אור החמה על ספר הזהר ג:תפא

ונחתין ומתקרבין אינון וכו' ואם היה הקרבן משאר המינים שאינם נאמנים כגון אווזים ותרנגולים לא הוו נחתין אותם הכחות וא"ת ולמה אין הענין כן בבעירי שיהיו מקפידים ולא ירדו אלא דוקא ע"י הנאמנים. וי"ל דדוקא בעוף שהם מצד המלכות להעיד עליה שעם היות שהיא בין הקליפות אינה נזקקת אלא לבעלה וזה שדקדק בדבריו דקאמר נוקבא לבר זוגא כי הוראת נאמנות הנקבה בעינן. ואי תימא היך יתפשט וכו' שבעלות כח הממונה על עוף זה פרטי לא יגרום ייחוד יועיל לכמה שרים שהם בסוד הנשר וכן בסוד השור ותירץ בשתי פנים הא' משל הנר והנה בעלות הכח הפרטי הזה ונקשר במקורו והוא יורד מלא אור ניצוץ כולם מאירים לאורו בין רב למעט, הב' משל אעא דקיק כי ממש הכח הפרטי הזה גורם שכולם יקושרו יחד שאין קשר לענף א' שלא יקושרו כולם:

מ"ט לית קרבנא כלומר למה אין יחוד וקשר למדרגת אריה ע"י הקרבן שהרי תרין סטרין לבד ביארנו. ותירץ מכלהו קרבנא וכולם מתייחדים תדע שהרי אריה נחית וכו' דהיינו ארי רבוץ על גבי המזבח וכו' ואדם מתייחד ג"כ מצד רוח נשבר' דמקרב תמן רוחיה ונשמתיה והשתא קשה כיון שהייחוד לכולם כדקאמרת הא אריה דלית יסודא וכו' ולמה יתייחד כיון שאין לאריה חיה מסטרא דיליה שנתקרב ע"ג המזבח. ותירץ כי הוא ימין והוא כלול הכל שהרי שורש הגבורה והת"ת והמלכות הוא החסד ואין להם יניקה אלא ממנו וזהו שפי' בזוהר יומם דא חסד יומא דכליל כולהו יומי וכן פי' במקום אחר שנק' ששת ימים מפני שהחסד ראש לששה קצוות ודרך הספירות לענפיהם למטה שהם ד' פנים שבכסא. ואולם יש לדקדק עתה כי בשלמא שור אדם הן מן המינים הטהורים ראויים שיצטיירו במרכב' אבל נשר אריה הם מהמינים הטמאים ואין ראוי שתהיה המרכבה מן הדבר שאינו מותר לפיו ואין לתרץ לקיים ומלכותו בכל משלה שזה בקליפות לא בכסא ובמרכבה הקדושה ועם היות שאמרנו שאין הכוונה הצורה הגשמית סוף סוף יפול השאלה שלא היה ראוי שיהיה בכסא דבר יתדמה בצורה החיצונית ואולם במה שפירש לעיל בדרוש הזה יתבאר ענין זה כמעט והענין כי המרכב' הם ד' כחות דקים שכליים לא יצדק בהם צורה גשמית כלל. אמנם יוחס להם צורה הנזכרת כמו שידמה האדם לשכל האנושי צורת אדם מפני היות פעולתו מתלבשת בצורה הזאת וכן הנשמה וכיוצא ועתה ד' צורות אלו הם כחותם מתפשטים מעלה לעלול עד שהכח ההוא תתפשט עד המדרגה האחרונה שהוא הכח הממונה בדברי העולם על החיות לגדלם להולידם לשמור את מינם וכיוצא והנה השר הממונה על הבהמות הוא המשתלשל מהשמאל פני שור והוא משתלשל עד שיתגלה במדרגה זו דהיינו השרים הממונים בבהמות הטהורים לכך נייחס אותו בשם פני שור דהיינו מלך בבהמות והשר הממונה על העופות הטהורות עדיין דק ורוחני לא יתגלה בו השר העליון אלא עוד ישתלשל מדרגה אחר מדרגה עד העוף הטמא * בכ"י אוה"ח שורש. שרם של כל העופות הטמאים ושם יתגלה לכך יתייחס בשם פני נשר מפני שהמלאך הממונה על העופות הטמאים בו גילוי הכח ההוא מפני התפשטות השתלשלות המדרגות והשר פני אריה לא יתגלה ולא יש לו אחיזה כלל בעניינים הגשמיים רק יתגלה כח בשר החיות הטמאות והוא הממונה על האריה לכך יתייחס בשם אריה אמנם הם טהורים וקדושים ויתייחסו שמותם לתחתונים כפי בחינתם אחרונה אשר להם בעולם התחתון.

הא כל ד' דיוקנין. כלומר במה שפירשנו ניחא שכל ד' פנים מתייחדים שאם אמת שפני אריה לא היה מתייחד או פני אדם לא היה ראוי שיהיה קרבן שלים. מיסודא דילהון מן העופות פני נשר מן הבהמות פני שור אריה סתם מן האש האוכל הקרבן אדם משברון ורעות רוח. כדין נחית רוח. למעלה בספירת יסוד נחת רוח היינו נשיבו דרוחא דנוקבין דחוטמא דנשיב מאריך לזעיר ומזעיר לנוקביה. כהני בחסד וליואי בגבורה וע"י נקשרים ספירות אלו כדמפ"ש ואזיל:

כהנא עילאה חסד עאל לבית קודש הקדשים. בינה ודאי לואי הם מתקנים הגבורה ומשפיעים לה שמחת הבינה ולכך ההוא סטרא דילהון חדי ואנהר אנפין צלותא דילהון על כולא ששבח התפלה משובח מהעבודה והשיר ישראל סבא ת"ת העולה עד הכתר לכך נק' סבא דסליק בסוד הדעת עד עתיק יומין. חותמא קדישא. כי הת"ת הוא חותם קדוש אמת ודאי ואמר ענין זה כאן להורות על מציאותו למעלה שהוא חותם הנחתם מהכתר בחכמה שנק' קדש והיינו סוד הדעת שמציאותו בכתר ובחכמה ועל ידי המציאות הזה עולה להיותו ישראל סבא:

אע"ג דכולהו מתערי וכו' כלומר עם היות שבתחלת התעוררות הקרבן עניינו שהמדרגות האלו שבכסא יתעוררו ע"י יסודם דהיינו אותם המדרגות המשתלשלות מהם ואח"כ על ידם אותם המדרגות העליונות שהם הספירות מתקרבים לסעודתא דמלכא ואם כן לפי זה היה ראוי שהראשון ראשון יהנה ויאכל אין הענין כן אלא לית רשו לחד מינייהו לא לדרגין עילאין שהם ד' דיוקנין שבכסא ולא לדרגין תתאין שהם המשתלשלים מהם לאיתהני וכו' דריעא ימינא חסד בירכא שמאלא הוד. והכוונה חסד בא למטה ונקשר עם הוד והיינו דקאמר בירכא ודייק הכי מלישנא דקרא דקאמר אכלתי מורי שהוא חסד עם בשמי שהוא שמאל כנודע וזהו מורי שהוא חסד עם בשמי דהיינו שאינו במדרגות המור הוד ואם עם כלומר שפע שיהי' חסד נקשר בהוד וזהו סוד ברכות והודאות הנמצא פעמים הרבה יחד דהיינו ברכה מימין הודאה משמאל. והכוונה חסד מן הימין משפיע והדין מורה על הברכות וזהו ברכת המזון ברכה ראשונה ברכות הימין דהיינו הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד שניה נודה דהיינו הודאה שמאלא דאודי על ברכאן וכן פי' בזוהר פ' תרומה וזהו כריעה בברכת אבות שהוא בחסד ובברכת ההודאות שהוא בהוד כי ההשפע' היא עיקרית ע"י שתים אלו בימין המשפעת ובשמאל המודה. יערי עם דבשי יעקב ת"ת ברחל מלכות והם עיקר הייחוד ולהכי הוי אכילה כדקא יאות מטבעה ואינו כמר ובושם שאינו דרך אכילה וכן שתיית יין עם חלב והטעם שהוא הפך המדות. אמנם יעקב ברחל סדר הייחוד אכילה כדרכ' ולהכי נקט יעקב ברחל ולא נקט דרועא וירכא כדנקט כהני דרועא שמאלא גבורה ירכא ימינא נצח: