אור החמה על ספר הזהר ג:נ

ודוד קאמר על סוד הגלות כענין שאמר על נהרות בבל וכיוצא ואמר על איילת השחר דא כ"י שנק' איילת כדקאמרן ומה שקראה איילת השחר הכי איהו ודאי דהיינו שירתא דקאמר בגלותא אלי אלי למה עזבתני מייחד לת"ת עמה מפני שהיא בגלות ואין ייחוד והיא מתרעמת ומשם ראיה דאלמלא הגלות הוה אתחזייא לייחודא בההיא שעתא כנז':

אר"ש זכאין אינון מארי דנשמתא שאביהם בעת ההולדה משכו להם נשמה קדושה לאפוקי גרים או בני רשעים שאביה' ג"כ פגומים ואינם זוכים לנשמה. מארי דאורייתא שהם עוסקים במעשה המצות ובעבודת האל. דכל מאן דלא זכי וגומר אפילו שאביהם ימשיכוה להם יאבדוה: דהא אשתמודע שהם הם שהחטיאו' ועוד מצד הכרוז שמכריז לפניו ועוד שעונותיו רשומים בו. מארי דחציפותא שהם הם שהחטיאוהו והם מתנקמים בו היש לך עזות גדול מזה. תקיפין ככלבא כאו' והכלבים עזי נפש: בדרגא קאי' אי איהו בעי בטוב תשובתו מזומן להכות לכל מה שירצה. לא קניין לעלמין אפי' חסידי אומות העולם. נפש תחת נפש בורחת ממנו נפש טמאה וזוכה לנפש טהורה. אי איהו לא בעי וגומר כלו' ברוע בחירתו לא רצה והיה בו הכנה לזכות. אנשי פקודא דמאריה שאינו עוסק במצות. לא אשתדל באורייתא כמשמעו אנשי למאריה שאינו נותן לבו לקונו שבראו וצוהו וכיוצא. יתמו בהכרת נפשם. בעירא דאתי מההוא סטרא דומה לחטא כנזכר לעיל. לא תליין וגומר שאסור להשהותו כדי שלא יטמא א"י ברוח הטומאה השורה עליו וכמו שהקפידה תורה על מיעוט טומאה זו לא"י כ"ש שראוי לשכמותה למזבח א"כ עז שעובר עליו רוח טמא למה מקריבין אותו למזבח. ותירץ כי המת אין טומאתו מתבטלת ולזה לא תליין וגומר כדי להעבירה מן הארץ אמנם עז בהתקרבו למזבח טומאתו מתבטלת דהיינו אש אוכל אש תחתון יהיה טהור או טמא א"כ אדרבה ביטולו הוא בהתקרבו:

ות"ח שהאש נאכל מאש הגבור'. אית מלאכין היינו סוד חדשים לבקרים ונתבאר עניינם בפ' בראשית בסוד בהמות בהררי אלף וההוא בר נש וגומר דקשיא ליה סוף סוף כיון דאפשר להתקן ע"י קרבן אחר למה עז כדי שנצטרך לומר שמתבטל שם כח טומאתו ליתי כבש לז"א שבסגולה הוא העז מפני שאגב שמתבטל שם כח שבעז מתבטל כח שבחוטא כדמסיק. ובההוא רוחא דסליק מתעבר הפגם מהספירות העליונות והחצונים מתבערים משם ונגנזים בנוקבא דתהומא רבה ואוספי' עמהם כח הטומא'ששור' בחוטא וז"ש אתעבר מיניה ההוא סטרא וגו' כנז':

ר' אחא ור' יהודה וגומר פתח ר' יהודה ואמר הרעיפו שמים וגומר ועל סטרא דמטרא וגומר המטר מצד הגבורה ולשון הרעפה יצדק במטר א"כ הכא דקאמר הרעיפו שמים דהיינו ת"ת בלי ספק הכוונה ת"ת מצד הגבורה שמשם המטר. ואמר דהוא מזונא דכלא לפרש מלת הרעיפו ומלת יערוף כמטר ואמר שהוא מלשון העגלה ערופה והיינו לשון רביבים הנפרדים לחלקים רבים ויר' שהוא נשפע לבחי' רבות וכמו שהמטר הגשמי הנשפע לכמה חלקים לת"ת לכל עשב בשדה כך בכל עשבי צמחי השדה העליון שהוא המ' ובה צומחים כמה כחות וכלם נזונים משפע המטר הזה ולכל א' וא' צנור לעצמו והיינו הרעיפו לשון רביבים רבים כנזכר והיינו מזונא לכלא: וע"ד כל בני עלמא וגומר להכרח היות המטר מספי' א' ובחינות רבות כנזכר ואמר וע"ד כל בני עלמא ירצה כל חלקי העולם כי קבוץ הנמצאות נקראים עולם ופרטיהם בני עולם ענפי העולם וכלם מצפין לקב"ה דהיינו אומ' אליך ישברו פניה א' לבד בגין דאיהו מזונא לכלא כאו' ואתה נותן להם וגומר. ונחלק לבחינות רבות דהי נו או' בגין דאיהו מזונא דכלא:

ואי תימא וגומר כדי לפרש יתור ממעל ואמ' ואי תימא אי ס"ד משום דכתיב הרעיפו שמים דבאתר דא דאקרי שמים תליא אין הכי נמי דגבורת גשמים בת"ת מסטרא דגבור' הוו דהיינו לחם מן השמים כנזכר אמנם לא תליא הכא.

דלאו בזכותא כאו' מזונא לאו בזכותא וגומר פי' בגבורה שבו היכל זכות כנז'.

ואי תימא דביה וגומר לאו אלא ממעל וביה הויא וממעל תליא. מעתיקא קדישא וגומר מדלא קאמר מעל דמשמע על שמים אלא ממעל דייק מעתיקא קדישא מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: