אור החמה על ספר הזהר ג:תק

ואתעטר בארבע אתוון שהם אותיות יהו"ה הנעלמות שם בתוך הבינה דהיינו ד' אורות נעלמות מציאות לארבע ספירות שהם י' אל הימין ה' אל השמאל תרין עטרין דירית מאבא ואימא ו'ברא דאתעטר בהו ה' ברתא דעמיה והיינו סוד יהו"ה בת"ת ומפני ששם זה מצרף לג' שמות שנק' שם בן י"ב דהיינו ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך והוא סוד היה הוה ויהיה כדפי' בתיקונים לזה אמר ארבע אתוון דאינון תריסר ואתעטר בגלופין דשבעין ומאתן אלף וכו' הענין כי שבעין הם שבע ספירות מאתן חכמה ובינה ובמציאותם הנעלמות מתעטר כי הם ע' ור' אלף עלמין נעלמים למעלה יותר ובגילופין דהיינו מציאותם המתגלף ומצטייר מהם למטה בעמקי הבינה הוא מתעטר וגם מתעטר במציאות ענפי הספירות שמן הבינה ועד המלכות שהוא אחיזת הת"ת מן העולם ועד העולם מקצה השמים ועד קצה השמים וז"ש מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא.

תרעין גנוזין ותרעין דקדושין טמירין הם בחינות הנעלמות בכתר מתגלות שם בבינה כדין נפקו כלהו חסד וגבורה ות"ת שנעלמו בבינה יוצאים משם בחבורא חדא נקשר מתעטרין בעטרייהו במציאותם העליון. אתער לוי בקושטוי. לגבי המלכות לאחוז בה כענין שמאלו תחת לראשי. וכענין צפונית מערבית תחלה מתעורר אליה הגבורה והאי חיה שהוא מלכות אזעירת גרמא סוד ענין זה נתבאר בזוהר שיר השירים בפסוק אל תראוני שאני שחרחורת דהיינו שיש למלכות בחי' רבות על כל חייליה להשפיעם ולהמשיכם אמנם בעת סילוקה למעלה היא אוחזת כל בחינותיה ומיחדת אותם אליה ונעשים יו"ד זעירא והיא אומרת לחיילה אל תראוני שאני שחרחורת ולא תוכלו להשיג בה השגה לא מעוטה ולא רבה מפני ששזפתני השמש שהוא ת"ת להתייחד עמו ולכך אתפתי ותחי אלי להסתלק שם והיינו אזעירת גרמה דקאמר הכא היותה אוספת בחינותיה אליה והיא בעצמה תתעטף ולא תשגיח בחיילה באותה שעה כלל:

היא אזעירת גרמה כי אין לפרש שיתמעט אורה או בחינותיה ח"ו אלא מגו חביבו דשירתא ע"י השיר אזעירת גרמה זעיר זעיר דהיינו אוספת בחינותיה זו בתוך זו וזו בתוך זו ע"י השיר נכללות בחינותיה עלול בתוך עילה עד דאתעבדת נקודה חדא דהיינו היות כל מציאותיה נכללים במציאות אצילותיה הראשון שהיא י' נקודה אחת.

וילך איש ת"ת מבית לוי מהבינה שהוא מקום הלויה והדינין ויקח את בת לוי המלכות בת לגבורה כדמפרש ואזיל.

היך אחיד לה כי מדת הת"ת רחמים והיא עתה מצד השמאל דין אמר כי התעוררות הגבורה לעת כזו אליה אינו מצד הדין הדן העולם ח"ו אלא חום אהבה המתעוררין מן השמאל וז"ש אושיט שמאלא תחות רישא מגו חביבו.

ואי תימא כיון דאיהי וכו' כלו' בשלמא אם היו אחוזים בה בבחינותיה ממש ניחא שתאחוז הגבורה בה בבחי' הגבורה שבה ותאחוז בה הת"ת בבחי' ת"ת שבה וכן החסד אמנם השתא דאמרת דאזעירת גרמא ואין לה בחינות א"כ היך אחדין לה שאין בה בחינות שיוכלו הספירות לאחוז בה ותירץ כי אדרבה אם יש בה בחי' נמצא שאינה נאחזת כראוי כי הגבורה נגדיית לבחי' החסד וחסד נגדיית לבחי' הגבורה אמנם עתה כל מה דהוא זעירא שאין בה בחי' דא תושבחתא וכו' מפני שהמלכות אז בחי' נקודה דהוא י' אוחזים בה בבחי' שלש ראשונות וזה שאמר תושבחתא עלויא רב ברבו דהיינו בחינת שלש ראשונות והוא היולית לכל הבחינות שיבואו לה מלמעלה ואין לה בחי' נגדיית כלל וז"ש דאלו הוית רברבא וכו' מפני שימצא לכהונה צד הלוי נגדיית וכן אל קלוי צד הכהן:

וסלקין לה לעילא. מה שלא היה אפשר להעלותה אם לא היתה מקטנת עצמה ואוספת בחינותיה אלי' מפני שהיא נאחזת בתחתונים אמנם בהיותה אוספת בחינותיה מהתחתונים אפשר להעלותה.

בין תרין סטרין אילין. בין חסד וגבורה בסוד החבוק כנודע. ההוא עמודא ת"ת בחביבו דנשיקין ענין הנשיקין הארכתי בההוא עובדא דסבא.

ברחימו דחבורא חדא. כלומר באהבת הת"ת להתחבר עמה ודבר זה בא אחר החיבוק והנישוק. וישק יעקב וכו' בזוהר שיר השירים פירשו כי ז' תיבות יש בפסוק זה שהוא נגד ז' נשיקין ושם נתבאר ע"ש דקאמר דנשיקין אינון דבקותא דרוחא ברוחא והנה החיבוק הוא חבור שיש בו פירוד מפני שהוא דבקותא דגופא בגופא לבד ובבחי' רוחא לית חבורא. אמנם ברחימו דנשיקין מתדבקין דא בדא בענין שאין בחי' בזכר שלא תהיה מתיחדת בנקבה רמ"ח ברמ"ח ידין בידין רגלין ברגלין פומא בפומא וכו' וז"ש בלא פרודא שאין בחי' בו או בה שלא תהיה מתדבקת ומתחברת זכר ונקבה.

עד דנקטא נפשא הכוונה נפש רוח נשמה נפש מצד המלכות ורוח מצד הת"ת ונשמה מצד הבינה וג' מדרגות אלו בזכר וכן נפש רוח נשמה מג' בחינות אלו שבנקבה והמלכות עושה נפש רוח ונשמה מכחה לנקבה והת"ת עושה נפש רוח ונשמה לזכר ושתיהם נפחדות למלכות זכר ונקבה יחד וכך מיוחדות יורדות אל מקום הנק גוף שהוא אוצר הנשמות שעדיין לא ירדו לעולם ואין בריה שלימה שלא תהיה זכר ונקבה יחד ולכך בזווג העליון זכר ונקבה יחד וזהו בסוד רוח נפש ונשמה דאצילות כי נפש רוח ונשמה דבריאה יצירה עשיה דרך אחר להם יתבאר בזוהר פ' פקודי ב"ה:

ובעיא לפקדא לחילהא לרדת על צבאותיה לנהל התחתונים. מתכנשי כולהו קשר התחתונים אלו באלו. להמשיך המלכות עליהם. וקראן לה היינו שמושכים אותה מלמעלה עליהם. מגו היכלא קדישא. הם עולים עד היכל קדש הקדשים מחוץ לפרגוד ושם קוראים אותם ע"י שירם וזמרם וצפצופם. או ירצה מגו היכלא קדישא שמושכים אותה מתוך הבינה הנק' ק"ק. בהיכלא קדישא כבוד כבוד כלומר קוראים כבוד כבוד פעם אחר פעם. אבא ואימא וכו' שמהחכמה והבינה נמשך קדושה לה והיינו מקודש החדש מקודש שתי קדושות משתי מדות אלו והיינו חלק השפע הנמשך לה מהם

ובחדש הראשון ראשון ודאי כלומר שעלתה המלכות למעלה שהוא ראשון בלי ספק וע"ד משכו שצריך להמשיכו למטה בעשור לחודש הזה דאתחבר דהיינו חדש מלכות הזה ת"ת דאתחבר עם זאת כדפי' לעיל. אתפשטת וכו' היינו שהאור אשר לה באותה בחי' שהיא נקודה אמצעית כזו# בכ"י כזה # מתפשטת מעט מעט בכל בחינותיה סביבותי' לכל הפאות וז"ש מליא (מליא) מכל סטרין דהיינו מכל בחינות הקצות. מקשטא כדקא יאות היינו קישוטיה לגבי התחתונים בבחינותיה:

ר' חייא פתח וכו' אימרא דאיהו פסח אמאי וכו' עבד לון לשלטאה וכו' לשון רועי צאן לפי זה ירצה שהם רועים ומיישרים הצאן דרך יוכלו ללכת בענין שהם שולטים על הצאן ובזוהר במקום אחר מפרש רועי צאן לשון רוע התרועעה ארץ ואפשר דהכי מפרש הכא נמי: