אור החמה על ספר הזהר ג:תקב

כלא פלחין איל וטלה. והטעם המזל בתחלת צמיחתו נק' טלה ובגידול אורו נעשה איל והיינו דסליק ונחית בטלה וכו' הכי שמענא דכל בעירא דצאן בין גדול בין קטן כדקאמרת וע"ד קטיל דאי לאו הכי בטלה חלב לא שייך לא בכור ולא דבר אמנם עתה שהיא כל המין והוא רמז למעלה הרג למטה כל בכור בהמה כי טלה הוא בכור וכל המזלות המכונים בשם בהמה. דכר חמץ נוקבא מחמצת. אסטי ארחהא שהיא קשה בטומאתה יותר מהזכר מפני שהיא מקלקלת למטה יותר לרמות בני אדם ולפי' מיד באזהרה. אמנם הזכר אינו קשה כ"כ בטומאתו שיש לו חלק בקדושה מפני שהוא קליפה הקרובה לקדושה יותר. בבקשה דרך בקשה לא יאכל עם היות שאינו נראה קשה לבם כ"כ לא אמר לא תאכלו דרך ציווי. קשיא מתרווייהו מחמצת קשה דחדא מינייהו אינו מחמצת ואפשר דציווי ואזהרה קאמר ולא מתיישבא אמנם במאי דמסיק כי מחמצת איהי דכר ונוקבא כחדא משמע דחמץ דכר שאור נוקבא ומחמצת דכר ונוקבא כחדא דהיינו מ"ת ובתוך אותיות אלו חמץ והנקבה נק' מת מפני שהמיתה אחוזה עם הנקבה יותר כדמפ' רגליה יורדת מות וזו בקדושה כ"ש החיצונית שבעצם היא המיתה. ואפשר דמאי דאמרינן לגבי מלכות רגליה יורדות מות הוא מושאל אל הקליפות שתחתיה ואל החיצונית בעצם הוא רגליה יורדות מות שגורם לאדם המות מצה מלכות והיא נקראת לפעמים שד"י שהוא חותם מוחתם מהיסוד כנודע:

בגין דאמר לעלמא די. שהוא סוף האצילות. דקא משדד וכו' שהיא השודדת הקליפות מלחמות בית דוד עם האומות שהם הקוצים סביבה. ימא רבא הקדושה זה הים ורחב ידים וקנה שהיא הקליפה נעיץ בימא רבא שהוא אחזה בו. אין בין חמץ ומצה אלא כל שהו דהיינו מה שיש בין ה' לח' כדמפרש ואזיל דהיינו פתח א' של תשובה שננעלת בפני הרשעים שלא יחזרו והקב"ה גוער בקליפה העומדת שם והיינו סוד ויעתר לו ה' ומפרשים ויחתר וכו' ק' היא הקליפה שהוא כקוף לפני בני אדם יסודה היא ה' דהיינו שכינה רגליה יורדות מות נחש דאחיד בה והיינו רגל הקו"ף פשיטות הנחש. ובהתבטל הקליפה תשאר ה' דהיינו השכינה נטהרת מהחיצונים:

נהר יוצא מעדן בינה דנפיק מחכמה יום מאינון בכורים שכוללת כל ז' הספירות הנקראות בכורים אורייתא תליא ביה הת"ת תלוייה בבינה ואיהי אפיק כל רזין דאורייתא כי מציאיות נעלמים לת"ת בינה מגלה אותם דאיהו אילנא דחיי ודאי שהת"ת נקרא משם עץ החיים פרי אילנין לרמוז אל האילן העושה פרי עץ החיים או ירצה נהר ת"ת יוצא מעדן בינה יום מאינון בכורים ת"ת כולל שש קצוות אורייתא תליא ביה ממש תורה שבכתב שהיא בת"ת. אילנא דחיי ת"ת הנק' עץ החיים. פרי אילנין לרמוז אל הפרי עץ החיים. פרי אילנין תימא דמאי פירי אילנין הוו מייתי שאין פירות בעצרת ואפשר שחטה נק' פירי אילן כדפירשו רז"ל עץ שאכל אדם הראשון חטה היה ושעורה נק' פרי אדמה ולכך העומר שהרמז למלכות היתה באה מן השעורה שהיא פרי האדמה. אמנם ביום העצרת שבו נידונים על פירות האילן היה מביא מנחה חדשה מחיטים של השנה ונקראים פרי אילן ודאי אמנם תימא כי למה נק' עץ החיים והרי הוא עץ הדעת טוב ורע דהכי פירשו עץ שאכל אדם הראשון חטה היה וכתיב ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו לכך יש לומר שקודם עצרת אסור בהקרבת ביכורים ומעצרת ואילך מותרים לכך הבכורים מתיקוני היום הם: