אור החמה על ספר הזהר ג:תקז

באורייתא דבע"פ דהיינו מלכות והיא בחי' יפה לה וכיון שהם מתייחדים הבחינות האלו הם מגלים אורות ומציאיות נעלמי' אשר להם בעמקי הבינה והחכמה והכתר וז"ש לפרשא ולגלות מלין סתימין דהיינו סודות שהם נעלמים שם. משיכו דשבע דרגין. מפרש לקמיה. בההוא דרגא וכו' היינו מלכות והשתא קשיא ליה דאת אמרת ששבע הם משפיעים במלכות ואינו שאינם אלא שש קצוות עליה והיא משלמת לשבע וז"ש ואי תימא והא שיתא אינון ועם היות שהם כל ט' ספירות לענין שבע שעליה אין שלש ראשונות בכלל וזה שאמר ולא יתיר שאין אותם הנותרות נכללות במספר זה. ותירץ אלא כדין אימא יתבא על האפרוחים. ואז הם ששה בנים אפרוחים והאם צפור רובצת על האפרוחים היא מבחינתם נכללת עמהם להשפיע בה. ומה שדרכנו לומר שבע ספירות מחסד ולמטה היא משום דאנן פרחין לה שאין ראוי לנו לשאת ולתת בה שאין השגה בה בסוד שלח תשלח את האם דאיהי נק' מ"י דקיימא לשאלה ולא לאתבא:

בהאי יומא לא נטלא. הענין דלעיל פי' כי ע"י המנין ישראל נוטלים ששה על המלכות ורב המנונא פליג ואמר דלא נטלי ישראל אלא חמש דהיינו חסד גבורה הוד נצח יסוד הם ה' חומשי תורה שהוא הת"ת. ואי תימא שית אינון. שהם שש קצוות לת"ת וא"כ איך אמרת חמש הא לא קשיא דתיקשי עדיפא מינה דשבע אינון ויתורץ הכל וז"ש אלא שבע אינון וכו' ומלכות מקדמת לבא אינה בכלל והשאר גוף וברית חשבינן חד נמצאו שהם חמש דהיינו ה' חגים מנויים בתורה פסח שבועות ר"ה יום הכפורים סכות. אימא. בינה. ציפרא. מלכות לחישו הזמירות בכל יום או תיקון חשבון הימים למועדים. רחים לאינון לחישין. שהם התעוררות' לזווג והיא צריכה אליהם כנודע. פרחת לגבייהו בתפלת מיושב או ליל המועד בהכנתם. ונפקת מתחות גדפי דאימא שיורדות מתחת כנפי הבינה שהם שש כנפים שש ספירות אתקיפו לה בקשר של תפילין בכל יום ובשאר המועדים בקדוש היום כנודע: אינון מלחשי לה בקליהון ואיהי מצפצפת וכו' כי הזמירות הם תיקון שתרד היא והוא שבחא דאנן משבחין לה ותפלה מיושב היא תפלה דאיהי משבחת לשש קצוות שירדו להתייחד עמה עלינו וכן בסוד תפלת המועדי'. מיד נפקי היינו שאנו קוראים לת"ת שמע ישראל והוא בא ואנו כורכים אותו עם בשכמל"ו וכן בשאר המועדים: