אור החמה על ספר הזהר ג:נא

ושחקים יזלו צדק. דכד שמים נטיל ליה המזון הנז' בדקות והיינו או' מההוא אתר עילאה וגו' כדין ושחקים יזלו המן עצמו כאשר יבאר ופעולת השחקים היא פעולת הטחינה והשחיקה כדמסיק ואמר מאן שחקים אתר דטחנין מן לצדיקייא והיינו ששתי מדות האלו הם למעבר השפע מן הת"ת להכינו לקבלת התחתונים והכנתו הוא שמעבים אותו מן הימין ומן השמאל ונמזג השפע והוכן אל השכינה והיינו הטחינה הנז' כאן וז"ש למאן לההוא אתר דאקרי צדק שהוא עיקר משום הנזיל' כי היסוד הוא מעבר לבד והוא נכלל באו' יזלו צדק יר' שהם נוזלים לצדק ע"י האמצעי המזיל וז"ש מההוא נזילו דילהון ולרמוז זה לא אמר הכתוב ושחקים ישחקו צדק אלא יזלו הנזילה אחר השחיקה שהיא ע"י היסוד. אמנם חז"ל אומרים טוחנים מן לצדיקי' צדיק וצדק מדברים על הטחינה קודם הנזילה שאז אינו נכלל היסוד בה ולז"א לצדיק ולצדק אמנם הכתוב לא זכר אלא צדק כדפי'.

כדין תפתח ארץ פתחיה התחתונים וזהו או' לתתא כי פתחיה לקבל כבר נרמז במלת יזלו צדק:

ויפרו לשון רבים בני עלמא פרטי הנמצאים שהם פרים ורבים בישע השפע הנשפע להם מן הארץ שהיא נהפכת משם צדק דאיהו דינא לשם ארץ דאיהו רצון ע"י הזווג ובני עלמא אלו הם השכלים הנפרדים הנכללים בבי"ע למטה ממלכות שהם פרים ורבים השפע והישע לעולם הגשמי ולהכי נקט בני עלמא ואח"כ בני נשא כדפי': וצדקה תצמיח יחד וכל רחמי וכל טיבו שאינם ראויים בני אדם אליו אלא על צד הצדקה והרחמים ובזה יובן או' צדקה כמי שנותן צדקה לעני וג"כ או' יחד מורה על רבוי העניינים והיינו אומ' וכל רחמי וגומר ומפני שמתרבה וצומח והמעט נעשה מרובה אמר תצמיח וז"ש סגיאו מתרבים וצומחים והיינו היותו נמצא המזון לבני אדם שנפתחי' אותם שהם אמצעיים כנזכר ומתברכין הגשמיי' וז"ש משתכח בעלמא. כדין חידו על חידו וגו':

פתח ר' יוסי וגומר ת"ח כל תיאובתא וגומר יר' בא וראה ותלמוד כל הכוונה הצריכה לאדם לארקא ולייחדא והיינו לבעי בצלותא לקב"ה יכוין בקשתו אל הבינה כד"א וגומר מפני ששם הכל כדמפרש ואזיל. לארקא ברכאן שפע סתם מזוני מהת"ת למ' דהיינו עילא ותתא ויש שפע פנימי עיקרי מזה והוא ייחוד שם יהו"ד בשם אדנ"י והיינו אומ' לייחדא שמא קדישא.

לבעי צלותא ממש בדבור לא בכוונה לבד ועיקר ראיה לזה אינו מפסוק לבי לחוקקי ישראל משום דהתם לא משמע אלא בכוונה והיינו לבי לא בצלותא ולזה הביא ראיה מפסוק ממעמקים קראתיך יהו"ד יר' קראתי הת"ת שם יהו"ד להתייחד בשם אדנ"י או ישפיע בה. דתמן עמקא דכלא שם עמקי ושרשי כל הספירות ושם נקשרים ולא עמקי הבינה לבדה אלא עמקים טובא והיינו דלא קאמר עמקים קראתיך אלא ממעמקים קראתיך שהוא עומק אחר עומק בעמקי עילאי והם שירותא דאבא ואימא תחלתם וראשיתם שבכתר ושם מושרשים הבנים ולז"א דאבא ואימא א"כ מי שרוצה להניע הענפים ברצונו יעלה אל השרשים שהם אבא ואימא. אוף הכא לבי לחוקקי וגומר יר' ילמוד סתום מן המפורש ועם היות או' לבי וגומר בדבור ובצלותא ממש הוה וג"כ ילמוד שחוקקי ישראל יהיה בהעמקים הנז' שהם בשירותא כנזכר והיינו אומרו אלין אבא ואימא דמחוקקי צורת אצילות לישראל ת"ת קדישא במקום מציאותו בקדש העליון הנעלם כנזכר. דאיהו נגיד נמשך מציאותו מבין שניהם דהיינו בסוד הדעת וירצה כשאני רוצה לישראל לבי לחוקקי ישראל כדי שימשך משרשיו.

המתנדבים בעם כענין נדיבי עמים והם ג' אבות שמשפיעים לתחתונים כשיש להם שפע בנדיבות. כדין אחר שנפתחו המקורות העליונים ברכו והשפיעו בת"ת כדי שימשכו ממנו לתחתונים וז"ש לנגדא משך השפע וישתכחון ברכאן בעלמא כלהו מפני כללותם למעלה ברחמים פשוטים. דכד הכא בת"ת משתכחי ברכאן מלעילא מהשרשים העליונים כלא הוה בחדוותא מצד הדין המשמח מצד הבינה כלא הוא בשלימו שאין שם חסרון כל שמשם הכל בשלימו כדקא יאות. מהרמ"ק זלה"ה:

ג ע"ב רעיא מהימנא בס"ד פתח ואמר באתי לגני וגומר. הענין דע שהת"ת יש בו ג' בחינות א' הוא עצמותו סוד היותו קו אמצעי בין הימין והשמאל ב' בחינות ו' קצוות המסתעפים ממנו ג' בחינות י"ב גבולי אלכסון. וכנגדם במ' ג' בחינות אחרות והם כל"ה אחו"ת ג"ן כלה נקראת הבחינה האמצעית המתייחדת עם הת"ת שבה סוד הייחוד והיינו סוד יו"ד שבה. אחות נקראת בערך היות בה ו' קצוות מתפשטין בה ו' קצוות בת"ת ושש קצוות בנקבה. גן נקראת בסוד התפשטות הענפים והרבות הנטיעות כגון י"ב גבולים. והנה מאמר באתי לגני הוא מאמר הת"ת הבא להתייחד עם המ' ולעורר הייחוד בכל ג' בחינות הנזכרות אמר כנגדה באתי וגומר וז"ש איהי מלכות אדנ"י וכבר ידעת כי מ' מורה על רבוי החיילים שהיא מלכות שמים והיינו בחינת ג"ן ריבוי הנטיעות. אדנ"י היינו בחינת אחותי שיש בה ו' קצוות כמוהו ובתוכם בחי' פנימית עצמותה והיינו או' איהי כלומר עצמותה הנעלם ונק' בערך התפשטות ענפיה מלכות אדנ"י. ולהיות החתן בא בקישוטיו להתייחד עם הכלה בג' בחינות הנז' רמז הזמנתו לשלשתם והיינו מה שביאר בכלל כל השמועה ואמר ו' קצוות שהם אברהם יצחק ויעקב אהרן דוד ושלמה והיינו נגד בחינת אחות כנזכר ואחר כך י"ב שבטים שהם י"ב גבולי אלכסון נגד בחינת ג"ן ואחר כך אמר ההוא דאתמר ביה וגומר הוא סוד מרע"ה המתייחד עם כלת משה בבחינת העצמות ולא נז' בשם מפני ענות מרע"ה וז"ש ההוא דאתמר ביה באתי אחותי כלה שהוא עיקר הכל ששם ייחודו ומאמר הת"ת דרך כלל ירצה לומר עם היות שאני הבחינה האמצעית בסוד הדעת קשרתי עמי ו' קצוות והשפעתי' השפע הראויים אליהם והם באים מלאים כל טוב אליך להשפיעך ולא זה בלבד אלא גם לי"ב גבולים מתפשט השפע ברבוי והם באים מלאים כל טוב אליך להשפיעך. והיינו אכלו רעים כדמסיק. ולהיות שסוד שפע הימין בדרך אחר ושפע השמאל בדרך אחרת ושפע קו האמצעי בדרך אחרת לכן נקט בימין אריתי מורי וגומר שאדם נהנה בלקיטתו מריחו סוד הר המור המיוחס לאברהם חסד ומשחת שמן בושם קדש לאהרן נצח כאו' בשמים ראש והם לימין בסוד החכמה בסוד הריח היותר דק להיות שפעם בדקות. ואמר אכלתי בגבורה והוד להיותם המדות העבות ושפעם בעביות ולכך ייחס שפעם לאכילת הדבש שהוא בסוד הדין ומעז יצא מתוק. ונקט שתיתי בקו האמצעי שהשתיה אמצעית בין רוח לאכילה בין ימין לשמאל הוא הת"ת ויסוד והיינו יניקתם רחמים מן הבינה בסוד יין המשומר וסוד חלב רחמים שמתהפך היין והדין ומתבשל בשדי האם להמשיכם ליסוד ודקדק הכתוב באומרו ע"ם ע"ם ע"ם להורות ג' אבות יורדות לנה"י למטה והיינו הברכות עם היות שהם ג' מצד י"ב מזה וג' מצד י"ב מזה הם נקשרות ומיוחדות כדי לרמוז קשר הי"ב עם הששה ועיקרם הוא ברכה האמצעית שתקנוה ביבנה מפני שהיו כופרי' בעיקר וכללו העיקר עם הענפים ובו סוד ביטול הקליפות בחוזק מפני דקותו וקורבתו אל מקורו. וזה רמז בלשונו באו' תוספת ברכת המינים כי כל תוספת הוא תוספת קדושה ודאי שהוא רמז לייחוד קו האמצעי בסוד הדעת הכולל הכל שבו סוד תוספ' קדושה לכל הענפים והיינו אומרו ההוא דאתמר ביה באתי וגומר שהוא עיקר הכלל והוא האו' באתי ונכללתי עמי כך וכך. וטעם שאמר שתו ושכרו ולא אמר אכלו ושתו לשון עבר כמ"ש אכלתי שתיתי אפשר שאל הענפים האלו שבו לא יושפע ולא ימשך רבוי השפע אלא מפני התעוררות הייחוד מלמטה ואחר שבאתי ונתייחדתי אכלו ושתו ושכרו ואפשר לרמוז על קדימת סוד ו' קצוות אל הי"ב ולזה נקט בהני לשון עבר ובהני לשון צווי:

ואית דפלגי לון ברזא אחרא וגומר משום דדחיקא להו ההוא פי' לפרש ייני עם חלבי יעקב ושלמה דאדרבה יעקב חלב רחמי' ושלמה דין שאינו רחמים כ"כ ולזה נדחקו לפרש פסוק זה בדרך אחרת ובענין פי' ו' קצוות אלו לבד ואל השאר כדפי' לעיל וז"ש ואית דפליג לון ברזא אחרא מורי עם בשמי בקו האמצעי בסוד חוטמא דתמן ריחא בקו האמצעי תרי נוקבי הא' עולה בו רוח דק וחזק מצד הת"ת ולכך בו מורי שריחו דק וחזק ומהשני עולה רוח כולל בשמים שהוא היסוד הלוקט מכל הספירות ושניהם מיוחדים גוף וברית: יערי ודבשי הוא שוקא ימינא עם שמאלא וכן הוד דבש נאצל מהיערת נצח כי כן הדבש ובשניהם נקט אכילה שכן הם שניהם תחתונים ונוטים לשמאל אמנם בייני עם חלבי להפך דהיינו גבורה יין חסד חלב וגבורה נוטה לימין מטה כלפי חסד בסוד ההכרעה והיינו שמאלא בימינא ולהיותם דקות נקט שתיתי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. פתח וגו' ביאר כי גני הוא סוד המ' הנק' ג"ן כנודע וכלה הוא שם אדנ"י שהוא נשמת המ' כי סוד זווג חתן וכלה הם סוד יהו"ד ואדנ"י הנעשים בייחוד א' שם של יאהדונה"י כי הוא ת"ת ומ' הם גופא לב' שמות הנז' ובאותן הב' שמות הם סוד הייחוד כנזכר פ' תצא דף רפ"א ע"א ולכן המ' נק' ג"ן וז"א באתי לגני ושם אדנ"י הוא הכלה כנזכר באו' אחותי כלה וזהו פתח ואמר וגו' איהי מ' אדני פי' גני מ' כלה אדני ושאר פשוט ביאור כוונתו. מהרח"ו נר"ו:

טז ע"ב אמר רעיא מהימנא ודאי דוכתי אית בגיהנם הענין כי שכר עבירה העבירה עצמה כיצד יצה"ר הוא גיהנם כדמסיק דאיהו ממנא על גיהנם והענין כי היצה"ר יש בו שס"ה כחות ואין זה כזה וכן יש לו שס"ה אוצרות אש בגיהנם זה משונה מזה להעניש בהם כמספר כחותיו כי הם הם המפתי' הם הם המענישים הם הם גיהנם והכל א' ולזה כאשר יתפתה האדם אחר היצה"ר הרי הגביר כח גיהנם ונכנס בקליפות להתענש על ידו וכל אותם הכחות דבקים בו בהיותו חוטא בהם ודביקות אותם הקליפות עמו הוא רושם חטאו באבר ההוא שבו חטא והוא מכריז עליו פלוני חטא בי והיינו אומרם עולה ומשטין דהיינו רושם המכריז ויורד ונוטל נשמה ומעניש בגיהנם כנזכר וענין הרושם והכרוז הוא אומ' חקוקים על עצמותיו וכ"ש על בשרו כי אפילו בהיות הבשר כלה נשאר בעצמות רושם עד קבלת עונשו:

וכענין החטא והפגם בעשייתו כן ממש תיקונו בתשובתו והוא הטהרה היותר נכונה שבכל טהרת העונות ומיני טהרות הם ג' א' תשובה ויסורין וכיוצא. הב' מיתה גיהנם. הג' גלגול וכל א' קשה מחבירו ויש עון גורם פגם בנפש דהיינו למטה ונתקן בגיהנם ויש עון פוגם בספירות למעל' ונתקן בגלגול וז"ש אית חובין רשימין לתתא ולא לעילא וגומר ויש שצריך ב' תיקונים וז"ש חובין רשימין לתתא ולעילא אמנם תשוב' מוחק הכל ומתקן הכל וז"ש אתמחון לתתא וגומר שממש כמו שהגבירו במעשיו כן מבטל כחו במעשיו מדה כנגד מדה וז"ש ואם חזר בתיובתא וגומר וממש מכבה אש הנבער בעבירותיו וז"ש אתמחי רשימו וגומר וזה בחינת הבינוניים אמנם הרשעים גמורים והצדיקים שאין להם תיקון אלא אלו ואלו נכנסים באש גיהנם הצדיקים הגמורים לטבול הטבילה הנז' הרשעים גמורים להכרת שם לעולם והיינו נשרפים ונעשים אפר אמנם הראשונים הנז' אינם נשרפים אלא נטהרים שם כנז'. וסוד אשו של גיהנם פי' ואמר ובמאי אתוקדון וגומר ועניינו כי החיות שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל וכל חיילי הקדוש' שתחת ממשלתם הם יונקים הדין ואש הגבור' מלמעל' וקיומ' באש שהם מן האש ומזונם אש. ומתמציתן דהיינו השמרים הדין הנשפע לחצונים נעש' נהר דינור שהם כחות הדין משתלשלין אלו מאלו עד יתקרב אל הסתר פנים מקום שאינם קדושים שאין הקדוש' שופע עליהם ואלו הם יצה"ר וגיהנם והצדיקים טובלין בנהר לא בעמקיו בסוד שאול וכיוצא אלא בסוד כניסתם לקדש עוברים דרך שם לטבילה הנז' ואינם מצטערים אלא כשיעור הנאתם מן הגשמי אמנם הרשעים מפני דבקותם ברשע ועול וחמס אין בנפשם אחרי כלותה שם כח אפי' להתגלגל שהיא מתבטלת שם מכל וכל והיינו אומ' שהיא נעשית אפר. מהרמ"ק זלה"ה:

יז ע"א יהו"ד חמה וגו' יר' כאשר יהי' לעתיד לבא דהיינו סוד העולם הבינ' יום הכפורים שאין בו ייחוד שאסור בתשמיש שאין בו לא אכיל' ולא שתי' דהיינו סוד אכלו רעים וגו' שאז הוא סילוק ד' אותיות יהו"ד מאדנ"י אמנם חמה דהיינו ת"ת כי שמש ומגן אין נרתיקו אלא מ' בסוד הדין החזק והגבורה שהיא אלי"ם דהיינו היותו מתפשט בדין למטה בבחינת הדין הפועל בכל א' כפי הנאתו צדיקים מועיל להם לטבילה וזוהמתן מזדככין ומתרפאין כנז"ל בענין הטביל' לרשעים והבינוניים הנז' לעיל שצריכים טהרה ארוכה נדונים בו אחר שאין תשוב' מועילה אז שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת אמנם בזמן שהתשוב' מועילה דהיינו סוד הקרבן דרך אחרת לו כדמפרש ואזיל והוא ממש כענין האש המשריף המתפשט בחיות כנז"ל באותו האש ממש הוא סוד התיקון והא כיצד מחיוון דכורסייא דדינא דהיינו סוד החיות מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל רפא"ל שהמלכות דינא שורה עליהם והיא מלהבת אותם בדיניה ולכך הוה נחית ארי' דאשא סוד ארי'שהי' רובץ ע"ג המזבח למיכל קרבנין וסוד אש זה הוא ממש האש המשתלשל מדרג' אחר מדרג' להעניש החוטא אלא שבמדרג' יותר קרובה אל הקדוש' הי' יורד אל הקרבן והטעם להיות הבעל תשוב' רצוי לפניו יותר ויותר מלהענישו בגיהנם ולזה העונש מצד החצוני יצה"ר וקבלת הקרבן עם תשובתו באש החיה כנז' וכמו שאש זה הוא השורף הנפש בגיהנם בסוד היותו משתלשל כנז' כן ממש הי' יורד ושורף האברים ההם הנתנים במזבח תמורת החוטא וז"ש דאינון ממנן על כל אבר ואבר ממש שורש יצה"ר שבבחינתו למט' קטיגור על אברי הנפש בסוד העון הרשום בעצמות כנז"ל ממש באותה בחינה בקדוש' הי' יורד לאכול אותם האברים והי' בסוד התשוב' תמורת שריפת הנפש החוטאת ועכ"ז בסוד הקדוש' וז"ש ומיד דנחית אש של גבור' וגומר אש גבור' אש קדוש חלוף הרע ותמורתו מפני התשו' ואש הגיהנם שהלהיב בעביר' ויצה"ר שהגביר הי' נשרף שם ומתבטל באש גבוה וז"ש אתוקדן אבדין דילהון אתוקדן מחבלין די ממנן עלייהו וכן דרך אש גיהנם והפגם כי נדונית הנפש שם עד כלות הפגם ואש שהדליק והבעיר בעון והיינו טהרת הנפש המתבטל הקטיגור שברא והמשחית שיצר בעונו וכן ממש הי' נשרף הפגם שם והמחבל המזומן לו בגיהנם לשורפו על העביר' הי' נשרף ומתבטל שם בסוד תשובתו ושריפת אברי חטאתו ואשמו וכיוצא ולהיות כשהפגם בנפש הישראלי הוא פגם בשכינה בסוד ערוה כנודע לזה עתה שמתכפרין ואין פגם ביניהם אברים דשכינתא שהם סוד המרכבה העליונ' מתקרבין עצם אל עצמו וז"ש בההוא זמנא חיוון מתקרבין דממנן על זכוון שהוא סוד רמ"ח מצות רמ"ח אברים דשכינתא דהיינו רח"ם דהיינו כורסייא דרחמי היות המ' מתלבשת ברחמים וכל החיות מתלבנות בסוד לובן השכינ' הנשפע בהם והיינו בסוד הבינ' תשוב' המתפשטת למטה שממנה הוא תשובת החוטא וליבון עונותיו כאומרו אם יהיו חטאיכם כשנים וגומר והיינו סוד יום הכפורים:

ובמה מתקרבין כי אין ייחוד נמצא למטה בנפרדים ומה קשר הקושר למיכא"ל וגבריא"ל וגומר והיכלות קדושים אלא בסוד ענפי האור העליון המתלבש בחיות דהיינו י' אריה מיכא"ל ה' שור גבריא"ל והיינו אש ומים. אוריא"ל ורפא"ל אדם נשר אויר ועפר ו"ה והכל בסוד אבי"ע והיינו שלמים ודאי. בחיות כנזכר ויסודות הרוחניים כנזכר והכל בסוד יהו"ד המתפשט בהם כנזכר בסוד התשוב' ושריפת האברים להעביר ולכלות הטמאים החצונים כנזכר וז"ש דלית טמאים בינייהו שהיו מפרידים בסוד ערוה ועריה כנודע ויקראו השלמים בשם קדשים להראות שאין טמא. ועוד שלמים דא ה"א בתראה כלומר מ' המשלמת השם. דאיהו שלימו דעמודא דאמצעיתא כלומר הת"ת וכאשר אין ה' בשם יהו"ד אין השם שלם ולזה ראוי שתקרא היא שלמים שהיא המשלמת השם ונקרא שלמים לשון רבים היינו דעמודא דאמצעית' בכל הויות כלילן בי' שהם ו' קצוות והיא הנקוד' האמצעית וכל ספיר' וספיר' כלולה מעשר ויש בה שם יהו"ד שלימ' ולזה צריך שלמים רבים להשלים כל א' וא' כפי עניינו וצרופו כדמסיק וז"ש ואוף הכי בכל הויה וגו' ה' בתרא' שלמים ליה בהויה אמצעית שבו ובכל הויין דאחידן בי' לימין ולשמאל כנזכר כדי להשלים סוד ההויה בד' אותיות ע"י הייחוד בסוד א"ח ד' ואו' פנה למעל' וחתם רום אין לטעות שהכוונ' שרום הוא חסד ומטה גבור' שא"א שהם צפון ודרום אמנם כוונתו פנה למעל' כי בכל פניותיו הי' פונה לקבל השפע והכח מהרום דהיינו ג' ראשונות והי' חותם על כל הקצוות ולפי דבריו דמסיק נצח והוד הוי' א' והרשב"י יש לו דרך אחרת בתיקונים. ונודע שייחוד הת"ת והמ' בכל הקצוות בין לימין בין לשמאל א"א שיהי' אם לא ע"י היסוד שאין ייחוד לת"ת ומ' בלתו ולזה הם ח"י אותיות דשית סטרין דכלילן בצדיק ויר' שכל ייחוד שימצא יתייחדו כל ח"י אתוון אמנם העיקר בתגבורת א' מהם ועם ה' אתעביד חיה כלומר היסוד ע"י ה' נעש' חיה שלימ' בד' פנים שהם י' פני ארי' ה' פני שור ו"ה פני נשר פני אדם וכאשר הם ח"י אותיות כנזכר אינם חיה שלימ' מפני שחסר ה' פנים הד' לכל הפנים ולזה עם ה' אתעבידת חיה:

ורזא דמלה איהי ה' וגומר הענין שמצד הבינ' נכללות הספי' בד' אותיות יהו"ד והיינו שנים י"ה ו"ה שנים שנים כל א' זכר ונקב'. ומצד החכמ' ב' נכללות הספירות בשם דעשר אותיות ונחלק לז' ז' כזה י"ה יו"ד ה"א ו"ה וא"ו ה"א כל חלק זכר ונקב' והכל נכלל בתוך המ' וז"ש תיבה דאתכנש בה כלהו ה' דהיינו בחינה הכוללת הכל יחד וקושר הכל ע"י היסוד והיינו וגו' הענין כי סוד החלום ביסוד והעד הנה בעל החלומות הלזה בא וכאשר החלום בו בלתי הגון מורה הפוכו לדין ולזה צריך לתקן מדותיו ולהפכם לרחמים ולזה תקינו ג' שלומות סוד חג"ת ביסוד יוסף נק' שלום וג' פדויות בסוד נה"י שבו כי נק' ג"כ גואל והיינו הפוכו ותקונו לרחמים היותו ו' בחינות שבו כלם מתהפכים לרחמים בהיותם שלום וגאולה וכללם ששה בחשבון ו' וז"ש דאינון ו' בחשבן ו' והכרח הענין מסולם דחלם יעקב דכליל ו' ספירות מאו' מוצב ארצה היא מ' בבחינתה למט' בתחתונים וז"ש שכינתא תתא' בבחינת' למט' מיסוד וז"ש ודא ה' בתרא' וראשו של סולם דהיינו ו' יסוד מגיע השמימ' ופי' שראשו היינו י' כי סתם י' ראש בכל מקום והיינו י' של מ' שבעלותה על ו' זעירא בסוד עטרה בראש צדיק אתעביד ז' דהיינו יום שבת ודאי כדפי' בתקוני'. מגיע השמימה דא אימא עילא' ותקרא שמים בבחינת היותה א"ם לאש ומים והכרח לזה ה' שבמלת שמימה וז"ש דא ה' עילא' וכפי מה שאמר שראשו י' מגיע השמימ' ה' ההויה בהיפוך היו"ה לז"א שכן סדרה האמיתי מצד החלום דהיינו היסוד וז"ש דמסטרא דחלמא ה' שלטא על י' דהיינו סוד ה' עילא' עד הוד אתפשטת כנודע ושם למט' ממנ' ראשו של וא"ו זעירא דהיינו י' זעירא שבה נעשית זי"ן כנזכר וז"ש ה' שלטא עלי' דאיהו רישא דסולמא דהיינו סוד אלי"ם שבבינ' המקננת בשמאל והיא שם נק' אלי"ם והיינו ה' על י' כנזכר ולכך סוד בחינת סילוק האורות וירידתם בסולם הנז' לא היו בסוד הרחמים שם י"ה כענין ו' עילא' כדמסיק אלא אותם האורות הם בסוד אלי"ם מצד הדין וז"ש ובנ"ד מלאכי אלדי"ם ולא מלאכי ה' שסודם בנבוא' ולא בחלום דהיינו מה שהוא כאן חלום שם חולם ולזה הם האותיות כסדרן בסוד י' חכמ' וז"ש אתוון כסדרן עולים בחלום דאיהו כתר על ד' אתוון ולזה הרחמים מתגברים והיינו דאתפשטוהא דילהון מחכמ' לא מבינ' מהו"ד כנז' ולא על בחינ' תתא' של מ' למט' מהיסוד כדפי' אל עד מ' קדישא אחרונ' לאותיות אלו וגומר. חולם על כל אתוון לא חלום מצד הליל' והדין אלא חולם מצד אור הכתר המאיר כנזכר. הרמ"ק זלה"ה:

גליון ורזא דמלה חתם רום ופנה וגומר סוד הנענוע ם וכוונת החותמות יה"ו אל הדרום חסד. הו"י אל הצפון גבור' וי"ה במזרח ת"ת יו"ה רום בנצח. הי"ו תחת הוד וה"י מערב יסוד. וצריך לכוין לחבר ה' עם כל חותם וחותם ה' ה' שלמים. דוק. ע"כ ונ"ל שהוא מארי"ה זלה"ה:

כ ע"א פקודא דא להביא קרבן על סנהדרי גדול' שטעו וגו' הענין הוא כי למעל' הם ב' בתי דינין הא' סנהדרי גדול' בסוד הת"ת והב' סנהדרי קטנ' בסוד המ'. אמנם למט' בבני ישראל אינם אלא ב"ד א' נק' סנהדרי גדול' והם מרכב' לבתי דינים דלעילא ודלתתא. והענין בהיות ע' זקנים ומשה ביניהם היו בסוד סנהדרי גדולה שהוא סוד הת"ת הכולל ז' במדות כלולות מעשר הם ע' ועצם הת"ת הוא נקודה אמצעית סוד מרע"ה עלייהו ואז הם מרכבה לבתי דינים דלעילא וכאשר הי' משה מסתלק מביניהם ואהרן משלים במקומו היו אז סוד סנהדרי קטנ' סוד ז' מדות שבמ' כלולות מי' והם ע' מלאכים בסוד כסא הכבוד למט' ממלכות וסוד עצם המ' באמצען ובהיות משה ואהרן יחד עמהם היו בסוד ע"ב:

ובג"ד אמרו מ"מ וגומר מפני שמרע"ה הוא מרכב' לת"ת לכך הי' שושבינא דמלכא ר"ל גורם להמשיך הת"ת למט' אל המ'. ואהרן הי' בסוד החסד המעל' המ' למעלה אל הת"ת והיינו שושבינא דמטרוניתא כי מצד הימין הוא העלות המ' למעל' ולכך נבואת מרע"ה באספקלריא המאירה ואהרן באספקלריא שאינה מאירה כאו' אם יהי' נביאכם ה' וגומר ולהיות שהסנהדרין כלם ענין א' אמנם לפעמים יקראו סנהדרי גדולה ופעמים סנהדרי קטנה הכל כפי הארתם כנז' לז"א מתמן סנהדרי קטנה מורה היות כלם ענין א' אלא שנק' גדולה וקטנה כנז' וכוונתו בזה להשמיענו כי סנהדרי גדולה כשטעו הוא בהסתלק מרע"ה מעליהם כגון במעשה העגל שלא היה מרע"ה שם וטעו בע"ז אפי' ע"י אהרן והיינו מפני ריחוק הת"ת וסילוקו מעל המ' אז המלכות מתדבקים בה החצונים ויונקים ממנה שהם ע"ז ותיקון זה הוא בהבאת קרבן לה' דהיינו כיון שאהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא טעה ולא יוכל לקרבה אל הת"ת יבא מרע"ה שהוא שושבינא דמלכא ויקרב הת"ת אליה בסוד קרבן לה' להצילם מטעותם כאומרו ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה וגומר ומרע"ה המדבר לא האריך בביאור זה שלא להחזיק טובה לעצמו ועוד שלא למעט בכבוד אהרן וישראל:

מלכות ה' זעירא וגומר וביאר שעם היות שהם ע' סנהד' עליונים דהיינו ז' מדות ממש למטה מבינה וז' מדות תחתונות למט' ממ' עכ"ז לעולם נכללים אלו באלו כי בהיות אימא עילא' על אימא תתא' איהי אספקלריא המאיר' ונעשית ה' רבתי לז"א ה' זעירא קרינן לה להיותה קטנה ממש להיותה מאירה בסוד ע' מלאכים כנז' בפ' וירא ובתיקונים שהם ע' ובהם מאירים סוד ע' פנים רוחניים לז"א ודא מלכות דהיינו שהיא נק' מ' בסוד היותה מלכות על פמליא של מעל' שהם למטה תחת ממשלת ע' אלו וכן לגבי משה אמר ודא ת"ת דאיהו לשון פארי המגבעות שהם ענפים מסתעפים לע' שהם שבע שנים דלאה כלולים כל א' מי' והם מאירים למטה בז' שבמ' כנזכר:

ומתמן הוו ידעי סנהדרי ע' לשון וגומר הענין להוכיח היות הכל ענין א' עליונים ותחתונים והיינו שהם ע' לשון מצד ה' זעירא כדמסיק לשון יסוד ע' מ' שיש בה ע' פנים והם ע' לשון שהיסוד מתראה בהם והם בעצמם ע' פנים לתורה דהיינו ת"ת כדמסיק שבו סוד ע' פנים ז' ספי' נקשרות ומיוחדות בסוד התורה ת"ת נקודה אמצעית אליהם והם נקשרות בלשון א' דהיינו היסוד המייחדם וז"ש לקמיה ע' פנים בלשון א' וגומר והכריח זה ואמר דאית ע' לשון מצד המ' הרשעה כלא בפרודא דהיינו ע' שרים שאין להם חלק בייחוד העליון והם בפרודא שאינם מיוחדים זה בזה ולא בלשון א' כאו' מאלה נפרדו וגומר אבל באורייתא דהיינו ת"ת ע' פנים נקשרות ומיוחדות בעצמם בסוד נקודה האמצעית אליהם והם נקשרות ע"י היסוד המייחדם עם ע' לשון שבמ' בענין שהם ע' פנים וע' לשון מיוחדים ע"י היסוד וז"א ודא יסוד י' הלכה א' דהיינו מ' בבחינת סנהדרי קטנה וז"ש הלכה חדא משתוה באחדות לשון אחד בבחינת המ' בנקודה אמצעי' ביסוד והיינו סוד נקודת ציון. והיא חכמה זעירא דהיינו בסוד היותה קטנה ובה בחינת ע' פנים תתאין שהם מ' ע' סנהדרין שהם ע' פנים דאורייתא דעל פה וז"ש מ' דהיינו בבחינת היותה כוללת כל פמליא של מטה ממנה. דבה ע' לשון כלומר הלשון שהוא היסוד מדבר לשון א' בע' פנים וז"ש כחשבן סוד מן היסוד וכלם מצד הקדושה וז"ש ויסוד הוא לשון הקדש דהיינו סוד המרכבה של המ' בע' קתדראין שהם ע' שרי קדש הנזכר בפ' וירא והם נקשרים ברחמים ונהפכים מדין אל הרחמים וז"ש כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו דהיינו בסוד ועת' יגדל נא כח אדנ"י כדי למתק דינה ודין חייליה ע' סנהדריה קורעין לו גזר דינו של ע' שנה דהיינו שרי קדש שהם ע' גוזרים מצדי דינא דמלכותא הדין ובעניית אמן קורעים גזר הדין ונהפכים לרחמים עליו:

לשון חד שהוא היסוד איהו ע' לשון על מדה זעירא הענין כי היסוד נקרא לשון הקדש מצד החכמ' סוד הקדש ומ' חכמ' תתאה דמקבלת מחכמה עילאה ולזה היא מדה זעירא בערך החכמ' בהיותה ביסוד וז"ש דחכמה איהי י' ובמ' י' זעירא ושם נכללים ע' פנים וב' להשלים הע"ב הם תרין שפיון נ"ה משה ואהרן ואז השבעים הסנהדרין הם על הייחוד הגמור והינו שימצא בהם חכמה מצד הסנהדרין ותבונה מצד אהרן ודעת מצד מרע"ה ואז א"א לבא לידי טעות כלל ואז הסנהדרין על היותר שלמות שאפשר וז"ש בהון אשתלימו וגומר, מהרמ"ק זלה"ה:

כד ע"ב פקודא דא המועל וגומר הענין כי המעיל' בהקדש היינו שהוא פגם ואכל קדש וערבב קדש בחול במה שנהנה גופו שהוא חול והכניס קדש אליהם הרי הבדיל בין המדות העליונות והכניס העריות למעלה לכך תיקונו במה שקלקל להביא קרן וחומש דהיינו ו"ה להביאם ולסלקם מן החול לקשרם ולייחדם אל הקדש דהיינו קשרם בבינה בקשר החכמה הנק' קדש וקשר המ' אל הת"ת על ידי היסוד שבו סוד המוסף מדתו של יוסף וזה רמז באו' וחמישיתו דהיינו ה' יוסף עליו ודאי ע"י יוסף היא סמוכה אליו כמו ועליו מטה מנשה והיינו דמפרשי רבנן דמתניתין קרן וחומש כי הכוונה קרן הוא ו' ת"ת מ' חומש דיליה דהכי הוא מת"ת ועד המ' ה' מדות ת"ת נהי"ם והת"ת יקרא קרן בבחי' קשרו עם הבינה והענין כי אדם הראשון סוד החכמה מ"ה אדם ודאי והבינה איהי פ"ר בחינת הדינים ופני שור מהשמאל לכך איהי פר שהקריב וייחד אדם הראשון שהיא החכמה ונתקשר עמה וקרן א' שהיה לו במצחו היינו ת"ת שהוא מתנוצץ ומתאצל מהבינה בסוד הגבורה והיינו אפלה הרה וילדה רוח ולכך נק' קרן היובל כי הבינה סוד היובל.

האי הוא עיקר' דכל קרבניא כלומר הקדמה זו שאמרנו לקשר המ' בת"ת ות"ת בבינה הוא עיקר הקרבנות והיינו אשה מ' ריח ת"ת ניחוח בינה לה' חכמה כנזכר בזוהר שיר השירים או יר' לומר האי דהיינו ת"ת דקאמר הוא עיקרא דקרבנא שכל הקרבנות לייחד המ' אליו והענין הקרן שהוא ו' קיימת וקשור בינה דהיינו עולם הבא ופירות דילה דהיינו הנשמות הנמשכים מהבינה ע"י הת"ת בסוד הייחוד על ידי היסוד בעלמא הדין שהיא המ' והיינו תרי עולמים ה' ה'. מהרמ"ק זלה"ה:

סליק פרשת ויקרא ברוך י"י לעולם אמן ואמן

ר"ש פתח ואמר צדקתך וגו'. הרמ"ק זלה"ה השמיט בהעתקתו מכאן עד דף כ"ז ע"א ר' אחא פתח ואמר והאש על המזבח וגו' ונר' שהוא מכופל שכבר הובא בפ' פקודי דף רל"ח ע"ב עד דף רל"ט ע"ב ע"ש: