אור החמה על ספר הזהר ג:מד

פתח ההוא טייעא ואמר ברן וגומר כל מילי דעלמא עילאה פי' מציאות הספירו' אשר בבינה כולן מתעוררין להשפיע וכן מתעוררין לקבל על ידי התעוררות שעולה מעלמא תתאה מ' אל הבינה עלמא עילאה וזה ע"י וא"ו שבין ה' לה' והיינו בחצות לילה והתעוררות התחתון העולה הוא סוד או' וכל עילאין ותתאין וגומר וכל אילני וגומר הכל סוד הכחות התחתונים שהם מעוררים שיר ושבח. נדין תרנגולתא כנזכר בינוקא בביאור יותר. פתחי דרומא היינו סוד החסד עד מיכאל. תרעי אסוותא מצד רפאל. ורוחא דמזרח היינו ת"ת הנקשר עם הדרום חסד ועם המערב מ' והיינו כל סוד הרחמים וז"ש ורחמי אשתכחו. וכל אינון ככביא ומזלי די ממנן וגומר לאפוקי אחרות שהם מצד הגבור' אלא דוקא ככבי בקר:

אלא ויריעו אינו לשון תרועה דהיינו היותם פועלים דין אלא לשון שבירה אתברו כל כחות הגבור' ונכנעו לפני החסד והיינו לשון רוע התרועעה וגומר. אש"ל עץ החיים ת"ת בבאר שבע מ' דהיינו הייחוד ע"י החסד בבקר והיינו או' ויקרא שם במ' בשם ה' ת"ת אל עולם חסד מבינ'.

פתח חבריה וגומר הכא אוליפנא פי' לא ידענא דבקר הוא בתחלת האור.

מבקרי לאתרייהו פי' הם מזדמנים ומכינים עצמם אל השפע הבא להם כדי לקבל מלמעלה ולהשפיע למטה ובוקר לשון ביקור:

דהא רחמי פי' מלת אור ירצה בפועל היות חסד משפיע בהם ותחלה הוא בוקר לבד ואח"כ הוא סוד אור. וכתיב וירא אלדי"ם להוכיח מלת אור ביסוד שזהו כוננתו וז"ש לעיל מתיישבן בעלמא דהיינו ת"ת וחסד קאים לאתריה דהיינו חסד ביסוד כמו שהיא נק' אל חי והיינו וירא אלי"ם את האור דהיינו חסד כי טוב נמשכת אל היסוד הנק' טוב דכתיב אמרו צדיק כי טוב והכי מוכח לקמן. לילה מ' אור יסוד כנזכר. והוא דרגא וגו' והיינו חוט של חסד המשוך על אסתר. שמשא ת"ת. דמבסם לכלא יסוד ומ'. מלוי אשתמודען וגומר היינו קולו המתפשט בכל העולמו' ומאור נשמתו מתנוצץ בכל הנשמות ומשם כל בני הדור יודעי'. הוה מחי בידייהו ב' שלמיות אל הדור ממנו א' מוחה בידם שלא יחטאו ב' הוא מאיר בנשמתם כאור השמש בככבים וז"ש ובגין דמשה אשתכח בינייהו וגומר ושניהם נמי בר"ש לפי דורו מהרמ"ק זלה"ה. וע' בס' אור הגנוז בס"ד: