אור החמה על ספר הזהר ג:תא

מארי פסיען דבעירי. עת דודים הוא לבאר ענין חמורו של ר' פנחס רבים חשבו לפרש הענין ע"ד הגלגול שהית' נפש מגולגלת באותו חמור ולא אחשוב יהיה ענין זה אמת שאם הדבר כך יספיק שיהי' לחמור דעת כבן אדם ולא שיוסיף דעת כמלאך כי אין הנשמ' מאיר' בגוף החמור יותר ממה שמאיר' בגוף האדם. ואמנם הנ"ל הוא כמו שמפרש הרשב"י ע"ה לקמן כי כל בעלי חיים יש להם שר וכח עליון השופע על כללות המין כמו שיש מלאך לצומח אפילו עשב קטן כדפירשו רז"ל בפסוק אם תשים משטרו בארץ וכל שכן החי שיש לו מלאך ממונה על החי ההוא והחי הטמא כחמור יש לו כח טמא והצדיק המכניע יצרו בלי ספק מכניע החיצונים והם עבדים לו ולפיכך ר' פינחס מרוב קדושתו וחסידותו כל כח החיצון נתון תחתיו ועובדים אותו והיינו מארי פסיען דחמרי דאיהו קאמר ועד"ז יודעים אפילו עתידות כי כל חיצוני משועבד לקדושה נתון בו. וא"ת א"כ למה לא אכל בלתי מעושר אם הי' כח חיצוני. י"ל כי מצד הצדיק מכניס החיצוני בטהרו ומטהר אותו ומזקיקו לשמור התורה.

מזמור זקיף טעמא. במלת מזמור יש אזלא שמורה על מלת מזמור לבדו והיא שירה סתמא שלא נזכר שם האומר כגון מזמור לאסף מזמור לדוד ולהורות על שבח המזמור זקיף טעמא לעילא להורות על המעלה גבוה כי מזמור היא השכינה ובהיות טעם זה על ראשו מורה על השכינה שהיא מעטרת כענין ובני ישראל יוצאים ביד רמה שהיא השכינה המסתלק ועול' אל בית בעל'.

אינון פרות כדכתיב וישרנ' הפרות בהעלותם הארון משדה פלשתים:

נפקו לקבלא ליה. מאי לנכח הארון בשוה וא"ת למה לא גלו אלו בגלות הארון יש לומר שאלו מלאכי שלום מלאכים דדכורא ואשתארו ועתה בבוא הארון שמחו לקראתו כחתן לקראת כלה כי כמו שיש ת"ת זכר מלכות נקבה כן יש ס' רבוא מלאכים זכרים נקראים מלאכי שלום וס' רבוא מלאכים נקבות שהם מלאכים דשכינתא והשתא נפקו לקבלא וכו' ארונא חדא זאת שכינה בלי שיתוף הת"ת לכך השירה נקבה אמנם עתה שהיו הלוחות בארון שהיא תורה שבכתב ג"כ הת"ת בתוך בחינתו בתוך מלכות גלה ולכך שיר זכר כנגד מה שבתוך הארון מזמור עצמו שכינה:

דרומא עילאה וכו' התפשטות הת"ת ימינו חסד לאברהם. אתקיף בההוא מזמור בסוד מערבית דרומית לקמיה חסד ברחמים לאחורא חסד משפיע דין כי הרחמים פנים והדין אחוריים.

ההוא דאשתמודעא. דקשיא ליה שאם הדבר כפשוטו הוה ליה למימר בְכח שב"א בבית והיה פשוטו חזק בכח אמנם עתה שבא אות ב' בפתח הוה ליה כאלו אמר נאדרי בהכח ההוא דאשתמודעא דהיינו היה מחזיק בחדוי וכדמסיק.

תרין דרועין חסד ימינו וזרוע גבורה כי הימין היה מסכים עם השמאל להגלות והשמאל מסכים עם הימין לישועה ולהורות הסכמת הימין אל הגלות הביא פסוק השיב אחור ופירש שאין הכוונה השיב אחור והסתיר פניו ולא עזר והשמאל השפיע דין וגרם הגלות שא"כ היה ראוי שתהא שמאל לבד דוחה וגולה וימין מקרבת וגואלת ואינו שהכתוב אמר ימינו וזרוע שהם שתי זרועות לכך פי' השיב אחור דהיינו שהניח הימין באחורי השכינה לדחייא ליה בגלותא א"כ הסכימה הימין עם השמאל בגלות א"כ ראוי שיסכים השמאל עם הימין בגאולה ולכך הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו ימין ושמאל כדפירש:

חמרי דר' פנחס. עאכ"ו כי בלעם היה מטנף אתונו בחיצונים אמנם ר' פנחס מטהר אותו ומשעבדו אל הקדושה כדפירש לעיל: