אור החמה על ספר הזהר ג:מ

הוו מילוי אשתמודען כפי השם הנז' בנבואה משם נמשך נבואתו ובזה אמר יהו"ד מורה דהיינו קב"ה ת"ת המודיע לנו צער השכינה בגלות כדמפרש ואזיל. מדוראי מקומה הגנוז שהיתה בתוכו בסתר המדרגה כל כבודה בת מלך פנימה. ועל בני שהם היו משם מייחדים אותה למעלה. ועל בעלי הייחוד עצמו שאינו כד נחתת שהיא עלתה למעלה בסבת עוונותיהם כדפי' י' מסעות נסעה שכינה אתרה חרוב מאין אדם. דמא דחסידי אחר שנשפך דמן כאומ' נתנו את נבלת וגו'. וביתא אתוקד שזה חילול יותר מן הכל. ארמת קלא לעורר למעלה. אתרגישו וגומר שאין בקולה ייחוד אלא התעוררות דין. אתר דמלכא שרי בגויה והיינו פי' ברמה מקום שנסתלק שם הת"ת בסוד אוי כדפי' באחרי מות והיינו כרם ה' בדמות הבינה. ובעא מלכא וגו'. מפני שאין העולם הגון לגאולה והיא אינה חפצה בגלות א"כ יחרב העולם ויחזרו ההויות לאחור ואין פגם ואין שכר. עד דנחתו כמה אוכלוסין לנחמה להיות עמה חבר ים בגלות. ולא קבלה מנייהו שייחודה עם הת"ת תלוי בבניה ואין זולתם מועילים לזה כלל וזה שאמר מאנה הנחם על בניה מפני כי איננו ואין מייחד אלא הם ואין אוכלוסין אלו מעלים או מורידים כלל: סליק ממקומו לעילא לסוד הוי. לעילא לסוד אוי כנז' בפ' אחרי מות: א"ל ר' חייא מאי רחל מבכה וגו' יר' אחר שאמר קול ברמה נשמע ולא אמר מאן מה חזר אח"כ ואמר רחל מבכה. ותירץ כי רחל נק' שכינה כנגד ד' בחינות שבה. הא' שהיא כנסת ישראל כוללת כל ישראל. הב' בחינת ייחודה אנתו דיעקב. הג' בה סוד הגלות אובדת בניה עיקרה ודאי. הד' בה סוד הגאולה וישיבת בית המקדש באומה. מושיבי עקרת הבית ולכך רחל מבכה על בניה אהדר על קרא לפרש בחינתה ובכייתה על ארבעתם ולז"א רחל מבכה:

ד"א כי איננו וגו' הם ד' בחי' בחרבן הא' בערך הת"ת איננו גדול כנז' לעיל. הב' בערך שאר הקצוות שמשפיע אור ושפע עליהם ועתה אסתלק לעילא ואתרחק מכלא. הג' בערך הייחוד וז"ש איננו בזווגא. הד' בערך התחתונים וז"ש לאשתכחא בתחתונים שמיה רבא:

א"ר חייא מאן אתר שריא לאתגלאה פי' שהשכינה היא שוכנת בא"י בעשרה בחינות סוד י' קדושות בחי' השוכנת בבית קדש הקדשים ובחינה בשאר המקומות המקדש ובחינה בירושלם וגו' לכך אמר מאן אתר אם תחילה אסף בחינותיה אל המקדש ואח"כ משם יצאת בגולה או להפך שיצאת תחלה מבית קדש הקדשים. ותירץ שתחילה יצאת מבית קדש הקדשים שהיא בחינה פנימית ואח"כ אסחרת כל ארעא לאסוף נתחיה אליה ואח"כ קמת על מדברא ושמא היה הבכיה על האכלוסהא היינו בחינות בית המקדש ששם היו עמה מלאכי מרום. ומשרייהא מחנה כהונה ולויה וישראל ויתיבהא היינו בעלה ואז בכתה ג' ימים על ג' ענינים אלו ישבה בדד העיר רבתי עם אלו אוכלוסהא היתה כאלמנה זה בעלה רבתי בגוים שרתי במדינות אלו ישראל.

מקרוב מבעי ליה קס"ד דעל הזמן קאמר. עמקא דנחלא עומק הבינה בתוך החכמה ששם נסתלק בסוד אוי כנז' ומשם ושב וגו' ושקט דא יסוד שיהיה שקט ונאחז עם הת"ת ושקיטתו הוא מהערלות הרוצות להאחז במילה ואחר התשועה ישקוט עמה בבית ולא תבא אשה רעה בבית כדי שינוס הוא ויצא החוצה ושאנן למשרי היינו בחינתו עם המ' ששם הוא שאננות כאו' נשים שאננות והטעם ששם מטעם פחד יצחק חרדת החצונים הבאים לאחוז במקדש ומטעם חרדת הדין ואחיזת החצונים נסתלק ועתה בביטולם ומתוק הדין ושאנן. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ד"א איננו כמה דאתמר איננו גדול וגומר עכ"ל:

גליון. הא אוקימנא וגומר. לעיל דף י"א עכ"ל: