אור החמה על ספר הזהר ג:תה

שמא קדישא. היינו השם הקדוש הרמוז ביוה"כ אלהים דעובדא דכראשית . שעליו נאמר שאו מרום עיניכם. וראו מי ברא אלה דהיינו בראשית ברא אלהים וישראל הם חסים בצלו שהוא בעל הסליחה ולזה הוא מבשר אותם מי אלה לך חלקך במקום הסליחה מסולק מהחיצונים * בכ"י אוה"ח ממשות הדין בשורת הדין אלא רוח הקודש אמר וכו' הנה פתח בתינוקות המתענים וסיים בעשוקים אלא הענין הוא כי הטעם שצוו ישראל לחנך התינוקות לתשובה ובן י"ג ויום א' מתענה ביום הכפורים מן התור' אפילו שלא חטא ולא צריך תשובה שהרי יום הכפורים השלים תעניתו והשלים י"ג אמנם הענין שמצות התשובה על כל הנמצאים והרי משרע"ה היה חייב להתענות ביום הכפורים ושב בתשובה והטעם שכל אדם יש לו מזה ומהעובר בסוד הגלגול ושב ביום הכפורים על הישנות ועל החדשות ולכך ישראל * בכ"י אוה"ח עתה. סתם מתענים כמה שנצטוו מן התורה ומדרבנן ואין להם תשובה כשהשטן אומר מי אלה לך מאיזה טעם אלו מתענים ורוח הקודש משיבה ואומרת הילדים וכו' היינו שאלו הם עשוקים כדפי' בסבא ראיתי את דמעת העשוקים ואין להם מנחם וסוד אותם הנשמות העשוקות גלוי לפניו שהם עשוקות תחת יד לילית ומתים באסכרה והיא עבד סמאל הם מזוהמים מידה וצריכים טהרה וכפרה ולכך בשובם לעולם מתענים ליטהר מהזוהמא הקודמת שקדמה להם כשנמסרו למזוהמת קודם בואם לעולם בראשונה ולכך הקב"ה מכיר מי הם אלו שלא נתעשקו וזה נמסר להקב"ה לכך רוח הקודש משיבה הילדים אשר חנן דהיינו העשוקים שאין להם טעם אלא חנינה אותם את עבדך ועל אותה הזוהמא שנדבקה בהם הם מתענים מיד הוא מקטרג מחמת קנאה ומבטל זוהמת לילית והיינו שאין ביטול ע"ז אלא מיד גוי ולכך כשזה מערער על העושק מבטל העושק מן העולם והוא ממש אזיל לאפקא לון לא אלו שכבר יצאו מידה והרי העשוקים משדי אמם אינם מתענים אלא מבטל סתם העושק מן העולם ומועיל לכל אותם הראוים להתעשק או אפשר שגם יש בהם באלו שהם עד י"ג ראויים להתעשק עדיין וע"י תענית יום הכפורים ניצולים מידה והם מבטלים כחה על הדרך הנז' כדפי'. ועכ"ז מפשט השמועה נקטינן שבזכות תענית ותינוקות מבטלים מהם אסכרה שהיא הממית אותם עד י"ג:

הא רוח קודשא. שהיא שכינה האוספת תפלתן של ישראל ועולה עמהם למעלה וקראה רוחא דקודשא על שם בחינות עליותיה רוח מצד בחינתה עם הת"ת קדישא מצד בחינתה אח"כ עם הת"ת אל החכמה והיא האוספת התפלות ועוברת לפני כלם. מתתקנת במציאות עדרי התפלות העולות והיא בראשם והיינו מלכם מלכות והיא עולה להתקשר אל הת"ת שהיא ה' אשר בראשם ונודע שהם ז' ספירות א' למלכות עצמה וששה לת"ת וכנגדם וישתחו השכינה המשיך והשפיע ארצה על עצמה שבע פעמים לכלול בעצמה ז' ספירות שכל השתחויה והשתחויה היא היותה נעשית בסיס לספירה א' והיינו אזעזר גרמיה לגבי עילא לאכללא לון עמיה עד גשתו השכינה יעקב עד אחיו ת"ת ישראל שעם היות שהת"ת בעל ו' קצוות והששה הם בעצמות הת"ת עכ"ז ההוא דרגא דרחמי היינו בחי' הת"ת למעלה מהששה בעל הרחמי' בסוד הדעת כי בששה קצוות יש דין וכל המדות אמנם אותה הבחינה אשר לו המתעלה על כל ו' קצוות היא דרגא דרחמי ופירש המציאות דהא בן ובת אינון ירצה עם היות שהספירות יתייחסו ששה בנים ובת אחת והיינו בחינת שבעה השתחויות יש להם על בחי' זו בחי' אחרת היות כל הששה כלולות כאחת ובת כנגד כל הששה ויהיו כלם בן ובת והוא להכליל השבעה בעצמה להיותה בת כוללת כל האיברים הוא משתחוה ונכללת מכולם והיינו אקטין גרמיה לאכללא לון עמיה והיינו היות הספירות בן בני בכורי ישראל שסוד הבכורה מורה היותו בבחינה עליונה שהיא נקשר עם החכמה והבינה בת כנסת ישראל ירצה היות בה בית קבול להכניס בתוכה לבן העליון הנק' ת"ת ישראל א"כ השתא ניחא אומרנו רוחא דקודשא עביד אזעירו דגרמיה לקשט עצמה להיותה כוללת איברים עד גשתו עד היותה משתוות אל הת"ת ומגעת לשלמות אבריו שוה בשוה כיון דמטא לגביה והם מתקשרין רישא ברישא גופא בגופא ידין בידין רגלין ברגלין כראוי אשה מספרת עם בעלה על צער בניה ותרוייהו כללות ז' ספי' בן ובת חתן וכלתו עולים אל הבינה עילאין להיכלא טמירא דהיינו בינה היכלא נקשרת עם החכמה והכתר דהיינו טמירא וכו' ולא שיהיה זה זווג שהרי אין ביום הכפורי' תשמיש המטה אמנם יהי' האהבה והקשר ועוד אינם מזדווגין בערך בחינת אור יום הכפורים דאיהי אימא עילאה היכלא טמירא אמנם בערך בחי' עצמם לא יחסר יום הכפורים ייחוד ח"ו כאשר אבאר במקום אחר ב"ה. והשתא הילדים הנה לדרך זה התפלות ובחי' הנשמות העולות שהם הילדים יהיו דוקא חכימין שיודעים להתפלל עד לעלות לבינה מעינא וכו' היינו מקור השפע מן החכמה והבינה ארזי לבנון . היינו אבות שהם נאצלות מהבינה ומשורשת בחכמה וצומחין מן הכתר ולכך הם נמצאים מציאות ממציאות עד למעלה וז"ש תלת ארזין אינון דאיקרון מפני שאינם ממש ארזי לבנון שמהכתר הם למטה אמנם נק' על שם שורשם מהכתר ואינון למעלה אצל המעיין דהיינו חכמה נובטת בבינה א"כ הם דיוקנא דאבהן דהיינו שורשי האבות שהם למטה במקומם ומושרשים מהבינה כנודע והשורש ההוא דיוקנא דאבהן דיוקן דק אל האבות התחתונים ר' פנחס בחסד כעין אב לר' שמעון, ר' שמעון גבור עומד בפרץ אב לר' אלעזר ור' אלעזר בת"ת ודמות שלשתם שלשה אילנות אלו שנעשה להם הנס לרמוז אל הנסתר: