אור החמה על ספר הזהר ג:תלט

ובני נשא לא ידעין מפני שהם באים דרך עקיר' לא דרך ביאה שאינם מתגלמים לבא כדי שיוכלו האנשים לראותם אלא בדקות נכללים בשכינה. אבל בעקו וכו' היינו בעת שהקב"ה רוצה לרחם עליו אבל בעת שאין הקב"ה מרחם הולכים החיים ומודיעים למתים ומתים מתפללים על החיים כדפי' בזוהר בפ' אחרי מות ובכמה דוכתי:

אלפ"א בית"א דאתוון רברבן כ"ב אותיות גדולים שיש בתורה כגון א' של אדם ב' של בראשית וכיוצא. אלפא ביתא דאתוון זעירין כגון א' של ויקרא וכיוצא כ"ב אותיות קטנות ועם היות שכל אותיות סתם הם מבינה הם רומזות בשאר הספירות. מה שאין כן באותיות קטנות שכולם רומזות במלכות. ואותיות גדולות כולם רומזות בבינה והיותם כ"ב אותיות גדולות יורו כ"ב בחינות בה. ובהיותם כ"ב קטנות יורו כ"ב בחינות בה במלכות.

ברית קיימא קדישא. כבר פי' לעיל כי עיקר אות ברית במלכות. אתוסף ביה יו"ד זעירא היינו במלכות כי עם היות י' בחכמה עתה שהיא זעירא היא רומזת י' שבמלכות שהוא אות ברית שכן אותיות קטנות בה כדפירש. ואי תימא דגריע וכו' אם כן שלא נגרע ממשה דבר אם כן למה אמר הקב"ה שאין ראוי למיהב לה לאחרא בלא רשותא דמשה מה לו למשה בזה. וי"ל כי משה בעלה דמטרוניתא היה דהיינו מרכבה לת"ת ואין ראוי שתלך האשה עם איש זר בלי רשות בעלה אף אם עיקר מציאותה עם משה לא היה אפשר ליקח פנחס אותה הבחינה המועטת אם לא ע"י משה שבו עיקר שכינה ומידו מתאצלת אותה הבחינה עליו. בכל אתר דצדיקייא וכו' ענין זה לכאורה זר מאוד ומי שהשכיל בחבורינו הנקרא ספר פרדס רמונים בשער המציאות יקל הענין אליו והטעם כי כל מקום שעוסקי' בו בד"ת המקום ההוא מקבל קדושה בלי ס' ומתקדש ובתי מדרשות יוכיחו. ובתי כנסיות ושאר דברים שהם תשמישי קדושה. והנה בהיות הצדיק עוסק בד"ת במקום ידוע אותו המקום מתקדש על ידו ואותה הקדושה אצולה מנשמתו ממש ומה גם בהיות אותה הקדושה בסוד תורה מחודשת ע"י כי אותם החידושים פועלים למעלה קדושה יותר גדולה שמהם עושה שמים חדשים וארץ חדשה כדפי' בזוהר פ' בראשית אם כן ראוי שימצא שם מציאות קדושה שהיא קדושה אחוזה במציאות נשמתו ובהיות הצדיק גובר קדושתו בזמנים ידועים יפקוד בקדושתו כל אלו המקומות שנתקדשו על ידו כי כביכול מציאות ניצוץ נשמתו שם והוא ?בא לחדש אורו מדי זמן לזמן כדפי' ומה גם בהיות שם עסק תורה אחרת שאז מצא קדושה לקדושה ומאירה זו בזו ולא ידחק שהקדושה הזאת שנתוספת ע"י אלו יעורר הקדושה הקודמת ואותה הקדושה. יעורר נשמת הצדיק הנאסף ואז מאירה ואם יהיה ממש אותה המימרא ואותם הדברים שהוא חדש שם אז יוסיף הענין קדושה על קדושה והצדיק ירוץ שם דהא קיימא לן כי שפתותיו דובבות בקבר ונשמתו מתעוררת ורצה אל מקום חדושו ומוצא אלו שהם אותם שעררוהו כמה מעלות טובות ימצא יחד והיינו טולא שנשק ליה שנתחדש ונתגל' יותר מפני שהם עסקו בדבריו ממש:

כח דשריא עליה וכו' היינו ניצוץ השכינ' המתפשטת לתחתונים ושריא על רישיהון דצדיקייא שהיא מעטרת אותם בעולם זה התחתון בחיים חיותם והוא ניטלת התעוררות מעשיהם הטובים בסוד והנה אופן א' בארץ כדפי' בזוהר שיר השירים ומפני היות ניצוץ שכינה והשגחת' במצות הנעשות למטה נקרא כח אדנ"י דבר המתאצל ממנ' למט'. ובהיות בני אדם הגונים הוא מתגדל ומתרב' וכאשר להיפך ח"ו מתמעט האור הזה ונדעך. ומטעם זה כשחטאו ישראל בעגל ונתמעט אור' והתפלל עליה מרע"ה ואמר ועתה יגדל נא כח אדנ"י וזהו סוד גדול בעניית אמן או בי"ג מדות של רחמים יזעזע האדם כל גופו וינענע כל רמ"ח אבריו לעורר הכח הזה לשריא עלוי להתעורר לייחוד למעלה בסוד אמריו הקדושים בקדיש. וזה שאמר ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי וע"י התעוררות הגשמי מתעורר הרוחני דבר לא ישוער. ואסתלק גו קדוש' היינו שעולה שכינ' שבעשיה ונבדלת מהקליפות שהם מחבת ברזל ונקשרת בניצוץ שכינ' שביצירה ומשם מדרג' אחר מדרג' בסוד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהב' שפי' בההוא עובדא דסבא: