אור החמה על ספר הזהר ג:תקו

ר' שמעון פתח קרא ואמר שאו שערים ראשיכם תרעין עילאין חמשים שערי בינ' ואמר עילאין כי לפי האמת מלת שערים מורה שהם שער כניסה לענין אחר ולפי זה היה ראוי שיהיו למטה פתח כניסה לאצילות לזה נשמר ואמר שהן אמת שהם שערים כניסה לענין אחר אמנם אינם למטה בשער כניסת האצילות אלא הם עילאין וא"ת למה נק' שערים מפני שהם שערים לכניסת הבינה בבחינה עליונה שבה המתדבקת בחכמה וז"ש תרעין דסכלתנו עילאה וכדי ליכנס בבחי' זו הם אלו שערים ופירש המציאות לזה ואמר ואינון חמשין תרעין כי מספר זה יורה היות בחי' ה' ספירות כלולות כל א' מי' ואין ספק שהי' ספירות אלו חסד גבורה ת"ת נצח הוד והם שערים ליכנס לכתר חכמה בינה א"כ בלי ספק יצדק אומרו תרעין דסכלתנו. עילאה: ראשיכם אינון ראשים מאן אינון. כי עתה לפי פירוש זה אם הכוונה על עצם הבינה ראשיכם הוה לי' למימר א"כ אינון ראשים רבים מאן אינון ותירץ אלא כל חד וחד מאלו השערים אית ליה רישא דהיינו מציאות ושורש דק וגבוה ממציאותו ואותו המציאות עולה ונכלל למעלה בשער שעליו כדמיון העלול הקשור בעלתו במציאותו הננלל בתוך עלתו והיינו שאותו המציאות עולה מאותו השער ומתפשט למעלה ולמיעל נכנס בתוך עילתו בשער שעליו כענין שכל א' כלול בחברו תחתון בתוך עליון. תלת בתראי נצח הוד יסוד שהם שערים לג' אבות שהם נעלמות מהן וזה שאמר תרעין דלתתא מאבהן. ראשי אלפי ישראל הענין שישר' הוא הת"ת אלפי ישראל הם נה"י שהם אלופים לישראל שהת"ת הולידם והם אלופיו ואלפיו וראשי אלפים אלו הם ג' אבות ועליה' קאמר ראשיכם וז"ש ואינון אבהן עילאי שהם אבות לאלו ג' בנים שג' אבות עיקר הדין והרחמים והחסד וג' בנים פועלים פעולתם ופירש דלהכי נקט לישנא דשערים ולא נקט כינוי אחר לתת טעם למה נשאו אלו את אלו. וזה שאמר דאינון ראשים דאינון תרעין ג' אבות לנה"י:

ובגין דאילין אינון אופנים דסחרן ונטיל להון על כתפייהו דהיינו שהנצח (הוד יסוד) [בכ"י ליתנייהו לב' תיבות אלו וכך הגי' שהנצח הוא] אופן סובב גלגלים הרבה לכל בחינ' ובחינ' מהחסד וכן ההוד לגבורה והיסוד לת"ת והענין כי להיות היסוד בין לת"ת ובין לשאר לא יחזיק היסוד כל פעולות וכל בחינות הת"ת לכל גלגול שיתגלגל הת"ת יגלגל היסוד כמה גלגולי' להנהגה וא"כ ג' אלו הם אופנים שמתגלגלי' גלגולים הרבה לקבל מג' אבות שהם חיות וסוד זה גלה הכתוב כד נקט לישנא דשערי' ונקט לישנא דראשים וז"ש שאו שערים הוא כינוי בודד לעצם המדות שהם שערים לאבות ועדיין לא משמע מהכא למאן ישאו עד דמהדר קרא ופי' ראשיכם דאינון ראשים עלייכו דהיינו כדפי' ושלטונין עלייכו שאותם מגלגלי' כמה גלגולי' לכל בחי' ובחי' מהם:

אמהן וארבע אינון וכו'. הענין כי האמהות הם ד' שרה רבקה רחל ולאה והם סוד ד' בחינות שבמלכות שפירשו בזוהר שיר השירים בפסוק והנה אופן א' בארץ אצל החיות והנה הד' בחינות הם שרה בחינה שהיא המלכות נקשרת עם החסד והוא חסד שבמלכות ופי' שם שנק' א"ל. הב' רבקה בחינה שהמלכות נקשרת עם הגבורה והיא גבורה שבמלכות ופי' שם שנק' אלהים הג' לאה בחי' שהמלכות נקשרת עם הת"ת והיא בחי' ת"ת שבמלכות ופי' שם שנק' אדנ"י והם אל אלהים יהו"ה מתייחדי' בא"ל אלהי"ם אדנ"י זכר לנקבה ויש בחי' ד' שהוא אופן א' בארץ מקבלת משלש' אלו והיא רחל המבכה על בניה והם פתחי עולם ודאי ליכנס לעולם העליון שהם שש קצוות. מלכא עילאה דכולא היינו בינה מלך ודאי לכל שבע הספירות. מלך מההוא כבוד ודאי מלך על הת"ת שהמלכות מאירה מהת"ת כנודע. ומאן איהי ה' צבאות. לכאורה קשה כי אין שם זה צודק לבינה. אמנם בההוא עובדא דסבא פירשו שם זה בבינה בסוד אלוה ה' צבאות ושם הארכתי

לאן אתר למיעל וכו' שע"י הבינה נקשרים ומתייחדים ת"ת ומלכות דהיינו אורייתא ת"ת בארונא מלכות ומפני שפעמים הרב' מתייחדי' ואין הבינה באה ועתה חרד כל החרדה הזאת אמר בחבורא חדא כדקא יאות ושאר הפעמים אין הייחוד בשלימות משני פאות הא' שאינו בחבורא חדא ממש הב' שאינו כדקא יאות. וא"ת והאיך ע"י נתקן הדבר הזה. לזה אמר וכיון דהאי דהיינו בינה עאל לאתריה דהיינו שהיא שוכנת על ז' הספירות כראוי והם מוכנות כסא אליה דהיינו שאו שערים וגו' שהוא הכנתם להיותם כסא לבינה אז אורייתא שהוא ת"ת עאל לארונא ולא עאל לבד דהיינו שאינם בחבורא חדא אלא מלבד כניסתו שם נוסף לו היותם מתייחדים וז"ש ואתחבר בחבורא חדא וזהו הבחי' הא' שאמרנו. הבחינה השנית שפירשנו למעלה כדקא יאות אמר ואורייתא עילאה דהיינו ת"ת וקראו עילאה מפני שנמשך בסוד הדעת מחכמ' והיינו דאמר נובלות חכמה של מעלה תורה: