אור החמה על ספר הזהר ג:תמ

בגין דבההוא כח וכו' מפרש מעשה עולם העשי' דהיינו ניצוץ שכינה הנמצא בעולם זה התחתון שה'א נמשך מלמעל' כדפי' ומעש' זה הוא אור שע"י האדם עוסק במעש' המצות והתורה והתפל' ועולה למעל' לרוחניות כדפי' וז"ש בגין דבההוא כח אית מעשה יש חלק ממנו מתעבה כמעט חוזר ממש מעשה לאשתדלא בהאי עלמא שע"י אדם עוסק בעולם הזה בעבוד' ומשתתף במעשה ההוא והטעם מפני שתחלת המחשב' שעלה בחכמ' בריאת הנמצאי' לעבודת קונם הוא סוף המעשה דהיינו הקדושה משתתפת עם האדם בעבודה וזה סוד תיעשה המנורה וזהו סייעתא דשמיא וזה בחון בכל עבודת הקודש להוציא סוף המחשב' למעשה וז"ש דמשלם סופא דמחשבה ולהחכמים הקדמונים ידיעה רבה להדבק ברוחניות הזה וע"י כך תפלתם מתקבלת מיד עם הקדמת ידיעת סדר המדרגות מראש ועד סוף לכל המצטרך אם למטר יודעים סדר המדרגות מהשם הנעלם עד המעש' הזה וכן לכל הצורך:

עלמא דתליא בדבורא. מלכות שהיא נק' דבור וחשבון ודבור א' כדמפרש ואזיל. ודעת ת"ת עם שש קצוות. ומדנקיט ליה בלישנא דדעת רצה לרמוז קשר שש ספירות בשרשם העליון בבינה וחכמ ולהכי לא אדכר בינ' דהיינו דעת. ואקרון עלמא. כי עולם הם שש קצוות כי העולם יש בו שש קצוות ושש קצוות כוללים כל העולם וכאשר נקרא למלכות עולם הכוונה שש קצוות שבה וכן הבינה. ועתה שהם שש קצוות הנמצאים מחכמ' למט' נקראי' עלמא דמחשבה אם כן כשידוקדק היטב נכללת כאן הבינה כי עולם הנמצא מחכמה היא הבינה והכל נכלל באומרו דעת וחכמה דכלא תליא מינה. וא"ת ג"כ הכל נמצא מהכתר ומה שמבינה ולמטה נמצא מבינה אם כן אמאי תלו להו בה בחכמה דוקא וי"ל שהעולם נמצא בל"ב נתיבות חכמה ולכך יכונה כל העניינים הנמצאים למטה אל החכמה כדכתיב כלם בחכמ' עשית והטעם כי הנמצאים לא נמצאו בכתר לרוב דקותו אמנם נשרשו בחכמ' ושם נטיעת שורשם בסוד ל"ב נתיבות שבהם ממש חקיקה הנמצא כלו לכך הדברים התחתונים יעוררו עד החכמה ויוכללו ממנה ולא כן מהכתר.

וכלהו כלילן בההוא כח שממש ברוחניות הנמצא בעולם זה התחתון כדפי' בה יש מעשה שבו כולל כל הנמצאים עד האצילות והאצילות חשבון ודעת וחכמה נכלל בו גם כן. דלאו הכי בסטרא דשאול בקליפות והחיצונים שאדם המעוות אורחו דוחק רגלי השכינה דהיינו בוצינא דדליק על רישיה והכח הזה מסתלק ונכנס מעט מעט ברשות החיצונים ואין שם מעשה וחשבון ודעת וחכמה. לאעלה ביה במעשה וכו' היינו סוד נפש מהמעש' ורוח מיצירה ונשמה מבריאה ונפש מחשבון ורוח מדעת ונשמה מחכמה בסוד המדרגות ה?רכתי בההוא עובדא דסבא בענין שע"י מעשה התורה והמצוה בכח זה השורה עליו אדם נכלל בד' מדרגות אלו:

ואפילו צדיקים גמורים וכו' כבר פי' ענין זה קצת בההוא עובדא דסבא כי אין כל צדיק וצדיק גמור יורד לשאול להוציא רשעים שהרהרו תשובה. אמנם הכוונה כי יש רשע שהרשיע כל ימיו ובסוף ימיו הרהר תשובה ולא עשאה מפני שלא הספיק זמנו הנה הנשמה הזאת מתגלגלת וזוכה והוא צדיק גמור לענין הקורבה אשר לה מקדם עם הנפש החוטאת הזאה שהרהרה תשוב' והיא בגיהנם יורד' הנשמ' הזאת ומוציאה משה וא"ת אם אמת שהנשמ' היא מתגלגלת א"כ איך נפש נשארת נדונת בגיהנם והאיך הנשמ' היא בגוף האדם בלא נפש הא לא קשיא כי למתגלגל הזה נעש' לו נפש אחרת ודבר זה נתבאר היטיב בההוא עובדא דסבא בס"ד. ותמן עבדי לון להרהר תשובה לדבקם בבינה אמנם קשה לי וכי יש רשע שאינו מהרהר תשוב' בתוך כור שאונו ושמא הרהור זה דרך אחר לו. כתיב אחת לאחת למצוא חשבון מורה שאין החשבון למטה אלא גבוה מעל גבוה שצריך לעלות מדרג' אחר מדרגה עד שימצא האדם החשבון. חשבון וכו' כלו' כל גימטריא וגימטריא ודאי שיהי' מקומ' לפי ענינה גימטריא דשם אדנ"י היא במד' אחרונ'. וגימטריא דשם יהו"ה יהי' בת"ת וכן השאר כגון חכמ' כ"ח מ"ה וכיוצא בשאר הסודות שאדם דורש אמנם כללם יחד חשבון הגימטריאות מיבעיא לי היכן הם הענפים בגימטריאו' ודאי שכל גימטריא וגימטריא יהי' לפי ענינה ענף מאותה הבחי' שנאמר שבה כלל כולם:

ובטש בעינוי. להזכירו סוד העינים כדקאמר לקמיה. או שמא שר' פנחס אמרו והוא שכחו וכעס עליו. ע'נין דיליה פרפראות לגבי חכמה עילא' הענין כי סוד העינים הם סוד ענפים מתמצאים בה מתוך החכמ' והעינים עצמם הם סוד הו"ה כי עין ימין ה' עילאה. עין שמאל ה' תתאה חוטמא ו' דאיהו בין עינא לעינא. ואלו הם פרפראות דהיינו ענפים מלשון פארי המגבעות לגו חכמה עילאה שהם מציאותם משורשים שם ומשם נמצאו מציאותם בה. מגו חשבון וכו' הכי מפרש קרא עיניך נעשים ברכות בחשבון דהיינו באותם השרשים שהם בחכמה הם יונקים מהם ונעשים ברכות וענין חשבון היינו תקופות וגימטריאות שעליהם נאמר תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה ומאותם ספירות הנמשכות מחכמ' לעינים נעשים ברכות מלאות שפע וברכה אם כן נמצא עתה כי תקופות וגימטריאות הם סוד עינים שבמלכות מצד החכמה. דנפקי מימין מיני שפע מרובין להשפיע לכל סטרין דהיינו שש קצוות ולכל סטרא וסטרא משפיע כעין בחינתו. עד דאתפקדן לכל חושבן דסיהרא דלבר כלומר שמתרבים בחינות שפעם כפי רבוי בחינות שבמלכות כי משש קצוות שבה משפיט למלכות שבה עד שמשפיעים גם לכל חושבן לכל ריבוי בחינותי' שהיא שער בת רבים שרבים פונים לה כמה מיני חיילים משונים תחתיה ולכולם היא משפעת וכולם יונקים ממבועי השפעה נמשכי' מעניינים אלו וז"ש וכוכבין ומזלי למיעל חושבן. כפי ריבוי הבחינות המתרבות כפי ריבוי היונקים. סיהרא דלבר בחינת המלכות העומדת על התחתונים והיא נק' שער בת רבים שרבים דופקים דלתיה לשתות מימי שפעה כדפי'. אתתא המלכות שהיה עם משה ברשות בעלה כדפי' לעיל. מפייסין ליה. היינו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וכו' שאלו הם דברי פיוס למשה שיראה שהשתדל פנחס כראוי על השכינ' ויהיב לה רשו שלא יספיק לפייסו אלא נוסף שיאמר ממש כענין לכן אמור וכו' מנ"ל שפירש הכתוב ציווי כדפרישית נימא לכן אמור בשורה ואין צריך רשות ממרע"ה לזה אמר שנלמוד מצדיקי דעלמא דהיינו יסוד עולם שהשכינה מתייחדת עם הת"ת ע"י והוא ביום עמו ובלילה היא רשות היחיד מיוחדת עם בעלה שמסתלקת על היסוד בין שתי זרועות בין תפלת שחרית חסד ובין תפלת מנחה גבור' והיא ע"י היסוד עם הת"ת תפלת ערבית רשות עם בעלה כדפי' בזוהר פ' ?י ואותו הזמן שראוי שתהי' עם היסוד היסוד נותן אותה לצדיקים התחתונים ויתבי עמהון ככלה וכו' כי מה שהיה ראוי להתקשט ולינק מהעליונות ע"י היסוד היא יונקת ע"י הצדיקים שהם מרכבה לו ואין לפרש שהיא באה לתחתונים בלי רשות הצדיק העליון מפני שהיא יורדת לעיניו וז"ש וצדיקי דעלמא חמי בהאי ואינו כענין בשר ודם שהיא נעלמת ממנו ובלי ספק אית לן למימר שיורדת ברשותו גם כן כמשה שהוא בשר ודם יש לו לפרש שברשותו נתנה לפנחס א"כ לכן אמור פי' כדפי'. כמא דצדיקי דעלמא וכו' היינו מלת שלום שהוא היסוד ור"ל כמו שנותן מדת השלום מתנה על מנת להחזיר: