אור החמה על ספר הזהר ג:תלח

פתח ר' אבא ואמר שירו לה' שיר חדש וגו' שירו לה' שיר חדש אין נראה שיש קשר לפסוק זה עם דבריו אם לא שנאמר דהכי פירושא שיר חדש אל הגאולה לא תהיה שיר לנו לשמחתינו שאין שמחה לישראל אלא עם הקב"ה לכך שירו לה' שיר חדש. דלא משתתפין בה להקב"ה להאכיל העניים המדוכאים או שמרבים בקלות ראש ודברים המרגילים לערוה:

זמין איהו סמא"ל כענין סעודת אברהם כדפי' בזוהר פ' בראשית ובכמה דוכתי. אבא ואימא. אביו ואמו של בעל השמח' כגון אם נשא אשה או אם מל את בנו וכיוצא. אעקר לון מג"ע. הכוונ' שאינם מגשימים עצמם לצאת דרך ביא' ממש אלא דרך עקירה. שהשכינ' היא כוללת אותם ברוחניותה ועוקרת אותם משם להביאם שלא כדרכם וביאה זו נקראת עקירה. ד"א בעושיו הנה בפירוש הקודם בעושיו ירצה הקב"ה שעושה את האדם עשי' לעצמו ואב ואם שהולידוהו ואין הכוונה ששלשתם שותפים ממש בעשיה אחת לכך חזר עתה ודקדק סוף סוף בעושיו דהיינו שכינ' עיקר עושה הי' לו לומר כיון דלא פרשינן ששלשתם שותפים ובפי' השני מפרש שממש הקב"ה הוא שותף ממש עם האב והאם בשעת עשיה לכך עתה יצדק עושיו יותר. והיינו שדקדק בסוף דבריו ואמר ואעקר לאביו ולאימיה דאינון שותפין בהדי' דהיינו לשון בעושיו. שמיא. ת"ת. מיא. חסד. ארעא. מלכות. קב"ה בינה האב שהוא הזכר כולל חסד ות"ת כנודע והאם מלכות. ושכינה בינ'. ובמקום אחר פירש מה חלק באדם לאביו. ומה חלק לאמו ומה חלק להקב"ה: