אור החמה על ספר הזהר ג:תכו

ולא יתחזי לה. מצד מולדתו. כעין פנחס שלא היה כהן אנא לוי וכמו שיתבאר. והאי שעתא נטל לה. שאין נתון זמן בדבר אלא תכף ומיד נתן לו. רוח לכולא כהונה ובספי' העליונות ברית שלום וכיוצא. סליק לכולא. מיד שלא בהמתנה. וראיה הבשורה שהיה מיד. ואתתקן ביה כולא נדב ואביהוא שנתקנו בו כרגע. יזכו לשמשא. לזמן אח"כ אמנם הבשורה היה מיד מההיא שעתא נתן לו. דאשלים לתרין נשמתי. דהיינו בן אלעזר ונשמת נדב ואביהוא והיינו בן אהרן. ובא ענין זה הנה להודיע בגין דקנא וכו'. דאתתקן וכו'.

ר' יהודה פתח שמרה נפשי כי חסיד אני. וכו'. סופיה דקרא אית לאסתכלא וכו'. ואין דוחק בפסוק כולו אם לא נדקדק מלת אליך מפני שמלת שמרה תחזור לנשמה. ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני. לעולם נפשי שמרה שאהיה חסיד. דהיינו שהי' לעולם בטוח. כי מעלת הבטחון היא מעלת החסידות. ולעולם נפשי שמרה שלא יפגם במדת הבטחון אלא לעולם חסיד בוטח אם כן הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך ולא הי' קורא לעצמו חסיד אלא בערך מעלת הבטחון לז"א כי תחלה להשמר מפי' זה צריך לדקדק סופיה דקרא ולבתר שידקדק ראשו. ויתבאר על מתכונתו. וקשה ודאי שאר הכתוב וזה כי לפום מאי דסליק אדעתך אליך בך מבעי ליה. אלא כיון שאמר אליך הכוונ' מבטיח לך. וענין הבטחון שהי' מבטיח דוד להקב"ה הוא ביאורו במקום אחר. דהיינו חצות לילה אקום וגומר אם כן איפשר דמלת שמרה אהדר לנפש שהרי אומר כי חסיד אני לאו היינו הבוטח כי הבוטח דרך אחר לו כדפי' לז"א שמרה אהדר השתא כפשוטו להקב"ה אם כן שמר מבעי ליה וא"ת שהיא אות ה' נוספת כדפירשו המדקדקים בענין שמע"ה סלח"ה הקשיב"ה לזה אמר שאין זה תשובה. דהא תנינן דלית וכו' ותירץ להקב"ה. ומפני שמלת קב"ה יצדק בבינה ובת"ת ובמלכות פי' לההוא חולקא דאתאחד ביה נפשי שהיא המלכות והטעם שצוה לה ולא לת"ת ולא לשאר ספי' מפני שהיא מקום אחיזת הנפש וצוה לה על הנפש שהיא אצולה ממנה. והוצרך לצוות עלי' בשמירת' משום דכד נפשא וכו' ואין צורך זה לא לרוח ולא לנשמה כי החטא לא ימצא אלא בנפש כדכתיב נפש כי תחטא. והכרת לא נמצא אלא לנפש כדכתיב הכרת תכרת הנפש ההוא. אמנם נשמ' ורוח אינם בכלל זה. והטעם שהיא מצד המלכות שהקליפות סביב' ולא כן הת"ת שממנו הרוח ולא כן הבינה שממנה הנשמה ואם כן צורך השמירה הוא לנפש ולא לרוח ולא לנשמה משום דכד נפשא נפקא וכו' וא"ת מה צורך שמירה אם טובה ומה תועלת שמירת' אם רעה. אם כן הרי זותפלת שוא. לזה אמר אי זכי לא תחשוב שלא תצטרך לשמירה שאינו אלא כמה חיילין עילאין נפקין לקבלי' ולנטרא לה מפני שכמו שהמלכות היא מדה שצריכה שמירה מן הקליפות כן הנפש שהיא ממנה צריכה שמירה ושמירה זו היא עד הכנסה למקום מנוחתה וז"ש ולאעלא לה למדורה בדוכתה וא"ת סוף סוף לא הוה לי' למימר שמרה נפשי כי כמה כינויים למלכות ואינו אומר שמרה זכרה וכיוצא. לזה אמר והאי ה' נטיר לה וכיון שהיא מדת ה' לכך סיים בחינת השמירה ואמר ה' שמר נפשי ומשום דלעיל קאמר שהשמירה ע"י המלאכים. ולהכי קשה א"כ גם כן אפשר להיותה ע"י מלאכי שלום שהם מלאכים דקב"ה לזה אמר כי מה שנתן לה בכל ריש ירחי ושבתי הוא נתן לה מצד המלכות לכך הענין תלוי בה. ומפני שאין ענין זה שמירה אלא שכר לזה אמר ואי לא זכי וכו':

כמה גרדומי נימוסין אזדמנן שהם ממש אוחזים בה ומזומנים שם וכמעט קט תופסים בה. וצריך רחמים שלא תבא הנפש לידם שמכיון שבאה לידם קשה להוציאה. וז"ש ודוד בעא בעותי' קמיה קוב"ה ואמר שמרה נפשי דלא ידחון דרך דחיה כמי שדוח' מי שאין ראוי ללכת שם כ"כ וענין זה תלוי ודאי בתפלה כיון שאינה ראויה והם דוחים מפני קצת קלקול מעשים ומפני שענין זה הי' אפשר גם כן ע"י מלאכים דקב"ה אמר שגם כן בבואה למעלה להתאחז בה ששם היא נאחזת. וז"ש וכד מטא לקבלך דיפתחון וכו' ולא יתעכבו שלא יקטרגו ביני וביני.

ותקבלה קמך היינו להנחילה אור הטוב הצפין בריש ירחי ושבתי. ובמלת שמרה כולל ג' בחי' אלו. הא' שמורה לשון שמירה מהאויבים כמשמעו. וז"ש דלא ידחון לי' לבר. הב' שמירה כמי ששומר דבר בתוך התיבה. והיינו שמרה נפשי שתכניסנה בתוך ג"ע. וז"ש וכד מטא לקבלך דיפתחון לה הג' שמירה לשון מלכות שהוא נק' שמור ושמרה נפשי ר"ל תאיר לה ממדת שמור. וז"ש ותקבלה קמך במדת שמור:

וכי חסיד איקרי השתא קשיא ליה הכי למאי דפרישית דעל הנפש קאמר והיא ממדת המלכות לא שייך חסיד כי חסיד הוא מצד החסד ופי' שגם במלכות שייך לשון חסיד כדאמרינן חסדי דוד הנאמנים והיינו במלכות ומשם הנפש חסיד. והיא נתינת טעם שמרה נפשי והטעם כי חסיד אני וכיון שאני חצוב ממדת חסדי דוד אין ראוי שתלך למקום הרשע. ולאידך פי' דס"ד לא הוי נתינת טעם כדפי' ולהאי פי' הוי נתינת טעם כדפי':

ר' יצחק אמר פליג שאין חסד במלכות כלל וחסדי דוד יש שפירשוהו בנצח והוד.

ירית להאי ארץ. מפני שהצדיק והארץ אינם נפרדים אם כן יתהפך כי הנאחז בארץ אוחז ג"כ בצדיק וז"ש באתר דהאי אחידנא שהיא המלכות מקום היסוד אם כן חסיד אני יצדק בי מלת צדיק חסיד.

שבעין פתקין משבעים לשונות קרא לפני פרעה ולשון הקודם יתיר שלא הי' פרעה מכיר בו. שפת לא ידעתי. הוא ע' לשון. ורוח הקודש צוח לקבליה אז לשמרך מהרה בו ורוח הקודש היינו מלכות והוצרך לזה מפני שאין שכר שמירת הברית המלכות אלא היסוד אם כן אות ה' נוספת אין לו יחס עם שמירת הברית לזה אמר ששכינה היתה מתרה בו וז"ש כל מאן דנטר גרמיה מהאי כלומר מאשה זרה ומנכריה אתקשר בשכינתא ולא שיהי' מרכבה לשכינה אלא ואחיד בההוא עדות דהיינו יסוד כענין שהוא אחוז ביסוד ונקשר בשכינ' והאי הוא ה' דהיינו שכינה דאיתוסף בשמיה דיוסף כי מלת יוסף הוא היסוד וה' נוספת היינו שכינתא דאתקשר ביה וקרא הכי קאמר עדות דאיהו יסוד ביוסף שמו ונעשה מרכבה לו וע"י כך נאחז המלכות ונקשר עמו אוף הכא אתקשר ביה וכו' היינו יו"ד נוספת שבמלת פינחס והיא השכינה שהשכינה נקרא יו"ד כדפי' בתיקונים שיש לה שתי בחינות הא' נקראת ה' והב' נק' י' ויוסף זכה לבחינת ה' ופינחס לבחי' י' וא"ת ולמה זכה יוסף לה' ופינחס לי' וי"ל שמעלת פינחס גדולה על מעלת יוסף כי יוסף היה שהוא בעצמו לא חטא אמנם פינחס הגדיל לעשות שבזולת שהוא עצמו לא חטא קנא על החוטאים ומיחה בהם וז"ש אתקשר ביה בפינחס על דקני בהאי כדפי'.

ציון יסוד ירושלים מלכות. הצדיק אבד לא קאמר נאבד אלא אבד השכינה שנאבדה ממנו:

על זווגא דשכינתא. שהיתה מזדווגת עמו. מאן דאוקיר שיזהר שלא לפסלו. ונטיר להאי: שבא מעשה לידו ופירש: