אור החמה על ספר הזהר ג:תכ

האי כ"ה היינו שכינ' שנק' כ"ה שהיא ברכתם של ישראל כדכתיב וזאת הברכ'. וההוא דבר ארים קליה וכו'. אפשר היות בחי' כ"ה פנימית ועליונ' מבחי' כ"ה ועתה הוסיף לו הקב"ה דבר להרים קול בדברי כה ואפשר שמדרך כה לדבר אמנם לרוב העלמה אין אותו קול אלא בחשאי אבל דבר הוא מגול' יותר לכך כה הרמת קול נגל' יותר ולמדוד לו מדה כנגד מדה הוא רצה לעקור כ"ה ח"ו. הקב"ה שם דבר בפיו להרים קול יותר, כה תדבר. ת' של תדבר היא לנקב' כדין אמר התיצב כה כדפי' לעיל התעכב האי כה כאן ע"י עולות אלו וחשב שע"י מעשה חרשים הי' יכול לעכבו לפי שלא הי' מכיר בה שאינה ממקום השגתו לקוט מלשון אריתי מורי אשדי לשון ירייה כמו השלכה לאשדי לההוא דרגא דילהון להשליך המלכות ממקומ' מהתפארת כענין השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ישראל דלעילא דישתכח וכו' ששם הת"ת הי' כועס הי' מעביר המלכות מלפניו. והיינו ארה לי יעקב דהיינו מלכות ולכה זועמה ישראל דהיינו ת"ת:

כי מראש צורים אראנו אמר ר' יצחק וכו'. רישא דכל רישין בינה שממנה היא אצילות גבורה עילא' וגבור' תתא' ושם אחיזת ישראל בסוד נשמתם שהנשמות מבינ' והטעם דלית מאן דיכיל בהו מפני שכל מי שיתגורר עמהם הוא מצד הדין והא כל דינין דעלמא מאינון גבורות נפקין א"כ האיך אפשר לדחות הדין להתקוטט עמהם כיון שהם אחוזים במקום שורשם:

גבעות שאר כתרין. הם ז' ספירות שגם בהם אחוזים ישראל בששה קצוות מצד הרוח והמלכות מצד הנפש ואין עמו אל נכר שאין להם אחיז' כלל בחיצונים והם מהם בדד תרי דרגין יעקב וישראל מלכות ות"ת.

בקדמיתא יעקב. שאינם מדרג' כ"כ ואח"כ כשעל' יותר הוא ישראל ואע"ג דכולא חד כי ישראל נק' יעקב ויעקב נק' ישראל דהא דרגא עילא' אין לפקפק שודאי הוא בת"ת יעקב הוא לתתא במלכות מאן הוא עפר כלומר הכתוב אמר עפר יעקב מורה שהיא בחינה במלכות ולזה שאל מאן הוא עפר מה בחינה היא זו ופי' בחינת אומרו יתן כעפר חרבו הרי שהחרב היא למעל' מהעפר לזה אמר חרבה ה"א ידיע' שהיא בחינתה מצד הדין דכתיב חרב לה' דהיינו מלכות מלאה דם מורה על אדמימות הדין א"כ עפר היא בחינה יותר תחתונ' בה דהיינו בחי' המלכות הממציאה בתחתונים כל הנמצאים וז"ש ההוא אתר דאתברי מיני' אדם כלו' שמאות' הבחי' בריאת האדם מור' על בחינת' האחרונ' דהיינו עפר מן האדמ' אדמ' מלכות עפר בחינת' יותר תחתונ' מאדמ' ומה שאמר יתן כעפר חרבו הוא להיות המלכות אז פועלת בבחינת העפר דהיינו שממנ' החיילין. כמה משריין נפקו שהיא בחי' תחתונ' ומפני שמאותה הבחי' כמה פשיטין כמה גרדיני וכו' דהיינו כל כחות הדין לכן כשבא לבנות המלכות הנק' חרב להיותה פועלת הדין אמר יתן כעפר חרבו:

השתא אהדר. לפרש קרא דמי מנה עפר יעקב בהקדמה זו ואמר מי מנה עכשו שפירשנו ענין יעקב במלכות ועפר בחי' הנמצאים ממנה א"כ אמרו מי מנה הוא כאומרו היש מספר לגדודיו כי גדודיו היינו עפר בקרב רובע ישראל הוא ה"א כלו' בת"ת ישראל הוא שם בן ד' ואות רביעית היא ה' וחד מלה הוא מה שאמר מי מנה ומ"ש ומספר את רובע השתא מהדר לפרושי במלכות ובדרך אחר לכך לא אמר דבר אחר דהיינו נמי במלכות אלא אמר רבע ישראל כד"א וכו' דהיינו לשון רביצה והיא מטתו של הת"ת והיינו רובע ישראל עוד לדרך זה רובע כמה רביעיות והענין שכל ייחוד וייחוד שת"ת עושה עם המלכות בורא למט' מציאות מהנשמות ומלאכים וז"ס ומי יודע מספר רביעיותיו של ישראל עם המלכות שהיא נק' רובע. עוד לדרך זה רובע אתקרי וכו' דהיינו שהמלכות רביעית לד' רגלי הכסא כי הבינ' נק' כסא וחסד גבור' ת"ת ומלכות הם ד' רגלי הכסא וז"ש לפום כתרין כלומר למספר הספירות והטעם שנמנה הנצח עם חסד והוד עם גבור' ויסוד עם הת"ת מפני שמדתם חסד דין ורחמים והמלכות רביעי מפני שהוא כללות החסד והדין והרחמים וזהו סוד דוד רגל רביעי למרכב' עוד אפשר דסליקת על נצח והוד למט' מת"ת בענין שהיא רביעית להם:

ד"א מי מנה וגומר. אינון דחשיבין עפרא הם פשטין גרדיני נימוסין גירין בליסטראות שהם כחות הדין ממלכות ולכך משיבים עפר והם כחות השכינה ומספר את רובע הם מלאכין דקב"ה דהיינו היש מספר לגדודיו והם מהשכינה בזווג הת"ת וז"ש רבע ישראל כמה דאוקימנא דהיינו רביעותיו של יש':