אור החמה על ספר הזהר ג:מא

ר' יוסי פתח ואמר ויאמר אליה ברק וגו' מאי קא מיירי פי' למה רצה בהליכתה וכי בעלת מלחמה היתה. ולגבי אחרא לאו איהו טוב ירצה שאפילו לרשעים מטיב או יר' שאפילו שאינם חסידים אלא צדיקים הוא טוב להם רחוק דאתעביד קרוב גר צדק סוד המ' וכן בעל תשובה סוד הבינה וכן מי שנתרחק מן התורה סוד הת"ת ואח"כ נתקרב אליה לכל א' מאלו תרי שילומי עתה שנתקרב וג"כ יהיה לו שלום מצד אותו הזמן שהיה רחוק שלא יענישוהו אחר שנתקרב ע"ד אומ' שזדונות נעשו לו כזכיות ובשלשת מדות האלו שלום שהוא היסוד בבינה סוד הדעת סוד בעל תשובה. ואם גר צדק שלום יסוד מזדווג עמה אם הת"ת שלום עמו לעולם. אשתנקלו פרקו. ומה עשית לעולם ופי' אודך כי עשית העולם ומלת לעולם כמו בשביל העולם:

לקבלי חייביא וגו' או' כי טוב אינו הטובה שהקב"ה מטיבן אלא יר' חשוב טוב בעיני החסידים שעוסקים בו יומם ולילה והרשעים מבזים התורה. עולם בתראה מ' ואודך לקב"ה קאמר שהוא עשה והאציל מדה זו והטעם שמודה על מדה זו משום דדוד מלכא אחיד וגו'.

דא קב"ה פי' שמך ת"ת כי טוב והכוונה קשר וייחוד הת"ת עם היסוד הנק' טוב שע"י מתייחד עם המ'. חסדי דוד נצח והוד הנמשכים אל סוד אמן אתמליין מההוא טיבו היורד מן הכתר אל הת"ת ומטיב לנצח והוד ומשם אל היסוד וע"י נק' טוב וז"ש כי טוב יסוד עם הת"ת נגד חסידך נצח והוד דהא כד אשתכח וגו' יר' כי שבח המ' הוא שבח היסוד ונ"ה דהא כד אשתכח כמה דאיהו ביה ירצה דהיינו בהיות היסוד נקשר על הדרך הנז' הוא אז מבסם וגו' א"כ הכל תלוי בה והיא תלויה בהם והכל נכון. וע"ד דוד היה מחכה היינו או' ואקוה שמך כי טוב מלשון בהטיבו את הנרות והוא היסוד המטיב למ' וז"ש להאי שרגא וגו'. מהרמ"ק ז"ל: גליון מההוא טיבו דנגידו דעתיקא וגו' מלת נגיד קא דריש עכל"ה: