אור החמה על ספר הזהר ג:תיח

ר' יהודה אמר אורייתא קא מסייע ליה דכתיב וכו' ר' יהודה אמר אין צריך שנאמר שהי' סיוע מהקב"ה ומשכינתי' מכמה טעמי. חדא שאין גילוי בפסוק. ב' שמורה שלא הי' זכות למט' בישראל להכניע לזה אמר שעמד המלאך בכח התור' שקיבלו ישראל ועוד שעתה יש גילוי בפסוק אומרו גדר מזה וכו' דהיינו בכח התור' דכתיב בה מזה ומזה הם כתובים שקבלו אותה ישראל.

קיר פטרונא לשון יוני קיר אדון ורמזא לי' האי שלא הי' סיוע לה מלמעל' מאדון ושר עליון.

היא לא יהבת לי' וכו' שהי' רוצ' לקלל בדרך כדפי' לעיל ולא הי' רוא' עזרה ממנ' לזה בהאי סטרא שהרי עדיין תמצית קצת מגיע לה והוא הי' מטה אותה לצד שהי' בו מקום לינק.

מאי סגי האי כלומר מה צורך בריא' זו שלא עשה תועלת לא לייסר בלעם ולא לאתון ולא לתועלת ישראל ונרא' לריק.

דחייכאן בי' וכו' כדמסיק ר' יהוד' לקמי' ואפשר מפני שגלה סוד הסכן הסכנתי כדפי' בגמ' שהית' לו סוכנת ואז שחקו על בושתו הכל לא שביק וכו' והי' רודף לקלל וכדי שלא להטריח המלאך בכל פעם הראה לו ביטול כחו מיד והוא מעצמו שבק ונכנע אל הקדוש'.

דהא משה ופתח' האדמ' וכו' קשיא לי' והא קיימא לן ועצת מלאכיו ישלים א"כ מאי איכפת לן אם הי' אומר ופתח ה' את פי הארץ. לז"א כן הי' אם הי' אומר משה ויפתח ה' את פי האדמ' הי' הענין כמתפלל לה' על זה אמנם משה פקיד לארעא ואמר ופתחה א"כ אין ראוי שיאמר ויפתח ה' כיון שלא דבר משה אלא עם האדמה.

רעי ברטיבא. רועה באגם. ואי הכי. קושיא אחרת אעיקרא דמילתא וכי לזה לבד הטריח כל הענין שאין זה צורך לישראל כלל. באילין מילין ג' למודין. הא' אוליפנא דעתיה דבלעם שאם על דעת אתונות לא ידע דעת עליון מי הוה ידע. הב' לית לי' יכילו שרצ' לקלל בדרך ולא עלה בידו ועתה בדיבורו ראה כי לא האתון העליון ברשות עצמו אלא ברשות גבוה ומשנה טבעה ברצון גבוה. הג' מהאי אתון דהא לית לי' חילא וכו' כדמסיק לקמיה דאי יימרון בני נשא אי ימללון בעירי וכו':