אור החמה על ספר הזהר ג:תפ

באתי לגני ת"ת אל המלכות גנתא דעדן רזא דכ"י דלאו דוקא ממש המלכות אלא כל סוד התפשטות הקדושה למטה ממנה. והאיך וכו' נשמר שלא נאמר ממש מהאיברים הנשרפים במזבח כי זה חלק לאישים אמנם חלק לרוחניות הגבוה הוא הוידוי כדפי' ר"ש לעיל וכן זריקת הדם שבהם רמז הייחוד בסוד המתנות כדפי' בפ' ויקרא בארוכה. בהמה מלכות הרובצת על החיות שהם אלף חיות ממש וענין אוכלה שהיא לוחכת אותם באשה ומעלמת אותם כלא היו וחוזרת ומחדשה אותם. ה' אלהיך מלכות אש אוכלה אש אוכלת אש. ירדן. יסוד. שית שנין ששה קצוות. מלי שפע שיונק משש קצוות להשפיעה והיא בקבלה א' מקבלת הכל יחד. דכל הני יסודא וכו' אין לומר שממש נפש הבהמה תהי' חצובה מכחות אלו אמנם כח הבהמה היא מאותם הבהמות ובהבטל מין הבהמה למטה בלי ספק יתפעל הכח ההיא ולפי' הם נפעלים ממעשה הקרבן מהבהמה והעד על זה אתרוג ערבה לולב הדס שהספירות נפעלות מנענוע המינים האלו ולא שנאמין שיהיה להם נפש משם רק שתלייתם שם כדפי' במקום אחר:

וההוא רוחא דבעירא דא וכו' היינו כח הממונה על חיות הבהמה ולא שיאמר על נפש הבהמה שא"כ ימצא נפש הבהמ' סתם יהיה להם העליה גם אחר המות כשאר האדם וזה דוחק ועוד קרא כתיב כי מי יודע וכו' אמנם הכוונה על שר הממונה עליהם כמו שיש שר על כל עשב ועשב כדדרשו רז"ל בפסוק אם תשים משטרו בארץ והיינו סוד פ' שירה ד' דיוקנין חקוקין בכסא. הם ד' חיות נושאי הכסא. אמנם צורתה חקוקה בכסא ממש בכסא שהיא סבתם והכסא נושא את נושאיו. ואומרו חקוקין הכוונה מציאותם רק מתמצא למעלה ואומרינו אריה שור נשר וכיוצא אין לדמות יהיה הענין צורת נשר הזו אלא [הג"ה ולא] שתהיה מאש דקה כאשר דימו קלי הדעת. אמנם הכוונה כי כשיבא האדם להחתים צורת המלך בטבעת זהב ואחר כך מטבעת זהב יחתים צורתו בשעוה הנה אותה הצורה יאמר עליו שהוא צורת המלך וראה גם ראה כמה וכמה בין הצורה לצורת המלך וכאשר יאמר האדם איזה הוא צורת המלך נאמר צורה פלונית והא לך. וכן הדבר הזה כשידמה שכלך שאין למעל' מגלגל ט' גשמיות כלל אלא הכל שכל נבדל מצורה נגבלת ויתעלה שכל על שכל כשתגיע לצורת החיות תדמה שיעור גדול אשר בינם לבין ההשכלה ההמוניית ההם והא לך הדרך תדמה שכלך שהוא חלק קטן מכמה חלקים משכל המלאך הנה השכל הזה אינו גשמי ולא בעל צורה והנה הנשמה רוכבת על השכל בלי ספק תדמה בשכלך כמה * בכ"י יפלא. יפלה הנשמה מהגשם עוד תחשוב כי הנשמה מחצבה מכסא הכבוד יוכללו בכסא כמה נשמות ס' רבוא שבכל דור ודור מהם פני אריה מהם פני נשר ומהם משאר הפנים ותדמה עוד כי הנשמה נכללת בתיך סבתה ולא סבתה בתוכה עד שהכסא ישיג עצם הנשמה במהות לא תשיג הנשמה את עצמה וכ"ש שלא תשיג הנשמה את הכסא שאין מסובב שישיג בסבתו השגה גמורה מפני שאין שכל קטן משיג שכל גדול ואיך יקיף העלול את עילתו ואחר שתדמה כל זה בשכלך יתברר לך הטעות הגמור שטעו המגשימים פני אריה כמשמעו ופני נשר ופני אדם כמשמעו וכיוצא אמנם הכוונה כאשר ישאל האדם מה שכל האדם ומה נשמתו נשיבהו כי צורה אותה הנשמה יחייב בגשם צורה נכבדת כזו עד שנקרא לנשמה פני אדם וכן אל השכל וכן אל החיות כאשר ישאל האדם אשר יחייב פנים המתלבשים להנהיג העולם בחסד בסוד הכסא נשיבהו פני אריה וכן פעלו בה בהתפשטותם מעלול לעלול ממש כח שהוא שולט באריה זה הגשמי ואם יצטרך שיתגשם המלאך ההוא הידוע פני אריה הנה יתגשם בדמות אריה וכיוצא:

פני אדם דכליל בכולהו שכולם פני אדם אלא הכוונה פני אדם שפניו פני אריה וכיוצא נודע לבעלי חכמ' הפרצוף ואתכלילן י"ו פנים לכל חיה כדפי' באריכות במקומות רבים בפ' נח ובפ' אחרי מות ובמקומות אחרים. פני שור אתפשט לבעירי וכו' כדפי' לעיל כח הממונה על הבהמות וקרוב ענייניו לענייני הבהמה מפני שהוא שולט על הנהגתה ומציאותה. מתקרבין ליסודא דילהון. כי בהתקרבם הכח הממונה עליהם נקשר בסבתו וסבתו בסבתו עד הגיע הקשר ממש לכסא הכבוד. ואי לא דהוו להו וכו' בסוד התעוררות שאם אין הכח משפיע לאחרים אין משפיעים עליו וזהו סוד שכינה בתחתונים צורך גבוה. כגוונא דהאי נייחא לשכינתא היינו סוד אושידת מיין לקבל מיין. דהא מלבושא דרוחא וכו' והייחס אשר לגוף הזה לשלוט הממונה עליו אותו הייחס ממש מוטל להקשר אותם הכחות יחד: