אור החמה על ספר הזהר ג:תקיז

מיומא תליתאה שלישי של חג י"ז בחודש. טורין וכו' הם החיצונים ושכינה באה על החיצונים אז הם בירידה וירצה ותנח התיבה שהוא מלכות בחודש השביעי דהיינו תשרי בשבעה עשר לחודש דהיינו יום שלישי לחג על הרי אררט שעד עתה היתה שכינה מנגדת אל החיצונים תמיד מצד שמירת' על ישראל כדפי' ועתה שהשלימו החיצונים עם ישראל שני ימים כל אותם הימים שהיו בתגבורת דהיינו ט"ו י"ו לא באת שכינה עליהם אלא היו ישראל זנים אותם אמנם שכבר נצחו ישראל והם מתמעטים ירדה שכינה באותם הרים שהם קדושים מצד אחד וכל החיצונים אחוזים בהם ולכך שכינה שורה בהם מצד קדושתם והחיצונים אחוזים מצד קושיים וז"ש טורין דכל לווטין ומארין שהם החיצונים שריין בגווייהו אינם ממש הקללות אלא הקללות שריין בהו כדפי' ועדיין זה לא יספיק ויקשה או לא תשרי עלייהו שכינתא כלל או ליתי מרישא אמאי בשבעה עשר ולהכי א"ר אלעזר וכו'. א"ר אלעזר וכו' בא לתת טעם למה ביומא תליתאה אתי למשרי עלייהו עם היותם חיצונים. יומא קדמאה ויומא תניינא חדותא דבנהא ואין ראוי שתשרה שכינה עליהם כי החצונים הם מתמעטין בהיות שכינה עליהם ואם היתה שכינה שורה עליהם ביום ראשון ושני היו מתמעטין וישראל לא היו שמחים מפני שהם רוצים שיבואו אלו ליקח שפע מידם לכך המתינה השכינ' לכבוד שמחתן של ישראל שני ימים והנה טעם ר' אלעזר ארכביה אתרי רכשי חדא שהיום הראוי למישרי עלייהו על החצונים אין ראוי שיהיה יום תגבורת דהיינו יום ט"ו וגם ביום י"ו אינו ראוי שעדיין אינו חסרון גמור עד יום עשתי עשר דאוסיף באתוון וגרע במספר שזו מדת החיצונים וז"ש והכי אתחזי לרע עין שלא יתברכו מן הקדש וא"ת א"כ לא היה ראוי להם ברכה כלל ולמה מתברכין ט"ו וי"ו לזה אמר בגין דיומא קדמאה ויומא תניינא וכו' וישראל בעלי השמח' שמחתם מתחלת מט"ו ומתגברת והולכת ושמחת השרים מתמעטת ויורדת וישראל עיקר שמחתם לחלק החיצונים חלקם כאומרו נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו לכך ישראל ראוי להם לחלקם ואלו היתה שם שכינה היו מתמעטים מיד וישראל לא שמחים בשמחת החלוק דגנם ותירושם של השרים לכך היא מנחת את ישראל שיברכו אותם השני ימים והיא המסברת פנים מאותם העניינים עד יום שבעה עשר לכבודן של ישראל כדפי'. ור' שמעון מסיים למילתי' ופליג אר' אלעזר דמים לאו קורבנין. אלא גם סוד נסוך המים המתנסכים על המזבח גם בזה חלקם והיינו שאנו נוטלים יין מצד הקדש שמצדם יין אסור אמנם מים מצדם מותר שהרי אין בהם מגע גוי עושה ניסוך ולזה נימא השתא שיום שני לניסוך המים הוא יום שלישי ועם היות שנסכו המים בראשון קרא אוכח שאין להם ביום ראשון חלק כלל אלא נסתרים המים בהם ואינם רמוזים בכתוב אלא ביום שני ואילך כדמפרש ואזיל ומפני שעד עתה ס"ד דמים דהכא הוא מלמעלה ענין עליון חשוב מאד אמר. ואינון בבלאי לא הוו ידעי. לכך יש ברייתות מחוברות בכל שמור' מהם שהמים טובתם של ישראל שאי אפשר דהא טובה דישראל לא הוי א"כ המים טובה לחיצונים והשפעתם והוא בכלל סוד המתמעט והולך ולזה אמר הכתוב והמים היו הלוך וחסור שגם סוד ניסוך המים בכלל החסרון כפרים כדמוכח ואזיל:

ובגין דאילין מים דרשימין הכא וכו' א"ר שמעון וכו' קא פריך לר' אלעזר דלא דייק שפיר דלפי דבריו חסרון המים ביום שלישי ואינו אלא ביום שני.

מיומא תניינא שריאו מיא לאתחזאה שאינו רמוז בכתוב אלא בימים בו"ז כדלקמן א"כ מיומא תניינא שריאו לאתחזאה ולפי' שכינה שריא עליהם ביום שני להראותם שהוא שלישי לחג.

ימי רעה שלשה חדשים יש בשנה שהם ימי רעה תמוז אב טבת. כלה קדישא. מלכות. ושמשא. ת"ת. אשה בהאי עולה שבעולת ימי החג נזכרו אשה שהוא כלל לחיצונים כדפי' לעיל. נראו ראשי ההרים הם סוד שרשם התקועה ומושרשת בקדש הנסתרים שם ואין להם כח לפעול אבל כאשר נראו מצד תוקף הגבורה ומשפיעים למטה בקצוות השקועות בתחתונים מיד התחילו ימי הרעה יום סמך מלך בבל על ירושלים והיינו ועבדי בישין אשה בהאי עולה הלכות בכל כחותי' התחתונים נקראת אשה כדפי' בשיר השירים והבינה עולה כדפי' בתיקונים והיינו תגבורת השמאל בשמחה להשפיע לכל ולזה דהא כדין אכלי חולקהון הראוי להם מצד השרשותם בקדש הגבורות וסלקי ביומא קדמאה מן הראוי להם היה שיום ויום יעלו עשרה כדי שיהיו שבעים בשבע' ימים אמנם מעלים אותם ביום ראשון י"ד כדי להתמעט בסוד המיעוט ולזה סלקי ביומא קדמא' יותר מהראוי ונחתי מאות' העליה כל יומא ויומא שאפי' שעדיין י"ג יותר מן הראוי עם כל זה כיון שאינם באותה העליה שהיו בראשון הרי הם בסוד המיעוט כל יום ויום מתמעטים יותר. ואיקרון פרים מנגחי מפני שיש שור תם והם הפרים הנקרבי' בשאר הקרבנות שהם מצד הגבורה הקדושה אמנם אלו הם מצד שור נגח אלם חסר היינו מצד המלכות פניה החסרים למטה דהיינו יונת אלם רחוקים כי אלהי' מלא ביו"ד למעלה ואין להם חלק בשכינה מצד מלאה ביו"ד שהם עשר ספירות א"ל אי"ל אל"ם אלהי"ם דהיינו סוד העשרה מצד החכמ' סוד האור המאיר והיינו מפני שכללם י"ד ה' השולטת עליהם ומכנעת אותם ואינם נהנים מאורה כלל והם תרין בכל יומא שהם י"ד אותיות פרטם שני אותיות שולטות עליהם להכניעם והיינו מצד כ"ח אותיות הם י"ד מלאים ימינים י"ד חסרים דהיינו כ"ח עתים ואין להם חלק אלא מצד הי"ד ההוי"ה עליהם בחסרון אמרין בני שנה העולה עד היסוד שהוא חץ ודאי היינו שאין להם מצדו חלק אלא דורך קשתו בחצים לנגדם ולזה הם ג' קרבנות פרים בהם ממש אלים במלכות כבשים ביסוד דהיינו פרים בשמחל אלים במלכות שהוא ממוצעת כבשים ביסוד בימין ממש ואין להם חלק בו ולכך מקשי ואי תימא וכו'. מים רבים וכו' אילין אינון מים דמנסכי וכו' הענין כי המים האלו הם ממש להשקות האו"ב הצמא ותאב אל הקדש והוא מצד האש וצמא למים האלו אמנם ישראל הם בסוד האהבה ודאי דהיינו סוד התעוררות ישראל העולה פנימה בקודש והאהבה הזאת ח"ו תתבטל משני סבות הא' מצד אחיזת המים האלו להשקות הצמא והוא מצורע מובדל מהקדושה לזה אמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהב' עם היות שהמים האלו ירדו אח"כ להשקות הצמא מקום הריבוי והפירוד עם כל זה לא יוכלו לכבות את האהבה שישראל אינם מקרבים לחוץ דבר אלא הכל פרים ואילים וכבשי' ומים קרבן לה' כמו שאמר:

ועם כל דא לא מתקרב כלל אלא לקב"ה וכו' ולזה לא יוכלו לכבות את האהבה שהם התעוררות ישראל מצד הקודש ויעלה סוד התעוררות מצדנו וירד מידו של הקב"ה למטה אליהם דרך מורד השפע הידוע למעלה שאינם מתגלים אל הקדש ולא מטמאין המקדש ולזה ושאבתם מים בששון אנו אין לנו אלא שמחת קדושה להקב"ה והקב"ה חלק אל הישר בעיניו בדרך הנאות שלא יחוש כלל הב' ונהרות לא ישטפוה דהיינו נהרי דאפרסמונא דכיין שהם סוד י"ג מדות עליונות שהם סוד אפרסמון תיקוני דאימא עילאה בכתר כדפי' סוד האפרסמון בפ' תרומה ואפשר שמרוב היותם דכיין לדקותם העליון ישטף התעוררו' התחתון אהבתן של ישראל העולה ח"ו לא ישטפוה אלא הדקות העליון חפץ בהתעוררות אהבה זו העולה מאד מאד ולא ישטוף אותה. אם יתן איש וכו' ירצה הנה סמאל אוכל חלק מהפרים דהיינו אם רעב שונאך האכילהו לחם ושותה מן המים האלו שעולים באהבה כדפי' והעני הזה היה רוצה שכמו שלבסוף יש לו חלק ששותה מהם כשהקב"ה מחלק בירידת השפע שגם בעליית התעוררות בסוד האהבה יהי' לו שם חלק ויהנה בעליה וזהו פגול ואסור לזה אמר אם יתן איש דא סמאל את כל הון ביתו דא לילית האוספת הון עוונות ישראל ויחשוב שע"י אותו הון יוכל לפגום לעלות ואינו שאין לו חלק במים ההם בעליה כלל וז"ש למיהוי ליה חולקא באינון מים דרשימין הכא בפרשתא שסודם בקדושה ובחינה עליונה התעוררות העולה.