אור החמה על ספר הזהר ג:תח

בוצינא דיליה מלכות. מה שבחא דדוד כיון שכלם מצפים אפי' בעירי ואפילו כל בני עלמא ואין צריך לומר המלאכים והעולמות שהם קרובים ומכירים יותר גדולות היוצר.

נהורא קדמאה היינו הכתר וסוד ענין זה הנאמר כאן בקצרה הוא סוד ואלה המלכים הנדרש באדרא ולזה אמר מלה קשוט דאתי מרחיק שהוא סוד ורמז על קודם הוית הויות ודרך קצרה היא אלו נמצאו אלו ההויות המתגלות חותם מה רבו מעשיך ה' נמצאות מהכתר אור ראשון הוה נהיר שיעור דקות גדול דלא הוו יכלין עלמין חותם מעשה בראשית למסבליה להמציא במציאות נגלה זה מאור נעלם ההוא וכמעט נמנע והיינו סוד חורבן העולמות שאי אפשר להמציא משם ולזה היו סוד הספירות משתלשלות ונעשות זה כיסוי לזה וזה מכסה לזה עד השתלשלות ההויות עד הגיע המדרגות אל בחי' קיום הנמצאות כלם. וז"ש עד דעלמין כולהו אתקיימין דרך כלל מציאות פרשת ואלה המלכי' וטעם אל הספי' ואל הבריאה והיצירה עד הגיע אל סוד העשיה חותם הנמצאות התחתונות החיות מאור העליונות ויכלין למסבל ההנהגה והמציאות וזה טעם אל עשר ספירות ואל עשר ספירן דבריאה ואל עשר כתות דמלאכים ואל עשר גלגלים וז"ש ובג"כ אתפשטו דרגין ואתלבשו נהורין:

ואינון איקרון כנפים וכו'. הענין כי מלת כנפים לשון כנופיא וקבוץ ולשון התעופפות ולשון כניסה ואסיפה כענין ולא יכנף עוד מורך וג' עניינים אלו כלם אמת על בחי' התחתונות אל העליונות הנה מחנות הספירה העליונה הם הספירה התחתונה מפני שהיא עלולה והתפשטות ניצוצי מאורנו והוא לשון התעופפות שהרי (הכנפים לעוף) אין הספירה העליונה עולה למעלה אל שורשה עד שהתחתונה יוכלל בעליונה והכרח ענין זה מההיכלות כדפי' בפ' פקודי. א"כ כנפים לעוף העליונה אל סבתה היא התחתונה והיא מתכסת בה א"כ הסוד הזה יהיה שהספירות הם כנפים זו לזו ומפני שיש כנפים כשרפים וחיות אמר כנפים עילאין ואפשר שירמוז שאימא עילאה נק' נשר הגדול בעל הכנפים דהיינו ששה ספי' שש כנפים וגם ירמוז אל סוד שם מ"ב שהם שבעה שמות שבעה ספירות וכל א' כלול מששה ואותם הששה הם שש כנפים לא' וכו' כדפירשו בתיקונים והכל אמת מצד עצמו:

עד דמטי לההוא בוקר וכו' עם היות שכלל הקדמה כולה דרך כלל להטעים הדרוש חזר עתה אל תחלת הענין לבאר הפסוק ואמר כי מציאות התפשטות וכיסוי הספירות אלו באלו בהגיע הענין אל ספירת היסוד היה עניינה שסוד יוסף כולל כל שיעור קומת הספירות שהרי הוא כיסוי לכל ה' ספירות ההנהגה שהם חסד גבורה ת"ת נצח הוד שאין המציאות יכול לסבול ההויות מתנהגות מהם לזה בו סוד כללות כל התמונה העליונה מפני שהוא כיסוי אליה והרי הספירות אשר בעולם הזכר כלם באות אל נקודת היסוד להשפיע דרך בה למטה ולזה יהיה סודו דכל נהורין עילאין ביה תליין להשפיע על ידו לכך יצטרך שיהיה מציאות כל העליונים בו להיות בה בית קבול לכולם ומציאות כל התחתונים בו כדי להשפיעם ולזה אמר זיוניה סליק מסייפי עלמא דלעילא עד עלמין דלתתא הכל בו ועדיין אלו נמצאו הנמצאות משם לא יוכלו להמצא עד תכלית הירידה הזאת וז"ש ולא יכלין למסבל אתא דוד לאו דוקא שיהיה העולם בלי כיסוי שהרי המלכות הוא כיסוייו אלא ירמוז אל המלכות שהוא כיסויו שנאצל לכיסוי היסוד ודוד בא ותקן אותה וז"ש ואתקן חופאה להאי בוקר דיוסף דהיינו יסוד והיינו שבעין שהיה המציאות בסדר האצילות כך היה בסדר תיקונם עד המציא בעולם התחתון מרכבה לכלם. והנה האבות ממש בסוד השתלשלות הספירות כך סוד תיקונם ומרכבתם זה מזה ולזה יתוקן ענין יוסף ודוד וכעין שהוא לערך השתלשלות הוא לערך ההשפע' ע"י התיקון שהצדיקים תיקנו וז"ש ואתקן חופאה להאי בוקר דיוסף ולקיימא עלמין וכו' והיינו שהטעים הענין לגמרי ובגין דהאי בוצינא דדוד דהיינו המלכות ביה תליא תיקונא אמר דאיהו ליהוי כאלו עתה היה ענין תחלת האצילות כדפי':

ותליסר בני נשא אזמין וכו' הן אמת ראוי לדעת מה תועלת מלאך המות בזה שהוצרך לתת לו תמורה. וכן לקמן בעובדא דההוא נחש. ונראה לפרש לזה שכל הנהגה והנהגה הנפעלת למטה היא השפעה הנשפעת מהספירות העליונות ולזה כאשר המלאך עושה פעולת המיתה אי אפשר מבלעדי שיושפע עליו שפע הפועל המיתה ההוא והרי היא מתעלית מתוך פעולת המיתה בהשפעה העליונה הנשפעת ולזה כשיפדה מן המות הוא תובע חלק הכח ההוא הנשפע עליו ולזה צריך לתת לו תמורה שיתרצ' בו אמנם יש עוד לדקדק בסוגיא דשמעתין דמשמע שנותנין צדיק תחת צדיק שהרי אמר ר' אלעזר שר' יוסי דפקיעין תמורת ר' יוסי בן לקוניא חמיו ועתה צריך לדעת מה ענין התמורות האלו לא ימנע נתחייב ר' יוסי דפקיעין מיתה או לא. אם תאמר שנתחייב אם כן מאי תמורה היא זו הרי ר' יוסי נתחייב מצד עצמו ולמה יתרצה מלאך המות בתמורה זו הרי סתם כך הוא בכל עת ועת בני אדם בחיים ומתים כל א' וא' בעתו הידוע לו ואם תאמר שלא נתחייב א"כ למה יקדימו לו המות שלא כדין ולמה ידחה צדיק מפני צדיק או איזה שיהיה מפני תועלת חבירו ונראה תיקון הענין הזה במאי דקי"ל בענין ויש נספה בלא משפט דהיינו שיש שתי הנהגות הא' משפט וצדק יחד דהיינו דינא ברחמי ויש צדק בלא משפט דינא בלא ותרנותא כלל והיינו או ביחוד ת"ת עם המלכות או במלכות לבדה והנה כאשר המיתה מחוייבת מייחוד שתי המדות כלם אין לו שום פדיון כלל ולא חליפין אמנם כאשר המיתה מחוייבת מצדק בלא משפט ויהיה בין גזרת דין למית' ייחוד שתי המדות יתקן הגזרה אמנם אין אותו חיצוני זז משם אלא שיתנו לו תמורה וענין שיתעסק בו כענין חלק עזאזל כדפי' בכמה מקומות ולזה יותן לו בא' משתי דרכים או מאותם שצדק ומשפט יסכימו יחד במיתתו ולא יהיו לו תמורה וחליפין כלל או שימצא צדיק אחר ששמו כשמו והוא בבחינת צדק בלא משפט וינתן תמורתו ואח"כ ע"י תפלה או תשובה וכיוצא יתעוררו הרחמים העליונים וישוב אלו משפט בצדק ויתוקן הדין וינתן עוד תמורה תחתיו וזהו ממש מעשה ר' יוסי בן לקוניא שבזכות מה נתקן גזרתו ונתן תחתיו צדיק אחר במותו דהיינו כשמו ר' יוסי דפקיעין וחזר ע"י בנו ונתעוררו הרחמים ונתקן מדת צדק ונתנו תחתיו עוד תמורה כדכתיב. וענין זה צריך לדעת כי אין אדם בעולם שלא יהיה לו זכות בדין ע"י מדת משפט מפני שהוא רחמים והוא מתרומם עד אין תכלית ותולה הדין ומרחם מפני טענה רחוקה עד מאוד אפילו מצד שיצא ממנו צדיק מכאן ועד כמה דורות יחיו כמה דורות של רשעים בעולם מן הטעם הזה * בכ"י ותעלה ותולה גזרת רחמיו בטענה קטנה כל שהוא והיינו שמים לרום והמלכות מדקדקת עם הצדיקים שאפילו שיהיה צדיק גמור ידקדק עליו ויגזור עליו המיתה והיינו וארץ לעמק וכאשר יתקשרו שני המלכים יחד בלב א' תוכיות א' פעמים לצדיק זה יגבר זה על זה ולצדיק זה יגבר זה על זה או צדק או משפט ולזה לב מלכים אין חקר אי אפשר לעמוד על דינם ולא להחזיק הצדיקים וצדקתם מצד הנהגת הדיניה ח"ו וכך היה הענין כענין ר' יוסי דפקיעין צדיק גמור ור' יוסי בן לקוניא צדיק גמור ויהיה זה תמורת זה קושי גדול היה כענין לב מלכים אין חקר ולכך פתח ר' אלעזר בפסוק זה על הענין הזה:

תלת מאה ושבעין. נגד עשר ספירות תלת מאה נגד שלש ראשונות ושבעין נגד שבעה ספירות וכלם דמעות בסוד שערי דמעה מהבינה ועאלו בחושבנא מייחדין הספירות קמי מלכא ת"ת מצד הבינה קדישא מצד החכמה: