אור החמה על ספר הזהר ג:תכז

בגין האי זמן דלא בעא. שלא בא מעשה ממש לידו. שלא רצה לשכב כך. זכא ליקרא דהאי עלמא. אמנם כשבא ממש מעשה לידו. דהיינו ותתפשהו בבגדו זכה ליקרא דההוא עלמא דעאל לפרוכתא עילאה היינו בהיכל קודש הקדשים יש פרוכת מבדיל בין זה לזה. ולפנים מפרוכת זה היא כניסת הנשמות הטהורות דהיינו תחת כסא הכבוד ושם ג"ע עליון ולא יכנס שם אלא רשומים שהוא מדרגת היסוד שפנימה לפרוכת הוא סוד קודש הקדשים שהיא בחי' המלכות מקום כניסת היסוד כדפי' באדרא כי נקודת ציון הוא קודש הקדשים ששם כניסת היסוד במלכות נמצא דדידיה נקט בהאי עלמא דהיינו שזכה למלוכה ודאי ודידיה נקט בההוא עלמא כי כיון ששמר הברית זכה למלכות עם היסוד בעולם הזה ובעולם הבא:

זכה לקיומא יתיר. אפילו מכלב ויהושע מפני שפנחס הוא אליהו. וזהו את בריתי שלום שלום ממלאך המות.

זכה לכהונתא עילא'. כהונ' גדולה כי פנחס כהן גדול היה ובניו אחריו עד ימי פילגש בגבע' כדפי' רש"י בפסוק כי מכבדי אכבד ע"ש שמואל. ואי תימא דלא זכה כלל לכהונה. כדפי' רז"ל ופירש רש"י ז"ל בפרשה כי לא נמשח פנחס כלל לכהן ולא היו ראוים לכהנים אלא מה שיוליד אלעזר אחר שנמשח. אמנם פנחס שנולד קודם שנמשח והוא עצמו לא נמשח לא היה כהן אלא לוי. ובמעשה זה זכה לכהונה אפילו כהונה סתם. ואין זה דעת ר' ייסא אלא שזכה לכהונה גדולה. אבל כהונה סתם ודאי שהיה כהן. וזהו שדקדק שאמר זכה לכהונתא עילאה. ובתר הכי קאמר ואי תימא דלא זכה לכהונתא דהיינו סתם כהונה אין. כלומר אפשר לומר כן ומאי דדחיקא לך כי כיון שהיה מזרע אהרן למה לא יהיה כלל כהן אינו דוחק דהא אפילו אינון דאמרי דלא זכה קודם כהונה כלל לאו הכי כלומר אינם אומרים אותו כדס"ד כי היכי דתיקשי להו אלא במאי אוקימנא תחת אשר קנא לאלהיו שפשט הכתוב מורה דבגין עובדא דא רווח כהונתא סתם מה דלא הות קודם לכן אם כן הדרא קושיא לדוכתא שאיך אפשר שיהיה בן כהן והוא אינו כהן ת"ח וכו' והשתא ניחא שאלולי ההוא עובדא שהיה הרציחה דרך קנאה פסול היה לכהונה אפילו כהן הדיוט והוצרך הכתוב לייחסו ולדידן לא אצטריכנן להכי אלא שזכה עתה נוסף על כהונה גדולה. כל זה פירשתי על צד הדוחק ליישב הגירסא הנמצאת בכל הספרים:

ואפשר לפרשו בדרך אחרת וזכה לכהונה עילאה הוא וכל בנוי כי מה שייחסו הכתוב הוא כדי שיהיו בניו אחריו גם כן כהנים גדולים. כי לעצמו כהן היה אבל בניו הוא שהרויח. ואי תימא דלא זכה הוא עצמו לכהונתא והיינו דלעיל קאמר בניו והכא קאמר הוא עצמו ויהיה ראייה להבטחת הכהונה לעצמו אומר הכתוב והיתה לו דמשמע דאיהו נמי אצטריך לזה. אין. אין הכי נמי דאצטריך קרא להבטיחו בכהונת עצמו ומאי דלא קאמינא לעיל אלא לזרעו דהא אפילו אינון דאמרי דלא זכה קודם לכן לאו הכי כלומר אינם אומרים אותו כדפרישית אלא בדרך אחרת אלא במאי אוקימתא קרא דקאמר והיתה לו וכו' תחת אשר קנא כמשמעו דהכא רווח לה מה דלא הוות וכו':

ת"ח כל כהן דקטל וכו' והוצרך * בכ"י להבטיחו מפני וכו' ותיבת לא ליתא. להשמיענו לא מפני שקודם לה היה הוא בעצמו כהן אלא שהיה אפשר שתאבד כהונתו ממנו בשביל הרציחה לולי שהיה דרך קנאת ה' ואדרבה רווח לבניו אחריו מה שלא היה להם כלל קודם לכן כדפי' או אפשר לפרשו דרך אחרת וזכה לכהונתא כלומר דרך חיוב אני אומר שזכה שהכוונה שנמשך לו כהונתו ואי תימא כלומר ואם יעלה על דעתך לומר שנאמר דרך שלילה שלא היה לו כהונה אם לא ע"י המעשה הזה. אין. אפשר הוא לומר כך. מפני שגם אותם שהם בעלי סברא זו אינם אומרים אותה כדקס"ד שלא היה כהן כלל כדפרישית אלא במאי אוקימתא כיון דאמרת שאפילו בעלי אותה הסברא אינם אומרים אותה כדעתי לומר שלא היו כלל כהנים אם כן מה יעשו מהפסוק שמורה על זה ותירץ תא חזי אם כן עד"ז הם אומרים ע"ד שלילה שודאי היה פסול לכהונה אלולי המעשה הזה כיון שהרג את הנפש אבל לא כדקס"ד שממש קודם לא נמשח לכהונה אף אני אומר דרך חיוב וזכה לכהונה לדקדק יותר שהכוונה שזכה שעמד לו ולבניו כהונתם ולא כשאר הרוצחים שהם אובדים כהונתם. פסיל לההוא דרגא דילה שהוא חסד עם הבריות לא שפיכות דמים שהוא מן השמאל עוד הוא ביסוד שלום לא קטטה מן החיצונים. עם אינון דנפקי. וכו' לא היה בן כ' שאין ראוי למנין פחות מעשרים. ועם כל זה הוא נמנה לחשיבותו:

ר' אלעזר ור' יוסי ור' חייא הוו אזלי וכו'. שלום ממלאכה וכו' אין לפרשו שלום שיחיה לעולם. שאינו שהרי נסתלק כדמסיק דלא שליט ביה בעת מיתתו. ולא אתדן אחר סילוקו. ואי תימא דלא מית. הנה המיתה יאמר על ב' פנים. הא' טעם המרירות ההוא והב' על קיום האיש. והנה זה יצדק על צד הא' ולא יצדק על הב' וז"ש ודאי לא מית כשאר וכו' ויצדק על מרירות המיתה אמנם אינו קיים באיש שהרי נסתלק. לא מית. שלא שלט' המות שהוא למטה רגליה יורדות מות. ואוריך יומין כי יומין זעירין מסטרא דה' זעירא כדפי' בתיקונים אליהו אחיד בהאי ברית שהוא היסוד שהוא לעיל מן המיתה והוא למעלה מזהירו דסיהרא וז"ש עילאה. בתיאובתא. שלא נתמרמר על סילוקו אלא אדרבא חשק דבקותו למעלה. כהן גדול הוה ר"ל ראוי לכהונה גדולה שמעולם לא שמש כדפי' רש"י בד"ה. פנחס דלא אסתלק בעת עלות אליהו בסערה השמים. לבושין אחרנין שנתלבש בעת פשיטת גופו מעליו: