אור החמה על ספר הזהר ג:תצח

ועאלת לטורא דחשוכא הוא הגבורה ובה אחיזת החיצונים והענין שהוא מתגוללת מבחינה אל בחי' לרדוף אחרי מזון התחתונים ועולה ממלכות ליסוד ומיסוד להוד ומהוד לנצח ומנצח לת"ת ועד כאן אין תביעה לחיצונים מפני שאין מזונם מאלו אלא מציאותם מהם אמנם בהתהפכה לגבורה הרי החיצונים מעוררים וכרוכים על עקבי שרגליה יורדות מות והם נכללים בכלל החיילים ליקח חלקם ביניהם וז"ש אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא דהיינו גבורה ארח לרגלא דהיינו בין חייליה התחתונים חיוא חדא שהם החיצוני' כי ביצחק אחוז עשו ודאי ותובע מזון מאביו והנה מצד הדין אין מזון * בכ"י אוה"ח לחיצונים לתחתונים אלא מצד החסד והיינו דאמרינן הזן את העולם כלו בטובו בחן בחסד דהיינו מזון בין לרעים בין לטובים אף אם אינם ראויים בדין ולפיכך מתמן ארחות מזונא בחסד דוקא שעל הגבורה ואיהי סלקא מתמן לגבי טורא דנהורא היינו לחסד שהוא אור הנברא ביום ראשון.

זמין לה קוב"ה בינה. חיוא אחרא הוא ישמעאל שיצא מאברהם שמקטרג קליפה עם קליפה אומה באומה למטה שר עם שר למעלה ובעוד שהם מקטרגים זה עם זה אינם מעוררים על מזון העולם והוא יונקת מהחסד מזון לכל הנמצאים. עלמא צריכה למטרא ממש כשיש עצירת גשמים גשמי שפע עליון הגורם עצירה ממש למטה. שאר חיון שרים הממונים על הצמחים ועל האילנות ועל כל גדל על המים ובין שרי הרים שרי ימים שרי נהרות שרי אגמים שרי מעינות שרי תהומות שכולם מתברכים במים. טורא רמאה יסוד. רישהא בין ברכהא בין ב' מדות שהם נצח והוד. טמירת גרמא. מתעלמת מחייליה שאותו השפע שהשפיעו לה אין מבושל שצריך להתעכב בה זמן מה עד יעשה משפט בתחתונים כדפירש לקמיה. בשעתא דאתעברת שהיא מלאה באותו השפע כאשה מעוברת ורוצה להשפיע בתחתונים ואין לה רשות והיינו דאסתימת שננעלו שערי השפע וה' סגר רחמה שלא לרחם על התחתונים כלל. כד מטא זמנא למילד שהוא עת להתגולל רחמים על התחתונים ואותו השפע מבושל ומוכן געת ורמת קלין הם ז' קולות שהם ז' ספירות לעורר אותם לרחם על התחתונים להשפיע אותו השפע אליהם דהיינו לידתה והם ע' קולות כל קול וקול מאותם הז' כלולים מעשר והיינו יענך ה' שהוא ת"ת ביום צרה וכו' וקב"ה שהוא בינה שמעלה ומעורר הדין על הרשעים שגרמו הסתום ההוא והיינו נחש דאזדמן ואינו מן הקליפות אלא מהקדושים שהוא סוד מטה האלהים שמתהפך לנחש מצד שמאל ומט"ה דהיינו מ"ט פנים טהור מצד הימין וזהו סוד מטטרון שר העולם שמתעורר בדין על הרשעים שגורמים העדר השפע ומקבל דין מהגבורה והיינו חיוא רברבא מטורא חשוך וזהו סוד יערות כי האילנין תתאין נטיעות שבסוד מטטרון נק' יער כדפי'. ואתיא בין טורין בין הספירות כח הדין הזה נשפע פומיה מלחכא עפרא במלכות הנק' עפר ונשיך לה היינו שתובע דין מי ומי העוברים והוקע אותם לה' נגד השמש ולא תהי' קצף על כל העדר. זמנא קדמאה נפיק דין ח"ו על העוברים והיינו דלחיך דמא ולכך תיקנו ביום התענית שליט היום בענייני המדינה ואחר שנגמר הדבר לדון את החייבים נשיך תניינא תובע דין להשפיע על הטובים ואח"כ השפע נשפע וניתנים המים והשפע לכל והיינו נפיק מיא וכו' ואולידת הוא שפע ואור לצדיקים שהם למעלה מכל השרים והיינו תוספת נשמות נשפעות ביניהם.

קול ה' יחולל אילות. היינו צער לידתם כדפירש. ויחשוף יערות היינו מטה המכה הסלע שהוא האיילה שהוא מטה הנהפך לנחש שהוא נק' יער כדפיר'. היכלא דקב"ה מלכות. ברוך כ"י וכו' שהשפיע להם שפע חדש דהאי חיה אתגליא וכו' היינו בניסן שבו נתגלה שכינה בכוחותיה לפדות את ישראל כדכתיב ועברתי בארץ מצרים אני וכו' ואמר אתגלי שהיתה נסתרת בגלות עם ישראל ואתתקפת בניסים ובגאולה. ונפקת לעלמא ממש היתה דירתה בתחתוני' עם ישראל מכאן ואילך והיינו עצם השכינה בחי' עצמה והיינו חדש הראשון חדוש ראשון שהיא החיה בעצמה מתחדשת ראשונה לכל התחתונים ואח"כ שאר חיותא שהם שאר בחינות למטה ממנה. עשר עשר לכל סטר א"כ יהי' כוונת ארבעה עשר ארבעה צדדים שבכל א' עשר וד' סטרין הם חסד וגבורה ת"ת ומלכות הם סוד ד' מחנות שיש למטה ממנה והם סוד ד' אותיות יו"ד בחסד ה' בגבורה ו' בת"ת ה' במלכות ובסטרא קדמאה הם עשר דהיינו יו"ד שמפני ריבוי אור הימין נכלל בעשר אמנם בשאר הצדדים הם א א' שאין אורם נכלל ולפ כך הם ד' לבד שאינם נכללים בעשר ואינם ארבעים אמנם כיון דאינון מתחברין ונכללים באור הימין ומתתקנין באינון עשר דבסטרא דימינא נכללים כל א' וא' מהם בעשר כדין ארבעה עשר ר"ל כל ארבעתם נכללו בעשר בכח הבינה וז"ש בחדווהא לאתקנא סיהרא המלכות בתיקונהא באותם הבחינות שהם למטה ממנה.

ר' אליעזר אמר ודאי הכי הוא ות"ח כתיב משכו וקחו וגו'. יומין עילאון הם ימות החמה כי חמה הוא הת"ת וימיה שס"ו שהם שלש מאות משלש ראשונות וששים משש ספירות עד היסוד ושש במלכות עצמה מצד הת"ת אמנם ימות הלבנה אינם על דרך זה מפני שהיא חסרה והיא נקבה ה' ד' שהם אותיות הנקבה ולכך היא שלש מאות נגד ג' ראשונות וחמשים וחמש הם נגד מציאות הה"א שבה והיא נקבה ולכך מצוה להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה דהיינו חשבון עיבורין והיינו סוד משכו דקאמר משכו יומין עילאין ות"ת לגבי תתאין דמלכות בענין שתהא סיהרא מנהרת באשלימותא ואז סליקו יומין למיהוי שלש מאות שלש ראשונות ושיתין סוד וא"ו וחמש סוד ה' והיינו הייחוד הגמור והיינו למיהוי כלהו כחדא בחבורא חדא זכרים בתוך הנקבות ושנת חמה ושנת לבנה אחד חמה בתוך לבנה.