אור החמה על ספר הזהר ג:תטו

בצולמא דילן וכו' הענין שהם שאלו כי מה טיבו של איש ומה תועלתו לעולם ומה תועלת ימשך למלאכים בהיותם משמשים אותו ולזה השיב להם הקב"ה ואמר בר נש דהיינו היותו גשמי ובגשם ההוא מתלבש הרוחניות וז"ש דיהא בצולמא דילן והנה בהיות הענין כך ימצא שהוא קושר עליונים עם התחתונים בעבודתו והנה מזה לא ימשך אלא היותו משפיע מן המלאכים השפע לעולם השפל אמנם להיותו משפיע מן הספירות למלאכים אמר דיהא חכמתא דיליה עילאה מחכמתהון בענין שמה שאין אתם יודעים למשוך השפע מרום מעלות הספי' למיעוט השגתכם בהם יהיו הם משיגים ומושכים ועתה ימצא האדם קושר האצי' בבריאה ובריא' ביציר' ויציר' בעשי'. נפק בדימוס גזרת דין. פתחון פה וכו' כלומר קודם לא הי' ראוי לקטרג על מה שעדיין לא חטא אבל עתה שכבר חטא יש לו פתחון פה. חטא קמך ונמצא שכיון שהוא חוטא אין תועלת בבריאתו שהעון יעכב שלא ימשיך השפע לעולמות ואדרבא יפגום. תהון חטאן כוותייהו א"כ ראוי להעביר על פשעיו ולא מפני זה ימנע מציאות המשכתו השפע. והא אלין מלאכין הוו א"כ האיך נתגשמו ורדפו אחר התאוות. לא קיימין אינם מתהוין ולא יכלין למיקם אי אפשר להם להתקיים נהורא עילאה וכו' זיו השכינה. דנהיר לון מזהיר זוהר חזותם. וקאים לון מעמידם ומהוום. דאשתניהו זווייהו. אפילו טבע אורם המוטבע בהם.

אשתנו בדרגא אחרא, נתלבשו בלבושי אויר העולם.

מטלא דלעילא וכו'. נתבאר באדרא שהכתר משפיע שפע הנק' ט"ל בז"א וסוד ט"ל הוא סוד יו"ד ה"א וא"ו שעולה ט"ל וט"ל זה דהיינו אור ג' בחי' אלו הוא נשפע לז"א בכל יום אמנם מאותו ט"ל שהוא בז"א מלמעלה כדאמרן כתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שהוא ת"ת ומאור זה בבואו לז"א נהיר בכולהו עלמין שהם כל בחי' ז"א כמבואר שם וזעיר נק' תפוחין מפני שבו תרין אנפין דבהון תרי גוונים חוור וסומק והמלכות נק' שדה דהיינו חקל תפוחין כלומר שדה שמקבל מאותם התפוחים והוא נזון מאותו שפע כדכתיב פתחו לי אחותי שהם דברי הת"ת למלכות ואומר לה שראשי נמלא טל להשפיעך:

קשר לון בשלשלאין וכו' ואם תאמר למה לא בטלם מתחלתם שהרי אפילו המלאכים במקומם למעלה הקב"ה מבטלם כל שכן אלו. ויש לומר בזה שלש תשובות, האחד כי ביטול המלאכים הוא חזרתם אל מקומם ומקורם שממנו נמצאו א"כ הי' ראוי אלו שיחזרו לשרשם ולא הי' אפשר שהם נמשכו אחר הגוף. הב' כי הניחם לראי' לעתיד לכל הדורות ולתחיית המתים ליום הדין שהקימו לקטרג על חטא בני אדם אומר לפם הקב"ה עזא ועזאל יוכיחו והרי הם עומדים. הג' שאלו הכניסו עצמם בקליפות וממש עשו עצמם כח הקליפ' ואין ביטול לכחות הקליפות עד לעתיד כנודע וסמאל יוכיח שהי' שר קדוש ויצא לחוץ והוא קיים עד הזמן הנועד:

עזא ועזאל שני מלאכים הא' מימין ושם אל יוכיח הב' משמאל והיינו לשון ע"ז שהעיזו פניהם נגד קונם ועזא שהי' מצד שמאל אתקיף מצד גבור' שבה והקב"ה מדד לו כמדתו בחושך שהוא מהשמאל ונהיר לי' חשוכא החושך שיש לעזא מפני שעזאל סמוך לעזא וכיון שהוא מימין מה שהוא חושך לעזא הוא אור לעזאל.

חשוכא אקדים לנהורא. שיש חושך סביב ופנימה לו אור העולם ובתוכו כל מיני משחית. נפל זמנא חדא וכו' כי מלת נופל מורה על פעל הווה דהיינו פעם אחר פעם: