אור החמה על ספר הזהר ג:תיג

ואי תימא והא כתיב ויבא וכו' ומורה שודאי אינו בחמרי ואתני ותירץ שכן הוא שהוא במדרגה היותר גבוה שבכלם דהיינו שר כל הקליפות ובא כאן לשעתו לקבלי' לקטרגו עליו שלא ילך אלא אינון ברשותא דלעילא וכו' כלומר פעמים הרבה אומרים הקליפות ענין א' והוא בדרך אחר והטעם מפני שהוא ברשות גבוה ולכך בלעם עם היות שאמר לו לא תלך ידע שכן הדרך שחוזרים ואומרים בדרך אחר וא"ת א"כ עתה קשה למעלה למה חזר הקב"ה ואמר קים לך אתם הא לא קשיא והא תנינן באורחא וכו'. בקטורא אחרא התירו לו ההליכה ואסרו לו הדבור. סטרא דיהא הוא ברשותיה לעשות רצונו נגד רצון גבוה:

מסטרא דאתניה שהם הקליפות שהם ימין ושמאל כדמסיק ופועלי' ברצונם מורדים בקונם. דאיקרי חמור. הוא הקליפ' שמרי החסד כדפי' בתיקונים חומר מים רבים ולפיכך לא תחרוש בשור שהוא בשמאל ובחמור שהוא מימינא שהם תרי פגעי בישי. למשלט עליה. כענין כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' והיינו הכנעת הקליפות אל הקדושה:

דהא מסטראה וכו' להורות שהאתון ילדה העיר ואמר קטרוגא דדרדקי דהיינו אסכרה שנפלה בתינוקות ביום ד' שהוא מצד מיעוט הלבנה שהיתה מן השמאל אתנת חסר עשר אתונות כלולות באתון א' וא"ת א"כ אמאי נקט חמו"ר ועי"ר דהיינו דכר וכן הנקבה ולא נקט אתון ממש דעדיפא וי"ל כי חמור דכורא אתון נוקבא ולא שלטה נקבה אלא בדכורא ובאומרו רוכב על חמור ממילא משתמע אתון ועיר דנקט לא נקט ליה אלא לומר לך ששולט בקליפות העקריות וגם הקטנות המתפשטות למטה מהם דהיינו עיר בן אתונו או משום דעיר בפרט קטגורא דישראל נקט אותו. קסם כולל חמור ואתון. נחש הוא כולל עשר ועשר מינים אחרים שלא נזכרו כאן נפיק שור היינו שור נגח שהוא חייב סקילה כדכתיב עד דאתגזרת אבן די לא בידין וכו' ואסור בהנא' הוא דייקא מורה לבדו ברשותו בדעת עצמו: