אור החמה על ספר הזהר ג:מג

חברא לקב"ה שיש להם חברה בענין השפע שנוטלים חלק עם הת"ת והמ' ולמעלה מזה בחינת אחים באחוה בני מקום א' משרשם ולמעלה מזה בחינת רעים כנז' לעיל והם ממש הדבקים בייחוד העליון וז"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך שהם ממש המייחדים קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד והיינו שלום בך בתוכך. ופתחין דסטר דרומא שערי חסד השולט בבקר. ומתערי ככביא ומזלי כאו' ברן יחד ככבי בקר וכתיב הללוהו כל ככבי אור. ופתחין דרחמי שערי הת"ת ומלכא יתיב ת"ת. תושבחתן תפלתן של ישראל ושאר שבחי העולמות והמלאכים הנותני' שירה ושאר שרי הנבראים בסוד פרק שירה והיינו שהם מושכים שפעם ע"י זה. אחידן בגדפהא כל א' כפי בחי' נשמתו כנז' בתקונים אית דתליין ברישא אית בעיינין וגו' כפי בחינת נשמתו כן מקשט האבר ההוא וכן נאחז לעלות לפני המלך בתפלתו ומצוותו ויחודו. ומלייהו אתיין זהו בסוד רוחניות האותיות המתהוות מהבל הנשמה כשהאדם מוציא הדברים בפיו ממש האותיות והקולות נעשות ועולות ונכנסות לפני המלך וזהו סוד וכל העם רואים את הקולות. ושכן בחיקא דמלכא כי הת"ת תורה ורוחניות האותיות תורה לכך כח התעוררות' על ידי התורה עולה בחיק ובפנימיות הת"ת:

ובספרא כתיבו היינו סוד ויכתב ספר זכרון לפניו והיינו היות צורתם חקוקה בספר הזה ומציאות נשמת' מאירה במציאות הייחוד ת"ת ומ' ע"י היסוד וחוטא דחסד אתמשך וגומר מדה כנגד מדה כמו שהם גרמו לייחד הלילה שהיתה יונקת מרוח צפונית כנז' וייחדוה עם היום חסד כן מזה נמשך להם חוט של חסד ולכך העושה זאת צריך שלא להפסיק בשינה שהיא מיתה ופירוד בין יום ובין לילה אתתקף חילהא כח ההתעוררות מיין נוקבין שואל בני בושת תנו לי בשביל בני וזהו רוכב שמים בעזרך ולהפך אתחלש חילהא שאין לה התעוררות וזהו צור ילדך תשי: אינון דדחקין בינייהו וגו' פי' משעיר אותם היושבים בגלות בשעיר אותם השוכבים לעפר שם בגלות כאו' שחי ונעבורה. זמנין אתקריאת לילה וגו' כד קבילת עלה דכורא דהיינו ה' תלת ווין ימין ושמאל ואמצעי ג' גוונין דקשת וליל הוא כאשר אינה בייחוד וכמו שאין במציאות בזמן הזה ואפי' הכי הת"ת שומר אותה בין בהיותה לילה בין בהיותה ליל ולהכי קא בעי עלה ואמרי מה מלילה מה מליל שכל שמירתו. בקדמיתא אסלק וגו' והיינו סוד ו"י שהת"ת סלק אליו סוד י' שהוא היסוד מעל המ' ואח"כ או"י סילו' ב' וז"ש דאסתלק לעילא לעילא. וסליקת לההוא בקר דהיינו יסוד כנז'. וגם לילה דהא זמינא וגו' יר' אין הכוונה ממש אתא זה וזה אלא לא בדידהו תליא מילתא דהא אינון זמינין ומי מעכב תשובתן של ישראל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ודאי גלותא דאדום הוא משא דומה וגומר פי' כי משא הוא לשון נבואה ודומה הוא ל' שתיקה ודומיה ופי' נבואה משותקת כי אין יודע סוף הנבוא' של הגלות מתי יהי' וזהו משא דומה נבוא' דוממת ומשותקת ותבעין ליה על מטרוניתא וגו' וזהו בזכרינו את ציון. עכ"ל: