אור החמה על ספר הזהר ג:מט

לא זכאן בעלמא דין דהיינו ג"ע תתא ועלמא דאתי ג"ע עליון:

ר' יצחק אמר כד מתעטרא כ"י וגומר היינו דרך אחרת על הנזכר לעיל שפי' צרור החיים קשר רוח ונשמה ונפש נקשרת עם שתיהם והשתא מפרש צרור החיים מ' כלולה מכל הספירות וז"ש כד מתעטרא כ"י בכל הספירות העליונות היא מתעטרת בת"ת שהוא כלל הכל ולפיכך היא נק' צרור החיים פי' קשר וצרור שבה נקשרי' כל החיים וז"ש בגין דבה אתקשר כלא ע"י הת"ת כנזכר:

ר' אלעזר פליג אדר' יצחק דאיהו קאמר ע"י הת"ת ואיהו קאמר שממש ג' אבות הם בה צרורא דחיי הה"ד ויסע מלאך האלי"ם מ' נוסעת בג' פסוקים אלו ובהם כלולים ג' אבות והם בה צרורא דחיי שאין צרור פחות מג':

ר' אבא אמר והיא סברא מכרעת בין דברי ר' יצחק ודברי ר' אלעזר כולא אתעביד חד עיטורא ג' פסוקים הללו שהם חסד גבורה ת"ת מהם נעשה ענין א' ועטרה א' שמתעטרת בה השכינה וכללות ג' פסוקים שמא קדישא שם ע"ב בת"ת אתחזייא בגוונוי שהם אדו"ם לב"ן ירו"ק דהיינו ג' אבות ע"ב אותיות לכל א' ומטעם זה נק' אז תפוח שיש בו ג' גוונין אלו בעצי היער דהיינו כלל הימין והשמאל שהם העצים הכלולים בו והיינו בין הבנים דאימא עילאה דהיינו ו' קצוות. ויוציאך בפניו ת"ת בכחו גבורה הגדול חסד וז"ש אלין אבהתא. האי שמא מתבר וגומר שבו כח ג' מדות חג"ת כנזכר. טורין הרי נחשת כחות סמא"ל. טינרין כחות לילית. אבני נגף וצור מכשול:

שמא גרים עז ל' עזות פנים וחוזק. בההוא גוונא שאין עז ממש טמא שא"כ היה אסור באכילה אלא דאעבר עליה רוח מסאבא. האי מאן דלא זכי יתיר אלא בנפש שהוא מצד העשיה מלובשת בקליפות לכך כשיוצאה מן הגוף אתדבק בההוא סטרא וז"ש נפש כי תמעול דאעבר עליה רוח מסאבא שהיא קרובה להם משא"כ במאן דזכי לרוח ונשמה שנפש נקשרת עמהם ועולה כנזכר לעיל דנפש אתקשר ואתדבק ברוח וגומר ועייל בין מלאכי עילאי ביצירה דמתמן רוח. לעילא לעילא שהנשמה בריאה לכך עולה לג"ע של מעלה. צרורא דחיי מ'. עינוגא דמלכא ת"ת. זיוא עילאה היינו אור העליון מתנוצץ בבינה מהכתר. איילתא קדישא מ'. עד דאתי צפרא שאינו חוזר לישן שלא להפסיק חוט ייחודו. ואזיל בההיא איילתא לאתחזאה וגומר כנזכר לעיל דקאמר שכינתא להקב"ה חמי מה ברא וגומר. וממש עולה מציאות נשמתו מצוייר' שם. או יר' היותו משכים והולך לבית הכנסת עמה לשחר פני הת"ת בתפלת הבוקר: