהיינו חסד גבורה וירצה בשתי מדות אלו שהם קשר אות"ו אות ו' עם המלכות. ז' ימים בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שדעת) [נ' שצ"ל שבעת] ימים מסטרא דבת שבע הענין כי הת"ת יום והוא אות"ו הבא לחוג עם המלכות על ישראל למטה ואין דרך לת"ת בתחתונים אלא ע"י המלכות שהיא המולכת ומנהגת העולם ולזה הוצרך הת"ת לעשות בחינותיו כפי בחינותיה וענייניה וז"ש הת"ת מסטרא דבת שבע עושה שבעת ימים שהוא מדת יום וע"י בת שבע נעשה ז' ימים והטעם דאיהי מלכות והיא המולכת בכל התחתונים וע"י הוא בא על ישראל כנז':

אבהן חג"ת משה ואהרן נצח והוד דוד מ' שלמה יסוד לקבל ז' ספירן דאיהי אימא והעד היותה סוכה דאימא על בנין ומסתמא סוכה יהי' בה והרי דרך א' בסוכה היותה בבינה והדרך הב' דהיינו היותה בה' ספירות דהיינו סוד כ"ו ה"ס יהו"ה ו' קצוות אדני מלכות. ובגין ז' ספירות לא בגין אימא שאין הכל זוכים אליה והעד דהיינו סוכות לשון רבים ז' ענני כבוד ז' ספי' וירצה סוכה א' בינה עצמה סוכה ב' ז' ספי' שבה וז"ש במפקנתהון מארעא דמצרים והם יצאו מצד הבינה ואח"כ סכך עליהם כנפיה והיינו אומר שבעה ענני כבוד דהיינו סוד ל"ב אלהי"ם שבעובדא דבראשית ושתי סכות אלו מפרש ואזיל.. סכ"ה בלא וא"ו היא הבינה. סוכה בו' הוא כ"ו ס"ה ת"ת ומלכות והם סוכה שהם תרין כרובים דסוככים בכנפיהם על הכפורת דהיינו יסוד ושניהם סוכה א' שהם מיוחדים בסוד יאהדונה"י וסוכה שאנו עושים סודה בסוכה זו ולכך גובה הכרובים כגובה הסוכה דהיינו דאית עשרת טפחים בכרובים מתתא לעילא וכו' * בזוהר ושריין. דקטינן על טפח שיעור עמידתן בכפורת בטפח דהיינו י' פשוטה והיינו כענין שם יהו"ה שרחבו ד' טפחים והיינו י' טפח וגובהו עשרה טפחים יו"ד ה"א וא"ו ה"א והיותם עשר ממטה למעלה ועשר ממעלה למטה דהיינו בסוד ת"ת יהו"ה ומלכות הוה"י במלואה הם סוד כ' יו"ד במילואה.

סוכה העשויה ככבשן היינו העשויה כמין צריף דהיינו רחבה מלמטה וצרה מלמעלה והיינו סוד המלכות מצד הגבורה והדין משתתף עמה כאומר מפני אשר ירד עליו ה' באש דהיינו ת"ת מתייחד עמה למטה בדיניה דהיינו סוכה כ"ו ה"ס והכריח מאומרו והחיות דהיינו יאהדונה"י ד' פנים יהו"ה ד' כנפים אדנ"י רצוא ושוב בדג"ש ורפ"ה דג"ש מצד שם אדנ"י רפה מצד שם יהו"ה כמראה הבזק פי' בגמרא כאור היוצא מן החרסים דהיינו כבשן צורפי זהב והיינו כאור היוצא מפי הכבשן.

וסוכה תהיה לצל יומם הענין שהוא רצה להוכיח סוכה בד' דפנות ולפי שאין סוכה אלא בג' או ב' דפנות לזה רצה להוכיח סוכה בד' דפנות מענין צ"ל סוכה שאין עיקרה אלא לעשותה צלם על האדם דהיינו צ"ל מ"ם דהיינו סוכה כדמפרש ואזיל והוכיח הענין מהפסוקים ואמר הסוכה לצל כאומר וסוכה תהיה לצל סכך כנז' ולא צל דפנות וענין צל גבוה הוא סוד הנשמה הנשאב על הגוף מלמעלה השורה על האדם ע"י שכינה והיינו צל שדי לאגנא על נשמתא ואז הנשמה מתיישבת בו ע"י צל גבוה שהנשמה חושקת בצל הזה כאומרו בצלו חמדתי וישבתי מפני החיים הנצחיים הנמשכים ע"י הצל לנסמה כאומרו אשר אמרנו בצלו נחיה והיינו סוד צ"ל ס' דהיינו אך בצלם יתהלך איש שהוא סוד הנשמה הנקשרת עם הגוף ונקטינן מכללא דשמעתין מ' סתומה היא סוכה ויש לה ד' דפנות מצרות והולכות עד למעלה ככבשן הנז"ל והיינו דמסיק לקמיה דסוכה העשוייה כמין צריף והכא קאמר ד' סוכה שיש בה ד' דפנות והכל א' כנז' כזה # והיינו ד' והם ד' דפנות דבוקות זו בזו נמצאו אותיות בג"ד הם ג' בחינות בסוכה וז"ש ואינון בג"ד תרין תלת ארבע וסודם תרין חכמה ובינה. ג' שלשה אבות חג"ת ד' נהי"ם וארבע אינה צריכה טפח שהרי מלכות שהיא טפח היא הדופן הד' אמנם חג"ת צריכים טפח (שהרי מלכות שהיא טפח היא הדופן ד' אמנם חג"ת צריכים טפח) דהיינו על ד' מ' ושתים צריכים טפח שאין הנהגה לשום מדה אלא ע"י המלכות ולכך אפי' חכמה ובינה שכל א' כלולה מעשר עמה נשלמים וז"ש איהי עשיראה לאשלמא כל חסרון לא פחות מעשר בין בהיותה בעלת שתים בין בהיותה בעלת ד' לעולם מ' שם שפחות ממנה אין מציאות ושלימות ולזה סוכה פחותה מי' פסולה שאין אחיזה לקדושה בה כיון שאין מלכות עשיריות שם ולא לעילא וכו' השתא מפרש תרתי חדא ב' של בג"ד כפר"ת שפי' בג"ד ועוד מפרש כתר בסוכה שעדיין לא נזכר כפורת הנזכר ואמר ולא לעילא מכ' דא כ' וכו' והענין שם ב"ן דאלפי"ן היינו עשר מלמעלה למטה וכן עשר ממטה למעלה והם עשרים ותחלת העשר היינו י' חכמה ונשלמים בסוד הדעת כי הכתר ההשגה בו נעלמת דלא שלטא ביה עינא ולכך אמר כי למעלה מעשרים היינו כ' כתר וסוכה למעלה מעשרים אמה פסולה שאין השגה שם והיינו אומר דלא שלטא בי' עינא והיינו כבוד עילאה שהוא כתר כי כבוד סתם היא בחכמה ועל כבוד זה אמר מרע"ה הראני נא את כבודך והושב לא תוכל לראות את פני א"כ הגבוה מכ' השגה במקום שאי אפשר והוא פסולה כיון שא"א להכלל במקום הקודש:

ולית כבוד אלא כ' וכו'. כלומר עם היות שעיקר כבו"ד בחכמ' עם כל זה יכונה בכתר שאין כבוד בחכמה שלא ישתתף שם הכתר ואית דגרסי כ' והפי' ולית כבו"ד דהיינו כתר עליון בלא כ' דהיינו חכמה ובינה ולכך בהיותם כוללים חכמה ובינה כוללים הכתר שג' ראשונות חשובות כא':

בגין דא שיעורו אהדר לענין א' דהיינו ג' מיני סכות הכשרות בטפח כדפירש מצד חכמה ובינה כמין ג' מצד חג"ת כמין צריף נהי"ם כנז' והם בג"ד נשארו ד' אותיות כפר"ת שהם ג"כ כשרוה ולא נפרש כ' כתר אלא כבש"ן ואפשר דהיינו סוכה עגולה הנז' בגמרא. ובגמרא אשכחנן גנב"ך רבק"ש אבל כפר"ת לא ידעתי ושמא לתנאים היו סימנים אלו מורגלים להם. האמנם אומר שבעה ככבי לכת יש להם בחי' קדושה רמז בספי' ובחי' חיצונית לחיצונים והיינו שהם ז' בשבעה ולכך יש דרך לסכות אלו להיותם פסולות ודרך להיותם כשרות. כגון בטפח ולא טפח וכיוצא דהיינו ז' אותיות אלו דגושות. או רפוייות דין או רחמי' וכן כל הנדרש נמי בראשית וספי' ונרות. לולב דא צדיק. כלומר דרך כלל הוא ביסוד אמנם דרך פרט יהיה בבחי' היסוד האמצעית שהוא כשדרה והוא כולל קומת הגוף כולו עד הראש שבו יוכללו כל עשר ספי'. דהיינו ט' מלמעלה למטה וט' מלמטה למעל' ח"י ונודע שהשדרה בבת אחת נעשה ח"י תנועות תנועה א' לכל חוליא ולזה הם ח"י נענועין בלולב כל תנועה ירמוז לתנועה מדה א' מח"י מדות שבו והעד ח"י ברכות בצלותא שבכל ברכה מין שפע שאין בחברתה וסוד הברכות והתנועות והמדות הם יהו"ה בכל ברכה ובכל תנועה ובכל חוליא ובכל מדה והיינו לקבל ח"י שמות שבמזמור הב"ו וכן הם בלולב בדרך אחרת דהיינו שית סטרין (וב') [נשצ"ל וג'] נענועין לכל סטר בענין שהם ג' שמות לכל א' מו' קצוות וכל נענוע יעשה יהו"ה וכל א' מורה מה שלא יורה האחר ו' לולב דהיינו ו' קצוות כוללים ביסוד ולכך בו הם ו' מינים שהם ג' הדסים וב' ערבות ולולב א' להורות ו' ונטילתם בימין להורות מציאותם מצד החסד ובאו רמז חג"ת בג' הדסים ממין א' מפני שיש להם רמז ב' דהיינו דדמיין לג' (נונא) [אולי גוונא] עינא דהיינו הדס הדומה לעינים וכן ערבות ב' מפני רמז אחר דהיינו דומה לשפתים כדי לרמוז היותם ביסוד מאירים בשרשם הנעלם בעינים העליונים הנרמזים בחכמה וכן נצח והוד ביסוד מאירים משורשם שבשפתים הרמוזים למעלה בסוד האדרא והטעם לכל זה לשעבד האדם איבריו לקונו לייחד כל האיברים העליונים ואין לך איברים שיוכללו והם כל ההשגחה העליונה וכל מעשה האדם ושעבוד גופו באלו עינים לראות ושפתים לדבר שהיא עיקר הכל והשדרה שבה כלל כל האיברים וז"ש דביה קיום כל גרמין והלב שהוא ג"כ מלך בהרהוריו ובזה נכלל הכל מהרמ"ק זלה"ה:

רנו ע"א ח"ס וד' מינים כשהוא מייחד האתרוג עמו בעת הנענוע. זכור ו' קצוות בסוד ו' זכור. שמור מלכות והיינו יסוד לצד החסד מלכות לצד הגבורה והת"ת האמצעי קושר (ומזג) [אולי ומוזג] ימין ושמאל ויסוד ומלכות והיינו האדם הנוטל הלולב ומקיים המצוה ולכך צריך לייחד ולקשר האתרוג עם הלולב. נר מערבי גוף המנורה מ' ור"מ ת"ת נהיר בך בסוד הדעת שכל המחדש בתורה נשמת מרע"ה מאיר בו. כולא חד. ייחוד הגוף ואיבריו. מתפשטין ענפין. בהתפשטות רמ"ח איברים מז' ספי' ושאר פרטים. בו"ז יומא וכו' כלומר שנרמז נסוך המים שהי' בכל יום בג' ימים אלו בשני ונסכיה"ם בששי ונסכי"ה בשביעי כמשפט"ם. (דלא אשתאר). דלא אשתאר עלמא חרוב וכו' כי ע"י צורך גבוה הם מושכין לשכינה בבחי' טהורה שבהם וכשהקב"ה שופט העולם ורואה שהם טמאים מצד מעשה אומותם וראויים לחרבן והוא פגם בכסא העליון לכך ישראל הם מכפרים עליהם מצד בחינתם הטהורה שהם פרים מצד פני שור מהשמאל בני בקר מצד והים עומד על שנים עשר בקר והם תחת ממשלת גבריאל תשובה סוכה בינה אהיה אתרוג אדנ"י מלכות לולב יהו"ה ת"ת מתמעטין שבעין אומין כלומר לא מצד בחי' השרים הטהורה הנקשרים בקדושה אלא מצד בחינתם על אומותם הם מתמעטים כדי שלא ישפיעום והיינו מי טופנא שהם מלאכי חבלה וסמא"ל וכוחותיו כנז' בזוהר פ' נח ומצד בחי' זו הם קטגורים לישראל מצד העבירות שהם נעשים ומתגדלים ונבראים ועל ידי כפרת ישראל הם מתמעטים והולכים שהתשובה היא מבטלת הקטרוג וזדונות נעשו זכיות ונעשו מצד בחינתם הטהורה סניגורין לישר' וז"ש כמה דאוקמוה עשה עבירה וכו' תיבת נח בינה. שתים. ת"ת ומלכות יום א' מדאורייתא ת"ת ויום א' מדרבנן מלכות והיינו פורים או י"ט שני. וז' ז' היינו ת"ת כולל שש קצוות ומלכות בת שבע והם ז' בפסח מימין וז' בסכות משמאל ושבועות ת"ת ור"ה מלכות ולהם ב' ימים י"ד וט"ו הא' כרכים לכבוד שושן והב' לכל ממש ת"ת ומלכות והיינו בסוד הייחוד נח יום שבת יסוד ויכולו הנק' ח"י. ברכתא דמינין בה אשתלימו וכו' דהיינו הנקודה האמצעית שביסוד הכוללת הכל ממטה למעלה וממעלה למטה דהיינו לקבל נח יסוד דמשלים הכא והכא ועוד אפשר ברכת המינים מלכות משלמת הכא והכא והתפלה בעצמה ח"י ברכות לקבל נח יסוד וירצה שאלו המתפללים סוכה תיבת נח סוככת עליהם י' אות שבת דהיינו סוד יאהדונהי אות שבת ה' אותיות הם תחום שבת אלפים לכל רוח לצד דרום י"א ולצד צפון ה"ד ולצד מזרח ו"נ ולצד מערב ה"י ונקודה אמצעית באמצע והיינו יסוד המייחדם. מהרמ"ק זלה"ה:

רנו ע"ב וביום השמיני עצרת וכו' זה יעצור בעמי המלך א"כ לית עצר אלא מלכות שכינתא עילאה סוכה. סעודה רברבא י"ד פרים סעודתא זעירא פר א' עטרת ת"ת בסוד אשת חיל עטרת בעלה וחדוה דעמא היינו שמחה בינה אהיה תורה יהו"ה עטרת ת"ת אדנ"י. א"ר אלעזר אבא אמאי מסטרא וכו'. שנמצא לפ"ז ישראל סועדין עם השכינתא תתאה וע' אותיות בשכינתא עילאה. יציבא בארעא וכו' עוד דרך השרים לינק מהמ'. ברתא צניעא שאין ראוי שיהיו חיצונים נאחזים בה והיא למעלה נקשרת עם הבינה החכמה בסוד עטרת בעלה ועדיין ארוכה שאין הת"ת מתייחד עמה ובסוד בחי' זו שהוא כלת משה עד לעתיד שיתבטלו הקליפות בסוד הגאולה א"כ לאו אורח ארעא למיכל עם אורחים שהם חיצונים וטמאים ויטמאו המשכן ח"ו אבל אימא בינה החכמה נקשרת עמה ולזה אין חיצונים משיגים שם כלל (וז"ש) דאיהי נשואה בתר דמזמן בעלה בסוד כולם בחכמה עשית ורחמיו על כל מעשיו מזמן אושפיזין על ידי שרים להשפיעם שפע מלמעלה. ואם אינון אושפזין נוכראים דהיינו עע"ז לא אכלי עמהון לא אבא ולא אימא אלא משפיעים להם מלך ע"י שילוחים לחוץ וכ"ש מ' ח"ו כנז"ל וז"ש לא אשתתף חד למיכל וכו' ואפילו ישראל בני ביתיה אינם נהנים שם ולזה צריכים אח"כ סעודה שיהנו בה כל הקדושים בני ביתיה. ועולת תמיד דא שכינתא העולה בעצמה ונק' עולה דסלקת וכו' ותמיד היינו ת"ת כדמסיק והעד אומר ערב ובוקר בכל יום דהיינו ת"ת תמיד אומר המלכות אל הת"ת דהיינו שמע ישראל בענין שתמיד היינו הת"ת בסוד הייחוד והעליה סתם יורד על סוף העליה דז"ש לקמיה דאיהו גבוה מכל ספירן ויורד על זה אמנם עולה כולה כלומר בין הת"ת בין המלכות דהיינו תמיד שמלת תמיד יראה יחוד בלי פירוד כלל עולה כולה לגבוה שהוא א"ס והיינו עולה סתם כנז' וענין העולה הזאת היא למיהב ריחא טבא דהיינו טוב מעשה תחתונים להראותם כלפי מעלה בסוד מ"ן. מליא בתורה שמהמקור שאין תכלית נמצא אליה אור להאיר כל חושך ולרפאות כל פגם בסוד התשובה שעשו ישראל ומעשות החטאת ירצה לשון עשת שן מהאיר החטאת ותיקון הפגם כנז'. אוף הכי נחיתו וכו' ירצה כי כמו שהעליה להשגחת כל הפרטים ומעשיהם הוא בהשתתף הת"ת עם המלכות כנז"ל כן הירידה להשפיע לכל הנמצאים הוא בהשתתף הת"ת עם המלכות בענין שהוא סולם אל העליה ואל הירידה. כל הויין כל הנמצאים שנתהוו למטה שמקורם הם ההויות וכולם פרטיים וענפין משם יהו"ה שהוא מקום לכל וז"ש דתליין מן שם יהו"ה שהוא מקור הכל כדי שיוכללו בו ויוחקו לפני מאצילם וז"ש ובגין דא כל קרבנין ועלוון כולהון ליהו"ה ובסוד יהו"ה המאציל יודע ומשגיח בסוד דבקותו בו ואתקריאת קרבן המלכות ע"ש דבה אתקריאו כל כינויים ליהו"ה הענין כי הכינויים הם על שם הפעולות כגון רחום וחנון וכיוצא והם למטה במקום הגלוי והעביות וקורבותם לשם יהו"ה הוא ע"י אמצעית המלכות ויהיו תלויים בספירה:

קורבנא קערת כסף היא המלכות הנק' קערה וראש לכל קרבנות הנשיאים הוא קערת כסף אחת. ירצה יחודו וקרובו הוא ע"י המלכות הנק' קערה וכו' לית דרגא מהנמצאים המרובי' למטה שיהיה יכול לקבל משם יהו"ה שלא ע"י המלכות. בזאת יבא להתקבל בתפלה והעבודה בזאת יתהלל המתהלל לשון בהלו נרו המאיר משם יהו"ה הארתו בזאת והטעם לזה מפני ששם יהו"ה שלמותו ע"י המלכות שהיא ה' תתאה שבו וכן בשאר השמות ע"י הוא יחודם ומציאותה ברובם וז"ש איהי ה' מן אהי"ה וע"י דבקות ה' דאהי"ה בה' דיהוה יתקשר אהיה עם שם יהו"ה סוף דבר ר"ל סוף כל האצילות יראת אלהים שהיא המלכות ששם הכל נשפע שאין שמיעה והבנה באצילות אלא בסוף דבר שהיא ואת האלהים ירא והטעם שהיא סוף דכל הוי"ה וכינוי אינו לפחיתות ח"ו אלא להיותה שלימו דעילאין ותתאין ולכך צריכה להיותה בין עליונים לתחתונים סוף לאלו וראש לאלו איהי סוף דעשר ספירן דהיינו שנקרא י"ם סוף י"ם שהוא זה הים הגדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר שכל התחתונים מושרשים בה וסוף שהיא סוף העליונים וז"ש שלימא דעילאין ותתאין. איהי תרעא לאעלא לכל חכמתא וכו' ירצה שכל חכמה מהחכמות הקדושות שירצה האדם להתחכם לא ישיגוה אלא מצדה כאומר והיה אמונת עתיך וגומר יראת ה' היא אוצרו שהוא אוצר הכל ואם ירצה להשתכל ולהשיג באיזה כינוי להשיג בו חכמת הפעולה לא ישיג (אלו) [נ' שצ"ל אלא] בה וכן בשורש הכינויים שהם ההויות ג"כ היא השער לה' וגומר:

לית רשו לשום בריה לא לעליונים בתחתונים ולא לתחתונים בעליונים ובתחתונים ולא עליונים בעליונים אלא בהשתתפ' ביניהם כאומר שכינה שרויה ביניהם עלה אתמר זה השער לה' אחר שהנבראים נבראו מכחה דאיהי שם מ"ב ממנו המצאתם כמו שירמוז בפסוק בראשית שהם מ"ב אותיות שם אבגית"ץ שהם כינויים למ"ב אתוון שבשם יהו"ה פשוט ומילוי ומילוי המילוי מ"ב אותיות שמכחם נמצא כל נאצל והיא פתח השגחה בכל הנמצאים ולשיעלה מהתפלות והצעקות וכן היא שער עלית ריח קרבנות וריח מטעמי מעשיהם טובים ורעים וכן דרך בה וע"י יושפעו כמו גזרת מפיו יתברך לרחמים ולכן ברכות וקללות ונבואה ודיבור ונתינת התורה וכיוצא וז"ש איהי אתקריאת עין ואוזן וחוטם ופה:

אתקריאת פקידא קדמאה אנכי וכו' עיקר שמועה זו וכל הנמשכות אחריה לתלות עיקר גופי תורה ועיקר הייחוד במלכות להיות על ידה עיקר השגחת הא"ס בתחתונים כנז'. ואמר כי מצוה ראשונה שבתורה שהיא אנכ"י שעיקר מצוה זו היא לדעת שיש מציאות אלוה ונודע כי תחלת גילוי מציאותו בכתר וא"כ ראוי שיוחסו למצוה זו עתה ד' ספי' א' המלכות כדמפרש לקמן כיון שכל כוונתינו בה הב' בת"ת שכבר ביארנו שהוא ישתתף עמה בכל הדברים האלו הג' בבינה כדמפרש לקמיה וד' בכתר. ואמר כי מלת אנכי יצטרף כ' אי"ן דהיינו כ' כתר אין והכתר עיקר אין וז"ש וביה אין והבינה מצד שיתופה עמו נוטלת ממני אין שהוא בשם אלהינו שהיא בבינה המשתתפת במצוה הזאת מצד מה שנרמז בפסוק כאומר אשר הוצאתיך מארץ מצרים ונודע שנזכר בתורה יציאת מצרים נ' פעמים רמז לנ' שערי מידות הבינה שנפתחו לגאולתן של ישראל והבינה כלולה בכתר דהיינו אין א' כתר י' חכמה ן' בינה כלולה בה. ואיהי ב' מן בראשית. ואית דגרסי ב"ת מן בראשית והכונה א' שהיא המלכות דכלילא עשר אמירן שהם הנז' במעשה בראשית ולזה באה המלה המוכתרת בראש כל מעשה בראשית רמז לבת הכלולה מהכל:

דבלילא עשר אמירן. דחכמה דהיינו בת ב"ת בחכמה יסד ארץ הכוונה בחכמה יסד ברתא ויסודא היא בחי' י' שבה שהם עשר אמירן אשר לה מבחינתה בחכמה ושתוף הבינה בה בבחי' אחרת כי י' אמירן כלולים ל"ב נתיבות וכולם נכללים באחדות גמורה בנתים א' וז"ש ואיהו נתיב לא ידעו עיט דאיהו כלול ל"ב נתיבות שלא יובחנו בל"ב נתיבות אלא בהתפשטם לבינה וז"ש דאינון ל"ב אלהי"ם שאינם נפרטים אלא במלת אלהי"ם שהרמז לבינה מסטרא דאימא עילאה בשיתוף החכמה עמה והעד ששמם כבו"ד והיינו ובהיכלו דהיינו הבינה היכל לחכמה כולו אומר כבוד דהיינו מלת אחדות ולא יורה על ל"ב אלא בדרך רמז שעולה כבוד ל"ב. אמנם כד אתכללן בברתא למטה אתקרי ל"ב דהיינו ממש מלה שיורה על פרטם בל"ב וז"ש ובג"ד כבוד לעילא ל"ב לתתא והשתא נקטינן כי המלכות מצד חכמה היא י' אמירן ומצד הבינה היא ל"ב נתיבות הכלל מצד החכמה וז"ש וי' דברן אתייתיבו שהם כעשר אמירן דרך כלל והם דרך פרט מצד הבינה חמש בלוחא חדא וחמש בלוחא תניינא וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כ' כי אית שם מ"ב אתוון וכו' זה יובן בלשון א' של התיקונים נז' בפרד"ס שער פרטי השמות פי"ג דאית שם מ"ב שהיא דיוקנא דמלכא יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א יו"ד וא"ו דל"ת וכו' כל הכ"ח אותיות והכל שם מ"ב וזה נזכר בפ' צו דף ל"ד ע"א ר"מ. ואית שם מ"ב חותמא דמלכא אהי"ה אשר אהי"ה ואית שם מ"ב חותמא דשעוה אבגית"ץ וכו' הנה כי שם בן מ"ב שאצלנו היא כינוי אל שם מ"ב דהויין דבהון אתבריאו עילאין הם י"ם ואומר ובג"ד כבוד לעילא ל"ב לתתא וכו' הענין הוא כי נודע היות ל"ב נתיבות בחכמה שהיא יו"ד דיהו"ה וכן ל"ב נתיבות בחכמה תתאה יו"ד הוה"י מלכות ולכך תרוייהו נקראו ל"ב ל"ב אמנם האי דלעילא איקרי כבו"ד בגי' ל"ב וכן המלכות נק' כבוד תתאה ובזה יובן כי נודע כי ל"ב נתיבות הם סוד ל"ב ורידין ונתיבות שבהם המוח מתפשט אל כל פרטי הגוף ומצינו בענין אחר כי הל"ב נתיבות הם ל"ב שנים ומי נתן ל"ב נתיבות המוח בפה אמנם הענין בסוד כסא עליון ותחתון כי נודע כי בראש יש י"ס כנז' בתיקונין בכתיבת יד והעשירית הוא סוד הפה ולכך יש בה ל"ב שינים כנגד ל"ב נתיבות שבה ואותן ל"ב נתיבות החכמה דמוחא הם אחרים עליונים. גם אפשר כי מאותם הל"ב עילאין נשפעין ל"ב ורידין אל ל"ב השינים שהם ל"ב נתיבות תתאין וכן מצינו בס' הניתוח. ועוד יש ל"ב אחרים בסוד אברים הפנימיים כי הכסא תתאה היא הל"ב ספי' העשירית ושם יש בו ג"כ ל"ב ורידין אל כל הגוף ובזה תתרץ כל מה שתמצא היפוך פי' בענין הל"ב נתיבות עכ"ל:

רנז ע"א וכי אית לאכללא בעשר פיות הענין כי י' דברות הם בי' ספירות וכל ספי' וספי' אומרת דבור א' והאיך אפשר הרי המלכות אין לה אלא פה א' והאיך פי' בחינ' א' שבמלכות יתגלו בחי' אל ספי' שונות אלא בהכרח גמור שכל י' בחינית נכללו בה באחדות גמורה וז"ש כליל לון בת יחידה י' ואתעבידו כולהו יו"ד כנז"ל הרי שהמלכות כולל עשר דברן וביאר שג"כ הת"ת כליל במצוה זו כנז"ל וז"ש אוף הכי ו' אתקרי קול כלומר כמו שהם י' דברות בסוד דבור במלכות הם י' קולות בסוד קול הת"ת ומקול יצא אל הדבור וז"ש ולא ישתמעון ביה מפני שאין בו חתוך אותיות עד שיתגלו הדברים ויושפעו מת"ת למלכות. וז"ש עד דישתתף עם דבור וזהו אומר קול דברים ירצ' קול א' המתהלך ומתבאר ע"י דברים אתם שומעים:

איהי פקודא תניינא ירצה מסטרא דגבורה הכוונה שמצד גבורתיו שעושה הנמצא ראשון הנז' מצד שיתוף המלכות עם הגבורה היא המצוה הב' לירא ממנו ולא מחמת היראה מהעונש אלא (ירצה) [נ' שצ"ל יראה] שיש בה בושת פנים מפני שבוש מיצרו מפני שכל הרהוריו עכורים לפני קונו, עוד יאהב האלוה הנז' אהבה שלא יעריך אליה דבר. וזה מצד טובות הבורא עליו בשיתוף המדה הזאת אל החסד והוא בהיות ג' אבות כלולות בה ונוטים אל החסד והיינו שתחלת אהבה מן השמאל והגמר בימין ומיד נקשרות בת"ת באמצע והיינו אהבת כלולותיך ג' אבות הפועלים בה ע"י היסוד הנק' בכל מכל כל מצדם וכולם מצד החסד ואז טובת הבורא בתחתונים לבלי שיעור ולזה ראוי לאדם שיאהב אותו ובהיותו ירא ואוהב מגביר ב' מדות אלו ר"ל המלכות מצד הגבורה והחסד בתנאים הנז' ואם לאו ח"ו אין המדה הנז' נקשרת ביחוד הנז'. עוד מצוה לייחד האלוה הנז' ולייחד ריבוי פעולותיו הנפעלות ע"י ריבוי בחינות מדותיו וייחוד זה הוא בסוד קשר וייחוד י"ס ע"י ייחוד הת"ת ומלכות וייחוד זה היא מצד קו האמצעי ימצאו ג' מצות הנז' יראה משמאל אהבה מימין יחוד מאמצע וז"ש יחוד מסטרא דעמודא דאמצעיתא דהיינו שמע ישראל שמע מלכות ישראל ת"ת ובא רמז בפרט באותיות הייחוד שהם כ"ה אל המלכות ובכלל תיבות הייחוד דהיינו ו' תיבין אליו וז"ש ואינהו כ"ד עמיה וכו' ובגינה אמר אברהם נלכה עד כ"ה דהיינו שאין בחינתה כ"ה אלא ע"י הייחוד נלכה עד כה ונסתלק שם וראיה שהיא מצד הת"ת הכריח מאומר כה תאמר לבית יעקב וכו' וביאר שהם כ"ה בה בסוד יחוד שניהם וז"ש איהו א"ת דהיינו ת"ת אח למלכות הנק' ד' בסוד דו פרצופי"ן שהוא ו' עמודא דאמצעיתא ואיהו ד' שלימו דייחוד דיליה כלומר שאינו אח"ד בלעדה בענין שכ"ה אינם נשלמים בה אלא בייחוד שניהם שעל ידם הנהגת המאציל עולמו וראוי שישתתפו בייחוד כל עשר ספירן שהבורא פועל בהם ולייחד הכל וז"ש אח"ד א"ח תשע ספירן דאיהו א' כתר ונק' אין סוף בערך התחתונים ח' תמניא וכו' שהם מחכמה ראשית עד היסוד סוף הגוף ד' יש בה ב' בחינות א' קוצא דילה שהוא להשלים העשר בת"ת דהיינו סוד עטרת דברית ד' עצמה היא מלכות שהת"ת פועל ע"י ייחוד לייחוד כל ההנהגה אם בפרטות יו"ד ה"א וא"ו ה"א ע"ש אם בכללות יהו"ה י' חכמ' ה' בינה ו' ת"ת ו' ספירן ה' מלכות קוץ י' כתר ואחר שיהיה מוחזק האדם בד' מצות הנז' שהם שיאמין שיש אלוה שממנו מצוי הכל וירא ממנו ויאהב אותו ויאמין ביחודו אח"כ ראוי להיותו עוסק בעבודתו תמיד דהיינו מצות והגית בו וכו' ומצוה זו בת"ת בבחינתו בחסד וגבורה ומלכות נקשרת עמו כנז"ל שהיא עיקר ההנהגה בייחודה עם הת"ת ולז"א.

איהי אורייתא וכו' תורה שבכתב מצד החסד רחמים ותורה שבע"פ דין מצד הגבורה שיש בה קישוי להבינה עד שראו שיוחס תורה שבע"פ אל הבינה שצריך להבינה מתוך החכמה שהיא תורה שבכתב הקודמת לתורה שבע"פ. והוצרך לכל זה כדי לרמוז אל סוד כתר התורה כדמסיק ואין חכמה ובינה אין כתר:

ועמודא דאמצעיתא כליל תרוייהו. בהיות חכמה בחסד ובינה בגבורה כולל החסד והגבורה.

ובנ"ד אתקרי שמים בבחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ שנמשלו לאש ומים כאומר הלא כה דברי כאש ואומר הוי כל צמא לכו למים ומלת שמים מורה על יחודם יחד ושלים ביניהם ע"י חכמה ובינה * אולי צ"ל המתייחסים. המתיימים לצד הרחמים שהם כסא לתורה לכתר וז"ש ובג"ד כתר לכתר דאיהי כ' וכו' וגזרת הלשון נמשך עד אתעבידו כתר וכו' כ' עשרה עשרה הכף וכו' הענין שהת"ת מעטר המלכות עליו בסוד אשת חיל עטרת בעלה ובהיותה מתעטרת עולה לבינה ושם בסוד כתר חכמה בינה כלל עשר ספירות עשר מלמעלה למטה מצד החכמה י' ועשר מתתא לעילא מצד ב' הדין הם עשר והיינו יה"ה והכתר שהוא עולה על גביהן כולל העשרים דהיינו עשרה עשרה הכף וכו' והם עטרה על ו' והיינו סוד כתר תורה כ' על ו' שהוא כולל השם יחד כ"ו יהו"ה יה"ה עטרה על ו' כנז' ואל ייחוד זה צריך שיכוון בעסק תורתו יומם ולילה ת"ת ומלכות כתר תורה תושב"כ ותורה שבע"פ והיינו תורה לשמה:

פקודא שתיתאה איהי תפלה של יד וכו' פי' בכלל הייחוד צריך האדם לייחד כל (קנייני) קניינים אליו וזה שמשעבד ומייחד גופו ונשמתו ע"י תפילין וע"י הציצית משעבד ומקדש מלבושו וע"י המזוזה לשעבד כל נכסיה וכן רמ"ח אבריו ע"י הברית ולכן מפרש ד' מצות אלו הנה ואמר שהם במלכות עם הת"ת להיות הנהגת המאציל על ידם.

איהי תפלה של יד בזרוע שמאל דהיינו בהיותה בגבורה שם נעשה גולגלתא דנוקבא ולכך שם היא ה' בית א' ראש גולגלתא דבה ד' מוחי שהם ד' פרשיות וז"ש מסטרא דגבורה ה' דיד כהה דהיינו המלכות שם בחינתה ומקומה ולכך מכתר עד גבורה ה' חמש ספירן שהם ביד והם הם ג"כ בראש ד' פרשיות וספי' א' בית לד' ספירן אלא שהבית שם אהי"ה שהם ד' אדרין לד' מוחין שהם יהו"ה וז"ש ואינון ג"כ תפילין דרישא על רישא דעמודא דאמצעיתא ונמצא לפ"ז ת"ת על מלכות שניהם נוטלים ד' פרשיות בבתים כל א' בבחי' עצמו ומלכות למטה מת"ת כנודע ונמשכים מהמלכות למטה נה"י שהם ג' רצועות שתי רצועות א' לימין נצח וא' לשמאל הוד וא' באמצע מתפלה של יד שהיא המלכות והיא קשר לשתי רצועות של ראש ולרצועה א' של יד והיינו שהמלכות קשר של תפילין וקשר של ראש אינו סמוך לבית עצמו וקשר של יד סמוך לבית עצמו וכו'

פקודא שביעאה מצות ציצית שהמלכות היא בעצמה ציצית והיא כוללת להימין והשמאל להורות הנהגת המאציל על ידה בדין ורחמים והיינו תכלת ולבן והאדם משועבד להנהגה זו בכל קנייניו וז"ש מצות ציצית כליל תכלת ולבן דינא ורחמי והענין כי בסוד מצות תפילין המלכות עולה למעלה להכליל בת"ת וסוד מצות ציצית הת"ת יורד למטה להכליל במלכות וז"ש כנורא וכו' כלומר עם היות שנאמר דין ורחמים אין הכוונה רחמי הת"ת למעלה אלא הכל בסוד האש למטה ובאש עצמו שתי בחי' כמשל הנר הנזכר בפ' בראשית שבו ב' גוונים לבן ותכלת כסא ללבן שהתכלת על הפתילה שואב ושורף והלבן ניזון באמצעות התכלת שהיא אמצעי בינו ובין הפתילה והשמן וז"ש אשא חוורא לא אכיל תכלת אכיל ושצי כולא וכו' והם ב' בחי' למלכות עצמה. א' בחינתה בדין מגבורה והב' בחינתה מחסד מהימין וז"ש תכלא משמאלא כלומר המלכות מהשמאל חיוור מימינא והת"ת נכלל שם בין שתי גוונים אלו הכלולים בה שהוא מתמצע לעולם בין הדין והרחמים ולכך הוא ירוק ככרתי שהוא דין ממוצע ובגינה אוקמוה וכו' והטעם שק"ש לייחד סוד ההנהגה הנפעלת בדין וברחמים והיא מתאחדת בייחוד ולכך צריך שיכיר בין וכו' כדי לייחדם בייחוד וזהו דמסיק ובג"ד תקינו פ' ציצית וכו' כדי לרמוז הכוונה ביחוד ההנהגה אל המאציל בספי' וגם הנהגת המלכות בסוד תכלת ולבן בסוד ד' ציציות שהם סוד ד' מחנות שכינה:

פקודא תמינאה שכינתא אתקריאת מזוזה וכו' הענין שהמ' אמצעית בין ת"ת ליסוד ושם היא מצד פניה הפוכים אל הת"ת למעלה דא יהו"ה דהיינו עצם המזוזה דהיינו פ' שמע ופ' והיה אם שמוע שהוא הת"ת הכולל ימין ושמאל ולכן היא שם סוד יהו"ה מבפנים מתוכיות המזוזה ונוטלת דיוקן הת"ת ומבחוץ מאחורי המזוזה שד"י דהיינו מלכות מצד פניה השניים צד מטה הפונה ליסוד הנק' שד"י ונוטלת דיוקן היסוד והוא החותם הנחתם בה בסוד הייחוד ע"י היסוד ומצויר מבחוץ וז"ש שד"י שביסוד חותמא דמלכא דאיהי יהו"ה וצריך להורות על הנהגת המאציל דקביעות המזוזה בפתחו:

פקודא תשיעאה וכו' אות ברית וכו' ירצה בחינתה במקומה למטה נוטלת מיסוד להנהגת העולם וז"ש אתקריאת אות ברית מסטרא דיסוד בבחינתו להנהגת קיום העולם והעמדתו וז"ש מסטרא דיסוד צדיקו דעלמא המעמיד העולם שממנו למטה והעד שבבחי' זו שהיא תחתונה נק' אות ברית דכתיב זאת אות ברית זאת נגלה מורה באצבע שוכנת בתחתונים ויש לה בחי' ב' והיינו אומר ושמרו בני ישראל וגו' ברית עולם שהיא המלכות עם היסוד וכתיב ביני ובין בני ישראל דהיינו בין ת"ת ונצח והוד. כי ששת ימים עשה ה' וגומר דלית שית בכל אתר וכו' וכיון שוא"ו הוא הת"ת לית שביעי אלא מסטרא דאת י' עטרה על ו' דהיינו זיי"ן יוד על ו' והיינו בבחי' היותה מסתלקת בסוד הייחוד להיותה עטרה בסוד אשת חיל עטרת בעלה י' של יהו"ה שהיא בחכמה ואז נק' הוא דהיינו בחכמה וז"ש חכמ' עילאה דהיינו י' של יהו"ה אות הי"א חכמה תתאה דהיינו י' של הוד"י ולזה תקיני למגזר לתמניא יומין שהם רמוזים מחכמה עד יסוד ושם ביום שמיני שהיא יסוד אות הי"א המלכות ובגילויה היא אות היא מסתלקת עד הכתר עטרה על רישיה וסוד הקליעות מתבערת ממנה ואז נחש עפר לחמו למטה ואין לו אחיזה למעלה כלל והעולם מתנהג ברחמים:

פקודא עשיראה ושמרו וגו'. היינו סוד הנהגת האין סוף בהמשכת העונג מג' ראשונות אל התחתונים ע"י מדה זו ואז היא נקשרה יר' ש' ב"ת והבינה שהיא עולה על ו' קצוות ושם נקשרת עם הת"ת בסוד הדעת בקבלתה אור ושפע ג' ראשונות והיינו ש' שיש בה ג' יודי"ן שהם ג' ראשונות וז"ש תלת כתרין והשי"ן בעצמה קשר ג' ראשין ג' ספי' אל בחי' מיוחדת דהיינו סוד הדעת כנז' והכרח לזה להיות בנין העולם מחסד ולמטה יום א' עד יום ששי יסוד. אמנם במלכות נסתלקת למעלה אל ג' ראשונות בסוד המנוחה מכתר ועונג מחכמה ושביתה מבינה. לכל עובדא שהיא פעולה מצד ו' קצוות דהיינו עדי ערב מדת לילה פעלה בכל הימים ולהשלים המלכות פעלה השביתה בג' ראשונות:

פקודא י"א וכו' עוד יתנהג הא"ס במדותיו בסוד הייחוד הת"ת ומלכות שהיא מעלה נפלאה להנהגה ובו נמשך כמה תועלת לנמצאים לא ישוערו בדעת המשכיל ועם בני ישראל הם מייחדים אותם בסוד נשמתם בסוד התפלות והם בחי' הייחוד אל הימין והשמאל ואמצע מצד ג' אבות וז"ש צלותא וכו' מסטרא וכו' והכוונה שהיא מתייחדת עם הת"ת ע"י היסוד בשחרית מצד החסד ובמנחה מצד הגבורה וכו' ואיהי תפלת כל פה כדמפרש ואזיל כי מלת כ"ל מורה הייחוד בין ת"ת ומלכות כדתרגם יונתן מלת כ"ל בשמים ובארץ דאחיד וכו' והכרח עוד על הייחוד ממלת פ"ה דסליק מילה וכו' היא ח"י עלמין שהם ח"י ברכות דתפלה כי בבחי' זו הוא מייחד וז"ש הוא ח"י וכו' והיינו השפעת ח"י ברכות מלמעלה לראש צדיק להשפיעם למלכות בסוד הייחוד ע"י היסוד בין ת"ת ומלכות ולכך נאמר כורע בברוך להמשיך לה תיקון להיותה מתתקנת ע"י האור ההוא ומתקשטת ונזקפת למטה בת"ת המקים סוכת דוד כאומר ה' זוקף כפופים תרי יסוד ומלכות מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה כתב מ' קוצא דילה וכו' ירצה כי אלו הם י"ס מעילא לתתא והקוץ הזה הוא המלכות האחרונה של ת"ת ולכך נרמז בקוץ הד' של אח"ד עכ"ל:

רנז ע"ב פקודא י"ב איהי אתקריאת חג וכו' יש לה ייחוד עם הת"ת מקודש מזה והוא סוד ג' רגלים ולרמוז אל ההנהגה הזאת אשר לא"ס עם המדות ע"י המלכות אנו חוגגים ג' רגלים וכאשר יהיה הייחוד בה למטה בסוד הדין הוא ר"ה דהיינו זווגא דקב"ה ושכינתיה משטרא דדינא:

פקודא י"ג וכו' ק"ש וכו' כבר זכרנו לעיל כי כוונת כל שמועות אלו לקשר סוד ההנהגה בא"ס ולכן עיקר מצוה הכוללת כל זה הוא הייחוד כנז"ל בפקודא ד' ועם מצות האמנת הייחוד באה מצות קריאת ג' פרשיות אלו מפני שבהם קבלת עול מצות ועול תורה בשכר ועונש דהיינו אם שמוע תשמעו השמרו לכם וכו' בענין שבסוד הייחוד וסוד ק"ש נאמן היות המדות הנפעלות למטה מדין ורחמים כולם מיוחסות אליו ונפעלות בהשגחתו וכן כל מה שיפעל למטה מידיעת הדברים התחתונים וצופה ומביט עד תכלית כל דבר וכל פעולות הנמשכות מן ספי' הכל מיוחס אליו וז"ש חכם בהיותו פועל במדת החכמה בכל מיני חכמות עשר ספי' הנכללות בחכמה ועד"ז הוא מבין ופועל ע"י הבינה בכל הספי' הנכללות בה והכל צפוי לפניו קודם היותו ואחר היותו מה שהיה ומה שעתיד להיות מקודם היותם ועד סוף הוייתם ואחר ההשגחה בהם בשתי מדות אלו לדעת את כל אשר היה ויהיה והוה פועל אליהם בו' קצוות בחסד וכל הנמשך ממנה מריבוי בחינותיה וז"ש חסיד בכל מיני חסדים וכן הדין וריבוי בחינותיה וז"ש גבור בכל מיני גבורה ויועץ מצד ריבוי בחינות הנצח והוד בסוד כליות יועצות ובכל עצה נבואה וכמה למודים אחרים ופועל ע"י היסוד שהוא צדיק בכל בחינותיה דהיינו מיני צדקות וע"י המלכות ששם הוא ה' מלך והיינו מלך בכל מיני ממלכות לפי ריבוי בחי' המלכות ופעולתו במדות האלו הוא ע"י התלבש אור השגחתו בכתר בנשמה בגוף והכתר כסא אליו והיכל ולבוש וכתר מתלבש בספי' וז"ש עד א"ס הפועל ע"י כתר שע"י הכתר הוא פעולתו בספי' ובו רוצה לפעול ולפיכך נק' רצון ולזה התחיל לעיל בחכמה ואל הכתר לא ייוחס לו פעולה:

ובאילין דרגין וכו' כלומר כל מדרגות הספי' הנז' בחד אתקרי רחמן דהיינו בחכמה ובחד אתקרי דיין דהיינו בבינה וכן בחסד רחמן ובגבורה דיין (וכל) [נ' שצ"ל וכן] בכל הספירות יש בהם א' דדיני וא' דרחמי וכן ענפי הספירה יש ענף הדין וענף דרחמי לפי כללותם. א"ה שאנו מייחסים הפעולות בא"ס רחמן דיין נמצא משתנה ממדה אל מדה שמהפעולות ימשך אליו שינוי וגם קודם הפעולה לא היה דיין ולא רחמן ותירץ אלא קודם דברא עלמא וכו' והכוונה כי שם דיין ורחמן הוא נמצא ומתייחס אליו גם קודם שימציא שום נמצא זולתו וז"ש קודם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אילין דרגין ואין שמות וספירות אלו דבר מתייחס אליו מפני שנמצאו כל התחתונים ח"ו שזה חדוש ושינוי אלא שלעולם נמצאו בו הכינויים אלו ע"ש בריין דהוו עתידין להבראות וזה לא יצדק בו מצד עצמו אלא מצד הנמשך ממנו להנהיג זולתו הנהגה שלמה ואף אם לא נמצאו יתייחסו אליו ע"ש מה שימשך ממנו בחיוב בהמצא זולתו וז"ש אלא ע"ש בריין דעתידין:

ובג"ד כל שמהן אפילו שמות הקדש שאינם נמחקים הם כינויים ליה מפני שבשם א"ל יקרא רחמן ובשם אלהים יקרא דיין ועכ"ז לכל השמות הם כינויים אל הפעולות והפעולות אינם נמצאות בעצמותו אלא ממה שנמצא ממנו אל זולתו וז"ש ע"ש עובדוי וכו' ואחר שתיהן זה רצה להוכיח היות הפעולות נפעלות ממנו ואינם שינויים בו וזה בהדמות הנשמה אליו והגוף אל הנמצאים שהוא מתלבש בהם כגון ספירותיו שהם לבוש וכמו שהוא נקרא דיין ורחמן מצד מה שפועל ע"י הספירות כן הנשמה נק' ע"ש הפעולה שהיא פועלת ע"י הגוף בכל אבר ואבר. וז"ש נשמתא בדיוקנא דיליה דאתקרי וכו' ואין ספק שבהסתלק הנשמה מהאיברים לא יוחסו אליה שום פעולה מכל הפעולות ההם וגם לא יוחסו אותם הפעולות אל הגוף שאז לא יפעלו האיברים שום פעולה נמצא באמתות הפעולות אל הנשמה והוא בלתי * אולי צ"ל משתנית. משתות אלא לפי מעשה האבר * אולי עם. אם האבר שהוא פגום נק' הנשמה כעס והיא פועלת פעולת הכעס והמרה גוברת לנקום נקם ועכ"ז בהמנע הנשמה מן הגוף כח מכחותיה כגון הראות מהעינים לסבת היותו מסתכל בעריות וכיוצא הנה בלי ספק מי גרם לנשמה הסתלק פעולותיה משם העבירה והפגם. וכן הא"ס בהיותו רואה פגם בספי' מהספי' לסבת התחתונים יסתלק משם השגחתו והיינו עורה למה תישן ה' וכו' או יפעול הדין כגון ויחר אפו וכיוצא והכל תלוי כפי מה שפועלים התחתונים וגורמים לעצמם ההנהגה מפני שהשגחתו בכלל ובפרט וז"ש ובג"ד כד מארי דרא טבין וכו' ולכל בר נש כפום מדה דיליה. וכמו שאנו מרחקים ממנו השינויים ג"כ ראוי שנרחיק ממנו הגבול והתהלות וכל הפעולות ונאמר שכל גבול שיש לפעולות הנמצאות ממנו הוא מצד הספי' שבהם נפעל הגבול וזה במה שנודע שהשמות וההויות הם אותיות מגבילות ומגדירות הספי' ולכך בכוונה בספי' אין לנו אלא השמות וההויות ולזה נאמר בשמות ובהויות שאינם מכוונים אל הא"ס מצד עצמותו אלא מצד פעולותיו וכמו שהפעולות הכרחנו שאינם מתייחסים אליו אלא בדרך אל התחתונים כן השמות המחייבות הגבול וז"ש אבל לאו דאית לי' מדה ולא שם ידוע כגוונא וכו' אתפשט ואמליך וכו' קשיא ליה כיון שאמרנו שאין שמות אלו אלא ע"ש מה שנפעל ממנו אל התחתונים א"כ ראוי שלא יוחסו אליו כל עשר ספירות (אל) [נ' שצ"ל אלא] בהיותו פועל פעולה אז יקרא בשם אותה פעולה ולא בשם שאר הפעולות כיון שאינו פועל אותם וימשך מזה שפעמים יהיה ספירות הרבה ופעמים מעט לפי צורך הנפעלים וכן כמה דעות נפסדות יולדו מהסבה הזאת ולזה אמר שח"ו יעלה בדעת שום משכיל אמונה פחותה כזו אלא ובאילין שמהן כולם יחד הם בית והיכל בגוף אל הנשמה שבו מתפשט הא"ס ומתלבש להשתעשע בנמצאיו גם כאשר אינו פועל בתחתונים מלבד היותו פועל בהם כנז' ג"כ הם הספי' צורות שכליות והם דרך והיכל שבו מתפשט ומטייל ומשגיח בנבראיו כחוק המלך בהיותו מלך עובר בחייליו משער לשער ומטייל במחנותיו ומשגיח בהם וז"ש ואמליך בהון כי להיותו מולך בכל התחתונים צריך להתפשט בסבות שנמצאו מהם כל הנמצאים דהיינו הספי' ע"י מולך ומשגיח בכל הנמצאים. גם טעם ג' שאלולי הא"ס מתלבש בספירותיו לא היה מקום לשום נברא יכול לדבר בו ולהללו ולהתפלל אליו שהרי אין בו שם ונקודה בבחי' עצמו אמנם ע"י היותו מתפשט ומולך בע"ס נק' בכל השמות ובכל הכינויים על ידם אנו מברכים ומשבחים ומתפללים וזה שאמר ואתקרי בהון ואתכסי בהון הוא טעם ד' כי בהכרח הוא שחיות כל הנמצאים ממנו יאירו ושפעו מתפשט בכל נמצא אפילו גרוע שבהם כאומר ואתה מחיה את כולם ולזה לצורך הנמצאות שלא יתבטלו מעוצם אור אלהותו גדל כבודם לזה צריך * האמצעיים. הנמצאים לכסות ולהעלים אלהותו בספירותיו בסוד אבי"ע וע"י אמצעיים ישיגו ויהנו ויחיו וז"ש ואתכסי בהון ודר בהון הוא טעם ה' כי כל ישעו וכל חפצו להמציא שכינתו בנמצאים התחתונים להגיע אליו שמחה מקיום גזרותיו ומאמריו כאומר גזרתי ונעשה רצוני וז"ש ודר בהם ומה שיגיע אל הספי' מהתיקון שיעשה האדם שהם דירתו יגיעהו מהשמחה בתיקון נאצליו ובתיקון הוא דירתו ובקלקולם ה"ו הם קלקול דירתו ויסלק דירתו מהם ח"ו ויעניש הגורמים זה בהסתר פנים ואומר בהון בהון בהון כלומר בכל הספי' ביחד ולא ע"י ב' וג' אלא ע"י כולם והטעם כמשל הנשמה כדמפרש ואזיל והענין כמו שהגוף בכללו עם היות פרטיו רבים כולם משותפים יחד הוא משכן לנשמה והם דירה א' ולא דירות הרבה ואין ראוי לגרוע משכן הנשמה מאבר מן האיברים שאין הדירה שלמה כראוי כן העשר ספירות הם באיברים שביחודם דירה א' שלמה והא"ס מתפשט בהם כנשמה בגוף ואין ראוי לגרוע דירתו משום ספי' ח"ו שזה פגם לדירה ונוגע בכבוד המלך ולהוכיח ההקש הזה אמר רבון עלמין לית ליה שם ידוע וכו' כלומר אין ראוי לייחסו אל שם ידוע ולומר דירתו בשם פלוני אלא לייחס אליו כל השמות כן הנשמה אין ראוי לייחס אליה אבר ידוע למשכנה בגוף כגון מוח או בלב שמזה ימשך גריעות שאינו בגוף אבר שלא יתמשמש בו וז"ש דלית אתר פנוי מינה. והענין שמשכנה ברוח החיוני המתפשט בכל אפסי הגוף כ"ש למארי עלמא וכו'. דאיהי חכמה בחכמה אשר במוח או מבינה מהלב או הדעת. או לשלטא ליה וכו' ואם ימצא בסוד הקדושה ג' קדושות וכיוצא היינו בבחי' הספי' שאחדותם וקשרם פעמים בדרך זה ופעמים בדרך זה אבל מארי דכולא לית לשלטא ליה בשמהן ולא באתוון שהם שתי בחינות יה"ו הי"ו וה"י הרי ג' שמות מג' אותיות שהם י' אריה ה' שור ו' נשר והם ג' אותיות בכל שם ארי"ה יה"ו ראשו י' ותחת ממשלתו ה' ו' שור נשר וכן השאר ושלשתם ק' ק' ק' ג' קדושות והם מרכבה לאדם שהוא מצד החכמה העליונה אדם על גביהם ויש פני אדם למטה שהיא מ' ה' אחרונה משתתפת עם כל ג' אותיות להשלים ד' פנים ד' אותיות בכל מרכבה והנה כל ענינים אלו הם בבחי' הספי' שהם צריכות אל הייחוד והקשר להשלים אלו לאלו ולא כן א"ס דלית ליה שם ידוע מפני שאינו צריך לשום א' מהשמות וכל השמות אין א' שיהיה לו מציאות חוץ ממנו וז"ש איהי אתקרי בכל שמהן וזה לצורך השמות והנמצאים מהם כי בערך עצמותי לית ליה שם ידוע וכל השמות מורים על גדולתו וז"ש וכל שם ושם אחיד וכו' וזו טענה להיותו נמצא בכל השמות בכל רגע אחר שהשמות מעידים ומורים על גדולתו אין ראוי שיהיה ענין זה לעתיד אלא תמידי בלי הפסק ולזה פי' כל השמות ואמר אדנ"י ונודע ששם זה למטה מכל השמות והעולמות למעלה ממנו מהמלכות עד הכתר ולז"א עם היות ששם זה יורה על העולמות לא מפני זה יחייב שהשמות העליונים שהם העולמות מושגחים למטה בשם אדנ"י שא"א שאין המלכות כוללת כל הספי' במציאותם למעלה ולז"א ולא ידיען מורה עליהם היותם באין תכלית ואין סוף והעד על זה ממה שיש ב' בחינות בצדיקים הא' אמרו ז"ל להנחי לאוהבי יש והיינו יש עולמות בסוד החכמה מהכתר יש מאין וזה כאותם הצדיקים שזכו במחשבה כגון ר' עקיבא שנאמר עליו עלה במחשבה וכיוצא בו אמנם יש צדיקים למטה שהם ביסוד הזוכים בסוד המלכות שעליהם נאמר כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו ועד"ז לצדיקים במדותם כגון מלכים בסוד המלכות צדיקים ביסוד חוזים ונביאים נצח והוד וכיוצא ולכולם עולמות שאין נהנה שום א' מחלק חבירו והקב"ה מולך על כולם וז"ש והכי ירית בר נש מיש' כפום דרגא וכו' ובערך כל צדיק וצדיק יש גבול לעולמות הניתנים אליו שנהנים מאורו וזיוו אמנם בערך כל עולמותיו הם באין תכלית וז"ש אבל למארי עלמא לית לרשמא וכו' ועוד ירצה הם בגבול בערך הצדיקים כדי שיוכלו לסבול לקבל שכרם מפני שהנשמה בעלת גבול אמנם בערך א"ס המשביר לצדיקים הוא בלתי בעל תכלית וז"ש אבל למארי עלמא לית לרשמא וכו' אלא סתם אדון על כל עלמין בלי תכלית וידיעה ושם אדנ"י המורה אדון סתם (יורד) [נ' שצ"ל יורה] על זה. יהו"ה מיניה תליין כל הויין. כי יש ע"ב הויות ומוצאם משם יהו"ה ויש הויות אחרות בנקודות מלך מלך ימלוך מורים על הי"ה הו"ה ויהי"ה זה הכלל אין הוי"ה בכל הויו"ת בין מג' אותיות בין מד' בין משתים שלא תהיה שורשה יהו"ה וז"א מיניה תליין כל הויין וכו' ואיהו דרך כלל וכל הויה דרך פרט קודם כל הוי"ה בחי' הא"ס קודם אל מציאות הספי' ואיהו בתוך הויה בחינתו המתפשט בספי' ואחר כל הויה בחינתו אחר היובל וסוד ההויות בת"ת עם המלכות בעל ו' קצוות. שם א"ל בחסד מורה על יכולת שהרי על צד החסד הוא זן העולמות כולם ואין מי יעמיד בידו ובכח חסדיו ניזונים. אלהים סהיד וכו' כי מצד הגבורה התפשטות כמה כחות חיצונים ופנימיים וכולם משועבדים לגבורתו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו כתב אינון משלשים כגון האבות הן הן המרכבה וכו' פה תבין קושיא גדולה הנופלת בסוד פסוק וארבעה פנים לא' מהם כי הנה ג' פנים ראשונים הם אריה שור נשר אמנם אדם הוא כלול מכולם ותחת כולם ולכן עיקר החשבון הוא בג' פנים אריה שור נשר כי אדם כלול מכולם ומצינו בהיפך זה כי פני אדם הוא הרוכב על הכסא ויושב על כל הפנים אמנם... בסוד יהו"ה הוה"י כי בסוד י"ס דת"ת סוד האדם שהוא שם יהו"ה יתיב י' ברישא הוא סוד החכמה הנק' רישא דכולא ונק' אדם הא' ורוכב על ג' פנים אריה שור נשר אמנם במלכות הם להיפוך כי היו"ד תחת כולהו ואינון שלטין על אדם כזה הוה"י. עכ"ל:

רנח ע"א צבאות סהיד עלנא וכו' צבאות בנצח והוד וכל צבאות השמים מתנהגים בשם זה ואפשר לפי דבריו צבא לשון רצון מאן דהוה צבי הוה מרים. שדי ביסוד ובבחינות היות המלכות למעלה עם הת"ת היסוד סוף האצילות גבול ותחום לכל השמות והיינו שאמר די ואוף הכי כל שם וכו' עוד טעם אחר להיות כל שמותיו וספירותיו נמצאים לו בכל עת ובכל רגע כי אחר שהשמות יעידו ממש על רוממותו שאינו צריך לשמות אלו אלא אחר שפעל הנפעלים וזה בהיות האדם מדקדק בפירושם יראה היות צורך עניינים אלו דוקא אחר המצא התחתונים וזולתם אינו צריך להם:

אוף הכי נשמתא וכו' לפי מה שדמינו לעיל הנשמה שהוא מעשר ספי' פעולתה בגוף אל האין סוף ידמה הרוצה שאין הא"ס משגיח בה והיא חלק מתנהגת לרצונה לזה אמר שאין הענין כן שבבחינה זו לא ישוה המשל עם הנמשל שהנשמה יש משגיח עליה שהיא נבראת ואין סוף ראש לכל נמצא וסבה לכל ומזה ימשך היות הנשמה משועבדת למקרים ולא האין סוף שאינו בעל מקרים כלל ולא בא הדמיון אליה עם האין סוף רק במה שהיא שולטת בגוף עולם קטן כשליטת הא"ס בעולם הנפלא:

תפילין דמארי עלמא מאמר הוא בריש מס' ברכות ואפשר כל זה היותו (הנהגה) [אולי צ"ל הגה"ה] מבחוץ וה"פ תפילין שלנו הם סוד יהו"ה שממנו אנו יונקים י' חכמה וג' שמאלו ע"י א"ס המנהיג בהם העולם הוא הנהגתינו וחיותינו אמנם מקום שא"ס שוכן להחיות ספירות אלו דהיינו תפילין דמארי עלמא כלומר עלמא בינה ומארי עלמא חכמה מאי ניהו ופי' שהם פסוקים אלו כעמך כישראל כה' אלהינו כי מי גוי גדול בענין שראשי פסוקים אלו הם מסומנים באות כ' לרמוז אל סוד אור הכתר כעמך כישראל היינו ו' במקום שמע כי מי גוי גדול הוא במקום והיה כי יביאך ה' כה' אלהינו במקום קדש י' ובמקום והיה אם שמע ה' מייתי בגמרא עוד פסוק והסוד באור ספי' אלו עולמות בכתר ששם סודם עשרה עשרה הכף דהיינו אור ישר ואור חוזר מים מים מים עליונים באור ישר בסוד יהו"ה מים תחתונים בסוד אור חוזר בהפוך. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו כתב עשרה עשרה הכף בשקל הקדש כ' מן כתר וכו' זה נתבאר היטיב פ' כי תשא דף קפ"ז ע"ב: רעיא מהימנא בפקודא דמחצית השקל ע"ש עכ"ל. ועיין בספר אור הגנוז בסיעתא דשמיא:

תם ונשלם פרשת פינחס: