אור החמה על ספר הזהר ג:תט

תלת מאה אלפין ספסלי. היינו כתות נשמות רומזות אחוזות בשלש ראשונות וערבו לו שלא ירשיע אלא ייטיב אחריתו שכלם יהיו מעוררות אותו על הכשרות שיכשר כל יום ויום יותר מחבירו ומעולם לא יחמיץ וחד אפטרופסא היינו מטטרו"ן שר הפנים שהוא כיונק לפני הקב"ה ועליו רמזו תינוק יונק משדי אמו ועליו נאמר ושעשע יונק על חור פתן לעתיד ולכך עוללים ויונקים תלויים בו ומלמד עליהם זכות. להשבית אויב החיצוני הטמא התובע הדין. דקא מסיר נפשיה וכו' שכך אמר שיטול הבנים ולא אם מעל הבנים ומאי ערבונא זה ערבות בדרך אחרת דהיינו להשפיע לו דין לפעול כשעור שפע דין שהי' נשפע עליו אלו היה ממית ר' יוסי ולזה הוצרכו י"ג בני אדם מפני שאלו הם קטני הערך ולשקול ערך הדין עם ר' יוסי הוצרכו כלם וא"ת לפי דברי ר' יוסי כבר מת ועשה מלאך המות את שלו א"כ מאי תביעתו וי"ל שעצם פעולת המיתה אינו רגע המיתה אלא גם כל מציאת אסיפת הצדיק מן העולם ואבדתו המגיע לעולם כלו ודין קבר ורקב עצמות כל הדין הזה היה תובע ונתן לו בי"ג אלו הנז'. עשרין ותרין שנין שמא בזכות תורת בנו כ"ב אותיות התיר'. ליתב בידו. סוף סוף ישוב למות על ידו ויתקיים הדין.

פתח ר' יוסי ואמר ה' ממית ומחיה וכו' והוא סמא דחיין איהו לכולא אין שום פעולה יוצאת ממנו שאינו חיים וז"ש לכלא ועם היות שיש במציאות פעולת המיתה היא נבדלת ממנו וז"ש ומיתה לא שרא ביה והאדם גרם לעצמו שיכנס אל המות בחטאו ועם היות שהמות אחוזה למטה כדאמרן בכמה דוכתי רגליה יורדות מות עכ"ז לא יתייחס אל שמו וז"ש ובכל אתר כל מציאות ההנהגה שמיה יהיב חיין וכו' א"כ אין שום צד לייחס ה' ממית על צד המיתה החיצונית.

חשבין בני נשא וכו' ירצה קס"ד דבני עלמא דאיהו קטיל ולא חלקו בין המתים עפ"י ה' או סתם אלא לכל בני נשא כולל המיתה וזה הדין עמהם מצד פשט משמעות הלשון ה' ממית וז"ש אלא ה' ממית ודאי ולפרש שאינו על צד החיוב אלא על צד מניעת החיים דאסתלק וכו' וז"ש היך איהו ממית כדי שיתיישב מאי דקס"ד דבני נשא. אי תימא בגין וכו' דהיינו על צד מניעת החיים לאו הכי שעל צד המניעה לא ידוקדק לשון ה' ממית או ירצה לאו הכי שאפילו המניעה הזאת לא יתייחס אליו שאין מניעת החיים אלא האדם בורח מן החיים ונכנס אל המות:

משיכו וכו' הנה החיים והמות התחתונים הם המשכת הרוח מלמעלה אם שער היכל לבנת הספיר נפתח על האדם חוט החיים נמשכים עליו ואין לקלי' שום שליטה ושער היכלי הטומא' נסתם ונעלם ואדם בחיים מצד ההשפעה החיונית הנמשכת עליו ואם האדם גורם רעה לעצמו סותם שער החיים ההם עליו דהיינו שער היכל לבנת הספיר ומעלים החיים ופותח שער החיצוני ומושך עליו המות ההוא ושולט בו ומת האדם וכל זמן שאדם במיתה הכח ההוא שולט עליו ולעתיד ימית הקב"ה אותו הכח השולט ויפתח על המתים שער היכל לבנת הספיר וימשוך עליהם אורו ומיד חיים המתים והיינו ממית החיצוני ומחיה אותו החוט הקדום שהיה נמשך על האדם בהיותו בחיים וזה ראה ר' יוסי בעצמו ממש והנה המיתה הנמשכת היא כעין החושך שאינה עומדת לפני האורה כלל כדמפרש ואזיל או אפשר שיהיו דבריו על מציאות האדם אחר הסילוק מן העולם שהרי הנשמה נאחזת בחיצוני ע"י המיתה ואז משיכו דתטרא בישא אוחזת בו כיון שנסתלקה על ידה והקב"ה בעלות שם הנשמה יתגלה עליה משיכו אור שכינה על הנשמה שהיא משיכו דרוחא דחיי מלמעלה וברגע מסתלק ממנה המות ההוא והיא מאירה מלמעלה והיינו מחיה לההוא משיכו דרוח דקודשא והשתא א"ש אומרו מוריד שאול שאחר שמחיה אותה מעלה אותה למעלה כדמסיק כאומרו רוחא דילי דילך מיד היינו ממש מיתה אל הנשמה היותה שקועה בחיצוני השולט בגוף וממית ודיעך הרוח בחיים לזמן המיתה ההוא כל זמן שהיא שקועה ביד החיצוני וכאומרו עד שעתא זעירא דאתיא ליה קב"ה שהקב"ה האיר אור קדושתו על הנשמה והחיצוני ברח ונשארה הנשמה בחיים העליונים וז"ש דאחייה לי' קב"ה ועדיין המיתה החיצונית שולטת בגוף בערך הגוף וז"ש וגופא הוא מת נמסר ביד חיצוני שלא האיר רוח החיים העליונים בגוף עד אחר תחייתו כדפירש ואתערת בנשמתא דילי נראה שנתעלף בנו בשעת הבכייה מתוך הצער ונשתתק וכן מוכח לעיל כשראו עמוד האש לא היה התינוק מדבר כלל: