אור החמה על ספר הזהר ג:תכד

בעיניך גרמך דכתיב ואת בלעם בן בעור הקוסם וכו' מה עבד ההוא חילא מלתא באנפי נפשא איהו. דשלטא על כל חרשוי. סטרא דשמאלא סמאל ובת זוגו. וכי אית לי וכו' דהא לא ידעין אלא מילין לזמן קרוב שהכריזו כבר ויצאו מב"ד ז' היכלות קדושים אליהם. אמנם נבואות רחוקות אינם יודעים ויירא חמא ומילין אתאמרו. ירצה העין הרואה דקאמר אראנו אינו עין החיצוני אלא עין עליון הרואה ומילין דהיינו אראנו אשורנו אינו מאמר בלעם אלא מאמר גבוה והיינו ויאמר האומר האמתי מ"ט ירצה כיון שאין החיצונים יודעים למה נאמר לבלעם זה ותירץ בגין דיתקיים דהיינו שהיה צורך התורה שירד סוד הנבואה הזאת השבתת החיצונים למטה להתקיים שם ואין דרך לרדת למטה אלא ע"י שלהם בלעם צפה ואמר ממה שעבר ממראה נבואת התורה ממש דרך מדרגות הקודש אל החיצוני' ונשפע ע"י בלעם למטה במינם. דהא מילין אילין ירצה בד' נבואות בלעם יש מהם לאותה שעה ויש מהם לעתיד ויש מהם לזמן משיחנו:

חד כוכבא קביעא שאינו מגלגל בגלגל אלא כעין רוכב תלוי באויר העולם ולזה לא יתגלגל במהלך הגלגל והנה כעין יעקב שיש בסודו ע' נפש כדפי' בפ' שמות כך יהיה בו ע' רהיטין דהיינו ממש חוטי אור יהיו מתפשטין ממנו כדרך שנראין חוטי אור מן הכוכבי' לכל צד ודרך החוטי' שהם כלים והולכי' ועושים דקים ואלו בראש כל חוט וחוט יהיה ניצוץ א' כזה# להראות שכחו גדול נגד ע' אומות שהרי הוא בולע ע' כחות הם ע' ענפים קדושים נגדיים לאומות שמהם יונקים בסוד ע' פרי החג ויהא נהיר ולהיט ע' יומין יום לענף מענפיו שהם ע' כדפי'. וביומא שתיתאה יתחזי מפני שהכוכב הזה הוא נגד היסוד המתפשט מהת"ת דהיינו יום הששי. דרך כוכב מיעקב בחמשה ועשרים דהיינו כ"ה נגד המלכות מדת כ"ה לירחא שתיתאה נגד הת"ת שהוא וא"ו הששי דהיינו המלכות בת"ת דהיינו ה' הששי ואות ה' חמשה פעמים חמשה וע' יום יהיו שלמים לכך אין יום ראשון מן המנין ולא יום אחרון * בכ"י אוה"ח שבת. שבו יהיה מתעלם לכך יהיו ע' יום זולת ששי ושביעי שיראה ויכנש ודוק ותשכח והטעם שיכנש בשביעי במלכות להראות דרך כוכב מיעקב ובא אל המלכות שביעי בסוד ייחודה עם הת"ת והיינו מהלכי הת"ת * בכ"י אוה"ח בקומתו. בנקמתו ואותות גאולתו לכך יראה בקרתא דרומי שאינו קבוע בשמים כדי שירא' בכל העולם כולו אלא הוא אור המתלהט באויר כעין כוכב ולזה יראה בגבול ידוע ובמקום אחר רחוק [לו] יפלון תלת שוכין להראות השבתת כח הקליפות שהם ג' קליפין קשין מקפין הענן הרע הזה המסמא את העין והיכלא רברבא לילית הרשעה יפול ושליטא דקרתא סמא"ל ימות וכנגדם בגשמי ממש יהיה כן ואמר שירא' עיקר מלחמת הקב"ה כאלו שהם עיקר יתפשט אות זה בכל העול' דהיינו שיראה בגבולים כל גבול וגבול כפי צורך המלחמ' המתעוררת בהם והקב"ה לעשות בהם נקמות יתערון קרבין בעלמא להיות חרב ה' מתעוררת מהם ובהם למשחית ויסכסך אלו באלו. ומהימנות' לא ישתכח בינייהו להקשר אלו באלו לשלום אלא ירצו להקשר כדי להתגבר אלו על אלו או להעזר אלו באלו וישביתו בריתם ולעולם לא יהיה להם קיום ברית כדי לכלות אלו באלו תמיד ובאמצעות עלמא צ' מעלות למזרח ולמערב לצפון ולדרום או אפשר שיהיה באוקלים הד' אמצע השביעי [הג"ה השבעה] אוקלימים שהם עיקר ישוב של עולם והוא קרוב לארץ ישראל וזה עיקר והוא אמצעות רקיעא בערך היישוב כדפי' יקום מלכא רב ושליטא בעלמא כדי לאסוף ולהכניע האומות אל משמעתו ובו יתגבר כח סמא"ל והשרים העליונים לעשות ממשלה וביומא דאתכסי כוכבא אחר המלחמות האלו שהם מכ"ה באלול עד שמנה בכסלו עד מ"ה מילין סביב המקדש לרמוז סוד נקודת מה השוכנת שם והגיע עת פקודתה כדכתיב מה אעידך ומה אדמה לך מה אשוה לך ואנחמך ומערתא חדא היינו סוד אור לו בציון ותנור לו בירושלים קרוב למקדש יתעורר אש גיהנם בנקמות ה' לשרוף העולם בנקודת ציון ומההוא מערתא היא המלכות אחר שישפיע הדין כדפי' יפוק ואח"כ יסגי חד עופא הוא סוד יפה נוף משוש כל הארץ ולכך יהיה עילאה רברבא מצד ימין דישלוט בכל עלמא כאומרו משוש כל הארץ והיינו סוד מלך המשיח והיינו אומרו וליה יתייהב מלכותא וקדישי עליונין יתכנשון גביה שכך כל המציאיות יבואו אל בחינתו וזה רמז בעליונים ויתגלה המשיח הגשמי בתחתונים וכדין יתגלי יש כאן כמה עניינים שפירושם בארוכה בפ' שמות וכאן קצר ושם נתבאר ענין הצרות וגילוי המשיח כמה יתארך עניינו ושם ביארתי כמה יהי' בין משיח לתחיה וכו' ע"ש:

מאי דכתיב כי בשמחה. דקשיא ליה פשיטא וכי יש שמח' כשמחת העבד היוצא לחירות ועוד איפכא מיבעיא ליה כי בשלום תצאו שעיקר השלום לעת היציאה או לימא כי בשמחה ובשלום תצאו ותובלון למאי נקט הכא תצאו והכא שלום ותירץ אלא לאו כדקס"ד בגשמי אלא הכתוב למעלה בספי' כד יפקון ישראל מן גלותא לא תימא דשכינתא קדמה או שיהיה השכינ' נעלמה מעין היותה עתה עלינו אלא שכינתא נפקא עמהון בגלוי ודווקא עמהון שאינה מקדמת וז"ש ועמה יפקון ועוד אמר עמה יפקון ממש היא כלי ליציאתם ולזה לא אמר אתם ושמחה תצאו אלא בשמחה תצאו בחברת שמחה ופסוק ובשלום היינו תוספות מדת השלום אחרי צאתם והיינו דכתיב ששון ושמחה ימצא בה אחר הגאולה ועתה שלום ת"ת מפני שמשלים הימין והשמאל והיינו ששון מפני שהוא בעל ששה קצוות להתייחד עם השמחה וז"ש ששון דא קב"ה. ר' יצחק אמר דא צדיק דהיינו שלום היסוד שהוא שלום הבית והוא נמי בעל ששה קצוות וראיה דקאמר תודה וקול זמרה דהיינו המלכות תודה עם הת"ת קול זמרה אם כן הששון היינו היסוד ור' יצחק הוכיח מחמת הריקות. ור' שמעון הכריח מצד עצמו ואמר מאי דוחקך להוכיח מקול זמרה איהו גופיה צדיק ששון איקרי ואפי' שיהיה המלה לבדה נפרש אותה כפשוטה. ביסוד דאי תימא ששון כפשוטו ת"ת מאי דכתיב ושאבתם מים בששון משמע דמים תתאי איכא ולאו הכי מן יומא דנפלת בגלותא אתמניעו ברכאן מלאחתא לעלמא מההוא צדיק שהרי אין ברכות כלל מצויות א"כ מאי דקאמר ושאבתם מים בששון איסוד גופיה קאי ואי תימא מיסוד ולא יתיר להכי פריש קרא ממעיני הישועה שהם אבא ואימא מקורות עליונים נעלמים ויסוד ששון כלי לשאוב המים ההם וישועה משמע שהם מצמיחים ישועה וחירות מאו"א ודאי ודחיקא מלתא דאי ישועה משם לימא ושאבתם מים בששון מהישועה לכך פי' דא נצח והוד הם מעיינות נובעים תרי ביעי דדכורא לששון והם נובעים מעומק עליון דהיינו הישועה וז"ש וכולא ממבועי נביעין עמוקים שהם חכמה ובינה בני חורין שהחירות והישועה נובעת משם וממילא משתמע ואחר שישארו המים האלו יהיה להם תודה דהיינו הודו לה' וקול זמרה קראו בשמו והטעם שהתודה היא כעין וידוי על הקודם דהיינו אודך ה' כי אנפת בי ותצדקו דין * בכ"י גבוה. גבורה עליכם על הגלות הקודם כיון שנתקיימו כל הבטחות הגאולה וקול זמר' יהיה סוד אחר ההודאה צהלי ורוני שההודאה בתחלה ואחר כך צהלי ורוני על תוספות אור הת"ת דהיינו כי גדול בקרבך קדוש ישראל:

תם ונשלם

קפה ע"א הרח"ו מפרשת בלק אי נהדיר ונימא חשבון וכו'. הכוונה כי אחרי חורבנה רצו שרים של מעלה לשכללא ולבנותה ואמרו הנה נשנה את שמה כי אם נגזר על חשבון הנה שנינו שמה וקראנוה עיר ולז"א תבנה ותכונן עיר סיחון ולא הזכיר חשבון אמנם אח"כ אמרו הנה זה שטות כי אחרי שהכל נגזר מהקב"ה א"כ אם נקראוה בשם חשבון הלא דבר אש יצא' מחשבון וא"א לשנות הגזרה ואם תאמרו שנשנה את שמה קרית סיחון גם על שם נגזר גזרה כי להבה יצאה בהקראה קרית סיחון סתם וא"כ אין בזה תקוה עוד וא"כ אוי לך מואב עכ"ל:

גליון ע"ד בן צפור מלשון הבנה וידיעה אבל בתיובתא וכו' פי' ע"כ דברי בר נש רחוק לבוא אבל האמת בתיובתא וכו' עכ"ל:

קפה ע"ב א"ל ר' יוסי אי הכי וכו'. הענין כי ר' חייא אמר כי האדם מעלין אותו למתיבתא דרקיעא לדינא ולמידן יתיה תמן והקשה ר' יוסי כי מזה יראה שבעת פטירת האדם הוא בלא דין כי אם בדינא אסתלק למה צריך פעם שנית למידן יתיה אחר שכבר בעת פטירתו עיינו בדינו אם צדיק אם רשע ותירץ הכי אוליפנא וגו' כי הלא הוצרך ר' חייא מחמת (קושי) קושיא להסמך ולהשען על הקבל' שבידו להיותו תירץ דחוק קצת והוא כי כבר ידעת כי בעת פטירת האדם דנין אותו אם זכיותיו מרובין מעונותיו או להפך ואז יפטר אמנם לא [די] דין זה לכשיכניסוהו בג"ע במחיצת הצדיקים כי צריך ליבון אחר לנקותו מעונותיו ולזה חוזרים לדונו פעם שנית לראות ולעיין איזה ניקוי צריך כפי פרטי עונותיו ובזה תבין סוד נפלא כי בכל מדרג' ומחיצ' שעולה הנפש חוזר להיות נידון בכל פעם ופעם ואותו הניקוי היא תוספת ניקוי הנפש יותר בדקות ולזה נתיירא שמואל בעלותו באוב והבן:

קפו ע"א תרין (ג') נערות אמאי וכו' זה יובן מפ' פקודי דף רס"ג ע"ב כי השטן הוא סמאל דכורא וחד רוחא אחרא דהיכל ראשון דגיהנם אתחבר עמיה ואלו הן הב' (ג') נערות חד דדומה שהוא הוא ההוא רוחא דלהיכל ראשון כנז' שם וחד לההוא דנפיק מיניה גיהנם והוא כנקבה בהיכלותיה כנז' בפ' פקודי דף רמ"ה ע"ב ורס"ג א' ודא נפקא מדכורא שהוא סמאל או אפשר כי דומה הוא דומה עצמו היושב בפתח היכל ראשון דגיהנם כנז' בפ' פקודי רס"ג א'. והאי דנפקא מיניה גיהנם הוא אותו רוחא דבהיכל ראשון אשר ממנו יצא גיהנם היכל הא' שבו כנזכר שם דף רס"ג ב' חד רוחא עילא' על כולא וכלהו נטלי בגיני' וכו' ושמו גמגימא וגם זה מסטין כנז' שם ודומ' ג"כ מסטין כנזכר בהקדמת הזוהר ח' ב' שקטרג על דוד ואינון יומי ניסן וכו' זה תבין במ"ש בכתיבת יד חסרון רזי דרזין בפ' יתרו סוד הנשמות הזמנים שיורדות בעוה"ז. בריחא דלבושייכו וכו' הנכון בזה כי המצות שאדם עושה נעש' ממנו מלבוש והוא המלוה את האדם אפי' בעוה"ז ואותם הבגדים אסתחן בג"ע ומריחין כד"א וירח את ריח בגדיו וכשהאדם נמנע מלעשות איזה מצוה באיזו יום לא סלקי ריחא ההוא בההוא יומא ובפרט באותו מקום אשר נאחז בו אותה מצוה שנמנע לעשות' ובאותם הבגדים הריח בהם ורא' שהי' חסר הריח במקום שנאחז בו הק"ש כנודע ליודעי האמת וגם אמנה הפי' שלא קראוה בעונת' וחס להם לרבנן שלא אמרו ק"ש אותו היום רק שלא קראוה בעונתה דלא חשיב רק כקורא בתור' ור' יהוד' הוו ידיו מלוכלכין וכו' פי' שבירך ברכת נטילת ידים בידים מזוהמות ר"ל קודם ניגוב ידים או קודם נטיל' בירך ואח"כ נטל ידוי כדי לקיים כל הברכות הם עובר לעשייתן כאשר יש פוסקים בדין הזה והגיד להם הינוק' כי הי' שיבוש שאין לברך על נטילת ידים עד אחר ניגוב בידים טהורות ודוק ותשכח עכ"ל.

גליון בריחא דלבושייכו וכו' במדרש רות מהזוהר איתא דאדם הראשון מריח בק"ש דאדם קורא ורוא' אם חסר מלה חדא וכו' והטעם שהוא תלוי בריחא כמ"ש בפ' פנחס דף רל"ג שחמש תיבין דשמע ישראל הם ה' עלין מקיפין לשושנה בעלת הריח. והענין שרמ"ח מצות יש להם רמ"ח מיני ריח ולכן הריח בלבושיהון ואמר כל מיני הריח אני מריח בכם נרא' שכל המצות קיימתם זולתי ריח שושנת שהוא כנגד ק"ש איני מריח בכם ור' יהוד' הוו ידוי מלוכלכין כו' מזוהמת האכיל' ולא נטל מים אחרונים כדמוכח לקמן וצ"ל שר' יצחק קדם ובירך ברכת המזון ולא אכל בשלש' כדי לזמן עכ"ל:

קפו ע"ב דאבא לא חמא חמרא וכו' הכוונ' שאמר שאביו מעולם כאשר ראה חמר א' הי' טעין אבתרי' ופי' דמלת חמרא הנז' פירוש למסבל עולא דאורייתא פתח ואמר אברכ' וכו' הכוונ' כי בשלחן קיימא הקב"ה וסט"א וכדי לאכפייא לההוא סטרא בעי הזמנ' לומר הב לן ונבריך והקש' בשאר ברכות אמאי לאו הכי ותירץ כי שם אין צורך כי הלא בג' שני ערל' הי' ברשותו ואין לאכלו ועתה יצא מרשותו א"כ אין צורך להזמנ' כי כבר הוא מוסר מסטרא אחרא ובברכ' עצמ' שם הזמנ' כי כאשר נברך לאלהינו על כל הפירות בזה הוא הזמנ' לסלק סט"א כיון דעברו שני ערלה אמנם בשלחן קיימא תמן סט"א ולהכי בעי הזמנ' והקש' כי גם הכא בלקיחת הכוס די לו ותירץ כי אין הכי נמי אם הי' כוס ראשון אבל כבר בכוס ראשון עשו הזמנ' זו וא"כ עתה בזה לא תרא' הזמנ' ענין לקיחת הכוס אחר שאין שינוי מכוס ראשון לאחרון ולכך הוצרך שתהי' ההזמנ' יותר מפורסמת בפה ענין הב לן ונבריך כי כאשר שותה האדם די לו בהזמנת לקיחת הכוס אך כוס דברכת המזון הוי דקב"ה ככודע עניינו ולכך צריך הזמנ' מיוחדת והק' והלא די באומר נברך וכו' ותירץ כי ההוא היינו הזמנ' לבינ' ולכך הוא בלשון נסתר דלזה לא אמר שאכלנו משלך וקאי לבינ' דמתמן נפקו מזוני וא"כ בהכרח תקדים אליה על הסדר ההזמנ' למ' והיא ענין הב לן ונברך ואח"כ נברך וכו' הזמנ' יותר פנימית עוד פי' אחר והוא האמיתי והוא כי בכל הספירות והמצות ההוא מלה דקא מברכאן עלה איהו הזמנ' כלומר בקחת האדם את התפוח בידו ההוא תפוח הוא בעצמו ההזמנ' וא"צ עוד הזמנה אחרת ות"ח כלומר ראי' לזה כי נפק מרשות ערל' א"כ די בקחת הפרי בידו לברך עליו וא"ת גם כוס של ברכ' בעצמו בקחתו בידו להוי הזמנה כמו בקחתו התפוח בידו ותירץ דאין הכי [נמי] והראי' כי בתחלת המזון כשברך על פרי הגפן שהוא תחלת האוכל הנה אז לא צריך הב ונברך כי בקחתו בידו הוי הזמנה אבל עתה שאנו צריכים שינוי ברכה והוא שינוי כוס לברכת המזון עתה לא סגי בלקיחתו בידו כפעם ראשונ' כי הרוא' יאמר שלשתותו הוא צריך כמו שאר הכוסות ששתה עד עתה ולא ניכר ההזמנה ולכן צריך הזמנה ניכרת ויאמר הב ונברך אבל אין הכי נמי שהי' מועיל לקיחתו ביד לבד רק כדי לעשות היכר ושינוי מכוס לכוס וא"ת הרי יש הזמנה אחרת ובזה יש היכר והיא נברך ותירץ כי הב לן ונברך היא הזמנה לכוס ולא לברכת המזון ובהאי כוס כיון דאנטיל וכבר לקחו בידו הרי הזמנת הכוס עשוי' וא"כ מלת נברך איהי הזמנה אחריתי לברכת המזון לעלמא עילאה ואינה הזמנת הכוס כי הזמנת הכוס היא הב לן ונברך ודי בזה ואין שתי הזמנות אלו לכוס ברכה רק א' לכוס וא' למזון וזה פי' אמתי. עוד פי' אחר פתח ואמר אברכה את וגו' הנה כוונתו להביא ראי' אל דבריו דברכתא בעי' הזמנה והביא ראי' מדוד והענין כי בשאר פעמים לא הוצרך דוד להזמנה כי אם אז ולז"א אברכה ולא אמר ברוך ה' בכל עת והטעם כי הלא נודע כי מזמור זה יסדו בעת שנותו את טעמו ונשתגע ממש בפועל וידעת כי כל שטות אתי מסט"א גם יש רמז אחר בסוד השכינה שבה נרמז דוד המלך ע"ה כי יצאת בגלות כנז' בפ' תרומה קל"ז ב' כי סיהרא מתפרשא מסט"א כמ"ש ויגרשהו וילך והנה בג"ד בעינן לאזמוני יתה לומר איני מברך אלא לה' ולא לסט"א אשר עד עתה היתה דבקה עמה וז"א חמא דוד דבעי הזמנה וכו' ומשם למד האי ינוקא כי יש מיני ברכות הצריכין להזמנה והקשה עתה אמאי כלומר בשלמא התם בדוד נתת טעם אבל כאן מאי טעמא בהב לן ונברך ומי נתן סט"א בשלחן הנכבד ובפרט שאמרו עליו דברי תורה ותירץ כל היכא דיתיב וכו' פי' כי ידעת האיך האדם מורכב מכל פרטי העולם והנה חומר גוף האדם ידעת היותו מכח סט"א כאשר ביארו בזוהר בסוד כתנות עור משכא דחויא ולכן הצדיקים מהפכין גופן היצה"ר לקדושה יקר מזולל ולכן המלאך המות שולט בגוף האדם ולא בנשמה כי אם בחלקיו ודי בזה ולכן בעת שהאדם על השלחן אז הקב"ה שריא תמן בסוד ד"ת שעל השלחן וגם היצה"ר והקליפה בשולחן בסוד אכילת דברים * אולי צ"ל אסורים. חסרים וזהו סוד השולחן הנק' מזבח בסוד הקרבן ודי בזה ולכן בכאן צריך הזמנ' לומר לה' אנו מברכין ולא לך וגם טעם אחר לרמוז כי אנו מקבלין ברכה ע"י ברכתינו אליו ולא אתה כד אזמין בר נש וכו' פה רמז כי אין לומר הב לן ונבריך ביחיד רק בג' שצריך כוס כמו שנפרש לקמן כי הב לן ונבריך הוא הזמנה לכוס וכוס לא שייך אלא בג' והקשה ואי תימא בשאר ברכאן אמאי לא בעי הזמנה ותירץ דההוא מלה וכו' פי' כי הלא שאר ברכות מברך עליהם קודם שיהנה מהן והדבר ההוא ענין קיים ולכן אינו צריך הזמנ' כי ההוא מלה ר"ל ההוא הדבר אשר עליו מברכין סגי להזמנה כי הלא גם בפירות צריך הזמנה והיא כי עד ג' שנים היה ערל' ברשות סט"א ובשנה ד' קודש הלולים כמ"ש במ' ברכות הלולים שטעונים ברכ"ה לפניהם ולאחריהם והנה ההזמנה הוא במה שאנו לוקחים הפרי ההוא לברך עליו ולפי דלא שייך זה אלא בפירות אבל בשאר מינים לא שייכא ערלה וז"א וכן כל מינין דעלמא דלא שייך בהו ערלה ונטע רבעי עכ"ז יותר טוב הוא כי אין בהם שום חלק לסט"א אך עם כל דא הפרי או הדבר בעצמו הויא הזמנה ואם תקשה כי גם פה כסא דברכתא קיימא היא ותועיל הזמנה ותירץ אלא הואיל וכו' כלומר הנה שאר השתיות הם רשות ולכך סגי בההוא הזמנה אכן האי כוס דברכה הוי חובא להקב"ה וא"כ צריך שנוי הזמנה אחרת להראות הענין שהוא כוס ברכה להקב"ה ולא כשאר כוסות ולכך הויא ההוא הזמנה בפה במ"ש הב לן ונבריך נמצא כלל הענין כי הב לן ונבריך הוא הזמנה לכוס והכוס הוא הזמנה לברכת המזון והקשה הרי יש הזמנה אחרת שהיא נברך שאכלנו משלו כמ"ש נברך ולא אמר ברוך ותירץ כי ההוא הזמנא דנברך הוא הזמנה לברכה אחרת והיא ברכת המזון ברוך שאכלנו וכו' אבל הזמנה קדמאה דהב לן ונברך הויא הזמנה לכוס דברכה ואחר דנטיל האי כוס אח"כ אתי הזמנה אחרת במל' דנברך משום ברכת זמון וסוד הענין המתיק בלשונו באומרו לגבי עלמא כלומר כי סוד ב' הזמנות הם חדא לגבי כוס דברכה שהיא סוד המ' ה"א תתאה והזמנה דנברך לבינה ה"א עילאה ולזה נזכר בל' סתום שאכלנו משלו ולא אמר משלך רק משלו כנגד הבינה הנק' עלמא סתימא דכל מזונין מתמן נפקין ודקדק באומרו ולית לגביה הזמנה אלא וכו' להורות דאין ברכת זמון אלא על הכוס כדברי קצת מפרשים והסוד כי הזמנה ראשונה היתה לכוס מ' ובזאת נוכל להראות את פני בינה אימא עילאה בסוד נברך שאכלנו משלו עכ"ל גליון שתיק ינוקא רגעא חדא פי' נתבודד. וטעין אבתרייכו חמור שלו. אכלו וההוא ינוקא צ"ל דשמא היה עמהם אחר אעפ"י שלא נזכר או שמא ר' יהודה חזר לאכול עמהם או אפשר שאכלו בסעודה אחרת קאמר דלקמן בסוף הכא אמר ביתו ההוא ליליא עכ"ל:

קפז ע"ב התם באברהם אתחזי ליה אדון וכו' פ' וירא אליו לאברהם לא כתיב אלא אליו לההוא דרגא מלכות נתגלה הויה לאדנ"י והראי' שכן אמר אדנ"י אל נא תעבור נרא' שהשם של הויה נתגלה אליו בנרתיקה וע"ד לגבי דמשה אזעיר גרמיה דכתיב מלאך ה' פי' שכינה נק' אצלו מלאך שליח שהוא בעלה דמטרוניתא עכ"ל:

קפח ע"א לא סליק בשמא וכו'. פי' שימות בקוצר שנים ובזה לא נקרא בשם גדול פי' שלא יגיע למדרגות הגדולים אשר מסמיכין אותם וקורין להם רבי ונתן הטעם כי הנה רזא דאבוי מנהרא עליה וזה תבין בסוד העיבור כי רב המנונא אביו נתעבר ונתלבש בו להשלים איזה מצוה שהיה צריך להשלים ואח"כ ימות בהכרח אחר שנשלם יומא חדא הוו חברייא יתבין וכו'. מעשה הינוקא עם ר' אלעזר תבין מפ' עקב דף רע"ב ע"א:

קפח ע"ב מה שאמר לשון תולס וגם מה שלא אמר יתליס כפי טבע הלשון הוא לרמוז כי סולת בהפוך תול"ס כי הרוצה סולת תולס מאני קרבא ע"ד אם אין תורה אין קמח עכ"ל. גליון ברומחא ובאבנין וכו' עיין דף רע"ב תמצא פי' ענין זה. שעורה איהו שעורה וכו' בדף צ"ח איתא דשעורה איהו מאכל בעירין שהם חיות הקודש במטטרו"ן שש שעורי שתא סדרי השנה וכן ה"א במילואה הם ו' וזהו שעורה שעו"ר ה' עיין בתיקונים ע"ו קי"א פ"ח באמצעיתא דלית וכו' פי' מפיק בתוך. ותימא אמאי נקטת אתוון וכו' הוקשה לו סוף סוף אמאי נקט לישנא דחט' ברתא ותירץ שהכוונה לשון חתת שהמלכות כופה ומחתה לסט"א וזהו מה שפי' ישעיה ולרמז לזה נקודה באמצעיתא פי' המפיק בתוך עכ"ל:

קפט ע"א גליון עין פ' אמור דף צ"א בר"מ בדקת ארעא קדישא ע"ש:

קפט ע"ב גי' שריגין אינון תלת דיוקני דאבהן ג' ע"ב הם רי"ו והם דיוקנא דאבהן ואורייתא זמינת לכו וכו' באכלכם מלחם הארץ וכו' ובגפן ג' שריגין וכו' עכ"ל:

קצ ע"א אל תצר את מואב וכו' אפילו לתחום זעירא ויהיה פי' אל תצר לפי"ז מלשון בן המצר ר"ל לשון תחום וז"א אל תצר כלומר אל תהיה אתה לו בן המצר ליקח ארצו ממנו אפילו בתחום קטן שלהם אל תקחם מהם כדי שתהי' בן המצר אליו ואצ"ל שלא תקח כל ארצו אלא אפילו להיות אתה בן המצר שלו ע"י שתקח ממנו איזה עיר או שדה בתחומו אפילו דבר מועט אל תעשה כן:

קצא ע"א נמצא כתוב בבית האר"י זלה"ה אבל בשעתא דאיהי גו וכו' אזעירת גרמא וכו' ביאור הדברים כי כשהכלה מקושטת בקישוטה נעשית ה שהם ג' ווי"ן והם ג' אבות או נה"י והיא מתקשטת בהם למטה במקומה לא מצאתי יותר:

קצב ע"ב ואי לאו דלא אהא מקטרגא לקב"ה וכו' לשון זה בלתי מסודר וחולק בדבריו אך הענין כי ראה רשב"י ברוה"ק כי א"א להמלט מלמות זה הינוקא בקיצור שנים והטעם יובן במה שביארנו בדף קפ"ח ריש ע"א כי זה הינוקא הוא מורכב מנשמת רב המנונא אביו ולא בא רק להשלים איזה ענין לעצמו וגם לפי שהקב"ה רוצה להריח בו וסוד הריח נרמז בפ' ויחי דף רמ"ה כי אין זווג למעלה אם לא בפטירת נשמות הצדיקים ולז"א כי ודאי שהיה יכולת בידו לבטל גזרה הזו שלא ימות בקיצור שנים כמו שביטל גזרת ר' יצחק כנזכר בפ' ויחי אך לא היה רוצה מפני שלא יהיה מקטרג למעלה כי אין גזרה זו בעבור איזה עון וכיוצא רק משום כי הקב"ה חפץ ונהנה מאוד להריח בה וא"כ איך אסלק נחת רוח מהשי"ת ואבטל רצון בוראי ולכן לא רצה להתפלל שלא ימות בקיצור שנים כנרא' עכ"ז התפלל עליו שלא ימות בחיי אמו כדי שלא תצטער אמו עליו אמנם אחר מיתת אמו ימות אם יחפוץ השי"ת גם נכלל בזה שלא ימות' קטן הרבה עד שימות בחיי אמו רק עד יגדל יותר ושלמה מלכא צוח ואמר כי מה האדם שיבא וכו' הנה לעיל בספר הזה של מדבר סיני פירשו פסוק זה שמדבר על סטרא אחרא שרוצה להתדמות למלכו של עולם כקוף בתר בני ולז"א שלמה מה האדם מה כוונת סט"א אדם בליעל להתהלך ולבא תמיד ולהתדמות אחרי המלך מלכו של עולם יתברך שמו בדברים אשר כבר עשאם ותקנם הוא ית' ורצה להתדמות לו:

קצג ע"א גיליון. ומכולהו קביל ונטיל מתנן וכו' הפרי' ורבי' היתה שלא תהיה ביאה כי אם טהורה ולא בזנות וכן ההריגה שיהיה בדין ולא שישפכו דם [נקי] אחר שחטאו נטלו המתנות ונפרץ גדר בעריות ובש"ד א"נ פריה ורביה ששה בכרס א' והיינו שכר עביר' עבירה חטאו נפרץ הגדר אינון מתנות באדם פי' אותם מתנות השייכות בהנהגת האדם דהיינו חרב ופריה ורביה אמנם שבי שהיא התורה אשתאר מנהון ההוא שבי שהוא לימוד התורה הזאת בטהרה כמו שהיתה בשמים אח"כ וישב ממנו שבי שאחר שהוסיפו וחטאו נגזר שיעסקו בתורה מתוך טירוף ומתוך טלטול בדוחק ובצער וזהו להלחם בישראל דהיינו הגלות א"נ אחר עשיית העגל לבד היו לומדים התורה בטהרה הוסיפו לחטוא נצטרעו וז"ש וישלחו מן המחנה כל צרוע וגומר ופי' הוסיפו לחטוא שביום שעשו העגל היה ג"ע ושפיכות דמים שהרגו לחור וע' סנהדרין כדפי' רז"ל ושב ה' אלהיך את שבותך וכו' ובמ' שבת נפקא ליה מן ושמחת עולם על ראשם עכ"ל:

קצג ע"ב גליון א"ל וכי דריקניא הוו סמכין וכו' תירץ השאלה בפ' נח פ' תרומה קע"ב אחרי מות ס"א בא אל פרעה ל"ו מלכי צדק כלומר מלת צדק הוא דין חזק והחסד מבסמו. והרח"ו זלה"ה שכתב ובג"כ אלף לחושבנא א' כי אלף במ"ק עם חשבון המלה עולה י"ג כמנין אחד והנרא' לכאור' כי אות א' היא חשבון א' והב' חשבון שנים והג' ג' וכו' ע"כ:

קצד ע"א וקשוט הוה והכי הוה. הטעם שאינם דברי שקר כנז' דף ר"ח דלא כתיב קב"ה באורייתא מילין כדיבין ולכך הוצרך לפרש כי כל דבריו אמת כדמסיק:

קצד ע"ב שכבת זרע רותחת. הטעם הוא כי נודע כי כמו שמשה ע"ה נתעלית נשמתו למעלה בקדושה שאין בכל הנבראים למעלה ממדרגתו ובפרט ליקרא איש האלהים כנודע כן ג"כ גופו ממש כדפי' רז"ל ובזוהר פ' בראשית דף כ"ו ע"ב בפסוק ויקבור אותו בגי וכן הענין בבוא ליטמא כי הלא בלעם הרשע כל ימיו נדבק ונאחז בקליפות סוד נחש הקדמוני ג"כ נשמתו חזרה להיות בגיהנם העליון מדור הקליפות הכלי הנחש ונתהוה נשמתו לנחשים ומזיקים וכן גופו ממש אשר כל גופו נעשה נחשים ממיתים והנה סוד הש"ז רותחת נודע עניינו ע"ד צואה רותחת שנידון בה כו' והענין הוא כי נודע כי מהבעלי קריין נעשים מזיקין גרולים הנק' נגעי בני אדם האמנם אינם מתהוין אלא מהמוציא ש"ז בכוונה רותחת אמנם אם יצא מאליו מחמת חולי או חולשה בלתי חימום יצה"ר אז ודאי לא יעשה מהם שום מזיק והנה לפי שנתן עצה בלעם בענין ניאוף ישראל עם בנות מואב כל אותם הנגעי בני אדם שהיו בעולם וגם אשר נולדו משם ונתחברו נלקחו ולקחו נקמתם של ישראל מאת בלעם וזהו סוד בש"ז רותחת וגם זו היא כוונה רותחת וכן הענין ממש בגופו כי גם הוא נידון בעונש זה עצמו ולכן כאשר יוציא האיש ש"ז רותחת לשם אותו נחש שהוא גוף בלעם ממש נידון גם הוא באותו הש"ז ולכן נכפף בתרנגולא ויוכל ליקרא והבן זה כי הוא נכון. גם צריך היותו לשמה כי אז מתעוררין ג"כ כחות ש"ז העליונים ומוררים עליו ואז נתפס וגם כי בהיותו לשמו אז הוא ממש ש"ז רותחת בכוונה:

קצה ע"ב לבתר לשואה גרמיה גו' חסידים בשומע תפלה אין לפרש ולומר כי * צ"ל ברכת. בדברי שומע תפלה היא בחסד אמנם הענין הוא כי הלא העולה לנו מכאן כי א"צ לומר וידוי רק בשחרית כי כל זה הענין הנז' הוא בתפלת שחרית וכמ"ש לשואה גרמיה עני ועבד וחסיד וכו' וכל זה הוא בבוקר שאז אומרים זמירות ושמע ישראל וכו' ולזה אז הוא חסיד כי בבוקר אתער חסד בעלמא כנודע ואז נק' חסיד לסבת היותו בבוקר כנז' ולזה יכלול כל תפלותיו ושאלותיו בשומע תפלה כי היא ברכה כוללת ומכל זה יובן כי אין לפרש חטאו רק בבוקר אך במנחה וערבית דדינא אתער בעלמא עובר משום לא תחסום שור בדישו ע"ד שאין לומר נפילת אפים בלילה ע"כ:

קצו ע"א פתח ר' אלעזר וכו' פי' הפסוק על הרגיל לבא לב"ה ולא בא כמה דאוקמוה במס' ברכות ולכן שאל כי איך יתיישב עם זה אומר שמע בקול עבדו כי אם אומר מי בכם ירא ה' הוא שהולך לב"ה איך יאמר עליו כי הוא שומע בקול עבד השי"ת כי מי נתן עבד ה' בענין התפלה ומי הוא הנביא המצוה על זה ומה ענין התייחס השכמת ב"ה בשמיעת קול הנביא ולזה ביאר עניינו והוא כי כשהאדם משכים לב"ה עליו נאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר כנז' דף ק"ב ע"א שורה ג' כי המייחד הקב"ה בתפלתו נק' עבדו ועליו נאמר ויאמר ליעבדי אתה וכנז' דף קצ"ה ע"ב שורה ל"ו ובהרבה מקומות נמצא כי כשהאדם משכים להתפלל תמיד שומע קולו ית' הנאמר עליו כי הוא עבדו של הקב"ה וז"א שומע בקול עבדו ר"ל שומע בקול א' הקורא אותו עבדו של מקום וזהו פי' אומר דקב"ה קרי ליה עבדו והוא הפסוק ויאמר לי עבדי אתה ואומר ומשתבח ביה הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר ותו דקלא אשתמע ר"ל כי מלבד מה שהקב"ה קוראו עבדו גם נכרז ענין זה בכל הרקיעים כי הוא עבד השי"ת ובזה ידענו היכן קראו השי"ת עבדו ומהו הקול ההוא והוא הנבואה הנאמרת ע"י ישעי' בפסוק ויאמר לי עבדי אתה אשר הלך חשכים וגו' פי' כי הוא עשה עבירה בשב ואל תעשה והאיך אמר כי הלך חשכים בקום עשה וגם כי מפני פעם אחת יהיה הולך חשכים ועוד אין נוגה לו לזה ביאר כי אומרו אשר הלך חשכים אינו חוזר אל האיש הנזכר אבל חוזר אל הקליפות והוא כי הנה סט"א סמא"ל ולילית דכר ונוקבא נק' חשכים בסוד וחושך על פני תהום זה מלאך המות דאחשיך אנפי ברייתא והנה ידעת איך תרעי גיהנם העליון שהוא בהיכלות סטרא אחרא נפתחים בלילה ותרעי ג"ע העליון שהם ההיכלות הקדושים נסתמים וסט"א קיימין וגברין עליהון דלא יפתחון כנז' דף רכ"ב ע"א על פסוק חמש עשרה אמה גברו המים וגומר ובאשמורת הבוקר דאתער חסד בוקר של אברהם כדין כל סט"א אזלו להרי חושך והרי נשפה והולכים שם... שם ועושים מלחמה אלו באלו כנודע כי יש כמה כתות ביניהם ויש מלחמה גדולה בין סמאל ולילית רבתא עם אשמדאי וקפקפינא כי לילית זעירתא אין כיופיה בעולם ולכך מקטרגים זה עם זה כנודע ואין כאן מקום להאריך. וכן בכל ג זמני התפלה שהם ערב ובוקר וצהרים אזלו תמן ולכך תבין למה נבחרו ג' זמנים אלו לתפלה והוא התעוררות ג' אבות הקדושים כדין אזלי סטרא אחרא ובורחים למקומם ואז התפלה עולה ישרה בלתי פגיעת מקטרגים בעולם ואז נפתחין פתחי ההיכלות לקבל התפלות ומההוא נהורא וקדושה דתמן יורד ונמשך עד למטה בכתי כנסיות בסוד שכינה המקדמת ובאה לבית הכנסת ואז השכינה מתחלקת לחלקי אורה בסוד עשרה חלקיה על י' ראשונים וכנגד אור שאר אבריה מתחלקת בשאר הקהל כנודע בפ' תרומה דף קס"ד ע"ב והטעם כי י' ראשונים הם דוגמת י"ס שבה ושאר העם הם אברים נכללים בעשרה ראשונים וכפי ביאת כל א' קודם חבירו כן הוא סילוק השכינה אורה על הראשון וזהו סוד אומר ומתפלגין נהורין על רישייהו והנה זהו פי' פסוק אשר תלך חשכים כי הקב"ה אומר מי הוא אותו ירא ה' שהיה בכם וביניכם תמיד כי היה בא לב"ה תמיד ועתה הפסיד הרבה כי הנה הלך לו חשכים שהם סטרא אחרא ושרתה הנוגה של זיו השכינה על ראש המתפללים ואם היה שם היה מגיע לו חלק נוגה אבל עתה או נוגה לו נמצא שאבד טובה הרבה אמנם מה שהיה ראוי לו לעשות הוא יבטה בשם ה' וכו' ר"ל היה לו לבא לב"ה כי בזה יבטח בשם ה' וגו' ויהיה מכלל עבדיו ית' ולז"א יבטח וישען לשון ציווי וסוד אלו הב' עבדים כבר רמזום לעיל בסוד עשיית עצמו עבד בעת הזמירות ובעת התפלה מעומד ואלו הם ב' עבדים ראשונים ועוד יש עבד ג' בסוד אחר התפלה בסוד תפלה לדוד כאשר נבאר במקומו בס"ד לא הזכיר כאן אלא השנים שהם כל העיקר וענין אלו ג' עבדים נתבאר פ' פנחס דף רכ"ג ע"א וענין אלו העבדים אפשר כי נודע שם עבד הוא למטה מהאצילות דמתמן אתקרון ישראל כי לי בני ישראל עבדים אבל מצד האצילות איקרון בנים והנה מטטרו"ן וסנדלפו"ן הם נקראים עבדים לשי"ת ואנחנו בתפלתינו אומרים הזמירות כנגד שכינה שבסנדלפון כי שם ז' רקיעי קדושה ואח"כ אומרים היוצר כנגד ו' היכלי מטטרו"ן והעמידה בהיכל ז' נמצא כי נעשה עבד ב' פעמים בזמירות ברקיעי סנדלפון ובעמ דה בהיכלי מטטררו"ן כנז' פ' ויקהל סוף רט"ו כי הזמירות הם בחילי השמים וברקיעיהם והתפלה במרכבת השי"ת וכנגד הא' נאמר שם ה' עלמא דנוקבא הנק' שם ה' וכנגד עמידה עלמא דדכורא אמר וישען באלהיו והנה הקשה לו ר' אבא דהל"ל אשר הלכו חשכים דבשלמא אי קאי לאיש שלא בא לב"ה א"ש לשון יחיד אבל אי קאי לחשכים עצמן הול"ל אשר הלכו וביאר ע"ד רוח סערה באה כי הנה רוח הוא בזכר בסוד גם את זה לעומת זה וגומר וסערה הוא הנקבה כמז"ל על ויען ה' את איוב מן הסערה שהוא מלאך המות נוקבא דרגא דמותא וכן באליהו שעלה בסערה השמימה נמצא כי רוח סערה באה הם זכר ונקבה ועכ"ז לא נא' באו או באים אלא באה בלשון יחיד והנה כאן חסר לשון המאמר ואפשר שנכוין לדעתם באלו המעט תיבות הנמצאים כאן והוא כי שם שהם באים לעולם לקטרג כנזכר רוח סערה באה וארז"ל להחריב העולם ולתתו לפני נבוכדנאצר והנה מתחילים לבא בפירוד והיינו רוח סערה ואח"כ כל כמה שהם באים הם מתייחדים באחד לקטרג והיינו באה ונרמז הזכר בשמה לשון נקבה באה ולא בא הוא בסוד סמאל רוכב על נחש והבן זה אבל עתה שמספר בעת הליכתם עשה להיפך כי תחלה היו יחד ביחוד ולז"א הלך ואח"כ כל מה שהיו הולכים יותר היו מתפרשים ונזכר בלשון רבים חשכים אמנם כאן נז' ביחוד לשון זכר הלך ולא אמר הלכה כמו התם באה הוא כי בעת הקטרוג הזכר טפל לנקבה כי רוכב בנקבה ומתלבש והנקבה פועלת בסוד הנחש המסית לאשה אבל בעת שהולכים ובורחים אז היא טפלה ולכן אמר הלך כי היא שבקת ליה והלך הוא לבדו ואז מתפרשן ונעשים חשכים רבים חלוקים זה מזה:

קצו ע"ב פתח כמלקדמין ר' אלעזר וכו' נק' יתרו צפור ע"ש צפור טהורה דפרח ממשפחתו אצל ישראל גם נק' דרור והכל אחד ונק' קיני ע"ש ודרור קן לה הענין כי בני יתרו תחלה חנו במדבר יריחו כמ"ש ובני קיני עלו מעיר החמרים וכו' כי הגיע חלקם דושנה של יריחו הנק' עיר התמרים והלנו משם במדברות ללמוד תורה ולכך זכו לישב בבית לשכת הגזית וז"א מצאה בית ובלק היה מבני בניו של יתרו הנק' צפור ולכן נק' בן צפור ואומר וירא הוא בעין החכמה כנזכר בתחלת הפרשה ומהו ראה ראה כי ישראל נופלים תחלה בידו במעשה זנות בנות מואב במגפה ההיא ואח"כ יפול מואב ביד ישראל בימי דוד והענין הוא כי הוקשה לו מה היתה כוונת בלק לחרחר ריב לקרוא לבלעם ובפרט ביודעו צווי אל תצר את מואב ואם לא ידע ישלים עמהם ולא ירא כלל אמנם גלה לנו כי להיות שראה שעתידין הן להרע לו וג"כ ראה שעתידין ליפול בידו לכן נתאזר ונתייעץ להשלים ראיה זו שתצא לפועל אמנם רצה לעשות באופן שתהיה מפלת שונאיהם לישראל בידם ולכן רצה להגדיל ולהשלים הוראה זו ולבטל הוראה השנית וזהו ענין וירא בלק והש"י הפיר עצתו וסמך לזה מדף קצח ע"א על פסוק ועתה לכה נא ארה לי דא"ר אלעזר השתא שעתא קיימא לי וכו' ע"ש ע"כ:

גליון אבל כל דא בג"ע דלתתא וכו' פליג אר' אלעזר דאמר ודרור דא יתרו אביה של צפורה. וחתכין מילין פי' בדרור זה ולכך נק' דרור עכ"ל:

קצז ע"א גיליון. דלא אשכחן בה מומא. הוא פי' מלת היפה טפה דחרדל וכו' היינו פי' אם לא תדעי לך לשון וידע אדם וגו' עכ"ל:

קצח ע"ב ונטל קדרה וגומר אלף וחמש מאה וכו' הטעם להיותה טמונה אחר אלף ות"ק אמין יובן מפ' בראשית דף ל' ריש ע"ב כי אמרו שם בסוד פסוק והארץ היתה שהם סוד הקליפות ואמר שם כי כל עלמא יתיב בין סנפיריו וקילופיו דלויתן ההוא חויא רבא ואינון קולפוי וסנפירוי קבועים וטמונים בקרקע אלף ות"ק אמין ושם נגנזו בנוקבי דעפרא דתמן ולכן טמן בלק קדרה זו שם כדי שיתקיים הכישוף ע"י אותם הכחות אשר שם וזה אמת ויציב גם שם אמרו כי מיא אתקלו בתיקלא אלף ת"ק אמין ע"י ג' אצבעות השי"ת כי זהו סוד וכל בשליש עפר הארץ שהם ג' אצבעותיו ית' ולכן כרה דוד אלף ות"ק אמין והוציא מים:

קצט ע"א הא אוקימנא כי את ואתה וכו' ענין זה הובא פ' תרומה דף קע"ד ע"א ושם אוקמוה ע"ש:

קצט ע"ב גיליון. לישראל דהוה לון דחיקו. וכו' וזהו אגרא דכלה דוחקא עכ"ל:

ר ע"א ויאמר אליהם לינו וכו' אינון כתיב וידברו וכו' דע כי זה נמשך עם הקידם כי אמר דהוה פגים באודנוי ר"ל שהיה חרש והביא עתה ראיה כי הכתוב אומר ויאמר אליהם ובאינון כתיב וידברו אליו לשון קושי בקול רם כי לפי שהוא היה חרש היו משמיעים קולם אשר זה יורה לשון דבור אבל הם לא היו צריכים שישמיע הוא את קולו ולכך כתיב ויאמר והמדפיס רצה לעשות הפסוקים בכתיבה גסה אמנם הוא נקשר עם הקודם כאמור ע"כ:

רא ע"ב ימינו למאן לעצמו הכוונה כי הוא אומר דקאי הושיעה לו לההוא מזמור א' כנזכר והלא תיבת לו חוזר לת"ת עצמו לכך פי' שהוא כח הת"ת הגנוז במלכות ע"כ. גליון הוא ואוכלוסהא פי' את השירה את לרבות אוכלוסהא. עכ"ל:

רב ע"א כמה אסתגי שית אמין וכו' זה יובן מברייתות של קו המדה מכתיבת יד ושם תמצא בפ' והמשכילים וכו' בסוד הטעם הנק' פזר גדול ובסוד פסוק ויושט המלך את שרביט הזהב והוא סוד חוט של חסד והוא סוד נשמת היסוד כי הלא ידעת כי טעמי אינון נשמתא לספירות ופזר גדול הוא נשמת היסוד ועיין שם כי הלא הוא סוד וא"ו תניינא מן מילוי וא"ו והענין כי יסוד נק' כל לפי שהוא כולל כל השש קצוות כמו הת"ת ולכן הת"ת הוא וא"ו עילאה והיסוד וא"ו תתאה כי כל חד וחד כלול כל הו' קצוות והנה בכל קצה מאלו הו' קצוות שהם מחסד עד היסוד כל א' כלולה מעשר ויש בכל א' הוי"ה א' ושם הוא סוד אות וא"ו בכל חדא וחדא והנה הם שית אמין לכל סטר ולכן יוסף הנאחז שם אתפשט בהאי שיעורא דקדושה עילאה בגין דלא תשרי עין רעה דסטרא דשמאלא על אמיה:

רג ע"א מי אלה שמא קדישא וכו' אותיות מי אלה הם אותיות אלהי"ם ע"כ:

רג ע"ב גיליון מ"כ כי מתיבתא עילאה הוא מתיבתא דקב"ה ומתיבתא דרקיע מתיבתא דמטטרו"ן ע"כ:

רד ע"א וברית איהו בשיעורא דמדידו דגופא וכו' כי גוף האצילות הוא הקו האמצעי ברת"י או בתי"ם נמצא יסוד הוא רביע אורך הגוף:

רד ע"ב אתא דוד ואתקן וכו' עיין מה שכתבנו בפ' תרומ' דף קכ"ו ע"א לא יכילנא למסבלא מילוי כצ"ל ור"ל כי לא היה יכול לסבול בדעתו דבריו וענייניו של אותו תינוק איך היה מוסר נפשו על אביו:

רה ע"א כיון דמשיכו דסטרא בישא חמי וכו' ירצה כי בעת פטירת האדם ממית לכח היצה"ר שבאדם ואז היצ"ט שבאדם מחיה ויוצאת לקראת השכינה ואח"כ מורידה לטבול בשאול ע"כ.

גליון משיכו דסט"א פי' הבשר שזהו חלקו בסוד הכסיל חובק את ידיו ע"כ:

רה ע"ב ועליה כתיב וימת עם רב וכו' הוקשה לו כי מלת עם מיוחסת לערב רב וא"כ איך אמר מישראל והול"ל וימותו רבים מישראל אלא הכוונה שאיש א' לבדו מת והוא נק' עם על שלא ידע אורייתא עם הארץ ונק' רב על דהוה רב משפחה וזה עם רב:

רו ע"א גליון. בסוקפיה פי' בחיקו עכ"ל:

רז ע"א חמרי ואתני. הכוונה כי הם דכורא ונוקבא סמא"ל ולילית וכמו שהוא כלול מי' כתרין כך היא כלולה מי' כתרין בז' היכלותיה והי' כתרין דימינא הם דדכורא והי' דשמאלא הם דנוקבא כי לעולם הזכר ימין והנקבה שמאלא והם נק' חמור ואתון וקסם ונחש וחמור ושור וסמאל ולילית ימין ושמאל שבטומאה ובזה תבין כל מאמר זה והם סוד עשו וישמעאל וסוד העיר בן אתונות הוא סוד אסכרה הנק' לילית ההורגת הנערים והוא בהיכל שלישי שבטומאה בפ' פקודי דף רס"ד ע"ב ולפי שהיא מסטרא דשמאלא איקרי בן אתונות פי' מצד י' כתרין הנק' אתונות:

רט ע"א בחד עטרא דארבע גוונין וכו' עיין פ' יתרו דף פ"ד ע"א בפסוק. בעטרה שעטרה לו אמו וגו' מה שביארתי שם וגם ענין ד' גוונין וכו' ידעת כי אדנ"י נשמת המלכות והוי"ה נשמת הת"ת וכמ"ש פ' תצא דף רפ"א ע"א והנה כד מתחבראן גופא דת"ת עם גופא דמלכות בסוד איברין דילה עם דיליה כדין מתעטרין תרוייהו ועטרה רבה מתעטרא מטרוניתא הוא סוד ב' שמות שיש בה א' שם יהו"ה וא' שם אדני כנודע כי גם במלכות יש שם יהו"ה והוא פשוט גם יובן זה מתיקונים דף ל' ע"ב כי הוי"ה ואדנ"י מתחברן במלכות והנה האי עטרא סוד הויה שבה והם ד' גוונין לד' סטרי עלמא בסוד ד' אותיות שם זה הרומז אל ד' קצוות נכוחות כנודע והוא סוד שנק' בקו המדה כי הוא סוד משחתא זעירתא דבוצינא סוד שם ג' דשמע ישראל והוא המדיד גוונין חוור וסומק ירוק ואוכם ואלו הם הד' גוונין הנז' כי מאת האי משחתא אצטבע גוונין והם בסוד ד' אותיות ד' גוונין וידעת היות לשם זה י"ב גבולי אלכסון והם י"ב צירופים שלו תלת תלת לכל סטר ואילין עאלין ואתכלילו בי"ב אתוון אחרנין דאדנ"י במילואו כנז' בתיקונים דף נ"ו ע"ב והם י"ב אלכסונין דילה ואתכלילו דא בדא ונעשה ע"י צירופים חבור שם יאהדונה"י כנז' בתיקונין דף ל' או יתכן כי הם כ"ד צירופי אדנ"י כנודע ואתכלילו אילין באילין והויין י"ב תלת לכל סטר. ותאנא מבין סטרי וכו' עיין במה שכתבתי פ' פנחס דף רנ"ט ע"א בענין השיתין שבמזבח ואולי כי זה השביל הוא הנז' בפ' שמות שהוא פתח א' שהוא באמצע כל הרקיעים המכוון כנגד א"י ותחת כל אלו הע' שרים יושבין כתרין תתאין אילן הטומאה ואפי' הם ניזונים משם ושמור דבר זה בידך ע"כ. גליון מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא וכו' בינה נק' אהיה בתראה אות א' ואות ה' של אהיה נותן כתר שם אהיה לבינה וחשבון אָלף אֶלף של אהיה ואות ה' של אהי"ה עולה ת"ק בסוד הנ"ך וי' של אהיה נותן כתר לחכמה וכשמחבר חכמה עם בינה נעשה ד' אותיות של שם אהי"ה הרי רמוז שם אהי"ה בתראה בבינה וזהו אומר מסטרא דאימא אלף ת"ק וכד בעא מזדווגא במלכא הנק' חכמה מתעטרא בחד עטרא דד' גוונין ואומר כל גוון לתלת זמנין אינון תריסר תחומי גליפין והוא סוד ששם זה אהי"ה עושה י"ב צירופין וסוד י"ב (אומר) תחומין הם י"ב גבולי אלכסונין ואומר ועאלין ואתכללו בי"ב אחרנין הם י"ב צירופי הוי"ה שמתחברין יחדו ואומר ברישיה דעטרה אות ד' פי' אות א' של אהיה הוא בראש שם אדנ"י ואות ד' של אדנ"י עולה בכתר ונעשה אות ד' מגדל שאות ד' במילואו יש ג' אותיות וכל אות ואות ג' אותיות פי' דל"ת דל"ת למ"ד תי"ו וזהו אומרו כל מגדל ומגדל ג' פתחין קבועין באבנין טבין שכל אות נק' אבן א' בסוד ספר יצירה ואומר:

האי עטרה נהרא בדלוגין דאופיר פי' סוד זה שנזכר לעיל הוא כינוי בסוד אהי"ה ספירת כתר בסוד אדנ"י ספי' מלכות דומה לנקודת אופיר שיש נקודת חולם הרומז לכתר על שם שהוא למעלה וחירק רומז למלכות על שם שהיא למטה על שם שהנקודות מניעים האותיות כך בינה הנקודות במלת דילוגין ולכן לקח ב' נקודות א' לעילא וא' לתתא אות ד' דומה לחומה הנק' שורין ולמעל' מחומה הוא מגדל ומגדל הוא ד' מאדנ"י עם אות ו' למעל' מד' נעשה ל' דומה למגדל. ואומר מרקחים ר"ל על שם שהמלכוה מקבלת השפעה מכל הי"ס דומה כמו המרקחת שנעשה מאכל ממיני דברים הרבה ואומר תחות עטרא תליין זגא דדהבא בסוחרנ' זגא מכאן וזגא מכאן וכו' פי' שם אהיה הרומז לכתר חכמ' בינה הם תחת הכתר הנק' פישון זהב ועל שם שיש בבינה שם הוי"ה בנקודת אלהי"ם רומז מדת הדין הנק' זהב שהוא אדום והבינ' יצא מחכמה וסוד זגא אות ז' רומז לבינה שש נקודות על שם שיצאו ז' ספירות ואות ג' רומז לבינה שהיא שלישית ואות א' שהיא בינה מחכמה וכתר שהוא יו"ד הנק' אלף א ואומרו וחד רמונא פי' דעת ואומר בגו ההוא רמונא אית ביה אלף זגין פי' שדעת רומז אות וא"ו ובאות וא"ו במילואו יש אלף שהוא אלף ואומר מתלקטא בסומקא בחוורא שהם חסד גבורה הנק' לבן ואודם ואומר זהב רומז למלכות ז' היא שביעית ז' מקבלת מגבורה עקר קבלה הנק' זהב וב' מקבלת מלכות מבינה שבינה מקבל ב' מחכמה ואומר ההוא רמונא אתפליג בפלוגין ארבע פי' אות ו' נחלק לד' ווי"ן כיצד ו"ו יש לו ו"ו שנים שנים שהן ד' ואומר אלף ותלת מאה בסוד וא"ו עולה י"ג וק' פעמים י"ג עולה אלף ושלש מאות ורמון עולה שלש מאות עם ד' אותיות:

ד' גלגלים בפלכי כל פלכא רומז לאות ו' ואות א' באמצע כמו גלגל דומה לגלגל שמגלגל ובאמצע הגלגל יש לו עץ באמצע דומה לאות וא"ו ואומר וכד נטיל זקפן לעילא עד דמטן לגלגלא דפלכא עילאה שכל ו' נק' פלכא ועולה למעלה שכן ו' בהקדמיי עולה כ"א וכן כתיב אצלו אדון ואומר מתחברן כל אינון פלכין ונטלין לעטרא וזקפין לה פי' ד' ווי"ן עושה כ"ד והם י"ב צירופי אהי"ה וי"ב צירופי הוי"ה שכל ו' נק' פלכא מלשון חתיכה ועולה לעטרא זה לעילא ואומר כד מזדווג מלכא במטרוניתא עד כאן מדבר בענין יחוד חכמה עם בינה מכאן ואילך מדבר בזווג ת"ת עם מלכות וזהו אומר כד מזדווג מלכא ת"ת במטרוניתא מלכות סלקא עטרא דא ואתיישבת ברישא דמטרוניתא פי' אות א' של אהיה נוטל מכתר ויושבת בראש שם אדנ"י כדין נחית חד עיטרא עילאה פי' שם יהו"ה ומתיישב בשם אדנ"י שהוא אות יו"ד:

חיזור ושושן הם תרגום כפתור ופרח הם חסד וגבור' שיוצאים מחכמה ובינה וזהו אומר בסוחרנהא שהם סביב וקרוב לה ואומר חיזור ושושן שהם כפתור ופרח כפתור הוא כף הנק' * נ' דצ"ל כף. קף א' שחסד נק' יום א' שמשם מתחיל למנות העולם כדכתיב עולם חסד יבנה ויש בו אותיות כתר פי' בסוד תר"ך מיני אורות שיצאו מכתר ופי' של אלהים בבינה ופרח י"א פעמים כ"ו כחשבון שם הויה עולה פר"ו עם שנים שהם כלל מחסד ודין הרי פר"ח ואומר שית סטרין עלמא כנגד ח' וזהו שית גדפין דנשר הוא כינוי בינה שכן עולה נ' רומז לבינה ועשרה פעמים נ' הרי ת"ק הרי מינין נשר נטלין בפלכוי חמשין בסוד חמשים שטרי בינה ואומר ענבין הם סוד ע"ב מילוי הוי"ה ביודי"ן וב' פעמים הויה פשוט עולה נ"ב הרי ענבין ואומר וארגוונא בסוד ארגמ"ן נוטריקון רפאל גבריאל מיכאל נוריאל ואומר שית מאה ותלת עשר שמאותיות יהו"ה יצאו תרי"ג מצות ואומר אלף ושית מאה מגדלין שם הוי"ה עולה בריבועו כחשבון מקום ותרגומו אתר הרי אלף ות"ר ע"כ מצאתי עוד מצאתי פי' אחר וז"ל פי' מאמר קדמון להחכם מורנו ר' יהודה נרו מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטראה אלף ות"ר סטרי גליפין וכו' פי' הכ"ב אותיות ומנצפ"ך שיצאו מבינה נוטלים אלף ת"ק כיצד קרש"ת הם אלף י"צ הם מאה. * נ' דחסר כאן כף ק'. ל"ע ק' מ"ס ק' הם ת' ונ' הם תן וגם א"ט הם עשרה ח"ב הם עשרה ג"ז הם י' ד"ו הם י' הם מ' וה' באמצע הרי מ"ה סך הכל אלף תצ"ה וה' אותיות מנצפ"ך סך הכל אלף ות"ק. ואומר בחד עטרא ד' גוונין הם ד' אותיות השם ומ"ש כל גוונא וגוונא מתלהטא ד' זמנין ר"ל כל א' מד' אותיות עושה ג' צירופין דאינון תריסר צירופין ומ"ש ברישא דעטרא אית ד' שורין לד' סטרין ר"ל שהצירוף הלז ד' ראשין הד' ראשונים ואומר ואינון מגדלות כיצד ג' צירופי שם יהו"ה עולה בגי' לח"ם ועולים כמנין מגדל עם המלה וזהו כל מגדל ומגדל. ד"א אלף ות"ק זהו שם אלהים שעולה כמנין אלף וג"כ עולה ש' וגם עולה ר' (הרי שם) בסוד אשר ובסוד ראש הרי שם אלהים עולה אלף ות"ק. ד"א שהבינה היא ה' ראשונה שבשם ה' בנקודת אלהים ואלהים עולה חשבונו ש' וה' פעמים ש' עולה אלף ות"ק. ד"א שם הויה בבינ' בא"ת ב"ש מצפץ ש' וה' פעמים ש' עולה אלף ות"ק ואומר בגוו' ההוא רמונא אית אלף זגין ר"ל על אלף של אהי"ה שהוא י' מלמעלה י' מלמטה וזהו זגא מכאן וזגא מכאן ו' באמצע שהוא הרמון שכן רמון עולה אלף כיצד רמון עם אותיותיו בגי' שי"ן ובמילואו רי"ש מ"ם וא"ו נו"ן בין הכל אלף ואומר תלת מאה ועשרים וחמש זגין כשתחלק אלף וש' לד' חלקים הם שס"ה או אפשר שאמר על אהי"ה יש ג' מילואין קמ"ג קנ"א קס"א עולה בין הכל תנ"ה ועם אהיה במילואו ובצירופו פשוט כפול משולש מרובע עולה תקכ"ד ועם תנ"ה עולה תתקע"ט ועם שם אהי"ה כ"א הכל אֶלף ואומר חיזור ושושן שהם תרגום כפתור ופרח שעול' ג"כ בין הכל אֶלף עוד אומר בגילופין ארבע שכל רובע א' לקח אות א' משם בן ד' שיש בבינה וכל אות עולה שכ"ה כך י' פעמים יו"ד עולה ר' ויפ"י ק' הרי ש' עוד היו"ד בעצמה עשרים הרי כ' והיו"ד והאותיות המילוי של יו"ד הרי שכ"ה. עוד ה"י ביו"ד הם ט"ו וט"ו פעמים ט"ו הרי הם רכ"ה וה"ה פעמים ה"ה הרי ק' הרי שכ"ה עוד וא"ו י"ג וי"ג פעמים י"ג קס"ט ו"ו הרי י"ב וי"ב פעמים י"ב קמ"ד הרי שי"ג וי"ב של ב' ווי"ן הרי שכ"ה וז"ש תלת מאה ועשר זגין לסטרא דא וכו' וגלגל הוא שם אדני עם הכולל כמנין גלגל ג"כ שם הוי"ה כיצד יו"ד ה"י וי"ו ה"ה ס"ז [בכ"י אוה"ח הג"ה נ"ל הרי גלגל]. עם הכולל על שם צירופים שלהם מתגלגל שם הוי"ה ושם אדנ"י בשם הוי"ה יש י"ב צירופים ובשם אדנ"י כ"ד צירופים וזהו כל גלגל וגלגל ד"א מסטרא דאימא רומז ה' ראשונה של שם ובאות ה' יש ג' מילואין וסימנם אמן יה"א של יודי"ן מצד החכמה של ההי"ן מצד אימא תתאה בעצמה מילוי אלפי"ן מצד הדעת שהיא מן הכתר שרומז א' א' הוא אלף ה' בהנ"ך הוא ת"ק הרי אלף ות"ק. ד"א עטר' רומז אלף ות"ק כיצד עי"ן טי"ת רי"ש גימטריא אלף וה' בהנ"ך הרי ת"ק הרי אלף ות"ק ויש נ' יותר שמקבלת מאימא נ' שערים ואומר ד' גוונין ר"ל ד' אותיות השם י' הוא לבן ה' הוא אדום ו' ירוק ה' תכלת שהם חגת"ם וזה ד' גוונין. ד"א בעטרה עולה אלף ות"ק בי"ת עי"ן טי"ת רי"ש בגי' אלף ות"ק עם י"ד אותיות של מילוי ועם ה' אותיות של שורש ע"כ מ"כ:

רט ע"ב חד שבילא וכו' הענין כי ישראל הם לוקחים השפע כאלו וכל הקדושה נאצלת אצלם אמנם להכרח קיום האומות בכל שריהם כנודע ומלכותו בכל משלה לכן באמצע מקומות חניית השרים שרי האומות נפיק חד שבילא דק והוא סוד הנז' בפ' פנחס דף רנ"א ע"ב כדכורא חמץ אחיד בחוטא דדכיא וכו' ומשם מזין כל החיצונים כי גם הם צריכים לעולם והאי שביל נק' תמצית א"י מלכות ונפיק לעכירותא ותמציתא דכולא אל כל האומות כי מההוא תמצית ושיורין אתבריאו כנודע ולכך משם מזונם וא"י בין לעילא הם שרי האומות ובין לתתא הם האומות כולם ניזונים מההוא תמצית וגם י"ס הטומאה משם יונקים ושביל זה נק' משעול הכרמים שכל האומות יקראו כרמים וישראל נק' כרם ה' צבאות וכדאמר ר' יצחק וכו' והנה בלעם בכח כשפיו רצה לחבר הטומאה שיינק מן ההוא תמצית ומשם לקטרג על ישראל ולכן עמד המלאך באותו שביל לסתום אותו שלא יזונו ממנו החיצונים אז:

א"ר אבא וכו' הוקשה לו אומר גדר מזה וגדר מזה כי הלא השביל ההוא דרך העולה למעלה ובעמדו על פני השביל נסתם ומאי מזה ומזה שייך וביאר כי הכוונה לתרץ לנו קושיא א' והיא איך הי' יכולת וכח במלאך לסתום השביל הפתוח מימות עולם לזון לחיצונים ותירץ הכתוב גדר מזה וגו' והוא נתינת טעם לכח המלאך לסתום השביל כי סייעו הקב"ה וכ"י ת"ת ומלכות ור"י תירץ כי זכות קבלת התור' הוא שעמדה לנו לתת כח למלאך ההוא וזה יובן בתיקונים דף קמ"ג ע"ב כי זה וזה בגי' כ"ד ספרי תורה:

בההיא שעתא מה כתיב ותרא האתון וגו' פי' במה שלחצה עצמה אל הקיר רמזה לו כי היתה בצער גדול לגבי ההוא קיר מ' פטרונא (דבילאי) [אולי צ"ל דכולא]. או אפשר שהוא סוד ונוגה לו סביב וז"א כי פטרונא דשליט עלייהו ואין לה יכולת להסתייע ממנה רק בצער ובלחץ גדול הי' אצלה אז ויוסף להכותה בהאי סטרא ר"ל כי חזר והטעינה בכשפים להגבירה כי ע"י הכאת דבר בדבר יוצאין משם כחות וניצוצות אחרים אז ויוסף מלאך ה' וגומר לסתום כל מיני פתחין לגמרי אפילו מקום צר מאוד הכל סתם ואז ותרבץ החת בלעם לרמז לו כי כבר לא יש תקנה בזה ויפתח ה' וכו' הוקשה לו דהול"ל ו' פתח ה' את פיה לזה אמר בפי האתון רוצה לומר הידוע הנקרא קמארא"ל הנברא ע"ש בין השמשות כנז"ל דף ר"א ע"ב או אפשר הוקשה לו דהול"ל ותאמר האתון אל בלעם ולז"א כי אומר ויפתח אינו השתא דא"כ הוה לי' למימר ותאמר האתון אל בלעם וממילא ידעינן כי נפתח פיה אך הכוונה על פתיחת פיה ע"ש בין השמשות ולכן ותאמר לבלעם וגו' כי לולא שנבראת אז פיה ונפתחה אז לא היתה לה יכולת לדבר עתה:

א"ר יצחק מאי סגי הא וכו' סגי הוא לשון ספק ודי ואמר כי מה תועלת וספק יש בדבר הזה ומה צורך יש בדברים האלו לא לבלעם ולא לאתון ולא לישראל כי נראין דברים של בטלה ותירץ ר' יוסי כי הועילו דברים אלו לבזותו בעיני השרים כאשר יתבאר לקמן בעזהי"ת ור' חייא תירץ כי הועיל לתברא חיליה דבלעם כי בראותו דברי האתון כנגדו ידע כי לא יועילו כשפיו כלל ר' אבא רמי כתיב וכו' ותי' כי כיון דמשה גזר הכי ופצתה האדמה ודאי תכף נתקיים מאמרו ותפתח הארץ וכו' כי עצת מלאכיו ישלים ולא הי' צורך כי גם הקב"ה יגזור כן אך כאן שלא גזר משה כלל כי לא נמצא שם ולא ידע בדבר לכן השי"ת בעצמו גזר עליה שתפתח פיה וכאומרו ויפתח ה' את פי האתון בזה נרמז הגזרה והמעשה כי ע"י גזרתו אליה נפתח פיה וז"א מיניה אתי מלה ומיניה אשתכח ר"ל כי הגזרה והדבור ממנו הי' ולכן גם המעשה עצמו ממנו הי' ולכן הגזרה והציווי והמעשה שניהם רמוזים באומר ויפתח ה' ר' יהודה חזר להקשות הקושיא הנ"ל כי דברי האתון אין בהם ממשות וכו' ותירץ ר' אבא כי פתיחת ה' את פיה הי' למילף מנה דברים רבים ואעפ"י שלא הי' ממשות הרבה בדברה עכ"ז זה ממש היה לצורך שלא תדבר דברי חכמה כדי שנוליף מכאן הרבה ילפותות ואדרבה הי' מה שלא הי' ממשות בדבריה והוא ללמוד ולידע דבלעם לא הוה כדאי למישרא עליה רוח קדישא ולא נטעה במ"ש כאשר ידבר ה' אלי וכן במ"ש ויבא אלהים אל בלעם וכן הדבר אשר ישים ה' בפי וכו' שא"כ הי' האמת היתה האתון מדברת אליו דברי חכמה ודעת עוד למדנו כי אע"ג שהטעינה בקסמיו מדבריה נודע כי אין כח בפעולות ההם להרע לישראל או להטיב על ידה וכמ"ש מה עשיתי לך וגומר כאשר יתבאר לקמן:

רי ע"א ת"ח בלעם בההוא מלה וכו' יראה מכל אלו הילפותות יליפנא דלית כח בבלעם ולא הי' כדאי למישרי עליה רוח קודשא כי אם במילי דההוא אתנא שהיו דברי בטלה ודעתא טפשא ולא יכיל למיקם בה כי אמר כי התעללת וכו' כדמסיק מכש"כ שלא הי' משיג כלל בקדושה ח"ו וז"ש ת"ח וכו' ותאמר לבלעם וגומר פה ביאר הילפותא השנית דלית יכילו באתנא להרע או להיטיב וז"א מה עשיתי לך וכו' וצ"ל וכי ברשותי הי' וכו' והיינו מה עשיתי לך כלומר מהו הכח שיש בי לעשות לך רצונך כי אינה בעלת בחי' ואעפ"י דהאי אתנא בעמיקתא יתיר פי' כי היתה טעונה בכח אותה הטומאה העמוקים לעילא לעילא כנודע עכ"ז אין לה כח זה מעצמה כי בלעם הי' הטוען אותה וברשותיה קיימא שהוא בעל בחירה אך היא אינה בעל בחירה כנז' ואין לה לעשוק שום דבר ובזה נרפו ידי בלעם ואיתבר חיליה בראותו שאין כח בה לפעול כלל ולא הועילו מעשיו בה:

ויאמר בלעם לאתון וגו' פה ביאר ילפותא ראשונה כי בלעם לא יכול למיקם בדעתא טפשא דאתניה כש"כ לעיל ברוח הקודש וראה תשובתו אל האתון כי התעללת בי כמושמורה כי האתון צחקה בי ואם הי' בו דעת שלם הו"ל לשתוק ולא להשיב על דבריה גם באומר לו יש חרב וגומר איך יעקור אומה שלמה ואז ידעו פחיתותו שרי מואב ההולכים אתו. גם אוליפנא מכל הני טעמי שלא נברא כח הדבור בבהמה וכו' ויהי בבוקר ויקח בלק וגומר דייק אומר ויקח בלק וכו' כי הי' מושכו לאותם המקומות כי הי' מכיר ע"י כשפיו המקומו' שעתידין ישראל לחטוא אך בלעם לא הי' יודע רק לכוון השעה שתחול הקללה וז"ש והוא הוה מתקין לי' כולא וביאר כי אומר קצה העם הוא קציני וראשי העם והרמז אל אחאב מלך ישראל שעבד את הבעלים בימי אליהו ולזה אמר בנה לי בזה וכו' כדי להסתייע מזה כי עתידין תם לחטוא בזה ואומר מזבחת כתיב חסר פי' יתבאר מדברי ר' יוסי ור' יהודא ואמר וביאר כי היותם ז' מזבחות הם כנגד ז' מזבחות שנבנו בהר המורי' כרז"ל ולהיות כי כל הז' בנו כולם במקום א' בהר המורי' שהוא במזבח בית הבחירה מקום שנברא ממנו אדם הראשון א"כ כל אלו הז' מזבח א' הוא ולז"א מזבחת חסר. וחד אמר וכו' כי יותר מזה אתכוון בלעם כי ידע כי ישראל מתקשרים בת"ת בו' קצוות שלו והז' היא המלכות ולכן כנגדם צוה ז' מזבחות להביא שם דורון ולפייסם אליו שיעשו רצונו ע"י אותן הקרבנות והנה כלם הם מתקשרים במלכות השביעית הנק' מזבח כי כולם משפיעים בה ולז"א מזבחת חסר ר' אבא וכו' ביאר לשון צינון כי חשב שיצליח ע"י דורון זה וקררו השי"ת במה שהשליכו לכלבים שהם בעלי קריין כי משם הוא סוד הקרי כנז' ור' אלעזר ביאר לשון עקירה כי בלעם רצה לעקור את ישראל מן השי"ת והוא יתחבר שם ולזה עקרו השי"ת והשליכו משם לכלבים כי חשב לקשר כח טומאתו שם וז"א ואעקר לי' להביא דרגא וכו':

רי ע"ב א"ר שמעון וכו' ביאר אומר וישם ה' דבר וגו' כי אין דיבורו ונבואתו ית' ח"ו שורה על בלעם רק שרו הנק' אלהים כנודע ואומ' וישם ה' בפי וכו' פי' כי הקב"ה שם זמם בפי בלעם שלא יוכל לדבר אלא ברשותו וגם הדיבור והברכות לא היו יוצאים מפיו כי אומר' לצרעה וכו' רק ר"ל השכינה הנק' כ"ה היא תדבר ותברך ישראל ולא אתה. אמנם בלק לא ידע זה כי טעה בדבר וחשב כי הוא היה המברך הזה לא יקשה אומר והנה ברכת ברך וז"ש ת"ח דכך הוא וכו' וזה מאמר בלעם התייצב כ"ה וכו' ירצה אם תרצה לבטל הברכות התיצב פה העמד השכינ' הנק' כה אצל עולתך וקשרנה עמך אז ואנכי אקרה ואעקר לכ"ה מישראל כי בהיותה קשורה עם החיצונים אז רחוקה מישראל ואז ויקר אלהים אל בלעם כמו יקרוה עורבי נחל כנז"ל וז"ש א"ל הקב"ה רשע אנא אעקר לך והיינו ויקר אלהים וכו':

ת"ח בקדמיתא וכו'. פי' כי תחלה שעדיין לא ידע ענין כ"ה הנק' מ' שהיא המשגחת על ישראל לא זכר אותה ולא אמר התיצב כ"ה אלא התיצב וכו' אולי יקרה ה' לקראתי הוא הת"ת ובראותו כי מדת כ"ה היא המשגחת עליהם אז אמר התיצב ועכב כ"ה על עולתך וכו' כנז' והוא יעקב מישראל כנז'. לכה ארה לי ביאר כפי הנזכר והיא לשון לקיטה שהיה בלק רוצה שילקוט את יעקב ויפרדם מן השכינה כלוקט התאנים מן האילן ועוקרם ממנו. ור' יוסי ביאר כמו צדה אורה ופי' שישליכם מן הכ"ה העליונה שנאחזים שם וישליכם למטה וצריך לומר אי תיכול לאשדא לון מהאי דרגא דילהון וכו' כי מראש צורים וגו' ובאים ישראל מן השורש הקדוש ההוא ולא יוכל עליהם ור' אבא פי' כי בלעם הי' רוצ' להגביר מדה"ד עליה' ולהכניעם [אולי צ"ל ושיכניעם] השי"ת ולז"א כי אם ראש כל הדינים בינה הוא בעזרתם שם אני רואה שהם נאחזים וג"כ מגבעות שהם כחות הדין התחתונים. גם הם אוהבים אליהם ואין כח לאתעטרא דינין. הן עם לבדד כו' קשיא ליה מלת לבדד גם כל האומות שוכנים כל א' בארצו לבדו ומה שבח זה. וביאר כי הוא על דרך ה' בדד ינחנו והענין כי שאר האומות וע' שרים שנקראים רשות הרבים כנודע וישר' חלק הקב"ה הנק' רשות היחיד כי הקב"ה נק' יחיד הוא לחלקם. מי מנה וגומר הא אוקמוה לעיל דף ר"ד ע"א אבל הנרצה אל פירושנו הוא. כי הנה בפסוק הזה נזכר יעקב וישראל והענין יובן כמ"ש בפ' ויצא והענין כי הם ד' פנים נשר שבת"ת והם ישראל ולאה יעקב ורחל והם כנגד חכמה ובינה ת"ת ומלכות ועם היות כי הכל חד דרגא הוא כי הכל בת"ת עכ"ז תרין דרגין אינון. ואומר בקדמיתא יעקב וכו'. ר"ל ממטה למעלה. וביאר עתה אומרו עפר יעקב ורובע ישראל כי הכוונה היא מה שהובא באותיות ר' עקיבא כי אדה"ר נברא מעפר שבידו של הקב"ה והוא סוד חומר ראשון ומראשית אותו עפר שתחת הכסא העליון אשר משם נבראו כל המלאכים שביצירה משם הי' גופו של אדה"ר ולזה היה מכהה עקבו את גלגל חמה וכמ"ש לעיל פ' קדושים בס"ת דף פ"ג ע"א ולהיותה המלכות נק' יסוד העפר לכן כל הנבראים על ידה קרויין עפר וזהו סוד הארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסא הכבוד ולהיות כי העפר כולו נפרר לפירורים דקים לאין קץ כן כל כחותיהם הם גירין ובליסטראין מארי דינין דוגמת פירורי העפר כי גם היא נק' דינא רפיא והיא נק' חרב כמ"ש חרב לה' מלאה דם וזהו יתן כעפר חרבו כי חרבו הוא ניתנית ונאחזת בההוא עפר ואז אותו עפר נעשין גירין ובליסטראין וכחות הדין וחרבות כי בה נק' חרב והנה זה נקשר עם הנז"ל כי לא יוכל בלעם לעורר כחות הדין על ישראל כי הלא ראש הדינין שהם בינה וגבורה והוד ומלכות כלם הם מאת ישראל כי הם בקדושה ואפילו כחות הדין התחתונים כמו המלאכים שמצד הדין הם קרובים אליהם לפי שמן המקום אשר נברא גוף אדם הראשון הנק' עפר מן האדמה משם הם כחות הדין וזה עפר יעקב כי הם קרובים זה לזה וכולם נאצלו ממקום א' ואיך יוכל לקטרג בהם פי' מי יוכל למנותם כי אין להם [מנין]. וכלם קרובים אל יעקב וכמ"ש היש מספר לגדודיו וזהו מי מנה וכו' גם אמר כי מי יוכל לספור את רובע ישראל. והכוונה כי המלכות נק' רובע לב' טעמים א' כי היא נק' מטתו של שלמה ועל גבי המצוה שם רובץ ישראל ולכן המלכות נק' רובע תרגום רובץ וז"ש רובע ישראל היא ה' כלומר מלכות כנזכר. ועוד נק' רובע כמו רביעית שבשם והיא רגל ד' של הכסא. וז"א רובע אתקרי בפום כתרין כלומר בגדר כתרין וספירן עילאין הוא הרביעית. ואולי אפשר כוון למה שידענו כמ"ש בפ' ויצא דהך מטה רביעי על י"ב אבנים. והכווכה כי ישראל נאחזים שם ומשם ג"כ הם כל כחות המלאכים נאחזים על דרך מי מנה עפר יעקב שביארנו וז"א כאן רביעית מישראל לתתא כלומר כאן לתתא שהוא בכסא הכבוד שהוא רגל ד' בכורסייא. ד"א מי מנה וגומר כל אינון דחשיבין עפרא פי' כי הצדיקים נחשבים כעפר אברהם אמר ואנכי עפר ואפר וגו' כי הם שפלים לפני בוראם כעפר ומחשיבים עצמם כנגד העפר. ומספר את רובע ישראל הם המלאכים כמ"ש היש מספר לגדודיו כי הם מטת ישראל כמ"ש ויקח מאבני המקום כנזכר בפ' ויצא והכוונה לומר כי סוד ישראל הנרמזים בעפר והמלאכים הרמוזים ברובע ישראל כנזכר הם שוים כא' ודומין זה לזה ואין כח לקטרג בהם כי אוהבים לזה וריבוי ישראל דוגמת ריבוי המלאכים וישראל הם קיום וסבה אל קיום המלאכים כי הכל נברא בזכות ישראל ואין בו כח לקטרג את המלאכים על ישראל כנזכר:

ריא ע"א ד"א מי מנה וגומר אמר מי יוכל לקטרג בהם לעקרם מן הארץ אם רוב מצותם תלויים בעפר הארץ ופי' ומספר את רובע ישראל בסוד הכלאים שהוא ערבוב הכחות העליונים כנזכר בפ' קדושים דף פ"ו לפי שבלעם רצה לעקרם מהקדושה כנזכר איקרה כ"ה ולהשליט הטומאה ולעשות ערבוב הכחות למעלה. לז"א כי הלא ישראל שומרים מצות כלאים לכך אין יכולת בידו לעשות כלאים וערבוב למעלה וזה נכון:

א"ר אבא חכים הוה וכו' הובא זה בכאן אולי לפי שדרש לעיל בדברי בלעם דברים נוראים בסוד עריכות המזבחות וכמו שכתב התיצב כה וכו' וכנזכר לקמן והנה הדברים אלו היו נשלחים אל בלק כש"כ שוב אל בלק וגומר ולזה הודיענו כי בלק חכים יתיר הי' והי' מבין כל הדברים האלו וישא משלו וגומר הוקשה לו שמורה שהיא משל ודברי בלעם ולעיל אמר שהשכינה היא המדברת ולתרץ זה הקשה קושיא אחרת שהיה לו לומר וידבר או ויאמר אמנם נשיאות זה המשל מה ענינו ותי' כי הנה בלעם לא הי' מדבר כלל רק שהי' מרים קול לבד וזהו וישא משלו וחוזר אל בלעם שאין דבריו הם העיקרים כמשל ואח"כ ויאמר ר"ל כ"ה הנ"ל היא האומרת דברים אלו והיא המדברת אך בלעם הי' מרים את קולו ודומה כאלו הוא מדבר וזה נקרא משל וז"א הוא הוה זקיף קלי' לגבי' ההוא ממלל ויאמר אנא אעקר לך בשלשולך יר' מן ההוא השתלשלות ושלשלת כחתך שאתה דבוק בהם ועל ידם תרצה להתאחז בהאי כה אנא אעקר לך:

תנא תרין דרגין אינון כמד"א נחש וקסם וכו' זה בארתי היטב בפ' בחוקתי דף קי"ב ע"ב ע"ש והביאור כי כנגד ד' אנפי נשר שיש לת"ת והם ישראל ולאה יעקב ורחל והם כנגד ד' אותיות יהו"ה הנק' ד' כנפים וכנגד אלו יש באילן הטומאה בכתרא שתיתאה שהוא הגוף אשר שם נרמז עמלק ויש לו ד' פני נשר הטמא והם קסם ונחש דוגמת ישראל ויעקב ואמר ואון לקטרג בישראל בשתי שמותיהם שהם יעקב וישראל עמל בישראל ואון ביעקב וראה כי אינו יכול ואז רצה לקטרג בהם מצד הזכרים שהם קסם ונחש שגם הם כנגד ישראל ויעקב וגם אז לא יכול להם וז"א תחלה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל והטעם כי אפי' בדכורין עילאין לא יכילנא וזהו כי לא נחש וגומר דלשון נתינת טעם כי לא וכו' ולהיות כל הני מילין סודות נפלאין לז"א ר' אלעזר שהם דברי השכינה ולא דברי בלעם:

ר' אבא אמר הן עם וגומר הענין כי בלק יחשוב לכלות את ישראל וביאר לו בלעם כי אדרבא הם עתידין להשמיד את כל הגוים דוגמת הארי' המשליך עצמו בכח על הטרף וז"א ויתרמו עלייהו להכניעם ולכלותם ואומר ארחייהו וכו' פי' כי שאר אשר [אולי צ"ל שאר החיות אחר] שטרפו טרפם הם אוכלים והנותר מצניעים אותו למחר ושוכבים עליו כדי שלא יקחוהו ממנו אמנם ישראל תהי' כלייתם באומות ברגע בלתי חמלה כי לא ישאירו ממנו עוללת וקודם שישכב יכלו הכל ויכלהו בתוספת יתרון מהאריה כנזכר. הן עם וכו' יראה כי ביאר לו בלעם לבלק כי לא יוכל עמהם כי הם מקריבים קרבנות ביום וזהו כלביא יקום ביום שקם מן הלילה בבוקר להקריב קרבנות גם בלילה לא ישכב וכו'. הוקשה לו כי אם הכוונה על הקרבנות לא שייך אומר לא ישכב כנראה שתלה הענין בשכיבה והנה עולות הלילה היו קרבים ונשרפים כל הלילה לכן פי' שהוא ממש על עת השכיבה שהורג כמה מזיקים קודם שישכב וזה כאשר אותו היום אזיל בפקודי אורייתא וזה טעם לבלק אם יש בהם כח לכלות בכל לילה מספר גדול מן המזיקים מכש"כ מן האומות התחתונות ועיין מספר זה של אלף קכ"ה עם הנז' בפרשת אחרי מות דף ע"ט ע"א. תאנא מאה ועשרין וחמש זיני מסאבותא נחתי וכו' ואולי הן הן הנזכר כאן והאלף הוא מיותר כאן או חסר שם וצ"ע:

ריא ע"ב א"ר חזקיה לקביל תלת זמנין וכו' וכדי לבטל אותן הג"פ נתברכו גם כן. ר' חייא וכו' אפשר כי למד זה בגז"ש נאמר כאן הכיתני זה ג' רגלים ונאמר שם ג' רגלים וכו'. וירא בלעם כי טוב וגומר ביאור אומר ב' פעמים כפעם בפעם שפי' ב' פעמים וגם אומר לקראת נחשים שהיה עושה חרשיו ומכוון למילט להו לישראל ועתה בפעם הג' לא רצה לעשות עוד חרשין וקסמין כי ראה כוונת השי"ת בפעם השני' שא"ל שוב אל בלק וכה תדבר דשלטא על כל חרשין וכו' מלשון ידבר עמים תחתנו ויראה כה שהיא המלכות תדבר ותשבר כח כל חרשין וכו' וירא בלעם וכו' כמה חמא וכו' כי הם דברי חולק על ר' יוסי וצ"ל ד"א. דאנפי מלכא נהירין וכו' אז נכנעים הקליפות ועיילי בנוקבא דתהומא רבא וכשראה בלעם שכשפיו לא היו שולטים אז הכיר כי טוב בעיני ה' שלא היה שרוי בכעס ואז ולא הלך כפעם וכו' והכריח זה ג"כ ממה שבשתי פעמים הראשונים מצאו שנאמר ויקר וכו' שפי' הוא לעקור חרשיו שלא ישלטו כמו יקרוה עורבי נחל כנז' ונראה כי עדיין היה צורך אל מה שהשי"ת יעקור חרשיו שלא ישלטו לפי שאפשר שהיו מועילין איזה דבר שהוצרך השי"ת לעקרם אך עתה בפעם השלישית שראה שלא הוצרך השי"ת לעקרם כי לא היה שום רוגז כלל לפניו בעת ההוא אז ידע בלעם כי טוב בעיני ה' לברך וכו' ולא היה שום רוגז לפניו כלל ולכן לא היו חרשיו שולטין כלל ולא הוצרך הוא ית' אל עקירתם וז"א ת"ח בהני תרי זמני וכו' והשתא כיון דחמא וכו' ואז בראותו הוא ית' כי נסתלק מן הטומאה וחזר בו אז שלם שכרו כי ותהי עליו רוח אלהים וביאר כי הנה כל החיצונים כלם נשפעים מן הגבורה הנק' אלהים וכמ"ש מלך אלהים על גוים ואתא ליה אתערותא מתמן ולכן לא כתיב רוח ה' אך לא ח"ו כי שרתה עליו הקדושה רק שניתוסף לו איזה השגחה מן הגבורה בסוד השפעה היורד להם משם ולפי שר' יהודה טעה בדבריו וחשב כי ממש שרתה עליו רוח הקודש לכן שאל מאי אתערותא הכא וביאר לו מה שפי' ור' אלעזר לא בחר גם בזה כי אפי' מהאי ר"ל ממדת הגבורה לא שלטה ביה בבלעם שום רוחא כלל ועיקר והקשה לו ר' יוסי מלשון הפ' ותהי עליו רוח ה' ופי' דקאי עליו על ישראל:

ת"ח כתיב וכו'. ופי' עתה היפך מן הראשון. כי אומר וירא בלעם כי טוב אינו לשבח של בלעם כי חזר בו רק אדרבא לגנאי של בלעם כי בראותו כי טוב בעיני ה' וגומר פי' כי הקב"ה נק' טוב עין והוא המברך וכו' לקח עתה בלעם מדה הנגדיית לזו הוא רע עין כי גדול כחה מכל החרשין והקסמין וזהו ולא הלך לקראת נחשים רק הלך עם העין הרע וזהו וישת אל המדבר פניו שהוא סוד עין רעה דשליט במדברא ובחורבה כי שם כל אחיזת החיצונים ואומר כתרגומו אולי הוא שאר תרגומין כי תרגום של אונקלס לא יש שום חידוש על תרגום זה הפסוק ואחר שלקח מהמדבר כח וסיוע אז חזר פניו לישראל והיינו וירא את ישראל הביט בהם בעין רעה ואז השי"ת השרה על ישראל רוח אלהים כדי שלא תשלוט עליהם עין רעה וזהו ותהי עליו רוח אלהים וענין זה הרוח הוא סוד התכלת הוא סוד דרגא תתאה דשכינתא הנק' אלהים והוא סוד כסא דין שבסנדלפון והוא מכלה ושורפת את החיצונים והיא מבדלת בין החיצונים ובין כל כתרין קדישין כדי לשבר כח החיצונים שלא יתגברו להכנס אל הקדושה ודי בזה:

גליון לעשות בהם משפט כתוב, פי' כתוב בתורה טרף ודם חללים וכו' עכ"ל:

ריב ע"א ביאר כי תחלת שבחן בכל הפרטיות כאומר מה טובו וכו' כאהלים נטע ה' ואח"כ הטיל עין הרע כאומר יזל מים מדליו כי אומר כאהלים נטע ה' כארזים וכו' הכל משל אל נטיעות ת"ח וצדיקים וחסידים שביניהם שהם נטיעות הג"ע באמת וקללם שיזיל מים מדליו כמו שפירשו רז"ל שאין תורה מצויה אלא בבני העניים וז"א יזל מים וכו' ר"ל יהי רצון שאותם המים שהוא התורה הנק' מים שיזיל מן העניים שבהם ומן הדלים שאין להם יכולת ואין התורה מתקיימת בעצם כי לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן וזהו סוד ויגע בכף ירכו כי הירכים שהם העשירים תומכי התורה סמא"ל נגף ונגע בהם כדי שלא יחזיקו בתורה ולכן העשירים שבדורות אלו אינם תומכי התורה להחזיקם כנז' בזוהר והנה ד' קללות אלו דסמא"ל ובלעם נתקיימו וז"א מאן יתן דאילין נטיען ישתכחו באינון מסכני דבהו וכן אומר וזרעו במים רבים קללם כמו שהזרע הניתן במים מטשטש ואינו צומח כן יהי' זרעו או אפשר שקללן מלבד שהתור' תהי' בעניים גם לא תחול בהם רוח הקודש שהוא זרע התורה ופרי היוצא מתוך עסק התורה ולא יצליחו ברוח הקודש כמו הזרע הניתן בתוך מים רבים כנז' ע"כ הוא דברי עין הרע ובראותו כי ותהי עליו רוח אלהים לשמרו מעין הרע כנזכר אז אמר אל מוציאו ממצרים וכו' כלומר אין בי יכולת להטיל בהם עין רעה כי הם גבוהים כ"כ ונאחזים למעלה וז"ש כתועפות ראם לו שהוא הגבוה מכל החיות ואדרבא הם יכולים להשמיד את כל האומות שהם צריו ואויביו וז"א יאכל גוים צריו וגומר ולא די בזמן [שררותם] אלא אפי' בזמן הגלות אשר הם כורעים לעפר הם כארי וכלביא כי אינם מניחים עבודת השי"ת ומתגברים כארי וז"א כרע שכב וכו' ולכן מי יקימנו ויוכל לקום כנגדו להקימו ממקומו ולהיותם עסוקים בתורה אפי' בגלות לכן יש להם מעלה ושולטנות ונותן להם כח וז"א הוא ישתכח בנימוסי אורייתא וכו' ואעפ"כ שולטנותא אית להו במאריהון כלומר ואעפ"י שהם בגלות עכ"ז אית להו שולטנותא בשביל וע"י מאריהון כאריה אע"ג שהוא שוכב לארץ על טרפו כך ישראל שוכבים בגלות לארץ על טרפם והאומות נכנעים כי הקב"ה שומרם בגלותם:

א"ר אלעזר לא אשתכח וכו' ביאר אומר אל מוציאו ממצרים כנז' והביא ראיה שהאל הוציאו ממצרים ולא הועילו כל כשפיו שעשה ולכן כלכשפיו שעשה עתה ודאי לא יועיל בהם בהיותם אחוזים בההוא אלהא עילאה ושליטא ועתה הנני הולך לעמי וכו' רצה לבאר רשעת בלעם וכוונתו הרעה כי אחרי שכבר בלק אמר לו שיחזור לארצו ולא רצה עוד קללתו גם אחרי שהוא בפיו הודה כי אין שם יכולת לשלוט בישראל כנז"ל עכ"ז משנאתו את ישראל לא אסף ידו מלבקש סבות ועצות להפילם ולהרע להם וזהו איעצך וכו' והנה אחרי כל המעשים הרעים רצה להסגיר עבד שהם ישראל אל אדוניו ורצה להחזירם פעם אחרת כי הלך לו אל הרי חושך ששם מדור עזא ועזאל כדמסיק וכד מטא לתמן אודע ליה מלה פי' הודיעם אותו הדבר איך כל חרשיו וקסמיו לא הועילו ויצאו ממצרים ואז אסגר גרמיה עמהון תמן כדי ללמוד כשפים יותר אולי יכול להם להסגירם ולהחזירם אל מצרים ולא יכיל ועכ"ז משנאתו לישראל יעץ לבלק מה שלא שאל ממנו וכמ"ש איעצך וכו':

ההיא מלה דשלטא על כל חרשין וכו'. פי' היא השכינ' הנק' דבר ושולטת על כל הקליפות היא הראהו קץ המשיח וטובתם של ישראל להראות כי כל האומות לא יוכלו להרע להם ולכלותם ח"ו. ואית להו רשותא. ר"ל שולטנות בביאת הגואל כמו אל תתודע לרשות ועוד אפשר לפרש כי אומר ההוא מלה דשלטא וכו' הוא הכח העליון דבכל סטרא דשמאלא והוא הראהו את בלעם כל הטובות העתידות וכו' והקשה וכי אין להו רשו לזמן רחיק והרי אין להם לידע רק מאי דיתעביד לזמן קריב הנז' בזוהר ותירץ ר' יצחק כי עינא דבלעם חמא כל אינון טבאין דזמינין וכו' אבל המגדלת לו כל הדברים והמדברת היא השכינ' כנז"ל בדף רי"א ע"א כי וישא משלו הוא בלעם ויאמר היא השכינ' וכן כאן וישא משלו בלעם ויאמר השכינה וז"ש מאן דאית ליה למימר וכל זה כדי שאלו דברים קדושים מילי דאורייתא שלים ולא יפקון (לא יפקון) ויקיימון בפומא דההוא געלא ולא ישיג דבור אותו הנגעל והטמא בדברים עילאין אילין דאורייתא כנזכר סודם:

אראנו ולא עתה וכו' רוצה לבאר כל השינויים והכפל שבפסוק וז"א אראנו הוא כנגד האי אז לז"א מנייהו אתקיימא אז בההוא זמנא כמו מלחמות ישראל עם עמון ומואב ושאר האומות ומנייהו לבתר בזמן דוד והיינו ולא עתה שהיה יותר קרוב ולז"א ולא עתה כלומר אינו עתה אבל הוא קרוב ומנייהו בזמנא דמלכא משיחא והיינו אשורנו ולא קרוב כי הוא רחוק מאוד בעונותינו תנא זמין קב"ה למיבני ירושלים וכו' ביאר אלו הפסוקים שהם דרך כוכב מיעקב והיה אדום וכו' ואמר כי בזמן המשיח יתגלי חד כוכבא וכו' כי הוא רמז ליעקב הנק' כוכב כי ישראל נמשלו לכוכבים ויעשו מככב זה ע' שבילין כי יתפזר אורו ויתלהט באמצע הרקיע בע' שבילין והיינו רהטין וע' זיקין וניצוצין הם כוכבים קטנים ואותם הע' שבילין הם המאירים ומוליכין את האור באותם הזיקין הקטנים דנהרין מניה וז"א וע' זיקין נהרין מיניה וכו' והרמז הוא ליעקב אילנא דחיי דביה ע' ענפין שהם ע' נפש יוצאי ירכו המאירים ממנו והנה עוד ישתאבון ביה ע' כוכבים אחרנין הם סוד ע' אומות שהם סביב לאילן העליון ואפשר לפרש בהיפך כי הע' כוכבים הם בניו הולמתי משתאבין ביה אמנם ע' אומות הם ע' זיקין דנצצין מיניה. גם יהא נהיר תמן ע' יומין כדי לשלטאה על אינון ע' שרי אומות כל א' ביום א' ויתגלה ביומא שתיתאה ובירחא שתיתאה כי ביום ו' נברא אדם שהוא רמז למלך המשיח כנודע כי כל מה שנברא בז' ימי בראשית הכל רמז אל הז' אלפי עלמא ונודע כי זמן בריאת האדם היה ביום ו' והעולם נברא ביום א' בכ"ה לאלול שהוא חדש הששי כ"ה לירחא שתיתאה שהוא אלול והנה יתכניש ויסתתם אורו ביום הז' והוא דוגמת יום הז' שהיה ראש השנה וידעת כי יום ר"ה נקרא בכסא ליום חגנו כי אז הלבנה מתכסית ולכן ביום הז' יתכסה הכוכב ההוא אך לא תכף רק אחרי עבור הע' יום הנזכר טעמם והנה כל זה נרמז למבין בפסוק דרך ככב מיעקב בג' תיבות אלו ואומר וקם שבט מישראל זה נרמז במשיח שיקום בשבט וכמקל הנזקף במהרה ויצא מגו ההוא מערתא וז"א ויסגי חד ענפא וענפא הוא תרגום שבט ויסגי וירבי ויפוש וישלוט על העולם ואחר זה והיה אדום ירשה כי יהרוג המשיח את כל האומות אדום שהם אויביו של ישראל וכמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון שהוא הך מערתא שהיא באתר בי מקדשא כי משם יעלה המשיח לשפוט את הר עשו שהוא שעיר הנזכר כאן ואח"כ וישראל עושה חיל שהוא תחיית המתים וזה נלמד מפסוק ימין ה' עושה חיל וכתיב בתריה לא אמות כי אחיה ואז ה' למלך על כל הארץ שכולם יקומו בתחיה:

א"ר אבא מה כתיב וכו' הוא מעין ביאת המשיח ולסיים בדבר טוב ופי' כי בשמחה הוא מלכות ואפשר כי אותיות בשמחה הם מחשבה כנז' בתיקונין וידעת כי גם המלכות נק' מחשבה בסוד חכמה. זעירא או אפשר כי שמחה עם התיבה עולה שנ"ד ימי הלבנה והמלכות היא נק' לבנה וששון הוא הת"ת ור' יצחק ביאר כי הוא היסוד והביא ראיה מר"ש שפי' הכי על פסוק ששון ושמחה ימצא בה ואפשר שנק' ששון ובחיבור המלכות נק' ת"ת ומלכות שושנים כנז' פרשת ואתחנן דף רס"ג ע"א וביארנו שם כי תרי"ג מצות כלולים בת"ת או היסוד ומלכות ועם עטרת פז הם כמנין שושנים ועיין שם בביאורנו וקרא אל אבא ואמא מעייני הישועה כי הם באמת מעייני הישועה המושכים מימי ישע אל כל הז' ספירות תתאין או הם נצח והוד בסוד כוס ישועות אשא כי הנצח והוד נקראים ישועות:

תם ונשלם שלב"ע