אור החמה על ספר הזהר ג:תד

כמה אסתגי שית אמין וכו' הענין כי יוסף הוא היסוד ואימיה רחל היא השכינה וסמאל רשע בא להסתכל בה ליהנות מזיוה מיד רחל עולה למעל' מהיסוד והיסוד מכסה על המלכות ומתגדל ומתפשט לכל צד והתפשטותו להלביש ההנהגה העליונה שלא יוכל סמא"ל להתקרב שם כלל והיינו שית אמין לכל סטר שש קצוות ההנהגה שבכל ספירה וספי' מששה ספירות:

ההוא עינא בישא וכו' הענין כי המציאות העליון יש שני עינים לחיצונים הא' היא מציאות ההנהגה היפה שהיא משתמשת גם בחיצונים לצורך העולם שלא לחנם נבראו וזו היא ההנהגה בינונית שעין זה אשר להם אינה פוגמת למעל' אלא רואה ומשגחת כפי אשר יצוה מלמעלה צורך ההנהגה והעין השני הוא הפגום דהיינו כשהחיצונית מתגברת ועולה ומפגלת הקדשים ובזה בלעם בבואו לפעול פעולותיו היה סותם עין א' שאינו פגום כ"כ ומסתכל באותו עין הפגום כדי לעורר הדין לשבטיו יוסף ובנימין כבר פי' בפ' ויצא ענין יוסף ובנימין למעל' שהם שתי מדרגות ליסוד והנה הצדיקים האלו הא' מלמעל' למט' יכול ממש לכסות על אמו ולהגן עליה מצד היותו נכלל מהספירות העליונות שהם עולם הזכר. אמנם בנימין הוא מלמט' למעל' ישכון לבטח שאינו נפתח אלא לבעל' מפני העלמו והנה בהיות המלכות שמורה מעין רעה העליון דהיינו עשו יוסף מגין עליה דהיינו היסוד בזכות הצדיקים התחתונים ומעשיהם אמנם בראות ישראל צריכים שמירה מעין התחתון המעורר העליון השכינ' היא השומרת אותם מעין זה התחתון שלא יעורר העליון וז"ש בקדמיתא ברא חפיא על אימא והשתא וכו' והנה הרשע הזה המעורר עין רעה מעורר מצד הדין וצריך לעורר מצדה כיון שישראל הקדימו לה המעשה הזה הענין חתום ורשום למעל' בבינ' ולזה אמר קב"ה דהיינו הבינה בההוא שעתא אמר שהיא לא תעורר הדין בעת שהרשע ימורר אותו למטה אלא אדרבא היא תגן עליהם במקום שהמלכות היתה ראויה להתעורר בדיניה כאומרו אל זועם בכל יום היתה הבינה ממתקת הדינים והיתה המלכות מגינה שלא תמצא החיצונית מקום למטה כנגדם כדי שלא תעורר הדין עליהם כלל והיינו אומרו אמך תחפי עלך: