אור החמה על ספר הזהר ג:תצז

ובחדש הראשון וגו' ר' אבא פתח כאיל תערוג וגו' כתיב איל דהיינו ת"ת וכתיב אילת דהיינו מלכות וכולא חד כי ת"ת ומלכות מתייחדים ואע"ג דאית דכר ונוקבא איל זה הוא המלכות ונק' בלשון זכר מטעם שנק' לפעמים נע"ר כדפי' בארוכה בפ' חוקת והכרח שאיל זה נאמר על הנקבה בלשון זכר ולא על הזכר ממש כדכתיב תערוג ולא יערוג ואם היתה נקראת אילה לא היתה נערגת על המים שאינה נק' אי"ל נער אלא עד לא קבילת עלה דכורא שאז היא בחוסר כל. כתיב אילת השחר א"כ הם ב' בחי' בה הא' נק' אילת השחר הב' נק' איל תערוג על אפיקי מים. א"כ מאי אילת השחר כלומר איזו בחי' נק' אילת השחר חיה רחמנית מלכות מבחי' רחמי' שמרחמת על כל בריותיה חיות שממנה ולמטה. אצטריכת למזונא לשפע עליון כדי לזון עצמה וכל הנבראים. אזלא למרחוק בסוד מרחוק ה' נראה לי שהיא מסתלקת דרך היסוד למעלה לקבל שפע לתחתונים ולא בעיא למיכל. שבהיותה למעלה אין השפע מתפשט באיבריה ובחינותיה אלא מקובץ בה הכל יחד עד רדתה עד עולם הנפרדים ושם מחלק להם שפעם לכלם. מתכנשין לגבה כל שאר חיון הם השרים הממונים על ענייני הנבראים כולם פרטים נכללים. ומאי דפליגת איהי שבעה כי אין שפע ניתן לשר שלא ישפע דרך בחינה ידועה שבה ובהיות השפע ניתן לכל השרים כל בחינותיה מאירים ואיהי שבעה:

בעוד דאיהי ליליא דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. קלא חדא אתער התעוררות הת"ת הנק' קול לעוררם אל הייחוד הנודע אשר להיכלות ולכל הנמצאים וקשרם זה בזה והרחקת הרעים והחיצונים כנודע וזהו תחלת יוצר בסוד קשר ההיכלות כדפי' בזוהר פ' פקודי ואיהי אזלת ביממא היא מסתלק אל בין דרועי מלכא ואינה ניכרת לתחתונים הנבראים אלא בלילה שהיא ניגלת להם להשפיעם כדפי'. אילת השחר שמחלק שלל לאגפיה בשחר. אתתקף כגבור ולפיכך נק' איל לשון זכר. שתין פרסי היינו ששה ספירות שהם פרסאות בלי ספק שהם עשר פרוסות של אורות וששה ספירות הם שתין פרסאות בענין שהיא עולה ממקומה עד שתכנס בגבורה הם ששה ומלכות בכלל והכי דייק באומרו מההוא אתר דנפקת שגם המלכות בכללות זה: