אור החמה על ספר הזהר ג:תכב

ובמה כמה דכתיב. ר' אלעזר מסיק למילתיה. לקבל תלת זמנין. דאיהו מחי מדה כנגד מדה הוא בקש לקלל. הקב"ה הפכו לברכה לקבל תלת זמנין דסלקין ובזכות זה זכו לברכה. לאבאשא לון בהאי או בהאי כדפי' לעיל אם יוכל מצד הת"ת בקליפות שכנגד הזכר ומצד המלכות בקליפות שכנגד הנקבה והיינו עמל ואון ונחש וקסם כמבואר לעיל. אנפי מלכא נהרין היינו שורשי הספירות שבבינה שהם פני הת"ת מאירים באור החכמה אז לבנה במילואה ואין שטן ואין פגע רע וראש הת"ת הוא כלל ג' ראשונות כדפירש באדרא. ויקר אלהים. מצד המלכות ויקר כה מצד הת"ת ומלת ויקר לשון עקירה כדפי' לעיל והכוונה שהוא רצה ליכנס אליהם בתרין סטרין והוא נעקר משתיהם ולא יכיל להם רוחא אחרא כדכתיב ותהי עליו רוח אלהים ומפרש ליה על בלעם. ההוא דאתקשר וכו' כלומר מה שניצוץ שכינה מתפשטת לחוץ והוא ע"י קליפה טהורה בסוד ומלכותו בכל משל'

א"ל ר' יוסי. קס"ד דר' יוסי דס"ל לר' אלעזר דהאי זמנא כהני זמני ומלת ותהי עליו אהדר לבלעם ולהכי קא קשיא ליה ר' אלעזר אמר דודאי בהני זמני לא כתיב הכי משום דלא אצטריכו ישראל להאי אבל בזמנא דא שנשתמש בעין הרע הוצרכו ישראל להיות עליו רוח אלהים כדמפרש ואזיל.

טוב עין הוא יבורך. שברכתו לטוב אבל רע עין אפילו ברכתו לרעה כדמפרש לקמיה ומה רעותיהון הפך דעת ר' יוסי שאמר שהיה לו רצון לברך. השתא חמי מאי כתיב. כלומר עתה שהכרחתי לך שהיה עת' ג"כ כוונתו לרעה עתה בא ואפרש לך כל הפסוקים לרוע כוונתו לא יכיל אלא כד משכח הן אמת הענין כך אבל צריך לדעת למה וי"ל כי בעת שהוא מגנה מכניסו בקליפות שהן גנאי ומין במינו אינו חוצץ אמנם בעת שהוא משבח הרי הבדילו מהם כדי שיקטרגו עליו ואז עין הרע שולט בו או אפשר שכח הקליפה שהוא עין הרע אינו שורה במקום מגונה מפני שהיא בת מלך וצריך כבוד ולכך כשמשבח מתקן לה כסא: