אור החמה על ספר הזהר ג:מח

שבעה חולקין בכל יומא באלו הז' השתא פליגי ר' יוסי אמר כל א' כלולה מעשרה הם ע' בכל יומא וכבר נודע שהם כלולות מעשר מחכמה ולדבריו מיד משפיעות מחכמה ור' יהודה פליג ואמר שאינם אלא שבעה פש טות מצד יצמן וז"ש בגין דיתברכא מכלהו. ג"כ מבחינותיהם בכל יום ויום שהוא ספי' א' ולסוף ז' יומין אז עולה הרמתה אל החכמה עם הבינה וזה טעם ז' הקפות בשביעי מאתר דמשח רבות וגומר היינו מבינה שהיא על ז' ספי' משפע החכמה הנקשרת עמה וז"ש מאתר דמשח רבות אשתכח דהיינו מקום שנמצא בו שפע החכמה כנזכר.

ולבתר ז' זמנין וגומר ביום הז' כדי להמשיך הברכות מז' ספירות שבבינה שהם שרשים אל ז' מדות ובהיות שרשים אלו מסכימי' אל הברכות הם קיימות וז"ש בגין לקיימא וגומר והיינו בינה נחל מיוחדת במבוע החכמה. אשתכח דאתברכא וגומר בענין שהם ז' ימים מז' ספירות. ובהכנס יום הז' עולה עד הבינה וחכמה ומטעם זה נוהגין לומר נשמת כל חי בהושענא רבא דהיינו סוד הבינה ובז' הקפות קיום הברכות מהשרשים היוצאים מחכמה ובאים לבינה ואח"כ היא יונקת מהכתר שמשם מוצא החכמה להשקו' הבינה כנודע:

ובכל יומא וגומר והיינו הכרח לדברי ר' יהודה ז' ממש ועם תיות שאינם מתייחסים בע' פרים עכ"ז וסליקו לחושבן מילאה מספר רב יהיו מה שיהיו ואין ר' יהודה מסכים במשל המלך.

וע"ד מזבח מכפר בסוד אחיזתם בבינה שמשם טהרת העונות והסליחה והכפרה ואח"כ נוסף על כפרה טהרה וז"ש מדכי לון דהיינו להקריבם לאביהם שבשמים ואח"כ אריק לון ברכאן ע"י הספירות התחתונות וז"ש מעילא לתתא מהעליונים לתחתונים:

וענף עץ עבות דא מלכא קדישא ת"ת מלך מצד הבינה קדישא מצד החכמה ועל ידם הוא כולל תרין עטרין דהיינו סוד חסד וגבורה וז"ש דאחיד לתרין סטרין. ובג"כ וגומר ירצ' עתה מתיישב ג' עניינים הא' היותו הדס שהוא סוד הבינה בלי ספק מורה על העליונות והב' תלתא שהם ג' עבות כנזכר והיינו ג' עבותים. הג' לשון הכתוב ענף עץ עבות ענף מצד החכמה בסוד הדעת בהיותו נמשך אתעביד עץ מצד הבינה וע"י נק' עץ החיים ואח"כ ברדתו אל מקום הספירות נעשה עבות דאחיד לכל סטרא. ואפשר לפרש ענף עצמו עץ מצד ג' אבות עבות ו' קצוות דהיינו לכל סטר'.

דרין קיימין נצח הוד. דמהכא נפקין פ' מהנחל העליון שהוא בינה או ירצה מהכא ממקומם יוצאים להמשיך אל היסוד דהיינו לכפות תמרים והיסוד קושרם ומערב פעולתם ולזה נק' ערבי נחל שמערבים בנחל יסוד והפירות מהם נסתרים לכך הם ערבי נחל שאינם עושים פירות שעיקר הפירו' לכפות תמרים שהם ייחוד נקשר ת"ת ומ' ע"י היסוד וז"ש כפות תמרים אחיד לעילא וגומר יר' קושר וכופת שני תמרים תמ"ר ותומ"ר יהו"ד ואדנ"י יאהדונה"י:

אתרוג נפקא וגומר שהוא גדל מן הקוצים וכן כפות תמרים יש באילן קוצים והטעם להיותם נאחזים במקום קוצים דהיינו ערלה מפני שהעולם מתלבש בערלה והם זנין העולם ומפרנסים אותו בין הקוצים דהיינו הערלה וז"ש ודאי כל מה דנפיק לעלמא מהנשמות והויות מהכא נפקא ומהכא אתזן שפע ומזון:

ר' יוסי פתח ואבואה וגומר מזבח לעילא סוד המ' ממש ולא נפרש מזבח הנק' אלדי"ם שאינו אלא יר' מזבח מ' שהיא יונקת מן הגבורה הנק' אלי"ם באר ביצחק מזבח אלי"ם ולפעמים נק' מזבח ה' מצד הרחמים וזה הכרח שגם מזבח אלי"ם כשהיא יונקת מהגבורה והיינו או' בכתוב אל אל שמחת גילי שהיא יונקת מא"ל אלי"ם דהיינו חסד וגבורה:

נפש כי תמעול מעל וגומר ר' יצחק אמר וגומר נפש ודאי היא המועלת או הנכרתת או הנשברת נשברת דכתיב והיתה נפש וגומר נכרתת דכתיב ואת נפש אויבך וגומר. זכאין אינון צדיקייא שזוכים יותר דהיינו נשמה מבינה וז"ש בקב"ה ואפי' בחכמה דהיינו קדושי מלכא וזה זוכים ע"י קדושה שמושכים להם במעשיהם כאו' כי קדוש אני כענין והלכת בדרכיו. נשמתא קדישא דאצילות וז"ש אחסנא דקב"ה פי' ירושה שמוריש לו הת"ת ומ' אצולה מייחודם ומסטרא דאצילו' נק' בנים וכדין ירית כלה פי' יורש עשר ספירות שהנשמה דאצילות כלולה מהם משא"כ נשמה דאמא. נפש חיה סתם דלשתמע ת"ת ומ' כנזכר לעיל. מההוא חולקא וגומר נפש דאצילות ומפני שהיא מת"ת ג"כ יש לו חלק בייחוד וז"ש ואתקשר בקשורא עילאה דהיינו ייחוד ב' המדות ומשם יורש המ' בסוד ייחודה עם הת"ת וז"ש כמה דאתמר וכנגד סוד הייחוד נאמר צרורה בצרור דהיינו קשר וייחוד מ' עם הת"ת ושניהם בבינה והיינו קשר עילאה דקאמר לעיל. מהרמ"ק זלה"ה. גליון. והא אוקמוה דנפש אתקשר וגומר אחרי מות ע"א: