אור החמה על ספר הזהר ג:תלג

רעיא מהימנא נדב ואביהו שנתעברו בפנחס במעשה ההוא כדפי' בזוהר פ' אחרי מות ושם הארכתי. אי נימא דלא הר פנחס וכו' כנראה שהסכימו שניהם שלא יהיה ענין נדב ואביהוא בפנחס בסוד העבור שאם לא כן מה זו שאלה ומה זו תשובה נימא שעל דרך העיבור היה שכן דרך המתעברים שבחיים הם מתעברים ועתה יש לדקדק למה לא רצו לפרש שיהי' ע"ד העיבור וי"ל כי המתעברים אינם משלימים עצמם שם להיותם כשאר המתגלגלים אמנם נדב ואביהוא השלימו עצמם בפנחס. וז"ש אי נימא דלא הוי פנחס בעלמא כד מיתו ובתר אתו לעלמא ואשלימו דוכתייהו הרי שעיקר הכוונה הוא שישלימו דוכתייהו כדפי' וזה אינו ע"י העיבור אלא ממש בסוד הגלגול.

לא הוו מטמרן וכו' כבר הארכתי בזה בעובדא דההוא סבא. דהא אינון אתחזו וכו' ר"ל תדע שכן הוא דהא אינון אתחזו וכו' וכדמסיק ששמש פנחס בכהונה גדולה ולמה אלא דרווח דוכתא דנדב ואביהוא ע"י נשמתם כדפי' על ברית קדישא מדה כננד מדה הם פגמו בברית מפני שלא רצו ליקח נשים ואזעירו דיוקנא דהיינו סוד הצדיק אשר פריו יתן בעתו אם כן ראוי שירויח נשמות אותם שקלקלו במדה זו כיון שהוא קנא בפגם המדה ההוא. פרחא נשמתי' והרי מת ואח"כ נכללו באותה הנשמה שתי נשמות שהם נדב ואביהוא וז"ש אתקריבו בה ואתכלילו שלשתם כחדא והטעם כדפי' בפ' אחרי מות. דלא אתאביד שלא מת ולא אביד רוחיה שגם נשמתו חזרה אליו ולא תאמר שהיא נסתלק' ובאו לה במקומה שתים אלו שאינו וע"ד הוה נקי וכו' ולא אביד עיקר אומרו מי הוא נקי אבד לא שייך אלא לגופא ונשמתא:

פנחס בן אלעזר מה כתיב לעילא מפרשתא דא וכו'. וכי על דקטלין בליליא וכו' שאין שמש אמר הכתוב נגד השמש למענים דינם אתמהה שהרי לא צריך דודאי שאין דנין בלילה וליום מעונן למה מענים דינם עד שלא יהי' יום מעונן. ותהא מיתתהון באתגליא כלומר לפני כל ישראל בפרסום ששים רבוא. לאו בגין כך אתמר. עם היות הענין כך הוא. לההיא אתר במדה ההוא שאם יתקן מדה אחרת עם היות שנמשך לה גם כן תועלת סוף סוף אינו כדקא יאות כדמסיק שמש הוא הת"ת ואפשר שיכונה גם כן היסוד כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ענין חציר פירש בזוהר פ' בראשית כי הוא סוד כחות מלאכים מצד הדין וז"ש כאן דאתבריאו ביומא תניינא שהוא גבורה ולפי' כלהו אשא מלהטא והנה אלו הנבראים שואבים שפע מהגבורה והיא בדיני' פוגעת באלו ושורפת אותם והמלכות נקראת בהמה להיות' על החיות חיה ודאי ועליה סוד אדם ואפשר היה לפרש אדם המלכות חיה הכסא והיינו אומרו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם והנה היות דין הבהמ' פוגעת בהם ושורפת אותם ומתבטלי' והם חוזרים ונמצאים בכל יום והיינו מצמיח חציר לבהמה והבהמ' הזאת בכל יום ויום אוכלת אותם באשה וז"ש דבכל יומא ויומא אתקצירו ובהיות הבקר שאז החסד גדל נעשים חדשים לבקרים וצמאין ומתהדרין כמלקדמין ומתמצאין אותם הכחות והנה מזון זה הנמצא ונאכל אינו בהתעוררות תחתון כלל אלא כמו שביום שני היה הבריא' בכח הספירות בלי התעוררות תחתון כן כח הבא להמציא אלו הוא בעצמו נשפע למאכולת אש המלכות והיינו יודע צדיק שהוא היסוד נפש בהמתו שהיא המלכות ומשפיעה מידיעתו אות' בלי התעוררות תחתון רק ממציא כחות אלו ואותם הכחות שתחתי' שואגים לטרפם והיא מכללת אותם ושפעם בתוכם ומתבטלים וחוזרים ומתחדשים ולהיות עשר ספירות כלולות מעשר ועשר מעשר לכך הם אלף טורין ולהיות קבלת י' תחתונות שבה משש קצוות עליונות לכך הם שית ריבוא בכל טורא וטורא שהמלכות נקראת הר והוא בהמות בהררי אלף בסוד הכללות שאמר. נשמתהון שהם מעוררים התעוררות עליון בסוד התפלות ומשפיעים לתחתוני' וז"ש ובגיניהון אתון כל עלמא כי שפע הררי אלף הוא מזונה ממש שאין משם לתחתונים כלל. מההוא אדם ת"ת ואם נפרש הכסא כמשמעו בהמה יהי' אדם מלכות שהוא גם כן נקרא אדם לחם מן הארץ שפע הייחוד הנקרא לחם מן הארץ מלכות להוציא לתחתונים. חמרא עתיקא שפע מהבינ'. ההוא נער מטטרון. משמש ימי החול: