אור החמה על ספר הזהר ג:תיט

ואע"ג דהאי אתנא בעמיקא יתיר, דהיינו שע"י פועל באתון העליון א"כ יש כח באתונו מלמעל' עכ"ז ע"י כישופיו הי' מכריח' וסוף סוף לא צדקו דבריה באמרה מה עשיתי וכו' לית חילא לבעירי אין חומרם מוכן לקבל רוח דעת. וא"ת חמורו של ר' פנחס וי"ל כי הי' סוד גלגול נודע משמש לר' פנחס וע"י נתקן להיותו חוזר בבני ישראל עוד י"ל כי כח החמור העליון בה לשמש לצדיק כמו שמצינו הקליפות משמשות לצדיקים והיינו אומרו ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו:

חוה אתקין צורך הכנתו לרעה.

במה סטרא יתאחד בהו. יוכלו הקליפות לקטרג עליהם ומצא על העתיד כדמפרש ואזיל.

מדבחאן דקדמאי. א' דאדם הראשון. ב' דנח ג' דאברהם ד' דיצחק. ה' דיעקב. ו' דמשה. ז' דאהרן. בז' דרגין שבע ספירות עליונות וסדר ז' להפכם להם לאויב כדמפרש ואזיל:

דשבק לי' אבוי שכן ישראל ירשו קדושות אלהות מאבותם.

שדר לי' דורון היינו ז' מזבחות וכו' ומזבחת חסר ירצה לדעת הא' וחסר כל המזבחות הקודמין כיוון הרשע ולדעת הב' שהי' חסר שנתן לכלבים כדמפרש ואזיל כי הקרה לפני קרתו שני פירושים יש בו או לשון מקרה או לשון קרירות וכדמפרש ואזיל.

דאתער ליה מסטרא דמסאבא וכו' היינו לשון קרי וטומא' מקרה ליל' והסוד שלא הית' אותה המרא' מתגל' לבלעם ממקום המשכתו דהיינו ברכות שהם מן הימין וקדוש' אלא הית' הקדוש' באה לו דרך קרי בסוד הקרי דהיינו קדוש' מתלבשת בטומא' ובלעם משיג הלבוש מבחוץ לא הנפש מבפנים ולכך הי' מכונה בשם קרי ואומר ויקר אלהים אפשר לומר דממש אהדר לשון קרי לשם אלהים שהית' הקדוש' מתלבשת בקליפות כביכול כאדם שרוא' קריי דהיינו היותו מתערב עם החיצונים אף ויקר אלהים לדבר אל בלעם והיינו דקאמר מסטרא דמסאבותא קדוש' הי' אלא שהי' מתגל' דרך הקליפות והשתא ניחא ששם אלהים קודש יקרוה עורבי נחל היינו מלשון ינקרה כנודע שמנקרים עיניו העורבים עד שנעקר: