אור החמה על ספר הזהר ג:תיב

עינא דדוד וכו' כבר פי' שאלו העניינים הם רמזי הספירות העליונות ולכך דוד בסוד מדתו היו בע ניו כל הגוונים הללו דהיינו רמז שבסוד השגחת מדותיו היו כל הספירות וכל בחי' ההנהגה וז"ש מרוקמה מכל זיני גוונים ובלי ספק בכלל ההנהג' הי' ג"כ סוד ההנהג' הקדוש' כדמסיק לקמיה ועכ"ז עיקר הנמצא בו הוא הגוון היפה וז"ש לא הוא עינא בעלמא שפירא למחזי כעינא דדוד דהיינו שת"ת בעל הבאר הוא עיקר ואגב הת"ת הנה מתמצא בה שאר הספירות כלם וז"ש כל גוונין דעלמא מנצצין ביה אמנם לא במציאות הגבורות החזקות אלא בחסד וז"ש וכולא ברחימו בבחינת הנהגת מדתו שבסוד אהבת חסד משתמשת בהארת כל הספי' ליראים שהם בסוד מדת הירא' וז"ש למאן דדחיל חטאה דכתיב יראיך יראוני וישמחו מצד השמח' שהיא הבינ' שמשם היא שואבת וכמו שהמלכות מתהפכת לדין לרשעים כך הי' עינו של דוד ולרשעים ירא' ועונש אבל עינוי דבלעם במציאות בחי' מדתו דהיינו מהחצונים רעים בכל המציאות משפיעין דין קשה ועונשין וגורמין להחטיא בני אדם כעין יצה"ר שדרכו להחטיא ולזה כל העבירות האלו היו בכח בלעם ולכך דוד שמו מורה לשון דוד וחבה אמנם בלעם לשון בליעה וקלקול והשחתה ודוד בן יש"י יש י' דהיינו להנחיל אוהבי יש אמנם בלעם בן בעור הבולע ובוער כל מקום צפייתו כדפי' ולזה נודע שמקום אחיזתו הוא אחיזת הקליפות דהיינו במלכות למט' דהיינו פתור' שלחן שאוכלים ממנו קדושים וחיצונים ובכללם הי' בלעם נאחז בפתורא זה או אפשר שיש שולחן ידוע לחיצונים והיינו פתורה אשר על הנהר המנגד ועומד על הנהר תמיד דהיינו יסוד שהוא המעמיד המלכות צדיק יסוד עולם ובלעם למד לטמא אות ברית כדי להחריב הנהר הזה:

א"ר אבא כל הני וכו' החטיא בכלן ג"ע וע"ז החטיא לישראל ומסתמא הם היו מעשיו שהחוטא מחטיא וחטא הרבים תלוי בו:

סהדותא דשקרא זה הי' בו ממש העיד מצד כח יצה"ר שנאחז בו.

דהא בדינא קיימי. הרי ערכאות דיני מואב היו בלק ושריו ובמקום שהי' להם לדון את ישראל לזכות דנו אותם לחובה:

את שבעת המזבחות וכו'. והקרבנות תחומן של ישראל והוא הקריב ונכנס טמא בקדש והשיג גבולן של קדושים בין ישראל לאביהם שבשמים הרי משלח מדנים בין אב לבנו או שהם נקראים אחים דכתיב למען אחי וריעי. לשון הרע לא הוה בעלמא וכו'. כי כמה דברי לשון הרע הזכיר בפרשה שדברו על ישראל ודבר הוא להקב"ה על ישראל ועוד כל לחשיו היו לשון הרע:

ואנכי אקרה כה כדפי' לעיל אעקר וכו' והיינו כל סוד יכה יוסי את יוסי שמשפיע דין ומפריד מדה זו ממקומה ע"י היותו משפיע קללות והיינו כל סוד אחיזתו בחיצונים שמשם משך העניינים האלו שבני אדם חוטאים בגשמי ונמשך להם מלמעלה הרוחני הטמא ובלעם ממש מכוון להמשיך החיצוני ונאחז בו מתחלה בכוונה מכוונת ועוד בני אדם פוגמים למעלה אמנם מכוונים להנאתם ובלעם ממש מכוון לרשעה לפגום למעלה וז"ש וכלא על ההוא נהר דהיינו היסוד כדפי' רזא דא דכל עמו היינו ארץ טמאה לילית הרשעה שהיא אמן של רשעים ע' אומות ושם נאחז ומשם קראו:

זה פירוש על זוהר חדש דף צ"ו ב' מ"ש שם לאמר הנה עם יצא וגו' וסיום הפרשה שבדפוס תמצא אותו בתחלת הקונטרסים מ"ש פה אל תלחם את לחם רע עין:

דהא צריך לנטלא איפופוסין וכו'. דרך לוחשי לחשים להזכיר פלוני בן פלונית וכיוצא ואם יצטרך לפרט ישראל דרך כך לא ידע כלל דהכי קרי לון שלח עמי וגו' וז"ש עם יצא ממצרים בשם זה הוציאם הקב"ה ממצרים סתם ואמור על העם היוצא ממצרים ולא תטעה ותצליח בלחשך ועוד כד נטילת וכו' פי' אחר על מלת עם היוצא ממצרים בהיותו מדקדק מלת הנה עם רומז על דבריו הנה עם בני ישראל וזה יחסו ללחוש עליו עוד פי' אחר בהיותו מדקדק מלת יצא שלא יצא אלא מעצמו אין להם פטרון אית דאמרי סיחון וקשה שהי' ראוי שיאמר עוד את עין הארץ או אלא העיקר הוא כד אייתי וכו' ועין הארץ הוא חלון הכשוף וחכמת צפיית המכשפים כאומרו בעד החלון נשקפה ותייבב וכתיב וישקף אבימלך והיינו עין הארץ סוד כל הרוחניות החיצוני המשגיח על הדברים הגשמיים ואלו כסו אותו לכך צריך להעבירם לתת כח לאותו העין לראות לפדות החיצונים מיד אלו הנוטלים כחם.

אזלו הברייא עד דמטו חד בי' חקל ושמשא הוה וכו' רוחא אחרא אזיל לקבליה. תחלה לא ראה ר' אלעזר אלא הנחש הגשמי בסימניו הידועים לו להכיר שהי' שליח לענין ידוע וכשנתן לבו ר' אלעזר להסתכל בנחש שהי' הולך ומתעכב והבין והשכיל על הרוח המעכבו ואח"כ צפה והבין בחסידותו דבר הרוח אל הנחש והטעם אל המציאות כמעשהו למעלה ברוחני כמעשהו בגשמי הנחש הוא הכח החיצוני הרוח הוא סוד העשיה רוחניות התור' שהי' כח ממטטרו"ן שליח מלמעל' באה אל החיצונית לאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. תשוב' והחיצוני אינו מתרצ' בלי כופר כדפי' לעיל כך ממש הגשמי רוצה כופר גשמי והיינו ואתן אדום תחתיך:

לית רחימו דקב"ה כבר נש וכו' היינו ממש כמאמרם ז"ל במקום שבעלי תשוב' וכו' כבר פירשו בזה כמה פירושים וכן אמרם זדונות נעשו לו כזכיות דהיינו השב מאהבה אמנם מצות התשוב' יועיל על כל המצות מפני שכל תרי"ג מצות הם בסוד שש קצוות דהיינו ת"ר י"ב ת"ר כל א' כלולה מעשר ועשר מעשר עולות ת"ר מהם עשה ממדת החסד מהם לא תעשה ממדת הדין השמאליות י"ב הם ששה וששה ממעלה למטה וממטה למעלה והא' נקודה הכוללת כלם המתקנת כלם הנקודה האמצעית הוא מצות התשובה שיש לה זמן והיא בכל זמן יש לה זמן מר"ה עד יום הכפורים דהיינו עשרת ימי תשוב' נקוד' א' שהיא י' בתוך כל ימי שנה ועם העשרה עולים שס"ה והיא בכל זמן שהנקודה האמצעית מאירה בכל הימים ונמצאת עם כלם אמנם בהמצאו דהיינו גילוי עצם הנקודה ומראה כחותיה הוא דוקא ביום הכפורים הקדוש וימי חול אשר לו ז' ימים מר"ה עד יום הכפורים כלם חולו של מועד התשוב' והנה הצדיקים פעלו המצות העשי' בקום עשה ומאירים אותם מתקרבים אליהם ומתקנים אותם ומצות לא תעשה בהתרחקם מהם כענין שאינם מאירים אותם הכחות אלא מכבין אותם ומשברים דינם בהתרחקם מהם ודועכים אורם אבל מי שבא מעשה לידו ועמד בנסיון הרי כבש הדין וכללו בכלל הימין והגביר הימין והעשיה על לא תעשה ויש יותר ויותר חשוב ממנו החוטא השב מאהבה שהרי תשובתו מחזרת על עונותיו ומתודה ומתחרט ובוכה ושב בכל לבו אל ה' הרי מעלה תמיד עונותיו על לבו ובוכה ומגביר התשוב' הנקודה הטבעית על כל הענפים הרי העונות נעשו לו כזכיות מפני שבהיותו מגביר אור התשובה על אותו מקום הפגום מאירו ומזכך אותו אינו משבית אותו וכובשו אלא מתקנו ומאירו מהתשובה ולזה זדונות נעשו לו כזכיות שממש מזכך אור נקודת התשובה באותם מאורות השמאליות שחטא בהם ולזה אין לך אור חשוב בספירות מאור הנקודה האמצעית שהיא תופסת מסוד ר"ה ב"ד המלכות בגבורה ועולה ונקשרת עד יום הכפורים דהיינו סוד הבינה העולה ונקשרת עד הכתר יום הכפורים יום המאיר מצד הכפורים העליונים חכמה וכתר והיינו ממש תיקון השב בתשובה תולה ויום הכפורים הוא עיקר בתשובה ובהיותו מאהבה יסורים הם ממרקים ויש שב בתשובה שתחלת תשובתו מהתשובה התחתונה היא המלכות יום תשובתו וכל ימיו בתשובה עד יום האסיפה שהוא סוד יום הכפורים מיתה ממרקת והיינו סוד יום האסיפה אל התשובה העליונה עולם הבא ולכולהו עיקר האהבה העליונה דהיינו סוד החסד אהבת החסד דהיינו אהבה י"ג הם י"ג מדות של רחמים שתחלתם מן החסד ויעבר עבריו וסופם י"ג מדות כך הוא סוד תשובתו הוא מתחיל מן התשובה התחתונה ועולה ביום המיתה בסוד עולם הבא עד סוד י"ג מדות ולזה במקום שבעלי תשובה כזו סוד נקודה האמצעית סוד האהבה הקושרת תשובה תחתונה בתשובה עליונה המקפחין כל עשר ספירות בנקודה אמצעית מקום שאלו עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כדפי', ולז"א לית רחימו דבר נש וכו' מפני שאינם זוכים אל האהבה הזאת אלא בעלי תשובה ה' יזכנו אליה למען שמו אמן:

אנא חמינא כאלו בעינא חמינא טעם הענין הזה הוא כי הנשמ' ראויה לדעת כל מה שיהי במציאות ואל תתמה על הנשמה אלא אפי' השדים יודעים הנעשה באפסי הארץ מפני שהם רוחניים במקצת ולכך נשאלים בהם ומה שאינם צודקים בקצת הוא מפני שממש הם מכזבים כבני אדם מפני שהם מצד הכזב והכזב הוא מדעתם ממש להתלוצץ מפני שהם מצד הליצנות והטעם שהעשיה הרוחנית כולה א' וכמו שאדם הגשמי ידע מה בגופו כולו כאחד כך הרוחני ידע המציאות כולו כא'. מפני שאין מונע כך הנשמה הרוחנית שופעת ממקור הרוחניות העליון והוא כפין השכל העליון השופע על כל וידע כל פרטי הנמצאות בין קביעות בין מקריית בידיעת השכל מה שיקרה לגוף האדם ולכך הנשמה הדבקה ברוחניות השכל השופע על כל פרטי הנמצאות כלם ראוי הי' לכל הנשמות להשיג השגה זו אלא מפני שהם מתלבשות בחומרם יהי' החומר הזה מסך מבדיל מחשיך עיני שכלו שלא ישכיל רק את הגוף הזה בית משכנו והצדיקים שנשמתם בלתי מתלבשות בחומרם אלא היא דבקה ברוחניותה העליון תהיינה תמיד יודעות כל פרטי הנמצאות מצד מה שנשמתם רוחניות שואבות מהשורש העליון והשדים שואבים מהעשיה החיצוניות הרוחנית וידעו ברגע כל המציאות והמלאכים שואבים מהיצירה עולם הוייתם וידעו למטה רק מה שלא נמסר להם לדעת מהגשמי כדפי' בפ' וירא אליו וגו' ולזה ידע ר' אלעזר המציאות ההוא כולו וחמא כמאן דחמא בעינא מפני שנשמתו דבקה ברוחניות העליון ויהי' כל העולם גופו ונשמתו דבקה בשכל המנהיג הכל ויודע הכל וזה חלק התבודדות לא כביר:

פתח ואמר רפאני ה' וארפא כיון דאמר וכו' כל אסוותא דעלמא וכו' אפשר טעם הענין כפשוטו שליח הוא בעל תכלית רפואתו בעלת תכלית הקב"ה בלתי בעל תכלית רפואתו לאין תכלית אמנם הענין [בכ"י נסתרו] הוא כי החולי הוא מצד החיצונים והם כמנין תוצאות מפני שהם כחות שיצאו מן הקדש אל הח צונים לייסר בהם האדם ולפעמים להביאם אל המות תכלתם וכחם ואלו נסבכים באדם העליון מחוץ להיכלות וכאשר הדין נשפע משם מיד הם שואבים ויוצאים ובאים על האדם ולפעמים יגזור בבית דין היכל זכות שיתרפא מאותו החולי ויהית רפואתו לעת וזמן ולכן ישתלח ע"י שליח נידון בהיכל זכות וישלח משם רפואתו ע"י רפאל המלאך או א' ממלאכים אשר תחת ממשנתו והחיצונית אורבת לאדם העליון הזה שפעמים יגבר עץ הדעת טוב דא מטטרו"ן ופעמים יגבר הרע דא סמא"ל כוחותיו ולזה רפואת השליח הזה תתקיים כל זמן שהטוב גובר על הרע אמנם הדוב האורב הזה בהתגבר הרע על הטוב יבטל גזרותיו ויחזיר החולי במקומו והיינו חולי בני אדם שהם מתרפאים וחולים לזמנים ועתים תלויים בהנהגת הטוב והרע הזה בהגביר הטוב מתרפאין ובהגביר הרע חולים אמנם מצד אצילות העליון אין הרע שולט כלל ובהיות הרפואה משם טוב אין הרע גובר עליה ואין לו כח לבטל' ולזה אמר רפאני ה' שם האצילות ומיד וארפא לעולם רפואה שאין שליטה עליה אל הרע כלל:

נפק רוחא חדא וכו' הענין כי נחש וקסם הם שתי כחות הא' ע"י סמא"ל נחש הקדמוני והוא רק בדבור ע"י בלעם וקסם ע"י לילית וכחותיה במעשה למטה ע"י בלק. וישראל יש להם שתי שמות הא' ישראל מהזכר למעלה המתעל' במחשב' הב' יעקב למטה במלכות ולזה קסם נקבה ילך להדבק בזכר ונחש זכר יתדבק בנקבה ולזה היו פועלים קסם לנוכח ישראל ונחש לנוכח יעקב ולזה הם שתי מדרגות קדושות למעלה הזכר שסיומא דגופא יוסף מוציא כח ומבטל כל כחות הנחשים ומבטלם מעל המלכות והיינו נחש ינחש איש אשר כמוני ירצה היסוד סיומא דגופא איש מרכבתו של יוסף והיינו כמוני נחש ינחש יהיה ביטול כל הנחשים נחש לנחשים ביטול והכנעה והשבתה עליהם ומהמלכות יוצא רוח לבטל כחות הקסמים דהיינו שהיא מגינה להשבית לילית שלא תדבק למעלה בעולם הזכר והיינו קסם ביטולו או קיומו על שפתי מלך מאותם השפתים נשיב רוחא לבטלם למטה שלא ישלטו:

אתא לבן מכח הקליפה העליונה לבן הארמי רמאי בלבנינותו ואח"כ פרעה בכל עשר כחות מצד הג' קליפות עליונות לכך אמר לא ידעתי את ה' שהוא מכח שלשה עליונות ולכך אמר כל הבן הילוד רצו לעקור עולם הזכר אח"כ בא המן מצד הזכר והנקבה דהיינו המן וזרש אשתו וכנגדם בקדושה מרדכי הצדיק ואסתר המלכה ואח"כ עמד עלינו החיה הרעה רומי הרשע' אדום קטון בגוים בזוי מאוד ואנו במדרגה תחתונה יעורר הקב"ה כלם יחד עלינו בסוד גוג ומגוג כדי לבטלם כאחד יחד ויושבתו עד אין תכלית:

אינון דקשרין קשרין ירצה קוסמים ומנחשים משתמשים בשמות הקדושים להכריח הכחות בהם וכאשר הם פועלים דברים קלים משביעים בשמות קטנים תחתונים גרועים מהם ובהם אמנם כאשר רוצים לפעול דברים גדולים צריכים לעלות למעל' אל מקום אחיזת הכחות התחתונים החיצונים בקדושים כדי להכריחם בשמות הקדושים העליונים והנה התחתונים אין משביעין אלא התחתונים הגרועים מהם אמנם בקדושים העליונים משביעין אותם הראשין ראשים שעליהם ואלו המלאכים הקדושים הם אותם שיונקים מהם החיצונים מבחוץ להיכלות ומצד יניקתם משם הם משועבדים להשבעתם והיינו אינון דקשרין קשרין וכו' והיינו אומרו והיינו אורחייהו וכו':

עמא דא לאו וכו' הענין שע' שרים אשר לאומות הם ענפי לילית למטה ממנה לכך הם משועבדים אל שרי הקליפות וכאשר ירצו לעשות דבר עליהם כי ישביעו השרים ע"י הכחות החיצונים אמנם ישראל אינם תחת יד השרים החיצונים לכך צריך לעלות אל תוקף הקליפות ולהשביע אותם בשרים הקדושים אותם שהם סובבים הקדושה מבחוץ שהם יונקים מפנימה בקודש תריסין נסכין דסחרין גלגלי רתיכא דכורסייא והיינו שהים עומד על שנים עשר בקר מכח הדין הקדוש וכנגד הבקר האלו יש מחוץ יונקים הדין י"ב אחרים ולזה ישראל הם י"ב שבטים כנגד י"ב פנים קדושים וצריך לאחוז בהם ע"י אותה הנקודה העליונה השורה עליהם דהיינו הים פופוסא ופטרונא וכו' ועל סוד אחיזת החיצונים בהם מחוץ אמר ואיתעביד חרשין בדיוקנאה דילהון לתתא וכו':

מלאכין תריסר. הם י"ב בקר שסודם שמגברים צד הצפון והדין ואלו הם ממש מיכאל ושני כחות תחתיו שהם יופיאל צדקיאל וגבריאל ושני כחות תחתיו והם קבציאל חזקיאל ואוריאל ושני כחות תחתיו והם חסדיאל שמשיאל וכן שלשה ברפאל כדפי' בפ' וירא אליו ובפ' בהעלותך ואלו לפעמים הדין גובר עליהם בהיותו הקב"ה זועם ומיד ברעש הים הם מסתערות בדין הגבור' ופני שור לכלם ואלו הם כחות מטטרו"ן בהיכלות ודאי והם מ"ט פנים טהור דהכי סליק מטטרו"ן טהו"ר במספר דוק ותשכח ומחוץ הם מ"ט פנים טמא מזומנים כאשר יגבר הדין ויהיו מ"ט פנים טהור הדין מתגבר בהם מן הצפון מיד משפיעים הדין אל מ"ט פנים טמא שהם אחיזת כל החיצונים שאלו המ"ט פנים ראשי ראשים על כל סטרא דשמאלא והיינו סוד השתלשלות החיצונים מהגבורה עליונה ולזה כל כחם היה תלוי בזעמו של הקב"ה לעורר אותם הפנים להאחז נגד ישראל לעורר הדין והגבורה למעל' מפני שיעוררו בחטא ישראל למעלה ולזה הם מגרים הדין בספי' על ישראל ואלו היו ישראל תפוסים למטה בי"ב פנים אלו התחתונים ודאי היו יכולים ליפעול אמנם ישראל הם נאחזים בהם מצד היותם עבדים רוח מהיצירה נפש מהעשיה אמנם מציאותם הם למעלה נאחזים בת"ת ממש המנהיג בתוך היצירה ומתעלם בסוד נשמתם דאצילות למעלה למעלה בגוף האילן בנין דקב"ה ושכינתי' ולזה הם יתעלו למעלה ע"י שלא יזעום ויורידם ולזה היה חסד ה' לדבק ישראל אליו באצילות למעלה מסולקים מעין השגת בלעם כאומרו כי חלק ה' עמו:

וכל אילנין רברבין שלטונין. וכו' היינו סוד שבעים פרי החג שהם נגשים עד המזבח שניצוצות קדושות מתפשטות למט' עד השרים החיצונים שמשם הם חיים וזהו סוד קרבתם למזבח אלו הם שלטונים פלג ממש מתפשטין מן הקדש ונחלקים לשאר עמין וזהו סוד המתנות שקבל משרע"ה בשעה שנתנה תור' כאומרו לקחת מתנות כדפי' לעיל כענין שהם לשרים אמנם אינם חיים אלא מלמעלה ומשם ביום הדין עליהם נאמר איזו לחרב איזו לרעב איזו לשובע אמנם ישראל נטלו לון איהו בלחודוי ירצ' לא לבד שיהיו תחת שר ותחת יד הקב"ה מה שהאומות מיוחסות לשר ולא להקב"ה אלא הוסיף עוד איהו בלחודוי בלי אמצעית שר כלל וכבר היה אפשר שאחיזתם בספירות אמנם לא יוכללו אלא עד המלכות ושם יהיה שורשם בספירה העשירית לזה אמר ואחסין לון דהיינו כאומרו והייתם לי סגולה שלא יוכללו במדה אחרונה אלא באילנא גם יזכו אל הרוחות מצד הת"ת ולא באילנא אלא בתוקפא דהיינו הבינה שמשם הנשמות כענין שהם נאחזים בכל עשר ספירות בשלש ראשונות מצד נשמה מהבינה בשש קצוות מצד רוח במלכות מצד נפש דהיינו תוקפא דנופא דאילנא ואפילו שישראל חוטאים ויורדים אל תחת האומות בגלות לא שבק לון בידא וכו' אלא לעולם הוא מרחף עליהם והיינו טעם סוד גלות שכינה באמצעיתא הספירות נאחזות ממש בישראל אפילו בשעת זכייתם לבין האומות:

פתח ואמר ההוא יודאי והארץ היתה תוהו ובוהו וכו': ההוא דאשתמודעא היא המלכות שהיא עילאה על כל נברא ונוצר ונעשה ותתאה היא תחתונה למטה מכל הספירות ולכך נק' ארץ למטה מהשמים ודאי היתה תוהו ירצה שהיתה משתמשת בקליפות שהם תוהו ובוהו וחושך כדמסיק לקמיה. קו ירוק דאסחר עלמא. מסיק לקמיה דאיהו קליפ' דלבר דאיהו ירוק וירצה כי הדבר הקודם אל התוהו אין דבר אמנם תחלת הדבר הוא התוהו והקודם אל התוהו אפס והיינו קו ירוק דאסחר עלמא הנה האין לא יגביל דבר אחר שיצא מאין אצ יש התחיל קו ירוק דהיינו כעין תחלת צמח המציאות הירקות כך תחלת צמיחת הויות נמצא קו ירוק וזה אסחר עלמא יגביר הנמצאות ותחלת הישות והיינו קו שהנקודה הקודמת אל הקו הוא יסוד צוריי אל הגוף והתפשטותו קו והיינו ירוק דאסחר כדפי' כאשר תדמה צאת מן הנמצאות כלם סופם וראשיתם תוהו הקו הזה והנה משלשה שהם יסודי הנמצאות בגשמות הזה הנמשל אל החיצונים מפני שמה שחוץ מגבולי הוא הרוחנית הטהור והקדוש אמנם הלבוש הגשמי הזה יהיה במציאותם ששם יתלבשו הנמצאות בחטא אדם הראשון ומי שידע להפשיט הנמצאות מהלבוש הזה ידע מה היה העולם קודם חטא אדה"ר ומהו הגן הנרמז בתור' ואדם היה בו שלא היה לבושו כתנות עור ובשר ועצמות מתוהו ובוהו וחושך אלא היה לבושו האור הידוע העליון הרוחני והוא נתלבש בתוהו בוהו חושך והלביש העולם אם כן האדם והעולם הכל דרך אחד למציאות המתלבשים בשלשה אלה ועתה כמו שיש לעולם תחלת כניסתו מן האין הרוחני שהוא חוץ וגבול נשמתו ויש לו קו ירוק תחלת כניסתו לגבול ישותו בגשמית ההויה הזאת גם האדם יש לו קו ירוק דאסחר עלמא עולם קטן והיינו עור ובשר סוף קצה גבולו ודאי שהעור קו הסובב עצם הוית והגשמית שהרוחנית באין למעלה מהישות עור ובשר שבו בוהו כמה דתנינן אבנים מפולמות היינו התפשטות הישות ומגיע עד סוף מציאת ההויה עד עצם הארץ הגיע עד טבורה נקודה שהיא תוכיותה דהיינו הנמשל בתהומות נקודת מרכזה בתוכיות בטנה ששם היא תולדות הנהרות הנובעים ממציאות טבע האבנים המפולמות בבטן הארץ שמשם האידים מתיילדים ונהפכים למים ויוצאים מבטן הארץ הנהרות הגדולים והעצומים והיינו סוד אבנים שהם מהפכים האדים למעדנים וקצתם למים ונובעים המים וכיוצא בזה אל האדם העצמות שהם תוכיות גופו בתהומותיו ופנימית בטן בניינו והיינו בוהו ולזה אמר מן תוהו שהוא קליפה ראשונה אתמשך בהתלבשות האדם בגשמית כתנות עור זה עור ובשר שבו מתפשט חוש המישוש מן בוהו אתמשכו גרמי שהם בנין האברים הגשמיים הזה שהרקב והרמה שולט בהם וחושך. הנה החושך אין בהם הישות הטהור קצת כמו שיש בעצמות ולכך העצמות הם הזוכים אל התחיה אמנם הבשר אינה זוכה כלל והטעם שהבוהו הוא קליפה קרובה אל הקודש דהיינו אבנים מפולמות שמהם מוציאים מים דהיינו תועלת המצות ברמ"ח אברים אמנם הבשר היא חיצונית המתהווה המביא' שכר אל האדם כ"ש חושך שהם סוד מצפוני האיברים תוך התהומות ששם הכליות היועצות והלב והכבד והטחול והמרה שבהם התאות הגשמיות שהם משך הבשר והטבעי שהם בחושך שם עושים במחשך המצפונים מעשיהם והיינו החשכים שבבטן הארץ בתהומות ולזה היא קליפה קשה נמשכה מן הבוהו אלא שהראוי היה שקו ירוק תהיה למטה מבוהו אצל החושך בשר כבשר חשך חיצוני אפיסת המציאות אצל החושך התיכון שהרי קו ירוק הוא אמצעית בין הקליפה הימנית בהו אבנים ובין החושך השמאלית העזה וקשה ולכך חשך משך הקו הירוק אלא לתת בין זה לזה הרחק נכנס הבוהו אבנים המוציאים מים בין קו ירוק וחשך ולא יהיו שני קליפות קשות יחד התאוה הגשמית שבבשר חוש המישוש שמחוץ הם התאוה הגשמית המתעוררת מן הלב שבפנים ולכן אינון אבנין מפולמין עאלו באמצעיתא כדי שיהיה קצת טובה בין רעה לרעה לתת לאיש הזה המתלבש מציאות קיום לעמוד נגד יצה"ר אויבו וענין זה ממש היה בקליפות העליונות והיה בהויית העולם ואלו הם סוד ד' קליפות המכינות בכתוב רוח סערה וכו' לקבליה דתוהו ומפני שהיא קליפת השמאל נגד הגבורה אמר באה מן הצפון לגו מיניה ענן גדול שהיא קליפה ימנית ולבנה דהיינו אבנים מפולמות המוציאות מים נגד החסד ששם הענן לגו מינה אש מתלקחת היינו מצד האמצעית שכך היה ראוי ואפשר לפרש אש מתלקחת מהגבורה והיינו חושך וקו ירוק לנכח הת"ת ובאה מן הצפון שכך הת"ת יוצא מן הגבורה וכך בחיצונית וזה נאות יותר ורוח אלהים נראה שהוא קליפה טובה דהיינו ונוגה לו וכן פירש לעיל דהיינו מוחא דאגוזא אמנם במקום אחר פירשו שהיא ג"כ קליפה רביעית קרובה אל הקדש והמוח הפנימי היינו ומתוכה כעין החשמל דהיינו ד' חיות ארבע מוחין דאגוזא וכאן פירש הנוגה מוחא דאגוזא ולמעלה עוד מדרג' עליונה יותר מרחפת על פני המים דא רוח דאימא עילא' שהוא הבינה על ד' חיות על ד' מוחין ובזוהר פי' ד' קליפות ג"כ בפסוק והארץ והרביעית תהום המות והיינו דרך אחרת כי עשו נמשך מחושך והוא המות והיינו טוב מאוד דא המות והוא הנוגה שיש בה צד הטוב:

אי תימא וכו' הואיל וקב"ה פקיד וכו' כבר הארכתי בזה אמנם סוד הענין הוא בקצרה כי המדוכאים ביסורים בין על חטא בין מאהבה כולם מצד המלכות כדפי' במתניתין כשהאים לוקה שכינה מה היא אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם על מיתת הרשעים כך וכו' והטעם שהמדה הזאת המייסרת והיא המתמרמרת עם הנענש מפני שהמיעוט ושליטת החיצונים שמצדה גרמו ההנהגה הזאת. וכמו שהשכינה למטה במיעוט ועכ"ז הת"ת העשיר הבריא הרופא מסתכל בה כך צריך שכל שלם ישתדל בצריך ויהיה הוא בערך אותה בחי' במדרגת הת"ת וזו היא כוונת ביקור חולים וגמילות חסדים כולו על דרך זה והיינו משכיל עליון אל דל תחתון ולא תאמר כיון שהוענש מלמעלה מכחיש דין עליון הדוחה אותו ח"ו אלא ממש מייחד המדות על הדרך הנרמז:

עד דיתן וכו' היינו שיוציא בחליו ממון כך ואם בעל שכל הוא מקדים לצדקה ואז מנכין לו זה בזה כדפי' בגמרא והיינו אומרו עד דיתן כל מה דיתגזר וכו'. לשרושי לבטל א' מאיבריו או כלם ולכך יש חולים שמתרפאים אמנם בטלים בא' מהאיברים או מכולם יחד ואז יקל חליו ועומד על מטתו בטל אבר או [כל] הגוף בלי חולי והיינו אומרו ויהבין ליה בביה מרעיה עד דאשתרש מכולא מאן דאתחזי למות אז צריך לומר לו התודה ושוב דהיינו אסוותא דנפשיה כדמסיק והיינו משכיל אל דל וכו' וז"ש ודא הוא אסיא חכים דקב"ה וכו' דהיינו ביום רעה בכניסתו אל העולם הבא ובזוהר בפ' פקודי נראה שתמיד צריך להחזירו בתשוב' בכל מיני חולי. דא מותר למאן דדחיל חטאה. מפני שהוא בשמות קדושים וצרופי אותיות וצריך קדושה ובלעם היה יודע מכח המודיעים אותו והיה מערב קודש בחול שזה דרכם לאותם המתעסקי' בחכמת הכשוף שמתוך החושך רואים אור קצת ומודיעים אליהם עזא ועזאל קצת מסגולות השם הקדוש ולזה אמר ואינון ממה דעביד בלעם והענין כי החלאים עם היותם טבעים בליחות הגוף עיקרם מהחיצונית שהיא שולטת מצד העון על הליח' ומגברת זו על זו עד ירצה עונו ולזה יש כח בשמות להעביר החיצונית ולהחזיר הלחות אל משקלם והמזגתם ולפעמים שהחיצוניות עושה משכנה בליחות הגוף ושולט שם ואינה עוברת וצריך לנדות ולהחרים הכח ההוא שילך משם כדי שישובו הליחות אל מתכונתם ולזה חדי ר' אלעזר על סוד הענין עם היות שהיה אומר שלא הבין הסוד כפי הנראה מדבריו ואם תקשה כיון שתלוי מלמעלה מה צורך אל הרופא או אל הרפואות יש לומר שהדברים התעוררותם מלמטה אפילו בתפלות והמצות לצורך ייחודי הספירות שהם צורך גבוה כ"ש הדברים התחתונים ולזה כבר הסכימו מלמעלה על רפואת האיש ההוא אמנם צריך לעשות מלמטה איזה מעש' נאות לענין * אולי צ"ל וישתלב. וישתלם התחתון בעליון ויתקשר כאחד:

ואי תימא דעביד אסוותא בפסוקי אורייתא וכו' הרי שאסור להשתמש בשמות אמנם הענין היה שהיה מצרף השמות ומפרש סודם ואח"כ היה מוציא מטעם אלו השמות שכחם לחולי זה כך וכך אנו נוטלים סמים אלו שהם כך וכך לנוכח סם פלוני שם פלוני וצרוף פלוני ולנוכח סם פלוני שם פלוני ובהצטרפם יחד יהי' סוד צרוף פסוק פלוני ובהתפלל הרופא בעשותו הרפואה יכוין לספירה כך וכך שבה תלוייה הרפואה הזאת והשם הזה ויתרפא וזה היה הכוונה תמיד בכל הספר ועל דרך זה אמר ועל ההוא רזא הוה אפיק רזין דאסוותא עוד היה אומר חולי פלוני פגם כך וכך צריך לתקן המדה בתשובה כך וכך ויטול סם פלוני שהוא תלוי בספירה כך וכך ויתוקן מלמעלה ע"י כך בתשובה ומלמטה ע"י תרופה כך וכך:

ר' יוסי פתח אל תלחם את לחם רע עין וגו' אל תלחם את לחם רע עין דא בלעם דבריך וכו' לפי הנראה שאין הקב"ה חפץ שיתקיימו הברכות לישראל שאין חפץ בלחם רע עין ולא היה הענין רק להפוך את הקללה לברכה:

לא אתרעי באינון עלוון. עם היותם לגבוה. מה חמא לא רצה לפרש וירא בלק שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי דא"כ מאי וירא כי מלת וירא מורה ראיית הדעת לא ראיה הגשמית מה שהכל ראו. איהו וחמשה עילאין וכו' אחר זמן בימי אהוד ובימי דוד והוא לא ידע וחשב היות הדבר לשעתו ועתה קרא הכי פירושא וירא בלק בן צפור מלך מואב כי סופו ליפול ביד ישראל ככל אשר עשה ישראל לאמורי. לא שכיחי אלא במשמרה ראשונה בזמן שליטתם הם נמצאים למטה בתחתונים דהיינו משמר' ראשונה חמור נוער וענין נוער היינו שליטתו והיותו מתפשט בעולם אתא מהאי גיסא מצד שמאל לאתחברא חמרא שמצד ימין זכר עם נקבה בסוד הקליפות התחתונות כדמפרש לקמן: