אור החמה על ספר הזהר ג:תיד

לשטן לו דהא לאו אומנותא. כלומר לו נהפך לשטן הפך ממדתו. לא שאני כי פעולה זו עם היות' דין לבלעם רחמים הוא לישראל ובמדת רחמים היה פועל מה שהי' פועל. דסתיר אומנותא וכו' שאם היה דין אדרבא הקליפות יונקות ממנו אבל עתה שהיה רחמים היה מקלקל בשופי ומכניע כח הקליפות. אבל לאחדא. אפילו בפעולה ההיא עצמה לא היה שטן. כד ההוא אתון שהוא מוריד מרשות גבוה כאומרם ז"ל שמכחישין פמליא של מעלה. קוסמין מצד קסם וחרשין מצד נחש כדפי' לעיל מהכל נתן בה כח וכלל אותה מכחות חיצונים שיש למעלה כדמסיק. ולא אתחזי בקסמי וחרשוי כי אין קליפות אוחזות בשם בן ד' כלל ואין להם יניקה ממנו אלא אדרבה הם מפחדים ומכחו מתבטלים אמנם בשם אלהי"ם הוא אחיזתם ומשם הם יונקים כמו שפירשו בההוא עובדא דסבא ושם הארכתי. מלאכא דרחמי ובשמא דרחמי. גם את זה לעומת זה הוא זיין האתון בכל מדרגות הקליפות עם מדרגות נחש וקסם כדפי' ועוד אחז אותם במקום הדין שמשם יניקתם וז"ש בתיקוני חרשוי בסטרא דדינא כן עשה הקב"ה מלאך נגד הקליפות ובשמא דרחמי נגד שם אלהי' שמשם אחיזתם:

ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וגומר דהוה חכים כ"כ קס"ד שהיה משיג מדרגת הנבואה ולכך קשיא ליה כי למה לא השיג דעת אתונו. ח"ו וכו' וכיון שאין מדרכו להשיג בקדושה האיך ישיג מלאך קדוש וא"ת ואתון שהוא בהמה טמאה למה וי"ל כי צורך שעה היתה כי אפילו אתון הגשמי נטה מן הדרך ובכך אפילו הרוחנית הרעה נוטה מדרך כוונתה וכמו שבני אדם פועלים ממטה למעלה מהגשם עד הרוחניות ובלעם באתונו יוכיח כן המלאך הוצרך לפעול ממעלה למטה עד האתון הגשמי נופל וגלוי עינים קס"ד נופל כענין ויפול אברם על פניו וגלוי עינים שהיה מסתכל מדרגת נבואה. דכד הוה צריך. היה מכין עצמו ונופל ומשיג אמנם עתה היה הולך לדרכו ולא הכין עצמו לראות מפני שלא היה צריך לכך ולזה לא ראה. אי הכי כדקס"ד שממש הוה משיג בקדושה א"כ ימצא כי מלת גלוי עינים יורה על מעלת גבוה על כל הנביאים שלא היו מתנבא ם במדרג' גדולה כזו שלא יצדק בהם מלת גלוי עינים וז"ש דאיהו גלוי עינים חמי וכו' כתרין תתאין ולא הקליפות הגבוהות אלא תתאין דלתתא וראיה מדקרי ליה קוסם ונתבאר לעיל כי נחש למעלה מקוסם א"כ היה עניינו בטינופא דטניפי בקליפה שהוא למטה מהקליפות אחרות כדפי'. בחיזו חד. כלומר מה שראה המלאך כדכתיב ויגל וכו' לא שהיה דרכו להסתכל במדרגה גבוה כזו וא"כ כיון שאפילו מדרגת השגת המלאך היתה לשעה בעקמימות שלא היה מסתכל בגובה כ"כ כ"ש שנאמר שהיה משיג מדרגת נבואה במדרגות עליונות ובבחי' גלוי עינים וז"ש ואת אמרת דהוה חמי בגילוי עיינין ואסתכל וכו':

אהדרנא לקבלך. חזרתי בי לסברתך. אסור לאקדמא וכו' רבים רצו לומר מכאן שאין ראוי לאדם לחדש דבר בחכמה זו בתורה אם לא קבל מרבו ואדרבה אני מדקדק מכאן הפך דעתם ממה שאמר אסור לאקדמא ולא אמר לחדשא אלא לאקדמא כלומר בענין הקדמה אסור אמנם אחר שמסרו לאדם ראשי פרקים אין הכי נמי שמצוה לחדש בתורה.

האי קרא ממנן דעלמא. השרים שהם ממונים על הנהגת העולם השפל שרי אש שרי מים שרי ברד שרי גשמים שרי עופות שרי בהמות שרי גבעות שרי הרים בסוד פרקי שירה בעינא למברי אדם ותהיו אתם שמשים לפניו כנודע אדם ביקר בל ילין וביומו עתיד לחטוא. וענין קרא בסוד וקרא דמתרגמינן ומקבלין והבינה השפיעם והעלם מעלה ממקומם להשפיעם סוד שפע ההנהגה והיינו סוד ויקרא אל משה וז"ש ואיתוב לון קמיה שיהיו ראשונה בקבלת השפע קרובים לשבת ונקראים שרי הפנים.

אושיט קב"ה בינה אצבעא דיליה הוא סוד אצבע אלהים הוא דהיינו המלכות ובדיניה בטל אותם וז"ש ואוקיד לון מפני שהם קטרגו ופתחו לרין על האדם קודם הוייתו ולפיכך כללם בבחי' הדין והיינו ואוקיד לון והחזירם אל מקורם אותיב כתות אחרנין שלא יהיו מן הגבורה כאלו הקודמין: